אור ברסלב
מהרש חלק ג סימן נז

מהרש חלק ג· רבי שמואל אנגל

סימן נז

סימן נו

לכבוד הרב הה"ג מו"ה ארי' ליב שליט"א אבד"ק טארניגראד:

ע"ד העגונה צבי' בת הר' שמואל מזאמך בגליל ט"ג שיושבת גלמודה מבעלה ר יעקל שטיינר זה כחמשה שנים אשר הי' ג"כ מכפר הנ"ל ונלקח לצבא בתחלת החורף שנת 1903 למספרם חצי שנה אחר הנישואין ונשלח לזאמושטש ומשם לרוסיא ואח"כ בעת מלחמת יאפאן נשלח למקום המלחמה והנה קודם שהלך להמלחמה הי' ערך תשעה חדשים אצל הצבא וכתב כמה מכתבים לאשתו וגם בשעת שהלך למלחמה כתב מאמצע הדרך מכתב לאשתו וגם ממקום המלחמה כתב מכתב האחרון לז' ובו נכתב כי הוא עומד 21 וויערסט רחוק ממוקדן ומאז לא בא שום ידיעה ממנו וכאשר נסעה אשתו לווארשא הביאה גב"ע מהבד"צ דשמו ותורף הגב"ע הוא שאיש אחד מק' זאמושטש העיד בתו"ע כי בחודש אקטאבער 1903 עלה גורלו שיעבוד בצבא ובא שמה לצבא איש אחד שמו בכיניו שטיין אמר לו כי מקומו ומקום אבותיו בכפר אצל ט"ג פאוויעט בילגורייא גובערניע לובלין והתלונן על מר גורלו כי זה רק חצי שנה מיום הנישואין ועתה מוכרח לעבוד בצבא ומשך איזה ימים עמדנו בזאמושטש ומשם הלכנו יחד לעיר טאמשאוו הוא הי' בראטע השמינית ואני בשישית ועמדנו יחד בבית אחד פתח מול פתח איזה חדשים מובן ממילא כי הכרתי אותו כמו שאני מכיר את עצמי ובתחילת חודש אויגוסט נשלחנו שנינו למקום מערכות המלחמה לדאלע וואסטעק וגם שם עמדנו קרוב זא"ז וביום המלחמה הכבידה הורחקה הראטע השמינית אשר שם הי' שטיין הנ"ל מאתנו כמרחק חצי וויערסט ולעת ערב כשעה ה' או ו' בעת אשר המלחמה לא היתה אז ברעש ופנו אז את המתים למקום אחד והנפצעים למקומם בא אלי אחד מן המפנים את המתים בהכירו אותי כי אני יהודי ואמר לי כי נהרג במלחמה איש צבא שטיין ותיכף הלכתי שמה ומצאתי אותו חלל מונח ארצה בלי נשמת רוח חיים והכרתיו היטב כי הוא האיש שטיין אשר זה איזה שעות אשר ראיתיו והרבינו שיח עד שאין ספק כלל לעניין מיתתו ע"כ אמר האיש הנ"ל וחקרו אותו הביד"צ מווארשא אם נודע לו שם העצם של האיש שטיין הנ"ל והשיב כי ידע שם העצם ורק יען כי אצל הצבא נקרא רק בשם הכינוי וגם כי עבר איזה שנים ע"כ נשכח ממנו שם העברי שלו ויען כי הבד"צ ידעו שם העצם שלו שאלו את העד אם יזכירו לפניו איזה שמות ישראלים אולי יוכל להזכיר א"ע בשם העברי שלו והשיב כי יוכל להיות כי עי"ז יזכור שם העברי והזכירו לפניו כמה שמות ישראלים ובתוכם גם שם העצם של הנ"ל ותיכף אמר כי נזכר שהי' שמו יעקל שטיין ואומר בברור כי זוכר עתה כעת שהי' שמו יעקל שטיין ואמר עוד כי אחר איזה ימים פגעתי באפציר מרוטע השמינית בהכירו גם הוא כי עברי אנכי אמר לי הידעת כי האיש חיל יעקל שטיין ויעקל שפרייכער נהרגו במלחמה ואח"כ בא הפרוקאז להראטע שלנו אשר שם נמנו מספר הנהרגים ובמספר הזה הי' גם יעקל שטיין הנ"ל כ"ז הי' הגב"ע מהבד"צ מווארשא ובראשם הראב"ד דק' ווארשא הרב מו"ה אברהם צבי אבד"ק ראדום:

עוד בא גב"ע מק' זאמושטש וז"ל הגב"ע במותב תלתא כחדא הוינא והעיד מו"ה בנימין מפה בתורת עדות בזה"ל במאנדזורייא בין געשטאנין דען 29 סעפטעמבער עם איש צבא יהודי שמו הכינוי הי' שטיינער שמו העברי איני יודע גם מקום מולדתו לא נודע לי רק הכרתיו מזאמושטש פאר דעם פסיזאוו הוא הי' אצל ר' חיים מילחיגער הוא דר כעת בזאמעך חצל ע"ג בזאמושטש נלקחנו שנינו לצבא אח"ז עבדנו שנינו בטאמבענק אח"ז נשלחנו שנינו למאנדזורייא עמדנו יחד אין דיא אקאפיעס אני הלכתי לשאוב מים ודברתי תמו ובאותו יום התחילו ללחום נגד היאפאנים והוכרחנו לסוג אחור ונפצע הרגל שלי ובדרך הילוכי במרוצה ראיתי את שטיינער מונח ארצה וזב ממנו דם וזה כשני שנים אמר הרי בנימין שראה שנפצע ע"י כדור במצחו וכעת אמר שאינו זוכר מאיזה מקום זב הדם והכרתיו אך יען שהייתי בבהלה. כי נמלטתי מהמלחמה ע"כ לא הפסקתי הילוכי לראותו היטב אח"ז כאשר באו למקום שחובשין הנפצעים חשבו אנשי צבא הערלים את אנשי צבא הנהרגים ואמרו כי גם ישראלים נהרגו וחשבו ג"כ את שטיינער בין הנהרגים אח"ז שכבתי ערך ג' חדשים בבית החולים של האנ"ח שמעתי כמ"פ מפי האנ"ח ששכבו ג"כ שמה שחשבו כי שטיינער נהרג ושאלנו את ר' בנימן אם האנ"ח ספרו מעצמם כי שטיינער נהרג או השיבו זאת על שאלת ישראל מהם ואמר כי זאת אינו זוכר אם הי' ע"י שאלה רק זאת יודע בבירור שבפעם הראשון במקום שחובשין את הנפצעים אז לא שאל לא"ח מאומה רק האנ"ח מעצמם ספרו זאת וחשבו מי שנהרג זה תורף הגב"ע מזאמושטש ונחתם ע"י ב"ד של ג' ובראשם הרב ר' מרדכי הורוויץ אבד"ק הנ"ל:

ועתה יש לנו לברר אם יש מקום להתיר את העגונה עפ"י הגביע הנ"ל עפ"י עדותו של כ"א מהעדים ועכ"פ אם יש מקום להתיר ע"י צירוף כל העדים והנה מתחילה נדבר מצד עדותו של העד מווארשא והנה אם הי' עדותו מספיק להתיר ורק שהי' חשש מכח ע"א במלחמה י"ל דל"מ כדבעי הש"ס ביבמות קט"ז די"ל דעיקר נאמנות ע"א הוא משום דייקא ובמלחמה ל"ש דייקא ושוב י"ל דע"א אינו נאמן דאומר בדדמי אך באמת מפורש שם ברמ"א סעיף נ"ד דאף בפ"א אם אמר מת או נהרג וראיתיו אח"כ והכרתיו היטב בטב"ע וראיתיו שמת נאמן דהוי כאילו אמר קברתיו א"כ הכא דאמר שהלך שמה ומצאתיו חלל מונח בלי שום נשמת חיים והכרתיו היטב ואמר בזה"ל עד שאין ספק כלל לענין מיתתו, א"כ פשיטא דמועיל ול"ח לבדדמי אך לכאורה י"ל לפמ"ש הח"מ שם ס"ק ק"ג די"ל דדוקא אם לא ראה ההריגה אז מהני אם ראהו אח"כ והכירו אבל אם הי' בשעת ההריגה אז אף אם ראוהו אח"כ והכירו היטב ג"כ י"ל דל"מ וכמו דמצינו במי שראה הטביעה דל"מ לשי' רוב הפוסקים, אף אם ראוהו לאלתר משוח דאומר בדדמי אינו משגיח היטב ול"מ אף באומר שמכירו יפה וא"כ לשי' הסוברים דשמע דינו כראה א"כ גם הכא כיון דשמע מקודם שהאיש שטיינער מת א"כ י"ל דאינו מדקדק היטב בהכרתו ואומר בדדמי:

אך באמת כ' הב"ש דגם בראה ההריגה אפ"ה אם אומר עכשיו שמכירו מהני והא באמת דעת הרבה פוסקים דאף במי שראה הטביעה מ"מ מהני היכי דראה לאלתר חזינן דאם רואה לאלתר דאז פרצוף פניו ניכר היטב אז ל"ח לבדדמי וא"כ הוי עכ"פ כעין ס"ס להיתר שמא שמע אין דינו כראה גם לענין טביעה ומהני לכ"ע ע"י הכרת פניו לאלתר ורק שם בעי חזי' בשעתי' דאח"כ פניו משתנים אבל הכא שפיר כיון דלא ראה ההריגה אינו אומר בדדמי ואת"ל דשמע דינו כראה הטביעה מ"מ שמא כשיטת הב"ש בס"ק קנ"ד דהכא אף אם ראה ההריגה ממש מ"מ מהני אם אח"כ ראהו והכירו היטב דאם מסתכל אח"כ ל"ש חשש בדדמי והוי ס"ס להתיר ואף שי"ל דלענין חא"א ל"מ ס"ס מ"מ באמת גוף האיבעיא דע"א במלחמה לא איפשטא והנה לשי' הרי"ף דס"ל דבעיית הש"ס הוא די"ל דבמלחמה דל"ש דייקא יש חשש משקר א"כ נהי דלפ"ז י"ל דגם מה"ת אינו נאמן מ"מ לפ"ז נפשטה האיבעיא מהא דדיגלת מדנאמן ע"א במים שאל"ס ה"ה דמועיל בע"א במלחמה ובפרט דנודע שיטת הרשב"א והריטב"א דפשיטא דמה"ת דע"א נאמן בעדות אשה אף בלי הטעם דדייקא ורק דבלא"ה ע"א נאמן נגד ח"א ואף דהוי דשב"ע מ"מ י"ל דלהתיר ל"ש דשב"ע כמ"ש התוס' שם רק בעיית הש"ס היינו חז"ל דהחמירו בכ"מ הא דלא החמירו כאן אי משום סברא מדע"ל או משום דייקא והיכא דל"ש דייקא החמירו חז"ל לחוש באיסור מיתה א"כ כיון דהבעיא הוא רק לעניין חומרת חז"ל א"כ בעיא דלא איפשיטא בדרבנן י"ל דאזלינן לקולא ול"ש לומר דהוי נגד ח"א דבשביל חזקה לא ישתנה הדין:

ואף דלשי' הפוסקים דהבעיא הוא משום חשש בדדמי ולפ"ז כתבו הפוסקים דהבעיא לא איפשטא די"ל דבהא דדיגלת מיירי בלא ראה הטביעה דאז ל"ש חשש בדדמי אבל עכ"פ לענין חשש בדדמי כ' בשו"ת תפ"צ דאינו רק חשש דרבנן ועיין ח"ס בכמה תשובות א"כ לענין חשש דרבנן שפיר מועיל ס"ס להתיר שמא שמע אין דינו כראה ושמא כשי' הב"ש דבע"א במלחמה אף בראה ההריגה מ"מ מהני אם ראהו אח"כ והכירו היטב ובפרט דבגוף הדין דע"א במלחמה פסק הרמב"ם ז"ל דאף בלא אמר קברתיו אפ"ה אם ניסת לית א"כ כיון דבדיעבד הדין אם ניסת ל"ת לענין לכתחילה בוודאי מהני ס"ס להקל וכנודע מ"ש הר"ן פ' הכותב דבמידי דבדיעבד יהי' לו זכות עפ"י דין מהני סברא קלה להגבותו לכתחילה והארכתי בזה בספרי בכ"מ עיי"ש בסי' ע"א א"כ הדבר ברור ופשוט אם הי' העד מעיד בברור כי הכיר אותו והי' מזכיר את שמו ושם אביו ועירו כדין וראה אותו אח"כ מת שפיר הי' מועיל עידותו אף דלא אמר קברתיו כיון דראה אותו אח"כ והכירו היטב ואמר כי אין לו ספק שהוא אותו שהכירו בחייו שפיר לא היינו חוששין לבדדמי וז"ב אך באמת בגוף עדותו יש להסתפק דהנה נודע שי' רוב הפוסקי' דאם לא אמר לכשתלך למקום פלוני תאמר דיצחק בן מיכאל מת אז בעי שמו ושם אביו ועירו וא"כ הכא דלא הזכיר רק שם הכינוי שלו וא"כ לשיטת כ"פ שם הכינוי ל"ח כשם אביו כנודע ואף א"נ דשם הכינוי מועיל כמו שם אביו ונאמר ג"כ דמה שאמר שהוא מסמוך לט"ג פאויויט בילגורייא חשוב כשם עירו ג"כ כיון דנודע דמסביבה זו לא נחסר איש אחר מ"מ כיון דלא הזכיר שמו ל"מ ובפרט כיון דבאמת שם הכינוי שלו הוא שטיינער והוא אמר ששמו שטיין א"כ לא כיון לאמת גם בשם הכינוי שלו ונהי שאפשר לתלות שטעה במבטא דקרוב הדבר שמקצרין שם הכינוי ובפרט שכבר עברו כמה שנים י"ל דשכח וכדמצינו בכ"מ דמתרצין דברי העדים שלא יהי' כמוכחשין וכמו"ש תוס' פסחים די"ב דכיון דחזינן דמעידין על יום אחד ממש רק שיש הכחשה ביום החודש מתרצין דבריהם שטעו בעיבור החודש ועיין בטו"ז חו"מ סי' ל' וכמ"ש בשו"ת הר"ן דהיכי שיש בירור בעדותו אף שיש איזה שינוי תולין בטעות א"כ ה"נ כיון שאמר שהוא מסמוך לט"ג ונשא אשה זה חצי שנה ובאמת לא נלקח באותו זמן מסמוך לט"ג איש לצבא רק האיש שטיינער ואם נימא דבדיקדוק אמר ששמו שטיין א"כ ע"כ שמשקר בעדותו ושוב יש ח"כ של העד דוודאי לא שיקר רק טעה בשם הכינוי:

אך באמת כיון דגם אם הי' אומר שם שטיינער עכ"פ לא אמר שמו ונהי דאפ"ל דשם כינוי ועירו ג"כ מהני כמו שמו ושם עירו דמהני לקצת פוסקים מ"מ הא מצינו במהרי"ק הובא בכ"מ פי"ג מגירושין אות כ"ד דנהי דנימא דמהני שמו ושם אביו בלי שם עירו מ"מ באם לא הכירו בפרצוף פניו נהי דאפשר לתלות בנשיכת נחש מ"מ עכ"פ מעכב שם עירו והסברא דבאמת נודע שי' הר"ן סי' ל"ג גבי חיים בינבינטי דכל שנודע דבר ברור שמת אף אם יש איזה דבר הסותר לזה תולין בכל מה דאפשר לתרץ הסתירה ומקורו מש"ס דב"ב דף קנ"ד גבי סימנים עשוין להשתנות והארכתי בזה בספרי ח"א סי' נ"א ובח"ב סימן ו' ועיין בא"מ בסופו מ"ש בזה בעל ספר יהושע ולפ"ז בשלמא באמר ג"כ שם עירו א"כ הוי כבירור גמור שזה הוא א"כ נהי שלא ניכר בפרצוף מ"מ כיון שאפשר ליתלות השינוי בנשיכת נחש תלינן כדי שלא נכחיש דבר ברור אבל אם ליכא שם עירו אז בלא"ה ל"ח דבר ברור א"כ כשיש עוד איזה שינוי הוי כעין ס"ס לאיסור א' מצד שינוי צורה וב' שמא נזדמן עוד ששמו יוסף בן שמעון א"כ ה"נ כיון דעכ"פ ליכא שמו וגם בשם הכינוי יש איזה שינוי שוב לא נתרץ השינוי דאף אחר שנתרץ השינוי לא יהא דבר ברור וכדמצינו בש"ס דביצה דיד דאם בדקו קודם עלות השחר ומצאו ביצה דבאיכא זכר כיון דוודאי אינה יולדת בלילה אז אף בבדקו אתמול ולא מצאו מ"מ מקילין דתולין שלא בדק יפה א"נ דיצאה והחזירה אבל בליכא זכר וספנא מארעא אז נהי דבלא בדקו מאתמול תלינן דנולד ביום דרובן אינם יולדים בלילה אף בדספנא מארעא אבל בבדקו מאתמול ולא מצאו ל"א דלא בדק יפה וחזינן דדווקא ביש זכר דאז הוי בירור גמור דאינו יולדת בלילה אז נהי דיש איזה סתירה לזה דהא בדק ולא אשכח מ"מ תלינן דלא בדק יפה אף דל"ש מ"מ תולין במידי דליש כדי שלא נכחיש דבר הברור אבל בדספנא מארעא כיון דעכ"פ על צד המיעוט אפשר דנולד בליל' נהי דרוב יולדין ביום ובלא בדק היינו תולין להיתר מכח הרוב דמהני אף בדשיל"מ כמ"ש הר"ן ז"ל שם אבל עכ"פ בבדק ולא אשכח לא תלינן דלא בדק יפה דנולד בלילה וה"ה הכא י"ל כיון דליכא שמו לא נתרץ השינוין:

ובפרט שיש עוד מקום לומר כיון דבלא"ה ליכא רק ע"א וא"נ דע"א בעדות אשה אינו נאמן רק מדרבנן א"כ כמ"ש התוספת כתובות די"א דמש"ה ל"א פ"ד גבי אנוסים היינו מחמת ממון כיון דגם, אחר שנימא פ"ד אפיה לא יפסל השטר רק מדרבנן שוב ל"א פ"ד ובספרי ח"א סי' ל"ב הארכתי בזה עפ"י שיטת הנו"ב דבנדר ע"ד שאין בו ממש ל"מ נדר בלשון שבועה כיון דהוא רק מדין יד כשיטת הרמב"ן וא"כ במידי דלא יועיל רק מדרבנן אין אנו גומרין דבריו א"כ י"ל הא דמתרצין השינוי דוקא במידי שעכ"פ יועיל מה"ת אבל במידי דלא יועיל רק מדרבנן אין מתרצין השינוי ובספרי ח"א סימן כ"ח הארכתי בזה בישוב שיטת הרשב"א ז"ל דבמקדיש שט"ח צריך כומ"ס וה"ט דבמכירת שט"ח דל"מ רק מדרבנן ל"א אמירה כמסירה להדיוט אך באמת נודע מ"ש בשו"ת ברית אברהם דמסוגיא דיבמות כ"ה בהא דהרגתיו נשמע דגם בע"א בעדות אשה אמרינן פ"ד וע"כ נשמע או דע"א כאשה נאמן מה"ת או כשאר התירוצים עכ"פ כיון דאמרינן פ"ד ושוב י"ל דמתרצין השינוי. אך עכ"פ פקפוק הראשון קיים דהא עכ"פ ליכא שמו ונהי די"ל דשם כינו ועירו חשוב כשמו ושם אביו ובפרט דאמר ג"כ סימן שזה חצי שנה נשא אשה אבל עכ"פ ל"ח דבר ברור בלי שמו וכיון דבשם הכינוי יש איזה שינוי שוב לא נתרץ השינוי וכשיטת המהרי"ק אך באמת כיון דאח"כ כשהזכירו לפניו איזה שמות אנשים נזכר ששמו הוא יעקל שטיין א"כ חשוב כשמו ושם אביו דהא שם הכינוי לשי' רוב הפוסקים חשוב כשם אביו ושם מקומו ג"כ כיון שאמר שהוא מסמוך לטארניגראד ונודע דבכל הסביבות לא נפקד איש אחר וא"כ בכה"ג נהי דיש איזה שנוי תולין השינוי בכל מה דאפשר בכדי שלא יהי' סתירה לגוף העדות ובפרט דלשי' רוב הפוסקים סגי בשמו ושם אביו או בשמו ושם עירו וא"כ אם הי' אומר יעקל מסמוך לט"ג שנשא אשה זה חצי שנה מא וחפשו בכל הסביבות ולא נפקד איש ששמו כזה הי' מועיל א"כ כיון דל"צ שם כינוי שלו לצרף להעדות א"כ נהי שייל דשינוי גרע מחסר ועיין תוס' מגילה ד"י דשינוי גרע מחסר כמו שהוא שיטת רוב הפוסקים דנהי דשם אבי המגרש אינו מעכב בגט מ"מ שינוי שם אביו פוסל ודלא כשי' הבעל עיטור והעה"ג מ"מ עכ"פ בליכא שינוי גמור כ' בישיע"ק להקל ועיין שו"ת חיי"ש ה"ה הכא כיון דלא נצרך שם הכינוי להעדות שוב תולין דטעה במבטא או דאצל הצבא קיצרו שם הכינוי ואף דבתחילה לא זכר שמו העברי מ"מ י"ל דבאמת נזכר אח"כ וכדמצינו בש"ס כתובות ד"כ דאף אם לא זכר עדותו רק נזכר ע"י אחר ג"כ מהני ורק בנזכר ע"י הבע"ד בעצמו ל"מ רק בת"ח וכפי שני הפירושים שיש בזה או שהעד ת"ח או שהבע"ד ת"ת ועיין בחו"מ סי' כ"ח עכ"פ בנזכר ע"י אחר שפיר מהני א"כ לפ"ז אף אם הי' שואלין אותו בפירוש אם הי' שמו יעקל והי' אומר שנזכר הי' מהימן מכ"ש הכא שהזכירו לפניו איזה שמות ונזכר מעצמו ששמו יעקל ואמר כי זוכר בבירור דוודאי נאמן ונודע שיטת הר"ן פ"ד משבועות דמא"י ליודע ל"ח חוזר ומגיד ועיין בקצה"ח סימן כ"ח דאם נשבע שא"י העדות מהימן לומר שכחתי כיון דאם באמת שכח לא יצא שקר מפיו ועיין סי' ע"ה סעיף ו' בטען א"י אם פרעתי ואח"כ נזכר שפרע ל"ח טוען וחוזר וטוען לפי שי"ל שבאמת מתחילה שכח ואח"כ נזכר ועיי"ש בסימן ע"ט מיש בש"ך שם. עכ"פ חזינן דבאומר איי מהימן לומר שנזכר אח"כ א"כ פשיטא דנאמן העד לומר שנזכר אח"כ ששמו הוא יעקל וע"י שם הכינוי חשוב כשם אביו ושוב יש שמו וכינוי ועירו וצירוף שנשא אשה זה חצי שנה א"כ נהי דיש איזה שינוי בשם הכינוי שוב מתרצין השינוי:

ובפרט לפמ"ש בשו"ת פרשת מרדכי סי' כ"ו דאם איש כזה הי' מונח בבית החולים לכ"ע סגי בשמו ושם עירו וזה עדיף מעובדא דמכלוף בן מליל דשם לא נודע ממש שבא לפאס רק שיצא מכאן ע"ד לילך לפאס והנהרג הי' סמוך לפאס אפ"ה התיר הרא"ש מכ"ש היכי דהוא הי' בוודאי בבית החולים אין לחוש שאיש ששמו ושם אביו כזה בא ג"כ לבית החולים ומת שמה עיי"ש ועיין בספרי ח"א סי' ע"א שהארכתי א"כ הכא כיון שידעינן שבעלה של זו בוודאי הלך להמלחמה דהא כתר מאמצע הדרך מכתב לאשתו שהולך למקום המלחמה אין לחוש שאיש אחר ששמו יעקל והוא ג"כ מסמוך לט"ג ונשא ג"כ אשה זה ח"ש בא ג"כ למקום המלחמה וכיון דגם בלי שם הכינוי היינו מחליטין שהוא בעלה של אשה זו שוב אף דיש איזה שינוי בשם הכינוי מ"מ אם אפשר לתרץ באופן שלא יהי' שינוי רק די"ל דטעה במבטא שפיר תלינן כמו דתולין שמה בנשיכת נחש היכי דהזכיר שמו ושם אביו ועירו ע"כ באמת י"ל דעפ"י עדות של העד מווארשא לחוד יש מקום להתיר:

עתה נדבר מזה שאמר העד שבמשך איזה ימים פגע בו אפיציער אחד מרוטע השמינית ואמר לו הידעת כי האיש צבא יעקל שטיין נהרג וגם בא אח"כ הפרוקאז להראטע שלנו אשר שם נמנו מספר ההרוגים ונחשב שמה ג"כ יעקל שטיין והנה בעידותו של האפיציער יש להסתפק הרבה א' אין מפורש אם אמר האפיציער בלי שאלת ישראל ושמא לא הי' מסל"ת חוץ לזה אף אם הי' במסל"ת אפ"ה הדבר תלוי בב' הדיעות המפורש ברמ"א בסעיף ו' דלדיעה הראשונה גם במסל"ת במלחמה בעי שיאמר קברתיו והגם דמביא שם יש מקילין בזה מ"מ בח"מ וב"ש כ' דאם לא ראה הנכרי ההריגה ממש רק הכירו אח"כ בטב"ע י"ל דאומר בדדמי וא"כ הכא דלא אמר האפיציער שהי' בשעת מיתתו א"כ י"ל דשייך חשש בדדמי וגם לשיטת הרבה פוסקים מסל"ת בעי שיהי' בקישור דברים ובלא"ה ל"ח מסל"ת א"כ יש כמה ספיקות להחמיר שמא אמר ע"י שאלת ישראל ושמא בעי קשור דברים ושמא גם במסל"ת אפ"ה במלחמה אם אינו אומר קברתיו אינו מועיל אך באמת חשש דלא הי' ק"ד כבר הכריע הב"ש דל"ב ק"ד ובפרט די"ל דהאפיציער חשוב כמו ערכאות כיון דהוא ממונה לפקח על כל איש שמת לקוברו, וא"כ נודע שיטת כ"פ דעדות ערכאות מועיל בעגונה אף באינו מסל"ת דהסברא דערכאות לא מרעי נפשייהו הוי יותר בירור מעכו"ם במסל"ת ובפרט שהארכתי בספרי ח"א סימן ע"א דבאמת מביא הריב"ש ראי' מסוגיא דגיטין דכ"ח גבי שמע מקומנטריסין והא קיי"ל דמסל"ת נאמן נשמע דל"צ ק"ד ורק לשי' הר"ן כתב בשו"ת כנסי"ח דקושית הש"ס והא מסל"ת נאמן מכ"ש דערכאות מהימני ונשמע דזה בזה תלוי דא"נ דמסל"ת ל"ב ק"ד א"כ י"ל כפשוטו דקושית הש"ס מטעם מסל"ת ושוב לא נשמע דערכאות מהימני בלי מסל"ת וא"נ דמסל"ת בעי ק"ד שוב נשמע מסוגיא הנ"ל דערכאות מהימני אף בלי מסל"ת א"כ הכא דעכ"פ האפיציער אמר מעצמו בלי שאלה שיעקל שטיין נהרג א"כ ממ"נ או דנימא דזה חשוב מסל"ת וא"נ דבלי ק"ד ל"ח מסל"ת ושוב נאמן מטעם ערכאות ואי דיש חשש שמא אמר ע"י שאלת ישראל בזה הוכחתי בספרי שאין לחוש ובפרט דאי נאמן מטעם ערכאות ל"ב מסל"ת והוה ס"ס להיתר שמא הי' מסל"ת ושמא בערכאות ל"צ מסל"ת. אך באמת קשה להעמיד יסוד על זה דשמא האפיציער אינו ממונה ע"ז ושוב יש ס"ס לחומרא שמא לא אמר רק ע"י שאלת ישראל ושמא בלי ק"ד ל"ח מסל"ת:

אך עכ"פ מה שאמר שבא הפרוקאז לראעט שלו זה בוודאי חשוב כמו ערכאות וגם בוודאי שמע זאת מפי הממונים במסל"ת אך אכתי יש לעורר שמא גם מל"ת ל"מ במלחמה אם אינו אומר קברתיו ובפרט דהאפיציער וגם בפרוקאז לא נזכר מקום דירתו רק שמו יעקל שטיין ולפ"ז יש לחוש דשמו ושם אביו ל"מ מבלי שם עירו ובפרט די"ל דשם כינוי גרע משם אביו דהרבה אנשים במשפחה אחת שמם ושם כינוי שלהם שוה כמ"ש מקצת פוסקים אף אם נימא דהכא בוודאי מועיל שמו וכינויו כיון שעכ"פ ידעינן שבעלה של זו הי' במקום המלחמה א"כ אין לחוש שאיש אחר ששמו ושם כינוי שלו שוה בא ג"כ למקום המלחמה וכמו שהבאתי בשם הפרשת מרדכי וכמ"ש בספרי ח"א סי' ע"א מ"מ כיון שע"כ צריכין לצרף שם הכינוי שוב כיון דיש שינוי בשם הכינוי נהי שאפשר לתרץ השינוי עכ"פ א"א לומר דהוי כהזכיר ממש שם כינוי שלו וכעין שמפורש ביו"ד סי' נ"ב בעוף בייתי שיש במינו מדברי א"ח לשינוי מראה בנפלה לאור וכ' הט"ז כיון דבנפלה לאור הבדיקה מעכבת שלא והי' שינוי מראה וכיון שיש שינוי מראה לפנינו נהי שיש במה לתלות עכ"פ חשוב כלא נבדק כיון שאפשר שבאמת יש בו שינוי מראה בעצם וכמ"ש הח"ד סי' קצ"ו דבשעת בדיקת הפסק טהרה אין תולין במכה ועיין קצה"ח סי' ר"נ ע"כ בעדות האפיציער יש לפקפק הרבה א' דשמא לא אמר במסל"ת ושמא בעי ק"ד ושמא גם במסל"ת בעי קברתיו ובפרוקאז נהי דזה הוי כמו ערכאות מ"מ ליכא שם עירו ובשם כינוי עצמו יש שינוי אבל עכ"פ חזי לאיצטרופי לדברי העד מווארשא והוי עכ"פ רגלים לדבר שעכ"פ ע"י עדות האפיציער נתברר שהאיש שהי' נקרא בשם יעקל שטיין מת ולשיטת הרמ"א דבמסל"ת ליכא חשש בדדמי א"כ נתברר שמת באמת ונהי דיש לחוש שמא הי' אחר שנקרא ג"כ בשם יעקל שטיין והוא מת שוב העד העיד דיעקל שטיין שהי' סמוך לט"ג הכירו מת נהי דיש בזה חשש בדדמי מ"מ שוב ל"ח דאחר שהי' שמו יעקל שטיין ממקום אחר מת לגמרי ויעקל שטיין רק נדמה שמת זה ל"ח רק דאמרינן דיעקל שטיין מט"ג באמת מת. ואף שי"ל דכל עד בפני עצמו אינו מועיל דבעדות העד מווארשא יש חשש בדדמי וצריך לצרף עדות האפיציער אך באמת כל חשש בדדמי אינו רק מדרבנן וגם עפ"י עדות האפיציער לחוד ג"כ י"ל דמועיל מה"ת כמ"ש הח"ס סימן מ"ג דנכרי מסל"ת מהימן מה"ת דל"צ רק בירור וחשש שני יב"ש אינו רק דרבנן כמ"ש התוספת ב"מ ד"כ והיכי דמה"ת ל"צ צירוף ל"ח בכלל ח"ד כמ"ש התוספת ד"י דהיכי דמה"ת מועיל כל עד כמו חבירו ל"ח בכלל נכי ריבעה ועיין בספרי סי' ע"א וסי' ס"ח ובפרט דנודע מ"ש בשו"ת בת עיני ובכמה תשובות דבעדות אשה גם עדות חצי דבר מהני כיון דל"צ רק בירור והארכתי בזה בספרי עכ"פ חזי לאיצטרופי עדות האפיציער והפרוקאז לעידותו של העד מווארשא ואכמ"ל:

עתה נדבר מעד השני שהעיד בק' זאמושטש שעמד במאנדזורייא עם איש צבא שמו שטיינער והכירו מק' זאמושטש שהיו אצל חיימל מילכיגער דר כעת בזאמעך אצל ט"ג ואח"ז במקום המלחמה ראיתי את שטיינער מונח ארצה וזב ממנו דם ואח"ז כשהי' במקום שחובשין את הנפצעים אמרו האנ"ח במסל"ת וחשבו את הנהרגים ובתוכם חשבו גם את שטיינער גם אח"כ בשכבו בשפיטאל שמע כ"פ מאנ"ח שהי' מונחים שם וחשבו ג"כ שטיינער נהרג אך זאת א"י אם הי' במסל"ת או ע"י שאלה הנה ע"י עדות עד השני אין לסמוך כיון דהוא בעצמו לא ראה את הנפילה אחר מיתתו ומה שראה שזב ממנו דם זה אינו חזי אף לצירוף ועדות האנ"ח מה שאמרו בהשפיטאל אין מבורר שהי' במסל"ת וחוץ לזה לא אמרו רק שם הכינוי שלו וזה בוודאי ל"מ וממילא גם עדות האנ"ח הראשון מה שאמרו בשעת שחבשו את הנפצעים נהי שזה הי' במסל"ת ממש מ"מ לא אמרו רק שם הכינוי שלו ושמא שטיינער אחר הי' שם ומת והאיש שטיינער שהי' מסמוך לט"ג שהכירו העד הי' רק נפצע לחוד ונתרפא ונהי שידעינן ששטיינער בעלה של זו בוודאי הי' במקום המלחמה מ"מ כ"ז אם הי' מעידין על שמו ושם אביו אז הי' מועיל הסברא דהיכי דיש שמו ושם אביו א"כ חשש שני יב"ש רק דרבנן וכיון שבעלה של זו בוודאי הי' שם א"ח שמא אחר ששמו ושם אביו הי' שם אבל בשם כינוי לחוד א"כ שכיח טובא הרבה אנשים שכינוים שוה ושוב יש לחוש לאחד מרובא דעלמא שיש לו כינוין כזה מת ע"כ מצד עדות העד השני לחוד אין מקום להתיר אך זאת עכ"פ כיון דידעינן ששטיינער הי' במקום המלחמה א"כ נתברר דהעד הראשון טעה במה שאמר ששמו הי' שטיין כיון שעכ"פ נתברר ע"י פד השני שהאיש ששמו שטיינער הי' מסמוך לט"ג א"כ אין לחוש ששני אנשים הי' מסמוך לט"ג ואחד שמו שטיינער והשני שטיין וע"כ דשמו האמיתי הי' שטיינער רק דעד הראשון טעה בדמיונו וכיון דעכ"פ ע"י עדותו של הראשון הוי כשמו ושם כינויו דחשוב כשם אביו ושם מקומו וגם סימן שזה חצי שנה שנשא אשה וראה אותו אחר מיתתו והכירו היטב א"כ הוי עדות ברורה שמת ובפרט שעברו איזה שנים מיום המלחמה ולא נשמע ממנו מאומה וידוע שהי' דר באהבה עם אשתו א"כ הוכחה גדולה שמת וכמ"ש הח"ס בסי' מ"ג ובכמה תשובות דבזה"ז שיש בי דואר קבוע ועבר יותר מי"ב חודש ולא נשמע ממנו מאומה עכ"פ איתרע חא"א ונודע שיטת הר"א מווארדין דיש להתיר עגונה עפ"י אומדנא נהי דרוב הפוסקים חולקים ע"ז והטעם י"ל דאומדנא ל"ח רק בכלל שכיח להיתר וגרע עוד מרוב כמ"ש הפרמ"ג יו"ד סי' נ' ול"מ נגד חא"א ובפרט שיש ב' חזקות כמ"ש הריב"ש דיש חזקת חי של הבעל וחא"א ואף שע"כ מצאו איש מת ואיתרע חזקת חי של אחד מ"מ נודע מ"ש הב"ש דבס' ג"י מוקמינן בחזקת חי וכמ"ש הנו"ב דאיש שאנו דנין עליו מוקמינן בחזקת חי ומאדם שאינו לפנינו אין דנין מחזקת חי שלו ועפ"י סברת התוס' שבועות מ"ה לעניין אחזוקי איש בגנבי עיי"ש אבל עכ"פ הכא שהעד שהכירו בשמו ושם הכינוי ומקומו העיד שראהו מת והכירו היטב בטב"ע נהי דלשי' הח"מ באם ראה ההריגה אין לסמוך אהכרה שלו וכתבתי דיש לחוש דשמע דינו כראה לענין טביעה וה"ה כיון דשמע ההריגה דינו כראה ויש חשש בדדמי מ"מ ע"י חשש בדדמי אינו רק דרבנן כמ"ש בשו"ת תפ"צ א"כ לענין חשש דרבנן יש לסמוך אאומדנא שכבר עברו איזה שנים ולא בא שום מכתב ומתחילה הי' דרכו לכתוב בכל פעם יש הוכחה שמת ובפרט שלשי' הרמב"ם בחשש בדדמי אם ניסת ל"ת כמו שפסק בע"א במלחמה א"כ לעניין לכתחילה יש לסמוך אאומדנא ועפ"י סברת הר"ן פ' הכותב שהבאתי לעיל ויש לצרף מ"ש בקו"ע דבישראל המעיד מפי עכו"ם אף בסתם אמרינן שהעיד במסל"ת וי"ל דבזה גם הר"ן ז"ל מודה ועי' טו"ז דפליגי בזה הר"ן והתה"ד ולשי' הב"ש בישראל מפי עכו"ם גרע ועיי"ש בט"ז אך בקו"ע אות ר"ס מקיל בישראל מפי עכו"ם אף בסתם ע"כ מכל הני צדדים נלע"ד דיש להתיר האשה הנ"ל ובפרט שהיא רכה בשנים ורק לחומר הנושא וגם שנודע דרבינו הגאון מו"ה העשיל ז"ל החמיר מאוד במת במלחמה לזה אם יצטרפו לזה שני רבנים גדולים להתיר גם אנכי אצטרף וה' יצילנו משגיאות:

באעה"ח ב' תבא תרס"ט לפ"ק ראדמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

מהרש חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה