אור ברסלב
מהרש חלק ג סימן לט

מהרש חלק ג· רבי שמואל אנגל

סימן לט

סימן לח

להרב הה"ג בנש"ק מו"ה משה ליפשיטץ אבד"ק בריגל שליט"א.

בדבר שנאפה עיסה שנילושה במי פירות ונתנו בו מלח הרבה לצורך חולה ונאפה בתנור עם שאר מצות אך אומר האופה שלא נגעו המצות הללו בשאר המצות זה תורף השאלה בקצרה וזה תשובתי:

הנה בגוף המצות שנילושו עם שמן ונתנו בו מלח הנה מחשש מ"פ עם מים שנחוש דמלח חשוב מים וא"כ בלא נאפה מיד יש לאסור. באמת לחד שיטה רק במלח שחופרין מקרקע יש פלוגתא אי חשוב כמי פירות אבל במלח שמבשלין לכ"ע דינו כמים אבל לחד שיטה שמפורש שם במג"א אדרבה במלח שחופרין לכ"ע דינו כמי פירות וגם במלח שמבשלין לחד שיטה דינו כמ"פ ובאמת בש"ע של התניא סימן תס"ב כתב העיקר דהפלוגתא הוא במלח שמבשלין ובזה העיקר דחשוב כמים ולפ"ז אם נתן בה מלח שמבשלין יש חשש מכח מ"פ עם מים ובלא נאפה מיד יש לאסור אף בדיעבד ואף אם נזהרו בה אבל כיון שלא ידעו שיש בזה חשש מ"פ עם מים י"ל כל מלתא דלא רמיא עלי' ל"מ ברי לי אך באמת כיון דעכ"פ נוהגין זריזות אף בשאר מצות דלכתחילה אסור להשהות אף רגע בלי עסק א"כ נודע מ"ש בשו"ת צ"צ דאם בדקה ע"מ לילך לביהכנ"ס מהני בדיקתה לענין שאם ראתה אחר ג"י לבדיקה הראשונה דשוב תולין הכתם במה דתולין אחר ג"י עיין יו"ד סימן קצ"ו ועיין בש"ע של התניא או"ח סי' תמ"ח דאם בישלו בכלי חדש לצורך רפואה אף שלא נזכר לשם פסח מהני ועי' פמ"ג יו"ד סימן צ"ד בשם המבי"ט בקרית ספר עכ"פ אם אומר ברי שאפו תיכף י"ל דליכא חשש ואף אם לא אמר ברי לי שאפו תיכף אפ"ה מפורש בש"ע של התניא ז"ל סי' תנ"ה אות ל"א דאם העיסה נילושה במ"פ לחוד, אף שנתנו בו מלח הרבה מותרת אף אם לא אפאה מיד דכיון דליכא בזה רק מ"פ אינו מחמיץ ומוכח דאף דכ' שם דהעיקר דמלח חשוב כמו מים מ"מ מותר בדיעבד וע"כ כנ"ל דאף דיש בו כח המים מ"מ אינו גורם חימוץ כמו שנסתפקו הפוסקים בסי' תס"ב דבמעט מים עם מ"פ הרבה די"ל דאינו מחמיץ רק דהח"י כ' דעכ"פ במקום שיש כח המים יוכל להתחמץ אבל עכ"פ לא גרע ממים לחוד דאינו מתחמץ בפחות משיעור מיל א"כ בשלמא בנילוש במים יש חשש מ"פ עם מים וגם שמחמם העיסה אבל בנילוש במ"פ ונתנו בו מלח י"ל דהמלח חשוב ג"כ מ"פ ובפרט א"נ דחשוב כמים מ"מ חשוב רק כמו מעט מים דנהי דנתנו הרבה מלח אבל עכ"פ כח המים שבו הוא דבר מועט ואינו מתחמץ בפחות משיעור מיל עכ"פ בדיעבד מתיר התניא בש"ע שלו סימן תנ"ה אות ל"א א"כ במקומות שנוהגין היתר בעיסה שנילושה במ"פ גם בזה יש להתיר אם עכ"פ לא שהה יותר משיעור מיל קודם אפי' ובשלמא אם שהה יותר משיעור מיל הי' מקום לחוש לשי' הח"י דמלח חשוב כמו מים וגם במעט מם עם מ"פ הרבה עכ"פ מתחמץ כשיעור מיל אבל כיון דלא שהה א"כ אף אם נחוש דמלח חשוב כמו מים מ"מ חשוב רק כמו מעט מים וחשוב כמעט מים ומי פירות הרבה דאינו מתחמץ עכ"פ בפחות משיעור מיל עכ"פ לדינא אין במצות הללו חשש חימוץ ורק באמת במדינות הללו אין אוכלין מצה שנילושה אף במ"פ לחודא כמפורש ברמ"א סי' תס"ב דחוששין שמא נתערב בהם מים כ"ש וגם לשי' הפוסקים דמ"פ לחוד ג"כ חשוב חמץ נוקשה:

אך זה הוא רק מצד המנהג דמדינא אף לשיטת הסוברים דמ"פ לחוד חשוב חמץ נוקשה עכ"פ אינו רק איסור דרבנן דרק במ"פ עם מים כ' בנוב"י דא"נ דל"ח רק נוקשה ע"כ דס"ל נוקשה ד"ת וגם בזה דחו דבריו עיי' במק"ח ובשו"ת בי"א ובתשו' הארכתי עכ"פ במ"פ לחוד אף להאוסרים אינו רק דרבנן וגם בדרבנן סומכין אשי' רוב הפוסקים דל"ח אף נוקשה במ"פ לחוד וחשש שמא נתערב בו מים כ"ש ג"כ ליכא חשש אם לא שהה שיעור מיל ולענין שאר המצות בוודאי ליכא שום חשש דל"מ אם נימא דמלח חשוב מ"פ א"כ אף שאנו מחמירין במצה שנילושה במ"פ הוא רק מחשש שמא יש בה מעט מים ואפ"ה מפורש בחטה שנמצאת במ"פ מותר וכ' בתניא בסי' חס"ב אות י' דאף דאנו חוששין שלא ללוש במ"פ אבל לענין חטה הנמצאת במ"פ אין חוששין שמא יש בו מים כיון דליכא חשש רק מחמת שנבלע מהחטה שנתחמצה ולענין חשש תערובות מעמידין על עיקר הדין דל"ח שמא יש בו מים מכש"כ דעיסה שנילושה במ"פ נהי דאנו מחמירין שלא לאוכלה אבל לא לאסור שאר המצות שבלעו ממנה ובפרט כיון דמותר לחולה ולזקן בוודאי דאינו אוסר מצות שנגעו בה:

ואף שהכא יש חשש מכח המלח דהוי מים עם מ"פ מ"מ כיון שהבאתי בשם התניא דעיסה שנילושה במ"פ לחוד אף בנתנו בו מלח הרבה אפ"ה מותר בדיעבד אם לא שהה שיעור מיל קודם אפי' והטעם כתבתי דחשוב ס"ס שמא מלח חשוב מ"פ ושמא עכ"פ ל"ח רק כמעט מים דאינו ממהר להחמיץ וכיון דמצה זו כשרה. אף בפ"ע ובפרט שאומרים האופים שלא נגעו בתנור וכיון דעכ"פ אנו נזהרים לכתחילה שלא יגעו המצות בתנור מחשש שבמקום הנגיעה אינו נאפה יפה א"כ ל"ש לומר כל מילתא דלא רמי' עלה דאינש וכו' כיון דעכ"פ רמי' עלי' מחשש שמא יגעו זה בזה ואף דבזה ליכא חשש בדיעבד מ"מ ל"ח בכלל מילתא דלא רמי' עלה דאינש ובפרט דהכא רמי' עלי' מחשש איסור חמץ ובפרט דלשי' המבי"ט בקרית ספר באיסור דרבנן מהני ברי לי מכ"ש הכא דל"ח אף בכלל איסור דרבנן בוודאי מהני ברי לי ומה דחושש כת"ה מטעם ריחא מפורש בח"י סק"ח ובש"ע של התניא סימן תמ"ז אות ט' דבפת חמץ שנאפה עם מצה אף אם החמץ נילוש בשומן או בשמן אפ"ה חשוב כחוש ואינו אוסר אף בפסח מכח ריחא ובפרט קודם הפסח בוודאי דאינו אוסר בריח דלא גרע משאר איסורין ובפרט בתנור גדול בוודאי ליכא חשש ע"כ על שאר המצות ליכא שום חשש והשי"ת יצילינו משגיאות:

באעה"ח ד' אחרי י"ב ניסן תרפ"א לפ"ק קאשוי. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

מהרש חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה