מהרש חלק ג· רבי שמואל אנגל
סימן יב
הרב הה"ג בנש"ק מו"ה מרדכי דוד אונגער אבדק"ק זמיגראד (שליט"א) ז"ל.
בדבר איש אחד שמת והניח בנים ובנות והניח שנו בתים גדול וקטן ואחר מותו היורשים בעצמם עשו חלוקה ביניהם ונתנו גם להבנות חלק מירושה ומכרו בית אחד הגדול לאחד מהבנים והבית הקטן מכרו לבת אחד וכ"א נתן מקצת המטות להשותפות ונתחלק בין היורשין ועשו כתב בראשי דברים ונכתב בהכתב שיעשו נאטאר-אקט כנהוג ותיכף כ"א החזיק בשלו היינו האשה הנ"ל ישבה בבית שלה אך הבן שקנה הבית הגדול לאשר שלא הי' נצרך לו הבית תיכף כי הוא יושב בכפר בפעסעסע לזה השכיר הבית שלו לחתן אחותו שקנתה הבית הקטן על שלוש שנים וקודם שעשו האקט אצל הנאטאר כנהוג הלך השוכר הנ"ל וקנה מחמותו חלקה בשני הבתים ונתנה לו כתב באוהיו"מ בערכותיהם ועי"ז הוא אינו רוצה להוציא א"ע מהבית והבן הנ"ל תיכף בשעה שנודע לו צעק ככרוכיא שרוצה לשלם לו המעות בעד החלק המגיע והוא יתן לו כתוב וחתום אצל הנאטאר כנהוג והשוכר הנ"ל טוען כי אינו רוצה למכור חלקו שקנה מחמותו. כי אף אם אין לו זכות עפ"י דתוה"ק מ"מ עכ"פ אין לכופו ליתן חתימה וחילו משו"ת פני משה דנהי דבת אינה יורשת מ"מ אין לכופה ליתן חתימתה:
והנה באמת בגוף דברי הפני משה הנ"ל ראיתי באחרונים שהביאו ראי' לדבריו מהא דכ' הר"ן ז"ל בהא דלא תסגיר עבד אל אדוניו דנהי דאין רבו יוכל להשתעבד בו מ"מ אין כופין את רבו ליתן לו גט שיחרור וחזינן דנהי דאין לו זכות בהעבד אפ"ה אין כופין את רבו וה"ה לבת כיון דעכ"פ היא יורשה בדיניהם שוב אין כופין ליתן חתימה והנה באמת יש לחלק דש"ה דעכ"פ הפסיד הרב את זכות האדנות נהי דהתורה לא התירה לו להשתעבד בהעבד מ"מ כיון דהעבד גרם לו הפסד מעותיו עכ"פ אין כופין את הרב לכתוב לו גט שחרור אבל הכא דהבן לא הפסיד לה שום זכות א"כ בוודאי די"ל דהואיל דא"י למכור הבית בלתי חתימתה א"כ הוי כמו שיש לאחד ראי' אצל חבירו דקיי"ל עפ"י ש"ע דכופין אותו להראות זכותו ומה לי אם צריך שיראה זכותו בב"ד או צריך ליתן חחימה והרי מצינו בש"ע סי' ס"ו ראם הקנה לחבירו שט"ח ולא הי' רק מסירה לחודה דקיי"ל דלא קנה הלוקח קיי"ל דאף הנייר לא קנה אבל במתנה קנה מיהו הנייר ובאם המוכר רוצה לגבות בו צריך הלוקח להראותו בב"ד כדין מי שיש לו זכות של חבירו שצריך להראותו בב"ד ומוכח דאף בקנה הנייר מ"מ כיון שצריך חבירו שלא יוכל לגבות החוב בלתי השטר צריך להראותו והרי גם בשטרות עפ"י דד"מ זוכה במסירה לחוד כמפורש בש"ע שם בעכו"ם שמכר לישראל מהני במסירה לחוד דבדיניהם דיינינן ליה ועיין שם בנתיבות שכ' דמש"ה מהני במכר לעכו"ם שט"ח אף למ"ד מכירת שטרות דרבנן משום דהווי קנין בין בד"י בין בדיניהם א"כ שוב יוכל הלוקח לומר כיון דבדיניהם קניתי החוב נהי דאני לא אוכל לתבוע דמחוייב אני לקיים דין ישראל מ"מ עכ"פ איני מחוייב להראות השטר ונהי דלא יוכל לגבות החוב מ"מ אינו מחוייב להראות וע"כ דבה"ג הווי כמו כופין על מדת סדום והגם דהנתיבות שם פסק דא"צ להראות ה"ט דס"ל דלעניין זה מהני הקנין מה"ת לענין שאם יצטרך המלוה לראותו ישלם לו ובזה מיקני במסירה לחוד אבל בלתי טעם זה גם הוא הי' מודה דכופין אותו להראות השטר וה"ה הכא וכן דעת כמה אחרוני' ואם אמנם כי א"א להחליט כן ובוודאי דא"א לכוף נגד דעת שו"ת פני משה הספרדי אבל עכ"פ אסור לבת לילך בערכאות כדי לגרע כח הבן ואם אמנם דהמנהג לפשר מ"מ הכא דכבר נתפשרה בעד חלקה ונהי דהבן לא קנה עדיין את הקרקע הואיל דלא נתנו לו שטר המועיל בערכותיהם מ"מ הכא ננגד הבת דעכ"פ נתפשרה בעד חתימה לענין זה א"צ ליתן שטר דזה ל"ח קנין קרקע וסגי בקנין כל דהוא ובפרט דהוכחתי דעפ"י הדין אין לחוש רק מצד המנהג ובכה"ג דכבר נתפשרה וקיבלה דראהן וכתבו שטר בכה"ג בוודאי אינה יכולה לחזור:
וחוץ לזה נ"ל דבר חדש דבאמת כיון דיש להבן הקונה חמשה חלקים בהבית דחלקו זכה מכח ירושה וד' חלקים קנה מהיורשים א"כ תשיב שותף וקייל"ן דשותף חשיב מצרן ועדיף יותר ממצרן דמצרן קייל"ן באם קדם מצרן אחר וקנהו א"י מצרן השני לסלקו ומצרן שקנה שותף יכול לסלקו א"כ זוכה הבן מכח מצרנות והגם שי"ל דעפ"י מ"ש הש"ך ונסתפק דאם בן קנה אין בכח מצרן לסלקו די"ל דבן חשיב ג"כ מצרן ודעת הח"ס בסי' י"א דגם חתנו הוא בכלל זה היכי דליכא בן לקנותו אך באמת י"ל דכ"ז לגבי מצרן דהדין דגם מצרן קנה אין יכול מצרן השני לסלקו א"כ י"ל דנהי דבן גרע דהא מצרן מסלק לנכרי והבן א"י לסלק לנכרי אך עכ"פ י"ל דלענין זה יש לו דין מצרן דעכ"פ אין המצרן יכול לסלקו ועיין בהגה"מ דגם בבן וחתנו שקנה מצרן יוכל לסלקן ולפלא על הש"ך ז"ל שלא הביא דבריהם גם נהי דנימא דנגד בן ליש מצרנות מ"מ מפורש בשו"ת מיימוני דבכל הני דמפורש דאין בהם דדב"מ אפ"ה שותף מסלקן וכמפורש לעניין מוכר לאשה א"כ נפשט ס' הנ"ל וז"ב:
אבל בשותף דקייל"ן דמסלק אפי למצרן שקנה מכ"ש דמסלק לבן שקנה דגרע ממצרן דהא בקונה נכרי אין הבן יכול לסלקו ואף אם נימא דשותף לא עדיף בכה"ג ממצרן דעלמא ואי' לסלק את הבן שקנה ולדעת הח"ס בן וחתנו שוים מ"מ בכה"ג פשיטא דיכול לסלקו מדין מצרן דעיקר הטעם כ' הש"ך די"ל דעיקר דינא דמצרנות נובע מועשית הישר והטוב וזה הווי ג"כ בכלל ועשית הישר והטוב שישאר הבן בנחלת אבות וא"כ כ"ז במקום דבאמת הוא נחלת אבות אבל הכא דבאמת עפ"י דתוה"ק אין להבת שום זכות א"כ נהי דכ' כשו"ת פני משה דא"א לכוף להבת ליתן חתימה מ"מ עכ"פ רצון התורה שלא שאר הבית ברשותה ועכ"פ ל"ש לומר שישאר הבן בנחלת אבות ושוב בוודאי זוכה הוא מטעם מצרנות דהא עכ"פ לא יוכל חתנה לישאר בהבית ושוב זוכה הבן מטעם מצרנות כנלע"ד ברור להלכה דאף במצרן דעלמא יוכל לסלק את בנה וחתנה מכ"ש בשותף דעדיף ממצרן דיוכל לסלק את המצרן בוודאי דזוכה בזה מטעם מצרנות:
אחר שיצא הפסק חזר החותן הנ"ל ליטעון כי יש לו עדים איך כי המנוח צוה אשר הבנות יטלו חלק שוה עם הבנים וא"כ לפ"ז אזדא כל הנ"ל דאם הי' לשון מתנה א"כ יש לה חלק שוה וממילא לא קנה הבן את חלקה הואיל דלא נתנה לו שטר המועיל בערכותיהם וגם טעם דמצרנות ל"ש עפ"י דברי הש"ך ז"ל הואיל דהבת הי' לה חלק עפ"י דתוה"ק שוב י"ל דזוכה הבן ולא יוכל המצרן לסלקו דבן חשיב כמצרן ולדעת הח"ס ז"ל גם חתנו הוא בכלל זה ושוה כמו בן דאין בכח מצרן לסלקו וא"כ לכאורה הדין עם הקונה:
אך באמת כבר כתבתי די"ל דשותף דקיי"ל דעדיף ממצרן ומסלק למצרן א"כ מכ"ש דמסלק להבן ואף אם לא נימא כחילוק הנ"ל ונימא דלפי דברי הש"ך הוי ס' אם מצרן יכול לסלקו וא"כ בס' במצרנות קיי"ל דלא מפקינן מחזקת הלוקח אך אכתי י"ל ב' סברות חדא דעיקר סברת הש"ך רק מטעם דזה הוי בכלל ועשית הישר והטוב כדי שישאר הבן בנחלת אבות אך הכא ידוע דקאמר הש"ס לא תהיו מעבורי אחסנתא אפי' מברא לברא מכ"ש מברא לבת א"כ דנהי דזכתה הבת מכח מתנה מ"מ באם הקנתה לאח בוודאי דרצון התורה שישאר בחזקת האח כדי שלא יהא מעבורי אחסנתא א"כ בכה"ג פשיטא דהבן יכול לסלק מדין מצרן אפי' באם לא הקנתה לו כלל וחוץ לזה בכה"ג דגם היא כבר הקנתה לו בקנין כסף א"כ ידוע שיטת מקצת הראשונים אם קנה בכסף לחוד נהי דלא קנה מ"מ יש מי שפרע ולא גרע מכסף במטלטלין דיש מ"ש ודעת הש"ך ז"ל בסי' ס"ו דגם בשטרות בקנה בכסף לחוד יש עכ"פ מ"ש ועיין בתומים ובקצה"ח ונ"ה דהיכי דלא הווי קנין ד"ת ליכא מ"ש אבל בקרקע יש מ"ש עיין בב"י סי' ר"צ ועיין תוס' כתובות צ"ג מפורש דיש מ"ש וא"כ י"ל דהיכי דכבר הקנתה למצרן עכ"פ בקנין כסף ואח"ז מכרה לבן בוודאי דהמצרן מסלק מדין מצרנות ול"ש לומר דרבן חשיב ג"כ מצרן דהא עיקר הטעם דרצון התורה שישאר הבן בנחלת אבות וכ"ז היכי דלא הקנתה מקודם להמצרן כלל שפיר י"ל דרצון התורה שישאר הנכסים בחזקת בנו אבל הכא דכבר הקנתה להאח א"כ קיי"ל דבן א"י לסלק אפי' לנכרי וא"כ אם תרצה לחזור צריכה לקבל מ"ש א"כ רצון התורה שתשאר במכירה הראשונה א"כ שוב ממילא נהי באם קנה נכרי עכ"פ תוכל לחזור ולקבל מ"ש אבל הכא כיון דעכ"פ רצון התורה שישארו הנכסים בחזקת האם ושוב מסלק האח להבן מטעם מצרנות כנלע"ד ברור להלכה ובפרט די"ל דעכ"פ חשוב כמו ס"ם דשמא המצרן מסלק להבן וא"ת דא"י לסלק להבן מ"מ בשותף עדיף ובפרט דשייך שני הסברות בוודאי די"ל דיכול לסלק ונהי דאפשר לומר דגם בס"ס א"י להוציא קרקע מחזקתו ועיין קצה"ח סי' ר"פ מ"מ כבר כתב הקצה"ח בסימן פ"ז דרק דהיכי בהיתר בא לידו ל"מ ס"ס להוציא אבל היכי דבאיסור בא לידו בכה"ג מהני ס"ס להוציא א"כ הכא דעכ"פ צריך המוכר לקבל מ"ש ורצון התורה שלא תחזור א"כ נהי דעכ"פ יוכל לחזור אבל כיון דעכ"פ חשיב קנין באיסור שוב מהני ס"ס ובפרט דמפורש בקצה"ח סי' ר"פ דבקרקע מהני רוב להוציא דהואיל דליכא חזקה דהשתא כי נגד חזקה דמעיקרא לחוד מהני רוב להוציא ומכ"ש ס"ס דעדיף מרובא בוודאי מהני בקרקע וז"ב א"כ מכל הני טעמי ובפרט שלא הי' מבורר כלל אם צוה שהבנות יטלו חלק שוה וגם אם הי' לשון מתנה וכנראה שהטענה מרומה א"כ בוודאי דחתנה צריך ליתן בחזרה להבן שטר קנייתו וז"ב בס"ד:
עוד טען כי אמו של הבן הי' לה עפ"י צוואת בעלה סך שני אלפים ר"כ והיא אמרה קודם מותה להבן אשר הסך שני אלפים ר"כ יטלו בן ובת בשוה וא"כ הוא קנה חלק חמותו בין בקרקע בין במטלטלין ותובע חלקה בהסך שני אלפים ר"כ והסך שני אלפים ר"כ היו להאלמנה אצל אדון אחד והוועקסלין היו מונחים אצל בנה והבן טען כי אמו לא היו לה כלל סך שני אלפים ר"כ רק בעלה הקנה לה זכות הפירות מהסך הנ"ל לפרנסתה כל ימי חיי' אך לא היו ברשותה ליתן במתנה לשום אדם וחוץ לזה כופר אשר אמו לא צותה כלל קודם מותה מעסק זה כלום והנה לכאורה אם הי' טוען שאמרה בלשון מתנה א"כ מגיע להבן לישבע שלא צוותה אמו כלל דהא דיבורו של שכ"מ עושה קנין אך באמת גם חתנו א"י אם הי' בלשון מתנה ובס' במתנה א"א להוציא מחזקת היורש ד"ת וחוץ לזה נ"ל אף אם הי' טוען בפירוש שאמרה בלשון מתנה מ"מ יש לדון כלל אם מועיל צוואת שכ"מ בחוב של עכו"ם ובחוב בע"פ בוודאי דיש להסתפק עפ"י דברי הש"ס דב"ב דקמ"ט דמה"ט מהני בהלוואה צוואת שכ"מ משום דאיתא בבריא במעמ"ש והש"ס מתרץ עוד משום דיורשה והנ"מ בין שני התירוצים בחוב של עכו"ם לשי' הפוסקים דבעכו"ם לא תיקנו מעמ"ש א"כ חוב של עכו"ם לתירוץ הראשון אינו בצוואת שכ"מ והרבה פוסקים מביאים רק תירוץ הראשון א"כ בחוב של עכו"ם ל"ש מעמ"ש ול"מ צוואת שכ"מ אך בחוב שבשטר דמהני צוואת שכ"מ מטעם דאיתא בברי בכומ"ס ובשטר דנכתב בו כל מי שמוצאו דמקנה בבריא במסירה לחוד א"כ לכאורה איתא בצוואת שכ"מ אך באמת בש"ע חו"מ סי' רנ"ג מביא דעות דגם בחוב שבשטר של עכו"ם יש להסתפק אם מועיל צוואת שכ"מ מטעם די"ל דלא ס"ד ועיין בנו"ב מה"ת סי' מ"ה שכ' דבחוב בע"פ של עכו"ם בוודאי אינו מועיל צוואת שכ"מ מטעם דליתא במעמ"ש וא"כ גם תפיסה אינו מועיל אך בחוב שבשטר נהי דיש ס' אם מועיל בזה צוואת שכ"מ מ"מ מועיל בזה תפיסה עיי"ש וא"כ לכאורה אם הי' הדין מבורר דמהני בזה צוואת שכ"מ א"כ הי' חשיב כפירת ממון והי' צריך לישבע שלא צוותה אמו כלל אבל כיון דיש ס' אם מועיל בזה צוואת שכ"מ א"כ ה"ל ס' בחיוב שבועה וקיי"ל דבס' דדינא אם מחויב שבועה דאין להשביע וכמ"ש הש"ך בסי' פ"ז ובמהרי"ט א"כ פשוט דא"צ שבועה ובפרט דל"ח כפירת ממון דאף אם יודה לא יתחייב רק ע"י תפיסה ול"ח כפירת ממון:
אך לכאורה הי' מקום לומר דעכ"פ כיון שמוחזק בהבית וחשיב כמי תפיסה א"כ שוב היכי דתפס קיי"ל דמועיל בזה צוואת שכ"מ כי יוכל לטעון קים לי דמועיל בזה צוואת שכ"מ ושוב חשיב כפירת ממון ויצטרך לישבע אך באמת ז"א דבסי' פ"ז מפורש דבשבועת היסת לא נחתינן לנכסי' ונסתפק המהר"ם ריקנטי אם מועיל תפיסה ודעת הקצה"ח דאינו מועיל תפיסה ולא מהני קים לי דה"ל ס' בתפיסה עצמה והש"ך שם מביא מחלוקת הרמב"ם ורשי' ז"ל אם בנשבעין ונוטלין יוכל להפך וכ' הש"ך ז"ל דאם תפס יוכל לטעון קים לי דיוכל להפך וכ' שם בקצה"ח דדוקא במלוה בשטר דמה"ת נוטל בלא שבועה ורק מדרבנן חייב שבועה ובאמת אם תפס מועיל תפיסתו אף בלא שבועה כמפורש סי פ"ב דרק מנדין א"כ אי הי' הדין דיוכל להפך ולא הי' הלוה רוצה לישבע בוודאי דיורדין לנכסיו דמה"ת המלוה נוטל בלא שבועה וא"כ בס' שפיר מועיל תפיסתו דהא תפיס תמיד מהני רק מנדין והכא לענין הנידוי יוכל לומר קים לי דיוכל להפך אבל בשכיר דאף אם יהי' הדין דיוכל להפך מ"מ אם לא ירצה בעה"ב לישבע לא ירד לנכסיו דבשבועה דרבנן אין יורדין ונהי דמנדין מ"מ בס' אם יוכל להפך לא נוכל לנדות וממילא אינו מועיל תפיסה דיש ס"ס שמא לא יוכל להפך ושמא בשבועה דרבנן לא מהני תפיסה ובכה"ג דלא בא לידו בהיתר מועיל ס"ס להוציא עיי"ש באריכות וכן כתב הנה"מ ובחי' הארכתי וא"כ ה"ה הכא כיון דאף אם בבירור הי' שייך בזה צוואת שכ"מ מ"מ בכפר ואינו רוצה לישבע הי' ס' אם מועיל תפיסה ובכה"ג ה"ל ס"ס לפטור שמא בזה ל"ש צוואת שכ"מ ושמא בש"ה אינו מועיל תפיסה ובכה"ג בוודאי מהני ס"ס להוציא ונהי דהיו מנדין אותו מ"מ לענין נידוי יוכל לטעון קים לי דבזה ל"מ צוואת שכ"מ א"כ הדבר פשוט נהי דאם הי' מודה שצוותה הי' עכ"פ ס' אי מהני והי' מועיל תפיסה אבל השתא שכופר אינו מועיל תפיסתו ואין לחייב שבועה מס' ובפרט שנראה שלא הי' בלשון מתנה א"כ הדבר פשוט דהיורש פטור משבועה ויש להאריך בענין הלז הרבה אך קצר הגליון מהכיל:
באעה"ח ג' קרח תרמ"ו. שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל