מהרש חלק ג· רבי שמואל אנגל
סימן לא
לבני הרב הה"ג כש"ת מו"ה חיים שליט"א.
בדבר השאלה באשה אחת שבעלה מו"ה שמואל דעמביצער הי' במקום המלחמה באיטאליא ופעם א' בא מכתב מהרוטען קרייץ שבעלה שמואל דעמביצער מת והי' כתוב שם אביו ג"כ ואח"כ בא מהקאממאנדא להגימיינדע דקהלתכם איזו חפצים כיס של תפלין עם תפילין גם מורה שעות של כסף וסכין וגם סידור של תפלה והאשה הכירה את החפצים בטביעת עין ואח"ז הי' בקהלתכם איש א' וסיפר לפני אשה אחת בעירכם שעמד יחד עם שמואל דעמביצער והכירו היטב ופעם א' ראה כי נפל חץ בר' שמואל הנ"ל ונפל לארץ סמוך לרגליו והשגיח עניו היטב וראהו והכירו היטב וראה שמת ומיד הזיזו מעט ממקומו ולקח ממנו מורה שעות וכיס של תפילין עם התפילין וסכין וגם איזה ר"כ ומסר הכל ליד הרב דשדה המלחמה וממש החפצים הללו באו להגימיינדע דקהילתכם גם העיד ר' מענדל שמש דקהילתכם ככל הדברים הנ"ל בשם האיש הנ"ל רק שמוסיף שאמר לו שהי' ג"כ אצל הקבור' יחד עם עוד איזה יהודים וגם הרב דשדה המלחמה הי' אצל הקבורה זה תורף השאלה בקצרה:
הנה מקור הדבר בש"ס יבמות דקט"ו אבעיית הש"ס ע"א במלחמה מאי ולשי' רש"י ז"ל עיקר הבעיא מכח חשש בדדמי היכי דל"ש סברת דייקא ובתוספות הוקשה דאי נימא דהעד אמר בדדמי א"כ מה מהני דיוקא דאשה הא אינה אומרת ברי לי שמת עכת"ק. והנלע"ד ונקדים מחלוקת הפוסקים בהא דע"א ל"מ בממון אי הטעם מכח חשש משקר או שיוכל להיות שאומר בדדמי וגם נקדים קושית התוס' ב"ק דע"ב בהא דקאמר רבא עד זומם מכאן ולהבא הוא נפסל דהוי חידוש מאי חזית דסמכת אהני והא לר"ח דס"ל דגם בהכחשה מיפסלי שניהם א"כ מה דניפסלו הניזומין אינו חידוש עכת"ק. ונלע"ד לחדש דגם לר"ח יש נ"מ במה דאמרה התורה דהניזומין פסולים בוודאי דאי לאו גילוי קרא נהי דבלא"ה הי פסולים לעדות מספק מ"מ הי' נ"מ היכי דהניזומין עם המזימים חתומים בשטר אחד דאז הי' השטר כשר דממנ"פ יש עדים כשרים על השטר ונהי די"ל דהרי גם פסול חתום בו וא"כ י"ל נמצא א' מהם קא"פ השטר בטל ועי' בחו"מ סי' ל"ו בהג"ה אי הכשר יוכל להעיד, אח"כ על פה ועיין בסמ"ע חו"מ סי' מ"ה ובשו"ת נובי"ת אה"ע סי' ע"ו. אך באמת מפורש בתוס' סנהדרין דל"א דהיכי שאינו ידוע מי הוי הפסול אף דעכ"ח כת אחת פסולים אפ"ה לא אמרינן בכה"ג דקא"פ מבטל העדות עיי"ש וא"כ שפיר הי' השטר כשר אבל השתא דגילתה התור' דהניזומין פסולים בוודאי שוב נהי דהמזימין כשרים מ"מ השטר בטל כיון דהכא הפסול ידוע שוב אמרי' דקא"פ מבטל העדות:
והנה זה פשוט דאי לאו גילוי קרא דבהזמה חשיב הניזום וודאי פסול אז נהי דנימא דס"ל כר"ח ומספק שניהם פסולים מ"מ הדבר פשוט דאם העידו עדים בר"ח ניסן שראובן לוה משמעון באדר ולמחרתו העידו עדות אחרת ובר"ח אייר באו עדים והכחישו להעדים שאמרו בניסן אז כל עדות שהעידו עד שעת הכחשה כשרים כיון דבשעה שהעידו עדות אחרת לא ידענו עוד מהכחשה על עדותם של ר"ח ניסן והוחזקנו עדותם בחזקת עדים כשרים ונודע דגדולה חזקה כמבואר מש"ס כתובות דכ"ה ובתבו"ש סימן י"ח ונהי דאח"כ נתברר שיש ספק שמא גם בר"ח ניסן העידו עדות שקר מ"מ כיון דרק מספק נפסלו א"א מספק לבטל העדות שכבר החזקנו אותה בחזקת כשרות וכמ"ש ברמ"א חו"מ סי' ל"ד שאם העידו בניסן ואח"כ נתברר שעברו עבירה שנפסלים עי"ז לעדות רק שיש ספק אם כבר נפסלו קודם שהעידו העדות הלז א"א מספק לבטל העדות שכבר הוחזקנו בכשרות עיי"ש א"כ השתא התם דהרשיעו לפנינו אפ"ה לא מבטלין העדות שכבר הוחזקנו בכשרות עיי"ש בסמ"ע ובקצה"ח ובנה"מ שם מכ"ש הכא דגם בהכחשה דנפסלו רק מספק בוודאי דא"א לבטל העדות שכבר הוחזקנו בכשרות וממילא הדבר ברור דאי הזמה הי' דינו כהכחשה בוודאי דלא הי' פוסלין עדותן למפרע ורק משעת הכחשה נפסלו מספק אבל בהזמה ס"ל לאביי דכיון דהזמה חשוב וודאי פסול שפיר אמרי' אגלאי מלתא למפרע דמיד בשעת עדותם הי' פסולים א"כ שפיר קאמר רבא דכיון דמה דחשוב וודאי פסול הוי חידוש מכח מה חזית א"כ שפיר כיון דהוי חידוש מה שחשבה התורה לוודאי פסיל א"כ סגי לנו במה שנחשוב אותו לוודאי פסול משעת הזמה ונ"מ דאם יהי' חתומים בשטר א' עם המזימים דיהי' השטר בטל מכח נמצא א' מהם קא"פ אבל למפרע שפיר אין לחושבם רק בכלל ספק פסולים ובספק פסול פשיטת דגם לר"ח עדותן שהעידו מקודם שהוכחשו בוודאי עדותן קיים דמספק לא נפסול עדות שהוחזקנו עד עתה בחזקת עדות כשר ומיושב קושית התוס' בס"ד ודו"ק:
עוד נלע"ד ליישב קושית התוס' ב"ק הנ"ל. ונקדים שיטת רש"י ז"ל כתובות דכ"ב דהיכי דתרי ותרי נחלקו על אדם א' אם הוא גזלן דנשאר פסול אף די"ל נוקמיה בחזקת כשרות אפ"ה ל"מ נגד חזקת ממון וכן איפסק להלכה בש"ע חו"מ סי' ל"ד והנה הב"ח שם הקשה דהא קיי"ל כר"ה בב' כיתי עדים המכחישים זא"ז דכשרים משום דמעמידין אותם בח"כ ואף להוציא ממון משום דחזקת ממון הוי חזקת מסובב ותירץ הב"ח דשם הספק על ב' כיתי עדים וכת אחת נשארו כשרים בוודאי א"כ אם נרצה לפוסלם נפסל בוודאי כת אחת שלא כדין אבל הכא דליכא ספק רק על איש א' ויוכל להיות שבאמת פסול שוב ל"מ חז"כ שלו נגד חזקת ממון עיי"ש ובהג"ה ח"צ על הט"ז בחו"מ סי' ל"ד כתב דאף דבספק חלב בחתיכה מב"ח חמיר שאני התם דהוי ספק איסור בתולדה חמיר אבל בספק שבא אח"כ שוב אם כת אחת כשירה בוודאי א"א מספק לפוסלו ולהוציאו מחז"כ עיי"ש ודבריו נוטין לסברת התוספות נזיר דנ"ז ונדה ד"ב דבשני נזירים דאחד בוודאי נשאר טהור ול"ח דומיא דסוטה לכך א"א לטמא וודאי ורק דשם עכ"פ טמאים מספק כמ"ש המהר"ם שם אבל בעלמא היכא דכת אחת נשארו כשרים בוודאי אמרינן דמוקמינן אותו בחז"כ אבל היכי דהוי ספק על איש א' שפיר ל"מ חז"כ שלו נגד החזקת ממון. והנה בס' מנ"ח פ' נשא חידש דלגבי הבועל דליכא לגביה חזקת היתר אז אף דנתייחדו שני אנשים עם אשה ולא שהו כדי טומאה משניהם אז אף דלאחד טהורה מ"מ כיון דליכא חזקת היתר מטמאין לשניהם בתורת וודאי עיי"ש:
יצא דאם נולד הספק על כת אחת אם נפסלו ל"מ החז"כ להוציא ממון והנה באמת כבר הוקשה בתוס' דבתרי ותרי המכחישים זא"א יהי' מהימני בתראי במגו דהווי מזמי להו לקמאי אך באמת י"ל לפ"מ דמפורש בש"ס דמגו להוציא ל"מ וכ' האחרונים הסברא משום דמגו לא עדיף מרוב ומה"ט מגו לאפטורי משבועה ל"מ משום דמגו לא עדיף מרוב וע"י השבועה יתברר הדבר ובמידי דאיכא לברורי אף רוב ל"מ עיין שו"ת פני יצחק מ"ש בזה. והנה מפורש בחו"מ סימן פ"ז בנשבע על חוב שפרעו ואח"כ הוציא המלוה שטר דצריך לשלם לו ואפ"ה לא נפסל לעדות שיוכל להיות באמת שפרעו עיי"ש חזינן דאף דחזקה דשטרך בידי מה בעי מועיל להוציא ממון אפ"ה ל"מ לעשותו חשוד להוציאו מחז"כ א"כ כ"ש מגו דלא עדיף מרוב בוודאי דלא מהני להוציא מחז"כ ולפ"ז י"ל דטעם דר"ח דס"ל במכחישים זא"ז פסולים משום דלגבי כת הראשונה באמת יש לבתראי מגו דאי בעי הוי מזמי לקמאי ועכ"פ ע"י המגו איתרע החז"כ של כת הראשונה א"כ הכא באמת ע"י ההכחשה נולד ספק על חז"כ ורק דבזה אכתי הי' מוקמינן להו בחז"כ כיון דכת אחת בוודאי כשרים והי' דמי להא דשני נזירים שא"א לטמא וודאי וכנ"ל אבל הכא עכ"פ ע"י המיגו נהי דל"מ לפסול אדם אבל עכ"פ ע"י המיגו נסתלק החז"כ שלו ושוב דנין תחלה על הקמאי ולגבייהו אזדא החז"כ ע"י המינו שיש לבתראי א"כ נהי דצריכים לדון על ב' כתות וכת א' בוודאי כשרים אפ"ה כיון דקמאי כבר אזדא הח"כ ע"י המיגו וכיון דליכא חז"כ שפיר פוסלים מספק אף דעכ"ח נפסול אחד מהם שלא כדין וכיון דכבר נפסלו כת הראשונה שוב אינו לנו עוד לדון רק על כת בתראי א"כ אף דהם אכתי יש להם חז"כ מ"מ כשדנין רק על כת אחת שוב ל"מ חז"כ נגד חזקת ממון וכהנ"ל דרש"י כתובות דכ"ב בתרי ותרי הנ"ל:
יצא דהא דפסול לר"ח בתרי ותרי המכחישים זא"ז מספק כ"ז בתר דגילתה רחמנא דבהזמה מהימני בתראי א"כ שפיר יש לבתראי מיגו לפסול לקמאי וכיון שכבר נפסלו הקמאי א"כ כשדנין על הבתראי א"כ חשוב כנולד ספק על כת אחת דבכה"ג פסולים אף ביש להם חז"כ וכנ"ל אבל אי הי' הדין דגם בהזמה לא מהימני בתראי ושוב בהכחשה לא הי' לבתראי שום מיגו ושוב בהכחשה הי' לנו לעולם לדון יחד על ב' כתות וממילא גם לר"ח הי' כשרים כיון דכת אחת כשרים בוודאי ממילא א"א להוציא אף א' מהם מחז"כ א"כ שפיר גם לר"ח הזמה הווי חידוש דאי לאו שחידשה תורה בהזמה דבתראי מהימני אז אף לר"ח הי' הדין בהכחשה דשניהם כשרים ומיושב קושית התוס' בק' הנ"ל בס"ד ודוק היטב הג"ה מבן המחבר ראיתי לכקאאמו"ר שליט"א שכ' לחדש דעיקר סברת ר"ח דפוסל בהכחשה הוי רק משום דיש מיגו לבתראי להזים לקמאי עכת"ד. לכאורה הדבר תמוה בעיני מש"ס מפורשת שבועות דמ"ח דפריך לר"ח מהא דאחד אומר גבוה ג' מרדעות ואחד אומר ה' דמצטרפין לעדות אחרת ולפי סברת כקאאמו"ר שליט"א מאי פריך הש"ס הרי י"ל דר"ח פוסל דוקא בב' כיתי עדים לפי שיש ביד בתראי מיגו להזים לקמאי אבל הכא דמיירי בעד א' המוכחש מפי עד א' דליכא לשני מיגו להזים לקמאי שפיר גם לר"ח כשרים וצע"ג לכאורה ולחומר הנושא נ"ל לישב דברי כקאאמו"ר שליט"א עפ"י דברי חכמי בריסק המובא בש"ך חו"מ סי' ל"א והובא ג"כ בדברי כקאאמו"ר שליט"א הלאה בתשובה זו בע"א המוכחש מע"א אי מצטרפים יחד לעדות אחרת הואיל דכל א' אינו מוכחש מפי שנים אולם הש"ך תמה עליהם מר"ן פ"ב דכתובות וסיים לעיין בתוס' ר"ה