אור ברסלב
מהרש חלק ג סימן נו

מהרש חלק ג· רבי שמואל אנגל

סימן נו

סימן נה

בדבר השאלה באחד שמכר חמצו למשרתת עכו"ם שלו ואמר להערלית שמקנה לה החמץ ורק לא נתנה לו מעות מזומן לדראהן רק שהי' מגיע לה שכר פעולה מזמן שעבר ואמרה כי ינכה מחוב שלה חמשה קראנען על דראהן וכתב שט"מ כדת ובמוצאי פסח שאלה אשת המוכר להערלית אם תשלם בעד החמץ ואמרה כי אין לה מעות והקנתה החמץ בחזרה כנהוג ולמחר ראה המוכר כי לא מסר השט"מ להערלית בע"פ רק כל ימי הפסח הי' סובר שמסר לה השט"מ כדת ומחמת שכחה לא מסר לה ובשפה שאמר לה שמכר לה החמץ מסר לה המפתח מהחמץ ורק התנו עם הערלית שתחזור להם המפתח כדי שיוכלו ג"כ לילך למקום ההוא ליקח להם איזה דברים שלהם זה תורף השאלה:

והנה אם הי' בזה עכ"פ על הדראהן מעות מזומן הי' פשיטא דמועיל אף בלא מסר לה השט"מ כיון דעכ"פ אמר לה בע"פ שמשכיר לה הרשות ומקנה לה אגבן החמץ א"כ קיי"ל דשכירות קרקע על זמן מועט נקנה בכסף לחוד ושוב נקנה החמץ אג"ק ואף אם לא הי' אומר לה אף בע"פ קני אגבן אפ"ה לשי' הרמב"ם ז"ל בציבורין ל"ב שיאמר קני אגבן (וכמפורש במחבר סי' ר"ב ולפמ"ש הסמ"ע הטעם משום דחשוב כאפסרא דארעא והגם דלשי' הה"מ טעם הרמב"ם ז"ל מטעם חצר וא"כ לשי' הפוסקים דבערל גם באשה אינו מועיל חצר דעיקרו מטעם שליחות ול"מ בעכו"ם אך באמת לפמ"ש במחצית השקל סי' תמ"ח ערלית מהני לה חצר מטעם יד ובפרט לשי' הקצה"ח בסי' קצ"ד גם אי חצר מטעם שליחות אפ"ה מועיל בעכו"ם דכל היכי דהשליח אינו בן ברית מועיל גם כשהמשלח אינו בן ברית כמ"ש השט"מ ועכ"פ בחמץ שעה"פ דרבנן יש לסמוך אהפוסקים דכיון דעכ"פ שכירות קרקע נקנה בכסף שוב קנתה מטעם אגב או מטעם חצר ובפרט דעכ"פ ניתן הכסף גם על קניית המטלטלין א"כ לענין חמץ שעבר עליו הפסח יש לסמוך אהפוסקים דעכו"ם קונה בכסף וכמ"ש המ"א בסי' תמ"ח אך כיון שלא נתנה כסף בעין א"כ בשלמא אם עכ"פ הי' נמסר השטר א"כ הי' מקום לומר דנהי די"ל דשטרא לחוד ל"מ בלא כסף מ"מ עכ"פ היכא דלא מחסרא כסף שוב שטר קונה וכמ"ש התוס' קידושין דף כ"ז דאם מכר לו עשר שדות והחזיק באחת מהן דמהני בנתן לו דמי כולן דגם בהי' לו אצלו חוב דאפ"ה מהני כיון דעכ"פ לא מחסרא כסף שוב מהני החזקה וכשי' הב"ח דבמשך והי' חייב לו וקנה בעד החוב דמהני דנהי דמלוה לא קנה מ"מ עכ"פ חשוב לא מחסרא כסף ושוב משיכה קונה והגם דהש"ך סי' ש"כ חולק מ"מ בקצה"ח סי' ר"ד פוסק כהב"ח וכן כתב במקח סימן תמ"ח וא"כ הכא יש לסמוך אשטר לחוד כיון דעכ"פ לא מחסרא כסף ושפיר יש ס"ד אך באמת לא מסר השטר וגם בשטר ראי' ל"מ רק במסר לידו עכ"פ לבסוף והכא בשעה שבטלו הקנין לא מסרו לה עוד השטר וא"כ כבר נתבטל הקנין ובפרט כיון דמלוה אינו קונה א"כ הוי שטר קנין ולא חל רק משעה שמסרו לו והגם שי"ל כיון דעכ"פ שיטת הרמב"ם ז"ל דמלוה במכר מהני א"כ י"ל לענין חמץ שעעה"פ יש לסמוך אשי' הרמב"ם ז"ל וכמוש"כ הפוסקים דגם בלא כ' שטר רק הקנה בכסף נהי דלשיטת ר"ת ז"ל שהוא העיקר ועכו"ם אינו קונה אפ"ה לענין חמץ שעעה"פ סמכינן אקנין כל דהוא ה"ה דיש לסמוך אשי' הרמב"ם ז"ל דמלוה במכר קנה אך באמת הכא יש כמה צדדים להחמיר דמצד קנין החמץ גופא בכסף יש ס"ס להחמיר שמא מלוה במכר לא קני ושמא עכו"ם אינו קונה אף בכסף בעין ואם מצד קנין אג"ק יש ג"כ ס"ס להחמיר שמא מלוה ל"ק ושמא ל"מ כיון שלא מסר השטר ולא אמר קני אגבן ולשי' הראב"ד ז"ל ל"מ ובפרט שי"ל דגם להרמב"ם ז"ל הוא רק מטעם חצר ול"מ בעכו"ם ולשי' המ"ל ס"ס להחמיר גם בדרבנן אזלינן לחומרא:

אך באמת יש לצדד דעכ"פ כיון שנמסר לה המפתח ולשי' רש"י ז"ל מסירת המפתח היי קנין ושוב נקנה לה הבית במסירת המפתח ועכ"פ חשוב כעין ס"ס שמא מלוה במכר קונה ושמא מסירת מפתח חשוב קנין ושוב כיון דמכח ס"ס נקנה מטעם אגב או מטעם חצר ואף שי"ל כיון שכתבו את השטר ג"ד דלא רצה להקנות במסירת מפתח וכהא דש"ס ב"מ דף י' מ"מ כ' שם בנמ"י דבקנין ד"ת ל"ש זה ומהני אף בע"כ אם עכ"פ נתכוין לקנות באותו פעם וכמ"ש בספרי ח"א סי' י"ב באריכות ואף דשי' רוב הפוסקים דמסירת מפתח ל"ח קנין מ"מ עכ"פ לענין חמץ שעעה"פ דרבנן יש לסמוך אהני שיטות דשמא מלוה במכר קונה ושמא קנה במסירת מפתח אך באמת לפמ"ש בשו"ת ר"ח דבעכו"ם לכ"ע ל"מ קנין במלוה א"כ שוב קשה לסמוך אמסירות מפתח לחוד גם לענין חשעעה"פ ובפרט דיש לחוש דגם בקנתה הקרקע ל"מ הקנין בהחמץ הואיל דלא אמר קנו אגבן א"כ קשה לסמוך אך עכ"פ כיון דלרוב שי' הפוסקים גם חמץ שנמכר הוא בכלל הביטול כמ"ש המק"ח ובפרט אם לא נמכר כדינו בכה"ג כ' בח"ס דהוי וודאי בכלל הביטול וזה נכלל במילת דבערתי היינו במכירה, ורק דלא נמכר כדינו א"כ נהי דקיי"ל דגם בביטלו ולא ביערו אסור לאחה"פ מחשש שמא יערים ולא יבטל כדינו מ"מ כבר מבואר בח"י ובשו"ת שו"מ באריכות דהיכי שהי' סובר כל ימי הפסח שנמכר כדת א"כ ל"ש הסברא דמה הועילו חז"ל בתקנתם וכמ"ש בש"ך יו"ד סי' ל"ט לענין אחד אומר שהי' כסדרן דכיון דבדק כדינו בכה"ג גם בנאבד כשר והארכתי בזה בספרי בכ"מ א"כ הכא שנכתב שט"מ ודיבר עם הערלית ואמר לה שמקנה לה החמץ, א"כ ל"ש החשש שמא לא ביטל ושוב י"ל דמותר אחה"פ ובפרט דלא הי' לו חמץ וודאי דקמח סתם אינו בחזקת חמץ ואף אם יש חשש שיורד עליו גשם עכ"פ אינו רק חשש חמץ וכל היכי דלא עבר בוודאי איסור ב"י שוב לא קנסו אחר הפסח ואף דהס' נולד בפסח לענין חשש ד"ת מ"מ א"נ דחמץ שנמכר הוא בכלל הביטול א"כ גם בימי הפסח לא הי' לדון על איסור ד"ת ושוב אחר הפסח הוי תרי דרבנן ובוודאי יש להקל ואף שהי' לו איזה ליטטער ברען שפיריטוס מ"מ חוץ מזה דביי"ש יש שיטות כמה פוסקים דל"ח רק זיעה וגם בש"ע של התניא רוצה להקל ביי"ש שעבר עליו הפסח דנהי דיש בו מחמץ כזית בכא"פ מ"מ כיון דא"א לשתותו שיעור כזית בכא"פ שוב מותר אחה"פ ופוסק כן בהפ"מ א"כ גם כאן שייך סברא זו ובפרט שאין שותין בגליל הלז ברען שפיריטוס ורק משתמשין בו להדלקה א"כ יש צירוף שיטת הבעל העיטור דבביטלו ולא ביערו מותר בהנאה אחה"פ ובפרט הכא יש צד להקל דנקנה החמץ להעכו"ם אי ע"י המלוה לשי' הרמב"ם א"נ דלא כשו"ת ד"ח ורק דלשי' הרמב"ם ז"ל גם עכו"ם קונה במלוה ובפרט דיש לצדד מכח קנין מסירת מפתח, א"כ יש עוד צירוף שי' הר"ן דבמידי דמצוה מיקני בדיבור בעלמא ועיי' מנ"ח מצוה של"ו עכ"פ נלפע"ד להתיר הקמח והברען שפיריטוס עכ"פ להדליק ושאר דברים שאין בו רק חשש תערובות משהו בוודאי לא עבר אב"י דגם ביש כזית ורק שלא בכא"פ נהי דהרמ"כ מחמיר מ"מ כ' כשו"ת משיבת נפש דעכ"פ בעבר עליו הפסח מותר ומכ"ש באם ליכא רק חשש תערובות משהו בוודאי מותר לאחה"פ כנלע"ד ברור בס"ד להלכה ולמעשה:

באעה"ח ב' א"ק למב"י תרפ"ב ל' קאשוי. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

מהרש חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה