מהרש חלק ג· רבי שמואל אנגל
סימן כט
בדבר השאלה באיש אחד שהיו לו יין על ד' כוסות ועמדו בצלוחית כל שעת אמירת הגדה ואח"ז נודע שהי' יי"ש של חמץ מעורב בהיין ויש להסתפק אי הכוסות של זכוכית כשירים על חג הפסח לשנה הבאה:
הנה ראיתי בשו"ת מהרש"ם ח"א סי' נ"ט שנסתפק בזה הואיל שעמד היין יותר מששה מינוטין א"כ יי"ש הוי דבר חריף ומבליע בכלים וא"כ בלעו הכלים חמץ ואסורים והנה שם פלפל הואיל שהישראל לא הרגיש טעם יי"ש בהיין יש הוכחה דנתבטל טעם היי"ש ובלוע משהו בכלי לשי' כ"פ מותר בפסח הבא כמ"ש בשו"ת רע"א ז"ל והנה בגוף הדבר י"ל דאף דבדבר חריף מפליט בשיעור כבישה בציר כדי שירתיח מ"מ באמת לענין חומץ דעת המג"א דבאינו חומץ חזק אינו מבליע בשיעור דכדי שירתיח ועיין בפמ"ג יו"ד סי' ק"ה וא"כ נהי דיי"ש חשוב דבר חריף וי"ל דמבליע ומפליט בשיעור כבישה כדי שירתיח אבל הכא דעכ"פ דלא הי' בהכוסות רק יין המעורב בו יי"ש אבל עכ"פ אינו חזק ביותר והראי' דכ' בשו"ת מהרש"ם שם אף דכלי של יי"ש לא מהני הגעלה ולשיטת הטו"ז הוי משום דמרגיש הריח של היי"ש ולשיטת כ"פ הטעם משום דחשיב כבית שאור אבל ביין המעורב בו יי"ש לכ"ע מהני הגעלה דעכ"פ ל"ח דבר חריף כמו יי"ש בעין ובתשובה הארכתי בזה וכן מפורש בשו"ת מהרי"א הלוי א"כ שוב יין המעורב בו יי"ש ל"ח דבר חריף שיהי' נבלע בשיעור כדי שירתיח:
וחוץ לזה לפמ"ש בס' בית ישראל המובא בפמ"ג סי' ק"ד וסי' ק"ה דהא דכבוש בציר מפליט בשיעור דכדי שירתיח הוא רק דרבנן ולשיטת הבל"י הוא רק מס' אסור ואי דלכאורה צריכים להבין וכי אפשר לומר דאינו אוסר רק מדרבנן הא כיון דמרגישין הטעם ממילא אסור מה"ת. אך באמת כבר העיר בשו"ת שיבת ציון לשיטת הסוברים דהא דד"ח מחלי' לשבח אינו רק מדרבנן הא אם מרגישין טעם מושבח ע"כ דאוסר מה"ת וכתבתי בחי די"ל דמרגישין רק טעם קלוש ואוסר רק מדרבנן והוי כהא דכ' בש"ך סי' צ"ח בשם או"ה דטעם יותר מס' אף במרגיש אינו רק דרבנן וה"ה הכא י"ל דבכשיעור כדי שירתיח בציר אינו מפליט רק טעם קלוש ואינו אוסר מה"ת א"כ שוב י"ל דבאמת מפורש במחבר סימן תנ"א דכלי זכוכית אינו בולע כלל ומותר אף בלי הגעלה אך רמ"א סיים יש מחמירין דכלי זכוכית בולע וסיים וכן המנהג והנה מפורש בפמ"ג בהנהגות או"ה דהיכי דרמ"א כתב וכן המנהג מצטרף דעת המחבר לס"ס א"כ ממ"נ לשיטת הבית ישראל דכבוש בציר כדי שירתיח אינו אוסר רק מדרבנן א"כ בכלי זכוכית דעכ"פ חשוב בכלל ס' אי בולע א"כ הוי ס' דרבנן דמה"ת אינו מבליע בכבוש כדי שירתיח ולענין דרבנן יש ס' שמא כלי זכוכית אינו בולע ובפרט לשיטת הבל"י הוי ס"ס שמא אינו בולע בשיעור כדי שירתיח ושמא כלי זכוכית אינו בולע וכמו דבעכבר הכבוש בחומץ כדי שירתיח אינו אוסר משום דעכבר ס' פוגם ובשיעור כדי שירתיח מותר או מטעם דהוי ס' דרבנן או מטעם ס"ס ה"ה הכא דיש סברא שמא כלי זכוכית אינו בולע ומצטרף בהדי ס' שמא שיעור כדי שירתיח אינו מפליט אף בציר או משום דהוי רק איסור דרבנן בשיעור כבוש בציר בכדי שירתיח ושוב הוי ס' דרבנן שמא כלי זכוכית אינו בולע. ולפ"ז הי' מקום לומר דמותר להשתמש בכלי זה בפסח אף לשהות בו משקה יותר ממעל"ע מה"ט די"ל דלא בלע כלל מהיי"ש או מטעם שלא הי' כבוש מעל"ע ואו מטעם דכלי זכוכית אינו בולע ובפרט כיון שלא ישתמש בו בפסח הבא רק בצונן ביין בשעת אמירת הגדה א"כ היין של פסח אינו בו תערובת יי"ש ול"ח בכלל דבר חריף ואינו מפליט בפחות ממעל"ע ואף אם נימא דגם יין כשר של פסח מעורב ביי"ש של פסח מלבד דעכ"פ אינו בכלל דבר חריף בשביל מעט יי"ש של פסח המעורב ואף אי חשוב בכלל דבר חריף מ"מ לשיטת הט"ז והש"ך בס' ס"ט שיעור כבישה בציר אינו מפליט מכלי ואף אם נחוש לשי' המ"א בסימן תמ"ז דשיעור כבישה מפליט מכלי מ"מ עכ"פ חשוב בכלל ג' ספיקות להיתר שמא כבוש בציר אינו מבליע ומפליט אף מאוכל לאוכל כשי' הבל"י דרק מס' אוסרים בכבוש בציר כדי שירתיח ושמא כשי' הט"ז והש"ך דעכ"פ אינו מפליט מכלי ושמא כלי זכוכית אינו בולע כלל וא"כ או דהוי ג' ס' להיתר או דהוי ס' בדרבנן לשיטת הבית ישראל דשמא כשי' הט"ז דשיעור כבישה בציר אינו מפליט מכלי ושמא כלי זכוכית אינו בולע כשיטת המחבר דהיכי דהרמ"א כותב רק וכן המנהג מצטרף דעת המחבר לס"ס ואף שי"ל דעכ"פ כיון דאסור להשתמש בכלי זו ע"י חמין או ע"י כבוש מעל"ע שוב אסור להשתמש בו בצונן בקביעות ובכלי חרס אסור להשתמש אף צונן באקראי כמ"ש בש"ך סי' צ"א ועיי"ש בפמ"ג וח"ד וזה הוי כמו צונן בקביעות כיון דהם כלים של פסח ותשמישו הוא רק בפסח אך באמת גם זה אינו דעיקר הטעם דאסור להשתמש בו צונן בקביעות גזירה שמא ישתמש בו חמין והכא הוי כלי שאין דרכו להשתמש בו בחמין וחוץ לזה באמת בדיעבד אף אם ישתמש בו בחמין מ"מ יהי' מותר בדיעבד כיון דהוי ג' סברות להיתר שמא שיעור כבוש בציר אינו מבליע כשי' הבל"י ושמא כלי זכוכית אינו בולע ובפרט שיהי' נו"ט לפגם דאף דבליעת יי"ש אינו נפגם כמ"ש הטו"ז סי' תמ"ב ובמג"א סי' תמ"ז כ"ז בחמץ בעין אבל יין המעורב בו יי"ש ל"ח בכלל ד"ח והראי' דמועיל הגעלה ושוב שפיר נפגם ונהי דאנו אוסרין נוטל"פ בפסח מ"מ עכ"פ אם יש עוד ס' מצרפין דעת המתירין נוטל"פ בפסח כמ"ש הח"י בריש סי' תנ"א לעניין בלוע בכ"ש דאם הוא אחר מעל"ע מתירין מטעם ס"ס שמא כ"ש אינו בולע ושמא נוטלפ"ג מותר בפסח א"כ בדיעבד יהי' מותר מטעם ג' ספיקות להיתר א"כ שוב ל"ש הגזירה ושוב מותר עכ"פ להשתמש בו בצונן היינו לשתות בו יין בשעת הגדה כנלע"ד ברור בס"ד להלכה ולמעשה:
באעה"ח יום ב' בהר כ' למב"י תר"ע לפ"ק ראדמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.