מהרש חלק ג· רבי שמואל אנגל
סימן נג
להרב הה"ג כש"ת מו"ה מרדכי הכהן שטראססער נ"י אבד"ק אלטענס- דארף יצ"ו.
בדבר שאלתו באיש שבא לבית אחי אמו ומצא שם בתולה אחת שהוא בת אחות אמו והי' מונח על השולחן טבעת של בעל הבית הוא דודו וקידש בהטבעת הנ"ל את הבתולה והי' זה במעמד בעה"ב אך הבעה"ב לא אמר לו שמקנה לו הטבעת ולא הי' שום איש בבית רק הבעה"ב לבדו ראה הקידושין והמקדש אומר שנתכוין להשטות זה תורף השאלה בקצרה אם צריכה גט וזה תשובתי בס"ד:
הנה כת"ה חושש לשי' הרמ"א שכ' בשי' הרמב"ם ז"ל דקרובי אם הוי רק פסולי דרבנן ובפסולי דרבנן חוששין לקידושין הנה מ"ש כת"ה דכיון דהטבעת היא של העד והביא דברי המקנה דהשליח אם מקדשה במעות שלו אינו נעשה עד באמת לא דמי לדברי המקנה דשם מיירי דהשליח נותן מעות שלו ומהני בקידושין אם אומר הילך מנה והתקדשי לפלוני א"כ שפיר י"ל דנהי דלענין גוף הקידושין אמרינן שליח נעשה עד ול"ח כגופו דשם לשי' רוב הפוסקים הפעולה מתיחס להמשלח כשי' הטור באה"ע בסימן קכ"א דאם נשתטה המשלח בשעת כתיבת הגט פסול א"כ גם כשמקדשה ע"י שליח גוף הפעולה מתיחס להמשלח שפיר השליח אין עליו שם בעל דבר ונעשה עד אבל אם הוא נעשה עד על נתינת מעות משלו לצורך קידושי חבירו א"כ נהי דגוף הקידושין מתייחס להמשלח אבל עכ"פ חשוב כמעיד שהוא נתן כסף לצורך קידושי חבירו אבל עכ"פ חשוב השליח בע"ד לענין נתינת המעות ושפיר חשוב בגדר בע"ד:
אבל בנ"ד דהעד לא נתן הכסף לצורך קידושי חבירו רק המקדש לקח הטבעת וא"ל דרצון הבעלים להקנות לו הטבעת א"כ כבר קנה המקדש הטבעת קודם שקידש בו א"כ חשוב בשעת קידושין כמקדשה בחפץ שלו א"כ שוב שפיר יוכל הבעה"ב להיות עד דפשיטא אם השליח נתן חפץ במתנה להמשלח ואח"כ נעשה שליח למי שקיבל ממנו החפץ במתנה דשפיר נעשה עד הואיל דכבר קנה החפץ וה"ה בנ"ד שייך סברא זו אך באמת נלע"ד דהכא חשוב כאילו קידש בחפץ שאינו שלו אף דקיי"ל בשאל חפץ מחבירו והודיעו שרוצה בו לקדש את האשה דמקודשת דאמרינן בוודאי הקנה לו באופן המועיל וא"כ ה"נ י"ל הכא ש שראה שלוקח הטבעת לצורך קידושין נימא שהקנה לו אך באמת י"ל דבאמת נודע דבאתרוג לא סמכינן אסברא זו וי"ל דנהי דיש אומדנא מ"מ ל"ח רק בגדר רוב ולא מהני בממון אך ידוע שי' התוס' ב"מ דק"ג דבמטלטלין השואלין אם יש ס' אם כבר כלתה זמן השאלה השואל חשוב מוחזק ואף דבתוס' ב"ב מפורש להיפוך אך בנה"מ מסיק כשי' התוס' ב"מ עיי"ש סי' מ"ב ולפ"ז י"ל היכי דשואל חפץ והודיעו שרוצה לקדש בו א"כ לע"ע כל זמן שלא קדשה לא כלה זמן השאלה א"כ בוודאי השואל חשוב מוחזק אף לשי' התוס' ב"ב ונהי דשאלה ל"מ לעניין קידושין אם לא הודיע לה שהוא שאול ושמקדשה בהנאת קישוט עכ"פ כיון דיש אומדנא דרוצה להקנות לו במעמ"ל ונהי דל"ח האומדנא רק בגדר רוב מ"מ כיון דהשואל מוחזק א"כ ל"צ הרוב להוציא רק מחזמ"ק לחוד כבר נודע מ"ש הקצוה"ח בסי' ר"פ דבקרקע מהני רוב כיון דא"צ רק לקלקל חמ"ק לחוד א"כ ה"ה הכא כיון, דעכ"פ השואל ל"ה מוציא שפיר מועיל האומדנא לומר שנתן לו באופן המועיל אבל בנ"ד שלא השאיל לו הבעה"ב כלל הטבעת רק שנטלו מעצמו ויש ס' אם הסכימו הבעלים להקנות לו הטבעת שפיר מס' לא מפקינן מחזקת בעלים הראשונים וחשוב כמקדש בטבעת שאינו שלו וז"ב:
חוץ מזה בקידושי בע"א דעת הב"ח דנאמן לומר שכיון להשטות ואף. דהח"מ והב"ש דחו עפ"י שיטת התוס' ב"ב דל"ד באמת בא"מ כתב דלחד תירץ בתוס' שם היכי דא"צ לישבע נגד העד מהני מיגו וא"כ לפמ"ש בנו"ב דהא דחוששין לקידושין בע"א הוא רק חשש דרבנן א"כ הוי רק ס' בדרבנן שמא היכי דא"צ לישבע נגד העד מהני מיגו וגם חשוב ס"ס שמא קידושין בע"א ל"מ דהא מקילין במקום עיגון ושמא מהני מיגו נגד ע"א היכי דא"צ לישבע נגדו ובפרט לפמ"ש הנה"מ סי' פ"ז דמש"ה בפקדון בשטר אם טוען החזרתי דצריך לישבע מהני עד המסייע לפוטרו אף דטענת החזרתי דנאמן בשבועה הוא רק במגו דנאנסו וע"ז אין לו עד המסייע וכ' הנה"מ דהיכי דיוכל לטעון נאנסו אינו חושש להניח שטרו בידו שסומך ע"ז שאם יתבענו שנית יטעון נאנסו ועיי"ש עוד בנה"מ סי' מ"ו וסי' נ"א א"כ ה"נ בקידושין בע"א יוכל להיות שבאמת נתכוין להשטות וסמך ע"ז שיכחש העד ואינו כלל מטעם מיגו ולא דמי לדברי התוס' ב"ב ועכ"פ לע"ע יש ב' צדדי היתר א' משום דחשוב כקדשה בחפץ שאינו שלו וב' משום שי"ל דנאמן לומר שכיון להשטות עוד יש לצדד א"נ כשי' הנו"ב דחשש קידושין בע"א רק מדרבנן א"כ מפורש ברמ"א סי' מ"ב דקידושי דרבנן לפני פס"ע דרבנן לכ"ע א"צ גט דדרבנן מהני לדרבנן א"כ גם א"נ דקרובי אם אינו רק פסול דרבנן אפ"ה א"צ גט ואף אם נימא דחשש קידושין בע"א הוא חשש ד"ת ושוב י"ל דבקידש לפני פס"ע דרבנן צריך גט אפ"ה עכ"פ הוי כמה ספיקות להתיר שמא קידושין בע"א ל"מ ושמא כשי' הש"ך ז"ל דגם הרמב"ם מודה דקרובי אם הם בכלל פס"ע ד"ת וא"צ גט וגם יש עוד צירוף שי' קצת פוסקים דגם קידושי ד"ת לפני פס"ע דרבנן א"צ גט דאמרינן אפקיעונהו רבנן לקידושין ובפרט שיש לצרף מ"ש בשו"ת הגרע"א ז"ל דקידושי כסף לפני קרובי אם בוודאי א"צ גט דהא גם לעניין קידושי כסף כתב הרמב"ם דל"ח רק קידושי דרבנן רק דהש"ך חולק דגם הרמב"ם ז"ל מודה דחשוב קידושי תורה רק דלא נחשב במנין המצות וא"כ ממ"נ בשלמא בקידושי כסף לפני פסולי דרבנן ממש חוששין שמא קידושי כסף חשוב קידושי ד"ת גם לדעת הרמב"ם ז"ל כמ"ש הש"ך ובקידושי ד"ת לפני פס"ע דרבנן צריך גט אבל בקידושי כסף לפני קרובי אם ממ"נ או דחשוב קידושי תורה לפני פסולי ד"ת או דחשוב קידושי דרבנן לפני פס"ע דרבנן דא"צ גט ואף דבנו"ב מה"ת חאה"ע סי' ע"ו חולק דאף א"נ קידושי כסף הם ד"ת מ"מ י"ל קרובי אם דרבנן אך כ"ז אם היו שני עדים על הקידושין שפיר היו מקום לחוש שמא קרובי אם הם רק דרבנן וקידושי כסף הם ד"ת וצריך גט אבל כיון דליכא רק ע"א א"כ במקום עיגון בלא"ה מותרת אף אם הי' העד כשר וגם דקרובי אם לחוד אף אם יש שני עדים ג"כ מקילין במקום עיגון כמ"ש בשו"ת הגרע"א דסומכין אשי' הש"ך ז"ל דחשיבי פסולי עדות ד"ת ובפרט לעניין קידושי כסף די"ל דל"ח רק קידושי דרבנן מכ"ש הכא דאיכא תרתי לטיבותא דלא הי' רק ע"א ולרוב הפוסקי' חשוב פסול ד"ת בוודאי דיש להקל אף שלא במקום עיגון ובפרט בצירוף היתרים הנ"ל שלא הי' טבעת שלו וגם אומר דכיון להשטות בוודאי דליכא שום חשש קידושין וא"צ גט כנלע"ד ברור בס"ד והשי"ת יצילנו משגיאות:
באעה"ח ד' פקודי תרפ"א לפ"ק קאשוי. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל