מהרש חלק ג· רבי שמואל אנגל
סימן סג
להרב הגאון כש"ת מו"ה שמואל זייינויל הכהן (נ"י) ז"ל מוצד"ק מונקאטש.
בדבר שאלתו באשה אחת שנתגרשה באמעריקא ונכתב בגט שמה חיה רוזא וכאשר רצתה להינשא לאיש במדינתכם והרב צוה להביא לפניו הכתב ראי' ושם נכתב שמה חיה רוזא ובהכתובה שנכתב לצורך הנישואין נכתב חיה ראניא ואמר אבי' שבאמת שמה חי' ראניא רק היא קוראת א"ע ראזא. אך קודם שבא אבי' בחזרה מהרב למקום שרצו לעשות הנישואין כבר סדרו לה חפוק"ד כי סמכו שהרב יתן רשות לעשות החופה ולא המתינו עד שבא אבי' בחזרה מהרב כי זאת היתה בל"ג למב"י וכבר. נטו צללי ערב וכאשר נודע הדבר להרב צוה להחתן ליסע משם עד שיגמור הדבר להיתר או לאיסור ואחר החקירה נודע ששמה מעריסה ראניא רק היא שנתה שמה לשם ראזא ובשעת שניסת לבעלה הראשון ביקשה מהחזן שלא וכתוב בהכתובה שמה ראניא רק ראזא ולא רצה החזן. ואחר נישואין הראשונה הוסיפו לה שם חיה מחמת חולי ואח"ז נסע בעלה לאמעריקא ונסעה אחריו ודרו שמה איזה חדשים גם אח"כ נשתהה שמה איזה חדשים ולפי דברי' היתה נקראת ראזא והנה בעיר מולדתה לא הי' קורין אותה גם אחר ששינו שמה בחולי רק בשם הראשון ראניא ורק אמה היתה קורית אותה חי' ראניא ושמה באמעריקא נקראת רק ראזא ובינו לבינו גירשה גם בעל השני ויש להסתפק בזה ב' חששות א') מכח גט הראשון וכפי מכתבי רבני אמעריקא קשה להשיג גט אחר והמסדר אמר שהגידה לו ששמה חי' ראזא וכתב שם ראזא בואו היינו רוזא ב') כי קודם שגרשה בעלה השני הורו גדולי הדור שא"צ לגרשה ונסתפק כ"ת אם לומר הואיל דאשתרי אשתרי או בשביל שמעולם לא דר עמה ולא הי' באפשר שיהי' לעז על בנים וגם עדן לא אמרו לה הב"ד שמותר לדור עמה א"כ יש ס' אם מותרת עכשיו להינשא לו בחזרה לכתחלה ומקודם נדבר מחשש הראשון:
באמת אם הי' כותבין הגט במקום מולדתה הי' מקום להסתפק דהנה בשם מחמת חולי אם נקרא עכ"פ למיעוט בגי אדם חשוב לעיקר השם ואם נשתקע לגמרי לחד תירץ בב"י אפ"ה צריך ב' גיטין ובגט אחד לכתוב שם החולי לעיקר ועל שם הראשון דמתקרי ובגט השני להשמיט שם החולי שנשתקע אבל לתירץ הב' שבב"י בנשתקע לגמרי א"צ כלל לכתוב שם שמחמת חולי רק במגרש בתוך חליו ולא ידעינן שמא יקום מחליו וישאר לו זה השם אז צריך ב' גיטין ובאמת זה התירץ הוא העיקר להלכה וא"כ יש מקום לומר דבשביל קריאת אמה לבד עדן לא יצא מכלל נשתקע והי' צריך לכתוב ראניא המכונה ראזא אך אף א"נ כשיטת קצת פוסקים דגם ע"י קריאת אמה לחוד יצא מכלל נשתקע כאשר האריך בזה מרן בס' ד"ח והשיג על הג' מוהש"ק ז"ל מ"מ עכ"פ הי' צריך לכתוב חי' ראניא דמתקרי ראניא והמכונה ראזא דבשלמא אם מעריסה הי' שמה חי' ראניא ואח"כ נקראת בפי כל ראניא אך מיעוט קורין בב' השמות יש בזה מבוכה רבה איזה חשוב עיקר השם דדעת הכרם שלמה דשם מעריסה ונכתב בכתובה ונקרא בפי המיעוט הוא העיקר ומקדימן ב' השמות ולשיטת מרן בד"ח וחס"ל שם שנקרא בפי הרוב הוא העיקר ובט"ג דעתו לכתוב בי גיטין כמו בשאסיא טאבא אבל בשם מחמת חולי דגם אם נקרא בפי המיעוט חשוב עיקר א"כ הי' ראוי להקדימו ולכתוב חי' ראניא דמתקריא ראניא והמכונה ראזא דנהי דהוא שם לע"ז מ"מ כיון דהוא עצם השם מעריסה כותבין עליו דמתקרי כמ"ש בנוב"י מד"ת ס' קי"ט לענין שרה דמתקריא הינדל והמכונה ראזא והנה בעיקר הס' אי בשביל קריאת אדם אחד ל"ח נשתקע ושוב כיון שהוא שם מחמת חולי חשוב כעיקר ואם ישמיטו הוי ככתב שם הטפל לחוד דפסול לשי' רוב הפוסקים אבל אם נכתבו ויהי' חשש מחמת נשתקע והי' כמה ספיקות להתיר א' שמא ע"י קריאת אמה ל"ח בכלל נשתקע ושמא כתירץ הראשון שבב"י דגם בשם החולי שנשתקע צריך עכ"פ בי גיטין וע"כ דיש סי בדבר דשם מחמת חולי עדיף לפי שהועיל שם זה שנקרע גזר דינו לכך גם בנשתקע יש לכותבו ובפרט לפמ"ש בבית שלמה סי' ק"ה להוכיח מדברי רש"י ז"ל בשבת די"ל דאם כתב שם הנשתקע ליכא חשש בדיעבד ועכ"פ ליכא בזה רק חשש דרבנן ועיין שו"ת באר משה סי' נ"ג ובפרט בכתב שם הנקרא בפי כל ג"כ בוודאי דליכא רק חשש דרבנן משום לעז א"כ הוי ס"ס בדרבנן שמא ע"י קריאת אמה ל"ח נשתקע ושמא בשם מחמת חולי גם בנשתקע צריך לכותבו וס"ס בדרבנן שרי אף נגד ח"א א"כ בוודאי הי' יותר נכון לכתוב גם שם חי' ראניא אף דרק אמה קוראה בב' השמות:
אך כיון דנכתב הגט באמעריקא ושמה נקראת רק ראזא א"כ ידוע שיטת הפוסקים דצריכין לכתוב שם מקום הנתינה עיקר ועל שם מקום מולדתה דמתקרי ואם הקדים שם מקים מולדתה פסול להרבה פוסקים אף א"נ דבמפרש השמות ליכא קפידא בהקדם שם הטפל מ"מ אם שני השמות הם בשני מקומות פסול בהקדים שם מקום הכתיבה כמ"ש הב"ש ואף אם במקום הנתינה נשתנה שמו מחמת חולי מ"מ יש חילוק באם ידוע במקום הנתינה שנשתנה במקום מולדתה השם מחמת חולי אז יש להקדימו אבל באם א"י במקום הנתינה שנשתנה השם מחמת חולי אז יש להקדים שם מקום הנתינה ורק בדיעבד בשם מחמת חולי שנשתנה במקום הכתיבה והקדימו אותו השם מכשיר בט"ז סי' קכ"ט עכ"פ בנ"ד אם אינו ידוע באמעריקא שיש לה שם מחמת חולי אז צריכין להקדים שם מקום הנתינה ולכתוב שם ראזא דמתקריא ראניא ואם נחוש דבקריאת אמה לא מיקרי נשתקע כשיטת מרן בד"ח ועיין בשו"ת בית יצחק בכמה תשובות שהביא ראי' מהא דכתב המהרש"ל דאם ליכא רק פוסק אחד לא יוכל לומר קים לי וא"כ ה"ה דע"י קריאת אחד לא יצא מכלל נשתקע ועיין תשוב' ב"י סי' מ"ב ומ"ז ובתשוב' מהרש"ם ח"ב סי' קע"ט שהאריך ג"כ בזה אי ע"י קריאת א"א יצא מכלל נשתקע ועיין בתשוב' מהרש"ם ח"א סי' פ"ג שנסתפק ג"כ בזה עכ"פ אי הי' כותבין ראזא דמתקריא חי' ראניא הי' כשר ואי הי' כותבין דמתקריא ראניא לחוד ג"כ הי' כשר דהא קיי"ל דאף דצריכין לכתוב שם מקום מולדתה ג"כ היינו רק שם העיקר שבמקום אחר אבל שם המיעוט שנקרא במקום אחר א"צ לכותבו:
עתה נדבר במה שכתבו חי' רוזא ויש בזה כמה חששות א' די"ל דשם חי' נקרא נשתקע והי' צריכין לכתוב רק דמתקריא ראניא וחוץ לזה אף אם נימא דע"י קריאת אמה שעכ"פ לא חשוב נשתקע ובפרט שהוא שם מחמת חולי אבל עכ"פ הי' צריך לכתוב חי' ראניא אבל שם חי' רוזא לא נקראת מעולם דבמקום הנתינה נקראת רק רוזא ובמקום מולדתה נקראת או ראניא או חי' ראניא והנה אם הי' כותבין חי' לחוד לשי' רוב הפוסקים הי' פסול דחי' לחוד לא נקראת מעולם וידוע שיטת רוב הפוסקים דמי שיש לו שני שמות ונכתב רק אחד מהם פסול ולשיטת הרבה פוסקים חשוב בכלל שינו השם ואף לשי' מהראנ"ח שנסתפק אי חשוב בכלל שינו שם או דחשוב רק כחסר שם והנ"מ לענין שם אבי המגרש או שם אבי המגרשת דחסר כשר ושינו פוסל די"ל דבכה"ג ל"ת בכלל שינוי ועיין שו"ת מהרש"ם ח"ב ס' קס"ט שהאריך בזה עכ"פ שם חי' לחוד לא הי' מועיל וא"כ הוי בזה שני ריעותות א' מכח דלא כתב שם שנקרא בפי כל במקום מולדתה והוא ג"כ שם מעריסה וחוץ לזה אף דבזה הי' מקום להכשיר כיון דלא ידעו במקום הנתינה דיש לה במקום מולדתה שם ראניא א"כ הוי כהא דמפורש בש"ס והוא דאתחזק בתרי שמא ופירשו המפורשי' דלא ידעו משם שיש לה במק"א אינו מעכב אבל עכ"פ יש חשש מכח שנכתב שם שנשתקע וחוץ לזה חי' ראזא לא נקראת בשם מקום:
והנה מי שנקרא לרוב בשם אחד ולמיעוט בשם אחר וכ' שניהם ביחד לשיטת רוב הפוסקים פסול ובפרט כשלא נקרא בשני השמות במקום אחד רק בעיר אחת נקרא שם אחד ובמקום השני בשם אחר אז גם לשיטת התה"ד פסול כמ"ש הב"י שם ולשיטת הד"מ גם מהרא"י לא הכשיר רק בנשתנה שמו מחמת חולי ועולה לס"ת בשניהם אז מכשיר התה"ד בכתב שניהם ביחד. עכ"פ בנ"ד לא נקראת במקום הנתינה רק ראזא לחוד ובמקום מולדתה לא נקראת חי' לחוד א"כ לכאורה הי' שינוי גמור והגם שי"ל כמ"ש כת"ה וגם כיון דלשי' הד"ח בשם מחמת חולי אף אם שבשעת שמוסיפין השם מזכירין שני השמות אפ"ה כותבין שם החולי מקודם ועל שם השני דמתקרי והי' צריכין לכתוב חי' דמתקרי ראניא א"כ הוי כאלו נקראת חי' לחוד היינו בשעת החולי הוי כנשתנה שמה לחי' לחוד ושוב י"ל דבזה שלא כתבו שם ראניא בזה בוודאי ליכא חשש דאף דשם ראניא ל"ח נשתקע דבעיר מולדתה נקראת לרוב בני אדם בשם ראניא מ"מ כיון דלא ידעו במקום הנתינה משם זה ליכא חשש ושוב י"ל דהוי ככתבו שם שמחמת חולי שהוא חשוב כשם באנפי נפשי' בצירף שם הכינוי שבמקום הנתינה דאם הי' נוסף שם חי' מחמת חולי במקום הנתינה הי' צריכין לכתוב חי' דמתקריא ראזא וא"כ לשיטת מהרי"א בנקראת לפעמים בשם אחד ולפעמים בשם אחר אם כתבו שניהם ביחד כשר ושוב יש מקום להכשיר בכתבו חי' ראזא דהוי ככתבו שם חי' לחוד שמחמת חולי בצירף שם הכינוי שבמקום הנתינה אך באמת יש כמה חששות להחמיר חדא דשי' הט"ג דבמקום שהמנהג דבשעת שמוסיפין שם מחמת חולי מחברין שני השמות אין לכתוב דמתקרי וא"כ מעולם א"א לכתוב חי' לחוד א"כ שוב חי' לחוד הוי רק כחצי השם וחוץ לזה עכ"פ אף אם הי' לה שם חי' לחוד עכ"פ כיון דבמקום אחד לא נקראת חי' ראזא רק במקום הנתינה ראזא לחוד ובמקום מולדתה חי' לחוד וא"כ שכתב שני השמות ביחד יש לפסול ל"מ לשי' המהרי"ק ואף לשי' התה"ד מ"מ לפמ"ש בב"י כיון שנקראת במקום אחד רק בשם אחד ובמקום השני בשם אחר יש לפסול דשייך לעז שיאמרו שהוא אשה אחרת שנקראת בב' השמות ואף שי"ל דכ"ע יודעים דאין דרך לקרוא ביחד שם קודש בהדי שם גוית וע"כ ידעו דשם הקודש הוא שנקראת בו במי שברך והשני הוא שנקראת בפ"כ אך אכתי שייך החשש כיון שכתבו רוזא נהי דיפה הביא משו"ת ד"ח סימן קכ"ה דיש לפרש ואו במקום קמץ ול"ח שינוי אך עכ"פ הרואה שנכתב חי' רוזא יסבור שהוא אשה שנקראת חי' רוזא וגם מצד שנקראת באמעריקא ראזי ביוד יש ג"כ שינוי הגם שלקצת פוסקים גם בידוע לשון המדינה אפ"ה בשינה כשר מ"מ כבר הביא כת"ה מדברי הט"ג דבידוע לשון המדינה פסול בשינה:
כללו של דבר יש כמה חששות גדולות א' מכח שנשתקע שם חי' אך בזה כיון דליכא רק חשש דרבנן שוב יש לסמוך אשיטת הרבה פוסקים דגם פ"י קריאת המיעוט ג"כ ל"ח נשתקע ועי' שו"ת מהרש"ם. ח"ג סי' קפ"ז וגם י"ל דשם מחמת חולי עדיף א"כ בזה הי' מקום להכשיר אף להינשא לכתחלה אך כין אם הי' כותבין ראזא דמתקריא חי' ראניא ודמתקריא ראניא אך כעת שלא כתב רק חי' רוזא יש חשש מכח נשתקע וגם דעכ"פ לשי' הט"ג אף אם הי' כותבין חי' דמתקריא ראניא הי' קרוב לפסול ובפרט שכ' חי' רוזא א"כ כתיבת שם חי' בלי ראניא הי' ככותב חצי שם וא"כ חוץ לזה דהוי חסר שם מקום דירתה אף גם שכתב שם שלא נקראת מעולם אך באמת יפה הביאו הרבנים הגאונים דעכ"פ באמת שם חי' לא נשתקע וא"כ לשיטת הד"ח חשוב שם חי' לשם באנפי נפשי' והוי כיש לה שם חי' במקום אחד ושם ראזא במקום אחד וא"כ אם הי' כותבין חי' דמתקריא ראזא הי' כשר עכ"פ בדיעבד כיון דלא ידעו משם ראניא ורק עיקר החשש מכח שיאמרו שהוא אשה אחרת ששמה חי' רוזא ועכ"פ ליכא בזה רק חשש דהוי רק פסיל דרבנן ושוב י"ל אם ניסת ל"ת אך אכתי יש לחוש דהכא יש כמה פסולים דלכתחילה א' מכח חשש נשתקע וגם דלשיטת הט"ג חי' לחוד הוי כחצי השם וגם לשי' הד"ח דתמיד צריכין לכתוב שם מחמת חולי תחלה ועל שם השני דמתקרי וא"כ חי' לחוד חשוב עכ"פ כשם העיקר עכ"פ יש חשש שיאמרו שהוא אשה אחרת שנקראת חי' רוזא וא"כ י"ל בכמה פסולי דלכתחילה אף אם ניסת תצא וגם מכח השינוי דלא כתבו ראזא ג"כ יש חשש לשי' הט"ג הגם דלשי' כמה פוסקים בליכא שינוי בעיקר השם רק בשם הלעז ליכא חשש ועיין שו"ת בי"צ סימן ל"ז וסי' מ"א ובשו"ת מהרש"ם ח"ג סי' קפ"ז שהביא בזה כמה קולית בשם הג' מוהר"מ באנעט ז"ל דעכשיו שמצניען הגט ליכא לעז כ"כ אך יש עכ"פ כמה פסולים לכתחלה ונודע שי' הלח"מ בפ"ב מיבום דב' פסולי דלכתחילה י"ל אף בדיעבד ל"מ ועיין בספרי ח"א סי' נ"ג שהארכתי בזה ובתוס' גיטין ד"ג ע"ב ד"ה יש בו זמן דמשמע בגם אין בו זמן ואין בו אלא ע"א אפ"ה אם ניסת ל"ת. אף דיש בו ב' פסולי דבכל אחת לא תינשא אפ"ה אם ניסת ל"ת כללו של דבר דעכ"פ אחר שכבר ניסת הי' מקום להקל שלא להוציאה מבעלה השני אם לא הי' אפשר בגט אחר אך עיקר החשש שכבר גירשה בעלה השני ועתה נבוא לחשש השני לדון בו:
באמת כבר העיר בזה בשו"ת בית שלמה סי' ה' וכ' בפשיטות דגם במשאל"ס אף בניסת אם גירשה אסורה להינשא לאחר ובנו בהג"ה הביא משו"ת הרדב"ז והישל"ש ובאמת מצד הסברא יש לחלק דבמשאל"ס דהיכי דשהה עד שתנ"פ הוא רק חשש מיעוטא דמיעוטא והראי' דמשתבע ר"נ דטבע חסא וכ' בהג"ה מיימני משום דרובן למיתה יוכל לישבע ומהני גם לירד לנחלה ונהי דמפני חומר א"א חוששין לכתחילה אבל אם כבר ניסת ואמרינן דלית הוחלטנו דוודאי הוא מן הרוב דמתו א"כ שוב אף בגירשה מותרת להינשא דרוב שכבר הוחזק מועיל אף לממון וה"ה מכ"ש חשש מיעוטא דמיעוטא אם הוחזקנו להיתר שוב אין חוששין אח"כ אבל באמת היכי דהוי וודאי איסור דרבנן בגט נהי דקיי"ל דחז"ל לא החמירו עפ"י דבריהן להוציא מבעלה מ"מ מפורש ברמב"ם ובאה"ע סי' ק"נ דאם הי' הבעל ותיק וגירשה ה"ז משובח חזינן דאף אחר שניסת ל"ח היתר גמור רק דמשום פסול דרבנן בגט לא כופין להוציא א"כ שפיר כשגירשה אסור להחזירה דמעולם לא הוחזקנו להיתר גמור ומש"ה לא תיקשו מהא דמותר לאכול דמאי בשבת ובמצ"ש צריך לעשר דשם עכ"פ יש מיעוט המצוי לאיסור ונהי דמה"ת אזלינן בתר רוב אף נגד מיעוט המצוי ומצינו בש"ס בדמאי הקילו ועיין תוס' יבמות דקי"ד ועיין בירושלמי פ"ג דדמאי דמשמע דאף א"נ דאיסור דרבנן אסור לאכול לחולה שאב"ס כשיטת הרמ"א ביו"ד קנ"ה ובכ"מ פ"ד מיסודי התורה מ"מ דמאי מותר לאכול לחולה שאב"ס וחזינן דקיל מאיסור דרבנן מ"מ א"א לומר דבשבת הי' היתר גמור דהא יש מיעוט המצוי רק דלא גזרו לענין שבת ובמצ"ש בוודאי צריך לעשר ובפרט לשי' התיו"ט דמהני הפרשה אף למה שכבר אכל א"כ ע"י הפרשה דהשתא מתקן גם על למפרע ועיין בשעה"מ:
נחזור לענינינו דלשיטת הרדב"ז גם במשאל"ס בניסת כבר ואמרנו דלא תצא מותרת להינשא גם אחר שגירשה והנה הבית שלמה הביא מדברי הפמ"ג סי' תס"ז דביצה א' נפצע ע"י חולה ומת בעלה מותרת אף לכהן דאמרינן הואיל דאישתרי בזה יפה כ' הבית שלמה דשם כל האיסור לכהן משום דנבעלה לפסול לה וכיון דהתרנו אותה לבעלה מכח ס"ס א"כ ל"ח נבעלה לפסול לה ונהי די"ל דס"ס ל"מ לענין פסול כהונה מ"מ כיון דעיקר האיסור נצמח מכח הבעל וכיון דמכח הס"ס הוחלטנו שבעלה הוא כשר א"כ ל"ח נבעלה לפסול וכעין זה הוא סברת המהרש"א חולין ד"צ בהא דהקשו בתוס' דגיד על מוקדשין חשוב מוסיף משום דנאסר לגבוה וכ' במהרש"א, דא"נ דלא חל איסור גיד א"כ חשוב מן המותר לישראל ומותר גם לגבוה וכתבתי בחי' דאף א"נ דלא כסברת הרמב"ם בנקודה הנפלאה דל"ב מוסיף דבע"כ חל מ"מ הכא דכל האיסור דלגבוה הוא רק מקרא דמשקה ישראל ע"כ צריכן לידע מקודם שנאסר להדיוט וה"נ דכוותי' אבל באמת י"ל היכי דגירשה בגט פסול מדרבנן נהי דניסת ל"ת מ"מ בגירשה חזרה לאיסורה הראשון:
וראיתי להגאון מבראד שליט"א שהביא מדברי עצי ארזים מהא דש"ס יבמות דף קי"ט דשתי יבמות שכל אחת אמרה מת בעלי ונתייבמו לאחר ומתו בעליהן דשוב אסורין להינשא אף דכבר נתייבמו מקודם והי' נאמנים שמתו בעליהן מ"מ ל"מ אח"כ לענין הצרה:
באמת יש לחלק דשם מה שהי' מותרים להינשא לא הי' מצד נאמנות עד רק משום חזקה אשה דייקא ומינסבא וא"כ נודע דחזקה ל"מ מאחד לחבירו כמ"ש התוס' כתובות ע"ו ועיין ר"ן גיטין דס"ד ואף דקיי"ל לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה שם כל האיסור דבתה נצמח מכח דאמה נבעלה לפסול וא"כ כיון שמתירן את אמה ומחליטן שלא נבעלה לפסול ממילא בתה מותרת וכסברא שכ' לעיל להבין דברי הפמ"ג סי' תס"ז אבל הכא. דכל אחת אסורה משום זיקה שע"י הבעל וא"כ שפיר אמרינן נהי' דהי' מותרין להתיבם מצד חזקה דדייקא ומינסבא אבל במת מי שנתייבמו לו שפיר אסורין דשמא יבם שניהם קיימים וכיון שבמקום יבם נשאר איסור מצד הבעל שוב ל"מ חזקה מאחד לחבירו וכיון שמצד עדות פסולין זה לזה לפי ששונאת זו את זו ונהי דכבר התרנו להם להינשא משום חזקת דייקא ושפיר ל"מ חזקה מזו לזו ועפי"ז י"ל בהא דר' אלעזר אומר כיון דכבר הותרצו להתייבם שפיר מותרין עפ"י מה שביארתי בספרי ח"ב סי' י"ג באריכות דר' אלעזר ס"ל דמיתת הבעל מתיר לגמרי ורק דיבם מטיל עלה איסור חדש ות"ק ס"ל דהיא איסור מצד אישות של הבעל ולפ"ז ר"א לשיטתו יש ס' על התחלת האיסור ושפיר כיון דהתרנו להתייבם נהי דהיא רק מצד דייקא ומינסבא וי"ל דל"מ חזקה מאחד לחבירו מ"מ מ"ס א"א להטיל עלה שם איסור דשמא באמת מת היבם אבל רבנן י"ל דס"ל דבמקום יבם נשאר איסור מכח הבעל ושייך לומר מחזיקינן מאיסור לאיסור כמ"ש במהרי"ט א"כ שפיר י"ל דלא מהני חזקת דייקא של אחד לחבירו כיון דהוי נגד ח"א וז"ב עכ"פ לפי"ז י"ל דבמשאל"ס כיון דהוי רק מיעוטא דמעוטא שפיר היכי דניסת חשוב היתר גמור ושפיר אף בגירשה מותרת להינשא לאחר אבל בפסול בגט ובפרט בכמה חששות בענין הגט דגם בניסת אפ"ה א"א לומר דהוי היתר גמור דהא קיי"ל דאם הבעל רוצה לגרשה ה"ז משובח רק דאין הב"ד מחויבין לכופו לגרשה עכ"פ י"ל בכבר גירשה כיון דאמרינן דהמגרשה הי' משובח היאך נתיר לו להינשא ה ועי' כתובות כ"ד בפלוגתא דר' מנחם בר' יוסי בתו"ת דנחלקו בסברת רמבנ"י ה"ג ור"א ברודא והח"ץ דכ' הח"ץ דרמנב"י ל"ל סברת דייקא ורק בניסת כבר אף דיש ריעותא על התחלת הנישואין מ"מ ליכא ח"א עיי"ש בפנ"י:
והנה יש קצת ראי' מהא דיו"ד סימן קפ"ז לענין רדמ"ת דהפילה חררה דל"מ ואפ"ה אין מוציאין אותה מבעלה מ"מ כ' בט"ז דבגירשה אסורה ומוכח לכאורה דאף דלא הי' צריך לגרשה והיינו מתירין לבעלה אפ"ה בגירשה שוב הוי כלכתחילה ואסורה אך באמת בש"ך שם משמע דהכוונה רק אם גירשה מקודם שהפילה חררה וא"כ בשעה שנולד הס' אם הועיל הרפואה כבר אין לה בעל אז אין מתירן להינשא לבעל אבל משמע דאם בשעת שהפילה חררה ישבה תחת בעלה ופסקנו דא"צ לגרשה אף בגירשה מתירן להינשא ונשמע לכאורה כשיטת הרדב"ז:
אך באמת י"ל דוקא שם ברדמ"ת דלשיטת רוב הפוסקי' אינו רק איסור דרבנן וגם יש בזה ס' שמא הוא מן הצדדין ואף דרוב דמים מן המקור מ"מ כיון דרוב נשים אינן רואין מחמת תשמיש יש הוכחה שהוא מן הצדדין כמ"ש בשו"ת טור האבן ובהגה"ה אמ"ב ונהי דאנו מחמירן בס' אחד אבל עכ"פ אחר שהפילה חררה הוי עכ"פ ס"ס להיתר שמא מן הצדדין ושמא נתרפא וכיון שכבר הוחלטנו להתיר שלא להוציאה מתחת בעלה וסמכו על הס"ס בדרבנן לכך מתירן אף בגירשה אבל הכא דנוגע הס' לאיסור תורה היינו לאיסור א"א נהי דהגט הועיל מה"ת מ"מ כיון דיש עליו וודאי פסול דרבנן נהי דאם ניסת לא תצא מ"מ עכ"פ גם בעודה תחת בעלה לא הי' בהיתר גמור דהא הבעל אם מגרשה ה"ז משובח שוב שפיר י"ל בגירשה אין להתירה לינשא היכי דיש וודאי פסול דרבנן בהגט ובפרט דגירש' קודם שנתברר דהי' מותר לו לדור עמה ול"ש לומר דמחזי מילי דרבנן כחוכא דהא עדן לא הותרנו אותה ויש לפלפל בזה עפ"י דברי הט"ז סי' י"ח לענין נאבד הסכין דחשוב בכלל יצא בהיתר כיון דאם הי' שואל הדין היינו מתירין לו לאכול חשוב יצא בהיתר אף דעדן לא שאל אך באמת יש לחלק דשם בשעה שנאבד הי' היתר גמור דאם אין הסכין לפנינו מוקמינן בחזקת היתר א"כ הוי כיצא בהיתר אבל הכא גם מקודם ידענו דיש בזה כמה חששות לאיסור רק דהי' ספק אם הדין דתצא או לית וכיון דקודם שנפסק הדין גירשה י"ל דלכ"ע אסורה להנשא כללו של דבר דקשה הדבר להתיר להינשא לכתחילה זולת אם נתברר דהחזיקה שמה באמעריקא לשם חי' רוזא ועיין שו"ת מהרש"ם ח"א סי' רכ"א דשם רוזי ורוזא אחד הוא ודעתו שם להקדים שם ראזא לשם רחל ואם נתפרסם שמה חי' רוזא ונקראת עכ"פ בפי איזה אנשי' או נשים בשם זה אז יש להקל הואיל שהוא עיגון גדול אבל אם לא הגידה לשום אדם משם חי' רוזא אין זה דומה לדבר השב יעקב דשם הי' שמו מעריסה נטע י"ל ע"י פרסמו לפני הב"ד נתעורר שמו הראשון כמו שהאריך בשו"ת מהרש"ם ח"ג סי' ס"ג וסי' רפ"ו אבל כאן לא הי' לה מעולם שם חי' רוזא ביחד ע"כ קשה להתיר ורק אם היתה נקראת באמעריקא עכ"פ מפי איזה אנשים בשני השמות אז יש מקום להכשיר במקום עיגון והש"י יצילנו משגיאות:
באעה"ח יום ד' ח"י למב"י תרע"ד לפ"ק ראדמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.