מהרש חלק ג· רבי שמואל אנגל
סימן לג
להרב הה"ג בנש"ק כש"ת מו"ה חיים ליע- בערמאן שליט"א אבד"ק דאברא יצ"ו:
בדבר שאלתו שהי' מונח הסכין של שחיטה איזה שעות בתיבה בבהמ"ד ואח"ז כשבא השו"ב לביתו והתחיל לבדוק ותיכף בהולכה ראשונה מצא פגם אם יש לחוש על מה ששחט אז עם הסכין הזה.
והנה באמת מפורש בש"ע דבבדק אחר שחיטה שוב בנמצא פגום תלינן דלאח"ש נפגם אף באין במה לתלות מ"מ אמרינן שמא עם עמידתו נפגם וע"ש בש"ך דאף דעכשיו אם הסכין מונח במקום מוצנע אף בשחט בלי בדיקה תחילה וסוף אפ"ה כשר ול"ח שמא עם עמידתו נפגם אף להחמיר מכ"ש להקל מ"מ מחלק הש"ך דכ"ז שם דכל זמן שלא ראינו הריעותא בסכין מחזיקין לי' בחזקת בדוק אף שסכין אפשר להתקלקל מ"מ כ"ז שלא ראינו ריעותא חשוב חזקת בדוק של הסכין לבירור גמור וחשוב נודע במה נשחטה אבל כאן שנמצא פגום נהי דבנמצא פגום אח"ש מחמירין ול"א השתא הוא דאיתרע וה"ט משום דסכין עליל להתקלקל מחמת השחיטה או כמו"ש במק"א דחזקה דאיתרע כיון דנלמד רק מנגע ל"ח בירור ול"מ בד"נ כמ"ש הגאון מלייפניק זצ"ל וה"ה דל"ח נודע במה נשחטה אבל היכי דבדקו אח"ש והבדיקה הי' מחמת חיוב המוטל עליו עפ"י הדין לבדוק א"כ בוודאי בדק כהוגן ושוב תלינן דוודאי נפגם אח"כ וכדמצינו בש"ס נדה דף ב' דמפקידה לפקידה ממעטת על יד מעל"ע וחזינן דאף דמחמירין מעל"ע לענין טהרות מ"מ אם בדקה בחד מעל"ע ל"א דלא בדקה יפה ואינה טמאה רק משעת בדיקה ה"ה הכא כיון דעכ"פ אפשר שיתהווה פגם בסכין מעצמו שוב ל"א דלא בדק יפה וכעין דמצינו בש"ס ביצה דף ו' דבהשכים ביו"ט ומצא ביצה דבדאיכא זכר כיון דבוודאי אינה יולדת בלילה אז אף בבדק מאתמול ולא מצא אפ"ה אמרי' אימר לא בדק יפה ובספנא מארעא כיון דעכ"פ יש מיעוט דיולדת בלילה נהי דבלא בדק מתירין ותלינן דנולד מאתמול דאף דס' בדשל"מ מחמירין אף בדרבנן מ"מ הכא הוי צד ההיתר שכיח וצד האיסור לא שכיח אזלינן לקולא אבל עכ"פ בבדק כיון דעכ"פ יש לתלות לאיסור על צד המיעוט שוב ל"א דלא בדק יפה:
עכ"פ חזינן דהא דלא בדק יפה אינו סברא פשוטה וכשאפשר לומר עכ"פ על הדוחק דנולד אח"כ תלינן וה"ה הכא כיון דהבדיקה הי' מדינא שוב ל"א דלא בדק יפה ותלינן דוודאי אח"כ נפגם ורק באמת מצינו דעד שלפני תשמיש אינו ממעט מתוך שמהומה לביתה אימר לא בדקה יפה ובפרט דבגוף הדין בנמצא הסכין פגום אח"ש דמחמירין אינו מכח וודאי רק דכיון דבח"א קיימא בעי עד שיוודע לך במה נשחטה וחזקה דאיתרע ל"ח בירור ושוב ל"ח נודע במה נשחטה אבל הכא דנבדק הסכין אח"ש וקיים תקחז"ל א"כ אז הוחזק ו חזקת הסכין לבירור גמור וכמ"ש בש"ך יו"ד סימן ל"ט דמש"ה בס' סירכא אם הי' שלכס"ד דמתירין משום ח"ה אף דאנו מחמירין בנאבדה הריאה משום דעשה כתקחז"ל עיי"ש ומכ"ש הכת דבדק כדינו א"כ בוודאי דהחזקנו חזקת הסכין לבירור גמור שוב תלינן דאח"ש נפגם ע"י סיבה או שנפגם מעצמו דמצוי כמה פעמים שמתקלקל הסכין אף במונח במקום מוצנע ובפרט דבבהמ"ד הוי מקום שיד רבים ממשמשין ויש לתלות בתינוק שלקחו ועשה איזה פגם ובאמת בזה"ז ליכא כלל י"ב בדיקות דאבישרא א"א לבדוק ע"כ מכל הנ"ל נלע"ד דאף שחיטה האחרונה ג"כ כשירה בלי שום חשש ואף דבשמ"ח מחמיר בשבת הדחק מ"מ בכה"ג חשוב כיש במה לתלות ובוודאי כשר כנלע"ד ברור:
ב) ובדבר ששאל בשנים שקנו הגבה וגלילה על כל השנה וכל אחד נקרא בשבועה אחת למי שייך ההגבו"ג ביו"ט אם לבעל השבוע או שחולקין באמצע. הדבר פשוט בעיני דבוודאי לא הי' כוונתו רק מדבר שנוהג בכל שבוע ושבוע אבל בנזדמן בשבוע יו"ט בוודאי כיוונו שיהי' שייך להשותפות ובפרט דביו"ט אפשר לחלק לכל אחד יום אחד בוודאי לא רצו למחול זכותם זה לזה ובפרט דבעיקר החלוקה שעשו שכל א' יהי' לו שבוע שלימה לא אדע במה נגמר הקנין על חלוקתם ומצינו בחו"מ לענין גורל אם עושה חלוקה שיש שם מחלוקת בזה ועי' בספרי ח"ב סימן כ"ו דבשלמא בחלוקה לזמן כיון שכ"א משתמש בו א"כ לשי' הראב"ד שימוש חשוב קנין ואף לשיטת הרמב"ם מ"מ כתב בקצה"ח סי' קפ"ט דאם א"צ לקנין גמור רק לשכירות שימוש חשיב קנין ובפרט לענין מקומות בבהכ"נ כתב בט"ז חו"מ סימן קצ"ב דהוי כשביל של כרמים דנקנה בהילוך וכן כ' בנה"מ שם וה"ה די"ל לענין הגבה דאם התחיל לילך הגבה הוי כהחזיק ול"מ חזרה והיינו אם יקח א' לשותף לחלק הגבה וכבר התחיל במצוה י"ל דנגמר הקנין אבל היכא דאינו רוצה לדחותו ורק שרוצה לחלוק באופן אחר י"ל דאם הי' בלי קנין יוכל לחזור ובפרט לענין יו"ט בוודאי דלא הי' כוונתו למחול ובפרט דיפה כ' כת"ה דכל דבר הוא בחזקת שני השותפים ח"כ בוודאי מס' א"א לקלקל זכותם כנלע"ד ברור בס"ד לדינא:
באעה"ח ב' חקת תרס"ט לפ"ק ראדאמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.