דכ"ד וכוונתו לאותו סוגיא דשבועות דמ"ח הנ"ל דשם כ' התוספות דכוונת הש"ס דלר"ח איך יצטרפו המה יחד אף לעדות החודש ועכ"ח דאף באחד המוכחש מפי ע"א נמי פסולים עיי"ש ועיי"ש בתומים שתמה ג"כ על חכמי בריסק מש"ס דשבועות הנ"ל והתומים כ' לתרץ דהנה בס"ד דהש"ס פירש"י אהא דמצטרפין לעדות אחרת היינו עם אחר מן השוק לעדות ממון וקשה לכאורה אמאי לא פרש"י שיצטרפו המה יחד לעדות אחרת ועכ"ח דסובר הש"ס בס"ד דגם ע"א המוכחש מע"א פסולים וה"ה דלר"ח אף באחד המוכחש מע"א פסולים לכל עדות ושפיר פריך הש"ס אבל לבתר דמשני רבא דמצרפין לעדות אחרת ופירש"י לעדות החודש והא דקרי לי' עדות אחרת היינו לפי שמצטרף עם אחר מן השוק ושוב שפיר י"ל דבאמת בע"א המוכחש מע"א שפיר כשרים אף להצטרף יחד לעדות אחרת משום דלא הוכחש מפי שנים ורק הואיל דרבא פירש הכוונה לעדות החודש לזה מוכרחים אנו לפרש הכוונה שיצטרף עם אחר מן השוק וא"א לומר שיצטרפו אף המה יחד ז"א דלעדות החודש זה הואיל שכבר הוכחשו א"א לצרפם עוד אבל לעדות אחרת ממש שפיר גם המה יחד כשרים הואיל דכל אחד לא הוכחש משנים עכת"ד התומים הנ"ל ובאמת גם בתוס' רי"ד ב"ב דף מ"א מובא ב' דיעות באחד המוכחש מפ"א אי כשרים יחד להצטרף ולעדות אחרת עיי"ש עכ"פ זכינו מדברי התומים דלפי מסקנת הש"ס שפיר י"ל כסברת חכמי בריסק דאחד המוכחש מעד אי כשרים להצטרף לעדות אחרת ורק במוכחש משנים פסול ועולה דברי כקאאמו"ר שליט"א דסברת ר"ח דפוסל בהכחשה הוי רק משום דיש ביד בתראי להזים לקמאי ודפת"ת ועיין במנ"ח סוף מצוה ל"ז. ובישוב קושית התוספות ב"ק נלע"ד בפשיטות ונקדים דברי הרשב"א כתובות דכ"ב שכ' דסברת ר"ה דזו באה בפ"ע ומעידה הוא משום דבאים בזאח"ז דמי לשני שבילין דבזאח"ז מוקמינן לכל חד בחזקת טהרה ה"ה הכא דבאים בזאח"ז מוקמינן לכל חד בחזקת כשרות ואף דהוי להוציא ממון מ"מ הואיל דאין הכחשתם וודאי פסול וראי' מש"ס ב"ב דמ"א דקאמר דנהי דאיתכחיש באכילה באבהתי מי איתכחש ה"ה לעדות אחרת בבא בזאח"ז שפיך מהני עיי"ש ולפי"ז י"ל דר"ח דפוסל סובר דכיון דתיכף כשבא כת א' ידעינן דאם גם כת השניה יבוא להעיד איזה עדות ג"כ נימא דמהני א"כ בכה"ג י"ל דחשוב כבא לישאל עליו ועל חבירו יצא די"ל דסברת ר"ח הוי משום דחשוב כבא לישאל בבת א' דטמאים והנה לפמ"ש בתוס' פסחים דף י' דהא דבב"א טמאים הוי רק מדרבנן עיי"ש יוצמח דהא דפוסל ר"ח ב' כתי עדים המכחישים זא"ז הוי רק מדרבנן ובאמת מצאתי כן בריטב"א שבועות דמ"ח עיי"ש ועי' בחו"ד סימן ק"י סקט"ו מ"ש בבאור דברי התוס' כתובות הנ"ל, א"כ לפ"ז שפיר קאמר רבא דהזמה הווי חידוש דקאי על התורה ומה"ת שפיר הזמה הוי חידוש הואיל דמה"ת בהכחשה גם לר"ח כשרים ומיושב קושית התוספות בס"ד ודו"ק]:
נחזור להנ"ל דלדינא קיי"ל כרב הונא אבל א' מכת זו וא' מכת זו אינן מצטרפין ונסתפקו חכמי בריסק באחד מכחיש לאחד אי מצטרפי לכת אחת בעדות אחרת והש"ך בסי' ל"ו העיר מר"ן דכתובות פ"ב דגם באחד המכחיש לאחד לא מצטרפי משו"ה במכחישין עצמם אי נתגרשה שוב ל"ח תרוויהו בא"א קמסהדי והנה"מ שם דחה די"ל דאחד המכחיש לאחד שפיר מצטרפי לעדות אחרת דבעד א' י"ל דאומר בדדמי ואפ"ה מקשה הר"ן שפיר דזה שאומר נתגרשה אינו יודע באמת שהיתה א"א רק ע"י שראה הגירושין עכ"ח היתה א"א ולזה הקשה הר"ן כיון דאחד אומר לא נתגרשה ונהי שא"א לחשבו כעדות מוכחשת שיוכל להיות דהעד שאומר נתגרשה אומר בדדמי אבל עכ"פ אם לא ראה הגירושין שוב אינו יודע אם היתה א"א עכת"ד הנה"מ. יצא מדברי הנה"מ דתמיד בעד אחד יוכל להיות שאומר בדדמי וי"ל דהא דעד א' אין לו נאמנות הוא משום חשש בדדמי ולפ"ז י"ל דידוע שיטת התוס' דבתרי ותרי שנחלקו אי מת שייך ג"כ דייקא דכיון שרואית שיש הכחשת תרי ותרי דייקת לברר האמת וגם בניסת ע"פ ב' עדים שאמרו מת בעלה ואח"כ באו תרי עדים והכחישו להראשונים ג"כ דייקת מכח פחד שמא יבוא בעלה וא"כ לשי' הנה"מ בעד א' לעולם יש חשש בדדמי רק היכי דלא הוי עדותו נגד חזקה אז מהני עדותו נגד חזקה כיון דעפ"י רוב אינו אומר בדדמי אבל במידי דהוי נגד חזקה חוששין למיעוט שאומר בדדמי ואמרינן סמל"ח ויהי' מובן בזה מ"ש הפמ"ג בהנהגות או"ה דמה"ת בוודאי עד אחד מהימן נגד ח"א רק מדרבנן ל"מ ולדברינו ניחא דכבר כתב מהרש"א תולין די"א דסמל"ח הוי רק מדרבנן וא"כ מה"ת הרי לא חיישינן שאומר בדדמי ובזה יש להסביר ג"כ שיטת הנוב"י שכתב דנגד ח"א דרבנן ע"א נאמן והנוב"י כתב משום דנשאר בש"ס בתיקו ובדרבנן אזלינן לקולא ולדברינו א"ש בפשיטות דכיון דכל חשש בעד א' הוי רק מכח בדדמי א"כ התינח נגד ח"א ד"ת אמרינן סמוך מיעוט דבדדמי לחזקה היינו שחז"ל החמירו בזה לחוש אבל בדבר הנוגע רק לדרבנן שפיר לא אמרי' סמל"ח דאוקמה אד"ת ומה"ת הרי ל"ח לבדדמי וז"ב. ולפ"ז י"ל דזה הי' פשוט להש"ס דמה"ת ל"ח בע"א שאומר בדדמי ורק דעכ"פ בעדות אשה הי' לנו לחוש שמא הוא מן המיעוט שאומר בדדמי כיון דסמל"ח ורק דנגד זה שוב י"ל דעכ"פ גבי ע"א שייך סברת דייקא לפי שהאשה יודעת דבעד יש חשש בדדמי א"כ דייקת וממילא מהני סברת דייקא לגרע החא"א ושוב חשיב כליכא חא"א ושוב היכא דליכא חזקה שוב מועיל גם עדות ע"א הואיל דעפ"י רוב אינו אומר בדדמי והיכא דליכא חזקה שוב ל"ח למיעוט וא"כ י"ל דבמלחמה דל"ש דייקא ושוב החא"א בתוקפו ושוב י"ל סמל"ח שמא אומר בדדמי או דנימא דמכח סברת מדע"ל לא משקר הוי עדותו כדבר ברור ומדקדק שלא להעיד רק בדבר ברור וממילא א"צ לבוא לסברת דייקא ומיושב שפיר קושית התוס' הנז"ל דבאמת אם הי' דבר ברור שהעד אומר בדדמי לא הי' מועיל דיוק שלה ובפרט שאינה אומרת ברי לי שמת אבל באמת מה"ת ל"ח לבדדמי דעפ"י רוב ע"א אינו אומר בדדמי ורק דמכח החא"א חוששין למיעוט דסמל"ח שמא אומר בדדמי אבל עכ"פ על זה מועיל סברת דייקא לגרע החא"א ושוב מועיל עדותו של העד הואיל דעפ"י רוב אינו אומר בדדמי ומיושב הכל בס"ד ודו"ק:
יצא דמה"ת בוודאי מהני ע"א במלחמה ורק כל הבעיא בש"ס אי מדרבנן חוששין למיעוט שמא אומר בדדמי היינו שנדמה לו שמת ובאמת לא מת או דיש לחוש שאיש אחר מת ונדמה לו שהוא בעלה של זו שצורתו הי' דומה להצורה שנמצא ונהי שבהסתכלות היטב הי' נראה לו שמת אבל י"ל דעד א' אינו מדקדק היטב להסתכל בצורתו ויוכל לטעות בצורה הדומה לזה ובאמת יש נ"מ דא"כ דהחשש רק שנדמה לו שמת ובאמת הי' עדיין חי הי' עכ"פ מועיל קברתיו או הזזה ממקומו דאז הי' הדבר ברור שמת ממש אבל לפי החשש שמא המת הוא איש זר ונדמה להעד שהוא בעלה של אשה זו בזה שפיר י"ל דגם קברתיו ל"מ לפי שיוכל להיות שהמת הוא איש אחר ועי' בחמ"ח אה"ע ס"ק ס"ב ובקו"ע אות צ"ט ואות קי"א וע"ע בפתחי תשובה ס"ק קל"ח שכ' כזה. אך באמת י"ל דבאומר קברתיו ליכא שום חשש כיון שעסק עמו זמן רב הי' ניכר לו שינוי צורה וממילא לפ"ז א"ש שיטת הרמב"ם ז"ל שפסק דבע"א במלחמה אם ניסת לא תצא כיון דפשיטא דמה"ת גם ע"א במלחמה מהני ורק הספק אי אמרי' בזה סמל"ח וכל ענין סמל"ח הוי רק חומרא דרבנן א"כ הוי כאן ספק בחומרא דרבנן א"כ פשיטא דבזה עכ"פ אי ניסת לא תצא וז"ב בס"ד יצא דהו דאיבעיא בש"ס אי בע"א במלחמה שייך חשש בדדמי לשי' רש"י ז"ל אינו משום דבמלחמה שייך חשש בדדמי דבאמת אי ע"א הי' תמיד נאמן אף נגד ח"א וגם בממון ממילא גם הכא לא היינו חוששין שאמר בדדמי משום די"ל ראי לא הי' רואה דבר ברור שמת בוודאי לא הי' מעיד שמת ורק באשה גופא יש חשש דבמלחמ' אומרת בדדמי כמ"ש הרמב"ם ז"ל די"ל דגם קברתיו ל"מ במלחמה אבל לפי מה דקיי"ל בכל מקום דפ"א ל"מ נגד ח"א וגם דבממון ל"מ משום דבע"א יש חשש בדדמי וא"כ י"ל נהי דבעדות אשה נאמן משום דדייקא מגרע לחא"א וחשוב כלא איתחזק ושוב מועיל העד דעפ"י הרוב אינו אומר בדדמי אבל עכ"פ במלחמה דלא דייקא שוב יש לחוש שאומר בדדמי ודוקא בשני עדים דמועיל עדותן גם בממון ועכ"ח דבשנים הוי עדותם דבר ברור וא"כ שפיר במלחמה אף בלי קברתיו מהני דהחשש בדדמי לא גרע במלחמה מבעלמא וכיון דשנים מהימני בכל מקום אף נגד ח"א ה"ה דמועיל במלחמה וז"ב:
וראיתי בדבריך שכתבת ליישב דברי הרי"ף התמוהים דלס"ד הש"ס דבת"ח אשתו מותרת במשאל"ס ועכ"ח דס"ל להש"ס בס"ד דתרי רובא מהני בעגונה ה"ה דבשנים ל"ח לבדדמי דחשוב כמו תרי רובא הואיל דלגבי כל חד רוב מסייע שאינו אומר בדדמי אבל לפי המסקנא דגם בת"ח חוששין לאסור אשתו במשאל"ס ועכ"ח דגם חרי רובא ל"א בעגונה ה"ה דגם בשנים חוששין לבדדמי עכת"ד הנה באמת כבר קדמך בזה בשו"ת מהרש"ם ח"א עיי"ש ובאמת לפי סברא זו דחשש בדדמי במלחמה לא גרע מחשש משאל"ס הי' א"ש בזה שיטת הרמב"ם ז"ל דפסק בע"א במלחמה אם ניסת ל"ת כיון דקיי"ל דגם במשאל"ס אם ניסת לא תצא וז"ב ומה שכתבת עוד ליישב שיטת הרי"ף לפי דבאמת גם בשנים יש תרי חששות בדדמי האחד שמא נדמה לו שמת ובאמת הי' עדיין חי ועוד חשש בדדמי שמא טעה בהצורה וא"כ י"ל דע"א טעה שמת והשני טעה בהצורה עכת"ד הנה באמת משמע מדברי הרי"ף ז"ל דהבעיא בש"ס אף בשנים אומרים שראו המיתה אפ"ה יש לחוש לבדדמי ששניהם טעו עצמם בדמיון אחד שנדמה להם שמת והוא רק נתעלף ובזה שוב דברי הרי"ף תמוהים מקושית הש"ס והא מאה נשים כחד דמין וז"ב עוד י"ל בפירוש הבעיא בש"ס אי נאמנת ע"א הוא מכח מדעל"ג או מכח דייקא הא לכאורה באמת לעיל דפ"ח קאמר הש"ס רק הטעם משום חומר שהחמרת עליה בסופה ומוכח דהטעם משום דייקא:
אך באמת הא דס"ד דהש"ס דע"א. לא יהי' נאמן בעדות אשה הוי משני טעמים א' משום דהוי נגד ח"א ועוד דהוי דשב"ע ובדשב"ע אף בלי ח"א ג"כ ע"א לא מהימן ואף אי נימא דע"א מהימן נגד ח"א מ"מ בדשב"ע אף בלי ח"א לא מהימן כמ"ש בתוס' שם דלמ"ד ע"א נאמן נגד ח"א א"כ למה לי וספרה ותירצו דס"ד דחשוב דשב"ע והרי נדה ל"ח איתחזק איסורא כמ"ש בתוספות שם ואפ"ה ס"ד דלא תהי' נאמנת ונשמע דאף דס"ל דע"א נאמן אף נגד ח"א מ"מ גזה"כ דבדשב"ע אף בלי איתחזק איסורא ע"א לא מהימן. אך באמת יש סברא דלהתיר ל"ש דשב"ע כמ"ש התוס' שם אך לפמ"ש בספר ט"ג בשם בית אברהם דלמ"ד ע"א אינו נאמן נגד ח"א א"כ צריך וספרה לה לגופא א"כ שפיר י"ל דלהתיר אף בדשב"ע ע"א מהימן אבל אי ע"א מהימן נגד ח"א א"כ עכ"ח דצריך וספרה לגלות דנדה ל"ח דשב"ע ונשמע דאף להתיר בדשב"ע לא מהימן עכת"ד וא"כ י"ל דזה בזה תלוי דאי נימא דע"א ל"מ נגד ח"א א"כ וי"ל דלהתיר אף בדשב"ע ע"א מהימן היכא דאינו נגד ח"א א"כ עיקר הא דס"ד דע"א לא יהי' נאמן בעדות אשה משום דהוי נגד ח"א וא"כ שפיר י"ל דע"י סברת דייקא איתרע הח"א ושוב העד מהימן אבל אי נימא דע"א נאמן נגד ח"א א"כ שוב נשמע מקרא דוספרה דדשב"ע אף בלי ח"א ע"א לא מהימן א"כ שוב א"א לומר דהא דנאמן ע"א בעדות אשה הוא מכח סברת דייקא דהא אף ע"י סברת דייקא דחשיב כליכא ח"א מ"מ בדשב"ע אף בלי ח"א ע"א לא מהימן ועכצ"ל דהא דנאמן בעדות אשה הוא משום דמלתא דעבידא לגלוי לא משקרי אינשי הוי כבירור דלא משקר ובמידי דידעינן בירור הדברים א"צ תורת עדות וכמ"ש הרמב"ם ז"ל פי"ג מגירושין ודעת התשב"ץ דגם בממון מהני ע"א במדעל"ג ועיין בקצה"ח סי' ל"ט וראי' דהא בממון מהני הודאת בע"ד ונודע מ"ש בקצה"ח סימן ל"ד דהודאות בע"ד אינו מטעם חיוב רק משום נאמנות והנ"מ אי הסברא דע"י סברת דייקא איתרע ח"א א"כ בעי דיוקא רבה ובמלחמה דליכא דיוקא רבה שפיר ע"א לא מהימן אכל אי הטעם משום מדעל"ג ורק דסברת דייקא הוי כדי שיהי' מתירא העד לשקר כמ"ש הנוב"י שוב בזה סגי דיוקא זוטא דעכ"פ העד מתיירא לשקר וא"כ שפיר גם במלחמה שייך דיוקא זוטא לחזק הסבר' דמדעל"ג כמ"ש התוספות וא"כ י"ל דזה הוא איבעיית הש"ס דהרי באמת כתבו הפוסקים דאנו מסופקים אי ע"א מהימן נגד חזקת איסור א"כ זה הוא הספק אי נימא דע"א לא מהימן לגד ח"א ושוב היכא דאינו לגד ח"א ע"א נאמן אף בדשב"ע כמ"ש הט"ג וא"כ י"ל דעיקר נאמנות ע"א בעדות אשה הווי משום דייקא דהאשה דייקא ומרעא לחא"א ושוב י"ל דבעי דיוקא רבה ובמלחמה דליכא דיוקא רבה שוב י"ל דע"א לא מהימן נגד ח"א או מחשש בדדמי כמ"ש הנה"מ או מחשש משקר והא דקאמר בש"ס יבמות דפ"ח הטעם משום חומר זה הוא עיקר הטעם כנ"ל או דנימא דע"א מהימן נגד ח"א ושוב נשמע דדשב"ע אף בלי ח"א ג"כ ע"א לא מהימן ושוב עכצ"ל דהא דנאמן בעדות אשה משום דמלתא דעבידא לגלויי הוי כבירור דלא משקר ורק דבעי ג"כ סברת דייקא כדי לחזק הסברא דמדעל"ג ושוב בזה סגי דיוקא זוטא ושוב גם במלחמה שייך עכ"פ דיוקא זוטא וז"ב ולפ"ז י"ל בהא דפסק הרמב"ם ז"ל בע"א במלחמה אף בלי קברתיו אם ניסת ל"ת דסברתו נכונה דכבר כתבתי לעיל בשם הפמ"ג דמה"ת בוודאי דמהימן ע"א אף נגד ח"א ורק שי"ל דחז"ל החמירו שלא לסמוך אע"א נגד ח"א וכבר בארתי דבריו משום די"ל דע"א לא עדיף מרוב וכנודע מה שהעיר בשו"ת ברית אברהם דרוב יועיל לחייב שבועה] מק"ו דע"א וא"כ י"ל סמל"ח אך לפ"ז צ"ל דהא דבעי קרא דוספרה להשמיענו דל"ח דשב"ע ושוב נשמע דדשב"ע אף בלי ח"א ג"כ ע"א לא מהימן ושוב צ"ל דהא דע"א נאמן בעדות אשה הוי מכח מדעל"ג ושוב גם במלחמה נאמן עכ"פ מה"ת:
והא דמסופק הש"ס בע"א במלחמה י"ל כמ"ש הרשב"א והריטב"א שכ' די"ל דחז"ל החמירו אף במדעל"ג דלא יועיל רק היכא דיש צירוף דיוקא רבה ובמלחמה דל"ש דיוקא רבה שוב י"ל בדשב"ע ואיתחזק אף דמה"ת נאמן מכח מדעל"ג מ"מ י"ל דחז"ל החמירו או דנימא דבמדעל"ג מהימן אף מדרבנן גם בדשב"ע ואיתחזק וסברת דייקא בעי רק לחזק הסברא דמדעל"ג וממילא סגי דיוקא זוטא ושוב גם במלחמה מהני וכוון דכל הספק בש"ס הוא רק אי החמירו חז"ל או לא נה:
דל"ש לומר ס' דרבנן להקל משום דהוי נגד ח"א אבל עכ"פ היכא דליכא רק חשש לענין איסור דרבנן שפיר י"ל אם ניסת ל"ת דכדי שלא להוציא אשה מבעלה אוקמינן אד"ת וז"ב בס"ד ובאמת י"ל בגוף הדבר אי נאמנות ע"א משום מדעל"ג או משום דייקא י"ל הנ"מ דבאמת כבר הבאתי דיש ב' טעמים בהא דס"ד דהש"ס דע"א לא יהי' נאמן בעדות אשה או משום דהוי נגד ח"א או משום דהוי דשב"ע והנה לשיטות דסוברים דחזקה חשוב בירור א"כ בע"א המעיד נגד ח"א יש חשש משקר אבל לפי הטעם דדשב"ע הוי רק גזה"כ אבל אינו מכח חשש משקר והנה ידוע מ"ש מהרח"ש בקו"ע דבמקום שיש חשש מכשול באיסור א"א לא יוכלו חז"ל להקל משום עיגונה אבל היכא דיש בירור שמת ורק דגה"כ דבעי תורת עדות בזה שפיר שייך להקל משום עיגונה עיי"ש א"כ לפ"ז אי נאמר דמדעל"ג חשוב כבירור ומהני גם בממון שפיר נאמן גם מה"ת דאזדא ב' החששות אבל לטעם דיוקא דמועיל רק לסלק החא"א אבל אכתי נשאר החשש מכח גזה"כ דדשב"ע אין פחות משנים, אף בלי ח"א ג"כ ל"מ ורק דעכ"פ כיון דליכא ח"א שוב ליכא חשש משקר א"כ נהי דגזה"כ דע"א לא מהימן בדשב"ע אבל עכ"פ דליכא עוד חשש משקר שוב יוכלו חז"ל להקל. וממילא כיון דלטעם דיוקא כל הנאמנות בע"א הוא רק מדרבנן מכח קולת עגונה שוב במלחמה דליכא סברת דיוקא שפיר ע"א ל"מ וז"ב:
ולפ"ז י"ל דאף להסוברים דע"א בעדות אשה מהני מה"ת מ"מ בעמפ"ע ל"מ מה"ת לפמ"ש התשב"ץ ונוב"י ומהר"י מברונא דבעמפ"ע ל"ש סברת מדעל"ג שאף אם יבא בעלה יוכל להתנצל שהראשון שיקר בדבר וממילא יוצמח דבעמפ"ע כל הנאמנות הוי רק מכח דייקא וסברת דייקא מועיל רק לסלק הח"א אבל עכ"פ אכתי גזיה"כ דבדשב"ע אף בלי ח"א נמי ל"מ ורק שי"ל דעכ"פ אזדא הח"א שוב ליכא חשש משקר ושוב יוכלו חז"ל להקל משום עיגונה א"כ עכ"פ בעמפ"ע דל"ש מדעל"ג שפיר ל"מ עדותו רק מדרבנן כנ"ל אך לשיטת התוס' דלהתיר ע"א נאמן אף בדשב"ע שוב שפיר י"ל דאף עמפ"ע מהני בעדות אשה מה"ת בנ"ד לא מבעיא אם הי' האיש הנ"ל לפני הבד"צ והי' מעיד ככל הדברים הנ"ל בוודאי דהי' מועיל עדותן להתיר האשה ואף דבזה שאומר שהשגיח עליו היטב וראה שמת בזה יש לדון הרבה לכאורה. דנהי שכתב ברמ"א סעיף נ' בשם המרדכי דמהני מ"מ בחמ"ח ס"ק ק"ג כתב דהיכי דהוא בעצמו ראה ההריגה י"ל דגם אח"כ נדמה לו רק שמת מכח שמוחלט בדעתו שבוודאי מת וגם בב"ש ס"ק קנ"ד כ' דבעי שיגיד דברים שיהי' עי"ז ברור שמת וכעין המפורש ברמ"א סעיף י"ז דלאו דוקא קברתיו מהני ה"ה שאר דברים מהני שיהי' בירור שמת וא"כ לפ"ז י"ל בנ"ד דל"מ במה שאמר שהשגיח עליו אח"כ וראה שמת וכמו שהרגשת בעצמך בכל זה אך באמת יפה כתבת דבנ"ד שאמר ג"כ שהזיזו ממקומו א"כ מפורש בש"ע דהזזה ממקומו חשוב כקברתיו וקברתיו בוודאי דמהני לכ"ע מכח ממנ"פ דאי נימא דבעיית הש"ס הוי אף בקברתיו מחשש משקר כשיטת התוס' והרי"ף א"כ הרי איפשוט הבעיא מדיגלת ואי נימא דהבעיא הוי דוקא בלי קברתיו א"כ פשיטא דקברתיו או הזזה ממקומו דמהני ובפרט דבנ"ד לפי דברי השמש דקהלתכם הגיד האיש הנ"ל שהי' ג"כ אצל הקבורה נהי דלא אמר שהביט בפניו בשעת קבורה ויוכל להיות שהי' אצל קבורת אדם אחר ובעלה של זו הי' רק נתעלף ואח"כ ברח משם למקום אחר אך באמת מסתמא ידע שבעלה של זו נקבר מדהגיד שהי' אצל קבורת ר' שמואל מסתמא ידע אז בשעת קבורה למי קוברין א"כ הדבר פשוט דאם הי' האיש לפנינו והי' מעיד כל הדברים הנ"ל בוודאי דהי' אפשר להתיר האשה הנ"ל עפ"י עדותו אך השתא דאינו לפנינו ורק שיש עמפ"ע א"כ לכאורה בעמפ"ע דל"ש מדעל"ג ורק דמהני מכח דייקא בין א"נ דמהני מה"ת מכח סברת התוס' דלהתיר מהימן גם בדשב"ע כמ"ש לעיל בין אי נימא דמהני רק מדרבנן מכח קולת עיגונא וכנ"ל אבל עכ"פ במלחמה דליכא דיוקא רבה ושוב לא נסתלק הח"א ושוב יש חשש משקר ושוב במידי דיש חשש משקר ל"מ קולת עיגונא לשיטת המרח"ש הנ"ל:
אך באמת כי הפוסקים מובא בקו"ע אות ר"פ דגם במלחמה נהי דבעי בע"א שיאמר קברתיו אפ"ה בעמפ"ע מקילין וסמכינן דעד הראשון הי' אצל הקבור' ועיי"ש באות רפ"א ואות מ' ואות מ"ח חזינן דבעמפ"ע יש פוסקים המקילים אף בלי אמירת קברתיו והטעם כיון דאף בלי קברתיו אם ניסת לא תצא שוב תולין דבוודאי הראשון הי' אצל הקבורה ונהי דלכאורה זה אינו דהא עיקר הטעם דניסת ל"ת משום דסומכין אסברת מדעל"ג ושוב בעמפ"ע דל"ש סברת מדעל"ג שוב הי' צריכין לומר דאף אם ניסת תצא אך באמת מדחזינן בש"ע דלא גרע העמפ"ע מעד הראשון גופא נשמע עכ"פ דגם בעמפ"ע שייך הסברא דמדעל"ג והסברא דגם העמפ"ע מתיירא לשקר שמא יבא בעלה ונהי שיתנצל שהעד הראשון שאומר בשמו שיקר בדבריו ז"א דכיון דאמרינן מדעל"ג לא משקר א"כ מתיירא השני שהבד"צ יתלו הדבר בו ולא יאמרו שהראשון שיקר בדבריו הואיל דגבי הי' מדעל"ג דלא משקר והואיל דגם השני מתיירא לשקר שוב גם אצלו שייך הס' דמדעל"ג וכדומה לזה כ' הברית אברהם בהא דנסתפק הפמ"א דבע"א במשאל"ס י"ל אף אם ניסת תצא דכיון דכל נאמנות ע"א הוי רק משום מדעל"ג והכא ל"ח מדעל"ג דאף אם יבא הבעל יתנצל שבאמת ראה הטביעה ושהה עד שת"נ ורק שעלה אח"כ מן המים ודחה הבר"א דכיון דחשש שמא עלה הוא לא שכיח ורק דחז"ל החמירו לחוש לזה לכתחילה מכח חומר א"א אבל אם יבא הבעל שפיר יהי' מוחזק לפנינו לשקר דהבד"צ לא יתלו אז לומר שבאמת נפל למים ואח"כ עלה הואיל דהוי מלתא דלא שכיח ושוב חשוב מדעל"ג עיי"ש ה"ה הכא ג"כ שייך הסברא הנ"ל ושפיר גם בעמפ"ע מהני כמו בהגדת הראשון בעצמו וז"ב וגם דבנ"ד הרי יש ב' המעידים בשם האיש הנ"ל ושנים בוודאי לא משקרי אף בלי סברת מדעל"ג ע"כ הדבר פשוט דע"י ב' המעידים בשם האיש הנ"ל דיש מקום להתיר האשה אך לכאורה יש לעורר כיון דיש קצת סתירה בין דבריהם דבדברי השמש מבואר שהגיד לו האיש שהי' גם אצל הקבורה ובדברי האשה אינה מבואר דבר זה א"כ י"ל דהוי כהכחשה ונהי דמפורש בש"ע סעיף ט' דע"א אומר מת ועד א' אומר נהרג תנשא אפ"ה כי החמ"ח והב"ש שם דל"ח רק כע"א ושוב יש לחוש לשי' הפוסקים דבעמפ"ע ל"ש מדעל"ג ולא נשאר רק סברא דדייקא ושוב י"ל דבמלחמה דל"ש דיוקא רבה שוב ע"א המעיד מפ"ע לא מהני אך באמת זה ל"ח בכלל הכחשה שיוכל להיות שלא סיפר לפני האשה שהי' אצל הקבורה וגם אולי שכחה האשה איזה דיבור וכמ"ש בתוספות פסחים די"ב דכל מה שאפשר לתרץ דברי העדים שלא והי' כמוכחשים מתרצין ונהי דכתב הט"ז בחו"מ סימן ל' בשם הרמב"ן דבהכחשה בבדיקות כיון דלא יהי' נפסלין העדים לא מתרצין דבריהם מ"מ כ"ז בהכחשה וודאית אבל הכא כבר כתבתי די"ל דלא הוי כלל בגדר הכחשה דאולי לא סיים קמי' כל דבריו וכיון דעכ"פ מעידים שניהם ששמעו מפיו שראהו שמת והזיזו ממקומו דהוי כמו קברתיו א"כ חשוב כשני עדים מפ"ע דבשנים הרי לא משקר אף בלי סברת דמדעל"ג ושפיר גם בעמפ"ע מהני. ובפרט שי"ל דאף אם הי' מכחישין זא"ז בפירוש מ"מ כיון דחזינן דע"א אומר מת וע"א אומר נהרג תינשא ונהי דל"ח רק כמו ע"א מ"מ חזינן דלשיטת כמ"פ בעמפ"ע מקילין אף בלי קברתיו דתולין שהראשון הי' אצל הקבורה חזינן דמעפ"ע לא גרע מעד הראשון ועכ"ח דגם בעמפ"ע שייך מדעל"ג מכ"ש בני"ד דיש לתלות דהראשון לא סיפר זאת לפני האשה שהי' אצל הקבורה בוודאי דל"ח בכלל הכחשה וכעין זו מצינו ביו"ד סימן ל"ו אם הי' חוט בשר מקיף דיש לתלות דהשני הי' כחו יפה מהראשון לנפוח עיי"ש ע"כ פשיטא דע"י שני העדים הנ"ל יש מקום להתיר האשה:
והנה לכאורה י"ל שמא האיש הנ"ל הי' עד פסול וא"כ ל"מ עדותו רק במסל"ת והכא הרי לא העידו העדים שהגיד להם במסל"ת אך באמת נהי דבנכרי ביש ספק אי העיד במסל"ת או לאו דמחמירין כמפורש ברמב"ם משום דהוי ס' ד"ת אבל בישראל בסתם אמרי' דרוב ישראל כשרים ובפרט בעדות אשה דמי שפסול בעבירה דרבנן כשר ונהי דמי שפסול מכח עבירה ד"ת פסול גם בערות אשה מ"מ לשיטת הנמ"י פז"ב רשע שאינו דחמס כשר בעדות אשה עי' בקצה"ח סימן מ"ו וסימן נ"ב ונהי דבנה"מ שם ס"ק י"ז כתב להחמיר מכח שמא עיניו נתן בה מ"מ בספר קהלת יעקב להג' מליסא חזר בו והעלה בעצמו דלשי' הנמ"י רשע שאינו דחמס כשר בעדות אשה ועי' במנ"ח מצוה ל"ז שהאריך בדברי הנמ"י והעלה דאף רשע שאינו דחמס פסול בעדות אשה דאף להסוברים דע"א מהני מד"ת בעדות אשה מ"מ בעי דוקא כשר עיי"ש אך באמת גם לדבריו י"ל דאחזוקי אינש ברשע לא מחזיקינן כמ"ש בתוס' בכורות ומה שעושה עבירות אצל הצבא הרי שם הוא אנוס ולא מיפסל עי"ז לעדות ובפרט דנראה שהי' עדותו במסל"ת ובמסל"ת גם ישראל פסול מהימן ולא גרע מעכו"ם כמבואר ברי"ף סוף יבמות וא"כ יש לפנינו ג' ספיקות א' שמא הוא כשר ושמא כשיטת הנמ"י דרשע שאינו דחמס כשר בעדות אשה ושמא הי' עדותו במסל"ת וז"ב. עוד יש לדבר בזה שבא מהאקאמאנדע להגימיינדע דעירכם ששמואל דעמביצער בן פלוני מת ולכאורה אף א"נ דזה חשוב כמסל"ת מ"מ גם במסל"ת במלחמה לשיטת כמה פוסקים ל"מ בלי קברתיו עיין ברמ"א סעיף נ' ועיי"ש בב"ש ס"ק קנ"ה ואף לפמ"ש שם הב"ש די"ל דאם הי' אצל המיתה, ואח"כ מעיד במסל"ת שראהו שמת אינו אומר בדדמי מ"מ הכא בוודאי הכותבים בהקאממאנדע מי יודע אם המה הי' ממש אצל מיתתו ויוכל להיות שגם מי שמודיע להם ממיתתו לא ראה גוף המיתה רק אם מצא איש מונח שוכב כמת נדמה לו שכבר מת וע"י הפתקא שיש לכל עובדי הצבא מודיע מזה להקאממאנדע אבל עכ"פ יוכל להיות שגם זה שנותן ידיעה להקאממאנדע הגיד בדדמי ועוד יש לעורר מכח דעכו"ם המעיד מפי עכו"ם אחר אי מהני אף במסל"ת דתה"ד מקיל אף באם אין עכו"ם ב' אומר שהראשון הגיד לו במסל"ת וברמ"א סעיף ט"ז מובא יש מחמירין בזה ולשי' הריב"ש אף באומר השני שהראשון הגיד במסל"ת ל"מ משום דמסל"ת חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו ולא מהני רק בשמעו מפי העכו"ם המעיד במסל"ת שראה בעצמו מיתת פלוני עיי"ש א"כ יש בזה איזה חששות שמא בנ"ד ל"ח מסל"ת דשמא שאלו שרי הקאממאנדע הסאניטעטן בשם האשה דבכה"ג ל"ח מסל"ת גם בשאל עכו"ם אליבא דכו"ע ושמא כהריב"ש דרק עכו"ם הראשון מהני במסל"ת והכא שרי הקאממאנדא כל ידיעתם נצמח מכח הסאניטעטן ולא מכח ידיעתם בעצמם ועוד שמא עכו"ם הראשון הגיד בדדמי כיון דלא הגיד קברתיו כנ"ל ונהי די"ל דהקאממאנדע חשוב בכלל ערכאות וא"צ מסל"ת ואזדא חשש א' אך באמת זה טעות כיון דשרי הקאממאנדא אינם רואים גוף מיתת פלוני ורק שעובדי הצבא העובדים בשדה הממונים על זה להודיע להקאממאנדא ועי"ז יודעים הקאממאנדא לרשום הכל בפנקסיהם א"כ זה העומד בשדה בוודאי דא"א לדונו בגדר הערכאות וכבר הרגיש בזה בשו"ת עטר"ח ובשו"ת בית אפרים וכן בשו"ת ד"ח מחמיר בזה ובפרט במלחמה דיש חשש בדדמי בוודאי דיש לחוש דזה האיש העומד בשדה מיד שראה איש שוכב כמת ונדמה לו שמת וע"י הפתקא תיכף הודיע מזה להקאממאנדע ויוכל להיות שהי' רק נתעלף ואח"כ נתעורר וברח לעלמא ובפרט שאינו ידוע אם זה שהודיע לשרי הקאממאנדא הכיר את רי שמואל הנ"ל ויוכל להיות שכל עדותו הי' רק ע"י הפתקא וא"כ על הפתקא הרי יש חשש אחלופי ופי' שו"ת ד"ח סי' נ"ה וסי' ס"ו ע"כ מצד עדות הקאממאנדא לחוד קשה להתיר:
אך מכח האיש הנ"ל שהגיד בפני השמש והאשה דקהלתכם בוודאי דיצאה האשה מחשש איסור תורה דכל בעיית הש"ס הוי רק לענין חומרא מדרבנן ובפרט לשי' הרמב"ם ז"ל דאם ניסת ל"ת בוודאי דהוי רק חשש דרבנן דמה"ת אין חילוק בין לכתחילה לדיעבד ולענין דרבנן שוב לשי' המבי"ט מובא בקו"ע אם כבר יצאה מחשש איסור תורה י"ל דגם עכו"ם בלי מסל"ת נאמן ובפרט בס' מסל"ת נהי דמחמירין משים דהוי ס' ד"ת אבל בנ"ד דכבר נסתלק החשש ד"ת שוב מקילין בספק מסל"ת דהוי ספק דרבנן ולכאורה יש לעורר דכל זה אם הי' בא האיש הנ"ל להעיד קודם שבא הידיעה מהקאממאנדא כבר הי' נסתלק החשש ד"ת ע"י עדות איש הנ"ל א"כ מיד בשעה שנולד הספק איזה מקרי מסל"ת לא הי' הדבר נוגע רק למידי דרבנן שפיר י"ל ס' דרבנן לקולא ועפ"י דברי הר"ש פ"ב דמקוואות אבל הכא דבשעה שבאה הידיעה מהקאמ- מאנדא אכתי לא הי' לנו עדותו של האיש הנ"ל ושוב הי' אז הספק נוגע לד"ת וממילא החמרנו אז דא"א לסמוך על ס' מסל"ת ושוב אף כשנסתלק אח"כ החשש ד"ת ע"י האיש הנ"ל מ"מ י"ל דדמי לנודע ס' דרוסה קודם שנתערב דלא אמרינן תו ס' דרבנן להקל. אך באמת לא דמי דהתם גם אחר שנתערב לא נסתלק האיסור תורה רק מכאן ולהבא וא"כ גם עכשיו ידעינן דקודם שנתערב לא הי' אפשר לנו להקל מספק ושוב הוי זלזול לדבריהם אם ניקול אח"כ אבל הכא תיכף כשבא האיש הנ"ל ונסתלק האיסור תורה נתגלה באמת דגם בשעה שבא הידיעה מהקאממאנדא לא הי' עוד חשש ד"ת ורק שהי' לנו עוד העדר ידיעה אבל עכשיו נתגלה שכל עדות הקאממאנדא לא הי' נוגע רק לענין להקל אף מדרבנן שהחמירו בע"א במלחמה ושוב שפיר יש להקל אף בספק מסל"ת ועי' בש"ס עירובין דל"ה דכבר בא חכם מהני אף למ"ד אין ברירה עיי"ש ה"ה הכא ובפרט ששלחו כמה חפצים וי"ל דכיס של תפילין עם תפילין חשוב כמו כלים דלא מושלי אינשי ואף לשי' הב"י רק מדרבנן חוששין לשאלה בכלים דלא מושלי ובנ"ד דע"י עדות האיש הנ"ל כבר נסתלק האיסור תורה שוב לענין דרבנן מהני סימן אמצעי בכלים ומכ"ש טב"ע בכלים דלא מושלי דמועיל עכ"פ למ"ד סימנים ד"ת ובפרט בנ"ד שהעיד האיש הנ"ל שמסר החפצים ליד הרב דשדה המלחמה וממש כחפצים הללו נשלחו לפה וא"כ הרי ידוע דחפצים הללו נלקחו מר' שמואל הנ"ל ובשעה שנוטלים ממנו החפצים בוודאי יודעים שכבר מת בלי שום ספק ואף דיש לחוש שבשע' שלקח ממנו האיש הנ"ל החפצים הי' ר' שמואל הנ"ל רק נתעלף ואח"כ נתעורר וברח לעלמא מ"מ ז"א דנראה מהגדת האיש הנ"ל שבשעה שלקח ממנו האיש הנ"ל החפצים ידע בבירור שזה הי' ר' שמואל הנ"ל ולענין החשש שמא הי' רק נתעלף ואומר בדדמי שכבר מת בזה שפיר י"ל דבשעה שנטל ממנו החפצים בוודאי הזיזו ממקומו ובכה"ג חשוב כמו קברתיו ובקברתיו הרי תו ליכא חשש בדדמי ובפרט דעיקר חשש שאלה הוא רק משום דיש חא"א ובנדון דידן דע"י עדות האיש הנ"ל כבר נסתלק החא"א שוב ל"ח לשאלה וכמ"ש הנוב"י בתשובה ובפרט בהכרת כל החפצים הנ"ל די"ל דחשוב בכלל כלים דלא מושלי ובפרט דאינו נוגע עוד רק לענין חשש דרבנן יש לצרף ג"כ שיטת הפוסקים דל"ח לשאלה עי' בש"ך חו"מ סי' ס"ה ע"כ מכל הני צדדים נלע"ד להתיר אשת ר' שמואל הנ"ל להנשא לכל גבר רק באופן שיסכימו לזה עוד ב' גדולים מובהקים והש"י יצילנו משגיאות:
באעה"ח יום ו' למב"י תרע"ח פה קאשוי. אביך דו"ש באה"ר מצפה לב"ט הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.