מהרש חלק ג· רבי שמואל אנגל
סימן עו
לכבוד הרב הה"ג הצדיק בנש"ק וכו' מו"ה שמואל הורוויץ (ני') ז"ל אבד"ק דעמביץ ולהרב הה"ג מ' דוב בעריש מו"צ דשם:
בדבר שאלתם בבתולה אחת שנתקשרה בשידוכין עם בחור אחד ואחר ההתקשרות גילתה לאבי' ולאמה שזה כשנה נתנה ת"כ לבחור א' שתנשא עמו. ואח"כ נסע לאמעריקא וכפי הנראה לכת"ה ידעה מזה שיסע לאמעריקא רק הוא אומרת שלא ידעה מזה וכעת אומרת שמאוס עליה אחרי ששמעה שהוא מחלל שבת שמה גם יש לה פחד שלא יניח אותה לישב עד שתלבין ראשה והבחור שנתקשר עמה אומר שאם לא יתנו לו היתר לישא אותה יעשה מיד שידוך אחר וחושש כת"ה שאם לא יתיר להם תצא עוד הבתולה לתרבות רעה זה תורף השאלה:
הנה מקור הדבר בש"ע יו"ד סימן רכ"ח סעיף כ' בהג"ה דאיש ואשה שנשבעו זל"ז שישאו אין מתירין לאחד בלא דעת חבירו דזה חשוב קיבל טובה מחבירו ונהי דמבואר שם דבאומרת ששונאת אותו ונותנת אמתלא לדבריה מתירין לה שלא מדעתו ועיי"ש בש"ך סקנ"ו אבל עכ"פ מוכח דבעי דוקא אמתלא מבוררת ועי' בנובי"ק חיו"ד סי' ס"ח שכ' ג"כ דבכה"ג שלא הית' התקשרות רק ת"כ לחוד א"כ ליכא בזה נתינת קנס רק שבועה לחוד בעי דוקא אמתלא טובה עיי"ש אך לכאורה הא מבואר שם בסעיף י"ג דבקלקל המשודך מעשיו פטור השני משבועתו דזה חשוב אמתלא טובה וא"כ בנ"ד אם הי' בירור שנעשה שמה מחלל שבת א"כ דינו כמומר לכהת"כ ודי בזה לבטל חיוב השבועה השתא בהמירה אחות המשודכת חשוב אומדנא גדולה ומועיל אף במידי דתלוי בדעת שניהם מכ"ש בקלקל המשודך בעצמו מעשיו בוודאי דבטל השבועה אך באמת אין הדבר ברור אם באמת הוא מחלל שבת א"כ אין להוציא אדם מחזקת כשרות בלי עדים ובפרט שכפי הנראה ידעה מזה שיסע לאמעריקא וכיון דבעוה"ר רוב צעירי זמנינו הבאים לשם מחללי שבת המה א"כ הוי לה להתנות שאם יחלל שבת יתבטל שבועתה ונודע מ"ש הרשב"ם דלשמואל דס"ל דאין הולכין בממון אחה"ר אם הי' קונה לרדיא הו"ל להתנות ומדלא התנה עכ"מ דזבין לשחיטה עיי"ש עכ"פ כיון דנראה שידעה שיסע לאמעריקא והסכימה לזה שוב ל"ח טענתה שאומרת שמחלל שבת בכלל אמתלא טובה וכעין זה מפורש באה"ע סי' קט"ו לענין עע"ד דבנודרת ואינה מקיימת דאם גם הוא עובר אנדרים ל"ח בכלל עע"ד ועיי"ש בבי"ש בסעיף ג' ע"כ מצד זה לחוד א"א לומר דזה והי' חשוב בכלל אמתלא וז"ב ולכאורה יש לצדד בזה לפי"מ דמבואר ביו"ד סי' ר"מ דאם האב מוחה בבנו או בבתו שלא ישא אשה שחפץ בה א"צ לשמוע לו וליכא בכה"ג מצות כיבוד עיי"ש וא"כ י"ל התינח היכי דהאב מוחה ובתו רוצית דוקא בשידוך זה שפיר ליכא מצות כיבוד הואיל דאם יכוף אותה האב לישא איש נגד רצונה יוכל להיות אח"כ בני שנואה א"כ חשוב כצוה האב לעבור איסור דליכא בכה"ג מצות כיבוד וגדולה מזו מפורש בש"ע שם דאף בצוה האב לבטל מצוה דרבנן ג"כ א"צ לשמוע לו עיי"ש אבל בנ"ד בשפה שנתנה לו הת"כ הרי לא ידעה בבירור שאביה ואמה לא יסכימו לשידוך הלז נהי דנראה דכל הת"כ הי פי"ז שאביה ואמה לא הסכימו לזה אפ"ה י"ל שסברה אולי אח"כ כשיהי' נודע לאבותי' מהת"כ יסכימו לזה אבל אכתי י"ל דאם היתה יודעת אז שאבותי' לא יסכימו לזה בשום אופן בוודאי לא היתה עוברת על רצון אבותי' ושוב י"ל דחשוב בכלל אומדנא דאדעתא דהכי לא נשבעה ואומדנא מהני גם נגד קבלת שבועה כמפורש בש"ע יו"ד סי' רל"ב בנשבע לפרוע לחבירו והעני דאינו מחויב למכור כלי ביתו עיי"ש ובשו"ת מחנה אפרים האריך בזה ובשו"ת ח"ס סי' רכ"ח האריך ג"כ בזה דאומדנא מהני נגד קבלת שבועה עיי"ש:
א"כ בנ"ד די"ל חדא שמא באמת לא ידעה שיסע לאמעריקא ושוב זה גופא שנסע לאמעריקא בלי רצונה חשוב אומדנא לבטל הת"כ דלא ניחא לה להמתין זמן רב עד שיבוא לביתו ושמא לא יבא בשום פעם ולילך אחריו בזה וודאי לא נתחייבה דדרך בעל אבידה לחזור אחר אבידתו ונהי דל"ח אומדנא ברורה דשמה ידעה שיסע לאמעריקא מ"מ עכ"פ יש לצרף הסברא שכתבתי די"ל דאם היתה יודעת שאבותיה לא יסכימו לשידוך הלז בשום אופן לא היתה נשבעת א"כ חשוב בכלל אמתלא טובה ומצינו בש"ס נדרים דפותחין בכבוד אבותיו וז"ב:
וחוץ לזה י"ל דכיון דבאמת, לא נודע לנו מזה שנשבעת רק מפי עצמה א"כ י"ל כיון דעי"ז נאסרה מלישא להמשודך שלה א"כ י"ל דחשובה כמפקעת שיעבודו וא"כ י"ל דלא מהימנא לומר שנשבעת ול"ש לומר דנאמנת מטעם שאחד"א ז"א לפמ"ש בר"ן נדרים ד"צ בחד תירוצא דמשורת הדין אינה נאמנת לומר טא"ל ורק דאמרינן כיון דכסיפא לה מלתא וודאי קושטא קאמרה עיי"ש ועין בחו"ד סי' קפ"ה באורך א"כ היכי דאזדא סברת כסיפא לה מלתא שפיר לא מהימנא להפקיע שיעבודו אך באמת י"ל דבנ"ד אכתי ל"ח מפקיע שיעבודו כיון דלע"ע אינה רק משודכת לו בשלמא אחר אירוסין דחשיבא שדה של הבעל וכמ"ש בתוס' כתובות ד"ב שפיר חשובה משועבדת אליו אבל קודם אירוסין הרי מפורש בש"ע אה"ע ס' נ' דקודם שנתארסה ל"ש לומר שנסתפחה שדהו שוב ל"ח עדיין משועבדת לו ושוב שפיר נאמנת לומר שנתנה ת"כ אך באמת אכתי י"ל דכיון דלא נודע לנו רק מפי עצמה י"ל דלא מהימנא דיש לחוש שמא משקרת ורוצית להפקיע א"ע מהמשודך שלה ונהי דאם לא תנשא לו אף ע"י העיכוב שנתנה ת"כ מקודם לאחר אפ"ה תהי' מחוייבת לשלם קנס להמשודך שלה וכמ"ש בשו"ת נובי"ת חיו"ד סי' קמ"ח וא"כ דהיכא דתפסיד ממון ל"ח שמא רצונה להפקיע עצמה מהמשודך שלה וכמ"ש בתוספת כתובות דס"ג לחד שיטה דהיכי דתפסיד כתובתה. ל"ח שמא ענ"ב עיי"ש אך באמת לשי' הר"ת והר"ן שם אשה עשוי' להיות ענ"ב אף במידי דתפסיד ממון עיי"ש ושוב אכתי יש לחוש שמא הדבר שקר ורק שאומרת כן בשביל שרצונה להפקיע עצמה ממנו ונהי די"ל בנ"ד שנותנת אמתלא על הת"כ ורצונה שנתיר לה הת"כ שוב י"ל דל"ש החשש שמא ענ"ב ושוב י"ל דתהי' נאמנת בזה שאומרת שנתנה ת"כ וכעין זו כ' הפוסקים דבאשת ישראל דלא נאסרה עליו באונס י"ל דנאמנות לומר נאנסתי משום דליכא חשש שמא ענ"ב ועיין עוד בספר ב"ט דלחד תירוצא בר"ן נדרים ד"צ דלמשנה ראשונה משורת הדין נאמנת לומר טא"ל ולמ"א אינה נאמנת מכח החשש שמא ענ"ב וא"כ י"ל דבתר המ"א דיודעת האשה דלא תהי' נאמנת א"כ ליכא עוד החשש שמא ענ"ב ושוב י"ל דהדרינן לשורת הדין דתהי' נאמנת לומר טא"ל דכל היכי דהיתר כרוך באיסור ואיסור בהיתר לעולם יש להחמיר כסברת התוס' ב"מ ד"ל ופסחים דכ"י עיי"ש בזה אך באמת הוכיחו הפוס' דגם באשת ישראל י"ל דלא מהימנא לומר טא"ל אף בנאנסתי משום דאכתי שייך החשש שמא ענ"ב משום די"ל ערומי קמערמת עי' שו"ת נוב"ת אה"ע סי' כ"א וח"ס אה"ע סי' צ"ה ח"ב א"כ ה"ה בנ"ד י"ל דבאמת ענ"ב וערומי קמערמת לומר אמתלא ויודעת שהבד"צ לא יאמינו לה האמתלא ושפיר תוכל להפקיע עצמה מהמשודך שלה ושפיר י"ל דלא מהימנא כלל לומר שנשבעת וז"ב ובפרט שי"ל לפי"מ דמפורש באה"ע סי' ס"ח וסי' קע"ח בהג"ה לחד דיעה שם דביש לה מיגו מהימנא לומר נאנסתי במגו דלא נבעלתי א"כ בנ"ד דיש לה מגו לומר שלא נשבעת שוב י"ל דנאמנת לומר ששונאת אותו במיגו שלא נשבעת והא דבסי' רכ"ח מבואר דבעי דוקא אמתלא טובה י"ל התם מיירי שידוע לכל שנשבעת וליכא מיגו שפיר בעי אמתלא טובה אבל הכא דלא נודע לשום ב"א מהת"כ זולת אשר מפיה אנו חיין שוב ביש לה מיגו שפיר מהני אף אמתלא כל דהו וראי' לזה שכתב בנובי"ק אה"ע סי' ע"א דאף להסוברים בסי' קע"ח דלא מהימנא לומר נאנסתי הוי רק משום דעכ"פ ידוע שנתייחדה הורע קצת כח המיגו אבל היכי דגם על היחוד ליכא עדים רק מפי עצמה לכ"ע נאמנת לומר נאנסתי עיי"ש א"כ הכא דליכא שום ידיעה אם הי' לה איזה התחברות עם זה שנסע לאמעריקא זולת מפיה שפיר לכ"ע נאמנת לומר ששונאת אותו במיגו דלא נשבעת ושפיר סגי אף אמתלא כל דהו וז"ב. וחוץ לזה י"ל לפמ"ש הרמ"א בסי' רכ"ח דלדבר מצוה יש להתיר אף בנודר לטובת חבירו וקיבל טובה הימנו א"כ בנ"ד לפמ"ש כת"ה דיש חשש שלא תצא לתרבות רעה ונהי דבשביל חשש מכשול דידה א"א להתיר שום איסור וכמ"ש בנובי"ת אה"ע סי' ז' וח"ס יו"ד סי' שכ"ב אך כ"ז להתיר איסור אחר אבל בנ"ד לפי"מ דמבואר בסי' רכ"ח ס' ט"ו בנודר שלא לשחוק דאין מתירין אפ"ה אם יש חשש מכשול שיעבור בלי התרה מתירין עיי"ש חזינן דבגוף אותו דבר אם יהי' מכשול חשוב כמו לד"מ ומועיל התרה ה"ה הכא דמצינו דלד"מ יש להתיר גם בנודר לטובת חבירו וקיבל טובה הימנו א"כ זה גופא מה שיש חשש שתצא לתרבות רעה חשוב דבר מצוה כמו התם דיש חשש שיעבור בלי התרה ושוב שפיר יש להתיר הת"כ אף בלי הסכמת מי שנשבעת לו וגם י"ל דבנ"ד חשוב לדבר מצוה כדי לקיים כיבוד או"א וכמ"ש בשו"ת א"צ דמי שצוה לבנו שישא אשה תוך ג' רגלים למיתת אשתו דחייב לשמוע לו דכמו דמתירין איסור זה בשביל מצות פ"ו ה"ה דיש להתיר בשביל קיום מצות כיבוד אב עיי"ש ונודע מ"ש בתוי"ש כתובות ד"מ דמצות כיבוד אב ליש לומר אי אמר לא בעינא דמ"מ מיד כשצוה האב הוי עשה לעשות מצותו עיי"ש והאחרונים פלפלו הרבה בכוונתו ע"כ הדבר פשוט דמכל הני טעמי שהבאתי יש מקום להבד"צ להתיר לה הת"כ ורק באופן שכת"ה וכתוב מכתב לאמעריקא לזה שאומרת הבתולה שנתנה לו הת"כ ולהודיע לו שהתירו לה הת"כ וכדמצינו בנדרים דס"ה ובש"ע סי' רכ"ח דצריכין להודיע לו מפני החשד ונהי דכ' בט"ז ובש"ך שם דגם לשי' המחבר בעי הסכמתו ועיין בשו"ת פרשת מרדכי חיו"ד סי' י"ט מה שהאריך בזה אך בספר יד שאול סי' רכ"ח הוכיח דלשי' המחבר סגי בהודיעו לו לחוד ולא בעי דוקא הסכמתו עיי"ש ע"כ לענ"ד אם יאיימו על הבתולה ותגיד אחר האיום שבאמת מאוס עליה וגם יודיעו לו לאמעריקא שהתירו לה הת"כ להבתולה הנ"ל אזי הדבר ברור דיש להתיר לה הת"כ כנלע"ד בס"ד לדינא:
באעה"ח ועש"ק שלח תרס"ה ראדמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.