אור ברסלב
מהרש חלק ג סימן פ

מהרש חלק ג· רבי שמואל אנגל

סימן פ

סימן עט

להרב הה"ג מו"ה שרגא פייבוש וואלף נ"י מוצד"ק צאנז:

בדבר העגונה מק' לימאנאב אשת מו"ה שלמה ענגלענדער ע"ה אשר היא גלמודה זה יותר מארבעה שנים ויש לה איזה ידיעות שמת בעלה ודופקת על פתחי כת"ה להוציא לאור משפטה עפ"י דתה"ק להתירה מכבלי העיגון כי היא רכה בשנים. והנה תוכן הגבו"ע איש יהודי קאפעראל העיד כי הכיר בטוב איש חיל יהודי שמו ענגלענדער בהקאמפאניע 3. צוג 4. והי' היהודי הנ"ל תחת השגחתו והעיד כי ביום דען 6. טען אפריל 1915 מצא אותו מוטל על הארץ והי' הדם. שותת ממנו ועדן מפרפר ואח"ז ראה שפשט רגליו ופסק ממנו נשמת חיים ואח"ז קרא את הדאקטאר לנסות אולי יש תקוה ובא הדאקטאר ומשמש בדפק ואמר כי הוא כבר מת וגם הוא נסה להרים את ידיו ולא הניע בשום אבר ואח"ז הלך הקאפעראל לשדה המערכה ובחצות לילה שב למקום שהי' מונח שלמה הנ"ל ולא מצא ושאל להסאניטעט שהי' יהודים איה מקום הנ"ל ואמרו כי קברו אותו והראו לו מקום קבורתו ועוד בא פ"א מכתב אחד לאבי האברך הנ"ל והאבערסט הוא יהודי וכתב לו שבנו מת דען 18 טען אפריל ואח"כ כאשר כתב לו אכי האברך כי בא מכתב מבנו מדען 23 טען אפריל כתב פעם שנית כי הוא טעות בהזמן רק שמת דען 27 אפריל וכן בא טוטין-שיין מהקאמאנדע על דען 27 אפריל ושם נכתב שמו וכינויו ושם עירו שצאווניטץ ואביו נסע למקום שנכתב בהטוטין-שיין שיין מקום קבורתו ומצא במקום אחד דף אצל קבר ונכתב שם בכתב יהודית פ"נ שלמה ענגלענדער י"א באייר ולפי חשבון הי' אז דען 25 אפריל ואין ידוע מי כתב התיבות על הדף רק נקבר שם עוד איש אחד ונכתב שם שם הנפטר וניכר שהוא כתב של שלמה הנ"ל כפי מכתב לאבי ר' שלמה הנ"ל הנכתב בכת"י מזמן דען 23 אפריל .915 אח"כ שאלו עוד הפעם את הקאפעראל הנ"ל היאך יוכל להעיד שמת דען 6-טען אפריל הא כתב מכתב דען 23-טען אפריל והוא מחזיק בדיבורו הראשון שידע בבירור שנפל דען 6-טען אפריל זה תורף הגב"ע בקצרה:

והנה מצד עדות הערכאות הביא כת"ה דברי הד"ח שכ' דבעי שיהי' ידוע דלא מקבלי שוחדא וכת"ה העיר דשי' הרא"ש דבסתמא כשירים והביא בשם ס' העמק שאלה דזה תלי בהא דבכורות לחד לישנא בתחילת עדות החמירו וכת"ה העיר דזה הוי כמו סוף עדות ובאמת בשו"ת ד"ח ח"ב סימן ס' כתב ג"כ דמשו"ה בעי שיהי' ידוע דנא מקבלי שוחדא דבתחילת העדות מחמירין ומה שכ' כת"ה דזה חשוב כסוף עדות באמת רק בנאמנת ע"א דהוי בירור שאינו משקר כמו שכ' המהרח"ש דאי לא הוי בירור שאינו משקר לא יוכלו חז"ל להקל משום עיגונא ורק ער סברת מדע"ל ודייקא הוי בירור שאינו משקר ונהי דגזה"כ דבדש"ב וח"א בעי עדות ע"ז שוב יוכלו חז"ל להקל משום עיגונא אבל באם יש באמת חשש שמא לא מת היינו בליכא פרצוף עם פדחת וחוטם אז מחמירין ולפי"ז בשלמא אם ידעינן דלא מקבלי שוחדא א"כ נהי דנכרי פסול לעדות לשי' רוב הפוסקים אף באינו משקר דלא כהרבינו יקיר מ"מ משום עיגונא כמו דהכשירו עדות שפחה ה"ה דכשר עדות ערכאות אבל אם יש חשש דמקבלי שוחדא א"כ יש ס' שמא משקרי ע"ז יש לומר נהי דל"ח בעדות ממון מ"מ בעדות עגונה יש להחמיר והא באמת מוכח שי' הרמב"ם ז"ל דמה"ת מהני סימן רק באיסור א"א מפני חומר כרת החמירו שלא לסמוך אסימן ובאמת ברא"ש ב"מ כ"ו נסתפק די"ל דהא דחוששין לשאלה הוא רק מדרבנן וחזינן דנהי דבממון ל"ח לשאלה מ"מ באיסור מחמירין וכסברת הש"ס ב"מ דף כ' לענין חשש שני שוירי דאין ללמוד איסור מממון ובתוס' שם הקשו דהא ממון חמור דל"מ רוב ובפנ"י כתב דרק נגד חזקת ממון חמור אבל הכא לגבי מוציא השטר דלא חשוב מוחזק י"ל איסור חמור משום חא"א ובשו"ת אגודת אזוב סי' כ"ח העיר דעכ"פ הלוה יש לו ח"מ וזה תמוה דהלוה ממ"נ מחויב לשלם או לזה או לזה ל"ח מוחזק וכמ"ש הש"ך חו"מ סי' צ"א דגבי חנווני על פנקסו הבעה"ב ל"ח מוחזק משו"ה מהני חשע"ש ועיין תוס' ב"ב דף פ"א א"כ איש דברי הפ"י דבמקום דליכא ח"מ איסור חמור ועיין תוס' יבמות דף קט"ז שכ' דאיסור שלא הוחזק שוה לממון שהוחזק שני יב"ש ובאמת עפ"י סברא הנ"ל דהיכא דממ"נ צריך לשלם לאחד ל"ח מוחזק יש להעיר בש"ס קידושין דף מ"ה ע"ב בפלוגתא דרב ור"א בנתקדשה לדעת אבי' והלך למדה"י וניסת דמודה רב דאינה יורשה דאוקי ממון אחזקה וקשה דלפמ"ש התוס' גיטין דף י"ז דאם מכר עבדו והעבד מוציא שטר שחרור בלי זמן יוכל לומר שחרורו קדם למכירה אף דאדון הראשון י"ל חמ"ק וי"ל השתא הוא דשחרור מ"מ כ' בקצה"ח סי' רמ"א דכיון דמרשות רבו ראשון בוודאי יצא או ע"י המכירה או ע"י השחרור ושוב העבד חשוב מוחזק וכסברא הנ"ל בתוס' ב"ב דף פ"א וש"ך סי' צ"א א"כ ה"נ מרשות האשה כבר יצאו הנכסים ע"י המיתה רק הס' בין הבעל ובין יורשי האשה א"כ ל"ש חמ"ק ושוב יועיל תפיסת הבעל ולכאורה י"ל להסוברים דבזרק לערוה גט ס' קרוב לה דא"צ חליצה דאשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת אף דהס' נולד בחיי הבעל ונשמע דשייך חזקה אלהבא שאם ימות הבעל תהי' מותרת לשוק ומשו"ה כ' בח"ד סימן ק"י דס' ניקב הוושט ל"ח ס' בשחיטה דהוי ס' במעשה האיסור א"כ ה"נ י"ל דהיורשים הי' להם חזקה שאם תמות האשה ירשו אותה נהי שנולד ס' שמא הועיל החופה ונפקע זכותם מ"מ מס' א"א להפקיע זכות היורשים אך לפמ"ש הש"ך סי' נ' די"ל למסקנת הש"ס יבמות צריכה חליצה דל"מ חזקה אלהבא ומ"ה חוששין לס' דרוסה א"כ גם הכא ל"ח היורשים מוחזקים כיון דהס' נולד בחיי האשה א"כ ליש לומר אוקי ממון אחזקתו דהא מרשות האשה בוודאי יצא אך באמת נודע שי' הסמ"ע סי' ק"ג לענין שומא הדרא בהוציא ולא השביח דעת המחבר דבעלים הראשונים חשיבו מוחזקים והסמ"ע חולק ועיי"ש בקצה"ח ונה"מ כיון דשומא הדרא הוא רק תקנה ובס' בתקנה מוקמינן אדינא ומשו"ה הלוקח שקנה בוודאי מה"ת חשוב מוחזק וכמו בהא דשכירו ולקיטו דנשאר בעי' בש"ס וקיי"ל דל"מ תפיסה דבדבר שכל זכותו רק מתקנתא בס' אף תפיסה ל"מ א"כ הכ"נ רב לשיטתו דס"ל ירושת הבעל דרבנן א"כ בס' אם חשוב בעל שוב יש ס' אם זכה מכח התקנה אוקמא אדינא ושוב היורשים חשיבו מוחזקים אף דבאמת אין להם חמ"ק דמרשות האשה בוודאי יצא מ"מ הבעל שאין לו זכות רק מס' בתק"ח א"י לגרע זכות היורשים שיש להם ס' זכות. מה"ת וא"ש הכל בס"ד:

עכ"פ מוכח דיותר יש לחוש באיסור מבממון ונודע מ"ש בשו"ת הר"ן דכל שיש בירור שהמת הוא בעל האשה אע"פ שיש איזה שינוי בהעדות תולין השינוי בכל מה דאפשר וראייתו מש"ס דב"ב דף קנ"ח בהא דסימנין עשוין להשתנות לאחר מיתה ובשו"ת בגדי כהונה דחה דשם גבי קטן שמכר סומכין דוודאי מכר כשהוא גדול והשערות נשתנו לאחר מיתה אבל באיסור יש לחוש אם יש שינוי ועיין בשו"ת אגודת אזוב סי' י"א וסי' כ"ח שהביא שיטת הרא"ש דמקילין בעגונא היכא דא"א בענין אחר וכ' דבאמת לחד לישנא בבכורות מקילין בעגונה גם בתחילת עדות עכ"פ פשיטא דמה"ת לא חמור איסור מממון ורק שי"ל שחז"ל אחמרו בתחילת עדות אבל עכ"פ הוי פלוגתא בדרבנן ויש להקל במקום עיגון עכ"פ במקום שא"א בעדות אחרת כבר כ' הב"ח בתשו' סי' ע"ו דבמקום עיגון כמו דסומכין אע"פ שאין מכירין ה"ה דיש להקל בענין חשש בדדמי ומסל"ת ובפרט באשה ילדה כתב בחלקת מחוקק סעיף ט"ו דחשוב שעת הדחק ועיין שו"ת אגודת אזוב סימן י"ב וסי' י"ח וא"כ יש להקל לענין חשש דמקבלי שוחדא ואף דבמשאל"ס אף בשהה עד שתצא נפשו נהי דל"ח בממון דהא היורשין יורדין לנחלה ור"נ סמך ע"ז לישבע טבע חסא וכמ"ש הגה"מ כיון דרובן למיתה אף דכ' הט"ז או"ח סימן ח' דלענין חשש ברכה שא"צ ל"מ חזקה לחיוב אף דברכה שא"צ לשיטת רוב הפוסקים אינו רק דרבנן ועיין פנ"י ברכות דף י"ב אפ"ה ל"מ חזקה וע"כ דבמשאל"ס בשהה הוי רק מיעוטא דמיעוטא ובזה מועיל אף לממון דאף אם נעשה המיעוט בגדר ל"ש ע"י צירוף רוב לחזקה דבכה"ג חייש ר"מ עכ"פ מדרבנן כמ"ש המהרש"א נדה ל"ב אפ"ה מועיל לממון כמ"ש התוס' כתובות ט"ז מכ"ש מיעוט דל"ש בעצם דזה לא חייש ר"מ אף מדרבנן כמפורש שם בנדה ל"ב ובמהרש"א מכ"ש דמועיל בממון ואפ"ה החמירו בעגונה לחוש לכתחילה מ"מ אין מדמין גזירות להדדי א"כ יש להקל לענין חשש דמקבלי שוחדא אך עוד כ' שם בשו"ת ד"ח דהערכי בעצמו אינו במקום המלחמה רק בעלי המלחמה מספרים לו ע"י שאלתו מי ומי שמחו והמספר ל"ח בכלל ערכי ומשיב ע"י שאלה ול"ח מסל"ת ובאמת בח"ס משמע דגם מי שמספר לפני שר צבא ג"כ לא משקר דהוא נימוס העולם שמי שממונה ע"ז לא משקר במדע"ל וחוץ לזה באמת שיטת התה"ד דשאל עכו"ם לעכו"ם חשוב מסל"ת אם אינו שואל בשם ישראל ולפמ"ש בח"מ גם הר"ן מודה לזה ואף לשיטת הב"ש בס"ק מ' דהר"ן חולק מ"מ כ' דיש לסמוך על התה"ד ועיין בספרי ח"א סי' ע"א והבאתי משו"ת הרי"מ ואף דבהגדה לפני השופט י"ל דגרע דחשוב כמתכוין להעיד כמ"ש בפח"ש שם דמש"ה הר"ן מחמיר דהגדה לפני השופט חשוב כמתכוין להעיד אך באמת לפמ"ש בציץ הובא בקו"ע אות תט"ו אם לא שאלו אותו בפירוש על איש זה חשוב מסל"ת א"כ הכ"נ שרי הצבא שואלים סתם מי מת והוא מעצמו מספר כמה מתים ובתוכם גם ערלים א"כ מה שמספר גם ממיתת יהודי ל"ח כנתכוין להעיד על המיתה של היהודי והוי כבירור שאומר אמת וכבר האריך בשו"ת ד"ח ח"א סי' כ"ד וח"ב סי' ס"א דאדרבה לפי מה דקיי"ל כר"י בנתכוין להעיד פסול שוב ביש הוכחה שאומר אמת מהני אף פ"י שאלה וכמו"ש בנו"ב סי' ל"א די"ל דרגלים לדבר עדיף ממסל"ת ובפרט לפימ"ש בשו"ת הרי"מ סי' ד' בשם מהרי"א דנתכוין להעיד אינו רק פסול דרבנן שוב י"ל הכא דלא נשאל מהשופט בפי' על יהודי זה והוא מעצמו הגיד ממיתת יהודי זה הוי כבירור שמת ועכיפ י"ל דחשוב ס"ס להיתר שמא גם מי שממונה לספר מהמתים חשוב ג"כ בכלל ערכאות ושמא עכ"פ בלא נשאל מישראל וגם בלא נשאל מהשופג בפי' על יהודי זה והוא מעצמו הגיד ממיתת יהודי זה הוי כבירור שמת ובפרט דליכא רק חשש דרבנן דמה"ת גם נתכוין להעיד כשר והוי כס"ס רק לענין חשש דרבנן לכ"ע מועיל אף נגד ח"א וכמ"ש התוספת סוכה ט"ז דס"ס בדרבנן א"צ לברר פיי"ש אך עכ"פ יפה כתב בשו"ת דיח דעכ"פ לא עדיף עדות אנשי הצבא משאר עכו"ם מסל"ת דלימ אם אינו אומר קברתיו דלא עדיף מע"א ישראל דל"מ במלחמה בלי קברתיו מחשש בדדמי כמפורש ברמ"א סעיף נ' ואף לשי' הר"נ דבמסל"ת ל"ח לבדדמי דאם לא הי' רואה שמת לא הי' מגיד במסל"ת אבל הכא שמשיב עפ"י שאלת השופט נהי שכתבתי דיש הוכחה שאינו משקר אבל שוב יש לחוש שראה שנפל גירא ונדמה לו שמת ועפ"י הדמיון מעיד לפני השופט ובפרט שיש לחוש שהמספר לא הכיר כלל את האיש רק שראה הבלעכיל ועי"ז מעיר שמת ויוכל להיות שנתחלפו הבלעכליך הגם דבעד מפי העד אין חוששין שמא הראשון לא ראה דבר ברור ואם א"א לברר מי הי' העד הראשון מהני לכ"ע אבל עכ"פ במלחמה דגם בעד כשר חוששין לבדדמי א"כ מכ"ש הכא דאף א"נ דהוי בכלל ערכאות דלא משקרי מ"מ בע"א במלחמה עיקר החשש משום בדדמי כמ"ש הרז"ה וא"כ גם בכה"ג יש לחוש לבדדמי ע"כ פשיטא דעל תעודת הטוטין שיין לחוד אין לסמוך אך עכ"פ י"ל דכמו בע"א במלחמה אף בלי קברתיו עכ"פ אם ניסת לא תצא דחשש בדדמי הוי רק חשש דרבנן והוי בעי' בדרבנן ועכ"פ בדיעבד אם ניסת לא תצא א"כ גם בכה"ג שהוכחתי דעכ"פ ליכא חשש משקר ולא חוששין בעמ"ע שמא לא הכירו דבעמ"ע חולין ששמע דבר ברור ורק מחשש בדדמי ל"מ וזה הוי רק חשש דרבנן וי"ל עכ"פ אם ניסת ל"ת כמו בע"א במלחמה:

והנה כת"ה העיר בהא דנכתב על המצבה בכתב יהודית והביא דברי הח"מ דכתב דמהני אף בלי חתימה וכת"ה כ' דבב"ש מפורש להיפוך הנה באמת לשי' הנה"מ סי' מ"ו גם בעדים חתומים וא"י מי המה העדים חוששין למזויף אף מה"ת לפי שא"א להתברר שקרם יש לחוש שנכתב בשקר ועיין אה"ע סי' מ"ב אך באמת בשו"ת ד"ח ח"ב אה"ע סי' קל"ג חולק על הנה"מ דבחתימה לי"ח למזויף אך אם אין שום אדם חתום לכ"ע חוששין למזויף אף מה"ת רק בעגונא מהני משום קולת עגונא ומשום דייקא ומינסבא ועיין עוד בשו"ת ד"ח ח"א סי' ל"ט שכתב ג"כ עפ"י דברי הח"מ דכמו דבשעת הדחק סומכין אקול, ול"ח שמא צרה ושד ה"ה דבשעת הדחק אף בכתב בלי שום חתימה א"ח לזיוף ובפרט שי"ל דאם נכתב דרך עדות וליכא חתימה יש קצת הוכחה שאינו אמת דאם הי' אמת הי' כותב אני פב"פ מעיד שזה מת אבל הכא דלא נכתב דרך עדות רק על המצבה נכתב שמו לסימן א"כ ע"ז אין דרך לחתום א"כ שוב יש הוכחה שהדבר אמת והגם שהכתב אינו מקוים שא"י מי כתבו מ"מ אם אין העכו"ם יודעים לכתוב כתב יהודית הוי כבירור שישראל כתבו ובמקום עיגון ל"ח למזויף ואף ששם בשו"ת ד"ח סי' ל"ט כתב שאין בכחו לחלוק על הב"ש מ"מ ייל הכא שלא לכתב דרך עדות א"צ להיות חתימה אך י"ל לפמ"ש שם בשו"ת ד"ח סי' קל"ג וץ א בא"י מי כתבו ל"מ בשטר רק בעגונא מועיל וי"ל משום הסברא דדייקא ומינסבא וכמ"ש בשו"ת אגודת אזוב דגם אם שומעת מב' עדים מ"מ אם אין מעידין טל דבר ברור שוב דייקא וא"כ במלחמה י"ל דל"ש דייקא י"ל דל"מ כתב שא"י מי כתבו אך י"ל דלזה מועיל דיוקא זושא וגם במלחמה שייך דיוקא זוטא ואף אם לא נסמוך ע"ז עכ"פ פשיטא דרק מדרבנן חוששין לזיוף דאף להפוסקים דבאינו יוצא מתחת ידי איש פרטי חוששין לזיוף אף מה"ת מ"מ הכא דאין לחוש שמא כתבו אחר בשקר דמאי הנאה יהי' לו מכתב שקר כזה כיון דבוודאי ישראל כתבו א"כ רק מדרבנן י"ל דל"מ ושוב בצירוף כתב הטוטיןדשיין שיין י"ל דמועיל דנודע שי' המבי"ט הובא בקו"ע דהיכא דכבר יצא מחשש איסור תורה י"ל דמופיל עדות עכו"ם אף בלי מסל"ת ובפרט ס' מסל"ת נהי דל"מ בחשש איסור תורה כמפורש ברמ"א מ"מ היכא דליכא חשש איסור תורה לכ"ע מועיל ס' מסל"ת והכא ע"י הכתב שבמצבה עם הטוטיורשיין חשוב עכ"פ כס' מסל"ת כמ"ש לעיל א"כ בצירוף תרווייהו יש להקל ואף דעל המצבה לא נכתב רק שמו וכינויו וי"ל דשם כינוי גרע משם אביו כמו שנסתפק בנו"ב וגם ליכא שם עירו אך באמת רוב הפוסקים כתבו דשם כינוי חשוב כשם אביו עיין בספרי ח"א סי' פ"א באריכות ובמקום שיודעין שאיש הזה הי' במקום הזה לכ"ע סגי בשמו ושם אביו כמ"ש בשו"ת פרשת מרדכי סי' כ"ה וכ"ו וזה עדיף מעובדא דהרא"ש במכריף בן מלל כמ"ש בספרי שם א"כ י"ל דזה שנכתב על המצבה שמו וכינויו וידענו שהי' במקום הזה מהני א"כ ליכא לדון רק מחשש זיוף שוב נוכל לצרף עדות הטוטיןדשיין:

שיין:

כללו של דבר אם הי' עדות המצבה והטוטין-שיין שניהם מעידין על זמן אחד הי' מקום להקל אך יש לעיין כיון דבאמת יש הכחשה בזמן דעל המצבה נכתב י"א אייר ואז הי' למספרם דען 25-טען א"כ לא מיבעיא לשי' הש"ג דגם בע"א אומר מת ואחד אומר נהרג ל"מ דחשוב הכחשה בחקירות ובטל עדותן כמו בד"מ דל"מ אף לשבועה א"כ מכ"ש בהכחשה בזמן בב' ימים בוודאי בטל עדותן ואף לשיטת הרא"ש דגם בע"א אומר מת וע"א אומר נהרג דעדותן קיים דאמרי' דלא דיקדק יפה אם מת או נהרג והנה בב"ש ס"ק כ"ה כ' דאף א"נ בע"א אומר נהרג מהני א"כ אמאי הוצרך להשמיענו דין זה בצרות דמהני וכ' דהו"א דרק בשני עדים כשרים מתרצים דבריהם אבל באשה וצרתה לא נתרץ קמ"ל והכוונה י"ל עפ"י המפורש בש"ע דבאומר הרגתיו תנשא דאמרינן פ"ד ובח"מ כ' די"ל בעבד שאומר הרגתיו ל"א פ"ד ול"מ באינו מסל"ת והביא בשם הב"ח דגם בעבד אמרינן פ"ד וכן כתב הב"ש ולכאורה י"ל דהח"מ לשיטתו דגם סתם עבד כשר בעדות אשה דנהי דאינו בחזקת כשר לשחיטה משום דאין לו נאמנות דהוי כחשוד לאכול נבילה דרבנן דג"כ פסול לשחיטה א"כ לעדות אשה דפסול בעבירה דרבנן כשר, א"כ סתם עבד אינו בחזקת פסול ד"ת וא"כ י"ל דהח"מ לשיטתו דמכשיר סתם עבד בעדות אשה א"כ י"ל דהא דאמרינן פ"ד דמי שיש לו ח"כ אם מעיד שנעשה רשע הכא וודאי משקר מש"ה אמרינן פ"ד דהוא לא הרגו אבל עבד הוי עכ"פ בכלל פסול דרבנן ונודע שי' הפנ"י והתומים דפסול בעבירה דרבנן איתרע ח"כ שלו אף מה"ת ושוב ל"ש לומר אאמע"ר ושוב לפי דבריו הוי פסול בעבירה ד"ת ולא מהימן בעדות אשה ונמצא לפ"ז דאף דפסול דרבנן כשר בעדות אשה מ"מ אם יאמר הרגתיו לא נימא פ"ד ושוב לא והי' נאמן וא"כ הב"ח וב"ש לשיטתם דסתם עבד פסול בעדות אשה דחשוב כפסול ד"ת וא"כ הא דעבד כשר מיירי במוחזק בכשרות ושוב אמרינן פ"ד אך באמת י"ל עוד עפ"י מ"ש התוס' כתובות י"ד גבי אנוסים היינו מחמת ממון מש"ה ל"א פ"ד כיון שגם אם נימא פ"ד מ"מ לא יופסל השטר רק מדרבנן משום דצריך קיום ל"א פ"ד א"כ ה"נ י"ל דוקא אם שנים אומרים הרגנוהו דנאמנים מה"ת או עכ"פ עד כשר דלשי' רוב הפוסקים נאמן מה"ת בעדות אשה א"כ שפיר אמרינן פ"ד ובאמת הפיר בשו"ת ברי"א לשיטת הריב"ש לא נימא בע"א פ"ד ובתשו' הארכתי דחשש זיוף לא עשו כשל תורה דהא הקילו דמהני קיום שלא בפניו וגם קיום ע"י דימוי א"כ ל"ח כד"ת אבל עבד דאינו בתורת עדות א"כ שוב אין לו נאמנות רק מדרבנן שוב ל"א פ"ד לתירוץ זה שבתוס' אך לשאר התירוצים גם בעבד י"ל פ"ד א"כ י"ל זה סברת הב"ש דבשלמא בעדים כשרים דאם נתרץ דבריהם והי' נאמנים מה"ת א"כ כמו דאמרינן פ"ד ה"ה דמתרצין דבריהם שלא יחשבו כמוכחשין אבל באשה שאינה נאמנת רק מדרבנן ואם צרתה אומרת נהרג נראה שאין כוונתה לאוסרה א"כ יחשבו כמוכחשין קיי"ל דגם בלא מהימני רק מדרבנן אפ"ה מתרצין דגם בעדות שאינו כשר רק מדרבנן אמרינן פ"ד עכ"פ לשי' הח"מ רק במת או נהרג מהני דל"ח רק בדיקות אבל הכחשה בזמן דהוי הכחשה בחקירות לרוב הפוסקים ל"מ ואף להפוסקים המקילין משום דעכ"פ נשאר ע"א והא דא"מ בד"מ לשבועה דשם בעי עכ"פ עד כשר ושיגיד בפני ב"ד א"כ בעי שיהי' ידוע מי הוא הכשר וכמ"ש התוס' סנהדרין דף ל"א דבא"י מי הוא הפסול ל"א נמצא קא"פ עדותן בטילה ה"ה להכשיר ע"א לשבועה בעי שיהי' ידוע מי הוא המועיל בעדותו אבל הכא דגם עדות שפחה מועיל ע"כ דל"ב רק בירור הדברים א"כ כאן דעכ"פ ידעינן שע"א אומר אמת יש להתיר וכמ"ש בשו"ת אגודת אזוב סי' י"ב ובד"ח סימן מ"ב. אך אם הי' עדות שבמצבה מועיל לבדו וגם עדות הטוטין-שיין מועיל כ"א בלבדו רק שהי' הס' מחמת ההכחשה בזמן א"כ הי' מקום לומר דעכ"פ עדות אחת אמת אבל באמת על הטוטין-שיין יש כמה חששות מחמת בדדמי ועל הכתב שבמצבה יש לחוש שאין חתום שום אדם ורק בצירוף תרווייהו יש להתיר, א"כ שוב אם מכחישין זא"ז בזמן א"כ שוב עדות אחת שקר ולא נשאר רק עדות אחד ושוב קשה לסמוך עלי' ועל עדות הקאפעראל בוודאי דקשה לסמוך אף שמה שפקפק כת"ה מחמת שלא אמר שם אביו ככר כ' כיון שבוודאי הי' במקום זה סגי שמו ושם אביו וה"ה דסגי שמו וכיניו וגם אמר הנוממער מהרעגימענט ועדותו חשוב כמו קברתיו כיון דהרופא משמש בדפק והזיזו ממקומו אך הוא מוכחש בזמן עפ"י מכתב ר"ש א"כ מוכחש בהזמן וי"ל דכל עדותו שקר ואף שי"ל דטעה בהזמן מ"מ מפורש בש"ע דבהכחשה בזמן עדותו בטל כללו של דבר יש לחקור אם הדרך ששרי הצבא כותבים לפעמים הזמן מאוחר בשני ימים א"כ יש לתרץ דבאמת הקבורה הי' דען 25-טען כפי שנכתב על המצבה ובפנקס הערכאות נכתב ב' ימים אחר כן ושוב יש לצרף עדות שעל המצבה עם הטוטין-שיין אבל אם לא נוכל לברר זאת א"כ יש הכחשה בזמן בשני ימים מדען 25-טען לדען 27-טען א"כ נהי דבהכחשה בחקירות יש להכשיר ובפרט אם אחד הוא רק כשר מדרבנן לא יועיל להכחיש הכשר מה"ת א"כ כתב הערכאות אינו מועיל רק מדרבנן א"כ לא יועיל להכחיש עד כשר מה"ת אך עכ"פ לא נשאר רק כתב המצבה ובלי חתימה הגם שבד"ח סי' ל"ט רוצה להתיר מ"מ לא רצה לחלוק על הב"ש ע"כ קשה לסמוך ע"ז לחוד עכ"ז יען שהוא מקום עיגון גדול בפרט שכבר עברו קרוב לד' שנים ולא נשמע ממנו כלום והר' שלמה הנ"ל הי' ת"ח וירא ה' והי' דר עם אשתו באהבה בטח שייך סברת הש"ס בכתובות דף ס"ב גבי יהודה חתן ר' ינאי כמו שהביא בשו"ת אגודת אזוב סימן י"ב דעכ"פ בכה"ג איתרע חא"א דיש אומדנא דאם הי' חי באיזה מקום הי' מודיע לאשתו ולאביו ובפרט כעת שכבר שקטה רעש המלחמה אף מי שהוא שבוי במקום רחוק עפ"י הרוב יוכל לשלוח ידיעה לב"ב שהוא חי ונהי דמפני חומר א"א שהוא במיתה חוששין אף למיעוט כמו במשאל"ס אף בשהה עד שתצא נפשו:

ובאמת בתוס' קידושין דף נ' כתבו דאף בתחילת הקידושין חוששין למיעוט מקדשי והדר מסבלי ולכאורה יש ראי' ברורה מש"ס קידושין דף מ"ט ע"ב ע"מ שאני רשע אפי' צדיק גמור שמא הירהר ע"ז בלבו וקשה בשלמא באמר ע"מ שאני צדיק חוששין שמא הירהר תשובה בלבו אף דהוי ס' נגד ח"פ מ"מ כיון שבידו לחזור בתשובה ומש"ה שיטת הרבה פוסקים דבפסול רשע ל"ב תחילתו בכשרות משום דבידו לעשות תשובה דמי להא דמועיל סילוק בממון לענין עדות ובח"ס חו"מ סי' ל"ו נסתפק דברשע דחמס דמחוסר ממונא י"ל דל"ח בידו עכ"פ כל איש ישראל יש לו ח"כ שרצונו לעשות תשובה א"כ נהי דכ"ז שלא נודע שעשה א"א להכשירו לעדות ושיטת הריטב"א הובא בש"ך סי' מ"ו דכ"ז שלא נודע תשובתו לב"ד א"א להכשיר עדותו עכ"פ כיון שאמר ע"מ שאני צדיק יש ראי' שהירהר תשובה בלבו ושוב ח"כ עומד נגד ח"פ שפיר חוששין לקידושין אבל באמר ע"מ שאני רשע יש שני חזקות להקל א' ח"פ וח"כ של האיש דבוודאי לא הירהר מחשבת ע"ז בלבו וידוע שי' הריב"ש דב' חזקות שאינם מקושרין עדיף מרובא וכמפורש בש"ס עירובין דף ל"ה ושי' הרבה, פוסקים דב' חזקות להקל מועיל אף לענין ס' טומאה ברה"י אפ"ה חוששין לקידושין דבאיסור מיתה חוששין אף למיעוט דלא שכיח ומצינו בש"ס נדה דף ג' דיש חילוק בס' טומאה ברה"י בין תחילת טומאה לסוף טומאה לר"ש א"כ הכא דחוששין למיעוט דל"ש בתחילת חלות הקידושין מכ"ש דצריכין לחוש למיעוט אם כבר היתה אשת איש והס' הוא שמא מת אבל עכ"פ פשיטא דחשוב איתרע חא"א ושוב יש להכשיר כתב שבמצבה אף שאינו מקויים דלענין חשש דרבנן בוודאי דל"ח לזיוף ושוב י"ל דע"י הכתב שבמצבה לחוד יש להתיר ושוב לא איכפת לן הכחשה שע"י הטוטין-שיין בהזמן דכתב ערכאות שא"מ רק מדרבנן לא יוכל להכחיש כתב ישראל שמועיל מן התורה גם מצד עדות הקאפעראל יש ג"כ הוכחה שמת רק שטעה בהזמן ע"כ מכל הני צדדים אם יסכימו שני רבנים גדולים בתו"י להתירה גם אנכי אצטרף וישבו בי"ד של ג' להתירה כדין הניסת בע"א:

באעה"ח עש"ק בא תרע"ט לפ"ק קאשוי. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

מהרש חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה