מהרש חלק ג· רבי שמואל אנגל
סימן י
לכבוד הרב הגאון הצדיק כש"ת מו"ה אברהם יהושיע פריינד אבדק"ק אינטערדאם שליט"א.
בדבר שאלתו באשה אחת שיש לה הפארפאל ר"ל ועשו רופאים טבעת ויש לה סכנה ח"ו אם תסור הטבעת והטבעת צד אחד הוא סמוך לחוץ וגם צד השני הוא במקום שהשמש דש ונסתפק כה"ג אי ליכא חשש בזה.
והנה יש בזה ב' חששות א' אם לא חשיב חציצה בשעת טבילה ב' אם אין מעכב הבדיקה בשעת הפסק טהרה ובז' נקיים והנה מחמת חשש דחציצה יש בזה כמה צדדים להתיר כמ"ש הפוסקים דעיקר הטעם מחמת חשש חציצה אף באבר הגלוי ואם הוא במיעוט הגוף אינו רק דרבנן ובאינו מקפיד אף איסור דרבנן ליכא ולכן לענין איסור דרבנן יש כמה צדדים להתיר א' כיון דרוב נשים שיש להם חולאת כזו אינן מקפידין א"כ נהי דנימא דאינו תלוי בקפידה דידה רק כמ"ש הסד"ט שם דלשי' הר"מ ז"ל אזלינן לחומרא הן אם הוא מקפדת או שכ"ע מקפידין מ"מ כיון דרוב נשים שיש להם חולאת זו אין מקפידין הוא כמו טבח וצבע דלא חייץ בהם כמו"ש בסד"ט שם ס"ק י"ט וגם דבמקום סכנה חשיב כאינה מקפדת ונהי דבשו"ת רעק"א סי' ס' לא ברירא לי' להכשיר מטעם זה דנימא דע"י שהוא סכנה לה להוציא חשיב כאינה מקפדת ואפ"ה מצדד הרבה דאם אין בדעתה להסיר אף לאח"ז שפיר מיקרי אינה מקפדת ובשו"ת ח"ס סי' קצ"ב ג"כ מסכים דבסכנה להסיר מיקרי אינה מקפדת ועיין בשו"ת ד"ח יו"ד ח"ב סי' ס"ה דמיקל ג"כ אם הניחה רטי' ע"ג המכה וא"א להסיר רק ע"י כאב רב ובפרט אם הוא בביה"ס דלשי' הריטב"א רק מדרבנן ראוי לביאת מים וא"כ הוי חציצה בביה"ס בגדר תרי דרבנן כמ"ש בשו"ת רעק"א סי' ס' ובח"ס קצ"ב ובתרי דרבנן בוודאי סמכינן אהא דבמקום סכנה חשיבה אינה מקפדת ובפרט דבביה"ס רבו המקילין דל"ב לבעלה כלל שיהי' ראוי לביאת מים ואף דכל דיעה שלא הובא בש"ע אין לצרף לס' מ"מ בדרבנן ובפרט בתרי דרבנן דקיל ודעת החוו"ד בסי' ק"י דבתרי דרבנן אזלינן לקולא אף נגד ח"א ונהי דבשעה"מ חולק מ"מ בשו"ת רעק"א סי' ס' כתב ג"כ כחוו"ד וע"כ דבכה"ג חשיב כאין לו עיקר מה"ת ועשו הס' להיתר גמור וכמו"ש בפמ"ג או"ח סי' שצ"ד דבאיסור דרבנן שאין לו עיקר מה"ת מקילין אף בתרתי דסתרי וג"כ מסברא הנ"ל ובאמת ראי' לסברא זו מהא דמפורש בש"ע סי' קצ"א וקצ"ט דבס' חציצה דשאר הגוף מחמירין אף דהוי ס' דרבנן וע"כ משום דהוי נגד ח"א ובס' חציצה דבה"ס מקילין וע"כ משום דלשיטת הריטב"א הוי תרי דרבנן ומקילין אף במקום ח"א הגם דבאמת אין ראי' לסברא הנ"ל דהא לשי' התוס' מה"ת בעינן ראוי לביאת מום ומצטרף להשלים לחציצה שבגוף להיות רוב וא"כ צריכין להבין החילוק שבין שאר הגוף דמחמירין לביה"ס דמקילין:
ובאמת לפמ"ש בשו"ת ח"ס סימן קצ"ג דבבשר יש לחוש לשיטת רש"י ז"ל דגם מיעוט חוצץ מה"ת ונודע שיטת הר"ש דפ"ב דמקואות דהיכא דאיתרע הח"א ד"ת מקילין בדרבנן אף נגד ח"א והקשו הישי"ע בס' ר"א ובשו"ת תוע"ר סימן ט"ו מהא דס' חציצה במיעוט המקפיד דמחמירין וכן עפ"י דברי הח"ס הנ"ל י"ל דהא לא איתרע הח"א ד"ת דיש ס' שמא כשיטת רש"י ז"ל דבבשר אף מיעוט חוצץ מה"ת ונהי דהוי ס"ס בד"ת שמא כשי' התוס' ושמא לא הי' חציצה וס"ס בד"ת וס' אחד לענין דרבנן סגי כמפורש בש"ע סי' ק"י לענין ס' אם נמלח בהדי דגים טמאים ומקורו בש"ס דפסחים דף ו' דמשני ס' וס' הוא ועיין שם בפירש"י ותוס' אבל עכ"פ ל"ח בוודאי יצא מח"א ד"ת דיש חשש שמא כשי' רש"י ז"ל ושוב מחמירין בדרבנן נגד ח"א אבל בביה"ס דלכ"ע עכ"פ היכי שאינו חציצה רק במיעוט הגוף ליכא רק חשש דרבנן שוב מקילין כאן דח"א ד"ת בוודאי איתרע ועפ"י דברי הר"ש א"כ לפ"ז י"ל דגם בתרי דרבנן מחמירין ס' נגד ח"א. אבל עכ"פ חזינן דס' חציצה בביה"ס מקילין א"כ הכא עכ"פ סברא די"ל דמכח דרוב נשים שיש להם חולי זו אינם מקפידים הוי, כמו בטבח וצובע דל"ח חציצה דאזלינן בתר רוב אומנים וגם דמכח סכנה חשיבה חינה מקפדת עכ"פ מכל הני סברות חשוב בכלל ס' אם חשוב מקפיד ובס' בביה"ס אזלינן לקולא לכ"ע כמפורש בש"ע ועי' בשו"ת מהרש"ם ח"א סימן מ"ו שהביא בשם הפחד יצחק דבבית הרחם ל"צ כלל ראוי לביאת מים דדוקא במקום שאפשר המים לבוא נהי דגזה"כ דלא צריך ביאת מים מ"מ בעי ראוי לביאת מים אבל בבית הרחם שא"א כלל המים לבוא ל"צ כלל ראוי לביאת מים ובסברא זו הרגיש בנוב"י מה"ת סי' קל"ה ובשו"ת רעק"א שם מפלפל בזה הרבה אבל עכ"פ בפחד יצחק מקיל בזה עכ"פ בדרבנן וגם י"ל דהוי תרי דרבין שומעין להקל כמו"ש בשו"ת רעק"א שם. ע"כ מצד חציצה אין שום חשש וכמו"ש הח"ס שם וז"ב בס"ד ונבא לדבר מהחשש השני מכח דבעי בשעת הפסק טהרה עכ"פ בדיקת חורין וסדקין וגם בימי נקיים עכ"פ ביום א' וביום ז' בעי בדיקת חורין וסדקין וא"כ כשהטבעת ברחמה עכ"פ ל"ח בדיקת חורין וסדקין דשמא הטבעת מעכב הדם מלצאת.
והנה בשו"ת נוב"י מהד"ק סי' מ' מאריך בזה הרבה והוכיח דשיטת הרי"ף והרמב"ם והראב"ד דל"צ בדיקת חורין וסדקין כיון דעכ"פ שוהה העד ברחמה איזה זמן ויוצא נקי עכ"פ נתברר שבאותו שעה אינה רואות דלבעלה ל"ח שמא כותלי בית הרחם מוקמי דם א"כ הוי כנתברר הטהרה לפנינו ואף שי"ל דרק היכא דאיכא חזקת טהרה אז ל"ח לבעלה שמא כותלי בהר"ח מוקמי דם כמ"ש תוס' נדה דף ג' דגם להלל עיקר הטעם משום חזקה אף לשאר התירוצים וא"כ י"ל דבשעת הפסק טהרה ל"ח חזקת טהרה וחיישינן שמא כותלי בהר"ח מוקמי דם אך באמת לשי' הסוברי' דע"א א"נ נגד ח"א והקשו בתוס' גיטין דף ב' דהא נדה חשיב ח"א ותירצו דאינה בחזקת רואה כל שעה וקשה הא נלמד מהא דנאמנת לומר שפסקה בטהרה ואז ליכא עוד חזקת טהרה וע"כ צ"ל דגם לענין זה חשוב חזקת טהרה דכשעברו ימים שרגילה לפסוק בהן ממילא בחזקת טהרה היא ונהי שגזה"כ דאז לא נסמוך אחזקה רק תהי' הטהרה מבוררת דחזקה ג"כ ל"ח בירור וכמ"ש הריב"ש דלענין סמני טהרה בגוף ל"מ רובא ועפ"י דברי השטמ"ק ב"מ דף ו' ועיין בהג"ה אמרי ברוך לאה"ע סי' י"ט אבל עכ"פ ל"ח כמעידה נגד ח"א ושפיר נאמנת עכ"פ נשמע דגם בשעת הפסק טהרה חשוב חזקה להתיר ושוב ל"ח שמא כותלי בהר"ח אוקמי דם אך לשי' הפוסקים דע"א נאמן נגד ח"א ושוב י"ל דבאמת נדה חשוב איתחזק או לשי' הרמב"ן שכ' דמשו"ה אשה נאמנת משום מתוך שנאמנת לגבי נפשה א"כ שוב י"ל דבשעת הפסק טהרה חשוב חזקת טומאה ושוב יש לחוש שמא מוקמי דם כותלי בהר"ח ושוב יש להצריך בדיקת חורין וסדקין וא"ש הרמב"ן ז"ל לשיטתו דס"ל דנדה חשוב נגד ח"א מש"ה מחמיר דבשעת הפסק טהרה בעי בדיקת חורין וסדקין נחזור לדברי הנוב"י שהוכיח דלבעלה אף היכא דליכא חזקת היתר אפ"ה ל"ח שמא כותלי ביהר"ח מוקמי דם ומש"ה דעתו שם דעכ"פ יש לסמוך דבשעת הפסק טהרה לחוד יהי' בדיקת חורין וסדקין ובפרט אם העד שוהה ברחמה עד הלילה יש לצרף שי' רש"י דספירה דלילה הוי ספירה גם הנוב"י מודה דעכ"פ בשעת בדיקת הפסק טהרה בעי בדיקת חורין וסדקין ובשו"ת זכרון יוסף סי' ו' מקיל בבדיקה אף כשהטבעת הוא ברחמה אך בסד"ט סי' קצ"ו ס"ק כ"ג חולק דעכ"פ ל"ח בדיקת חורין וסדקין והגם שם דעכ"פ גם להמחמירין דבעי בדיקת חורין וסדקין הוא רק מדרבנן כמו דחזינן דכל עיקר טומאת מעל"ע הוא רק מדרבנן וחזינן דמה"ת ל"ח שמא כותלי בית הרחם אוקמי דם אבל עכ"פ חושש דבעי בדיקת חורין וסדקין וכ' עוד בסד"ט שם דאף א"נ דל"צ בדיקת חורין וסדקין הסברא דאמרי דאם איתא דהוי דם מעיקרא הוי אתי וכ"ז שליכא דבר המעכב אבל הכא י"ל דהטבעת מעכב הדם מלצאת והוי כמו במוך דחוק דקאמר בש"ס נדה דף ג' מודה שמאי במוך דחיק דחוששין לטמא מעל"ע ואף דחזינן דלבעלה אף בשימשה במוך דחוק אפ"ה ל"ח מ"מ זה הוא רק משום חזקת טהרה וא"כ לשי' הרמב"ן דע"א נאמן נגד ח"א שוב י"ל דבשעת הפסק טהרה חשוב ח"א א"כ שוב יש לחוש שמא הטבעת מעכב את הדם מלצאת אך באמת בסד"ט שם כ' די"ל דהטבעת ל"ח כמוך דחוק וא"כ יש להדם מקום לצאת ושוב אמרינן אם איתא דהוי דם מעיקרא הוי אתי ובפרט לשי' התוספת והרבה פוסקים דס"ל דע"א לא מהימן נגד ח"א וע"כ צ"ל דבשעת הפסק טהרה חשוב חזקת טהרה ושוב ל"ח שמא נתעכב מלצאת ונהי דבעי שיהי' הטהרה מבוררת לפנינו מ"מ י"ל דסגי אם משהה את העד ברחמה מקודם ביה"ש עד הלילה ויוצא נקי יש להקל עכ"ז לבי מהסס להקל בזה אך בשו"ת רעק"א סי' ס' מפלפל הרבה בזה ומחמיר ג"כ דבעי בדיקת חורין וסדקין ועכ"ז מסיק שם דאם תעשה בשעת הפסק טהרה בדיקה עד מקום שהשמש דש גם ביום א' של ז' נקיים תעשה בדיקה כזו ובשאר ימים נוכל לסמוך אבדיקה קלה ועיי' בשו"ת ח"ס סי' קצ"ב שמקיל ג"כ באם א"א להוציא עפ"י פקודת הרופאים שיש חשש סכנה לסמוך אבדיקה אף שהטבעת שם ועי' שו"ת מהרש"ם סי' מ"ו שהביא בשם שו"ת בשמים ראש דהטבעת מעכב לה מלבדוק:
עכ"פ בענין זה אם יחקור מרופא מומחה ויגיד שאפשר לה לבדוק אף אם הטבעת שם ואף דבענין נאמנות הרופאים רבו הפוסקים האוסרין עכ"פ לענין זה דהעלתי דעכ"פ חשש ד"ת ליכא דמה"ת בוודאי ל"ח שמא כותלי בהר"ח מוקמי דם כמ"ש הסד"ט ולענין דרבנן ואינו נגד ח"א פשיטא דרופא נאמן דרק ברדמ"ת דהוי חשש איסור תורה כמ"ש הח"מ סי' קי"ט וגם דכבר איתחזקה באיסור י"ל דלא מהימן ובפרט דלשי' שו"ת כנסי"ח סי' נ"ג הרופאים נאמנים אף באיסור תורה ועיי' שו"ת מהרש"ם סי' י"ג וסי' כ"ג וסי' כ"ד עכ"פ לענין זה בוודאי נאמנים ע"כ אם יגיד הרופא שעכ"פ בכל חלקי גופה אפשר לה לבדוק א"כ בכה"ג שיש חשש סכ"נ ומקום עיגון נוכל לסמוך אכל הני צדדים להקל ועכ"ז לחומר הנושא לא אוכל לסמוך על דעתי לחוד רק באופן אם כתה"ג ועוד רב גדול אחד יסכימו להתיר אז גם אנכי אצטרף והש"י יצילינו משגיאות:
באעה"ח יום א' אחרי תרס"ה ראדאמישלא. והנני ידידו הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל