אור ברסלב
מהרש חלק ג סימן עג

מהרש חלק ג· רבי שמואל אנגל

סימן עג

סימן עב

להרב הה"ג מו"ה מנחם מענדל דמשק נ"י מוצד"ק קראקא יצ"ו:

בדבר שאלתו בכלי שנקרא וואסערוואגע שנעשה מעץ ארוך ובתוכו גומא ונותנין לחוך הגומא זכוכית חלולה ועגולה עם שפיריטוס והזכוכית סתום מכל צד כדי שלא ישפך השפיריטוס והזכוכית דבוק היטב על העץ ועל הזכוכית הנ"ל עשוי עוד כיסוי מזכוכית דבוק אל העץ מלמעלה. ונסתפק אי צריכין למכור הכלי הזה לעכו"ם קודם פסח כשאר חמץ:

והנה כת"ה כ' איזה צדדי היתר א' דמצינו בבצק שבסדקי העריבה אם הוא פחות מכזית, במקום א' ועשוי לחזק א"צ לבער וחזינן דכיון דאין בו כזית במקום אחד בטל לגבי הכלי ואם אין בו כזית כלל לחד שיטה שבמ"א אף אם אינו עשוי לחזק אפ"ה א"צ לבער ותלוי בשיטת הפוסקים אי בח"ש יש איסור ב"י מה"ת עכ"פ חזינן באם ביטלו לגבי הכלי בטל ממנו שם אוכל ואינו עובר בב"י אף אם עדן ראוי לאכילה, כמ"ש התוס' שם דמ"ה ע"ב לעניין יחדה לישיבה דאעפ"י דראוי לאכילה אפ"ה כמו דפקע ממנו שם אוכל לעניין טומאה ה"ה לעניין חמץ ה"נ כיון דמבטל את המשקה לגבי הכלי אינו עובר בב"י עוד הביא ראי' מהא דכופת שאור שיחדה לישיבה ואף דמפורש שם בש"ס דבעי שיהי' טח בטיט פ"ז כתר כת"ה דכיסוי הזכוכית שעליו הוי כמו טח בטיט באמת ע"ז יש לפקפק עפ"י מ"ש בטו"ז בסימן תמ"ב ס"ק ב' לעניין ניירות הדבוק בחלון דא"נ דיש בזה איסור אינו מועיל מה שמכסהו דאכתי עובר בבל ימצא ואף דמצינו בסעיף ו' דמהני טיחה בטיט כ' בזה שני סברות א' דשם כיון דא"י לגרר אחריו חשוב כמבוער ועוד דשם ע"י הטיחה מבטל צורת החמץ וטעמו חזינן דהא דטוחה בטיט אינו משום דעי"ז נראה שמבטל החמץ לגבי הכלי רק דהטיט משנה צורות החמץ וטעמו ג"כ אבל בכה"ג דהחמץ נשאר בטוב טעמו י"ל דלא מהני הכיסוי אך באמת מפשיטות דברי הש"ס שם בפסחים משמע דע"י הטיחה בטיט ניכר שמבטלו לגבי הכלי וכמ"ש התוס' שם דשינוי מעשה מועיל לבטלו מתורת אוכל א"כ שפיר י"ל דע"י הכיסוי שעליו מלמעלה נראה שמבטלו לגבי הכלי וי"ל דחשוב כמבוער:

ומה שהביא עוד כת"ה מהא דנפלה עליו מפולת דהרי הוא כמבוער ובגל גדול לכ"ע א"צ לבער וה"נ כיון דצריך לשבור את הכלי וע"י השבירה ילך היי"ש לאיבוד לכ"ע הוי כמבוער באמת יש לפקפק דשם נפל הגל מעצמו ול"ח כמטמין כמ"ש שם דלחד שיטה אף אם הוא אתר זמן איסורו דא"א לבטלו אפ"ה א"צ לבער דאינו עובר בבל יטמין כיון שאין מטמינו בידים כמ"ש בטו"ז שם סי' תל"ג אבל הכא דנותן בידים השפיריטוס לחוך הכלי י"ל דהוי כמטמין בידים ואסור אף אם עושה הכלי יותר מל' יום קודם הפסח כמו דקיי"ל בוודאי חמץ זקוק לבער אף מתחילת השנה אם יודע שלא יהי' בביתו קודם פסח וכן מפורש שם בסי' תל"ו בעושה אוצר ויש שם חטים חמוצים בוודאי אף בעושה האוצר קודם ל' צריך ליקח חטים חמוצים דבוודאי חמץ הוי כמטמין בידים אך באמת מפורש שם במג"א דבדיעבד אם כבר עשה האוצר קודם ל' אף אם הי' שם וודאי חמץ אפ"ה א"צ לפנות האוצר דבדרבנן סמכינן דאף בוודאי חמץ מ"מ קודם ל' ל"ח כמטמין בידים וסגי בביטול עיי"ש סק"ח והכא י"ל דשרי אף לכתחילה דשם יוכל לעשות האוצר וליקח משם מקודם החטים החמוצים וא"כ אם אינו לוקח משם נראה כמטמין בידים ובפרט דעתיד עכ"פ לפנות האוצר וליהנות מהחמץ ומש"ה כתב במג"א שם סק"ט דאחר פסח אסור ליהנות דגרע מנפל עליו מפולת דשם אין בירור שיפנה הגל אבל כאן בבירור יפנה אח"כ האוצר א"כ שפיר דדמי למטמין בידים אבל הכא דא"א לעשות הכלי בלתי השפיריטוס א"כ פשיטא דבאמצע השנה מותר לו להכניס הכלי עם השפיריטוס לתוך העץ דא"צ להפסיד הכלי באמצע השנה בשביל החשש שלא יוכל לבער החמץ בזמנו כיון דהוא קודם לי ושוב כשיגיעו ימי הפסח אז הוי כמבוער כיון שא"א להוציא רק ע"י הפסד הכלי שוב י"ל דהוי כנפלה עליו מפולת דהפסד הכלי הוי כמבוער כמ"ש התוס' פסחים דכ"ו לעניין תנור שהיסוקוהו בעני איסור דהפסד התנור חשוב כדיעבד ומותר זה וזה גורם ועיי"ש בתוס' דף ל' גבי קדירות בפסח ישברו וכהא דביצה די"ט נדה מערמת וטובלת בבגדי' ועיין מ"ש חכמי פרובינציא לעניין כלי פארצעלליין שאב"י ועיין בשו"ת פני יצחק ובפמ"ג סי' ק"ג ובפרט דלענין איסור ב"י מה"ת סגי בביטול ורק חז"ל הצריכו בדיקה או משום דחוששין להערמה או משום דילמא מימלך על הביטול ומחשבה מוציא מידי מחשבה או משום דילמא אתי למיכל מניה וכה"ג דהחמץ נשאר תמיד כנוס בהכלי א"כ א"א לחוש להערמה דבוודאי מבטלו בלב שלם ול"ש דילמא אתי למיכל מניה כיון דצריך לשבור הכלי ולהוציא היי"ש א"כ בטרחא גדולה כזו ליכא חשש דילמא אתי למיכל מניה והוי כהא דאמרינן בש"ס פסחים די"א דכיון דלא התרת רק ע"י קיטוף ל"ש דילמא אתי למיכל מניה וכן איתא בש"ס דביצה די"ט דכיון דלא התרת לו רק ע"י מלבוש ליכא למגזר וה"נ כיון דלא התרת רק בכנוס בכלי וא"א להוציא המאכל רק וע"י הפסד הכלי בוודאי לא אתי למיכל ובפרט כפי הנראה ליכא רק מעט יי"ש בכלי וגם ביי"ש גופא כפי המפורש במח"ש סי' תנ"א יש הרבה מינים שאינם חמץ וחלק החמץ שבו הוי רק דבר מועט ובח"ש לשי' רוב הפוסקים אינו באיסור ב"י ד"ת כנודע והגם דחשש אתי למיכל הוא גם בח"ש כמ"ש הטו"ז בסי' תמ"ב מ"מ כ' בישיע"ק דבח"ש בשוגג י"ל דליכא איסור תורה דלא אחשבי' בשוגג והגם די"ל דחמץ דיש קרא מיוחד לאיסור ח"ש וכ' הפוסקים דנ"מ לח"ש ע"י תערובות ונשמע דבח"ש חמץ יש איסור תורה אף בלי הטעם דאחשבי' וא"כ י"ל דגם באוכל ח"ש חמץ בשוגג ג"כ חשוב כאוכל איסור בשוגג וא"כ גם בח"ש שייך דלמא אתי למיכל מניה אך באמת הרבה תירוצים נאמרו בדברי הרמב"ם ז"ל ושוב י"ל דבח"ש ליכא איסור ב"י ד"ת ולעניין דרבנן בוודאי יש לסמוך אכל הנ"ל ואכמ"ל והגם די"ל דבח"ש א"נ דליכא איסור הנאה מה"ת בח"ש כמ"ש הפרמ"ג א"כ לא יועיל ביטול דל"ש סברת הר"ן ובזה יש ליישב דברי רש"י ז"ל בפרקין דהכוונה שמא שחיש ובזה א"מ ביטול אך באמת אאפ"ל דח"ש יהי' חמור משיעור שלם ואכמ"ל ואנו קיי"ל דגם בח"י מהני ביטול וכן קיי"ל בחמץ בבור דא"צ להעלותו רק מבטלו בלבו כמ"ש המג"א סי' תל"ו דהוי כנפלה עליו מפולת ואף דהכא גרע דהוי כעין מטמין בידים מ"מ כיון שאין כוונתו להטמין החמץ ואינו עומד ליטלם מן הכלי בשום פעם ועושה הכלי קודם ל' בכה"ג בוודאי חמץ אפ"ה כיון דאי אפשר לעשות הכלי בענין אחר ל"ח כמטמין בידים. ע"כ מכל הני טעמי נ"ל דיש לסמוך על הביטול וא"צ למכור את הכלי כנלפע"ד ברור בס"ד:

באעה"ח יועש"ק שמות תרע"א ראדמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

מהרש חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה