מהרש חלק ג· רבי שמואל אנגל
סימן כח
להרב הה"ג חו"ב חו"פ בנש"ק וכו' כש"ת מו"ה יצחק ראבין נ"י האבד"ק צפת תובב"א.
בדבר שאלתו באיש אחד שיש לו מעות אצל אחד ויש לו כת"י מהלוה אשר נכתב שמחייב למוסרם לאפוטרופוס שימנה המלוה ואח"כ עשה המלוה צוואה ומינה ארבעה אפוטרופסים לחלק המעות אחר מותו היינו במשך ט"ו שנים ישכרו ת"ח שילמדו משניות עבור נשמתו ביום היאצ"ט ונעשה הצואה בקגא"ס ומסר הכתב ליד אחד מהאפוטרופסים גם מינה את הלוה לאפוטרופות וכעת יש לו להמצווה הלז בחו"ל נכד בתולה בת כ"ח שנים וצריכין להשיאה והיא עניה וברצון האיש הלז לחזור מהצואה ולשלוח המעות לחו"ל לצורכי נישואי נכדו והאפיטרופסים אינם מרוצים לחזור וליתן לו המעות זה תורף שאלתו בקצרה:
והנה בעיקר חלות ההקדש יפה כ' כת"ה דכיון שנתן במתנה מהיום ולאחר מיתה ובקנין א"י לחזור וכמבואר בחו"מ סי' רנ"ז ורנ"ח ורק בהקדש הואיל שא"א לומר גוף מהיום דא"כ הוי יונק משל הקדש אבל במקדיש לענים ל"ש זה כמ"ש בקצה"ח שם וא"כ לכאורה אף אם הי' מצווה ליתן אף לעשירים אפ"ה הי' זוכים בו כיון שהי' בקנין ובפרט שצוה ליתן לעניים י"ל דמהני מדין אמירה לגבוה, ואף דלכאורה אי מצד אמירה לגבוה י"ל דמהני שאלה עכ"פ י"ל לשי' הנוב"י מהד"ת דהיכא שנתן ט"ה לאדם שאינו גזבר לחלק לפי רצונו מיקרי גבאי ושוב לא מהני שאלה בבא ליד גזבר ואף דידוע שיטת התוס' בב"ק דף ל"ו דמקדיש דשא"ב ל"מ אף בצדקה לעניים ומשו"ה הוכרח ר"י לומר אנן יד עניים אנן ועיין בקצה"ח סי' ס"ו שכ' דאף אחר שתיקנו קניין מעמ"ש ושוב י"ל אמירתו לגבוה כמסירה להדיוט באופן המועיל מ"מ בלי מעמ"ש ל"מ שמצד המקנה לא משכחת קניין א"כ פשיטא דבמקדיש חוב בע"פ בעי מעמ"ש אך לכאורה הי' מעמ"ש דהא ציוה להלוה בעצם שיחלק המעות לעניים וגם שאר האפוטרופסים הי' באותו פעם וזכו בשביל עניים דהוי כמו בהא דקאמר הש"ס גבי ר"י אנן יד עניים אנן אך לכאורה כיון שיש לו שטר על המעות א"כ לשי' הש"ך בסי' ס"ו דשט"ח אינו נקנ' במעמ"ש א"כ כיון שנזכר בו שם המלוה בעי כומ"ס ולשיטת הרשב"א גם במקדיש שט"ח בעי כומ"ס ודלא כשי' הריטב"א כמפורש בסי' רנ"ח ועיין בקצה"ח סימן ס"ו א"כ י"ל דלא חל בתורת צדקה אך באמת הש"ך כ' דא"א לחלוק אשי' התוס' ודעתו דעכ"פ גוף המעות נקנה במעמ"ש רק דכח מלוה בשטר לא נקנה במעמ"ש א"כ עכ"פ לענין גוף החוב י"ל דקני העניים על ידי מעמד האפוטרופסים בעת שציוה להלוה ליתן המעות לעניים עכ"פ בנידון דידן אי הי' מצוה ליתן במתנת בריא לעשירים י"ל דל"מ אף בקנין כיון דמלוה הוי דשא"ב וא"י להקנות רק בכומ"ס א"כ מה מועיל קנין הא על דשא"ב לא חל קנין בשלמא אם המקבל מתנה עומד לפנינו והי' מקנה לו במעמ"ש הי' מועיל אבל כיון שא"י מי המה שיזכו בהמתנה א"כ ליכא מעמ"ש עכ"פ לשי' הש"ך דמסיק דעכ"פ לעניין גוף החוב א"א לחלוק אשי' התוס' דגם במלוה בשטר מהני מעמ"ש א"כ שוב י"ל אנן יד עניים וחשוב כקניין מעמ"ש ושוב א"י לחזור כן י"ל לכאורה והנה א"נ דחל המתנה ורק דנרצה לומר דיוכל לחזור הואיל שצריך לצורך נישואי נכדו ענייה א"כ יש אומדנא דאדעתא דהכי לא הקדש. הנה אף דמפורש בש"ע או"ח סי' קנ"ג דמוכרין ס"ת לצורך נישואי יתומה וכתב באשל אברהם שם דה"ה לצורך נישואי עניי' אך באמת מפורש ביו"ד סי' רנ"א דאחר שבא ליד הגבאי לא יוכל ליתן לקרוביו וגם כ"ז שלא בא ליד הגזבר אפ"ה בהעני קרוביו אח"כ א"י לחזור ועיי' שו"ת פמ"א סימן ק"ג ובשו"ת הר הכרמל סימן י"ט והטעם דהוי לי' להתנות ומדלא התנה ע"כ דגמר והקדש בכל ענין:
אך באמת י"ל דמצד שעשה קנין כבר כתבתי הואיל דהמעות א"ב א"א להקנותו רק בכומ"ס או עכ"פ במעמד שלשתן לשי' התוס' אבל קנין ל"מ בזה כמפורש בש"ע סי' ס"ו ובש"ך דחליפין לא מהני אף במקום מסירה לחוד מכ"ש דל"מ בלי כתיבת קני לך איהו וכל שיעבודיה ואם נבא מצד דציוה ליתן לעניים וי"ל אנן יד עניים וחשוב כמע"ש ומהני בלי כומ"ס באמת י"ל כיון שלא ציוה ליתן להעניים בחנם רק בשכר פעולה א"כ חשוב כלא נתכוין לותר להקדש ל"ש בזה אמל"ג כמ"ש בתוס' קידושין דף כ"ח ואיפסוק כן בש"ע יו"ד סי' רנ"ח סעיף י"ג ועיי' שו"ת בי"ש חו"מ סימן י"ז שהאריך בזה דבתורת שכר פעולה אין חילק בזה בין עני לעשיר ועוד י"ל דעכ"פ מהני שאלה דאף דבבא ליד גזבר ל"מ שאלה אך באמת נודע מ"ש בתוס' כריתות דף נ"ד דבקדשי מזבח כ"ז שלא נזרק דמן כהילכתן ישנו בשאלה ועיין בריטב"א שביאר הטעם דבקדשי מזבח כיון שיש לו עוד זכות הכפרה לא חשוב עדן כנסתלק מן ההקדש וכדקאמר בש"ס חולין דף מ' סד"א כיון דקניא לי' לכפרה כדידי' דמי ועיין שו"ת ח"ס יו"ד סי' רמ"ג ובהג"ה יד שאול יו"ד סימן ר"ח שהאריך בזה:
א"כ הכא דעכ"פ לא זיכה להעניים בחנם רק שילמדו משניות עבור נשמתו א"כ לא גרע מזכות כפרה שיש לו ע"י זריקת הדם א"כ שוב מהני שאלה:
ובפרט שי"ל דאף לשי' הנוב"י דגם בבא דיד גבאי שאינו קבוע לא מהני שאלה מ"מ כ"ז אם מוסרו ממש ליד הגזבר אז שפיר כיון דחל ההקדש ע"י האמירה א"כ אם מוסרו אח"כ אף ליד גבאי שאינו קבוע חשיב כנסתלק מן הדבר ול"מ שאלה אבל הכא באמת הי' דשא"ב ולא חל ההקדש רק ע"י הגזבר חשוב כמעמ"ש דיד הגזבר כיד עניים ולזה בעי שיהי' רק גבאי קבוע אבל אדם אחר ל"ח ידו כיד עניים ול"ח כמעמ"ש ולא התחיל ההקדש כלל ובפרט דבאמת י"ל אומדנא דאדעתא שיצטרכו קרוביו לא הקדש ועיין בשו"ת הר הכרמל שכ' דאם לא הקדיש לחלקו תיכף לעניים רק שיתחלקו הרווחים י"ל דבנו קודם הואיל שלא יתבטל זכותו עד שיצטרכו בניו א"כ בכה"ג שנצטרכו בניו קודם התחלת חלוקה לעניים, א"כ י"ל דאמרינן אומדנא ובשלמא אם ציוה לחלק תיכף א"כ אין רצונו שימתינו עם החלוקה עד שיצטרכו בניו אבל הכא י"ל אומדנא הואיל שנצטרכו בניו קודם זמן התחלת חלוקה אך לכאורה כ' במרדכי עוד טעם דהי"ל להתנות וכ' בשו"ת הר הכרמל דכיון דנודע שבסוף יגיע המעות ליד הגזבר ולא יוכל להוציא מס' א"כ הי"ל להתנות אבל באמת אם מעולם לא יגיע ליד הגזבר שפיר אמרינן אומדנא עיי"ש ועיין רשב"ם ב"ב צ"ב ובספרי ח"א סי' כ"ט וסי' ל"א א"כ י"ל הכא שהוכחתי דעכ"פ מועיל שאלה אף בבא ליד הגזבר והטעם דיש לו זכות כפרה א"כ שוב י"ל דמועיל האומדנא דאדעתא שיצטרכו בניו קודם זמן התחלת החלוקה לעניים שיתבטל הצווא' ול"ש לומר דהי"ל להתנות ז"א דידע שאם יצטרכו בניו בחייו יוכל לישאל על ההקדש ושוב בשביל זה לא התנה דידע שבלא"ה יוכל להוציא מהממונה ע"י שאלה וא"כ י"ל דאף בלי שאלה יוכל לחזור מתורת אומדנא ובפרט ע"י שאלה לחכם בוודאי יוכל לחזור ובפרט דבנו"ב מה"ת סי' קנ"ד מביא שי' כ"פ דבנדר לצדקה מהני שאלה אף בבא ליד הגזבר ובפרט לפמ"ש הנוב"י שם דהטעם דל"מ שאלה בבא ליד גזבר משום דלא מהימן לומר שיש לו חרטה דמעיקרא והכא עכ"פ ע"י האומדנא שצריך לנישואי נכדו הוי עכ"פ הוכחה שמתחרט באמת מעיקרא ושוב י"ל דמועיל שאלה ובפרט די"ל דלשיטת הנו"ב דהא דאינו מועיל שאלה בבא ליד הגזבר הוא רק מס' שמא אין לו חרטה דמעיקרא א"ב י"ל כ"ז במסרו ממש להגזבר דחל ההקדש מה"ת שפיר מ"ס א"י לבטל ההקדש אבל הכא דכל חלות ההקדש היא ע"י מעמ"ש ואינו חל רק מדרבנן דלא עדיף אמירה לגבוה מהקנה להדיוט באופן המועיל שפיר אם רצונו לישאל נהי דיש ס' שמא אין לו חרטה דמעיקרא מ"מ מס' י"ל דמתבטל ההקדש שאינו חל רק מדרבנן בקיצור לדעתי יש הרבה צדדים לומר דיוכל לחזור מן ההקדש אף בלי שאלה ובפרט ע"י שאלה לחכם כדין בוודאי דרשות בידו לחזור ובפרט דהרי מצוה גדולה להשיא יתומה וה"ה עניים דמוכרין ס"ת עבור זה א"כ פשיטא דע"י שאלה בוודאי מהני חזרתו כנלע"ד בס"ד ברור להלכה ולמעשה:
באעה"ח יום ה' ער"ח סיון מ"ד למב"י תרס"ט לפ"ק פה"ק ראדאמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.