מהרש חלק ג· רבי שמואל אנגל
סימן עה
להרב הה"ג כש"ת מ' נחמי' פריינד (נ"י) ז"ל אבד"ק סאמבר ישן יצ"ו:
בדבר השאלה באשה אחת שאינה יכולה ליטהר א"ע לבעלה כי מטפטף ממנה תמיד טיפת מר"ג מעורב בדם ומוגלא ושמה בפרוזדור צ"ג מנופף ועפ"י רוב רצ"ג מלוכלך בדם ובתוכו נראה כמין חול ומוגלא ולפעמים נמצא על הצ"ג הלז חתיכות אדומות אבל אינה מרגשת שום הרגשה אפילו זיבת דבר לח וברוב הימים מרגשת כאב בכליות אך לפעמים מוצאת דם גם בלי הרגשת כאב ונסעה לוויען לדרוש ברופאים והגידו לה אחר הבדיקה פ"י מוטערשפיגעל כי נתקלקלו הכליות וניקב הווריד ההולך משלחופית למקור ועי"ז א"א להמר"ג להקוות במקום א' ועי"ז יוצאין המר"ג דרך המקור וכל הדם הלז הוא מקלקול הכליות לא מהמקור ואשה הלז יש לה ווסת קבוע ובשעת ווסתה רואית דם כדרך כל הנשים וגם תוכל להפסיק ויום א' נקי אבל ג' ימים נקיים א"א לה בשום פעם זה תורף השאלה:
והנה בדבר זה יש לנו לדון על ג' דברים א' אם יש בזה חשש ד"ת או רק דרבנן ב' אי יש לנו לסמוך מכח הרגשת כאב ולומר דוודאי בא הדם מן הכליות ג' אי יש לסמוך על הרופאים שהחליטו דהדם בא מקלקול הכליות והנה בזה אי יש כאן חשש ד"ת או לאו כ' כת"ה דכיון דאינה מכנסת הצ"ג רק בפרוזדור וא"כ ל"ש לומר דטעתה בהרגשת עד א"כ חשוב כדם שלא בהרגשה דאינו רק מדרבנן וא"כ לשי' הרמ"א בסי' קפ"ז דבכתמים דרבנן מהני אף מכה שא"י אם מוציא דם ורק היכי דכבר נתרפאה המכה אז בעי עכ"פ שיהי' אפשר להתגלה ולהוציא דם וכמ"ש בס"ט סי' קפ"ח ליישב קושית הח"צ על המפורשים בכוונת דברי הרשב"א דא"צ שתדע שמכתה מוציאה דם וקשה מנדה דנ"ח דקאמר הש"ס דאף בכתם אם יוכל להתגלה ולהוציא דם טהורה ומוכח דבעי דוקא שתדע שמוציאה דם וכ' הס"ט שאני התם דכבר נתרפאה המכה בעי דוקא שתדע שיכולה להתגלה ולהוציא דם דאל"כ אמרי' דכבר נתרפאה אבל במכה במקור ואינו לפנינו שפיר תולין במכה אף שא"י אי מוציאה דם עיי"ש א"כ ה"ה הכא בדם שלא בהרגשה דהוי רק דרבנן שפיר תולין גם במכה שא"י אם מ"ד ועי' בס"ט סי' קפ"ג שכתב שם הפמ"א כאשה שמצאה כתם סמוך לתשמיש ויש לה מכה שנתרפאה ורק שיוכל להתגלה בשעת תשמיש דתולין בה והס"ט השיג עליו דא"כ דנימא דהדם בא בשעת תשמיש שוב יש לחוש שמא כסבורה הרגשת שמש הוא ושוב בעי מכה ברורה עיי"ש אבל היכי דהווי כוודאי שלא בהרגשה בוודאי דמהני אף במכה שא"י אם מ"ד וגם יש צירוף בנ"ד מכח שיטת הנוב"י דנהי דנימא כאב אינו כמכה משום דדווקא היכי דנתגלה שהכאב הוא בר דמים אז אמרינן כ"ז שמרגשת הכאב יש ראי' דלא נתרפאה המכה וכמ"ש הנקה"כ בסי' קפ"ז אבל כ"ז שלא נתגלה שהכאב הוא בר דמים ל"ח כמכה אפ"ה לענין כתמים אמרי' דכאב כמכה עיי"ש א"כ הכא מזה גופא שהמר"ג יורד טיפין טיפין נראה שיש לה איזה קלקול בכליות וגם מרגשת כאב בוודאי דחשוב כמכה ושפיר יש לתלות בה בדם שלא בהרגשה דהוי דרבנן כמו דתולין בכתמים עכת"ד כת"ה:
הנה בגוף הדבר שכ' דבנ"ד ליכא רק איסור דרבנן הואיל דליש לומר שטעתה בהרגשת עד באמת לפי המבואר במכתב שאלתו שהמר"ג מטפטף ומעורב בהמר"ג דם ומוגלא וא"כ הרי מפורש בש"ס נדה דנ"ז דרואית במר"ג הוי ד"ת משום דאמרי' הרגשת מר"ג היינו שסבורה שהרגשת מר"ג הוא ועי' בס"ט רסי' ק"צ שהביא מחלוקת הפוסקים אי זיבת דבר לח הוי הרגשה והביא ראי' מהא דפריך בש"ס הנ"ל אי דלא ארגשה והרי עכ"ח הי' הרגשת זיבת דבר לח ועכ"ח דזיבת דבר לח לא הוי הרגשה והס"ט דחה דאכתי י"ל דזיבת דבר לח חשוב הרגשה וכ"ז כשאין במה לתלות אבל כשאפשר לתלות במר"ג שפיר ל"ח הרגשה וחזר בו דא"כ א"נ דזיבת דבר לח מיקרי הרגשה שוב לא היינו תולין במר"ג ועכ"ח נשמע דזיבת דבר לח לא מיקרי הרגשה אך כ"ז לשי' המקשן אבל לתירץ הגמרא שם שפיר אמרי' דאף בלא ארגשה אפ"ה אמרי' שהרגישה וטעתה בהרגשת מר"ג וכמפורש בש"ס נדה ד"ג דטעמא דהלל כסבורה הרגשת מר"ג הוא וגם בשיטת ב"ש כתבו בתוס' שם דכמו דס"ל דאין לתלות בהרגשת מר"ג ה"ה דאין תולין בהרגשת עד עי"ש ע"כ הדבר מבואר דבנ"ד איכא חשש ד"ת ועוד יש לומר אף אי יהיבנא לי' לכת"ה דל"ח טפי מכתם מ"מ לפמ"ש בנוב"י סי' ק' דאף להסוברים דמכה שידוע דמ"ד מועיל אף בתוך ג"י הראשונים אפ"ה בכאב אף אי מועיל בכתמים מ"מ בג"י הראשונים לכ"ע ל"מ כאב א"כ בנ"ד שא"א לה להיות ג"י נקיים שוב בג"י הראשונים ל"מ כאב אף בכתמים ע"כ הדבר ברור דא"א להקל מטעם זה אך באמת נבוא מקודם לדבר בגוף הדין דתולין במכה הנה שיטת הרמ"א דשלא בשעת ווסת מהני אף מכה שא"י אי מ"ד והטעם משום דשלא בשעת ווסת אין דרך המקור להוציא דם וחשוב עכ"פ בכלל ס' השקול ושפיר מוקמינן אותה בחזקת טהרה אך הס"ט בחידוד הלכה העיר דלמ"ד מקור מקומו טמא א"כ עכ"פ האשה טמאה טומאת ערב שוב חשוב כנזקק לטומאה ושוב ח"א לטהר אותה מספק אך כבר הארכתי בספרי ח"א ס' ע"ד עפמ"ש הרשב"א יבמות דל"א דדוקא בס' בשחיטה אמרינן מחזיקין מאל"א לפי שמעשה האוסר לפניך ואתה רוצה לומר שנעשה בה פעולה המכשירה היינו לומר שנשחטה כראוי א"כ עליך הראי' שנעשה בה פעולה המכשירה אבל בס' דרוסה אדרבה מעשה המתיר נעשה כהוגן ורק הספק במעשה האוסר על האוסר להביא ראי' עיי"ש ולכאורה לפמ"ש תוס' כתובות דע"ו בהי' בו נגע וקודם שניטהר מנגע א' נולד בו נגע אחר וספק אי בהרת קדמה אמרינן דחשוב נזקק לטומאה אף שהספק על מעשה האוסר עיי"ש אך באמת התם שאני דעכ"פ שייך לומר דשם טומאה חד הוא אבל בס' דרוסה דהוי איסור חדש בוודאי דל"ש לומר מחזיקין מאל"א ונכונים דברי הרשב"א ז"ל ולפ"ז חדשתי דענין חזקה דמצינו בש"ס י"ל בב' אופנים א' היכי דרוצין לחוש שמא נעשה מעשה לסתור מה שהוחזקנו עד עתה אמרי' דמספק ל"ח שמא נעשה השתנות ב' אף במידי דמוכרחין לומר שנעשה איזה שינוי מ"מ באם יש לומר שנשאר עכ"פ שם איסור הראשון כגון התם דשם טומאה חד הוא ג"כ מוקמינן אותו בחזקתו ופלפלתי בזה במחלוקת הפוסקים לענין ניק"הוו אי חשוב ס' בשחיטה עיין פמ"ג וכו"פ סי' ל"ג ובח"ס וגם בחוו"ד ובהג"ה אמ"ב סי' ק"י שהרגיש בזה די"ל דנשאר חזקת איז עיי"ש ולפ"ז בנ"ד, א"נ דדם מכה הוא בא ההיתר ממילא אחר מעל"ע בלי שום מעשה א"כ ליש לומר אוקמה אחזקה שלא נעשה מעשה ז"א דהרי הכא א"צ לומר כלל שנעשה מעשה דממילא הותרה וגם ל"ש לומר משום דנשאר שם איסור הראשון ז"א דטומאת מגע וטומאת ראיה הם שני ענינים נפרדים וכמ"ש בתוס' נדה ד"ב ודי"ז דטומאת ראיה לא ילפינן מסוטה לא לטמא ברה"י ולא לטהר ברה"ר א"כ הכא הטומאת מעל"ע הוא מכח מגע אבל טומאת ז' הוא מכח ראי' ול"ש כלל להחזיק לזה ומיושב קושית הס"ט בס"ד ודו"ק:
נחזור לשי' הרמ"א דתולין במכה שא"י אם מ"ד ואף לשיטת הש"ך שם דרק לעניין רדמ"ת שלא להוציאה מבעלה מועיל מכה שא"י אם מ"ד ולא לעניין ז"נ דהוי מה"ת מ"מ כ' השבו"י דהיכי דאינה יכולה ליטהר אז גם לענין ז"נ מועיל מכה שא"י אם מ"ד ונהי דבס"ט סי' קפ"ז סקי"ד השיג עליו דרק לעניין רדמ"ת דרבנן מקילין ולא לעניין ז"נ מ"מ הס"ט בעצמו מסיק שם דבשעה"ד אפשר לסמוך אמכה שא"י אם מ"ד גם לענין ז"נ ובפרט דבגוף הדבר אי רדמ"ת הווי רק דרבנן נהי דהרבה פוסקים כתבו כן מ"מ אכתי אין הדבר ברור דבאמת הנוב"י כ' דנהי דסמוך לווסת הווי ד"ת מ"מ ווסת התשמיש חשוב רק כמו ווסת הקפיצה וגם סמוך לווסת הוא דרבנן. אך בחמ"ח אה"ע סי' קי"ט כ' דרדמ"ת הוי איסור תורה. ונהי דכ' הח"ס דהכוונה שיוכל לצמוח איסור תורה אם תרגיש באמצע תשמיש ויפרוש באבר חי אך באמת בחוו"ד סימן קפ"ז כ' דתשמיש ל"ח כמו אונס ואם רואית פ"א בליל טבילה שלא בשעת תשמיש אינה חוששת ורק דתשמיש חשוב ווסת גמור והא דלא אסרינן לבעלה ברדמ"ת פעם א' מדין ווסת שא"ק הוא כמ"ש הט"ז דבשביל חשש ווסת שא"ק לא מפקינן מבעלה והש"ך כ' דתשמיש הוי ווסת גרוע א"כ לשי' הט"ז חשוב ווסת גמור ובאמת דבר זה לא חדית הוא דמחלוקת רש"י ותוס' בנדה דס"ו דרש"י ס"ל דלרבי בראתה ב"פ בשעת תשמיש נאסרה ולשיטת התוס' בתשמיש בעי גם לרבי ג"פ דתשמיש הוי ווסת גרוע כמו קפיצה יצא דלשי' רש"י והט"ז דתשמיש חשוב ווסת גמור שוב סמוך לווסת התשמיש הוי ד"ת א"כ הרי בזה גופא איכא איסור ד"ת ואפ"ה מהני מכה שא"י אם מ"ד ה"ה באינה יכולה לטהר לבעלה ג"כ סמכינן אמכה שא"י אם מ"ד דעיקר הטעם דסמכינן ברדמ"ת אמכה שאינו ידוע אם מ"ד משום דהווי שעה"ד ה"ה באינה יכולה לטהר ג"כ חשוב שעה"ד ונהי די"ל דברדמ"ת מקילין משום דרוב נשים אינם רואים מחמת תשמיש ויש הוכחה שהוא מן המכה מ"מ גם בנ"ד רוב נשים אין דרכם לראות ע"י הטפת מר"ג ובפרט שיש מוגלא דעכ"פ אין דרך רוב נשים לראות בכה"ג ושוב תולין אף במכה שא"י אם מ"ד ובפרט היכי דלא ארגשה מפורש ברמ"א דוודאי מהני מכה שאי אם מ"ד אף באשה שאין לה ווסת מטעם ונהי דהש"ך השיג עליו וגם הנוב"י והס"ט כתבו דאם המכה במקור יש נ"מ לענין טומאת ערב ול"ח משם א' אבל במכה בצדדין ל"מ הס"ס משום דהווי משם א' א"כ הכא א"נ שהוא מכליות אף טומאת ערב ליכא ושוב ל"ח ס"ס מ"מ י"ל דבמידי דיש חזקת טהרה דסגי בספק א' להתיר ה"ה דמהני ג"כ ס"ס משם א' דעכ"פ חשוב כשני מיעוטי להיתר וחשוב כפלגא ושוב מועיל החזקה טהרה ואף לשיטת הריב"ש המובא בשטמ"ק כתובות ד"ט דדוקא ב' מיעוטי התלוי בחיוב הטבע מצטרפין מ"מ י"ל דהרי כמה פוסקים כ' דלשיטת הרמב"ם ז"ל דסובר דקטנה שזינתה ברצון נאסרה גם ס"ס משם אחד מהני ונהי דהח"ס אה"ע ח"ב סימן קע"ב כתב להיפוך מ"מ בצירוף חזקה מתירין אף בס"ס גרוע וכמ"ש הח"ס בשם הכו"פ דמועיל הס""ס ואף די"ל דשמא הרגשת שמש הוא היינו שטעתה בהרגשת שמש אפ"ה מצרפין הספק שמא לא ארגשה ה"ה בנ"ד נהי דאפשר לומר שהי' הרגשת מר"ג. מ"מ עכ"פ חשוב ס"ס ושפיר יש להקל גם במכה שא"י אם מ"ד אך לכאורה י"ל לשי' הנוב"י דבג"י הראשונים חשוב חזקת טומאה וא"כ לא מבעיא להסוברים דס"ס נגד ח"א לא מהני בוודאי דל"מ מכה שא"י אם מ"ד כמ"ש בנובי"ק סי' מ"א ואף להסוברים דגם בסיס דהוי נגד ח"א ג"כ מועיל מ"מ הכא גרע הואיל דל"ח ס"ס גמור כיון דהוי משם אחד ורק שכתבתי דבצירוף חזקת טהרה מועיל אף ס"ס גרוע כמ"ש הח"ס וכו"פ אבל בג"י הראשונים דל"ש חזקת טהרה שוב י"ל דל"מ הס"ס משום דהווי משם א' וגם יש לעורר אף לשיטת הרמ"א דמכה שא"י אם מ"ד מהני גם לענין ז"נ אפי' הכי עיקרו משום חזקת טהרה ולפ"ז בג"י הראשונים אין לתלות במכה כזו וכמ"ש בדג"מ שם אך באמת כבר השיגו. על הנוב"י וכמפורש ברשב"א נדה ד"ב דאחר שפסקה בטהרה הוית בחזקת טהורה והא דלא תלינן בג"י הראשונים הוא רק מכח חומרא וגם לעניין הפס"ט הכריעו האחרונים דאם נולד לה המכה שלא בשעת ווסתה נהי דבשעת ווסת אין תולין במכה מ"מ אם עברו כ"כ ימים שרגילה להפסיק זה חשוב הפס"ט ובפרט אם ראיית הדם דשלא בשעת ווסתה משונה א"כ זה גופא שפסקה לראות דם הרגילה לראות בשעת ווסתה זה גופא חשוב הפס"ט עיי"ש ה"ה הכא חשוב הפס"ט ובפרט דבנ"ד באמת כבר הפסיקה בטהרה בוודאי דמהני גם מכה שא"י אם מ"ד אך לכאורה בנ"ד הרי אינו ידוע לנו בבירור אם יש לה בלל מכה אך באמת י"ל כמ"ש כת"ה דנהי דכאב אינו כמכה מ"מ בנ"ד דיש לה שינוי שמטפטף המר"ג טיפין טיפין נראה שיש לה קלקול בהכליות ובשלחופית של מר"ג וא"כ בצירוף הכאב יש רגל"ד שממקום המר"ג בא הדם וכמ"ש הס"ט סי' קפ"ז בשם הדבר שמואל דשינוי הדם מורה שבא מהמכה ועי' שו"ת מהרש"ם ח"א סי' י"ג שהביא בשם הרבה פוסקים להקל בנשתנה מראית הדם אף במכה שא"י אם מ"ד ובפרט לפי דברי הרופאים שאמרו בבירור שיש לה מכה ומשם בא הדם א"כ נהי דהח"ס בכמ"ק אינו סומך א"ע על נאמנות הרופאים מ"מ במידי דיש רגל"ד בוודאי דמהני נאמנות הרופאים וכמו שהכריע בשו"ת בית שלמה אה"ע סימן פ"ב דביש רגל"ד מועיל נאמנות הרופאים אף באיסור תורה ובפרט בנ"ד דליכא הרגשה ברורה ונהי די"ל כסבורה הרגשת מר"ג הוא מ"מ נודע דברי הט"ז בסי' ק"ץ דגם בבדיקת עד אי איכא במידי למתלי תולין הואיל דליכא הרגשה וכ' בס"ט דנהי דתולין בהרגשת עד זה דוקא היכי דאין במה לתלות אז מכח חזקת דמים שבא בהרגשה תלינן שטעתה בהרגשה אבל ביש במה לתלות אמרי' דלא טעתה בהרגשת עד א"כ ה"ה הכא כיון דליכא הרגשה ברורה שפיר גם רופא עכו"ם מהימן וכמ"ש בשו"ת רח"כ בסופו ונהי דגם ברדמ"ת דרבנן ל"מ רופא עכו"ם כמפורש בש"ע י"ל שאני התם דיש ח"א ורק שאומר שנתרפאה י"ל דלא מהימן אבל הכא דאומר שהוא מן המכה ולא התחיל האיסור בכה"ג אדרבה החזקת טהרה מסייע לו שפיר מהימן וגם יפה כ' כת"ה דתמיד יש נאמנות לרופאים כמ"ש הכנסי"ח ורק שם בנדה דכ"ב הרופאים בעצמם אמרו להבחין במים ועי' בד"ח שכ' ג"כ כן ובשו"ת מהרש"ם סי' י"ג וגם יפה הביא כת"ה בשם שו"ת שם ארי' דבזה"ז דרואין במוטר-שפיגעל הוי כידיעה ברורה ולחוש שמא משקרים על זה מהני סברת דאומן לא מרעא אומנתו וגם י"ל דכבר הכריע בנובי"ק סי' ל"א דכמו דנכרי מסל"ת מהימן בעדות אשה ה"ה היכא דיש רגל"ד מהימן אף בלי מסל"ת ה"ה בנ"ד ע"י הרגשת כאב ושינוי הטלת מר"ג ושינוי מראית הדם יש רגל"ד שבא ממקום הכליות שוב בכה"ג אף נכרי שלא במסל"ת ג"כ מהימן ובפרט אחר שכבר הפסיקה בטהרה בוודאי דמהימני הרופאים ע"כ לע"ד תפסוק בטהרה ותבדוק יום א' נקי ואם יהי' נקי אזי לא תבדוק א"ע בשאר הימים דבדיעבד מהני בדיקת יום ראשון וטוב שלא תבדוק כלל בשאר הימים מלעשות בדיקה ולהקל וכמ"ש הח"ס עפ"י דברי הרמ"א יו"ד סי' ל"ג לעניין הלעטת האווזות ואף אם תראה דם על הצ"ג מ"מ אם לא תרגיש שום דבר אזי תוכל לתלות דממקום מר"ג בא ורק ביום ז' צריכה בדיקה אם לא תראה דם כפי שרגילה לראות בשעת ווסתה רק על הצ"ג לחוד תהי' טהורה כנלע"ד בס"ד לדינא והש"י יצילנו משגיאות:
באעה"ח יום ו' עש"ק תצא תרס"ה ראדמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.