מהרש חלק ג· רבי שמואל אנגל
סימן פח
להרב הה"ג כש"ת מו"ה זאב וואלף האל- שיצער (נ"י) ז"ל מוצד"ק ליזענסק יצ"ו.
בדבר שאלתו בקהלתכם יש חדר א' סמוך לבהכ"נ שבו הי' קורין בס"ת בכל שבת גם התפללו מוסף וזה ב' שנים אשר נתחדש שמה חדר ב' אשר יש בו אור יותר מחדר הראשון ומפני זה חדר הראשון עומד בטל וכעת נצרך המקום הנ"ל לצורך. עז"נ וצריכים לנתוץ קצת בכותל בהכ"נ המפסיק לאותו חדר כדי לעשות חלון בכותל הנ"ל להאיר בעז"נ ויש בזה ב' ספיקות א.) אי ל"ח בכלל הורדה מקדושה לפי שמקודם הי' מתפללין בו מוסף וגם קרה"ת וכעת והי' רק עז"נ וא"כ חשוב הורדה מקדושה ב.) יש חשש מכח איסור נותץ אבן מבהכ"נ דיש בזה לאו דלא תעשון כן וכמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ו מיסוה"ת דהנותץ אבן דרך השחתה לוקה זה תורף השאלה:
הנה זה פשוט דלעשות מחדר הלז עז"נ חשוב הורדה מקדושה וכנודע דלעשות מעז"א עז"נ מיקרי הורדה מקדושה דעיקר מצות ונקדשתי בתוך בני ישראל דזה מקיים בבהכ"נ דרבים הוי דוקא בעז"א שמתפללים שם בציבור קדושה וברכו אבל בעז"נ לא וראיתי בשו"ת בנין ציון החדשות סי' ח' שנסתפק אי נשים חייבים בקריאת פ' זכור משום די"ל כמ"ש המג"א דיוצאין בקריאת פעם א' בשנה א"כ ל"ת בכלל מעשזה"ג ומביא שיטת החינוך מצוה תר"ג דפטורות והביא בשם הג' ר' נתן אדלער ז"ל דחייבין ותמה שם על החינוך וכן הרגיש בזה במנ"ח שם והנה יש מהאחרונים שכ' להעיר מרא"ש ברכות דמ"ז בהא דר"א שיחרר עבדו שכ' הרא"ש דמיירי התם לצורך קריאת פ' זכור וא"כ אינימא דנשים חייבות ה"ה דגם עבד חייב א"כ אמאי הי' צריך לשחררו אך באמת יפה כ' הבנ"צ הנ"ל דאף א"נ דעבד מחויב אפי"ה אינו בכלל ונקדשתי בתוך בנ"י דנשים אינם מצטרפין לקרה"ת אף במידי שהם מחוייבות וה"ה בעבד עיי"ש עכ"פ הדבר פשוט דמעז"א לעז"נ מיקרי הורדה מקדושה ולשי' רוה"פ הך דאין מורידין הוי מה"ת ונהי דבפמ"ג באו"ח סי' קנ"ג במ"ז סק"א העיר די"ל דהוי רק מדרבנן אפי"ה הביא שיטת רש"י ותוס' דהוי מה"ת:
אך בנ"ד שאין מתפללים בו רק לפרקים י"ל דלא חמיר קדושתו כל כך וכן מצינו בש"ס מגילה דכ"ו דברחבה הואיל דאין מתפללין רק בתענית ס"ל לרבנן דאין בו קדושה ה"ה הכא דרק לפרקים מתפללים בו וגם קורין בו בתורה רק בשבת י"ל דדמי להא דרחבה דלא מיקרי קדושה אך באמת יש לחלק עפמ"ש המחנה אפרים הלכות צדקה דבהני רימונים שנעשו לס"ת י"ל דהוי כהותנה כשירצה יוכל להוריד מקדושתן ואף דלשי' רוב הפוסקים. גם קדושת דמים לא פקע בכדי א"כ הכא כיון דעכ"פ חלה בו קדושה שוב י"ל דקדושתו לא פקע בכדי אפ"ה י"ל דבשלמא בהקדש דנתקדש בדיבור לחוד שפיר א"א אח"כ להפקיע קדושתו אבל הכא דבעי הזמנה ומעשה שיתקדש עי"ז א"כ אם יהי' מתנה שפעם יהי' קודש ופעם יהי' חולין ל"ח הזמנה וממילא לא חל עליו שם תשמישי קדושה עיי"ש וא"כ י"ל דוקא בהא דרחבה דכיון דאין מתפללין בו רק במקרה ובשאר הימים עושים בו צרכי הדיוט א"כ עכ"פ ל"ח כהזמנה לקדושה דהא עפ"י הרוב עושים בו צרכי הדיוט ושפיר ל"ח הזמנה ולא חל עליו שם קדושה אבל בנ"ד בחדר הלז נהי שאין מתפללים בו רק מוסף וקרה"ת אבל עכ"פ אין עושין בו רק צרכי קדושה א"כ שפיר חשוב הזמנה דהוזמן לעשות בו באקראי צרכי קדושה דעכ"פ אין עושין בו תשמיש הדיוט שפיר מיקרי הזמנה לקדושה וכעין סברת התוס' יומא ד"נ וזבחים ד"ו דדוקא בקרבן של ב' יורשים כיון דליכא מי שיתכפר מקביעותא שפיר חשוב קרבן שותפין אף דלא מתכפר רק מקופיא אבל היכי שיש כה"ג שמתכפר מקביעותא שפיר חשוב רק חלקו של כה"ג ולא כקרבן השותפין הואיל דשאר כהנים רק מקופיא מתכפרי בטל זכותם לגבי זכותו של כה"ג עיי"ש חזינן דמי שיש לו רק זכות קטן אז באם ליכא מי דיש לו זכות יותר גדול חשוב עי"ז בעלים אבל היכי דיש מי שיש לו זכות יותר גדול ל"ח זה שיש לו זכות קטן בכלל בעלים א"כ ה"ה הכא היכי דמתפללין בו במקרה א"כ כשעושה בו צרכי הדיוט יותר לא חל קדושה עליו אבל בנ"ד שאין עושין בו רק צרכי קדושה אעפ"י שהוא באקראי מיקרי קודש הואיל דעכ"פ אינו מיוחד רק לצרכי קודש וז"ב עכ"פ נשמע די"ל דבית הזה יש בו קדושה אבל עכ"פ י"ל דגרע קדושתו מקדושת גוף בהכ"נ:
וראיתי לכת"ה שהעיר לפי דברי הט"ז או"ח סימן קנ"ד דמידי דלא חזי עוד לקדושה חמורה מותר לעשות בו קדושה קלה וא"כ ה"ה הכא כיון דהחדר הלז לא נצרך עוד ולא יתפללו עוד בו שוב מותר להוריד עכת"ד אך באמת בבכ"ש מגילה תמה על הט"ז מש"ס יומא די"ב דר' דוסא אומר להביא בגדי כה"ג ביוהכ"פ שהם כשרים לכה"ד רבי אומר ב' תשובות בדבר וכו' ועוד בגדים שנשתמש בהם קדושה חמורה תשתמש בהם קדושה קלה ולפי דברי הט"ז מה פריך הא לר' דוסא דס"ל דאינו ראוי עוד ליוהכ"פ אחר ויליף מקרא דוהניחם שם וא"כ כיון דלא חזי עוד לקדושה חמורה א"כ בכה"ג מותר להשתמש בהם קדושה קלה עכת"ק וכה העיר הפמ"ג באו"ח סי' מ"ב במ"ז שתמה על הט"ז מש"ס מנחות בהא דס"ת שבלה אין עושין בו מזוזה. אף דלא חזו עוד לס"ת עיי"ש:
ובאמת יש עוד להעיר על הט"ז מיומא די"ב שם ת"ר אירע בו פסול בכה"ג ומינו אתר תחתיו ראשון חוזר לעבודתו שני אינו ראוי לא לכה"ג ולא לכה"ד כה"ג לא משום איבה וכה"ד לא משום דמעלין בקודש ולא מורידין וקאמר ר"י ומודה ר' יוסי שאם מת ראשון שני חוזר לעבודתו ופריך פשיטא ומשני מאי דתימא ניחוש שמא יהי' לו צרה קמ"ל אר"י הלכה כר"י ומודה שאם עבד עבודתו כשרה אמר רב הלכה כר"י עכ"ל הש"ס והנה הרמב"ם ז"ל נקט הדין דאם עבד עבודתו כשירה ולא נקט כלל הדין דאינו עובד ככה"ד וכבר העירו בזה המפורשים:
והנלע"ד דהא לכאורה קשה מה צריך להשמיענו הדין דשני חוזר אחר מיתת הראשון הרי ממילא ידעינן דחוזר לעבודתו דאל"כ אמאי אינו עובר ככה"ד ואי משום דמעלין בקודש זיא דאי נימא דאינו חוזר לעבודתו אחר מיתת הראשון א"כ כיון דלא חזי עוד לכה"ג שוב מותר להורידו לשי' הט"ז ורק אי נימא דחוזר לעבודתו א"כ שוב כיון דחזי עוד לכה"ג שפיר אסור להורידו וא"כ מהא דקאמר דאינו עובד ככה"ד משום דמעלין בקודש ממילא נשמע דחוזר לעבודתו וצ"ע ולכאורה י"ל דאף א"נ דאינו חוזר לעבודתו אפ"ה אכתי שייך הטעם דמעלין בקודש הואיל דאם עבר ועבד עבודתו כשירה א"כ חשוב ראוי לקדושה חמורה ושפיר מוכרח רב להשמיענו דחוזר לעבודתו אך באמת כ"ז לשי' רש"י דהפירוש דעבר ועבד בח' בגדים כשר ובד' בגדים פסול דהוי לי' מחוסר בגדים וא"כ שפיר י"ל דחשוב עוד חזי לקדושה חמורה כיון דעכ"פ בדיעבד יהי' כשר וכמ"ש בתוס' חולין ד"מ דקרבן יחיד כשבת בחוץ חייב הואיל דחשוב ראוי לפנים הואיל דאם זרק הורצה ועיי' תוס' פסחים דיה ובתוס' זבחים דנ"ט וביומא דס"ג שכ' כסברא זו אבל לשיטת התוס' שם שהוקשו דלמ"ל הטעם דמעלין בקודש תיפוק לי' דהו"ל מחוסר בגדים דהא מדינא עובר ככה"ג ותירצו דכה"ג מסתלק בפה א"כ נשמע דשימש בח' בגדים פסול א"כ שוב א"נ דאינו חוזר א"כ שוב ל"ש הטעם דמעלין בקודש לשי' הט"ז הנ"ל ונהי דלכאורה י"ל דכוונת התוס' הוא רק אי לא שייך הטעם דמעלין בקודש אז הי' מסלקין אותו אבל השתא דשייך הטעם דמעלין בקודש שוב אין מסלקין אותו וא"כ בכה"ג בשימש בד' בגדים פסול דהו"ל מחוסר בגדים ובח' בגדים כשר בדיעבד דמצד הדין חשוב ככה"ג וא"כ שוב אפשר דחשוב ראוי לכה"ג אך באמת מפשטות דברי התוס' מוכח דלעולם שימש בח' בגדים פסול ושוב א"ל דאינו חוזר לעבודתו שוב ל"ש הטעם דמעלין בקודש לשי' הט"ז ובאמת בריטב"א יומא שם כתב דבאמת אי לא הי' שייך הטעם דמעלין בקודש שפיר הי' מותר לעבוד בד' בגדים ושוב הי' פסול בח' בגדים ורק השתא לטעמא דמעלין בקודש בד' בגדים פסול ובח' כשר ותי' בזה קושית התוס' שם אך מפשטות דברי התוס' מוכח דלעולם מסתלק ושוב לעולם פסול בח' בגדים ושוב הדרא קושיתי על הט"ז לדוכתא ועי' בפנ"י מגילה ד"ט שכ' להדיא דלר"י בשימש בח' בגדים פסול לשי' התוס' דמסתלק בפה עיי"ש ובאמת יש להוכיח כן מש"ס מגילה שם דקאמר אין בין כהן המשמש לכהן שעבר אלא פר יוה"כ אתאן כר"מ וקשה הא י"ל דאתי כר"י ומתני' לא קתני רק דברים המעכבין בכהן שעבר אפי' בדיעבד ועכ"ח נשמע דלר"י מסתלק בפה ושוב גם בדיעבד בשימש בח' בגדים פסול וכבר הרגיש בזה הפנ"י שם ובאמת לפ"ז ניחא בהא דמביא שם הש"ס הדין והטעם בהא דאינו עובד ככה"ד וקשה הרי עיקר השמיענו הש"ס הא דאינו עובד ככה"ג ולפ"ז א"ש דמהא דאינו עובד ככה"ג אכתי לא נשמע דאתי מתני' כר"מ דאכתי הי' אפשר לומר דאתי כר"י ומתני' לא קתני רק דברים המעכבים אף בדיעבד ורק מדקאמר הטעם דאינו עובד ככה"ד משום דמעלין בקודש וקשה קושית התוס' דבלא"ה הו"ל מחוסר בגדים ועכצ"ל משום דמסתלק בפה ושוב גם בדיעבד פסול בשימש בח' בגדים ושפיר עכ"ח דמתני' אתי כר"מ וז"ב.
ולפ"ז י"ל דבזה נחלקו רב ור"י דר"י ס"ל דאינו מסתלק ושוב בשימש בח' בגדים כשר בדיעבד אבל רב סובר דמסתלק בפה והא דאינו עובד ככה"ד משום מעלין בקודש וממילא יהי' מיושב מה שהעירו המפורשים דאיך פסק ר"י הלכה כר"י הא ר"י סובר בכ"מ הלכה כסתם משנה וסתם משנה דמגילה אתי כר"מ עי' בפנ"י שם ובהג"ה כור לזהב על הריטב"א מ"ש בזה ולפ"ז א"ש דסוגיא דמגילא קאי לרב דס"ל דמסתלק בפה ושוב בשימש בח' בגדים פסול לר"י ושוב מוכרח הש"ס לומר דאתי כר"מ אבל ר"י לשיטתו דשימש בח' בגדים כשר בדיעבד לר"י ורק בד' פסול משום דהוי מחוסר בגדים ושוב לשיטתו סתם משנה אתי אף לר"י וכקושית הפנ"י הנ"ל דמתני' לא חשוב רק דברים דמעכבים אף בדיעבד כנ"ל וז"ב:
ולפ"ז מיושב ג"כ הרמב"ם ז"ל דנקט הדין דאם עבר עבודתו כשירה ולא נקט הא דאינו עובד ככה"ד דלפ"ז י"ל דכיון דפסק דבדיעבד בשימש בח' בגדים כשר ועכ"ח דל"ל סברת התוספת בהא דמסתלק בפה וכמו שהרגיש הפנ"י שם א"כ שוב לא הי' צריך להביא הא דאינו עובד ככה"ד דממילא ידעינן זאת מכח דהוי מחוסר בגדים וז"ב בס"ד:
עכ"פ נשמע דלשיטת רב עכ"ח דשימש בח' בגדים פסול בדיעבד דמסתלק בפה ומה"ט הוכרח לומר בהא דאינו עובד ככה"ד משום דמעלין בקודש ושוב תיקשו מה צריך לומר דשני חוזר לעבודתו דהרי ממילא ידעינן דחוזר דאלת"ה שוב לא יהי' חזי עוד לקדושה חמורה ושוב הי' מותר להורידו לשיטת הט"ז וצע"ג:
וראיתי בישי"ע סי' קנ"ד שכ' דדוקא בק"ד דיש עצה להפקיע הקדושה ע"י פדיון שפיר מותר להורידו היכי דלא חזי עוד לקדושה חמורה אבל בגדי כהונה דחשוב קדוה"ג לשי' התוס' קידושין דנ"ד דל"מ בהו פדיון שפיר גם להט"ז אסור להורידו אף דלא חזי עוד לקדושתה עיי"ש הנה באמת בכמה דברים מצינו כן דקדוה"ג חמיר מק"ד היינו לחד מ"ד דקדוה"ג לא פקע בכדי בש"ס נדרים דכ"ט וגם בהקדיש זכר לדמיו דקדיש קדוה"ג אליבא דרבנן דעת הכ"מ פט"ו ממעה"ק הלכה ז' דפקע בכדי והלח"מ שם השיג עליו עיי"ש וגם בהא דהקדש מפקיע מידי שיעבוד שיטת רוה"פ דדוקא קדוה"ג ולא ק"ד עיין תוס' גיטין ד"מ וכתובות דנ"ט ודעת רש"י פסחים דל"א דמה"ט קדוה"ג חל משום דבאמת ע"י שנשתעבדו הנכסים חשוב אינו ברשותו ורק דקדוה"ג חל אף אדבר שאינו ברשותו ושיטת התוס' דלעולם חל ההקדש ורק בק"ד דאפשר להפקיע הקדושה ע"י פדיון ה"ה דאפשר שנפקע הקדושה בכדי ע"י שיעבוד אבל בקדוה"ג דל"מ פדיון ה"ה דלא נפקע ע"י השיעבוד ועיי' במתנה אפרים הלכות גביית חוב ובקצ"ה סי' קי"ז מ"ש בזה וא"כ י"ל לענין כה"ג בשלמא א"נ דאינו מסתלק בפה א"כ חשוב כא"א להפקיע קדושתו שפיר הי' דומה לקדוה"ג שכ' הישי"ע דאין מורידין אף בלא חזי עוד לקדושה חמורה אבל הכא דקאמר הטעם משום דמעלין בקודש וקשה תיפוק לי' משום דהוי מחוסר בגדים ועכ"ח לשי' התוס' משום דמסתלק בפה ושוב יש משכחת להפקיע קדושתו וכמ"ש התוס' שם דתלוי במלך ואחיו הכהנים ושוב דמי לק"ד ושוב בכה"ג שפיר מותר להורידו בלא חזי עוד לקדושה חמורה ושוב ממילא ידעינן דחוזר לעבודתו ונודע מ"ש בנוב"י או"ח סי' ל"ה דמידי שאפשר לבטל האיסור פ"י אפקעינהו חשוב קיל עיי"ש ונשמע מכאן היפך שיטת הט"ז הנ"ל ובאמת וי"ל דר' דוסא ורבי נחלקו בסברת הט"ז דר"ד ס"ל דכיון דלא חזי עוד לקדושה חמורה מורידין ואנו קיי"ל כרבי וכמ"ש הרמב"ם פ"ח מביאת מקדש וע' בפמ"ג סי' מ"ב וסי' קנ"ג שכ' די"ל דהך דאין מורידין הוי רק מדרבנן אף דהרמב"ם פסק כרבי שאני התם דכתיב והניחם שם עי"ש וממילא לפ"ז לא תיקשי קושית הבכ"ש הנ"ל על הט"ז די"ל דבאמת הדבר תלוי בפלוגתת ר' דוסא ורבי וז"ב:
וראיתי בשו"ת תועפת ראם סימן ג' שכתב ליישב קושית הבכ"ש על הט"ז מש"ס יומא הנ"ל דפריך רבי לר' דוסא שתי תשובות בדבר וכ' הג' הנ"ל די"ל דשתי התשובות חדא המה דלכאורה הרי י"ל דהאבנט לא יוכל הכה"ג ללבוש עוד בשאר ימות השנה הואיל דבשאר ימות השנה גם אבנט של כה"ג הוא כלאים ושוב י"ל דל"ח הורדה מקדושה כשיטת הט"ז ועל זה קאמר רבי דהא אבנט של כה"ד לעולם הוא כלאים ושוב ל"ש לומר שכשרים לכה"ד, ורק שתרצה לומר דלא קאי ר' דוסא על האבנט רק על שאר הבגדים דיוכל כה"ד ללובשן בזה שוב הרי גם הכה"ג יוכל ללובשן בשאר ימות השנה ושוב חשוב ראוי לקדושה חמורה עיי"ש ובאמת דבריו מוזר אצלי דלענ"ד הפירוש בש"ס שנשתמשתה בהם קדושה חמורה היינו עבודת יוהכ"פ לפני ולפנים וחמיר עבודתה דבעי פרישת שבעה ואינו כשירה רק בכה"ג לא מבעיא לשי' התוס' ישנים יומא די"ב בוודאי כה"ד פסול בעבודת יוכ"פ זולת להפוך בצינורא או לתרומת הדשן ואף לשי' הריטב"א שם דרק מדרבנן פסול לשאר עבודת אבל בעבודת היום ממש גם להריטב"א אף מה"ת בעי דוקא כה"ג א"כ י"ל דאף אם הכה"ג גופא ילבש בגדי יוכ"פ בשאר ימות השנה ג"כ חשוב הורדה מקדושה דהרי בשאר ימות השנה כה"ד מותר ללבוש בגדי כה"ג דכל ימות השנה וא"כ ה"ה אם ילבש הכה"ג בשאר ימות השנה בגדי יוהכ"פ דמי כמו שהי' לבוש בהם כה"ד וחשוב הורדה מקדושה ורק לר"ד דסובר דכיון דאינו ראוי עוד לקדושה חמורה שפיר אף כה"ד מותר ללובשם אבל רבי חולק ואנו קיי"ל כרבי וכנ"ל ע"כ דברי הג' תמוהים והדרא קושית הבכ"ש על הט"ז וצע"ג:
עתה נבוא לדברי כת"ה שכ' דסברת הישי"ע תלוי בפלוגתת הרמב"ם והרמב"ן אי בהכ"נ חשוב תשמיש קדושה או תשמיש מצוה הנה באמת מקור הדבר בש"ס מגילה בני הפיר שמכרו בהכ"נ צריכים להפלות בדמים ומוכח דהמכירה חל ויוצא הבהכ"נ לחולין רק דחל הקדושה על המעות וקאמר בש"ס ע"ז ל"ש אלא שמכרו בלי זט"ה. אבל מכרו ברשות זט"ה במעמד אנשי העיר שפיר דמי אפי' למישתא בי' שיכרא ואיבעי' התם בש"ס מתנה מאי חד אמר דהוי כזביני ולשי' הרמב"ן הבעיא דמתנה מאי מיירי בלי רשות זט"ה במעא"ה א"כ יש ס' במתנה ואף לפי המסקנא בעיר אחרת אסור והעיר הרמב"ן דהרי בקדוה"ג ל"מ פדיון ושוב אמאי מועיל המכירה להפקיע קדושתה ועוד אף א"נ דיוצא לחולין ע"י הפדיון מ"מ כיון דחל קדושה על המעות היכי מהני זט"ה להפקיע הקדושה וכ' הרמב"ן דבהכ"נ לא חשוב רק תשמישי מצוה וא"כ כשרוצין להעבירו מתשמיש המצוה רשות בידם ורק בלי רשות זט"ה יש ס' שמא אינם מסכימם להכחיש מצותן לגמרי ואפי' בדברים שנשארו בקדושתן ביד הלוקח אפ"ה שמא אין רוצים להכחיש מצות המוכרים לזה בעי שיהי' רשות מזט"ה והם בכחם להפקיע הקדושה וא"צ לחלל הקדוש' על שום דבר ויכולים בוודאי ליתן במתנה ואף למשכן ורק דבעיית הש"ס במתנה מיירי בלי רשות זט"ה וכן כ' הריטב"א שם נשמע דלשי' הרמב"ן בבהכ"נ דהוי רק תשמישי מצוה אז מועיל המכירה אף בלי רשות זט"ה ורק דבעי להעלות בדמים וגם מתנה מותר וברשות זט"ה אף מתנה לאיש זר ואף למשכן ג"כ מותר וי"ל דשרי אף לתשמיש של גנאי וממילא יוצמח דבמידי דהוי תשמיש קדושה ל"מ המכירה כלל להוציא לחולין אף אם ירצה להעלות הדמים בקדושה דחשוב כמו קדוה"ג רק במידי דנשאר בקדושתו ביד הקונה אז מותר להוציא המעות אפי' לדבר חול וא"כ בבהכ"נ דהוי רק תשמישי מצוה הבהכ"נ והדמים יוצאים לחולין ובתשמישי קדושה החפץ אינו יוצא כלל לחולין אבל לשי' הר"ן בהכ"נ ל"ח רק קדושה דרבנן וחז"ל הטילו על זה דין ק"ד שא"א להפקיע קדושתו בכדי רק דבעי מידי שיהי' אפשר שיתחלל הקדושה על הדבר ולזה אף ברשות זט"ה א"י ליתן במתנה או למשכן לאיש זר הואיל דליכא שום דבר שיחול עליו הקדושה, ורק במכירה דחל הקדושה על הדמים וק"ד קיל מקדושת בהכ"נ לפי שהוא קדושה שני' ושוב זט"ה יכולים להפקיע הקדושה מן המעות ושפיר דמי אפילו למישתא בי' שיכרא נמצא דבכל תשמישי קדושה מהני המכירה אף במידי דיוצא לחולין ביד הלוקח ועפ"י זט"ה גם הדמים מותרים דבק"ד יכולים זט"ה להפקיע קדושתו בכדי ודעת הרא"ש ז"ל דגם יחיד בשלו מותר למכור הס"ת והדמים מותרים דקדושת ס"ת שנתפשט על הדמים יכולים זט"ה להפקיע ולשי' הרמב"ם בהלכות ס"ת מוכח דאם מכר תשמישי קדושה צריך להעלות בדמים והב"ח כ' דבאמת מודה הרמב"ם דבזט"ה ניפקע הקדושה מן הדמים ורק דפליג עם הרא"ש בס"ת דיחיד ובשו"ת מחנה אפרים כ' דלשי' הרמב"ם הכוונה למישתי בי' שיכרא שפיר הכוונה בהבהכ"נ אבל באמת בדברי הרמב"ם ז"ל פי"א מהלכות תפלה מוכח דסובר הרמב"ם דגם עפ"י זט"ה צריך לקנות בדמיו דברי עילוי רק המותר יכולין לשנות לחולין ואף דקיי"ל מכרו והותירו אסור אבל עפ"י זט"ה שרי עיי"ש וא"כ תימה אמאי נדחק המח"א לומר הכוונה בדברי הרמב"ם למישתי בי' שיכרא היינו בהבהכ"נ הרי יש לפרש אמעות ורק דקאי אמותר וצ"ע נשמע דלשי' הרמב"ם גם בתשמישי קדושה יוצא לחולין ע"י מכירה ורק דלפי הבנת המחנ"א צריכים להפלות הדמים בקדושה ולפי הבנת הרמב"ם הל' תפלה המותר מותר להוציא לחולין כ"ז היא שיטת הפוסקים המדברים בזה:
והנה בש"ע מובא ב' הדיעות לענין רימונים והפמ"ג כ' דהיש מי שאוסר אינו דעת הרמב"ם לפי שהוא מתיר המותר עיי"ש וכת"ה כ' דלשי' הרמב"ן ז"ל י"ל דגם אה"ק יש לו דין קדוה"ג ועוד דלשיטת הסוברים דאין משנין אפי' בקדשי בדה"ב א"כ הורדה מקדושה הוא מה"ת ושוב היכי דנוגע לד"ת קשה לסמוך על שיטת הט"ז עכת"ד לענ"ד ז"א דהא דאסור לשנות בקדשי בדק הבית הוי דוקא במידי שהוא קדוש בעצם אז אסור לשנות אבל במידי דהוי, רק תשמיש קדושה ל"ש זה דלא מבעיא לש הפוסקים דהורדה מקדושה הוי רק מדרבנן כהכרעת הפמ"ג והישי"ע בסימן קנ"ד בוודאי דבדרבנן יש לסמוך אשיטת הט"ז ואף להסוברים דאסור מה"ת מ"מ כיון דלא הוי רק ק"ד ומועיל פדיון וא"כ עכ"פ קיל קדושה דידי' ושוב י"ל דהיכי דלא חזי לקדושה חמורה יכולין להפקיע קדושתו א"כ הדבר ברור דלשי' הט"ז בוודאי בכל תשמישי קדושה כיון דעכ"פ מהני בו הפדיון א"כ שפיר מותר להורידו ובפרט די"ל דאף לשי' הרמב"ן דל"מ פדיון מ"מ י"ל דמודה הרמב"ן ז"ל דל"ח רק קדוה"ג מדרבנן דחז"ל נתנו עליו דין קדוה"ג וא"כ שפיר נהי דאין יוצא לחולין אפ"ה יש לסמוך על הט"ז אך באמת כבר כתבתי דקשה לסמוך ע"ד הט"ז ובפרט די"ל דלא דמי לסברת הט"ז דשם בוודאי לא ישתמש עוד באה"ק אבל הכא יש ס' שמא יצטרכו שנית להתפלל בו ושוב ל"ח עכ"פ בכלל אינו ראוי עוד לקדושה וכמש"כ לעיל לענין כה"ג דכיון דעכ"פ במת ראשון שני חוזר לעבודתו עי"ז חשוב ראוי לקדושה חמורה א"כ פשיטא דקשה לסמוך אסברת הט"ז:
אך באמת לענין בהכ"נ יש הרבה קולות א' סברת הרבה פוסקים דאיסור הורדה מקדושה הוא רק דרבנן וגם קדושת בהכ"נ אינו רק דרבנן וא"כ י"ל דבכה"ג דיש הרבה שיטות להקל שפיר יש מקום להקל למכור עפ"י זט"ה ואח"כ יכולים להוציא המעות לחולין ונהי דלשי' הר"ן לכתחילה בעי למכור ולעשות עיליו בדמים ואח"כ להפקיע הקדושה מ"מ כיון דעכ"פ בדיעבד מהני המכירה ומותר להשתמש בדמים א"כ לענין לכתחילה שוב יש לסמוך אשיטת הרמב"ן דבבהכ"נ יכולין להפקיע הקדושה אפי' שלא ע"י מכירה כנודע מסברת הר"ן פ' הכותב דבמידי דבדיעבד אם גבה מהני מועיל סברא קלה אף לענין לגבות לכתחילה ע"ש וא"כ בנ"ד לשי' רוה"פ ליכא בזה, רק איסור דרבנן ובפרט דלשיטת הרמב"ן ז"ל א"צ מכירה כלל ובפרט בקדושת בהכ"נ דלא הוי רק מדרבנן וחשוב כמו תרי דרבנן דהורדה מקדושה אפי' בקדושה ד"ת לא הוי רק מדרבנן א"כ הכא דיש עוד ס' שמא מחדר כזה ל"ח בכלל הורדה מקדושה א"כ נודע שיטת החוו"ד סי' ק"י דבתרי דרבנן ס' לקולא אף נגד ח"א ובפרט דע"י זט"ה בדיעבד בוודאי אפקע קדושתו א"כ בצירוף כ"ז פשיטא דיש לצרף ג"כ שיטת הט"ז וז"ב בס"ד:
עתה נבוא לחשש השני שרוצין לעשות חלון בחדר הנ"ל ולנתוץ הכותל מבהכ"נ הנה באמת איסור נתיצה נובע מדברי הספרי מובא ברמב"ם פ"ו מיסוה"ת ובפ"א מביהב"ח ומובא ברמ"א או"ח סי' קנ"ב וכ' שם דאם עושה ע"מ לבנות שרי ובט"ז סי' קנ"א כ' דהכוונה רק אם ימלא מקום הנתיצה אבל אם לא יבנה במקומה אף לצורך אסור והא"ר חולק דהא כתב הרמב"ם דרק דרך השחתה לוקה א"כ כשעושה לצורך תיקון ל"ח השחתה והנה הכ"מ שם כתב דהכוונה אם עושה ע"מ לתקן שרי וי"ל דבשביל כל תיקון שרי דעכ"פ אינו עושה דרך השחתה וכן הוכיח מדברי הרא"מ דמחיקת השם אסור אף לצורך תיקון ונתיצה דרך תיקון שרי ובאמת הקשה הפמ"ג דהרי מלאו א' נלמד שניהם אך י"ל הסברא דנודע שיטת הר"י אסכנדרי דמחיקת השם ע"מ לתקן שרי וראייתו מהא דסתרי חשמונאי המזבח והב"י דחה דבריו דשם מקום המזבח מכוון וא"א בענין אחר ובשו"ת ח"ס סי' רס"ד העיר מיריעה שנפל בו דרנא דקורעין ותופרין אותה וגם ממכתשת של משה שהסירו הטלאי ונשמע דלצורך תיקון שרי וה"ה דמחיקת השם שרי לצורך תיקון ורק שהרגיש די"ל דשאני נתיצת מקדש דהותר מכללו במשכן שהורידוהו בנסוע המחנות מ"מ כ' הח"ס דגם שם הקודש ג"כ הותר מכללו אצל סוטה עיי"ש:
והנה לכאורה א"נ דבסוטה הטעם משום עדל"ת א"כ שוב ל"ח הותר מכללו וכמ"ש בתוספת יבמות ד"ה דכלאים ל"ח בכלל הותר מכללו אצל בגד"כ משום די"ל דהתם הטעם דעשה דבדג"כ דוחה לאו דכלאים א"כ ה"ה הכא כיון דשייך עשה דגדול השלום דחשוב עשה החמור וי"ל דדחי ושוב ל"ח בכלל הותר מכללו ואף שי"ל לפמ"ש המשנת חכמים דמחיקת השם יש עשה ד' אלקך תירא וא"כ ל"ש עדל"ת דאין עדלתו"ע אך המנ"ח במצוה תל"ז נסתפק די"ל דשלא כדרך השחתה ליכא עשה אך באמת המנ"ח שם הוכיח דרק בנתיצה שלא בדרך השחתה י"ל דליכא עשה אבל במוחק השם לכ"ע איכא עשה ושוב אין עדלתו"ע ושוב י"ל דמכח היתר סוטה חשוב הותר מכללו וז"ב:
ובאמת בזה יש לתמוה על המנ"ח מצוה תק"ח שחידש דבצמר מעז בת רחל ומכ"ש מרחל בת עז דליכא בו איסור כלאים ואפ"ה כשר לבגד"כ עיי"ש א"כ קשה מהא דכ' בתוס' יבמות דא"א ללמוד עדל"ת מבגד"כ משום די"ל דחשוב מצותו בכך והיינו שא"א בענין, אחר ולדברי המנ"ח תיקשי הרי אפשר בבגד"כ באופן דליכא איסור כלאים וצע"ג:
נחזור לדברי הח"ס דגבי שם ג"כ שרי מוחק פ"מ לתקן אך באמת יפה כ' הפוסקים דדוקא שם עיקר האיסור עובר בהמזבח א"כ יהי' התיקון בגוף אותו הדבר שנעשה בו הקילקול שפיר שרי אבל הכא האיסור מחיקה נעשה בהשם והתיקון יהי' בדבר אחר היינו בהספר א"כ י"ל דאין אומרין חטא בשם כדי שיזכה בהספר וכנודע מסברת הטו"א דל"ש עדל"ת רק במידי דהעשה והל"ת הם בדבר אחד אבל במידי דהעשה הוא בצד חירות והל"ת הוא מצד עבדות ל"ש עדל"ת ותירץ בזה קושית התוס' חגיגה ד"ב עיי"ש שכ' לחדש דבעיר שיש בה מזוזה לא נעשית עהנ"ד הואיל דבמזוזה ליכא עשה כלל ושוב אם ישרפו הל"ת הוא בדבר אחר וקיום המצוה בדבר אחר ל"ש עדל"ת עכת"ד ולפ"ז מיושב קושית הפמ"ג שהעור דהרי מלאו א' נלמד ולפ"ז א"ש דיש לומר שם במזבח ההיתר משום עדל"ת דבנין בהמ"ק הוי עשה והעשה דמורא מקדש בוודאי ליכא היכי דהוי דרך תיקון וכמ"ש המנ"ח ושוב בל"ת גרידא י"ל עדל"ת אבל במוחק דהמצוה הוא בדבר אחר ל"ח עדל"ת ומיושב ג"כ מה שהעירו מהא דשורף עצי הקדש לוקה אף ששרפו לצורך בישולו ולפ"ז ניחא דשם שבישלו שלא לצורך מצוה ול"ש עדל"ת שפיר לוקה אבל בנותץ שלא בדרך השחתה שפיר שרי משום עדל"ת וז"ב ודו"ק:
ולפ"ז י"ל דכל ההיתר בנותן בדרך תיקון הוי מטעם עדל"ת א"כ י"ל בנותץ לצורך תיקון עז"נ דקדושתו קלה א"כ אף דל"ח דרך השחתה מ"מ עכ"פ עובר הלאו ואינו מקיים בזה המ"ע דבנין בהכ"נ דהא עז"נ הוי קדושה קלה ושוב ל"ש עדל"ת וכה ראיתי בשו"ת הרי"מ שהעיר עפ"י דברי הש"ס דסותר ע"מ לבנות שלא במקומו ל"ח מתקן וא"כ י"ל דאסור גבי שם וה"ה בבהכ"נ ויש בזה לאו דלא תעשון כן ובשו"ת ד"ח כ' דליכא בזה משום הורדה מקדושה וכן חידש שם ברי"מ דרק אם בטל מזה שם בהכ"נ אז יש לאו דלא תעשון כן אבל אם נשאר שם בהכ"נ ליכא רק איסור נתיצה אך באמת כ"ז אם הי' הדבר ברור דיש בזה איסור תורה כמו בנותץ אבן מבהמ"ק אבל באמת דעת הפמ"ג דגבי בהכ"נ אף אם נותץ דרך השחתה ליכא מלקות ודעת המנ"ח דאף איסור תורה ליכא בנותץ אבן מבהכ"נ רק איסור דרבנן איכא משום גזירה אטו בהמ"ק א"כ י"ל לפמ"ש הח"ס ליישב שיטת הר"ן דהא דאסור לשחרר עבדו הוא משום לא תחנם ולצורך מצוה ליכא איסור ותמה עליו המג"א מברכות דמ"ז דפריך והא מצהב"ע וכ' הח"ס דאם עושה לצורך מצוה גדולה שפיר ליכא איסור אבל בעושה לצורך מצוה שאינו גדולה אכתי יש איסור דאי לא הי' כוונתו לחון את העבד מה חזית לשחרר לקיים מצות תפלה לא ישחרר ויקיים מצות לעולם בהם תעבודו ומשני דמצוה דרבים שאני הכוונה דהוי לצורך מצוה גדולה ושוב ליכא איסור עיי"ש א"כ ה"ה לצורך תיקון קל אמרי' מה חזית לקלקל בדבר זה ולבנות במקום אחר לא יבנה במקום אחר ולא יעבור לאו בדבר זה וכ"ז בבהמ"ק דנוגע לאיסור תורה אבל בבהכ"נ דליכא רק איסור דרבנן י"ל דאם הוא עכ"פ לצורך קדושה כל דהו לא החמירו רבנן ולענין הורדה מקדושה י"ל דאפשר להשתמש באותן אבנים לצורך איזה תיקון בבהכ"נ גופה וגם יש לצרף סברת מרן הד"ח זי"ע דכיון דהמנהג כן י"ל לב ב"ד מתנה:
ומה שהעיר כת"ה דבבהכ"נ ל"מ תנאי לא זכר כת"ה דברי המג"א שם דרק לתשמיש גנאי ל"מ תנאי אבל באמת בתשמיש קדושה מהני תנאי וגם עפ"י מכירת הכותל איזה אמות בוודאי דיש סניף להקל ונהי דהרי"מ כ' דרק במכירת כל הבהכ"נ אז יוצא לחולין אבל הכא דהבהכ"נ נשאר בקדושתה שוב שייך איסור נתיצה מ"מ הואיל דלא נשאר רק איסור נתיצה א"כ כשנותן מקום דנפקע מקדושתה בוודאי דשרי הואיל דנותן במקום הנמכר אך באמת כ"ז אם הוי לצורך גדול ורצון זט"ה למכור אבל אם ליכא צו"ג ויש מערערים פשיטא דאסור למכור ובפרט די"ל דחשוב בהכ"נ של כרכים ויש שיטות דאף באם לא סייעו אנשים זרים בבנינו אפ"ה ל"מ המכירה ובפרט בקהלתכם מקום משכן כ"ק רבינו הקדוש ר"ר אלימלך זי"ע בוודאי סייעו גם אנשים זרים בבנין הבהכ"נ ונהי דשיטת המ"ב דעכשיו של כרכים ג"כ נמכר מ"מ המג"א חולק עליו ובפרט שכ' הד"ח דבזה"ז דהממונים נתמנו בכח ערכאות בוודאי דל"מ מכירתם ובפרט שכ' הפוסקים דבזה"ז מינוי הקהל הוי רובו שלא מתוך כולו ושוב לא מהני מינוי שלהם עפ"י ד"ת ובפרט הואיל דנראה דיש מערערים מי יודע אם אותן האנשים זרים לא יסכימו לדברי המערערים ע"כ בקצרה לענ"ד אם יסכימו כל הת"ח ויראי ד' שבקהלתכם כי הדבר נחוץ וזט"ה יסכימו לזה יש מקום להקל ע"י מכירת החדר עם הכותל השייך לבהכ"נ ורק כאופן שישאל גם עצת אדמו"ר הגה"ק משיניאווע (שליט"א) זצ"ל אשר קהלתכם סמוכה למקום משכן כבודו ובקי היטב אם הדבר נחוץ ואם דעתו הקדושה יסכים לזה אזי ג"א מסכים להתיר. וז"ב בס"ד לדינא:
באעה"ח יום ג' חיי' תרנ"ב ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.