מהרש חלק ג· רבי שמואל אנגל
סימן נ
להרב מו"ה פייביש נ"י מוצד"ק צאנז יצ"ו:
עד"ש אי מותר לכבות נרות העלעקטרישע בבהמ"ד בשבת ע"י עכו"ם וכת"ה האריך בזה ותוכן הדבר נודע דיש ג' שיטות בזה שיטת בה"ג המובא בתוס' גיטין ד"ח וב"ק ד"פ דלצורך מצוה מותר אמירה לנכרי אף במלאכה ד"ת וי"ל דאין חילוק בין מצות מילה לשאר מצות אך שיטת הרמב"ם ז"ל דגם לגבי מילה אינו מותר אמירה לנכרי רק בדרבנן ושיטת התוס' ורמב"ן שם דלשאר מצות אף שבות דשבות אסור והובא כ"ז בר"ן ס"פ רא"דמ ובש"ע או"ח סימן ש"ב. והנה שיטה הג' מביאים ראי' מהא דנכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה אף לר"ש דמשאצל"ג פטור ונשמע דאסור אמירה לנכרי אף בדרבנן וכת"ה הביא דלשי' הרמב"ם דס"ל דאמירה לנכרי במלאכה דרבנן שרי ותיקשי לכאורה ממתני' זו הנה באמת הרמב"ם ז"ל פסק משאצ"ל חייב וכת"ה הביא שי' הר"ן דבכיבוי הואיל דצריך לפחמין הוי ד"ת לכך גזרו בכ"ע:
באמת המעיין בר"ן פ' חביות מפורש טעם זה רק אהא דהוקשו דהא מוכח בש"ס דבמקום פסידא מותר שבות אף ע"י ישראל ע"כ כתב דהכא הרואין לא ידעו החילוק אי צריך לפחמין אבל הא דאסור גם ע"י נכרי הוא רק משום דאדם בהול על ממונו יש לחוש שמא יעשה בעצמו ועיין במג"א סימן של"ד סק"ל שהביא גם דברי הר"ן הנ"ל ומוכח דבאמת מצד אמירה לנכרי לחוד לשי' המתירים שבות לצורך כל מצוה ק"ה דהי' מתירין כיבוי היכי דא"צ לפחמין ועכצ"ל כן דאל"כ תיקשי לשיטת המתירים גם אמירה לנכרי במלאכה ד"ת לצורך מצוה וה"ה לצורך הפסד ממונו ועיין תוס' פסחים די"א דהפסד מצוה חשוב כמו הפסד ממון א"כ תיקשי ממתני' דידן דנכרי שבא לכבות ואף שי"ל דקאי לר"י דמשאצ"ל חייב לר"י מ"מ מותר אמירה ועכצ"ל דשם הטעם משום דאדם בהול על ממונו ויש לחוש שמא יכבה בעצמו וא"כ גם לשי' הסוברים דאמירה לנכרי במלאכה ד"ת אסור עכ"פ כיון דמתירין אמירה לנכרי בדרבנן ה"ה דמתירין לכבות ע"י נכרי היכי דא"צ לפחמין והיכי דליש הסברא דאדם בהול על ממונו שמא יבוא לכבות בעצמו ונשמע דלכבות נרות בביהכ"נ דא"א להניחם דלוק כל הלילה דיש לחוש שמא יבא לידי סכנה אם ידלקו בלי שומר ואם לא ידלקם כלל לא יהי' אור בביהכ"נ ומצינו בש"ס דביצה דהתירו סופו משום תחילתן וחשוב עכ"פ הכיבוי לצורך מצוה וא"נ דבמשאצ"ל פטור שוב הוי רק שבות בדרבנן ושרי דעכ"פ ל"ש החשש שמא יכבה בעצמו כיון דלע"ע אין ההפסד ברור לפנינו ל"ש אדם בהול על ממונו א"כ לכאורה יש מקום להתיר לשי' הרמב"ם ז"ל:
ואף שי"ל דהא אין הדבר ברור להלכה אי קייל"ן דמלאכה שאצ"ל פטור ועיין במ"א סי' של"ד ובמחה"ש שם וא"כ שוב יש לחוש לשי' הפוסקים דמשאצ"ל חייב אך אכתי לעניין אמירה לנכרי הוי סד"ר דשמא הלכה דמשאצ"ל פטור ומותר בו אמירה לנכרי ובפרט דהוי כעין ס"ס להקל שמא משאצ"ל פטור ושמא כשיטת בה"ג דגם אמירה לנכרי במלאכה ד"ה מותר במקום מצוה והגם דבמלאכה ד"ת רוה"פ אוסרים וי"ל דלא מצטרף לס"ס כמ"ש תוס' כתובות צ"ט מ"מ לעניין דרבנן יש לצרפו לס"ס כמבואר שם בתוס' ובפנ"י ובתוס' נדה די"ט ואף די"ל דהוי כעין ס"ס להחמיר שמא משאצ"ל חיוב ושמא גם שבות דשבות אסור במקום שאר מצות וי"ל דס"ס להחמיר אף בדרבנן אסור כנודע מדברי המל"מ פ"ד מבכורות אך נגד זה יש ס"ס להקל שמא כשי' בה"ג וא"כ יש מקום להתיר ע"י נכרי ובפרט אם האמירה יהי' מעש"ק כמ"ש בב"י סי' רמ"ר ועיין במל"מ פ"ו משבת:
ע"ד כ' כת"ה דבכיבוי י"ל דגם משאצ"ל חייב עפימ"ש בתוס' ב"ק דל"ה דבחובל לר"ש אף במלשאצ"ל חייב זה טעות דזה רק לעניין חובל ומבעיר הואיל דילפינן מהבערת בת כהן ולא ס"ל דתיקון מצוה חשוב תיקון דל"ח בכלל מלאכה הצריכה לגופה ובאמת גם שם בב"ק בתירוץ השני כתבו דמצוה משוי לי' למלאכה הצ"ל אבל לעניין כיבוי שפיר אם א"צ לפחמין פטור ובמג"א סי' רע"ח מתרץ רק הא דס"ל החובל בשבת פטור מתשלומין הטעם דבחובל גם במשאצ"ל חייב עיי"ש יצא דשפיר י"ל דלשי' הרמב"ם דס"ל דשבות דשבות במקום מצוה מותר א"כ לדידן דעכ"פ מספקא לן שמא משאצ"ל פטור א"כ יש להתיר כיבוי ע"י עכו"ם שאומר לו מע"ש ובפרט אם אומר לנכרי שיגיד לנכרי אחר דהכא ל"ש החשש שמא יבא לכבות בעצמו כיון דל"ש החשש אדם בהול על ממונו עוד העיר כת"ה דאף א"נ דכיבוי אסור אף ע"י עכו"ם מ"מ בנר העלעקטרי דל"ש פחמין א"כ לר"ש ל"מ איסור תורה וגם לר"י מ"מ דהיכא דליכא פחמין אינו אסור מה"ת והביא מ"ש בשו"ת בי"צ דתלוי בפלוגתת רש"י ותוספת וא"כ לעניין אמירה לעכו"ם הוי ס' דרבנן ואף דהוי ס' דנתגלגל מ"מ מצרפין לשיטת הפוסקים כר"ש במשאצ"ל וכמ"ש הש"ך סימן ס"ו לענין דם בצים וכ"ת דחה דשם אחר שנתערב לא משכחת שיה' צריכין לדון לד"ת אבל כאן דלכבות בעצמו הוי ס' ד"ת שוב הוי זילזול לדבריהם להתיר ע"י נכרי וכמו בס' ברהמ"ז לפע"ד באמת אדרבה רק בהא דס' דרוסה שנתערב כי בשעה"מ פו' ממקוואות דבשעה שנולד הס' לא ידענו שנצטרך לדון על הס' לעניין דרבנן דהא לא ידענו שיתערב בהיתר א"כ כבר הוחלט הס' בעודו ס' ד"ת אבל היכא דתיכף בשעת לידת הס' נולד על ד"ת ודרבנן ביחד מקילין לענין דרבנן וכהא דס' תרנגולת נבילה אף דמחמירין לעניין התרנגולת מקילין לעניין הביצה ועיין במ"ל ה' מ"א שכ' דא"נ דאיסור סחורה בדברים האסורים אינו רק דרבנן היו מותר לסחור בס' איסור תורה אף דלאכילה הוי ס' ד"ת מ"מ לענין סחורה מקילין:
ונודע מ"ש קצת פוסקים דבס' בכור יהי' מותר להטיל מום א"נ דהטלת מום אינו רק מדרבנן בזה"ז וחוץ לזה הכא בוודאי ל"ש לומר דיהי' אסור לכבת ע"י עכו"ם מטעם זילזול דבשלמא בס' בירך כיון דמברך הג' ברכות ע"כ נראה לכל העולם שיש עכ"פ ס' אם בירך דאם בירך כבר הי' אסור לברך עוד הפעם ושפיר אם מיקל מס' שלא לברך ברכה ד' יהי' זלזול בדרבנן אבל הכא חוץ מזה דיש ס' תורה אי אסור כיבוי חוץ לזה יש בזה עכ"פ וודאי איסור דרבנן א"כ מזה שאין מכבה בעצמו אינו ניכר שהוא מחמת ס' איסור תורה דהא י"ל דפורש מחמת שהוא וודאי איסור דרבנן ולענין לעשות ע"י עכו"ם שרי בדרבנן א"כ ממילא ל"ח זלזול וז"ב ופשוט דרך משל אם הי' הדין דבשר בהמה בחלב יהי' איסור הנאה רק מדרבנן והי' ס' על חלב אם נפל בו בשר בהמה או רק בשר עוף דפשיטא דהי' מקילין לעניין הנאה דהוי ס' דרבנן ול"ש לומר כיון דמחמירים לעניין אכילה דהוי ס' ד"ת נחמיר ג"כ לעניין הנאה דרבנן ז"א דלעניין אכילה א"צ לדון כלל מכח הס' דגם בשר עוף בחלב אסור באכילה עכ"פ מדרבנן וא"צ לדון רק לעניין הנאה והוי ס' דרבנן ה"ה כאן לכבות בעצמו אין צריכין לדון מכח ס' ד"ת דעכ"פ מדרבנן אסור ועיקר הס' רק לעניין עכו"ם דאם יש בזה איסור תורה ע"י ישראל אסור ג"כ ע"י עכו"ם ושוב עיקר הס' לעניין ע"י עכו"ם ושוב הוי ס' דרבנן יצא דאם נחליט דבזה ל"ש פחמין א"כ י"ל דגם לר"י דמחייב במשאצ"ל מ"מ ליכא איסור ד"ת אף ע"י ישראל ושוב ע"י עכו"ם מותר וגם שמא הלכה כר"ש והיכא דל"ש פחמין לא משכחת איסור תורה ומותר ע"י עכו"ם ואף אם נחוש דכאן שייך ג"כ פחמין מ"מ שמא קיי"ל כר"ש במשאצ"ל ממילא היכא דאינו מכוין לעשות פחמין ליכא רק איסור דרבנן והיכא דל"ש החשש שמא מתוך שבהול על ממונו יכבה בעצמו יש להתיר ע"י עכו"ם וגם יש לצרף שאר היתרים שכ' כת"ה ע"כ מכל הני טעמי אם באמת יש צורך להדליקם בביהמ"ד דע"ז יתרבה האור יש מקום להתיר ע"י עכו"ם שיאמר לעכו"ם אחר מע"ש והעיקר דתלוי בראות עיני הבד"צ דק' צאנז וז"ב ועיין שו"ת מהרש"ם סי' רמ"ז ח"ב שכ' ג"כ דמותר לכבות העלעק- טרי בליל ש"ק ע"י עכו"ם וז"ב בס"ד:
באעה"ח ב' נצבים בעת"ר לפ"ק ראדמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.