מהרש חלק ג· רבי שמואל אנגל
סימן נא
בדבר השאלה שקנו בעיר רחוקה איזה מאות אווזות פטומות ונשלחו משם ועס"י סיבה נתעכבו בדרך עד אחר ג"י והי' הפסד גדול מאוד מכמה אלפים כתרים והבעלים המה לא עשירים ובאו לשאול כדת מה לעשות:
והנה אף כי אנכי מיראי הוראה עכ"ז מצאתי להתיר א' הכבדים מהאווזות הפטומות שיש בזה הפסד רב לבשלם אחר צלי' והטעם אף שלשי' הסוברים דבשר ששהה ג' ימים אין לבשלם אחר הצלי' והטעם כ' הש"ך די"ל דמחמת היובש אין כל הדם יוצא ע"י צלי' ויצא אח"כ ע"י הבישול ועפי"ז כתב הפמ"ג דגם בכבד ששהה ג"י דאסור לבשלו אחר צלי' לכתחילה מ"מ בח"ד מביא דבהפ"מ יש להתיר דכיון דמתירין בדיעבד גם בבשר ששהה ג"י אם בישלו אחר הצלי' ע"כ דשיטת המתירין עיקר שוב בהפ"מ יש לסמוך גם לכתחילה ובפרט בדם הכבד דנסתפק בש"ס ולשיטת הר"ת הס' גם בלי מליחה והטעם די"ל דדם הכבד מותר דכמו דהתירה התורה דם הכבד עצמו ה"ה די"ל דדם המובלע באברי' מותר ואף לשיטת הפוסקים דבלי מליחה פשיטא דאוסר בשר הנתבשל דדם המובלע לא גרע משאר דם האיברים רק הס' שמא גם ע"י מליחה אינו יוצא דם הנבלע בה כיון שפולט דם של עצמו הרבה מעכב מלהפליט דם האברים מ"מ עכ"פ אחר צלייתו יש ס"ס להתיר שמא ליכא בכבד כלל דם של איסור ושמא כבר יצא כולו ע"י צלייתו וכיון דבדיעבד סמכינן אשיטת הסוברים דמותר לבשלו אחר צלייתו ע"כ דסמכינן דצלייתו הוציא כל הדם שוב לענין לכתחילה מצרפין שיטת ר"ת די"ל דדם הכבד אינו אוסר אף בלי מליחה ונודע שי' הר"ן פ' הכותב דדבר שבדיעבד יהי' לו זכות עפ"י דין מהני סברא קלה להגבותו לכתחילה ובפרט דדם הכבד לשי' רוב הפוסקים אינו רק דרבנן ונהי דכ' הפמ"ג דדם הכנוס בסמפונות הוא ד"ת מ"מ י"ל דאם בישלו אח"כ במים כיון שעכ"פ יצא רוב דמו ע"י צלי' א"כ נגד מעט דם הכנוס בסמפונות הנשאר יש ס' במים ובאיסור קל כזה יש לסמוך לשער באומד יפה כמ"ש הש"ך ס"ק נ"ז ונגד דם הכבד עצמו דהוי רק דרבנן שוב יש לסמוך דכבר יצא ע"י צלי' ואף שי"ל דאין לבטל לכתחילה מ"מ באמת יש ס' שמא כבר יצא כל דמו ע"י צלי' דהא בדיעבד מתירין אף בבשר בבישלו אחר צלי' ורק לכתחילה חוששין שמא יש בו עוד קצת דם עכ"פ אין כוונתו לבטל האיסור דהא אינו יודע אם יש בו דם שוב ליכא חשש משום מבטל איסור ובפרט בס' איסור לשי' כ"פ מותר לבטל ובפרט בס' איסור דרבנן ע"כ מכל הני טעמא התרתי הכבדים לבשלם אחר צלייתם והבשר ימכרו לנכרים כדין בשר טריפה:
אך יען שבאווזות פטומות העיקר היא השומן יש לעיין בזה והנה אם הי' אפשר לבטלם ברוב שומן אחר ביבש הי' מקום לסמוך כיון דבדיעבד קיי"ל בבשר ששהה ג"י מותר ע"י ביטול ברוב והגם דלשיטת הש"ך רק לבשלו כ"א לבדו מותר ה"ט דהש"ך לשיטתו דחשוב מבשא"מ וא"כ באמת הקשה דמבשא"מ גם ביבש צריך ס' ורק שי"ל דבאיסור דרבנן ל"ג שמא יבשלם ויתן טעם כמ"ש הש"ך בסי' ק"ט ועיין בדג"מ ובפמ"ג אבל עכ"פ בשעת בישול יתן טעם ושוב יאסור אבל לפמ"ש הכו"פ ועוד כמה פוסקים דדם הנבלע דרך ציר חשוב מב"מ שוה בטעם עם בשר א"כ במב"מ שנתבטל ברוב לשי' הרא"ש מותר לבשלם ביחד ואיסור קל כזה שהוא רק חומרות הגאונים ודם שבישלו דרבנן ובפרט בשומן דלשי' השבו"י שומן אווז יוצא ע"י מליחה גם אחר ג' ימים א"כ שוב בוודאי אם נתבטל ביבש מותר לבשלו גם בקדירה אחת:
אך יען שלא הי' באפשרות לערבם ביבש כי לא היי להם שומן אחר ושאלו אולי יש מקום להתיר שימלחו השומן שעבר עליו ג' ימים וידיחנו מקודם ואח"כ כדין ויבשלו ואח"ז אם יזדמן להם שומן אחר כשר כדינו יוכלו לבטל השומן ברוב שומן כשר ובאמת זה הוא דבר קשה דאם יתערב בלח אז ל"מ לשיטת הש"ך דחשוב מבשא"מ א"כ יתן טעם בשומן כשר ואף באיסור דרבנן שנתערב צריך ס' בא"מ עכ"פ מדרבנן גזירה אטו איסור ד"ת דהא קיי"ל טע"כ ד"ת ואף א"נ כשי' הכו"פ דדם המובלע בבשר עם הבשר חשוב מב"מ מ"מ גם במב"מ אם נתערב בלח אף באיסור דרבנן צריך ס' אף דהוי כעין גזלג"ז מ"מ כתב הפמ"ג דאף לשי' הש"ך צריך ס' דחשוב כאוכל הכל ביחד וא"כ שוב י"ל דאם יתערב בלח יותסר עד ס' אך באמת לפמ"ש בשו"ת הגרע"א סי' ל"ח דמש"ה מותר להוסיף על השומן משום דהדם כבר נתערב בהשומן והוי רק כמוסיף דמותר באיסור דרבנן ולפי"ז י"ל דלפ"מ שכ' בכו"פ דהדם עם השומן חשוב מב"מ א"כ כבר חשוב כנתערב ברוב ביבש דשוב מותר לבשלו ואף דקשה לסמוך ע"ז מ"מ התרתי למלוח השומן ואח"כ לחלוט השומן ברותחין שמעלה רתיחות ולהוציאו בעוד המים רותחין ואח"כ לבטלו ברוב דבאמת לשיטת כמ"פ מהני חליטה לצמות הדם ואף דאין אנו בקיאין בחליטה מ"מ מפורש בהג"ה יד שאול יו"ד סי' שצ"ג לענין חלה שנפל בתבשיל רותח דיש להתיר דחשוב חליטה ואינו בולע וא"כ ע"י שמבטלו אח"כ ברוב עכ"פ ליכא חשש איסור ד"ת לשי' הכו"פ דדם עם שומן חשוב מב"מ א"כ גם באיסור תורה מב"מ בלח בטיל ברוב ובפרט דדם שבישלו אינו רק דרבנן שוב לענין איסור קל כזה וגם בצירוף שי' השב"י דשומן אווז אינו מתקשה אף אחר ג"י א"כ שוב ע"י חליטה עכ"פ הוי ס"ס להתיר שמא כשי' השבו"י ושמא מועיל חליטה א"כ מהני אח"כ לבטלו ברוב אף בלח ואך יען שאיש אחד בישלו קודם חליטה שלא הי' בפה ולא נודע לו שהי' ההוראה לחלטו ברותחין ויש שומן הרבה ויש הפסד גדול ע"כ הורתי לבטלו אח"כ ברוב שומן כשר היינו לבטלו טיפין טיפין שבכל פעם יהי' בההיתר ס' נגד האיסור ואח"כ יוסיף עליו עוד בכשיעור שבכל פעם יהי' ס' נגד מעט האיסור שנשפך בו ואף שלאחר שמוסיף שוב נרגש הטעם מ"מ כיון דעכ"פ נשאר רוב ומב"מ בטל ברוב מה"ת אף בלח ויש עוד צירוף שי' רש"י והראב"ד ז"ל דאמרי' קמא קמא בטל ואף להפוסקים דאמרינן חוזר וניעור אם נרגש הטעם מ"מ לשיטת הכו"פ היא רק מדרבנן כמ"ש התוס' בבכורות כ"ב שוב באיסור קל כזה דדם שבישלו דרבנן וגם שהה ג' ימים הוא רק חומרות הגאונים וגם בשומן כ' השבו"י דאין בו החומרא דשהה ג' ימים שוב סומכין אהא דאמרינן קמא קמא בטל ובפרט שגם אח"כ עכ"פ נשאר רוב שומן כשר פשיטא דיש להתיר לערבו בשומן כשר מעט מעט וגם אחר כל התערובות יושאר רוב שומן כשר ובפרט שאין דרך לאכול שומן בעין רק מערבין אותו בתוך מאכל א"כ כיון דלח בלח לא נעשה נבילה ובפרט בס' איסור לשיטת הט"ז בסימן ס"ד ל"א חנ"נ שוב בוודאי יהי' בתבשיל ס' נגד מעט דם הנשאר בהשומן שוב בוודאי יש להתיר בלי פקפוק כנלע"ד ברור בס"ד:
באעה"ח יועש"ק ויגש תר"פ לפ"ק פה קאשוי. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.