מהרש חלק ג· רבי שמואל אנגל
סימן כז
להרב הגדול החו"ב מו"ה יוסף הכהן שווארטץ נ"י חתן הרב הגאון מו"ה אליעזר דייטש זצ"ל האבד"ק באניהאד יע"א:
בדבר שאלתו אודות בית החולים הכללי בעיר וויען שנמצאים שמה חדרים למאות וגג א' לכולם אי מותר לכהן לשכוב שם בבית החולים איזה זמן כיון שכמעט מן הנמנע שלא ימות שם אדם בזמן אשר הכהן שוכב שם ונכנס הטומאה דרך גג המאהיל ואעפ"י דרוב המונחים שמה המה עכו"ם מ"מ הא מפורש בטור ובש"ע דיש להחמיר מלילך על קברי עכו"ם דחוששין לשי' הפוסקים דעכו"ם מטמא באוהל א"כ יש להכהן לחוש שיטמא באוהל המת ע"כ תורף שאלתו:
והנה אם יש חשיב"ס וקשה לעשות הרפואה חוץ מבבית החולים הנ"ל פשיטא דאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש דאף דאין בירור שיתרפא מחליו מ"מ קיי"ל דמתירין חילול שבת וכל האיסורין אם הרופא אומר שהוא רפואה עפ"י הטבע אע"פ דהרופא לא יוכל להגיד דבר ברור כדקאמר בש"ס איכא גופא דלא מקבל סמא מ"מ עכ"פ דיבור הרופא משוי לי' לס' וס' פק"נ מותר לגבי כל האיסורין ואף שי"ל דלפי המפורש בסימן קנ"ז דבשביל עבירת ל"ת מחויב לבזבז כל ממונו א"כ שוב י"ל דהא אפשר לשכור בית דירה ולהביא שמה רופאים וג"כ יוכל להתרפאות בזה האופן וא"כ הא מפורש ביו"ד סימן קנ"ה דאם אפשר לעשות בהיתר אע"פ שצריך לשהות קצת מ"מ אם אין בזה חשש סכנה אסור לעשות באיסור א"כ גם הכא אפשר ליקח הרופאים לביתו ואף שצריך לבזבז ממון הרבה מ"מ קיי"ל דבשביל הפסד ממון אין להתיר שום איסור ודעת הפמ"ג דגם בשביל ל"ת דרבנן צריך לבזבז כל ממונו ועיין בפת"ש יו"ד סי' קנ"ז שהביא דבשו"ת חו"י בחד תשובה משמע דבשביל ל"ת דרבנן אין צריך לבזבז כל ממונו א"כ לפי"ז י"ל דאף טומאה דרבנן אין להתיר דהא ליכא כלל פק"נ שיוכל לעשות הרפואה בביתו ואף שי"ל לכאו' לשיטת הסוברים דבשוא"ת א"צ לבזבז ממונו כמו באונסין אותו להשהות חמץ בביתו א"צ לבזבז הל ממונו עיי' בפמ"ג או"ח סי' תרנ"ו א"כ שוב י"ל דדוקא אם בשעה שנכנס לבית החולים אז יש שם מת א"כ הוי כעובר בקו"ע א"כ נהי דעושה זאת לרפואה מ"מ כיון דיוכל להתרפאות במקום אחר צריך לבזבז כל ממונו ובפרט שאין האונס על עבירת הל"ת בכה"ג נסתפקו דאסור להציל עצמו אף בביטול מ"ע א"כ הכא שיוכל להתרפאות בביתו רק הוא עובר בידים כדי להציל עצמו מהפסד ממון בכה"ג בוודאי אסור לעבור. אבל אם בשעה שנכנס ליכא שם מת א"כ הכניסה היא בהיתר גמור ואף שאם אח"כ יזדמן שם מת וישהה שמה אח"כ מ"מ נוכל לומר דאז הוי רק שוא"ת מה שאינו הולך משמה ושוב בשביל חשש עבירה בשוא"ת א"צ לבזבז כל ממונו כמו שהבאתי בשם הפמ"ג בסימן תרנ"ו:
אך באמת ז"א דהא מפורש בש"ע סימן שע"ב דאם הוא באוהל המת והגידו לו אסור ללבוש א"ע רק צריך לצאת ערום משום דכבוד הבריות אינו דוחה בקו"ע וחזינן דזה ל"ח שוא"ת כיון שעכ"פ בא בבגדים לתוך האוהל אף שאז הי' בהיתר גמור מ"מ השהי' אח"כ חשוב קו"ע ועיי"ש בפת"ש שהביא בשם המשנת חכמים שהעיר בזה די"ל דחשיב שוא"ת אך בשו"ע מפורש דזה חשיב קו"ע וחוץ לזה אף אם נימא דזה חשיב שוא"ת מ"מ כיון דבכה"ג שאין אונסין אותו לעבור בשוא"ת רק הוא עושה מעצמו העבירה בשוא"ת כדי להינצל מהפסד בכה"ג אף במ"ע אסור ועיי' כעין זה בנה"מ ח"מ סי' קכ"ה דאם מציל ממוני בהפקדון לכ"ע חייב ואף שי"ל דהכא עכ"פ בשעה שנכנס לבית החולים הוא היתר גמור ואח"כ בשעה שיזדמן שם מת אז לא יהי' באפשרי לצאת משם עפ"י פקודת הרופאים שבאמצע הזמן אסור לצאת משם ושוב יהי' אז אונס ואונסא כמאן דלא עבר אך באמת י"ל דכ"ז אם בשעה שנכנס להבית לא הי' לו להעלות על הדעת שימות שם מת ואח"כ נזדמן שמת שמה והוא אנוס עפ"י פקודת הרופאים מלצאת אז י"ל דחשיב אניס ואפ"ה אם יוכל לצאת משם בהוצאות ממון רב אז א"נ דכיון דעכ"פ בא להבית חשוב אח"כ כעובר בקו"ע א"כ שפיר צריך לבזבז כל ממונו שלא יעבור אבל א"ל דכיון דתחילת הכניסה הי' בהיתר חשוב השהי' שוא"ת א"כ האונס הוא על העבירה בשוא"ת א"כ שפיר אין מחויב לבזבז כל ממונו אבל כאן שיודע בשעה שנכנס שבוודאי יזדמן שם מת באיזה פעם דאף דנוכל להעמיד כל אדם בחזקת חי מ"מ בכללות העולם מזדמנים כמה מתים וכמו"ש הנו"ב אהע"ז סי' ל"א דמשו"ה בס' ג"י מחמירין דעל מי שאין דנין עליו א"א לאוקמי בחזקת חי דכמה מתים איכא בעולם וכמוש"כ התוס' שבועות לענין אחזיקו בגנבי א"כ הוי כהוא גורם האונס בכה"ג וודאי חייב ונודע שי' הרז"ה דאסור לגרום דיחוי מפני פק"נ ומשו"ה בנשתפך חמימי דלאחר המילה אין מלין בשבת ואף להרמב"ן דמתיר מ"מ זה רק בשבת די"ל שבת הותרה אצל פק"נ אז מותר לגרום חילול שבת בשביל פק"נ וכמ"ש בשו"ת עט"ח סימן ד' אבל הכא דגם אח"כ ישהה באיסור נהי דאז יופטר מטעם שהוא אונס מ"מ אסור לגרום שיצטרך לעבור איסור אף באונס ובתשובה הארכתי לענין אשה שמוחזקת שאונסין אותה לזנות ובעלה הי' כהן וגירשה אי מותרת עכ"פ להנשא לישראל כיון שעכ"פ יודעת שתזנה באונס נהי דאונס שרי בישראל וגם א"צ למסור נפשה לפי שהוא קרקע עולם מ"מ י"ל דאסורה להנשא דהוי כמו שגורמת לעבור איסור באונס עיי' בחי' אגדות במגילה פרק ראשון דמשמע דשרי בכה"ג ויש לדבר בזה הרבה ועכמ"ל:
עכ"פ יש לומר דבאיש שהוא אמיד ויכול לעשות הרפואה בביתו אסור לשכוב שמה. דהוי כעובר עבירה בקו"ע כדי להציל עצמו מהפסד ממון ואף א"נ כפשטות דברי הש"ך דטומאה ע"י המשכת אהלים אינו רק דרבנן וא"כ א"נ כשי' החו"י דבשביל עבירה דרבנן א"צ להפסיד כל ממונו, א"כ שוב י"ל דמותר לכנוס שמה אף בשעה שיש שם מת בבית האחר כיון שנכנס לצורך רפואה בחולה שיב"ס ואף שיכול לעשות הרפואה בביתו מ"מ בשביל איסור דרבנן א"צ לבזבז כל ממונו ואם הי' מקום לומר כנ"ל שוב הי' מקום לומר דאף חולה שאין בו סכנה מותר לכנוס שמה דמותר לעבור איסור דרבנן בשביל חולה שאין בו סכנה ל"מ לשי' הסוברים דחולה שאב"ס מותר לאכול איסור דרבנן אף כדרך אכילתן א"כ בוודאי דמותר טומאה דרבנן בחולה שאב"ס ואף להמחמירין דרק שלכד"א מותר בחשאב"ס אבל כדרך אכילתן אסור אף באיסור דרבנן לחשאב"ס עיין בכ"מ פ"ד מהי' יסודי התורה מ"מ עכ"פ מפורש ברמ"א סימן קנ"ה דמותר לעשות מרחץ מסתם יינם לחשאב"ס חזינן דהנאה באיסור דרבנן מותר לכ"ט בחשאב"ס ועיין שו"ת רעק"א ז"ל דאיסור נולד בשבת מותר לאכלו בחשאב"ס ועיין בפמ"ג או"ח סי' שכ"ה לענין בישול עכו"ם אי מותר בחשאב"ס. א"כ טומאה דרבנן מותר בחולה שאב"ס ובפרט טומאת כהנים דקיל דהוי ל"ת שאינו שוה בכל ודעת התוס' ברכות דף כ' דלאו דטומאה נדחה מפני כבוד הבריות ובחי' ביארתי בתשובה להג' מאויוואראש דבלאו שאש"ב יש כח ביד חז"ל לעקור אף בקו"ע ועיין בשו"ת בית יצחק אהע"ז ופלפלתי בזה הרבה דא"נ דציצית חשוב אש"ב יוכלו חז"ל לאסור סדין בציצית אף א"נ דמצות ציצית הוא חיוב תיכף בשעת לבישה ושוב כלאים בציצית חשוב בעידנא ממש וסוגי' דיבמות דף צ' ס"ל דנשים חייבות בציצית ומשו"ה בהא דהקשו התוס' גיטין מ"א וניתי עשה דפ"ו וידחה ל"ת דלא והי' קדש ע"כ ס"ל דציצית הוי אש"ב דבלא"ה לא נשמע דעשה שאש"ב דוחה וא"כ א"א לפי"ז לדחות ל"ת דנשים אין מצוין בפ"ו וכיון דס"ל דנשים פטורות מציצית א"כ שפיר תירצו דל"ח בעידנא דהל"ת עובר בהעראה ואי דבכלאים בציצית ל"ח בעידנא ממש ז"א דלמ"ד דנשים פטורות מציצית א"כ ע"כ י"ל דמצות ציצית החיוב בשעת לבישה וחשיב בעידנא ממש ואפ"ה יוכלו לעקור דהוי אש"ב וז"ב עכ"פ טומאת כהנים דרבנן בוודאי מותר בחולה שאב"ס:
אך באמת ז"א חדא דלשי' הפמ"ג גם באיסור דרבנן צריך בזבז כל ממונו ובפרט הכא שאין האונס לעבור האיסור רק האונס הוא על הפסד ממונו שצריך לבזבז ממון לצורך רפואתו רק שע"י עבירה דרבנן ינצל מההפסד בכה"ג אסור לעבור עבירה דרבנן בשביל הצלת ממון ובפרט דבאמת שיטת רוב הפוסקים דטומאה ע"י המשכת אהלים הוא מה"ת עיין בח"ס יו"ד של"ט וש"מ א"כ פשיטא דאם אפשר שיעסוק ברפואה בביתו אף בהוצאות רבות דמחויב לעשות כל מה דאפשר שלא יעבור איסור אך באמת לאו כל איש יוכל לעסוק ברפואות בביתו ובפרט גם באיש עשיר א"א שיהי' לו כל התרופות בביתו ושיבוא אליו הרופא בכל יום כמו שהוא בבית החולים א"כ אם החולה הוא חשיב"ס פשיטא דיש חשש שאם ישכב בבית מיוחד יוכל ח"ו לבוא לידי סכנה ולא יועיל לו הוצאות ממון א"כ פשיטא דמותר לכנוס שמה ואך אם גוף החולאת הוא חשאב"ס אז אף אם לא יוכל למצוא הרפואה במקו"א מ"מ א"נ כשיטת המג"א דטומאה ע"י המשכת אהלים הוא מה"ת א"כ פשיטא דאיסור ד"ת אסור לחולה שאין בו סכנה דלא מצינו בשום מקום להתיר איסור תורה לחשאב"ס ואף דלשיטת התוס' ברכות דף כ' דס"ל דכמו דמותר איסור דרבנן בקו"ע מפני כבוד הבריות ה"ה דטומאת כהנים אף בד"ת מותר בשביל כבוד הבריות א"ס הי' מקום לומר דא"נ דאיסור דרבנן מותר בחשאב"ס ה"ה דיש להתיר טומאת כהנים אף בד"ת וכמו"ש הרדב"ז דאיסור שאש"ב יש כח ביד חז"ל לעקור אף בקו"ע אך באמת אנו לא קיי"ל כשיטת התוספות הנ"ל ורק כשי' רש"י דלאו דטומאה ג"כ אינו נדחה בקו"ע וכן פסק בש"ע סי' שע"ב דאם כבר הגידו לו אסור ללבוש כמ"ש בנוב"י מה"ק או"ח סי' ל"ה באריכות ועי' בספרי ח"א סי' י"ז א"כ פשיטא דאין להתיר איסור תורה בשביל חשאב"ס נחזור לענינינו דאם גוף החולאת הוא חולי שיב"ס אז פשיטא דיוכל לכנוס שמה דקרוב הדבר שלא יוכל להשיג התרופה בביתו אך אם גוף החולאת אין בו סכנה א"כ לכאורה יש לאסור לכנוס שמה דהוי כיודע שיצטרך אח"כ לעבור אאיסור תורה ואיסור תורה אין להתיר ואף דאז יהי' אונס מ"מ אסור לכתחילה לעשות דבר שיצטרך בוודאי לעבור אאיסור תורה אף שיהי' אז אנוס בדבר והגם דלרוב הפוסקים עכו"ם אינו מטמא באוהל א"כ למת ישראל אין לחוש דרוב החולאים המונחים שמה הם עכו"ם ואם על המעוט דמונחים גם ישראלים שמה מ"מ שמא ימות ישראל בוודאי ל"ש לחוש כיון דלע"ע נכנס שם בהיתר ול"ש שימות ישראל שם באותו זמן שהוא מונח שמה ושוב א"צ לחוש למיעוט כיון שעכ"פ אז יהי' אנוס בדבר. אך באמת בש"ע מפורש דיש להחמיר מלילך על קברי עכו"ם דיש לחוש לשי' הפוסקים דמת עכו"ם מטמא באוהל:
והנה בדג"מ מצדד דיש להקל בקברי עכו"ם מטעם ס"ס שמא עכו"ם אינו מטמא ושמא פשיטת הראב"ד דכהן שכבר נטמא אינו מוזהר מלטמאות עוד דהוי ככבר מחולל ועיי' בש"ג סביב הרי"ף בהל' קטנים דעכשיו שאין לנו אפר פרה ל"ש תוספות טומאה ועי' שו"ת פרשת מרדכי או"ח סי' ט' ובשו"ת מהרש"ם ח"א סי' רט"ו א"כ י"ל דחשוב ס"ס שמא עכו"ם אינו מטמא באוהל ושמא כהן בזה"ז אינו מוזהר על טומאה ואף דבמ"ל פ"ג מאבל אינו מצרף שיטת הראב"ד לס"ס זה רק לענין מגע דרוב הפוסקים ס"ל דאף לרשב"י מ"מ עכו"ם מטמא במגע א"כ בכל ס' הוי רוב לאיסור דנגד שי' הראב"ד רוב אוסרים גם בכהן בזה"ז מלטמא וגם במגע נכרי לרוב הפוסקים אסור שפיר אינו מצטרף והראי' שכ' הח"ס סימן ש"ט דבאותו יום שנטמא דאז גם לרש"י ור"ת ליכא איסור לטמאות אז מצטרפין גם שי' היראים דעכו"ם מת אף במגע אינו מטמא ולפי"ז י"ל לענין טומאת אוהל דלרוב הפוסקים עכו"ם אינו מטמא באוהל א"כ נהי דבצד הס' שמא הלכה כהראב"ד רבו האוסרים מ"מ נודע שי' המהרי"ק דלגבי ס"ס היכי דבצד ס' אחד רבו המתירין מצרפין הס' השני אף ביש בזה רוב לאיסור ועי' שו"ת מהרש"ם שם שהביא כן בשם שו"ת רעק"א ז"ל דלענין טומאת אוהל בעכו"ם יש לצרף שי' מקצת פוסקים המקילין אך באמת מסיק הדג"מ דלהראב"ד עכ"פ איסור תורה איכא א"כ שוב ל"ח ס"ס ובשלמא א"נ דרק איסור דרבנן יש בתוספות טומאה א"כ הי' מקום לומר דהוי ס"ס בד"ת וס' אחד לענין דרבנן דמה"ת חשוב ס"ס שמא עכו"ם אינו מטמא באוהל ושמא כשי' הראב"ד ואי דלהראב"ד יש עכ"פ איסור דרבנן מ"מ לענין דרבנן יש לסמוך דעכו"ם אינו מטמא באוהל. אך הדג"מ מסיק דיש איסור תורה בתוספות טומאה א"כ שוב יש לחוש שמא עכו"ם מטמא באוהל והגם די"ל דרק אם מאהיל על גוף קבר העכו"ם אז יש לחוש שמא עכו"ם מטמא באוהל אבל הכא דליכא חשש רק שיכנס הטומאה דרך הפתח ולשי' הש"ך ליכא בזה רק איסור דרבנן וא"כ לענין איסור דרבנן יש לסמוך על שי' הפוסקים דעכו"ם אינו מטמא באוהל וכמ"ש בשו"ת מהרש"ם שכ' דלענין חציצה בכלי המקבל טומאה רק מדרבנן כיון דרק מדרבנן מק"ט אינו חוצץ ויש לסמוך דקברי עכו"ם אינו מטמא באוהל ואף דהמג"א חולק מ"מ י"ל דחשוב ס"ס לענין ד"ת שמא כשיטת הש"ך וליכא בזה חשש ד"ת ושמא עכו"ם אינו מטמא באוהל ולענין דרבנן יש ספק אחר שמא עכו"ם אינו מטמא באוהל אך לפמ"ש הח"ס שם דגם הש"ך מודה דע"י המשכת אהלים יש טומאה ד"ת א"כ שוב קשה לסמוך על הפוסקים המקילין דעכו"ם אינו מטמא באוהל ולצרף צד הס' שכתב בשו"ת מהרשד"ם דכהני זמנינו אינם רק כהני ספק זה אינו נראה בעיני דחלילה לזלזל בקדושת כהנים כיון דנושאין כפיהם וממ"נ עוברים איסור בשעת נשיאת כפים א"נ דאינו כהן שוב עושה ברכה לבטלה וגם לשיטת הרבה פוסקים זר אסור לישא כפיו ואם הוא כהן שוב כהן המטמא למתים חסור לישא כפיו ועי' שו"ת מהר"י אסאד חאו"ח סימן מ"ז באריכות דגם במטמא בטומאה דרבנן אסור לישא כפיו אך עכ"ז נלפע"ד די"ל כיון דלשיטת הדרישה והש"ך בסי' שע"א אם הדלת סגור בחדר שיושב שם הכהן עד שעה שמוציאין המת דאינו נכנס הטומאה להחדר א"כ הדרך בבית החולאים שמוציאין את המת תיכף ברגע שמת לחדר המתים וזה החדר בוודאי הוא רחוק ממקום ששוכבים החולאים וכפי השמועה חדר המתים אין לו שום חיבור בבית החולאים ואין גג מאהיל מזה לזו א"כ קרוב הדבר שברגע זו שהוא בין מיתה להוצאה אז הי' החדר ששוכב בו הכהן סגור ולא נכנס שמה כלל טומאה ואף דהט"ז שם חולק דהדלת ל"ח חציצה מ"מ כיון דיש בזה הרבה צדדים להקל דבאמת י"ל דהראב"ד מקיל לגמרי בכהני זמנינו שנטמאו כבר דלא יהי' איסור תורה בטומאתם וגם לשיטת הפנ"י והברכ"י טומאה ע"י המשכת אהלים הוא רק דרבנן והעיקר דרבו הפוסקים המקילין דעכו"ם אינו מטמא באוהל. א"כ שוב יש לצרף גם דבר זה די"ל דבאותו זמן מיעוט שהי' מעת מיתה להוצאה באותו זמן לא נפתח הדלת מהחדר ששוכב בה הכהן ע"כ אם יתברר שבאמת החדר שמונחים בו המתים אינו מחובר בגג לבית החולאים יש להתיר לכהן לשכוב שמה אף אם הוא חשאב"ס אך אולי גם בית שמונח בו המתים ג"כ מחובר בגג לבית החולאים וא"כ בוודאי שבזמן רב ששוהים המתים שמה נפתח הדלת מהחדר ששוכב שם הכהן א"כ אם גוף החולאת הוא חשאב"ס יש להחמיר אבל אם היא חולי שיש בו חשש סכנה מותר לשכוב שם אף אם באפשר לו לשכור דירה מיוחדת ולהביא שמה הרופאים מ"מ בוודאי בבית החולאים הרפואה יותר בטוחה וא"כ קיי"ל דאין הולכין בפק"נ אחר הרוב מכ"ש בזה שיש הרבה צדדים להתיר בוודאי דאין להחמיר אם הוא עכ"פ חשש חושיב"ס כנלע"ד ברור בס"ד והש"י יצלינו משגיאות. באעה"ח ב' וירא תרע"ב לפ"ק ראדמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.