מהרש חלק ג· רבי שמואל אנגל
סימן ח
לכבוד הרב הצדיק בנש"ק מו"ה חנה האל בערשטאם שליט"א אבד"ק קאלשיטץ יצ"ו.
בדבר שאלתו אודות ישראלים שקנו קלעה ושחת ורצונם לקציר בש"ק ע"י פועלים עכו"ם וע"י כתיבת שט"מ אך כת"ה נסתפק שי"ל דהקלעה הוי דשלב"ל ואף דא"נ דל"מ קנין גם ישראל הראשון לא קנה מ"מ הישראל הראשון קנה מצד דד"מ והישראל שמכר להעכו"ם י"ל כך דיננו או די"ל דקנין סטימתא מהני אף בדשלב"ל מ"מ יש לחוש דבקנין בהערמה ל"מ קנין סטימתא זה תורף שאלתו:
בעיקר הדבר ע"י קבלנות ליכא רק חשש מ"ע בדרבנן דלהלכה דמלאכת ישראל ע"י עכו"ם אף בחפץ ישראל ליכא רק איסור דרבנן דלא פסקינן כשי' המכילתא והנה כת"ה כתב די"ל דאחר שחנטו הפירות מיקרי דבר שבא לעולם אך העיר על קלעה השני גם בעיקר דברי הרמ"א בא"מ כתב דיש בזה פלוגתא דרבוותא באמת אף דיש בזה ס' דדינא מ"מ נוכל לומר כיון דעכ"פ ליכא רק איסור דרבנן ובפרט בקבלנות ליכא רק מ"ע בדרבנן ושוב לענין דרבנן נוכל לסמוך אשי' הפוסקים דזה חשוב דשב"ל דהוי בכלל סד"ר ולקולא ואף שאם נדון לענין אם העכו"ם יוכל להוציא השחת מהישראל יוכל הישראל לומר קים לי דגם אחר שחנטו חשוב דשלב"ל מ"מ עכשיו שדנין רק לענין עשיית מלאכה ע"י עכו"ם י"ל סד"ר לקולא ובפרט ע"י קבלנות דהאיסור רק משום מ"ע א"כ בכה"ג דעכ"פ הקניהו להעכו"ם אחר שחנטו ולשי' הרמ"א חשוב דשב"ל ומועיל הקנין עכ"פ ל"ש מ"ע דאף אם יחשדו דאינו עושה בקבלנות מ"מ יסברו דחשוב דשב"ל ומועיל הקנין ועי' טו"ז סימן רמ"ג דהיכי דיש למתלי בשני צדדים להיתר ליכא מ"ע:
ובאמת לפ"ז י"ל ג"כ במה שכ' כת"ה די"ל ממ"נ אי דשלב"ל ל"ק גם הישראל לא קנה אך בדד"מ גם בדשלב"ל מהני הקנין ואך הישראל יוכל לומר לעכו"ם השני כך דינינו וסברא זו מפורש בחו"מ סי' ס"ו בהא דישראל שמכר לעכו"ם שט"ח י"ל דגם כומ"ס ל"מ ועכו"ם שמכר לישראל י"ל דמועיל אף בלי כומ"ס ועיי"ש בנה"מ שכ' דישראל שקנה מעכו"ם אף בלי כומ"ס יוכל לומר כך דינכם ובמכר לעכו"ם בלי כומ"ס יוכל לומר כך דיננו אבל בכומ"ס דמועיל אף בד"י שוב מהני הקנין עיי"ש שכ' דבמעמ"ש הואיל דל"מ בדד"מ יוכל לומר כך דינכם אך באמת נודע מ"ש ברשב"א קידושין כ"ג דאע"פ דאמרינן יד עבד כיד רבו מ"מ זה רק לזכות הרב אבל לחובתו ל"א יד עבד כיד רבו עיי"ש א"כ הכ"נ אם מוכר ישראל לעכו"ם דשלב"ל כיון דבדד"מ קונה נהי דאם ירצה הישראל לחזור יוכל לומר כך דיננו אבל הכא ע"י דיננו יוצמח לו חוב דיעבור על איסור שבת בוודאי דרצון הישראל לישאר כפי דיניהם ושוב לחובת הישראל ל"א כך דנינו. ואף דלענין מכירת בכור או חמץ לא סמכינן אקנין בדיניהם כמפורש במ"א סי' תמ"ח דבעי בדיניהם שפסקה לו תורה אבל בכה"ג דכל קנין הישראל הוא רק עפ"י דניהם שוב להקל ולטובתו סמכינן אמכירה ג"כ שמועיל בדד"מ והוי כאומר א"א בתק"ח שומעין לו ובפרט לענין חשש מ"ע בדרבנן סמכינן אקנין שמועיל בדניהם ובפרט שאפשר לומר דמועיל מטעם קנין סטימתא דלרוב שי' הפוסקים מועיל אף בדשלב"ל כמפורש בשו"ת הרא"ש ועיין ח"ס חו"מ סי' ס"ו ובד"ח בכמה תשובות ובספרי ח"א סי' ל"ז הארכתי בזה:
ומה שחושש כת"ה דבמכירה בהערמה לא סמכינן אקנין סטימתא כמ"ש הציל באמת י"ל דכ"ז בקנין בכור דנוגע לאיסור תורה, וגם בחמץ לשיטת הפוסקים דחמץ שנמכר אינו בכלל הביטול א"כ שפיר על קנין שהוא רק מצד מנהג הסוחרים ובכה"ג שהוא רק להפקיע איסור בזה ליכא מנהג הסוחרים ושוב מוקמינן אדינא אבל בנ"ד שעושה ע"י עכו"ם בקבלנות וליכא רק חשש מ"ע בדרבנן א"כ כשנעשה הקנין עפ"י סטימתא באופן דהיכא דעושה לקנין גמור מהני סטימתא בדבר שלב"ל א"כ עכ"פ ליכא מ"ע דהרואה סובר שהי' קנין גמור עפ"י סטימתא ושוב יש היתר מטעם קבלנות:
יצא דמצד קבלנות לחוד הי' חשש מ"ע ומצד קנין סטימתא הי' חשש דבקנין שהוא רק להפקיע איסור ל"מ קנין סטימתא אבל השתא על ידי הקנין סטומתא נסתלק החשש מ"ע אך באמת יש עצה למכור אחר שיהי' השחת ראוי לקצור ואז בוודאי ל"ח דשלב"ל דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי והקלעה הב' ימכור שנית בעת שיהי' ראוי לקצור וזה מותר בלי שום פקפוק:
באעה"ח עש"ק א"ך כ"ב למב"י תרע"א לפ"ק ראדאמישלא. והנני ידידו שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.