אור ברסלב
מהרש חלק ג סימן יא

מהרש חלק ג· רבי שמואל אנגל

סימן יא

סימן י

כבוד הרב הגאון המפורסים פאר הדור וכו' כש"ת מוה"ר מאיר אריק (שליט א) ז"ל אבדק"ק טארנא יצ"ו:

בדבר שאלתו בחתנו שנסע מווין לפעסט ובדרך נסיעתו במסילת הברזל נסע יחד עם כומר אחד והי' שם עוד יהודים ושמעו כי הכומר צוה לאנשי חיל ליקח את חתנו מהצוג ובעיר קאמארין לקחו אותו מהצוג ומאז לא נודע ממנו ויצא קול שנהרג ע"י הרשעים שהרגו אז כמה נפשות מישראל ונתפרסם הדבר ע"י מכה"ע בכל העולם ואח"כ נסעה בתו תחי' לפעסט והי' לה מכתב ממיאר מוויען למיאר בפעסט להיות בעזרה לבקש מקום בעלה אי חי או מת והמיאר פקד לאחד מהאפאליצייא לחקור הדבר היטב ונתן לו כתב שרשות בידו לחקור על הדבר ובתו תחי' רצתה ליתן לו שכר טרחתו ולא רצה לקבל ואמר אף שהוא מומר מלידתו מכ"ז אוהב ישראל יען כי יהודים הצילו ממות ומאז קיבל עליו לעשות טובות ליהודים ונסע לעיר קאמארין ואחר שני ימים בא בחזרה וסיפר לבתו כי פאליצייא-אגענט יהודי מעיר הנ"ל סיפר לו בסוד כי בעלה נהרג עפ"י ציווי אויבער-לייטנאנט עפ"י בקשת הכומר הנ"ל והגיד לו שמות הרוצחים וגם הגיד לו שנקבר ביער והבטיח לה עוד לחקור ובתה תחי' נסעה לוויען והתחילה לעשות מחאה על זה והמניסטער צוה לחקור הדבר ואחר איזה שבועות נודע למומר הנ"ל כי בעיר קאמארין נמצא איזה מתים בשוק שהושלכו מקברם ונסעו בעגלה אחת וקיבצם על עגלה שלו והוליכם ליד זאנדאמעריע בכפר הסמוך ושמה נקברו שנית ועשו מהם פאטאגראפיע. ואח"כ נסע המומר הנ"ל שנית לשם וראה את האפאטאגרפיע שעשו הזאנדאמאריע והוא דומה ממש להפאטאגראפיע שהי' ביד המומר את אשר מסרה לו בתו תחי' והודיע מכל זה לבתו ואפ"ז הולשינו על מומר הנ"ל כי הוא מגלה סודות והוכרח לברוח לוויען וסיפר שמה לבתו תחי' כד"ש ורצה ג"כ לילך להבד"צ להעיד על כל הנ"ל זה תורף הגב"ע:

והנה כהדר"ג פתח בכוחא דהתירה דהרי מפורש ברמ"א אה"ע סי' י"ז דאם יש אומדנות המוכיחות ונכרי העיד אף בלי מסל"ת מ"מ אם ניסת ל"ת ובחמ"ח ובב"ש נסתפקו דבאומדנות לחוד י"ל דגם בניסת תצא וכ' כהדר"ג די"ל כ"ז בנידון דפיסקי מהרי"א דהאומדנות לא הי' מועילים כל כך שפיר אף בניסת תצא ולכך אף בצירוף עדות עכו"ם בני מסל"ת מהני רק לענין שאם ניסת לא תצא אבל בנ"ד דיש אומדנות טובים בכה"ג י"ל דגם מכח אומדנות לחוד אם ניסת לא תצא ובצירוף עדית העכו"ם אף בלי מסל"ת מועיל גם לענין לכתחלה וכהא דכתב המבי"ט בטבע במשאל"ס ועכו"ם העיד שראהו מת כשהוציאו מן המים והכירו אף בלי מסל"ת מותרת אף לכתחילה וה"ה הכא עכת"ד כהדר"ג:

ולכאורה סברת כהדר"ג נכונה די"ל דסברת המבי"ט דהגדת עכו"ם בלי מסל"ת נהי דלא מהני בשום מקום מ"מ בעדות אשה לכאורה י"ל דחשוב בכלל מדע"ל וי"ל דגם עכו"ם אינו משקר ורק כיון דל"ח בכלל מדע"ל ממש די"ל דהעכו"ם סובר דאף אם בעלה חי מ"מ שמא לא יבוא לביתו ולא יתגלה שקרו לכך ל"מ עדותו אבל בכבר טבע במשאל"ס דנסתלק החשש איסור תורה והוי בכלל מיעוט דל"ש שינצל מהמים ובדיעבד אם ניסת לא תצא בכה"ג שוב סומכינן אסברא שכתבתי די"ל דגם עכו"ם אינו משקר במדע"ל וכסברת הר"ן פ' הכותב דבמידי דבדיעבד יש לו זכות עפ"י דין מהני סברא קלה להגבותו אף לכתחילה וא"ש סברת המבי"ט:

ויצמח לפ"ז דבלא שהה עד שת"נ לשיטת הסוברים דאף אם ניסת תצא אף א"נ רל"א כהריב"ש דבא"א חשיב בגדר תרי חזקות וגם נסבור דאף למיעוט המצוי בהדי ח"א ל"ח רק מדרבנן ודלא כהנוב"י עכ"פ כיון דמיעוט המצוי בהדי ח"א חוששין עכ"פ מדרבנן אף בדיעבד לא יועיל הגדת עכו"ם בלי מסל"ת להתיר לכתחילה דדוקא בדבר שיוכל להתגלות שקרו תיכף במקומן אז גם עכו"ם בלי מס"ת מהימן עי' שו"ת ד"ח סי' כ"ד אבל בכה"ג לא מהימן אך כ"ז לכתחילה אבל בדיעבד אז אף בלא שהה עד שת"נ ובצירוף הגדת עכו"ם בלי מסל"ת בהדי אהדדי מועיל עכ"פ לענין שאם ניסת לית וכסברת כהדר"ג דגם באומדנא באינו מוכח כל כך נהי דבפני עצמו לא הי' מועיל אף לענין דיעבד אפ"ה בצירוף הגדת עכו"ם בלי מסל"ת מהני לענין שאם ניסת ל"ת דבשני הוכחות להיתר אז אף דכל חד בפני עצמו ל"מ אף לענין דיעבד מ"מ בשניהם ביחד בוודאי דמהני עכ"פ לענין דיעבד ושאם ניסת ל"ת והיכי דיש אומדנא טובה בזה גם בפני עצמו הי' מועיל בדיעבד שוב בצירוף הגדת עכו"ם בלי מסל"ת מהני אף לכתחלה:

ובאמת מצינו כזאת לחלק בין סתם אומדנא לאומדנא גדול' בעובדא דהרא"ש בהמירה אחות המשודכת דבטל הקשר אף שכ' התוס' כתובות דמ"ז וב"ק דק"י דבדבר התלוי בדעת שניהם ל"מ אומדנא אפ"ה אומדנא גדולה חשוב כרוב גמור וכבר כ' בתוס' סנהדרין ד"ג דרוב גמור מועיל אף לממון ועי' תוס' קידושין דמ"ט שכ' דאומדנא דמוכיח עדיף מתנאי ועי' בחו"מ סי' דנהי דלא מהני ג"ד במטלטלין אפ"ה כתב הרמ"א שם דאומדנא דמוכיח מועיל גם במטלטלין וא"כ שפיר באומדנא דמוכיח נהי דל"מ לכתחילה בעגינה אבל עכ"פ בדיעבד ל"ת ושוב לענין לכתחילה מועיל הגדת עכו"ם אף כלי מסל"ת וכעין דמצינו בפוסקים דנהי דסימנים דרבנן אפ"ה צירוף סימנים מהני והסברא דחששא רחוקה הוא שיזדמנו ב' הסימנין באיש אחד ואף להחולקים מ"מ י"ל דוקא אם הדין דניסת בסימן אמצעי תצא אז י"ל דגם ב' סימנים ל"מ להתיר לכתחלה אבל א"נ דניסת בסימן אמצעי ל"ת אז י"ל דבשני סימנים אמצעים מותרת אף לכתחלה א"כ לפ"ז אם הי' בנידן דידן עדות מספיק היינו אם הי' המומר אומר שראהו מת הי' מקום לומר דיש בזה אומדנא דמוכח שמת דנלקח למקום סכנה במקום דשכיח שפ"ד ואמרינן דוודאי גמרי מחשבתם הרעה ושוב הי' מועיל הגדת המומר אף בלי מסל"ת אף לענין לכתחילה אבל הכא הרי לא אמר שראוהו מת וגם לא שמע משום אדם שראהו מת ממש ויוכל להיות שהמומר סמך עצמו שהי' במקום סכנה והי' קול שנהרג ע"ז סמך המומר עצמו לומר שנהרג כמפורש ברמ"א סעיף י"א ובחמ"ח ובב"ש ס"ק ל"א ועיי"ש בפת"ש מ"ש בשם מה"צ דבעכו"ם אף במסל"ת יש לחוש שאומר הכי בשביל שנכנס למקום סכנת והי' קול שמת סמך עצמו לומר שמת פלוני ולפ"ז י"ל דוקא בעד ישראל שיודע דקול ל"מ בעגונה א"כ כשאומר שמת עכ"ח שיודע שמת ממש אבל בעכו"ם יש לחוש שטעה וסובר שזה הוי עדות גמור ומה שאומר המומר שראה את הפאטאגראף שעשו הזאנדאמעריע קודם קבורה שניה והי' דומה ממש להפאטאגראפיע שמסרה לו בתו תחי' הנה בזה כבר הבאתי בכמה דוכתא אי יש לסמוך על הכרת הפאטאגראף והבאתי בשם הקצה"ח די"ל דזה חשוב רק כקיום ע"י דימוי דל"מ לשיטת ר' שרירא גאון רק בקיום שטרות דרבנן וכ"ה שיטת רש"י גיטין ד"ב ועיי"ש בספר ט"ג ושוב י"ל דל"מ בעגונה:

אך באמת היכי דכבר נסתלק החשש איסור תורה שוב מהני הכרה ע"י פאטאגראף וע"י שו"ת בי"צ אה"ע סי' פ"ה וסי' פ"ז אך גם זה אינו דהא בנ"ד כשנקבר פעם ב' כבר הי' זמן רב ממיתתו וכבר נשתנה צורתו ואף שכ' בכנסת יחזקאל דבקבר לא נשתנה פניו כמו במים ונהי דהפת"ש ס"ק קי"ד השיג עליו מ"מ בשו"ת מהרשם ח"ב ס' רכ"א הצדיק דברי הכנסת יחזקאל ודעתו דבטמין בעפר על פניו לא נשתנה מ"מ אף אי יהיבנא לי' להכנסי"ח דבקבר לא נשתנה פיו מ"מ הכא הי' מונח בין הפרקים בארץ חוץ לקבר איזה שעות ואם לא חזוהו לאלתר גם במים ל"מ כמפורש בש"ס דאף הכרה בפניו ל"מ אם לא חזוהו לאלתר בשלמא אם הי' רואין אותו אז בפניו והי' מכירין אותו אז הי' אפשר לצרף שיטת ר"ת דבכל גופו שלם מהני הכרה אף אחר ג"י וגם הי' אפשר לצרף שיטת הבכ"ש מובא בבעלי תוס' פ' שופטים דאם הרואה אותו אחר מיתתו הי' מכירו בחיי' מהני אף אחר ג"י ובפרט דלשיטת כמה פוסקים חשש אשתני אינו רק דרבנן א"כ בכה"ג שיש אומדנות המוכיחות שמת דמהני עכ"פ מה"ת שוב הי' מהני אף אחר ג"י אבל הכא שלא ראה אותו אחר מיתתו רק שהכירו ע"י פאטאגראף א"כ יש בזה שני חששות א' שמא א"א להכיר צורתו ע"י פאטאגראף ובפרט שהוא אחר ג"י ואשתהי מעט אחר שהוציאהו מקברו א"כ בזה גם להכנסי"ח ל"מ הכרה. ב' שלא העיד בזה רק מומר א"כ יש בזה כמה ספיקות להחמיר ובפרט היכי דהמומר הגיד כ"ז ע"י שאלה ול"ח מסל"ת בוודאי יש לחוש לכל הני ספיקות להחמיר ובפרט שי"ל דאף במסל"ת מ"מ לשי' כמה פוסקים באומר אמרו לאשת פלוני ל"ח מסל"ת ועי' בקו"ע אות מ"ה ואות ס' שאם בא לבית אשת המת והגיד די"ל דל"ח מסל"ת ונודע דזה תלוי' בפלוגתת הרמב"ם והרשב"א ז"ל כמ"ש בנמ"י פ"ז דיבמות ועיי' שו"ת אגודות אזוב סי' ט"ו:

ומ"ש כהדר"ג דיש צירף מ"ש בפת"ש סקכ"ג דבאומר ששמע מפלוני די"ל דמתירא לשקר שמא יכחישו הראשון ויתברר שקרו הנה באמת כבר הבאתי בתשובה דברי התשב"ץ ונוב"י דעמפ"ע אינו רק מדרבנן משום דלא חשוב בכלל מדע"ל דאם יבוא בעלה יגיד השני שהראשון שיקר לפניו ועי' שו"ת מהר"י מבורנא מ"ש בזה ובאמת י"ל דעד השני מתירא לשקר בשם הראשון דאנחנו נחזיק דהראשון לא שיקר במדע"ל ונחזיק את השני למשקר עכ"פ לסברת הנוב"י בוודאי אינו ירא לשקר דסובר שאנחנו נחזיק את הראשון למשקר, ואף דשי' הרמב"ן דבעמפ"ע אם הא' מכחישו א' נאמן ועי' ט"ז יו"ד סי' קפ"ה ובאה"ע סי' י"ז אך באמת שי' הריטב"א אינו כן ועי' בש"ש להקצה"ח מ"ש בזה ובפרט הכא דהראשון הוא פסול לעדות שוב השני אינו מתירא לשקר דחושב שנאמין אליו יותר מן הראשון ועמ"ש בסי' י"ז דבאומר ששמע מפי שפחה אין השפח' נאמנת להכחישו:

ומ"ש כהדר"ג עוד לצרף דשמא הגיד לו האיש הנ"ל בלי שאלה וחשוב בכלל ס' מסל"ת וס' מסל"ת בצירוף האומדנא מהני בוודאי הנה באמת בישראל המעיד מפי עכו"ם סתם ואינו חומר בפירוש שהיה מסל"ת לשי' הב"ש סקנ"א גם התה"ד מחמיר ובט"ז כ' דלתה"ד גם בזה אזלינן לקולא ועי' בקו"ע אות ר"ס דאדרבה בישראל מפי עכו"ם אף הר"ן מקיל בסתם. אך בוודאי הראה המומר הנ"ל המכתב שהיה לו מהמאיאר מפעסט ושמה נכתב שהוא כותב זאת לבקשת האשה וא"כ נהי דשאלת עכו"ם לעכו"ם חשוב מסל"ת ול"ח ששאל בשם הישראל כמ"ש הב"ש סק"מ וסקמ"ח אבל הכא שגם השני ידע שנעשה הכל לבקשת האשה וא"כ י"ל דגם הפאליצייא היהודי מקאמארין ל"ח מסל"ת ואף שהוא יהודי אפ"ה בוודאי הוא ישראל פסול ומחלל שבת בשביל ממון וחשוב בכלל רשע דחמס וגם לשי' הנמ"י פ' ז"ב אפ"ה פסול גם לעדות אשה וע' בקצה"ח סי' מ"ו ובנה"מ שם ובקצה"ח סי' נ"ב ובספר קה"י מ"ש בזה:

ומ"ש כדהר"ג דהמומר הנ"ל חשוב כמו ערכאות דמועיל לשי' כמה פוסקים אף בלי מסל"ת וצירף שיטת התומים דערכאות בע"פ ג"כ מהני רק דעפ"י כתב עדיף וכמ"ש הרא"ש עכת"ד כה"ג הנה באמת אם הי' מקום לחשבו לערכאות אז הי' מועיל בנ"ד גם לשי' הד"ח דעיקר החשש של הד"ח משום דחייש לשי' הרמב"ם דבעי ידוע דלא מקבלי שוחד ואף דבחו"מ סי' ס"ח פסקינן כשיטת הרא"ש מ"מ יש לומר בסברת הד"ח דבעגונה החמירו בתחילת עדות כחד לישנא בש"ס בכורות דמ"ו ובאמת בשו"ת אגודות אזוב כ' דכל היכי דאיכא תרי לישנא בדרבנן אזלינן לקולא אך אף לשי' הד"ח מ"מ הכא ל"ח שמא האשה שיחדה את הערכי דלא חשידה לקלקל את עצמה באיסור כל ימיה כמ"ש ברא"ש נדרים ד"צ ורק בע"א בקטטה כ' הרמב"ם ז"ל דיש חשש שמא שכרחו וכן ממלחמה כתב הביאפ"ר והד"ח דיש לחוש שבעלה רצה לברוח ונתן שוחד לכתוב עליו שמת ולא עלה אז על דעת הבעל שיוכל להיות אח"כ מזה מכשול באיסור א"א אבל הכא דחתנו לא הי' לו שום סיבה ליתן שוחד לכתוב עליו שמת בכה"ג לכ"ע הי' ערכאות מהימני:

אך באמת זה לא חשיב בגדר ערכאות דרק באם נעשה הדבר במקום מישב דייני ערכאות אז הדבר וודאי שמת אבל הכא אף שהי' להמומר מכתב מהמיאר שיוכל לחקור על הדבר אבל המומר לא הגיד כלל עדותו לפני ערכאות שלו ולא נרשם כלל דבריו בפינקס ערכאות רק שסיפר לבתו מה שהגידו לו בסוד פשיטא דלא חשיב בכלל ערכאות דלא מרעי נפשו בזה אם ישקר בדבר שגילו לו בסוד. ע"כ הדבר ברור דבעדות המומר יש כמה וכמה חששות וכמו שכתבתי:

מ"מ נחזור לסברת כהדר"ג דהכא יש אומדנות המוכיחות דמהני עכ"פ לענין שאם ניסת ל"ת ושוב לענין לכתחילה יש לצרף עדות המומר גם שלא במסל"ת ואבאר עוד בטעם הדבר ונקדים בהא דמפורש בש"ע של הרב ז"ל בסי' תנ"א דבכלי ששימשו בו רוב תשמישו בכ"ש ומיעוטו בכ"ר וכבר עבר מעל"ע משעת בישל הכ"ר ושימשו בו בפסח אף בלי הגעלה כלל מותר דסומכין אשיטות הפוסקים דל"ח למיעוטי תשמישו וסומכינן אשיטות הפוסקים דכ"ש אינו בולע והקשיתי בספרי ח"א סי' כ' דבצד הספק שמא נוטלפ"ג אסור בפסח איכא ס"ס לאיסור שמא כ"ש בולע ושמא חוששין למיעוט תשמישו ונודע מ"ש בתוס' כתובות ד"ט ע"ב דמה"ט ס' אונס ל"ח ס' משום דשמא קודם שנתארסה נאנסה כ' בפנ"י דבזה הספק יש ס"ס לאיסור עיי"ש וכתבתי ובאמת בגוף קושית הפמ"ג באו"ח סי' תנ"א דמיעוט תשמישו להיכן הלך אמרתי לפמ"ש בתוס' יומא ד"נ וזבחים ד"ו לענין כהנים מקופיא מתכפרי דכיון דכה"ג מקביעותא מתכפר בטל זכותם לגבי זכות של כה"ג עיי"שב כעין זה מצינו בש"ס שילהי סוכה דר' יהודה ס"ל דמשמר הנכנס נוטל חלק במוספין לפי שמהפך בצינור ואנן קיי"ל דמשמר הנכנס לא שקלי חלק במוספין עכצ"ל הטעם דנהי דהיפך בצינור חשוב עבודה דזר חייב עניו ומפורש ביומא די"ב דמחנכין כה"ג בלבישת ח' בגדים להפוך בצינורא אפ"ה כיון דמשמר היוצא מקריב את קרבן מוסף משמר הנכנס חשיבי טפלים לגבי קרבן מוסף נגד משמר היוצא וכן מצינו בתוס' יומא דע"ב ע"ב דנהי דכהן משיח מלחמה מחזיר את הרוצח מ"מ אם הי' אז כה"ג שוב משיח מלחמה אינו מחזיר ובזה יש ליישב קושית הגרעק"א ז"ל מש"ס מכות די"א ודוק וכן נראה מרש"י מנחות דל"ג דבפתח שאין הולך בו רק אחד אינו חייב במזוזה ואף דלחד תירץ בתוס' ריש יומא אף לישכה שהי' מפרישין כהן השורף את הפרה חייב במזוזה אף שלא הי' דר בו שום איש כמה שנים ועכצ"ל דאם ליכא רק חד פתח אז אף אם משתמשין בו רק במקרה חייב במזוזה אבל ביש ב' פתחים ובאחד משתמשין בו בקביעות ובאחד אינו הולך רק אדם אחד אזי בטל פתח זו לגבי שאר הפתחים ולא חשיב דרך ביאתך עיי"ש וא"כ הכא נמי אם ליכא רק תשמיש בכר' אז אף אם לא בלע רק פעם אחת אפ"ה שם תשמיש כ"ר עליו אבל אם רוב תשמישו בכ"ש אז נהי דבמקרה בלע גם בכ"ר מ"מ כיון דכבר הוא אב"י ומותר מה"ת לא הטילו חז"ל עליו שם איסור בשביל תשמיש המיעוט:

ומה שהערותי דבצד הספק שמא נוטלפ"ג אסור בפסח הוי ס"ס לאיסור כתבתי בספרי שם דכיון דבצד הספק שמא נוטלפ"ג מותר בפסח רבו המתירין א"כ חשיב כרוב נוטה להתיר ונודע מ"ש המהרי"ק דאף לשי' התוס' כתובות ד"ט דבס"ס ובספק אי רוב גמור נוטה לאיסור לא מצטרף לס"ס מ"מ היכי דס' השני רוב גמור נוטה להיתר שוב מצטרף לס"ס אף הספק שרוב גמור נוטה בו לאיסור א"כ הכא דספק אי נוטלפ"ג מותר רוב נוטה להיתר א"כ כשיש עוד ס' אחד אף שרובו נוטה לאיסור אפ"ה מצטרף לס"ס וכסברא זו כ' בשו"ת בית שלמה במי ששכח לילה אחת לספור ספה"ע וסיפר למחרתו בביה"ש דמותר לספור בברכה ונהי דהספירה של ביה"ש יש בו ס"ס לאיסור דשמא הוא לילה ושמא ספירה דיממא לא מהני מ"מ כיון דבצר הספק שמא כל לילה מצוה בפ"ע רוב נוטה להיתר הואיל דרוה"פ פסקו כן שוב מצרפין ס' השני אף ס' כל דהוא עיי"ש א"כ י"ל גם בנ"ד כיון דיש אומדנות המוכיחות שכבר מת מדנאבד זכרו זה יותר מב' שנים ומפורש בשו"ת אגודות אזוב סי' ל' דבנאבד זכרו זמן רב ואף דלא שהה עד שתצא נפשו אפ"ה במשאל"ס אם ניסת ל"ת ובפרט הכא שהי' הדבר מפורסים בכל העולם ועדיף עוד מהא דמפורש בש"ס לענין צורבא מדרבנן די"ל דקלא אית לי' ונודע שהי' לו שלום בית וליכא שום נדנוד סיבה לחוש שחי ולא נודע מקומי וכמ"ש בשו"ת ת"ס בעובדא דמאיר פאקש ונהי דח"ו לסמוך באיסור א"א על אומדנות לחוד וכמ"ש בתוס' קידושין ד"נ דבחשש איסור מיתה חוששין למיעוט מקדשי והדר מסבלי אף להוציא מח"פ ומכ"ש נגד חא"א מ"מ איסור תורה ליכא והוי בכלל ס' שרובו נוטה להיתר א"כ כשיש עוד עדות המומר ואומר שהוגד לו שמות הרוצחים וגם הוגד לו שנקבר ביער מזה נראה שלא הגיד מכח הקול לחוד וגם מכח היכר הפאטאגראף ונהי שכבר פקפקתי בזה מ"מ לשי' רוב הפוסקים חשש אישתני אחר ג"י הוי רק דרבנן וגם יש צירוף שיטת הכנסי"ח דבקבר לא אשתני צורתו ואף שהי' מונח איזה שעות חוץ לקבר מ"מ לשי' כמה פוסקים למי שלא ראה הטביעה א"צ להיות חזוהו בשעתיה וא"כ הכא זה שעשה הפאטאגראף בוודאי הכירו היטב בפניו ולקח הפאטאגראף ומסרו ליד זה המומר וראה שהפאטאגראף דומה ממש להפאטאגראף שנתנה לו בתו תחי' ושוב ליכא חשש בדדמי ושוב יש צירף גם מכח ההכרה ע"י הפאטאגראף לשאר האומדנות דלעיל ובפרט דיפה כ' כהדר"ג דבאם יש הוכחה שהנכרי אינו משקר מהימן אף בלי מסל"ת וכמ"ש בצ"צ מובא בקו"ע אות תט"ו ובשו"ת ד"ח ח"ב סימן ס"א האריך בזה דר"י ור"ל פליגי בזה דלר"ל מתכוין להעיד נאמן ורק ע"י שאלה חשוב כמתכוין להתיר ובוודאי לא מהימן אבל ר"י ס"ל דגם ע"י שאלה ל"ח רק כנתכוין להעיד ורק דגם בזה לא מהימן עכ"פ מדרבנן אבל אין חילוק בין ע"י שאלה או לא רק היכי שנראה שמכוין להעיד גם במסל"ת לח מהימן ובאם רואין שדבריו אמת אף ע"י שאלה מהני עיי"ש א"כ יפה כ' כהד"ג דרק אם בעדות הנכרי גופא ליכא הוכחה שאומר אמת רק שיש הוכחה מצד אחר אז אינו מצטרף דיבור העכו"ם שלא במסל"ת לענין לכתחלה אבל היכי דנראה מצד עצם דיבור העכו"ם שאומר אמת אז ביש בלי דבריו אומדנות המוכיחות מועיל דיבורו אף שלא במסל"ת אף לענין לכתחלה א"כ בנ"ד שלא רצה המומר לקבל ש"ט מבתו תחי' והגיד שעושה זאת מפאת שיהודים הצילו נפשו ממות וסיפר שמות הרוצחים יש הוכחה גלויה שבוודאי אומר אמת שפיר יש מקום לצרף עדותו אף בלי מסל"ת לשאר אומדנות המוכיחות שהבאתי לעיל ע"כ הנני מצטרף לדברי כהדר"ג להתיר את בתו תחי' מכבלי העיגון ומה גם שכבר הסכימו בזה גדולי הרבנים שבמדינת רומעניען ע"כ יוכל לצרף גם חוו"ד להיתר וישבו ב"ד של ג' להתירה כדין הניסת בע"א:

באעה"ח א' תשא תרכ"ב קאשוי יע"א והנני ידידו הק' שמואל ענגיל חופק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

מהרש חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה