אור ברסלב
מהרש חלק ג סימן סו

מהרש חלק ג· רבי שמואל אנגל

סימן סו

סימן סה

להרב הה"ג וכו' כש"ת מו"ה מנחם מיללער נ"י מוצד"ק זלאטשוב יצ"ו.

בדבר השאלה באשה אחת שהיתה מניקה את בנה ונחלשה ופקדו עלי' הרופאים שלא תניק כי תפול ח"ו במחלה על הריאה ואח"כ נתעברה וגזרו עלי' הרופאים באזהרה שלא תניק עוד וגם בעלה גזר עלי' שתכון לה מניקת ושכרה מניקת וקצצה שכרה ובעלה של"ח ואיזה שבועות אחר מיתת בעלה ילדה בן ולקחה המניקת הילד לביתה והניקתו איזה חדשים ופעם אחת נסעה אם הילד מעירכם לאיזה צורך וגמלה המניקת את הילד בלתי ידיעת אמו וכעת נזדמן לה איש אחד שרוצה לישא אותה רק א"א לו להמתין עד כד"ח כי אין לו מי לשמשו ואת ב"ב הקטנים ושואל כת"ה חוו"ד אם להתיר להם לישא עכ"פ אחר ט"ו חודש זה תורף השאלה:

והנה בדין זה יש כמה צדדים להקל א' מצד אמירת הרופאים שאין ביכולתה להניק כי הוא מקום סכנה וא"ב י"ל לא מיבע' לש' הר"ש הזקן דבגרושה דלא משתעבדא להניק מותרת להינשא מכ"ש הכא דמצד הסכנה פקע שיעבודה דאדעתא דהכי לא נשתעבדה ושייך לומר אומדנא ואף די"ל דתלוי גם בדעת בעלה ובכה"ג ל"מ אומדנא לשי' התוס' כתובות דמ"ז אך נודע מ"ש בשו"ת הרא"ש לענין המירה אחות המשודכת דאומדנא גדולה מהני אף היכא דתלוי בדעת שניהם ובפרט די"ל דגם הבעל מסכים לזה שלא תכניס א"ע לסכנ"פ ובפרט דלהחזיק מהני אומדנא אף בתלוי בדעת שניהם לשי' מהר"ש יונה ועי' במלמ"ל פ"ו מזכי' ומתנה מ"ש בזה וגם י"ל דבמידי שחל בכל יום חיוב חדש מועיל אומדנא אף בתלוי בדעת שניהם עיין בשו"ת נוב"ק יו"ד סי' ס"ט אך לכאורה י"ל דבנ"ד ל"ש אומדנא כיון דגוף הקידושין אינם בטלים א"כ ממילא נשתעבדה מכח תק"ח ול"מ אומדנא דלא עדיף מתנאי מפורש וי"ל אין אישות לחצאין וכמ"ש בתוס' כתובות דנ"ו דמה"ט ל"מ תנאי על שו"כ משום דאמרי' אין אישות לחצאין עיי"ש ועיין שו"ת ח"ס אה"ע סי' קנ"ב שכ' בשם הגרעק"א דאף ליפטר ממזונות ל"מ אומדנא הואיל דכבר נשתעבד לה מכח תק"ח ל"מ אומדנא ליפטר ועיין שו"ת שומ"ק ח"ג סי' קמ"ג מ"ש בזה אך באמת י"ל בלא"ה כיון דסכנה לה להניק א"כ פקע שיעבודה ואף דנודע דעת הראב"ד מובא בשטמ"ק ב"ק ד"פ דממון חבירו אסור אף במקום פק"נ והכא יש ג"כ סכנת הילד ובכל מתרפאין חוץ מפק"נ אך באמת גם בפק"נ גמור כ' התוס' פסחים דכ"ה דאם אומרים לאדם הנח וזרוק א"ע על תינוק ואם לאו תהרג דא"צ למסור נפשו כיון דהוא לא עביד מעשה ההריגה בידים אמרי' להיפך מאי חזית עיי"ש ה"ה הכא אף שלא תניק את הילד עכ"פ לא תהרוג איתו בידים ושפיר א"צ להכניס א"ע בסכנה עבור זה ונהי דאכתי תיקשי דהא גם ממון חבירו אסור אף במקום פק"נ עיין רש"י ותוספת ב"ק ד"ס. אך באמת נודע מה שהכריעו הפוסקים דמותר להתרפא ורק דמחויב לשלם אח"כ עי' ברא"ש שם ובספר פרשת דרכים מ"ש בזה א"כ הדבר פשוט דבנ"ד פקע שיעבודה וא"כ לשי' ר"ש הזקן פשיטא דמותרת להינשא ואף לשי' ר"ת האוסר גם בגרושה וגם לר"ש הזקן מ"מ נודע מ"ש הב"ש בסי' י"ג סקל"ז דבגרושה וגם אח"כ מת אבי הילד אסורה להינשא דאין לו מי למסמס לי' בחלב וכן העלו הנובי"ק והח"ס אפיה י"ל כ"ז היכא דעכ"פ ביכולתה להניק אותו וסתם אם מרחמת על בנה א"כ בוודאי תניק אותו א"כ אמרי' להנושא אותה מה לך לגרום היזק להילד קח לך אשה אחרת וכהא דמצינו בש"ס כתובות דע"ח ע"ב ברש"י ד"ה ור"ח בן עקביא דבהא דס"ל לב"ה דבנכסים שנפלו לה משנתארסה לכתחילה לא תמכור אם בא לוקח לב"ד לימלך אמרי' לו לא תיזבון כדי שלא להפסיד זכות הבעל עיי"ש ועי' בתוס' כתובות דפ"ו שכתב דנהי דהמוכר שט"ח יכול למחול מ"מ אסור לאיש אחר לייעץ את המוכר למחול עיי"ש א"כ הכ"נ אין להבעל לישא אותה ולגרום הפסד להולד אבל בנ"ד דלפי פקודת הרופאים אסירה להניק ולא תכניס א"ע לסכנה וגם אי תרצה אנן לא שבקינן לה לסכן א"ע כנודע דבמקום דהדין דיעבור ואל יהרג אסור למסור נפשו ע' בכ"מ פ"ו מיסוה"ת ובחינוך מצוה רנ"ו ומכ"ש בנ"ד דהוי רק בשוא"ת בוודאי דאסורה להכניס א"ע אף בס' סכנה אף במידי דיהי' סכנה וודאית להולד כנודע דכל הפוסקים השיגו על הכ"מ פ"א מרוצח בשם הירושלמי דהיכא דחבירו בסכנה וודאי מחוייב הוא עכ"פ להכניס א"ע לס' סכנה עיין במנ"ח מצוה רצ"ו שהאריך בזה וא"כ בלא"ה לא תניק אותי ולא יגיע שום ריעותא להילד בזה שתינשא לאיש אחר שפיר מותר לכל איש לישא אותה:

ואף ד"ל דאם לא תינשא תמסמס לי' בביעי וחלב אבל אם תינשא לבעל הבעל לא יתן עבור פרנסת הילד אך באמת א"א לחדש חומרות דבכל הפוסקים מוכח דאיסור מניקת הוא רק מצד מזיק שיעבוד הילד וכמ"ש בתוס' סוכה דכ"ו בשם הירושלמי א"כ היכא דלא תוכל להניק נהי די"ל דיגיע ריעותא להתינוק בענין המזונות מ"מ לא מצינו בראשונים בשביל זה לאוסרה מלהינשא אך באמת לפמ"ש הריב"ש דגם ר"ת האוסר בגרושה עיקר האיסור משום לא פלוג כיון דלא ניכר השינוי בגוף מיחלף בין אלמנה לגרושה בשלמא בצמקו דדיה ניכר השינוי בגוף והיכא דיש חילוק בין האנשים ל"ש לומר לא פלוג כמ"ש בתוס' נדה ד"ג ובט"ז אה"ע סי' קי"ט אבל בלא ניכר השינוי בגוף שייך לא פלוג וע' במרדכי פ' החולץ שכ' בנתנה למניקה ולא נשבעה עד"ר לא הי' שום ס"ד להתיר דבוודאי תחזור בה רק גם בנשבעה עד"ר אפ"ה יש איסור משום לא פלוג וא"כ י"ל נהי דהכא לא תניק הילד מחשש סכנה מ"מ כיון דגם בנתנה למניקה אסור אף בנשבעה עד"ר משום לא פלוג ה"ה הכא דאסור משום לא פלוג כיון דעכ"פ לא מינכר חילוק בין אשה זו לאשה אחרת דאין הכל יודעים מהא דאשה זו לא תוכל להניק מחמת סכנה ואף שבתוס' כתובות ד"ס כתב דלא גזרינן אטו אשה אחרת מ"מ כבר כתבתי בספרי ח"ח סי' מ"ח דכל זה לסוגיא דכתובות דנקט מניקת שמת בעלה ומשמע דגרושה מותרת ועכ"ח דסוגיא זו לית להו סברת ל"פ אבל לסוגיא דיבמות דנקט סתם מניקת ומשמע דגם גרושה אסורה וי"ל משום לא פלוג ושוב גם בנשבעה עד"ר אסורה משום ל"פ א"כ ה"ה הכא י"ל דאסיר משום ל"פ אך באמת י"ל דכיון דכבר גמלתו נהי דקיי"ל דגם גמלתו אסור מ"מ לפי"מ דמשמע מדברי רש"י ז"ל בכתובות שם דרק בגמלתו מחמת שרוצית להינשא אז אסור והכוונה דיש לחוש שמא עדיין צריך להניקה וגמלתו במתכוין ועי' שו"ת הגרח"כ סי' י"ג שהרגיש כזה והג' מלבוב בשו"ת מהרי"א הלוי סימן קס"א העלים עין מדברי רש"י ז"ל א"כ בנ"ד שגמלתו המניקת שלא בידיעת האם א"כ הוי כנגמל שלא לכוונת נישואין שוב יש להתיר עפ"י דברי רש"י הנ"ל אך באמת י"ל הרי חזינן דהפוסקים השמיטו לגמרי סברת רש"י הנ"ל וצ"ב אמאי ועכצ"ל דסברת רש"י נכונה דוקא לסוגיא דכתובות הנ"ל דסובר דגרושה מותרת ועכ"ח דסוגיא זו לית לי' סברת ל"פ א"כ שפיר בגמלתו עיקר האיסור היכא דגמלתו לכוונת נישואין אבל בנ"ד דידוע בוודאי שלא לגמל לכוונת נישואין שפיר אין לאסור כיון דסברת ל"פ לית ל' לסוגיא דהכא אבל לש"ס דיבמות שהוכחתי לעיל דסובר דאף גרושה אסורה משום לא פלוג א"כ ה"ה בנגמל שלא לכוונת נישואין נהי דליכא תו חשש בתינוק זה מ"מ אסור עכ"פ משום ל"פ וא"כ לדידן דקיי"ל דגם גרושה אסורה משום ל"פ ה"ה דאסור מכח ל"פ אף נגמל שלא לכוונת נישואין וניחא הא דהשמיטו הפוסקים סברת הנ"ל וז"ב:

אך באמת אכתי י"ל צד היתר בנ"ד דהוי חולנית וגם נגמל שלא לכוונת נישואין דבכה"ג אם נרצה לאוסרה הי' לנו הכרח לומר ב' פעמים ל"פ הואיל דאשה זו אסורה להניק עפ"י אמירת הרופאים א"כ באמת לא תניק אותו וגם לא משתעבדה להניק ורק שי"ל דאסור מכח ל"פ והכא הרי יש צד היתר מכח שנגמל שלא לכוונת נישואין ורק שכתבתי דיש לאסור גם בזה מכח ל"פ א"כ לאיסור מוכרחים אנו לומר ב' פעמים ל"פ ולהיתר סגי לנו בחד צד או להתיר מכח זה דפקע שיעבודה או מכח שנגמל שלא לכוונת נישואין א"כ נודע סברת התוס' כתובות דע"ו דעדיף לזכות את האשה שסגי בחד מן הטעמים מלזכות את הבעל שמוכרחים לצרף כל הטעמים עיין שם ה"ה הכא ובפרט שי"ל דכמו שמצינו בש"ס תמורה די"א וערכין ד"ה דרק חד מגו אמרי' אבל תרי מגו לא אמרי' ה"ה הכא רק חד ל"פ אמרי' אבל תרי ל"פ לא אמרי' ונודע מ"ש המג"א בסי' תמ"ז דדבר האסור מכח ל"פ לח חמור כגוף הגזירה עיי"ש ע"כ הדבר פשוט דבנ"ד דלא תוכל להניק ונגמל שלא בידיעת אמו יש מקום להתיר אך באמת י"ל כ"ז אם הי' הדבר ברור דלא תוכל להניק שפיר הי' אמרי' דל"ח כלל בגדר מניקת אבל באמת יש ספק שמא לא אמר לה הרופא כלום ושמא הרופאים משקרים דהא מצינו ביו"ד סי' קפ"ז דאין רופאים נאמנים באיסור רדמ"ת לומר שנתרפאה אף דרדמ"ת לשי' רוה"פ הוי רק איסור דרבנן ואפ"ה לא מהימני וא"כ אף אי יהיבנא לך דמניקת חבירו לא חמיר משאר איסורי דרבנן כאשר כבר האריך בזה בשו"ת השיב משה אה"ע סי' ס"א די"ל דספק סכנה חמיר אבל עכ"פ הרי חזינן דגם בשאר איסור דרבנן לא מהימנו ולכאורה י"ל דדוקא ברדמ"ת שכבר נתחזקה באיסור וגם לפי דברי הרופא נתחזקה באיסור ורק שאומר דעכשיו פסק האיסור, א"כ הוי אמירתו נגד ח"א שפיר ל"מ אבל בנ"ד לפי דברי הרופאים הרי לא התחיל כלל האיסור עלי' דכ"ז שהי' בעלה חי לא הי' חלות להאיסור מעוברת חבירו דבלא"ה היתה אסורה לכל העולם מכח איסור א"א ואחר מיתת בעלה שוב לפי דברי הרופא לא היתה עומדת כלל להניק ולא התחיל האיסור כלל בשלמא אי הי' במעוברת איסור משום דחסא א"כ בעודה מעוברת היתה וודאי אסורה בתוך הזמן שבין מיתת בעלה לבין לידת הבן ורק שדנין אי אחר הלידה פסק האיסור ושוב הי' שייך לפלפל אי מחזיקין מאיסור לאיסור כדי שלא יהי' נאמן הרופא אבל באמת הרי נדחה בש"ס טעמא דחסא ואף להרמב"ם ז"ל דמביא טעם דחסא מ"מ כבר כ' השבות יעקב ונוב"י דרק לפי שיצטרך לגרשה אחר שתלד בשביל זה יש לחוש לדחסא כדי שלא יצטרך לגרשה אבל בנ"ד דלא תוכל להניק א"כ הרי לא יצטרך לגרשה ליכא איסור גם בעודה מעוברת א"כ א"נ דאיסור מניקת לא הוי רק מדרבנן והכא לפי דברי הרופא לא התחיל כלל האיסור בכה"ג בוודאי דנאמן הרופא ודמי לסברת הגה"מ המובא בש"ע אה"ע סי' ל"ה דאף דאין נאמנות לע"א נגד ח"א מ"מ במידי דלפי דברי העד לא התחיל האיסור מהימן עיי"ש ה"ה הכא ואף אי נחוש לסברת הש"מ הנ"ל דמחמת חשש סכנה חמור משאר איסור דרבנן מ"מ באמת לשי' כמ"פ גם באיסור ד"ת יש נאמנות לרופא והא דבש"ס נדה דכ"ב קאמר תטיל למים כבר כתבו הפוסקים דשם הרופאים בעצמם אמרו להבחין אם לא יהי' נימוח יהי' הוכחה שהוא מן המכה אבל היכא דהרופא אומר דבר ברור שפיר מהימן ה"ה בנ"ד יש לסמוך אנאמנות הרופאים. ואף שכ' הח"ס דדיבור הרופא ל"ח רק ספק ורק בפק"נ מועיל אמירת רופא כיון דס' פק"נ להקל אבל בשאר איסור תורה י"ל דל"מ דיבור הרופא כיון דלא משוי רק לספק וס' ד"ת לחומרא אך עכ"פ כיון דבפק"נ מועיל דיבור הרופא א"כ ממילא גם בזה מהני עכ"פ דיבור הרופא לענין שאסורה להניק ולהכניס א"ע לספק סכנה וממילא נפטרה מלהניק ושוב מותרת להינשא ודוקא ברדמ"ת דאין האיסור תלוי בפק"נ שפיר י"ל דלא מהימן הרופא אבל הכא כל האיסור תלוי בזה אי יכולה להניק וכיון דעכ"פ בפק"נ מהני דיבור הרופא שוב אסור לה להניק ושוב מותרת להינשא וז"ב:

ובאמת לפ"ז יש להעיר בנידון המבואר בשו"ת ח"צ סי' ס"ד בנתברר ששלשה ילדים שהניקה מתו דמותרת להינשא דסמכינן ארופאים וכדאמרי' במלה בנה ראשון ושני ומתו דשלישי לא תמול עיי"ש ומוכח בדבריו דקאתי עלה משני טעמים א' כיון דאיתחזקה בג' ילדים שמתו א"כ הוחזקה להיות חלב שלה ממית הילדים וגם בב' פעמים הוי חזקה בפק"נ ב' מצד נאמנות הרופאים ונהי די"ל דאין נאמנות לרופאים באיסורין מ"מ כיון דעכ"פ סמכינן ארופא וא"כ אסורה להניק לפי דיבור הרופא ושוב ליכא שום תועלת להילד בזה שתהי' אסורה להינשא ושוב שפיר מותרת וגם לטעם השני הואיל דאיתחזקה שאינה יכולה להניק א"כ כיון דאסור לה להניק מותרת להינשא ועי' בח"ס סימן ל' שכ' דבתחילת ימי הנקה אפשר לומר שלא לסמוך ארופא אבל עכ"פ היכא שכבר ינקה איזה זמן יש לסמוך ארופא ובאמת גם בלא נתחזקה רק בשני ילדים אפ"ה כיון דבפק"נ בב"פ הוי חזקה ונהי שכ' בנמ"י יבמות דרק מספק מחמירין במידי ד"ת שמא הלכה כרבי וא"כ י"ל דמספק א"א לצמוח קולא אך באמת י"ל לא מיבעיא א"נ דאיסור במניקת הוי רק מדרבנן א"כ כמו דסומכין בווסתות ארשב"ג משום דווסתות דרבנן ה"ה דבדרבנן יש לסמוך להקל ולומר דהלכתא כרבי ועי' בלב"ש בח"ד שכ' דבדרבנן היכא דיוצמח קולא עי"ז שנחזיק ממקום למקום שפיר מחזיקין וה"ה הכא י"ל כנ"ל ואף אף א"נ דאיסור מניקת חמור משאר איסור דרבנן מ"מ כיון דעכ"פ לענין פק"נ סמכינן ארבי ושוב אסור לה להניק שוב מותרת להינשא:

וראיתי בשו"ת שו"מ מה"ק סימן כ"ז העיר השואל מחמת שהרופאים פקדו שלא תינוק ב' ילדים והשו"מ דחה דבריו חדא דבשו"ת ח"צ מיירי שכבר איתחזקה בג' ילדים והכא הרי לא הי' אלא ב' ונהי דבסכנה סגי בב' פעמים מ"מ שם בנידון דהח"צ נתברר שאותן הילדים שהניקה מתו ואחרים שלא הניקה לא מתו אבל הכא הרי לא הי' כל זה עיי"ש והנה מ"ש השו"מ דבסכנה סגי בב"פ באמת י"ל דרק לחומרא חוששין בב"פ וכמ"ש הבכ"ש דבכל מידי ד"ת יש להחמיר בב"פ אבל לא יוכל לצמוח מזה קולא לד"ת אך באמת י"ל דשפיר מהני אף לקולא באיסור מניקת מכח הסברא שכתבתי לעיל דלענין איסור מניקת דהוי רק מדרבנן סמכינן ארבי ובפרט דעכ"פ מספק פק"נ אסור לה להניק ושוב ל"ח בכלל מניקת אך אי נימא כנ"ל שוב י"ל דהרופא לחוד מהימן ובנידון הח"צ שנתברר דהילדים שהניקה מתו היתה מותרת להנשא אף בלי דיבור הרופא ורק הח"צ מתיר משני טעמים ובכל טעם לחוד די להתיר דע"י דיבור הרופא דמשוי עכ"פ לספק ושוב בפק"נ ס' לקולא ואסור לה להניק ושוב ל"ח בכלל מניקת וגם דלענין איסור דרבנן סמכינן אדיבור הרופא היכא דלפי דבריו לא התחיל האיסור, א"כ בנ"ד נהי דלא דמי לדברי הח"צ דשם אמר הרופא שחלבה ארסי ומזיק לילד שפיר ל"ח בכלל מניקת אבל הכא דגם לפי דברי הרופא ליכא סכנה להילד רק להאם ושוב י"ל דאסור לה להזיק שיעבודו של התינוק אף במקום דיש חשש סכנה לדידה ועפ"י דברי הראב"ד המובא בשטמ"ק ב"ק ד"פ הנ"ל אך כבר כתבתי דעכ"פ א"צ להכניס א"ע בספק סכנה דשייך הסברא מאי חזית ושוב כיון דאסור לה להניק ושוב ל"ח בכלל מניקת וטעם לא פלוג כבר כתבתי די"ל דל"ש הכא אך באמת כ' שם השו"מ דקשה לסמוך אדיבור הרופא ועיי"ש בסי' כ"ב שנסתפק ג"כ אי יש לסמוך אנאמנות הרופאים ועי' שו"ת ד"ח ח"ב סי' ל"ג ובשו"ת הרי"מ סימן ל"ח מפקפק הרבה בהיתר נאמנות הרופאים ע"כ קשה להקל ולסמוך על נאמנות הרופאים אך אם יש עוד סניפים אפשר לצרף ג"כ דיבור הרופא לסניף ובפרט די"ל כיון דגמלתו שלא לכוונת נישואין א"כ לכאורה לשי' רש"י בכתובות ד"ס מותר ורק שכתבתי דעכ"פ יש לאסור גם בזה משום ל"פ אבל עכ"פ כיון דבכה"ג אינו נוגע עוד לחשש סכנה באותו הילד ורק דמחמירין משום ל"פ שוב לא חמיר עוד משאר איסור דרבנן ושוב בוודאי דיש לסמוך בכה"ג אנאמנות הרופא ובפרט שכבר אמר הרופא דבר זה עוד קודם מיתת בעלה ואז עדיין לא הי' נ"מ לענין איסור מניקת והוחזקנו דיבור הרופא שוב אף כשנצמח אח"כ נ"מ לענין איסור מניקת ג"כ יש להקל וכשיטת הרמב"ם ז"ל דהוחזק בע"א לוקה וכ"ה שי' הרי"ף ז"ל ביבמות פ' החולץ גבי אשתמודיענהו דפלוני אחוה דמיתנא וכן כ' הפלאה דרוב שכבר הוחזק מועיל אף לממון ר ע"כ אם יש ברור שהרופא הגיד זאת עוד בחיי הבעל שההנקה הוא סכנה עבורה שפיר יש מקום להקל ובפרט שכבר שכרה מניקת בחיי בעלה ומדעת הבעל א"כ יש לצרף מ"ש בשו"ת שו"מ ח"ג סי' קמ"ג דאם שכרה מניקת ברצון הבעל י"ל דמחל לה שיעבוד הנקה ונהי שחזר בו דזכות התינוק אינו יכול למחול אבל עכ"פ אפשר לצרפו לסניף אך באם לא יתברר שהרופא הגיד כן בחיי בעלה שוב י"ל דהאשה בעצמה לא מהימנא לפי שחשובה נוגעת וכה ראיתי בשו"ת מהרש"ם ח"ב סי' קמ"א לענין קטלנית דהאשה אינה נאמנת לומר שמת מחמת מכה מהלכת לפי שחשובה נוגעת ואף די"ל דשם בקטלנית לפי שאם ניסת לא תצא א"כ איסור זה קיל בעיניה וי"ל דמשקרת אבל הכא דגם היא בכלל האיסור עכ"פ באלמנה א"כ י"ל דוודאי אומרת אמת שלא תרצה לעבור עוד איסור ומתוך שנאמנת לגבי נפשה נאמנת ג"כ לענין הבעל נהי דהאיסור הוא גם על הבעל מ"מ מגו דנאמנת לגבי נפשה נאמנת ג"כ לגבי בעלה וכמ"ש הרמב"ן דמה"ט א"א ללמוד מקרא וספרה לה דע"א נאמן נגד ח"א לפי ששם האיסור גם עלי' ומתוך שנאמנת לגבי נפשה נאמנת ג"כ לגבי בעלה עיי"ש ועי' תוס' חגיגה די"ד ועי' בשו"ת בי"צ סי' נ"ח שכתב ג"כ דאם איסור מניקת הוא גם עליה שייך הסברא מתוך שנאמנת ועי' שו"ת ח"ס יו"ד סי' קמ"ז שפקפק הרבה בזה דבנוגע ל"ש הסברא מגו דנאמנת ובדברי הרמב"ן ז"ל כ' פירוש אחר עיי"ש:

והנה כת"ה כ' דהאשה נאמנת כמפורש בש"ס כריתות די"ב דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים עכת"ד באמת י"ל שאני התם שהדבר נוגע רק לכפרת נפשו א"כ שפיר ס"ל לרבנן דאדם נאמן על עצמו דתלוי לקנות ל"מ ועי' בקצה"ח סי' ט' וע' בתוס' כריתות שם שהקשו דלר"מ אמאי חייב הא חייבי חטאות אין ממשכין אותו ותירצו כיון דניחא לו בכפרה ורק שסבור להיות פטור ממשכין אותו ועי' בתוס' יבמות דפ"ז ע"ב שכתבו להיפוך עכ"פ בכה"ג ס"ל לרבנן דבדבר הנוגע לכפרת נפשו מהימן יותר מעדים וכמ"ש בקצה"ח הנ"ל דכפרה בעכ"ח ל"מ אבל בעניני איסור ובפרט בדבר הנוגע לגבי אחרים שפיר לא מהימן אף שנוגע האיסור גם לנפשו ואדרבה נוגע גרע מעד דעלמא דשאר עד נאמן באיסורין ובנוגע יש חשש משקר העולה מכל זה דעל האשה לחוד קשה לסמוך ורק אם יש בירור שהרופא הגיד זאת עוד בחיי בעלה שפיר יש לסמוך אדבריו ובפרט שכבר הבאתי עוד כמה סניפים ע"כ בצירוף שאר הסניפים יש לצרף ג"כ דיבור הרופא וז"ב ומ"ש כת"ה לצרף מכח דהאשה היא עני' ואין לה מי שיפרנס הילדים. כבר כ' הפוסקים דאין להשגיח על זה דהתקנה הי' בשביל כל התינוקות דעלמא וגם מצד פרנסת בניו של הנושא אותה נודע דהשבות יעקב רצה לסמוך על זה והנובי"ת דחה דבריו וגם הגה"ק משפיטווקא ז"ל רצה לסמוך על זה אבל חלקו עליו עי' שו"ת בית שלמה אה"ע סימן כ"ב מ"ש הבי"ש שם לצרף מצד שיתחייב הנושא אותה בחיוב גמור לפרנס את הילד בנ"ד קשה לצרף דבר זה דהרי כבר גמלתו ותינוק זה עוד א"צ להנקה רק הגזירה הוא משום תינוקות דעלמא א"כ מאי מועיל חיוב הבעל נגד תינוק זה היכא דהוי החשש על שאר תינוקות דעלמא אולם אחר ט"ו חודש נודע דהפנ"י מתיר עכ"פ בדיעבד ונהי דח"ו לסמוך על זה לחוד וכמ"ש בשו"ע אדב"ע עכ"ז בנ"ד דיש סניף מכח זה שנגמל שלא לכוונת נישואין וגם מכח דיבור הרופא שאמר עוד בחיי הבעל שההנקה סכנה הוא לה א"כ לא תל עלי' מעולם איסור מניקת ובפרט ששכרה מניקת בחיי בעלה ועכ"פ אחר ט"ו חודש וגם בצירוף שהוא עני' יש מקום להתיר ורק באופן שיתברר הדבר שהרופא הגיד זאת עוד בחיי הבעל אבל על האשה גופא אין לסמוך דחשובה נוגעת ואף אם תביא תעודה מרופא ג"כ ל"מ דיש לחוש שמא שכרתו וכמו שחושש הרמב"ם ז"ל בט"א בקטטה כנודע ואף דבלא"ה יש סניפים מכה שנגמל שלא לכוונת נישואין ואחר ט"ו חודש יש צירוף שיטת הפנ"י מ"מ בלי בירור שהרופא הגיד זאת עוד בחיי הבעל אין רצוני להקל כי יש בזה סכנה לכאורה ורק אם יתברר כנ"ל אזי ג"א מצטרף לכת"ה להתירה עכ"פ אחר ט"ו חודש כנלע"ד לדינא בס"ד והש"י יצילנו משגיאות:

באעה"ח יום ד' בא שנת תרס"ו פה ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל

תוכן העניינים

מהרש חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה