מהרש חלק ג· רבי שמואל אנגל
סימן יד
כבוד הרב הגאון חו"פ בנש"ק מו"ה יחיאל נתן האלבערשטאם שליט"א אבדק"ק בארדיוב.
בדבר שאחד קנה פרה זקינה ורק שחשש שמא מבכרת וכבר היתה קרובה ללידה ומכר הפרה לעכו"ם בכסף ומסר המקנה להקונה כנף בגדו וגם מסר לו החבל מהפרה ע"י כנף הבגד כמנהג הסוחרים ואח"ז שילדה זכר שאל לכת"ה ואמר לו כי ועיין בזה. ות"ח אחד אמר לו שבטח יתיר לו כת"ה וע"ז סמך למכור הפרה שנית עם הולד לעכו"ם ועתה נסתפק כת"ה אם מחויב לפדות הולד מהקונה ולנהוג בו קדושת בכור:
הנה כת"ה הביא דקנין כסף לחוד ל"מ דהעיקר דישראל קונה בכסף ועכו"ם במשיכה ומצד קנין סידור הי' בכליו של מקנה ובאמת בלא"ה לשיטת הש"ך בסי' קכ"ג ס"ק ט' ל"מ בעכו"ם ועיין דג"מ או"ח סי' תמ"א אך בכליו של מקנה בוודאי דל"מ ומצד מנהג הסוחרים הביא כת"ה משו"ת ד"ח שהביא וברי הצ"צ דקנין בהערמה ל"מ קנין מצד המנהג הנה באמת י"ל הסברא דנודע מה שכ' בתוס' בכורות י"ח דבמידי דמצוה מיקני בדיבור בעלמא ועיין א"מ סי' כ"ט ובמנ"ח מצוה שליו והכוונה דע"י המצוה יש גילוי מחשבתו דרצונו להקנות בלב שלם והיכא דיש גילוי מחשבתו מהני קנין אף בדיבור וכמ"ש התוס' נזיר דף ב' דמשו"ה אף למ"ד כינויין לשון שבדו חכמים אפ"ה יש קרבן ומלקות דעכ"פ יש גילוי מחשבתו שקיבל עליו נזירות ועיין בספרי ח"א סימן ס"א ולפי"ז גם אקנין שמצד המנהג עכ"פ יש גילוי מחשבתו שרצונו להקנות וא"כ י"ל בשלמא במכר כדי להפקיע מבע"ח או בכעין עובדא המפורש בחו"מ סי' רמ"ג ועיין חו"מ סימן ס' ובסי' צ"ט ושם בנה"מ שפיר יש גילוי דעת דלא גמר בלבבו למכור שפיר ל"מ קנין שמצד המנהג אבל הכא שעכ"פ מצד איסור בכור באמת דעתו להקנות בלב שלם כמ"ש התוס' שבת דף י"ח א"כ נהי שאין בירור אם יקחנו הקונה אבל מצד המקנה יש גילוי דעת גמור שרצונו להקנות בלב שלם שוב י"ל דמועיל קנין שמצד המנהג אך לדינא קשה להקל נגד המחמירין ובפרט שיש לחוש דקנין סטימתא הוא רק דרבנן ול"מ בבכור הגם דהיכא דקנה עכ"פ מדרבנן שוב לא ישאר הפרה ברשות הישראל ושוב לענין איסור י"ל דכסף לחוד מועיל כקושיית הרי"ט אלגאזי דשמא קיי"ל כר"ל ושמא כשי' הרמב"ם ז"ל דעכו"ם ג"כ קונה בכסף דל"ש תירוץ הרי"ט אלגאזי כיון דלא נשאר ברשות הישראל ועיין שו"ת ד"ח ח"א סי' ס"א ובספרי ח"א סימן ל"ד אך באמת שם בספרי סי' ל"ד כתבתי דזה ל"ח ס"ס כיון דליכא רק צד אחד להתיר היינו שמא כסף קונה והבאתי מדברי התוס' כתובות ע"ו ד"ה חדא:
אך באמת ע"י מסירה לחוד ג"כ יש דיעה להתיר ושוב חשיב ס"ס וכיון דמדרבנן הוא של העכו"ם מצד סטימתא שוב מועיל הס"ס לענין איסור ד"ת ובפרט אחר שכבר מכר לעכו"ם הפרה עם הולד אמ"ל שלא הי' בדעתו להחזיקה לעצמו לחלובה א"כ בוודאי הי' בדעתו בשעה שמכר להעכו"ם הראשון ג"כ למכירה גמורה ושוב מהני בו קנין סטימתא ובפרט אחרי שמכרו והוא שוגג שסמך על הת"ח שאמר לו שבטח יתיר לו כת"ה ועתה הוא ביד עכו"ם רק הס' אם מחויב לבזבז ממונו לפדותו א"כ קיי"ל ס' ממון לקולא ואף בס' איסור התלוי בממון דעת רוב ה פוסקים דאזלינן לקולא בצד ממון שבו עיין ש"ך יו"ד סי' קע"ז וא"כ נהי דבס' בכור אף דאמרינן המע"ה אפ"ה אסור בגיזה ועבודה אך כ"ז אם הוא ברשות הישראל מחויב להחמיר בס' איסור תורה אבל אחר שנמכר בשוגג ועתה לא יעבור הישראל עוד שום איסור בקו"ע רק הס' שמא לא חל קנין הראשון והי' אסור לישראל למוכרו אבל עתה שכבר נמכר ורק הס' לענין ממון אם צריך הישראל לפזר ממון ולפדותו ולנהוג בו מס' קדושת בכור שפיר י"ל דא"צ הישראל להפסיד ממון מס' דשמא הועילה מכירה הראשונה והי' הכל בהיתר ובפרט שלפמ"ש כת"ה יש כמה סימנים שכבר ילדה הגם שקשה לסמוך על סימנים כאלו בס' איסור תורה אך הכא דבלא"ה יש כמה ספיקות להתיר נהי דלשי' המרדכי ל"מ היתר חולבות דבאיסור כרת אינו מועיל רוב להתיר וה"ה די"ל לשי' השעה"מ בשם שיטה ישינה דל"מ ס"ס באיסור כרת ועיין פ"מ יו"ד בפתי' לטריפות ובספרי ח"א סי' ל"ד הארכתי אך עכ"פ רק מדרבנן ל"מ ס"ס באיסור כרת ורוב בדרבנן סומכין אסימנין כמ"ש בנוב"י דבמשאל"ס מהני סימן בינוני ע"כ מכל הני צדדים יש להקל בדיעבד שכבר נמכר בשוגג והשי"ת יצילינו משגיאות:
באעה"ח יום ועש"ק תר"ף לפ"ק קאשוי יע"א. והנני ידידו הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל