אור ברסלב
מהרש חלק ג סימן קג

מהרש חלק ג· רבי שמואל אנגל

סימן קג

סימן קב

כבוד מחו' הרב הה"ג וכו' כש"ת מו"ה שמואל דוד הכהן מוצד"ק חוסט יע"א.

בדבר שאלתו באשת כהן שבא לביתה בשעת המלחמה פתאום קאזאק וחפש מעות ואז הי' כמה אנשים בבית וכאשר כיחשה שאין לה מעות והוא מצא עלי' מעות ונתכעס והניחה על רוחב המטה וגילה בגדי' לחפוש עלי' עוד מעות וכאשר ראו האנשים שעמדו שם זאת וראו שנתעלפה ברחו משם ובמשך איזה מינאטין חזרו ובאו לביתה וכבר ברח הקאזאק והאשה היתה מונחת עוד על רוחב המטה וכאשר שבה לדעה בדקה א"ע תיכף ולא מצאה שום ליכלך ועי"ז ברור בעינה שלא טימא אותה והיא אשת כהן ויש לה ח' בנים זה תורף השאלה בקצרה:

והנה כת"ה העיר בדבר חדש דאף, א"נ דנ"ד דמי לשבוי' דאסורה לכהן מ"מ העיר דבאמת קטנה אמאי נאסרה בשבוי' הא הוי דשאבד"ל ואי דהבועל חשוב דשיבד"ל מ"מ נכרי חשוב בכלל דשאבד"ל וא"כ י"ל דהכא דכיון שנתעלפה א"כ חשובה בכלל דשאבד"ל וא"כ ס' טהור ולא גרע שבוי' מאחר קו"ס דאפ"ה בדשאבד"ל טהור והביא דיש חילק בין קטנה שאין לה קצת דעת ובין היא סמוך לפרקה באמת כבר העיר בזה הח"ס בתשו' דבנכרי שבא לכלל דעת אז מצד הסברא חשוב כגדול נהי דבישראל אינו נענש פחות מי"ג שנים זה הוא בכלל שיעורין ולא נאמרה לב"נ מש"ה מהני מכירת בכור לנכרי קטן שכבר הגיע לכלל דעת אבל כ"ז שאין לו דעת חשוב כשוטה וגם בנכרי אין לו קנין ומש"ה כ' דאף לשיטת הרמב"ם ז"ל דקטנה נאסרה בזנות דחשוב רצון מ"מ בקטנה לגמרי כ"ז שאין לה דעת גם לשיטת הרמב"ם ז"ל לא נאסרה עיי"ש בחיו"ד, ובחאה"ע ח"ב בסופו. ובחי' כתבתי דאף לר' יהודא דתרומת קטן מהני מ"מ כ"ז שאין לו דעת גם לר"י ל"מ תרומתו דעכ"פ דרשינן מאת כל נדיב דבעי שיה' בן דעה ועיין במהרש"א גיטין ס"ד דלמ"ד מופלא הסמוך לאיש מהני תרומתו מה"ת ה"ה דיוכל לעשות שליח ודלא כמ"ש בקצה"ח סי' קפ"ח עכ"פ מה שהעיר דבשוטה י"ל דחשוב דשאבד"ל הן אמת דשוטה חשובה דשאבד"ל ועיין תוס' נדה ד"ג אבל באמת משמע שם דאדם שנגע בה חשוב דשיבד"ל חזינן דאף דנולד הספק בהשוטות שחשובה דשאבד"ל מ"מ אם נסתעף ממנו דבר שיש בו דעת לישאל הוי לחומרא ובפרט באמת הא דמחמירן בשבוי' משום דרוב עכו"ם פרוצים והוי כמו רוב לאיסור והיכי דהוי רוב לאיסור גם בס"ט ברה"ר לחומרא כמ"ש התוס' חולין ד"ב וש"ס מפורש בכתובות ט"ו דבתשעה שרצים ברה"ר ופירש אחד מהן הלך אחר הרוב ואף דבחולין כ' עוד תירוץ דמיירי בבמה מ"מ י"ל דמודה דברוב לאיסור גם בס"ט ברה"ר לחומרא ורק באמת לחד תירוץ בתוס' כ"ז שמפרכסת אינו מקבל טומאה א"כ עיקר החשש שמא נגע אחר הפרכוס ואז עכ"פ ל"ח שכיח לאיסור דאז אינו עסק בשחיטתו א"כ י"ל דתירוץ הראשון שבתוס' דכ' שחשוב רוב לאיסור ס"ל דאף בשעת פירכוס מקבל טומאה ואז עסק בשחיטתו וחשוב בכלל רוב לאיסור אבל תירוץ הב' ס"ל דאינו מקבל טומאה בשעת פירכוס ושוב ל"ח בכלל שכיח לאיסור ושוב בעזרה טהור מס' ומש"ה מוכרחים לומר דמיירי בבמה וא"ש עכ"פ בנ"ד דהוי רוב לאיסור גם בס"ט ברה"ר וה"ה בדשאבד"ל אסור הגם די"ל לפמ"ש הרשב"א ז"ל בריש נדה דמש"ה מעל"ע שבנדה טמא אף ברה"ר משום דאי"א לומר תרתי דסתרי דאם תיגע טהרות ברה"י ואח"כ טהרות ברה"ר יהי' הראשונים טמאין והאחרונים טהורין ואפ"ה כ' הרשב"א ז"ל דאם תיגע בדשאבד"ל יהי' טהור ול"ש לומר דהוי תרתי דסתרי דגזה"כ דדשאבד"ל אינו מקבל טומאה מספק א"כ שוב י"ל דא"נ דגזה"כ דדשאבד"ל אינו טמא רק בוודאי נטמא א"כ י"ל דגם ברוב לאיסור טהור דגם רוב ל"ח בירור כמ"ש השט"מ ב"מ ד"ו אך באמת רק במיעוט דאיתא קמן אז הרוב ל"ח בירור אבל במיעוט דליתא קמן הרוב חשוב בירור וע' בהג"ה הג' מלייפניק ז"ל על הש"ש וגם בספק ממזר נהי דמותר בבת ישראל וממזרת כמ"ש המהרי"ט ואפ"ה ברוב לאיסור אסור כמ"ש הפנ"י ובש"ש ש"א וגם בס' ערלה בחו"ל נהי דהלל"מ דמותר מ"מ ברוב לאיסור מחמירין כמ"ש התוס' ב"ב כ"ד ועיין ש"ש א"כ גם בשוטה אף דחשוב דשאבד"ל אפ"ה ברוב עכו"ם פרוצים אזלינן לחומרא:

ומה שרצה עוד לחדש דאף דאשת כהן נאסרה אף באונס עיקר הטעם דבאמת י"ל שמא סופה ברצון רק דמסיק בש"ס דאמרינן יצר אלבשה וי"ל דבאשת כהן גילתה התורה דגם ע"י שיצר אלבשה אסורה אבל כאן שהיתה מתעלפת ולא הי' משכחת שיהי' סופה ברצון גם בא"כ מותרת:

לפע"ד אאפ"ל כן דא"כ יוצמח דאשת כהן שזנתה באונס לא נאסרה רק מס' א"כ שוב תיקשי בהא דפ"פ גם באשת כהן חשוב ס"ס שמא לאו תחתיו ושמא גם סופו הי' באונס הגם שי"ל דהך חששא שמא סופו ברצון חשוב כמו רוב לאיסור דאם הי' חשוב רק בגדר ס' השקול לא הי' אפשר לאוסרה על בעלה כמ"ש התוס' דנ"ב דמחמת חשש דרבנן לא מפקיע לה מבעלה וכיון דהוא בכלל רוב לאיסור א"כ לא מצטרף לס"ס כמ"ש התוספת כתובות ד"ט ואף בלי דברי התוס' ורק דנימא דגם לבעל בחשש ס' סור אחמרי רבנן שלא לסמוך אחזקה היכי דעכ"פ נולד ריעותא היינו שבוודאי זינתה רק הס' אם הי' ברצון אך כ"ז י"ל בשיטת אבוה דשמואל די"ל דרק מדרבנן חייש והא דפריך בש"ס אלא אונס דשרי היכי משכחת לה היינו דהיכי דהתירה התורה בפירוש לא יוכלו חז"ל לאסור כשי' התוס' ב"מ דס"ה וכמ"ש הט"ז בכ"מ אבל לסברת כת"ה דהא דאסרה התורה בכהן באונס הוא מחשש סופו ברצון ולא מהני חזקת היתר וע"כ צ"ל דחשוב בכלל רוב לאיסור וא"כ שפיר דגם בפ"פ ל"ח ס"ס דס' אונס הוי בכלל רוב לאיסור אך אכתי תיקשי לשי' התוס' בנדה די"ח גם ברוב לאיסור אפ"ה מצטרף לס"ס ובפרט היכי דיש חזקת היתר המסייע לס"ס מפורש בנו"ב מה"ת חיו"ד סימן קי"ח דמצטרף לס"ס א"כ א"נ דבאנוסה מתחלת ועד סוף גם אשת כהן לא נאסרה א"כ שפיר בהא דפ"פ גם באשת כהן חשוב ס"ס להתיר שמא לאו תחתיו ושמא גם סופה הי' באונס וע"כ דליתא לסברא זו וגם באנוסה אף בסופה אפ"ה נאסרה באשת כהן ונפל היתר הנ"ל וז"ב אך העיקר דלרוב שיטת הפוסקים גם בא"כ לא נאסרה על היחוד כמפורש בתוס' קידושין דפ"א דגם ביחוד דפנוי' עם פסול לה אינה נאסרת לכהן ובפרט בא"א גם לשי' התוס' כתובות י"ג אינה נאסרה ורק שכ' הר"ן סוף נדרים דלצייש מחויב לגרשה ובפרט שהכא לא הי' בביתה רק זמן מיעוט ובא על עיסקי ממון בוודאי דליכא שום חשש כמ"ש התוספת בע"ז דכ"ג ואף דלחד שיטה בתוס' נסתרה עם נואף נאסרה אף בא"א וי"ל דעכו"ם חשוב כמו נואף ועיין באה"ע סי' ז' וסי' קע"ח אך כ"ז בנתייחד עמה ולא ראינו שום כוונה אחרת בהיחוד דוודאי ע"ד זאת נתייחד ובוודאי גמר מחשבתו הרע אבל הכא תחלת כניסת הערל לא הי' על יחוד דהא כמה אנשים היו בבית וראו שבא לגזול ממון א"כ אין לנו להחזיק ריעותא שבא עלי' אדרבה אמרינן דזה הי' מירתת לעשות ע"כ מכל הני טעמי נלע"ד פשוט וברור דאשה זו מותרת לבעלה ובפרט שיש להם בנים דלכ"ע בעי טומאה ממש כמפורש באה"ע סי' י"א ואכמ"ל:

באעה"ח יום ועש"ק לך תרע"ל וויצען הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

מהרש חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה