מהרש חלק ג· רבי שמואל אנגל
סימן ל
להרב החו"ב מו"ה לוי תאומים נ"י בהרה"ג אבד"ק קאלישטשיק יצ"ו.
בדבר שאלתו שהיו מונחים שתי כפות של חלב אחת ב"י ואחד שאב"י ונתחב כף אחד לתוך בשר וליכא ס' ויש ספק איזה כף נתחב זה תורף השאלה בקצרה:
והנה כת"ה התחיל לדון והביא שיטת הסוברים דאף דבב"ח דוודאי טע"כ הוא מה"ת מ"מ בליעת הקדירה אינו מה"ת ובאמת מוכח כן מרשב"א חולין צ"ט ובכו"פ ובברוך טעם האריך בזה והנה באמת בפמ"ג בפתיחה לשער התערובות האריך דלכאורה י"ל דיש ס' דדינא אי טע"כ אוסר מה"ת אך העיר מדוע קיי"ל במבשא"מ ונשפך אזלינן לחומרא הא י"ל דהוי ס"ס בד"ת וס' אחד בדרבנן, וע"כ דא"א לצרף שיטת רש"י לס"ס:
ובאמת בחידושי כתבתי די"ל דשפיר חשוב ס' שמא כשי' רש"י והרמב"ם זיל דטע"כ דרבנן רק די"ל דלכאורה תיקשי גם במב"מ ונשפך אמאי ניזיל לקולא הא הוי ס' דרבנן נגד ח"א דעד עכשיו האיסור הי' עליה שם איסור ורק ס' שמא יש ס' ונהפך איסור להיות היתר א"כ הוי סד"ר נגד ח"א ואף שנודע שי' הר"ש דהיכי דיצא מח"א ד"ת מקילין אף שי"ל שנשאר איסור דרבנן אך כבר ביארתי בתשובה דהיכי דאפשר לומר שלא נעשה כלל מעשה המכשיר לעניין דרבנן שפיר אזלינן לחומרא כדי דלא תיקשי אשיטת הר"ש מהא דס' חציצה במיעוט הגוף דמחמירין עיי"ש בספרי א"כ הכא שפיר י"ל דלענין דרבנן לא נעשה כלל מעשה המכשיר א"כ הוי נגד ח"א אך באמת ניחא כיון דאין לנו לדון רק לעניין דרבנן ובדרבנן במקום דליכא ס' שוב אמרינן חנ"נ וקיי"ל דגם באיסור דרבנן אמרינן חנ"נ שוב כמו שי"ל דמוקמינן האיסור אחזקתו ולא נאמר שנהפך להיתר שוב י"ל להיפוך דמוקמינן ההיתר אחזקתו שלא נהפך לאיסור ובוודאי הי' ס' וא"כ הוי חזקה נגד חזקה ומקילין בדרבנן וכ"ז היכי דאין לנו לדון רק לענין דרבנן אבל במבא"מ ונשפך וצריכין לדון לענין ד"ת א"כ י"ל דמוקמינן האיסור אחזקתו שלא נהפך להיתר מאי תאמר דאם ליכא ס' שוב ההיתר נעשה איסור ז"א דמה"ת ל"א בשאר איסורין חנ"נ א"כ מה"ת ההיתר נשאר בחזקתו ושוב שייך ת"א ואף דמדרבנן אמרינן חנ"נ ושוב יש חזקת היתר מ"מ ע"י חומרת חז"ל לא יוכל לצמוח קולא לעניין ד"ת וכמ"ש הר"ן ז"ל פסחים ד"ל א"כ לפ"ז י"ל דמש"ה במבשא"מ ונשפך מחמירין אף די"ל דחשיב ס"ס שמא יש ס' ושמא טע"כ אינו מה"ת מ"מ כיון די"ל דמוקמינן אאיסור אחזקתו דכמו דהי' עליו עד עכשיו שם איסור כמו כן לא נהפך להיתר וגם למ"ד דס"ל טע"כ דרבנן מ"מ כ' בח"ד סי' ק"ה ובח"ס בתשובה דבאמת טעם אוסר מה"ת רק די"ל דבטל ברוב וא"כ עיקר ס' שמא נתהפך האיסור להיתר או מכח ביטול ברוב או מכח ביטול בס' והוי נגד ח"א ול"מ ס"ס ואף דלכאורה י"ל דהא לשי' הרשב"א ז"ל ס"ס הוא מטעם רוב ועדיף מרוב וא"כ מה"ת מהני אף נגד חזקה דרובא עדיף מחזקה ורק מדרבנן י"ל סמוך מיעוט לחזקה כמ"ש המרש"א חולין י"א וא"כ שוב י"ל מדרבנן חנ"נ וגוף ההיתר נעשה איסור ושוב הוי חזקה נגד חזקה וממ"נ מה"ת מועיל ס"ס נגד חזקה ומדרבנן שוב ל"ח נגד חזקה דאיסור דהא יש חזקת היתר כנגדו ול"ש לומר דחז"ל לא אמרו להקל רק להחמיר דהא לענין איסור דרבנן מהני חומרות חז"ל אף להקל וכמ"ש הר"ן ז"ל שם כיון דכל הא דדשיל"מ ל"ב הוא רק מדרבנן א"כ היכי דמדרבנן אין לו מתירין שפיר בטל ועיין באה"ע סימן מ"ב דקידושי דרבנן לפני פסולי עדות דרבנן א"צ גט דדרבנן מהני לדרבנן ועיין בספרי ח"א סי' א' אך באמת לשי' הרמב"ם ז"ל גם מה"ת ל"מ ס"ס נגד ח"א כנודע א"כ שפיר י"ל דבאמת מספקא לן שמא טע"כ לאו ד"ת ואפ"ה מחמירין בנשפך דהוי ס"ס נגד ח"א:
והנה לפ"ז הי' מקום לומר דכ"ז בנתערב איסור בעין או בליעה מכף ב"י ונשפך אז כיון דצריך לבוא לההיתר מטעם ביטול או ס' שפיר הוי נגד ח"א וכיון דעכ"פ מספקא לן שמא טע"כ אוסר מה"ת א"כ הוי נגד ח"א ד"ת וחזקת היתר ליכא כיון דמה"ת אין גוף ההיתר נעשה איסור וכסברת התוס' יבמות פ"ב ועיין בח"ד יו"ד סי' א' אבל אם יש ס' שמא נתחב כף ב"י או כף שאב"י א"כ לשיטת הרא"ה הובא בפמ"ג סימן ק"ג דבליעת כף שאב"י חשוב פגום לגמרי, וא"צ לבא כלל לההיתר דביטול ברוב א"כ י"ל דבכה"ג אם נתחב כף של איסור ויש ס' אם היו ב"י דהיינו שהי' ב' כפות אחד ב"י ואחד אב"י ונתחב אחד שפיר י"ל דהוי ס"ס להיתר שמא הי' הכף אב"י ושמא טע"כ אינו רק דרבנן ול"ש לומר דהוי נגד ח"א ז"א דבאמת בליעת כף שאב"י אין עליו שם איסור כלל ושוב נהי דגם חזקת היתר ליכא לפי שמה"ת אין ההיתר נ"נ אבל עכ"פ כיון דליכא ח"א שוב מהני ס"ס אך לשי' הרשב"א דגם בכף שאב"י צריך לבוא להיתר דביטול ברוב א"כ שוב י"ל דהוי נגד ח"א אך עכ"פ י"ל דהוי ג' ספיקות שמא כשיטת הרא"ה דכף שאב"י ל"צ כלל לביטול ברוב ושוב ליכא ח"א והוי ס' בעיקר החזקה ושוב י"ל דמהני ס"ס וא"כ פשיטא דאם הי' השאלה בכפות של איסור בכה"ג הי' מקום להקל אם יש ס' שמא נתחב כף שאב"י ואף דלשיטת הנו"ב י"ל דבליעת קדרה אוסר מה"ת אף למ"ד טע"כ לאו ד"ת אך מדברי הרשב"א ז"ל חולין שהבאתי מוכח להיפך וא"כ עכ"פ בשאר איסורים מקום להקל:
עתה נדבר מנידון שאלתינו שתחבו כף של חלב לתוך בשר אך הס' שמא הי' הכף שאב"י באמת אם נחליט כשיטת הכו"פ דא"נ דבשאר איסורין טעכ"ע לאו ד"ת גם בב"ח בבליעת קדרה לאו ד"ת א"כ הי' מקום לומר דבשלמא אם נפל חלב לתוך בשר ונשפך ויש ס' שמא הי' ס' אז שפיר מחמירין כיון דגבי בב"ח לכ"ע בבעין אמרינן טע"כ ד"ת א"כ נהי דבזה ליכא ח"א דכל חד באפי נפשי' הוא היתר ורק תערובתן אוסרתן ואם יש ס' לא התחיל מאיסור מעולם ואינו כלל מטעם ביטול רק דל"ח כלל דרך בישול וכמ"ש התוס' ע"ז דף ס"ה ואדרבה יש לאוקמא ההיתר אחזקתו שלא לעשה איסור ועיין שו"ת רעק"א ז"ל די"ל דגבי בב"ח יהי' מותר לבטל לכתחילה בס' דל"ש אין מבטלין איסור דאם יש ס' ליכא התחלת איסור ועיין בספרי ח"א סימן ע"ט אבל עכ"פ נהי דליכא ח"א ואדרבה יש חזקת היתר מ"מ כיון דנתערב איתרע חזקה ושוב בס' אחד אסור מה"ת וכמ"ש הנקה"כ בסי' ק"ה לענין ס' כבוש דמתיר הט"ז מטעם חזקת והיתר והנקה"כ חולק ועיין בש"ש ובישוע"י שכ' באמת דבס' כבוש א"צ לבוא לטעם דס' דרבנן לקולא רק משום חזקת היתר ומותר לבשלו אח"כ דלא כהפמ"ג אך לשי' הנקה"כ ל"ש בזה חזקה אך כ"ז בחלב בעין דבזה לכ"ע טע"כ מה"ת א"כ ליכא בי' רק חד ס' ואסור מכח ס' ד"ת אבל לענין בליעת כף אם הי' וודאי ב"י רק הס' אם הי' ס' היינו בנשפך אז הי' מקום להתיר מטעם ס"ס שמא כשיטת רש"י דטע"כ בשאר איסורין דרבנן וממילא גבי בב"ח עכ"פ בליעת קדרה אינו מה"ת ושוב יש עוד ס' שמא יש ס' וגבי בב"ח עכ"פ ליכא ח"א דהא כל חד לחודי' שרי' ואדרבה שייך חזקת היתר דלא נעשה איסור בב"ח ונהי דחזקת היתר איתרע מ"מ עכ"פ ליכא ח"א ושוב מותר מטעם ס"ס יצא דגבי בב"ח לענין בליעת קדרה יותר יש מקום להתיר ובפרט אם הס' הי' שמא הי' הכף אב"י א"כ לשיטת הרא"ה כף אב"י חשוב פגום לגמרי וא"צ לבוא מטעם ביטול אך באמת יש כמה צדדים לאיסור דלשיטת הפרמ"ג קיי"ל העיקר כשיטת הפוסקים דטע"כ ד"ת אף בכל איסורים ובפרט דלשי' הנו"ב גבי בליעת הקדירה לכ"ע טע"כ ד"ת אף בשאר איסורים ובפרט שמא אף א"נ דטע"כ בשאר איסורין לאו ד"ת הוא רק משום דמשרת וגיעולי מדין ב' כתובים אבל באמת בליעת קדרה ב"י לא פגמה כלל ושוב גבי בב"ח גם בליעת הקדרה הוי מה"ת והנה לעיל הבאתי דברי הח"ד דאף למ"ד טכ"ע לאו ד"ת מ"מ עכ"פ בעי ביטול ברוב מה"ת דהא דטעם אוסר נלמד מקרא דהטמאים ועפי"ז הי' מקום לומר כסברת הנו"ב דבליעת הקדרה לכ"ע אוסר מה"ת לפי שאפשר בהגעלה הוי כאפשר להכיר האיסור וזה מה"ת לא בטל וכמ"ש התוס' חדשים בישוב קושית התוס' מעילה דכ' דהא דפרוטה של הקדש שנפלה לתוך הכיס וקשה הא מה"ת דשיל"מ בטל וכ' דכיון דהקדש יוצא לחולין ע"י פדיון חשוב כאפשר להכיר האיסור ומה"ת לא בטל וה"ה היכי דאפשר להפריד ע"י הגעלה חשוב כאפשר להכיר האיסור ויוצמח לפ"ז דלכתחילה צריך כלי הגעלה לפי שאפשר להפריד האיסור הוי כניכר האיסור אבל אם כבר בישלו בכלי אף בלי הגעלה שוב אינו נאסר התבשיל רק מדרבנן לפי שבדיעבד בליעת הקדרה ג"כ בטל מה"ת וא"ש ועיין שו"ת מהרי"א אסאד ז"ל חיו"ד סימן קנ"ג ומ"ש שם אך לפי סברתו דגם טעם קלוש ל"ב היכי דאפשר להפריד האיסור והגם דע"י הגעלה ג"כ צריך לבוא לדין ביטול דהא חוזר ובולע אבל אפשר לומר דל"ב כלל בחזרה שאפשר לומר יורה רותחת מבלע בלע מפלט לא פלט. ובזה יש לדחות מה שראיתי בתשובה לאחד שהביא קושיא על הח"ד סי' ק"ה שכתב דבתרומה טעם אינו אוסר מה"ת לכ"ע דא"א לילף מהטמאים וקשה מש"ס דזבחים דכתבה התורה דין מריקה בתרומה וכבר העיר בזה בשו"ת בי"צ אך בתשו' הנ"ל כתב די"ל דבליעת הקדירה לכ"ע ד"ת כסברת הנו"ב ועפי"ז נדחה דבריו דדוקא בשאר איסורין דעכ"פ הטעם אוסר דנלמד מהקרא דהטמאים דהיוצא מהן אסור ורק די"ל דבטל ברוב אז שפיר גבי בליעת הקדרה י"ל כיון שאפשר להפריד האיסור חשוב כניכר האיסור ול"ב אף מה"ת אבל בתרומה לשי' הח"ד גם רוב ל"צ לעניין הטעם דבזה לא אסרה התורה כלל היוצא מהן א"כ השתא דהיוצא מאוכל מותר מכ"ש ביוצא מכלי בוודאי מותר ע"כ דברי התשו' הנ"ל תמיהם ובחדי' הארכתי בזה ואכמ"ל:
נחזור לענינינו דעכ"פ בב"ח הוי ג' צדדים לאיסור ושוב יש להחמיר אף אם הס' שמא נתחב כף שאב"י דהוי ס' ד"ת ואף שי"ל דהוי ס"ס להיתר שמא יש ס' ושמא טעם הבא מן הקדירה אינו מה"ת ז"א נהי דבצד הס' שמא יש ס' הוי היתר גמור אבל בצד השני הוי ס"ס לאיסור שמא בליעת הקדירה גם בשאר איסורין מה"ת ונודע מ"ש התוס' כתובות ד"ט ע"ב די"ל אונס ל"ח ס' לגבות כתובתה דשמא קודם שנתארסה נאנסה ועיי"ש בפנ"י ובספרי ח"א סי' י"ט ע"כ נלע"ד דקשה להתיר התבשיל אף בהפ"מ:
באעה"ח ב' נשא מ"א למב"י תר"ע ראדאמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.