מהרש חלק ג· רבי שמואל אנגל
סימן סד
לחתני הרב החריף ובקי מו"ה חיים ריינמאן מנאראל נ"י:
בדבר הערה בש"ס ב"ק דע"ח דכ' רש"י ז"ל דקאי לר"ש והעיר דהא בקרן חייב אף לרבנן ואף בקדשים שא"ח באחריותן:
הנה כבר האריך בדברי רש"י ז"ל בשלטי הגיבורים פ"ק דב"ב וכ' בפירוש דרק לר"ש כיון דחייב כפל ע"כ דחיובו הוא רק לגבי בעלים מש"ה פטר נפשו בכבש כיון דהבעלים יוכלו ג"כ לפטור א"ע בכבש אבל לרבנן כיון דהחיוב הוא רק מצד ההקדש א"כ צריך לשלם כפי שגנב וכ' דמש"ה הרמב"ם ז"ל בהל' מעשה הקרבנות הביא רק הדין דבעלים פטר נפשי' בכבש אבל לא לענין הגנב משום דלדידן דס"ל דהגל"מ לא כממון דמי א"כ עיקר חיובו לההקדש צריך לשלם כפי שגנב ועיין במרדכי פ' אלמנה נזונית דהביא ג"כ דברי רש"י הללו דזה קאי לר"ש ובאמת עיין בשט"מ דהביא בשם הראב"ד ז"ל ב' פירושים פירוש אחד דהקרן בוודאי צריך לשלם בעד שור ורק הס' של הש"ס הוא לענין הכפל דזה א"ח רק מצד הבעלים ובזה כאן דהבעלים מצי לפטור בכבש יוכל הגנב לפטור א"ע ג"כ בכבש ועפי"ז ניחא מה דכ' רש"י דקאי לר"ש ועפי"ז ניחא דלרבנן כיון דא"ח כפל א"כ הקרן צריך לשלם כמו שגנב ורק לר"ש דחייב ג"כ כפל מצי למפטור א"ע בכבש ויש עוד שיטה בראב"ד דמצד ההקדש פטור אף מקרן דכל היכי דאיתא בי גזי דרחמנא איתא וכן הוא שי' המאירי ז"ל דמצד ההקדש פטור אף מקרן ועיין שו"ת מהר"י מינץ הובא בח"צ ובמ"ל פי"ז ממעה"ק לענין גנב אתרוג מובחר והחזיר אתרוג פשוט אי מקיים בזה השבה דבמהר"י מינץ הביא ראי' מהא דגנב מצי פטר נפשי' בכבש והח"צ והמ"ל דחו משום דהאתרוג שוה למכור שוב צריך לשלם כל שוי' ובס' רני ליעקב ב"ק ד"ט העיר משיטת הראב"ד ז"ל דרק לענין הכפל פטר נפשי' בכבש אבל הקרן צריך לשלם בעד שור אך בשו"ת תפא"צ סי' כ"ח הביא ג"כ הערה הנ"ל וכ' דרק משום פסידא דהקדש צריך לשלם כמו שגנב אבל מצד הבעלים גם לענין הקרן הי' יכול למיפטר עצמו בכבש הואיל שיוכל לקיים נדרו בכבש וא"כ י"ל דה"ה באתרוג כיון שיוצא באתרוג פשוט א"צ לשלם מה שחבירו רוצה לקיים מצוה מן המובחר ועיין בס' אמרי צבי על ב"ק שהאריך בזה ועיין שו"ת מהרש"ם ח"ד בסי' מ"ז שהאריך ועיין ש"ש שמעתא ו' פרק ד' דהקדש אין דנין בו דין ממון רק דין איסור א"כ שפיר י"ל כשי' המאירי דמצד ההקדש פטור אף מקרן כ"ז שהגניבה בעולם דכל היכי דאיתא בי גזי דרחמנא איתא ועיין קצה"ח סי' ר"ד עכ"פ דברי רש"י ז"ל א"ש דל"מ לפירוש הראשון של הראב"ד בוודאי דלא קאי הבעי' לרבנן דהא לענין הקרן צריך לשלם בעד שור ואף לפי' השני ג"כ ניחא דרק לר"ש כיון דהתשלומין הוא מצד הבעלים עכ"פ צריך לשלם לר"ש וסגי בכבש אבל לרבנן דהחיוב הוא מצד ההקדש או דצריך לשלם בעד שור כשי' הש"ג או דא"צ לשלם כלל כ"ז שלא אכלו כפי' המאירי ודברי הש"ג מבוארים בגליון הש"ס וז"ב:
ובדבר קושי' השניה על התוס' חולין ק"מ שנסתפק בבהמת עיר הנדחת אי עבר והקדישה אי כשר כיון דלשריפה קיימא והעיר דבש"ס דסנהדרין נסתפקו בבהמת עהנ"ד אם שחטה אי מועיל השחיטה להוציא מידי נבלה לפענ"ד ג"כ לא קשה דשם בסנהדרין כ' רש"י ז"ל דבשאר א"ה שפיר מהני שחיטה להוציא מידי נבלה אך הכא מפורש דחרב קריא רחמנא מוכח דגם ע"י שחיטה חשוב כקטלא אבל הכא לענין הקדש באמת שלל שמים א"צ לשורפו ורק אם כבר חל על הבהמה איסור דעיר הנדחת קודם ההקדש באמת העיר בשו"ת תפרא"צ אדברי התוס' שנסתפקו בבהמת עהנ"ד בעבר והקדישה הא אה"נ אין ברשותו להקדיש וכתב בס' מנ"ח דקדושת הגוף חל אף בדשא"ב ועיין קצה"ח סי' קי"ז ועיין תוס' קידושין ס"ג ובפנ"י שם עכ"פ י"ל דזה כוונת התוס' די"ל דחל ההקדש אף כבהמת עיר הנדחת משום דקדושת הגוף חל אף בא"ה אף דחשוב אין לו בעלים אך עיקר הס' של התוס' דמצינו באה"ע סי' קכ"ד דאף דגט שכתבו על א"ה כשר מ"מ בדבר שטעון שריפה ל"מ דכשריף דמי ובאמת כ' המפורשים דאף א"נ דא"ה יש לו בעלים מ"מ בא"ה כזו שצריכין לבערו מן העולם חשוב אינו ברשותו א"כ א"ש דבאמת בבהמת חולין של עהנ"ד שפיר נסתפק בש"ס די"ל דשחיטה ל"מ לטהרה מידי נבילה. אך בהקדושה י"ל דקדושת הגוף חל גם על א"ה ושוב מיקרי שלל שמים וא"צ לשרוף או די"ל דכיון דעומד לשריפה הוי כשרוף כבר ולא חל עליו קדושת הגוף וא"ש הכל בס"ד:
ובדבר ההערה במי שקנה חפץ מטלטלין ונתן להמוכר בעד כסף המכירה שט"ח שיש לו על חבירו והקנה לו את השטר בכומ"ס אי חל הקנין לגמרי או לא חל רק לענין מש"פ דלא עדיף מכסף בעין.
והנה לכאורה י"ל דא"נ מכירת שטרות דרבנן אף מש"פ לא יהי' עפ"י שיטת הרמ"א בסי' ס"ו דבשטרות בכסף בלי כומ"ס אף מש"פ ליכא והסברא דלדידן דס"ל כר"י אמרינן דעיקר הא דיש מש"פ משום דכסף קונה ד"ת לא רצו חז"ל לעקור לגמרי את הקנין ד"ת ולכך אמרו דיש מש"פ אבל במקום דל"מ כסף אף מה"ת אף מש"פ ליכא וכמ"ש בשט"מ ועיין קצה"ח ונה"מ סי' ס"ו א"כ י"ל היכי דנתן לו השט"ח במקום כסף א"כ מה"ת לא נקנה השט"ח להמוכר ונהי דמדרבנן קנה את השט"ח וחשוב כמו כסף מ"מ חז"ל הפקיעו את קנין כסף והכא לא יהי' חשוב כהפקעת קנין ד"ת דהא מה"ת לא קנה כלל את השט"ח וכיון דל"ח הפקעת קנין ד"ת י"ל דאף מש"פ לילא נמצא לכאורה הדבר תלוי א"נ דקנין שט"ח הוא מה"ת יש עכ"פ מש"פ אבל א"נ דקנין שט"ח ל"מ מה"ת י"ל דאף מש"פ ליכא אך באמת אאפ"ל כן דהא באמת מוכח בש"ס דלר"מ בקידשה בשט"ח מקודשת ולשי' הב"י הכוונה קידושי ד"ת דס"ל דקנין דרבנן מהני לענין קידושי תורה והנה לפימ"ש הישי"ע דהיכי דחז"ל לא השוו קנינם לד"ת אז לא מועיל לד"ת וזה כוונת הרמב"ן ז"ל דא"ל דמש"ה מועיל מחילה בשט"ח שמכר משום דמכירת שט"ח דרבנן א"כ לא הי' מועיל לד"ת א"כ שוב א"נ דבאם קנה בשט"ח היינו שנתן השט"ח בתורת כסף ליכא מש"פ משום דלא קנה הכסף רק מדרבנן א"כ שוב חזינן דלא השוו דבריהם לד"ת דהא אם הי' קונה השט"ח מה"ת עכ"פ הי' מש"פ ושוב לא יועיל לקידושי ד"ת ומדחזינן דללישנא קמא אם הקנה בכומ"ס מקודשת אף לרבנן ובשלמא לר"מ דס"ל אדם מקנה דשלב"ל א"כ ס"ל מכירת שט"ח מהני מה"ת כמ"ש התומים אבל רבנן דס"ל אין אמ"ק דשלב"ל א"כ ס"ל מכירת שט"ח דרבנן ואפ"ה בהקנה בכומ"ס מקודשת מה"ת וגם למסקנת הש"ס עכ"פ בקידשה בשטר שנכתב לכל מי שמוציאנה דל"מ מחילה מקודשת וע"כ דדרבנן מהני לד"ת ועכצ"ל דחשוב כמו כסף בעין ויש מש"פ:
יצא דל"מ לשי' הש"ך דגם בהקנה שטרות בכסף יש מש"פ אף דלא חל הקנין אף מה"ת אפ"ה בדברים ומעות יש מש"פ מכ"ש בקנה מטלטלין והקנה לו השט"ח במקום הכסף דוודאי יש מש"פ אך אף לשיטת הרמ"א דליכא מש"פ רק בנתן כסף בעד מטלטלין כיון דקונה מה"ת עכ"פ גם בנתן לו השט"ח במקום כסף כיון דמטלטלין כסף קונה ד"ת נהי דבשט"ח ל"מ קנין מה"ת אבל עכ"פ אחר שתיקנו חז"ל קנין בשט"ח הוי כאלו זכה בהכסף מה"ת ושוב יש מש"פ וז"ב אך באמת יש עוד לומר דהכא הוי קנין גמור דבאמת עיקר הטעם דל"מ קנין כסף משום שיוכל לומר נשרפו חטיך ובאמת הוקשו בתוס' דשוב יאמר נשרפו מעותך אך התירץ דעכ"פ מותר להשתמש במעות חייב באחריותן או דעכ"פ חשוב ש"ח וכספים אין להם שמירה אלא בקרקע וא"כ כ"ז ניחא בכסף בעין אבל באם נתן לו השט"ח במקום כסף הכא אם נימא דלא נגמר הקנין שוב יוכל לומר נשרף שטרך דבשטר חוב לא יוכל להשתמש בו שאינו ממון בעין וגם תירץ השני ל"ש דאף א"נ דגם שטרות אין להם שמירה אלא בקרקע מ"מ שטרות נתמעטו מדין שמירה ולשיטת רוב הפוסקי' אף חיוב פשיעה ליכא בשטרות דלא כהרמב"ם ז"ל א"כ שוב כמו דאם נימא דיגמור קנין יוכל לומר נשרף חפצך כמו כן אם לא יהי' נגמר הקנין יוכל לומר נשרף שטרך ושוב אוקמת אד"ת דכסף קונה לגמרי אך לשיטת הש"ך ז"ל דגם בשטרות חייב בפשיעה אז לתירץ הא' שבתוס' גם הכא י"ל דלא קנה לגמרי שלא יוכל לומר נשרף שטרך אך לתירוץ הב' שבתוספת רק בכסף בעין שיוכל להשתמש בו וחייב אף באחריות גו"א אז הפקיעו הקנין א"כ בשט"ח שלא יוכל להשתמש בו כיון שאין המעות בעין שוב לא נתחייב באחריות גו"א ובפרט בשטרות ליכא חיוב שמירה בגו"א ושוב יוכל לומר נשרף שטרך שוב י"ל דקנה לגמרי ואף א"נ כשי' הנה"מ דביטלו קנין כסף לגמרי אף במקום דל"ש החשש נשרפו חיטך מ"מ י"ל דלפי המפורש בש"ס דב"מ דמ"ו דבמלוה הבא מחמת מכר קונה לגמרי משום דהוי מילתא דל"ש ואוקמה אדינא ובסתם מלוה אף בהנאת מחילה מ"מ ל"מ במטלטלין דלא עדיף מכסף בעין ול"מ רק למש"פ אבל כיון דכל מלוה ל"מ רק מלוה הבא מחמת מכר הוי מלתא דל"ש ומהני לגמרי עיין בחו"מ סי' קצ"ט וסי' ר"ד א"כ י"ל לפמ"ש הש"ך סי' ק"צ דלא יוכל לקנות בשט"ח שום מקח דלא ס"ד דמוכר שירא שמא ימחול הלוקח ורק בממרני יוכל לקנות והקצה"ח והנה"מ כתבו דגם בשטר שיוכל למחול אפ"ה מהני הקנין דהמוכר ס"ד שאם ימחול יצטרך לשלם מדד"ג ורק באשה משום דכסיפא מילתא לתבוע מבעלה א"כ לפ"ז לשי' הש"ך ז"ל בשטר חוב פשוט בלא"ה לא יוכל לקנות אף קרקע מחמת דלא ס"ד ושוב בממרני הוי מילתא דל"ש ודמי למלוה הבא מחמת מכר ושוב קונה לגמרי אך בשאר שטרות דלשי' הקצה"ח ונה"מ יוכל לקנות בו קרקע שוב י"ל דהוי דבר השכיח ולא עדיף מכסף בעין ושוב הפקיעו הקנין יצא לדינא דל"מ לשיטת הסוברים דבמקום דל"ש החשש נשרפו חטיך כסף קונה לגמרי א"כ פשיטא דבקנה מטלטלין ונתן השט"ח שיש לו על חבירו במקום כסף והקנה בכומ"ס דקנה לגמרי דאם לא יגמור הקנין יוכל לומר נשרף שטרך דבשטרא ליכא חיוב שמירה ואף אם נחוש לשי' הש"ך ז"ל דגם בשטרות חייב בפשיעה מ"מ לחד תירץ שבתוס' עירובין בעי שיהי' עליו חיוב גו"א ובשטרות ליכא בוודאי חיוב גו"א ובפרט א"נ דגם חיוב פשיעה ליכא בשטרות שוב בוודאי יוכל לומר לו נשרף שטרך ושוב אוקמא אד"ת אך אף א"נ דאף במקום דליש החשש נשרפו חטיך אפ"ה ביטלו קנין כסף מ"מ י"ל לשיטת הש"ך דבכל שט"ח לא יוכל לקנות אף קרקע משום דלא ס"ד המוכר שמתירא שמא ימחול הלוקח ולא ירצה לילך לדון א"כ רק בממרני דל"מ מחילה אז מועיל הקנין ושוב י"ל דאף במטלטלין קונה לגמרי דהוי מלתא דל"ש היינו שט"ח כזה דל"מ מחילה ושוב אוקמא אד"ת דכסף קונה לגמרי:
יצא לדינא בקנה בסתם שט"ח אז במטלטלין יש ס"ס לבטל הקנין שמא כשיטת הש"ך דליכא ס"ד ושמא אף במקום דל"ש החשש נשרפו חטיך אפ"ה ל"מ כסף במטלטלין ממילא הלוקח חשוב מוחזק ובפרט לשי' הש"ך דבשטרות יש חיוב פשיעה שוב שייך החשש אך בממרני י"ל דהוי ס"ס לזכות הלוקח א' שמא בשאר שטרות ל"ח קנין אף בקרקע וא"כ הכא הוי ממרני מילתא דלא שכיח ואוקמא אדינא ב' שמא כיון דליכא חיוב שמירה בשטרות שוב לא שייך החשש ושוב כסף קונה לגמרי ולשיטת הרבה פוסקים ס"ס מועיל להוציא ממון ובפרט הכא עכ"פ קנה מה"ת והס"ס הוא רק לומר דלא ביטלו קנין ד"ת. ועיין בספרי ח"א סימן מ"ג דמשמע שם דגם בנתן שט"ח בעבור כסף ל"מ רק למש"פ אך בממרני בוודאי י"ל דקנה לגמרי וז"ב בס"ד:
באעה"ח יום ב' שמות תרע"ד ראדמישלא. חותנך דו"ש הה' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.