אור ברסלב
מהרש חלק ג סימן קד

מהרש חלק ג· רבי שמואל אנגל

סימן קד

סימן קג

להרב הגדול כש"ת מו"ה יוסף שווארץ חתן הרב הגאון האבד"ק באניהאד זצ"ל.

בדבר ששאל באיש אחד שילדה לו אשתו שני זכרים בלידה הראשונה רק יש ספק איזה הוא הבכור כי נשכח איזה ילד יצא ראשון אי צריך אביהם להתענות עבורם תענית בכורים עד שיגדלו:

ומקור הס' דהנה ד"ז פשוט דאם יגדלו הבנים יהי' פטורים מלהתענות דלכאורה הי' מקום לומר דיתחייבו להתפנות דל"מ אם ישאלו בב"א פשיטא דיצטרכו להתענות דאף די"ל דהתענית הוא רק דרבנן וי"ל סד"ר לקולא מ"מ הכא א"א להקל בתרווייהו דממ"נ אחד מחויב להתענות וא"א לומר בכה"ג סד"ר לקולא היכא דבוודאי אחד עובר איסור אך אף בבאו לשאול בזא"ז נהי דבכה"ג מקילין בהא דב' שבילין מ"מ בהא דב' קדירות של היתר ל"א שאני אומר בדרבנן אף בבאו לישאל בזאח"ז והטעם כ' הכו"פ כיון דעיקר הס' נצמח מכח שיש ב' קדירות בכלל הס' וא"כ ע"כ מוכרח להגיד להדיין שאירע הס' על ב' קדירות דבלא"ה לא יהי' ס' כלל וכיון דע"כ מוכרח הדיין לחקור גם על קדירה השני' שוב א"א להקל בתרווייהו ועיין בס"ט ס' ק"ץ לענין ב' נשים שלבשו חלוק אחד ועיין בישי"ע ובספרי ח"א סי' צ"ה א"כ ה"נ דעיקר לידת הס' מכח דנולד ב' זכרים וא"י מי הבכור, א"כ ע"כ צריכים לדון על תרווייהו וא' מהם מחויב בוודאי שוב י"ל דמוכרחין להחמיר בתרווייהו אך באמת בפמ"ג או"ח סי' ת"ע מפורש דהבנים יפטרו מלהתענות והטעם דתענית זה קיל משאר איסור דרבנן דהוי רק מנהג וכשיש ס' אם הוא בכור לא נהגו להתענות וסברתו דזה אין ההיתר משום דתולין להקל רק דבס' לא התחיל המנהג א"כ ל"ש תרתי דסתרי דכשיש ס' לא התחיל המנהג וא"כ ליכא אף ס' חיוב והוא כסברת המהרי"ט דס' ממזר מותר אף בבת ישראל וממזרת ול"ש תרתי דסתרי דבפירוש התירה התורה לס' ממזר לישא בת ישראל וגם ממזרת מותר בו דהוי רק קהל ספק. אך לפ"ז יש להסתפק כיון דהבנים יפטרו להתענות לכשיגדלו אם האב ג"כ פטור או נימא דלגבי האב דיש לו וודאי בכור שוב מחויב להתענות:

ולכאורה הי' מקום לפשוט זה מבכורות דמ"ח דמי שנולד לו ב"ז וא"י איזה הוא הבכור דהאב מחויב ליתן ה' סלעים לכהן ובמת האב ולא נתן והוא תוך ל' אז מפורש דאם מת בתוך ל' הבנים פטורים דכ"א מצי מדחה ואף די"ל דממ"נ מגיע לו שיעבוד על הנכסים דיאמר לאחד או דאתה בכור או דקנית שיעבודי אפ"ה קאמר בש"ס דהנכסים רק ערבים וכשלא מצי לגבות מהלוה א"י לגבות מהערב וכן איפסק להלכה בחו"מ סימן מ"ח וחזינן דאף דאם ימות האב יפטרו הבנים אפ"ה כ"ז שהאב חי חייב לשלם דכיון דעכ"פ יש לו בכור וודאי אך באמת יש לחלק דשם עצם החיוב מוטל על האב כמפורש בקידושין ד"ל דבנו לפדות והוא לפדות דלחד מ"ד מצות בנו עדיף שזה מצותו על אביו יצא דהמצוה מוטל בעצם על אביו רק אם לא פדאו אביו מצוה עליו לפדות את עצמו א"כ שפיר נהי דהבנים יהי' על כ"א ספק ויוכלו לדחות אבל האב חייב דהוא יש לו בכור וודאי אבל הכא עצם חיוב התענית מוטל על הבנים רק דכ"ז שהם קטנים האב מתענה בשבילם ובכה"ג דהבנים יפטרו מלהתענות בתורת וודאי דעל ספק לא חל המנהג א"כ כשאין חיוב על הבן ממילא אין מוטל השלמה על האב וכמ"ש האחרונים דמי שנולד מוצאי יוה"כ א"צ להיבטל ממלאכה בתוספות יוה"כ דמי שלא חל עליו עיקר יוה"כ מה"ת א"ח בתוספות.

והנה לכאורה יש עוד ראי' מש"ס דכתובות דק"ח מי שהי' לו דרך אצל א' מד' אנשים המקיפים אותו דבא"י אצל מי יש לו הדרך דכ"א יוכל לדחותו וקאמר שם בש"ס דאם אחד קנה מכל הד' אנשים דלכאורה הי' מקום לומר דיוכל לומר להלוקח ממ"נ דרכי גבך וקאמר בש"ס דיוכל לומר אי שתקת שתקת ואם לאו מהדרנא שטרי למרי' וחזינן דאי לאו טעם זה אף די"ל מה מכר ראשון לשני והמוכרים הי' יכולים לדחותם אפ"ה כיון דאצל הלוקח יש לו דרך בוודאי הי' גובה ממנו והסברא דכיון דהם רק מס' מדחי לי' שוב הלוקח שיש לו בוודאי הדרך צריך ליתנו לו וה"נ י"ל בנ"ד כיון דהאב יש לו בוודאי בכור צריך להתענות אך באמת מדברי הרמב"ם ז"ל באמת נראה דבלא"ה א"צ הלוקח ליתן לו הדרך כיון דלא הי' יכול לתבוע מהמוכרים אמרינן דלא גרע הלוקח מהמוכר אף דרק מס' לא הי' יכול לגבות מהמוכר ואצל הלוקח בוודאי נמצא הדרך מ"מ אמרינן כיון דליכא חיוב על המוכר גם הלוקח פטור עיין בב"ח סי' קמ"ח שכ' דרק בנאבד הדרך אחר שקנה הלוקח אז צריך לבוא לטעם דמהדרנא שטרא למרי' אבל אם כבר נאבד הדרך קודם שקנה. הלוקח א"כ כיון דלא הי' יכול להוציא מהמוכר גם הלוקח לא גרע מיני' א"כ לסברא זו פשיטא כיון דהבנים יפטרו מלהתענות גם האב פטור ואף א"נ כפשטות דברי הש"ס דאף בנאבד הדרך קודם שקנה מ"מ אי לאו הטעם דמהדרנא שטרא הי' גובה הדרך מהלוקח וע"כ נשמע דהיכא דרק מס' לגבות מן המוכר שוב אצל הלוקח דוודאי נמצא אצלו הדרך חייב להחזיר מ"מ יש לחלק דשם באמת מי שנאבד לו הדרך יש לו קנין הגוף בדרך שלו א"כ אין על הלוקח להחזיר בשביל השלמת החיוב של המוכרים רק דעצם הדרך הוא של הלוקח א"כ שפיר הי' מקום לומר דגובה מן הלוקח כיון דעכ"פ בוודאי נמצא דרכו אצל הלוקח ואף דאצל המוכר לא הי' יכול לגבות משום דאז הי' ס' שמא לא נמצא אצלו הדרך אבל אצל הלוקח בוודאי נמצא דרכו אבל הכא דגם אצל מי שיש לו בכור וודאי אפיה עצם החיוב מוטל על הבן רק האב מתענה עד שיגדיל בתורת השלמה וממילא בכה"ג דהבנים יהיו פטורין בתורת וודאי דעל ס' בכור. ליכא מנהג שוב אין עיקר חיוב על הבן ל"ש השלמה על האב לכן נלע"ד דהאב פטור מלהתענות:

באעה"ח ה' צו תער"ב לפ"ק ראדמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

מהרש חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה