מהרש חלק ג· רבי שמואל אנגל
סימן עב
להרב הגדול חו"ב וכו' כש"ת מו"ה אלישע ז"ל מוצד"ק ביטש יצ"ו.
בדבר הטו"ת באחד שנתן לחבירו ת"כ שיתן לו חמשים ר"כ בעד זה שלא ילך על הליצי- טאציאן והמבטיח הנ"ל הי' לו שותף לעסק הנ"ל והשותף הלז ג"כ הבטיח לזה שבאם לא ילך על הליציטאציע ישיג סכום הנ"ל רק שהשני לא נתן לו ת"כ וכעת השותף השני שלא נתן ת"כ אינו רוצה ליתן מה שהבטיח ועי"ז גם השותף שנתן ת"כ נ"כ משמט א"ע מלשלם זה תורף הטו"ת:
והנה כת"ה הביא מ"ש בשו"ת ד"ח יו"ד סימן מ"ר באחד שהבטיח לחבירו ליקח אצלו שגולת לצורך ליפערונג להמלך דיוכל לחזור א"כ הכא השותף השני שלא נתן הת"כ בוודאי דפטור אף שהבטיח ליתן אך גם זה שנתן ת"כ כ' כת"ה די"ל כיון דלא עשה קנין רק ת"כ לחוד י"ל דל"ח רק כנדר וממילא אין יורדין לנכסיו וכמבואר בחו"מ סי' קכ"ט סעיף הי בערב דאף בנתן ת"כ דאין עליו רק חיוב לקיים שבועתו אבל אין יורדין לנכסיו כמפורש בסמ"ע בשם עכת"ד כת"ה. והנה באמת בד"ח תו"מ סימן כ"ח האריך בנידון כזה בהבטיחו שיהי' שותף על עשרה פראצענט וכ' שם ג"כ דאם הי' הכוונה שיקח אצלו שבולת א"כ ל"ח רק מבטל כיסו של חבירו דפטור וכמ"ש שם בחוו"ד סי' מ"ב ומאד שותפות על הריווח י"ל דבשלב"ל ל"מ אף בקנין ורק שסיים דיש לחייבו מצד שהשני הי' יוכל ליקח העסק לעצמו והוי עכ"פ בגדר גרמא ואם קיבל עליו לשלם ההיזק מתחייב בדיבור לחוד וכשיטת המרדכי פ' הגוזל וע' בח"ס חו"מ סי' קמ"ט ורק שהד"ת נסתפק די"ל דל"ת הפסד וודאי דשמא בלא"ה לא הי' שוכרו שלא נתן להם אפערט עיי"ש והכה באם הבטיחו אפ"ה כתב הד"ת דהבד"צ ישימו כמה הרוויח להם איזה סכום אם אינו יותר מכדי שכרו חייב ליתן לו דהוי כשכר פעולה דנקנה בדיבור לחוד אבל בהבטיחו יותר מכדי שכרו יוכל לומר משטה אני בך כמפורש בחו"מ סימן רס"ד א"כ כיון דרק מצד משטה קאתינן עלה, וא"כ ת"כ מסלק טענת השטאה ושוב אף במת מחויבים היורשים לשלם וכמ"ש בקצה"ח סי' רס"ד וסי' פ"א דבכה"ג ל"ש לומר דהוי רק חיוב נדר הואיל דהת"כ הוי רק לגלות שהי' הדיבור בלי השטאה וכעין זה מצינו בתו"מ סי' ר"ז סעיף י"ט בסמ"ע שם דבאסמכתא ועשה ג"כ קנין וגם נשבע דאז השבועה מחזק הקנין ורק בדשלב"ל אף בנשבע נהי דמחויב לקיים המקח מכת שבועתו מ"מ עכ"פ אינו בתורת קנין ושוב אין יורדין לנכסיו וכמפורש בחו"מ סי' ר"ט סעיף ד' ברמ"א ובנה"מ בחידושים שם א"כ ה"ה הכא הת"כ מסלק טענת משטה ושוב נתחייב חיוב גמור בדיבור בעלמא בשלמא בסי' קכ"ט הנ"ל דערב אינו משתעבד בלי קנין שלא בשעת מתן מעות א"כ גם ת"כ ל"מ דהת"כ לא יוכל למשוי שיהי' מיקרי קנין ורק דיש עליו חיוב הגוף לקיים הת"כ אבל בנ"ד דבאמת שכר פעולה נקנה בדיבור לחוד ולא בעי שום קנין ורק דיוכל לטעון משטה א"כ שפיר כיון דת"כ מסלק טענת השטאה ושוב שפיר מחויב השותף שנתן ת"כ לשלם סך הנ"ל ושוב גם השותף השני מחויב לסייעו דהרי מפורש בחו"מ סי' קע"ו דשותף יוכל ליקח עוד שותף ג' לטובת השותפות א"כ מכ"ש דיוכל ליתן לאיזה איש מעות כפי הראוי כדי שלא ילך לקלקל העסק א"כ הכא דזה השותף שנתן ת"כ מחויב בחיוב גמור לשלם הסכום שהבטיח שפיר גם השני חייב ליתן חלקו ואף א"נ דגם ע"י הת"כ לא נגמר החיוב וכמו שעלה על דעת כת"ה אפ"ה יש מקום לומר כיון דעכ"פ שותף הראשון נתן ת"כ לטובת השותפות ויש עליו חיוב לקיים שבועתו א"כ בוודאי ישלם שלא ירצה להיות עובר על השבועה א"כ כיון דפעל טובה גדולה לטובת השותפות בזה שלא בא שום ב"א על הליציטא- ציע לקלקל להם העסק א"כ השני נהנה מזה שיתן השותף הראשון וא"כ הרי קיי"ל בתו"מ סימן רס"ד דהמהנה לחבירו נותן לו כפי מה שהנהו ועי' בשו"ת בי"ש תו"מ סי' נ"ד בשני שותפים שיש להם תביעת ממון על אדם אחד מעסק השותפות ואחד מהשותפים תובע בטענת ברי ואפ"ה אינו רוצה לישבע מ"מ פטור מלשלם לחבירו מה שמפסיד עי"ז שהוא אינו רוצה לישבע משום דיכול לומר אף שאמרתי בבירור שמגיע לי החוב מ"מ יודע בלבו שאינו יכול לישבע עיי"ש נשמע דע"י עבירה של עונש שבועה פטור מלשלם ממה שחבירו נפסד על ידו וה"ה די"ל דע"י עבירה של עונש ת"כ מחויב השותף השני לסייעו בדבר שעשה לטובת השותפות ועי' בריטב"א מ"ק די"א שכ' דשותפו של אדם חשוב מחויב לנהוג א"ע בעסק השותפות כאדם חשוב עיי"ש כ ולפי דבריו יתבאר דמי שעשה שותפות עם ת"ח אף היכי דיודע הת"ח בוודאי שמגיע איזה חוב אצל אדם אחד מעסק השותפות ואינו רוצה לישבע מ"מ פטור הת"ח מלשלם מה שמפסיד חבירו עי"ז שאינו רוצה לישבע הואיל דת"ח אינו דרכו לישבע עיין שו"ת כנסי"ח סי' צ"ה ובהג"ה אמ"ב סי' פ"ב א"כ הוי כנכנסו להשותפות אדעתא דהכא שאם יצטרכו לישבע יפסידו ופי' שו"ת השיב משה סי' פ"ח שהאריך בזה ובשו"ת מהרי"א הלוי סי' ו' מ"ש בזה, א"כ מכ"ש בנ"ד דגם שותף השני הי' אצל הת"כ שנתן הראשון וא"כ ידע השני שהראשון לא ירצה לעבור על הת"כ א"כ חשוב כנכנס אדעתא דהכי להשותפות ובפרט שנהנה מזה דהא בשביל זה שנתן שותף הראשון ת"כ לא בא שום אדם לקלקל להם על הליציטאציע א"כ פשיטא דחייב השני ליתן חלקו ובפרט שכבר הוכחנו דבנ"ד שכר פעולה נקנה בדיבור לחוד ורק דיוכל לטעון משטה א"כ הת"כ שמסלק טענת השטאה שוב נתחייב בחיוב גמור ויורדין לנכסיו ושוב גם שותף השני חייב לסייעו א"כ ממנ"פ א"נ דהת"כ דהכא לא הי' בתורת שבועה רק כמנהג הסוחרים וכמו שכתב בסמ"ע סיר"א בוודאי דנתחייב בתורת קנין סטימתא וא"נ דהוי בתורת שבועה ג"כ חייב דהת"כ מסלק טענת משטה כנ"ל וממילא חבירו חייב לסייע כנלע"ד בס"ד לדינא:
ב) ובדבר השאלה באווזא שהי' עב תחת הכנף ויש חשש שמא עכו"ם המוכר תחב במחט כדי להצבות מקומו שיהי' נראה עב ובדקו ולא מצאו שום צרורת דם מבפנים וכת"ה הביא דברי הח"ס יו"ד סי' קכ"ב:
הנה באמת בנ"ד דלא ידעינן בבירור אם נעשה ע"י מחט ואף דהוי שכיח איסורא מ"מ בכה"ג אם עכ"פ אין רואין ריעותא מעבר לצלעות שפיר יש להקל מטעם ס"ס שמא ע"י חולי ושמא לא הגיע המחט להריאה ובכה"ג אף להט"ז האוסר בסי' מ"ט בספק ע"י חולי ס' ע"י קוץ מ"מ מודה דבנ"ד יש להכשיר הואיל דספק השני הוא שמא לא הגיע כלל להריאה א"כ חשוב מתהפך דאף אי נתחיל בצד הספק שמא לא הגיע להריאה אכתי יש עוד ספק שמא לא ניקב הריאה דדוקא ביש נקב לפנינו ורק שיש ס' ע"י חולי אי ע"י קוץ שפיר החמיר הט"ז אבל היכי דחד ספק הוי שמא לא הגיע כלל למקום הלז בכה"ג אף להט"ז מועיל הס"ס וכמפורש בט"ז יו"ד סי' ל"א בתולע בחוטם דתולין שלא הגיע למוח מעולם וכ' הט"ז הטעם משום ס"ס והוי כהא דס' אי על הדורס שכ' הט"ז בסי' כ"ט דמועיל הס"ס גם בדרוסה ה"ה בנ"ד מועיל הס"ס שמא ע"י חולי ושמא לא הגיע להריאה ושמא לא ניקב הריאה וג' ספיקות מועיל אף נגד ח"א לשיטת כמ"פ בסי' ק"י ע"כ הדבר פשוט כאן דלא נודע אם נעשה ע"י חולי או ע"י מחט ולא נראה צרורת דם בפנים פשיטא דיש להקל והנה לכאורה יש עוד צד להקל כיון דמסתמא נזהר העכו"ם שלא יגע בהריאה ורק שכ' הח"ס דהוי בכלל מילתא דלא רמיא ולא אדעתיה א"כ לפמ"ש המבי"ט הובא בפמ"ג יו"ד סימן צ"ד דזה הוי רק מדרבנן א"כ כשיש עוד ס' שוב י"ל ס' דרבנן להקל אך באמת כתב הח"ס עוד סברא דהנכרי לא יוכל ליזהר מליגע משום דאינו יודע כלל מקום הריאה ע"כ הדבר פשוט דביש ס' ע"י חולי ס' ע"י מחט ואין רואין ריעותא מעבר לצלעות פשיטא דיש להקל כנלע"ד בס"ד לדינא:
באעה"ח ה' וארא תרס"ז ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל