אור ברסלב
מהרש חלק ג סימן לד

מהרש חלק ג· רבי שמואל אנגל

סימן לד

סימן לג

להרב הה"ג חו"פ בנש"ק כש"ת מו"ה נפתלי שליט"א אבד"ק ווישניצא יצ"ו.

בדבר שאלתו באחד שעולה לתורה משה צבי ושם החתימה משה הירש ובפ"כ משה לחוד האיך לכתוב בגט:

הנה יפה הביא כת"ה מ"ש בט"ג אות כ"ד לענין זנוויל דוב לכתוב אם הוא איש שרגיל לחתום זנוויל דוב דמתקרי שמואל דוב והמכונה בעריל ולפ"ז יש לכתוב בנ"ד משה הירש דמתקרי משה צבי ודמתקרי משה וכוונת הט"ג משום דעל שם החתימה אין לכתוב דמתקרי כשיטת הט"ז מש"ה מוכרחין להקדים שם החתימה ואף דשם באות כ"ז גבי יהושיע פאליק כתב דא"צ לכתוב יהושיע פאליק ומוכח, דלא משגיחין טל שם החתימה שם כיון דקורין אותו פאליק י"ל דרוצה לחתום גם בשם הנקרא בפ"כ אבל הכא דלא נקרא רק בשם משה לבד וחותם משה הירש נראה שרצונו שהירש לא יהי' חשוב נשתקע א"כ א"א להשמיט שם הירש דרק באם נשתקע שם הירש לגמרי אז אף דנקרא בשם צבי אין לכתוב כינוי הירש כמפורש שם באות כ"ח אבל הכא עכ"פ ל"ח נשתקע כיון דחותם בו א"כ בוודאי דצריך לכותבו וממילא מוכרח להקדימו ואף שיש לחוש דשם החתימה הוי טפל לשם שעולה בן לס"ת ונגד שם הקריאה מ"מ ידוע שיטת רוב העוסקים דבמפרש השמות ליכא קפידא בהקדים שם הטפל וכוונת הש"ס שרה וכל שום היינו רק בכותב וכל שום ואף לשי' הפוסקים דגם במפרש השמות אפ"ה יש להקדים שם העיקר מ"מ דעת כמ"פ דאינו לעיכוב רק לכתחיל' והכא כיון דעל שם החתימה א"א לכתוב דמתקרי א"כ היכי דא"א חשיב כדיעבד עיי' בש"ע יו"ד סימן ל"ג לענין שחיטת ב' סימנים בעוף בש"ך שם ובפרט שי"ל דשם החתימה חשוב כשם עלי' לס"ת כיון דהירש היא כינוי לצבי וא"כ הוי שלש ס' להיתר וג' ס' מותר אף נגד ח"א עי' ביו"ד סי' ק"י ובפרט דהכא ליכא חשש שינוי לגמרי רק חשש לעז ואינו רק פסול דרבנן בודאי מהני שלש ספקות וכת"ה הביא משו"ת ד"ח ח"ב סי' קכ"ט לענין א' שעלה לס"ת ישראל דוב וחותם ישראל בעריש ונקרא בפ"כ בעריש דעתו דלא סגי בגט א' לכתוב ישראל בעריש דמתקרי ישראל דוב והמכונה בעריש רק דעתו לכתוב ב' גיטין א' כנ"ל ובגט שני וכתבו ישראל דוב המכונה בעריש ולהשמיט לגמרי שם החתימה עיי"ש:

ובאמת בנ"ד ליכא עצה זו דשם נקרא עכ"פ בפ"כ בעריש א"כ שם בעריש שחותם בו הוא אותו שם שנקרא בו ג"כ שפיר י"ל דא"צ לכתוב כלל ישראל בעריש כיון ששם ישראל ג"כ כבר נקרא בעלי' לס"ת ושם בעריש ג"כ יזכר בשם המכונה ורק שהי' אפשר לחוש דבחתימה מחזיק א"ע בשם ישראל בעריש בזה כבר הבאתי מדברי הט"ג דא"צ לכתוב יהושיע פאליק די"ל דאינו מחזיק א"ע בשם יהושיע פאליק רק שמזכיר גם שם פאליק לפי שנקרא בו בפ"כ אבל בנ"ד שנקרא בפ"כ רק בשם משה א"כ אם לא יכתבו שם החתימה ישמטו שם הירש לגמרי וכבר הבאתי דכיון דעכ"פ ניתן לו שם הירש מעריסה לכינוי וגם עתה חותם בו עכ"פ מהני עכ"פ לענין זה שלא יהי' חשוב נשתקע א"כ נהי דבדיעבד אם יכתבו גט אחד בשם משה צבי דמתקרי משה ג"כ כשר יהי' דעכ"פ כיון שהזכיר שם עלי' לס"ת ושם הנקרא בפ"כ כשר בדיעבד עכ"פ לכתחילה יש לכתוב גם שם הכינוי שלו ועי' בשו"ת חא"ש סי' ח' שכתב במי שחותם א"ע ארי' ליב ועולה לתורה ארי' אך בפ"כ נקרא ליב דיש לכתוב ארי' יהודא דמתקרי ארי' המכונה ליב עיי"ש ועיי"ש בסי' קצ"ג במי שחותם א"ע זאב וואלף ועולה לס"ת זאב ונקרא בפ"כ וועלוויל דיש לכתוב זאב וואלף המכונה וועלוויל דמתקרי זאב ועי' שו"ת בי"ש או"ח סימן פ"ז ועיין שו"ת בי"ש אה"ע סימן ק"א ואם אמנם דבחא"ש סי' קל"ז מוכח דבחותם נחמי' ליב ועולה לס"ת נחמי' יהודא ונקרא בפ"כ נחמי' דאינו נכון להשמיט שם החתימה אך משמע שם דיוכל לכתוב דמתקרי נחמי' ליב כיון דשם נחמי' עולה בו לס"ת ג"כ אף דשם ליב אינו רק בחתימה אפ"ה יוכל לכתוב דמתקרי נחמי ליב אך שם עכ"פ אביו קורא אותו גם בשם משה נחום ליב והגם שכ' שם סברא זו בלשון ועוד מ"מ היכי שכ' בתשובה הרבה סברות אין לסמוך אתשובה זו רק אם שייך כל הסברות ע"כ נלע"ד לדינא כיון דא"א ליתן ב' גיטין עיי"ש ובפרט שא"א להשמיט שם הירש כיון דלא נקרא בשם הירש ואם לא יכתבו כפי שחותם יהי' נשמט שם הירש לגמרי ע"כ לדעתי כיון דבמפרש השמות לשי' רוב הפוסקים אין קפידא בהקדים שם הטפל ובפרט דבדיעבד אין חשש לשיטת כמ"פ בהקדים שם הטפל ע"כ נוכל לסמוך על הט"ג וכפי שפסק בחא"ש סי' צ"ח ובסי' קצ"ז ובשו"ת בי"ש או"ח סי' פ"ז ובאה"ע סי' ק"א ולכתוב משה הירש דמתקרי משה צבי ודמתקרי משה. ולכתוב משה לחוד אין דעתי נוחה נהי דשם שנקרא בפ"כ מועיל בדיעבד עכ"פ לכתחילה יותר נכון לכתוב משה הירש דמתקרי משה צבי ודמתקרי משה כנלע"ד בס"ד לדינא:

ב.) ובדבר הילד של ר' דוד פאלגער הנה בגוף הענין מה שהביא כת"ה בשם הגאון הח"ס זצ"ל דאם הי' לו בנים מקודם שלא מחו ל"ח בכלל מתו מחמת מילה ובאמת אין לסמוך אסברא זו דיש לחוש דנתקלקלו אח"כ ונעשו בני רפי דמא והגם דמצינו כעין זה דעת מוהר"ר יוחנן דלענין רדמ"ת אם נתחזקה בביאות של היתר באותו בעל ל"ח רדמ"ת אך באמת להלכה פסקינן דגם בנתקלקלה אח"כ אפ"ה חשיב רדמ"ת ובספרי ח"א סי' כ"ב ביארתי די"ל הואיל דרוב נשים אין רדמ"ת א"כ יש לתלות בדם צדדין אבל כיון דרוב נשים גם מחמת צדדין אינן רואין, א"כ יצאה מרוב ושוב חוששין שמא דם מקור הוא אבל בהוחזקו בהיתר יש חזקה בתולדה ובזה מוקמינן אחזקה, אף בנולד ריעותא אך כ"ז שם דאפשר לתלות בדם צדדין אבל הכא דאין במה לתלות אף בנתקלקל אח"כ יש לחוש וע' בשו"ת אמרי א"ש ובשו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סי' צ"ו דאין לסמוך על מה שהי' לו בנים מקודם דלא מתו והנה בגוף הדבר אם נימא דבי ילדים הראשונים מחו מחמת מילה כיון דנולד בו החולי קודם שנתרפא מהמילה עיי' בשו"ת בית יצחק סי' צ"א שנסתפק בזה הרבה אי בניתק מחולי מילה לחולי אחר חשוב מחו מחמת מילה עיי"ש עכ"פ א"נ דהוה בכלל מתו מחמת מילה הנה ע"י מה שמלו הילד בשנה העברה וחי ב"ה לאורך ימים עי"ז לא אזדא החזקה דמתו מחמת מילה דידוע דווסת קבוע אינו נעקר רק בג' פעמים ועיין בשו"ת בית יצחק שהוכיח דמתו ב' ילדים מחמת מילה גרע עוד מווסת דשם קיי"ל דווסת דרבנן וכאן הוו איסור תורה ואף דמבואר ביו"ד סימן קפ"ז דעברה ושמשה פ"א ולא ראתה מהני מ"מ בא"ר שם חולק ודעתו דבעי שימשה ג"פ ואף דהש"ך דחה דסגי בפ"א ועיי"ש בדג"מ דבתשמיש פ"א חוששין שמא חיפהו ש"ז ומכלל דבלא"ה סגי בשימשה פ"א אך באמת שם הוי רק ווסת גרוע כמו ווסת קפיצה דחשיב רק כמו ווסת שא"ק ונעקר בפ"א ואף לשי' הט"ז והחוו"ד דחשיב ווסת קבוע מ"מ אינו רק איד"ר וסגי עקירה בפ"א אבל לענין חשש מתו מחמת מילה ל"מ עקירה בפ"א ועיין שו"ת מהרי"ט שכ' בפירוש דלא מהני עקירה בפ"א לענין מתו מחמת מילה ובפרט הכא דגם הילד שנימול לא מלו אותו רק אחר ה' חדשים י"ל דרק כיון דאז הי' בן ה' חדשים מכבר נתחזק כוחו מש"ה לא הזיק לו מילה ובספק פיק"נ אזלינן לחומרא:

ע"כ מכל הני טעמי נלע"ד ברור דצריך עכ"פ להמתין איזה חדשים כמו שהמתינו בילד ראשון שנולד בשנה העברה ואם אז יהי' בריא וגם הרופאים יאמרו שהוא בריא וחזק יוכלו למולו וכבר כ' הרמב"ם דאפשר למול אח"כ ואי"א להשיב נפש אחד מישראל:

באעה"ח ב' עקב עת"ר לפ"ק ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופק"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

מהרש חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה