אור ברסלב
מהרש חלק ג סימן ז

מהרש חלק ג· רבי שמואל אנגל

סימן ז

סימן ו

כבוד הרב הגאון המפורסים פאר הדור וכו' כש"ת מוה"ר אברהם מנחם שטיינ- בערג אבדק"ק בראדי שליט"א.

בדבר שאלתו שאיש אחד העיד שעמד עם יהודי א' מכפר גרעמביף בשדה המלחמה והי' מכירים זא"ז וביום דען 2. סעפטעמבער 1914 למספרם שכבו יחד בעת שירו החצים ובפעם הראשון נפל עליו עיגול וצווח וגנח מאוד ואח"כ בעוד איזה רגעים נפל עליו עוד הפעם עיגול בחוזק מאוד עד שהורם למעלה מן הארץ וספק לו אם הורם בגובה יוד טפחים או רק ד' טפחים או פחות מזה ונפל בחזרה לארץ ומאז לא שמע עוד ממנו שום נפיחה של נשימה כדרך החיים ולא זז בשום אבר ולא הי' ביכלתו להבחינו יותר לפי שהי' לו פחד מפני העיגולים שהלכו לאותו מקום בלי הפסק ואח"כ כמו רבע שעה באו חיל רוסיא לשם ולקחו את העד בשביה והאיש מגרעמביף נשאר כך מונח בשם ואח"כ אספו חיל רוסיא כל הנפצעים שהי' נמצא במקום הנ"ל וראה את כל הנפצעים ואת זה לא ראה והבין כי זה בוודאי כבר מת ומפני כך לא נאסף כעת בין הנפצעים והמנהג שמה שהמתים אינם נאספים רק אחר איזה ימים כשהם כבר מוכנים לקבורה זה תורף הגב"ע בקצרה:

והנה כהדר"ג הביא הדין המפורש בש"ע סעיף ל"א דיורו בו חצים אין מעידין עליו שמת ואף דבנ"ד ראה העד שנפל על הארץ והי' מונח כמת מ"מ כיון שלא הזיזו ממקומו ל"מ כמ"ש בקו"ע אות רפ"ט ועיי"ש בחמ"ח בסעיף נ' ס"ק ק"ג ובב"ש שם דמי שראה ההריגה ל"מ אף אם ראהו אח"כ והכירו שהוא מת אפ"ה יש חשש בדדמי מכ"ש היכי דלא ראהו רק בשעה שנפל עליו העיגול והי' ירא לבודקו בוודאי דבלי הזזה ל"מ:

אך כהדר"ג העיר דעכ"פ כיון שנפל עליו העיגול בחוזק והורם למעלה מן הארץ וחזר ונפל למטה והי' מונח כמו רבע שעה בלי שום תנועה ונשימה של חי' חשיב עכ"פ בכלל אותן שרובן למיתה ושוב עכ"פ אם ניסת ל"ת וכהא דע"א במלחמה בלי קברתיו דהדין אם ניסת ל"ת והכא לא גרע מגוסס ובראהו גוסס מפורש בתוס' יבמות דקכ"א דחשוב בכלל רובן למיתה ומפורש בפת"ש בשם הבי"מ דבגוסס אם ניסת ל"ת כמו במשאל"ס עכת"ד כ' הדר"ג:

והנה במה דסיים אפתח הנה לענין גוסס באמת שיטת כמה פוסקים דגם בניסת תצא דחשוב בגדר מיעוט בינוני ודוקא במשאל"ס ושהה עד שת"נ דאז חשיב בכלל מיעוטא דמיעוטא אז בדיעבד ל"ח וכמפורש בש"ס נדה דל"ב דבמיעוט דל"ש גם ר"מ לא חייש לה ועיי"ש במהרש"א שכתב דאם המיעוט בעצם שכיח רק מכח רוב וחזקה נעשה ל"ש אז ר"מ עכ"פ חושש מדרבנן אבל אם עצם המיעוט ל"ש אף ר"מ ל"ח למיעוט כזה אף מדרבנן עיי"ש. וא"כ דוקא בשהה עד שת"נ דהוי מיעוט גרוע נהי דבאיסור א"א דהוי איסור מיתה וגם דהוי נגד חזקת א"א י"ל דחוששין אף למיעוט דל"ש מ"מ כ"ז לכתחילה אבל בדיעבד שפיר אם ניסת לית אבל בגוסס דחשיב עכ"פ בגדר מיעוט בינוני שפיר י"ל דאסור אף בדיעבד וראי' מהא דבמשאל"ס בלא שהה עד שת"נ לשי' רוה"פ ג"כ בכלל רובן למיתה אפ"ה לשי' הרמב"ן והרשב"א הדין דאף אם ניסת תצא והטעם או משום דיש ב' חזקות כשיטת הריב"ש או משום דבכה"ג חשיב בכלל מיעוט המצוי שינצל ומיעוט המצוי בהדי חזקה חוששין לה מה"ת וכמ"ש בנובי"ת דחשש ז"י בבהמה הוי מה"ת משום דמיעוט נפלים חשיב מיעוט המצוי ובהדי חזקה אסור מה"ת ה"ה במשאל"ס ולא שהה דחשיב מיעוט המצוי ובהדי חא"א אסורה מה"ת ושפיר גם בניסת תצא ועיין שו"ת ח"ס אה"ע סי' ס"ה וה"ה בגוסס י"ל כנ"ל:

אך באמת י"ל דבגוסס אם ניסת ל"ת ונהי דמיעוט גוססין לחיים לא הוי בכלל מיעוטא דמיעוטא מ"מ גם בכלל מיעוט המצוי מיהו נמי לא הוי וראי' לזה מהא דכתבו בתוס' כתובות דנ"ח ע"ב וב"ב דע"ט דהא דלאחר שימות בעלך מיקרי עבידי דאתי משום דמיירי בגוססין והנה מפורש ברשב"א קידושין דס"ב דאף לר"מ דס"ל אדם מקנה דשלבא"ל י"ל דאם אמר אם תלד אשתך נקבה ל"מ לפי שיש מיעוט מפילות ור"מ דחייש למיעוט א"כ תו ל"ח עבידו דאתי עיי"ש ועי' בשעה"מ מה שהעיר מש"ס ב"ב דקמ"א ע"ב:

עכ"פ נשמע מדברי הרשב"א דע"י מיעוט ל"ח עבידי דאתי א"כ כמו דלר"מ דחייש למיעוטא ל"ח עבידי דאתי ה"ה לדידן נהי דל"ח למיעוט מ"מ למיעוט המצוי גם לדידן חיישינן וממילא במיעוט המצוי גם לדידן ל"ח בכלל עבידי דאתי ואפ"ה כ' התוס' דגוסס חשיב עבידי דאתי ואי הי' מיעוט גוססין לחיים בגדר מיעוט המצוי לא הי' חשיב בכלל עבידי דאתי ומדחזינן שחשיב עבידי דאתי עכ"ח נשמע דמיעוט בגוססין ל"ח בכלל מיעוט המצוי. וי"ל עוד דאף לר"מ דחייש למיעוטא אפ"ה בסתם מיעוט אכתי הי' חשיב עבידי דאתי רק התם במיעוט מפילות דהוי מיעוט המצוי ל"ח עבידי דאתי אבל בגוסס דלא הוי בכלל מיעוט המצוי לכ"ע חשיב עבידי דאתי וליכא סתירה כלל מדברי התוספות לדברי רשב"א הנ"ל. עכ"פ יצא דגוסס ל"ח בגדר מיעוט המצוי ולפ"ז יוצמח דמיעוט בגוססין אף בהדי חזקה ל"ח רק מדרבנן וכמ"ש במהרש"א חולין די"א ועי' תוס' בכורות ד"כ וא"כ אי נימא דלא כשיטת הריב"ש רק כשיטת הנובי"ק דזה ל"ח בכלל ב' חזקות הואיל דמקושרות זה בזו יוצמח דבגוסס ליכא רק חשש דרבנן ושפיר אם ניסת ל"ת:

יצא דלא מבעיא לשיטת הסוברים דבמשאל"ס אף בלא שהה אם ניסת ל"ת בוודאי דגם בגוסס אם ניסת ל"ת אלא אף להסוברים דבלא שהה אם ניסת תצא מ"מ י"ל דוקא התם דיש מיעוט המצוי דבהדי חא"א חוששין לה מה"ת שפיר אף אם ניסת תצא אבל הכא דחזינן דחשיב עבידי דאתי ועכצ"ל דל"ח כמיעוט המצוי שפיר לכ"ע אם ניסת לא תצא וז"ב בס"ד ובפרט שי"ל לפמ"ש באגודת אזוב סי' ל' דגם בלא שהה אם כבר עבר זמן רב ולא נשמע ממנו מאומה עכ"פ לכ"ע בכה"ג אם ניסת ל"ת א"כ מכ"ש בגוסס ועבר זמן רב דבוודאי אם ניסת ל"ת והסברא דע"י האומדנא שעבר זמן רב ולא נשמע ממנו איתרע החא"א ושוב לא נשאר רק מיעוט לחוד א"כ במיעוט בלי חזקה אף במיעוט המצוי ל"ח לה רק מדרבנן וגדולה מזו כ' הטורי אבן בר"ה ד"ו דחשש ז"י בבהמה לא הוי רק מדרבנן מכ"ש הכא דאיתרע החא"א פשיטא דלמיעוט גרידא ל"ח רק מדרבנן ושפיר אם ניסת לא תצא יצא דבראהו גוסס ועבר זמן ולא נשמע ממנו מאומה דבזה בוודאי הדין אם ניסת לא תצא:

והנה בהא דגוסס אי חשיב כמת לענין היתר אשה הביא הפוסקים דס"ל להב"ש דאי ל"מ להתיר אשתו א"כ לא הי' חייבים להתאבל עליו מחשש שמא ישיאו את אשתו ובפת"ש שם כ' די"ל דמיירי ברווק ובאמת נחלקו בזה המהרמב"ח והשבו"י דלשיטת מהרמב"ח גם ברווק אין מתאבלין שמא יסמכו להקל בעגונה והשבו"י כ' דלא גזרינן גזל"ג ובשו"ת ח"ס יו"ד סי' שד"מ כ' דהמיקל בגזל"ג יש לו ע"מ לסמוך. ובאמת כתוספות חולין די"ב כתב דמה"ט בנפל מן הגג פטור מאבילות שמא יבוא להקל בערוה ועוד דהלכה כדברי המיקל באבל אף נגד הרוב והנה בספרי ח"א סי' ע' הבאתי מ"ש בעמק המלך בהא דפליגי המהר"ם מינץ והט"ז ביו"ד סי שצ"ז בספק שמיעה קרובה דשיטת מהר"י מינץ דאזלינן בתר חזקת חי וכ' העמק המלך די"ל הלכה כדברי המיקל באבל אף נגד חזקה ובאמת העירותי שם דא"כ בלא"ה במשאל"ס אינו חייב באבילות אף ברווק דרוב ל"מ לחייב באבילות אך באמת י"ל דרק מיעוט נפלים דשכיח אז הרוב עכ"פ ל"ח בירר ול"מ לחייב באבילות אבל במשאל"ס ושהה עד שת"נ דהוי מיעוטא דל"ש ושוב בכה"ג הרוב חשיב כבירר שפיר מהני לחייב באבילות היכי דליכא חשש שמא עי"ז יתירו את אשתו והתם בעובדא דמהר"י מינץ יפה כתב העמק המלך כיון דעכ"פ מת לפנינו נהי דלא נימא כשיטת הט"ז דחזקת חי עשוי להשתנות מ"מ עכ"פ כבר כ' בהג"ה אמ"ב אה"ע ס' י"ט דחזקה דמעיקרא לגבי חזקה דהשתא עכ"פ ל"ח בירר ושפיר ל"מ לחייב באבילות וצדקו דברי העמק המלך בס"ד ודוק יצא דבגוסס דל"ח מיעוט המצוי שפיר מועיל הרוב לחייב באבילות וז"ב:

נחזור להנ"ל דעכ"פ בגוסס וכבר עבר זמן רב ואין קול ממנו לכ"ע אם ניסת ל"ת א"כ ה"ה בנ"ד שראה העד שנפל עליו העיגל בחוזק עד שהורם למעלה ונפל בחזרה לארץ עד שהי' מונח איזה זמן ולא נשמע בו שום רוח חיים בוודאי דהוי בכלל רובן למיתה וחשיב כאומר ראיתיו שמת אך כ"ז לענין דיעבד אבל לכתחלה הדין ברור דע"א במלחמה בלי קברתיו ובלי הזזה ממקומו דעכ"פ לכתחילה לא תינשא דחוששין לבדדמי א"כ מכ"ש הכא דהעד אינו אומר כלל בבירר שמת רק שמשער בנפשו שכבר מת מחמת חוזק ההכאה ומחמת שלא שמע ממנו שום נשימה כדרך החיים אבל עכ"פ מכח זה לחוד בוודאי דאסורה לינשא לכתחלה:

והנה כהדר"ג יצא לחדש דכיון דכבר עברו כמה שנים ולא נשמע ממנו ובזה"ז דיש בי"ד קבוע בכל מקום א"כ בכה"ג שלא נשמע מאומה זה כמה שנים הוי רוב שבוודאי מת וע"י עדותו של העד ג"כ יש רוב למיתה וא"כ י"ל דהוי כמו תרי רובא ודעת הבי"ע דתרי רובא מועל גם בעגונה וחזר והעיר מהא דמפורש בש"ס יבמות דף קכ"א דגם במשאל"ס וצורבא מדרבנן אף דהוי תרי רובא אפ"ה אין מתירין אשתו לכתחלה וגם הביא מכמה שו"ת שכ' דבמשאל"ס הואיל דגזרו חז"ל וחששו שמא עלה מן המים שוב חשיב לענין לכתחלה כוודאי עלה וכמו בגבינות עכו"ם דחשיב כגופו של איסור ושוב ל"מ אף לענין לעשותו ס"ס והנה באמת כסברא זו מפורש בכ"מ פ"ו ממעשר לענין דמאי דכיון דחז"ל חששו בדמאי למיעוט ואסרו על הספק שוב גם ס"ס ל"מ וכן כ' בט"ז או"ח סימן תל"ט בשם הה"מ די"ל דבדיקת חמץ ל"מ ס' אכלתיה אף לענין ס"ס הואיל דעיקר בדיקת חמץ ניתקן על הספק ועי' ביו"ד סי' ק"צ ובהג"ה יד שאול שם די"ל בכתמים שניתקן על הספק לא יועיל ס"ס עיי"ש אך באמת י"ל היכי דיש עוד רוב להיתר חוץ של הרוב דמשאל"ס אז שפיר יש לצרף הספק דשמא מת במים וכדמצינו בתוס' פסחים ד"ט דגם בס"ס ברה"י דאסור אפ"ה באם ס' אחד הוי ס' הרגיל ושכיח להיתר מהני גם ברה"י ובאמת לחד תירוץ בתוס' שם וברש"י שם בביטלו אף בחזינן דשקל סמכינן אהא דאכלתיה. ונודע מ"ש המהרי"ק דאף לשיטת התוס' כתובות ד"ט דבס"ס וס' אחד רוב גמור נוטה לאיסור לא מצטרף לס"ס אפ"ה באם בספק השני שוב רוב גמור נוטה להיתר שוב יש לצרף ס' הראשון אף שרוב גמור נוטה בו לאיסור להיות ס"ס א"כ לפ"ז י"ל דבנפל למשאל"ס ונולד אח"כ עוד ס' השקול שפיר י"ל דלא מצטרף הך ס' שמא מת במים לס"ס ונהי שכ' בט"ז ובב"ש דבספק אי הי' משיל"ס או משאל"ס דאמרי' ספק דרבנן לקולא י"ל התם הספק שמא לא התחיל כלל שום איסור והוא כמ"ש הרשב"א לענין ספק אי התחיל בה מעשה הטורף אבל היכי דוודאי נפל למשאל"ס וגזרו חז"ל שלא תינשא שפיר חשיב לענין לכתחילה כוודאי איסור ולא מצטרף לס"ס ובאמת גם בדמאי מצינו דמועיל ס"ס במידי דהוי הס"ס שלא התחיל כלל החיוב מעשר וכמ"ש בשעה"מ להוכיח מהא דהקלין שבדמאי פ"ו מדמאי עיי"ש א"כ כ"ז במידי דנולד אח"כ רק ס' השקול אבל במידי דנולד אח"כ ספק שרובו נוטה להיתר שוב שפיר מצרפין גם הספק שמא מת במים וכסברת מהרי"ק הנ"ל וז"ב בס"ד:

והנה כהדר"ג כ' די"ל דיש חילוק דאם נודע הספק הראשון מקודם ואז הוחמרנו שוב א"א לצרף אח"כ וכמו בס"ס דבעי שיהי' נודע ביחד ולפ"ז יוצמח דאם לא נודע להאשה כלל מקודם אם יש איזה עד על מיתת בעלה א"כ להעד ליכא שום נ"מ בעדותו דהרי אסור לישאנה ושוב חשוב כנודע שני הספיקות יחד כיון דלא הי' לנו עוד מה לדון בדבר הלז וכמ"ש במג"א סי' תל"ט. וכיון דבנודע להאשה מנפילת בעלה במשאל"ס אסרו חז"ל שנא תינשא לכתחילה ממילא אף כשנולד אח"כ עוד רוב להיתר ל"מ כיון דכבר הוחמרנו שלא לסמוך ארובן למיתה ממילא לפ"ז אף כשלא נודע לה מתחלה ונודעו לה ב' הספיקות יחד אסרינן מכח לא פלוג הואיל דתמיד במשאל"ס כ"ז שלא בא העד לפני ב"ד חשיב כלא דנו עדיין על הרוב ולהעד גופא ליכא שום נ"מ דהרי אסור לישאנה א"כ במשאל"ס ולא בא העד לפני הב"ד עד אחר כמה שנים א"כ חשיב כנודע ב' רובא ביחד ואפ"ה אסרינן מכח לא פלוג כמו דמבואר דש"ס גבי צ"מ א"כ ה"ה באם באמת לא שמעה כלל מנפילת בעלה במשאל"ס עד אחר כמה שנים אף דבזה וודאי נודעו לה ב' רובא ביחד אפ"ה יש לאוסרה מכח לא פלוג והתינח במשאל"ס דבזה מצינו עיקור האיסור בש"ס אבל בע"א במלחמה הרי לא מצינו להדיא בש"ס לאסור רק דאנו מדמין ע"א במלחמה למשאל"ס א"כ התינח בנולד מקודם הספק דשמא מת במלחמה ואח"כ נודע ספק השני שפיר לא מצרפין ס' הראשון לס"ס הואיל דכבר הוחמרנו עליו אבל בלא נודע לה כלל מעדות העד שמת בעלה במלחמה עד אחר שנולד גם ספק השני בכה"ג במשאל"ס גופא אסורה רק מכח ל"פ א"כ אמרי' הבו דלא לוסיף עלה וסגי לאסור במשאל"ס אבל לא בע"א במלחמה:

ועוד העיר דדוקא בעד א' דכ"ז שלא בא לב"ד ל"ח בגדר עדות כלל שפיר הי' מקום לומר דחשיב כנודעו ב' רובא ביחד אבל באם יש ב' עדים על טביעת בעלה במשאל"ס דבב' עדים הרי א"צ רשות ב"ד א"כ מיד כשראו העדים הטביעה נולד רוב הראשון ורוב השני בא רק אחר כמה שנים וממילא בשלא באו ב' רובא ביחד מדינא אסורה א"כ גם בע"א נהי דבזה צריכה רשות ב"ד וא"כ כשלא בא העד לפני הב"ד עד אחר כמה שנים חשיב כשנולד ב' רובא ביחד אפ"ה אסורה מכח לא פלוג עכת"ד:

אך באמת לענ"ד דברי כהדר"ג תמוהים דלדבריו יוצמח דע"א במשאל"ס יהי' עדיף מב' עדים במשאל"ס יציבא בארעא וחוץ לזה בגוף הדבר שהביא כהדר"ג דברי האחרונים שכתבו הטעם דלא מצרפין התרי רובא הואיל דחשיב כנולד ס' הראשון מקודם וכבר החמרנו מקודם שוב א"א לצרפו אח"כ ונלע"ד לומר כ"ז בס' השקול דבהיותו חד ספק הוחמרנו בו אף מה"ת דאף לשיטת הרמב"ם נגד ח"א מה"ת לחומרא ובפרט בספק איסור מיתה ואיתחזק איסורא לכ"ע ס' מה"ת לחומרא כמ"ש בספר דברי אמת להגאון ומהר"י בכר דוד אז שפיר חשיב ככבר הוחזקנו לוודאי ואיסור שוב א"א לצרפו לס"ס אבל במשאל"ס דרובן למיתה ובפרט בשהה עד שת"נ דהוי רק מיעוט דל"ש א"כ א"א לומר שהוחזקנו לוודאי חיסור דהרי בדיעבד ל"ת ונודע מ"ש הרא"ש פ"ד מכתובות דהיכי דבדיעבד אם ניסת ל"ת חשובה בכלל לכשתנשא א"כ שפיר כשנולד אח"כ עוד ספק שפיר יש לצרפו לס"ס וכנודע סברת הכנה"ג דבס' דדינא מהני אף ס' אחד בגוף וס' השני בתערובות לפי שא"א לומר שהוחלטנו את ספק הראשון לוודאי איסור הואיל דלעולם ספיקא דדינא במקומו עומד עיי"ש ה"ה הכא י"ל כנ"ל. ויוצמח לפ"ז דבמשאל"ס ויש על זה ב' עדים דאז קיי"ל להלכה דאם ניסת ל"ת אז שפיר בנולד אח"כ עוד ספק להיתר מצרפין ס' הראשון לס"ס אבל בע"א במשאל"ס דלשיטת הפמ"א והברית אברהם אף אם ניסת תצא א"כ עכצ"ל דמספק הראשון הוחלטנו לוודאי איסור והראי' שגם בדיעבד תצא שפיר י"ל דאינו מצטרף עוד אף לס"ס אך באמת לשי' רוה"פ דגם בע"א במשאל"ס אם ניסת לא תצא א"כ שפיר גם בע"א במשאל"ס מצרפין ס' הראשון לס"ס הואיל דבדיעבד מותרת עכ"ח שלא הוחלטנו את הספק לוודאי איסור ובפרט היכי דס' השני רוב נוטה להיתר בוודאי דמצטרף לס"ס:

איברא דחזינן בש"ס בנפל למשאל"ס גם בצ"מ וגם בעבר עלי' איזה זמן דאסורה לכתחלה ועכצ"ל כסברת כה"ג משום לא פלוג וא"כ נלע"ד דה"ה בראהו גוסס או בע"א במלחמה בלי קברתיו וגם עבר איזה שנים אף דיש אומדנא שמת אפ"ה י"ל דלא פלוג דמה לי חשש שמא ניצל מן המים או חשש בדדמי בשניהם י"ל דאסור משום לא פלוג:

אך באמת י"ל לפמ"ש במג"א סי' תמ"ז דדבר שהוא רק משום לא פלוג לא חמור עכ"פ כגוף הגזירה ובזה י"ל בנידון אחד שקנה חפץ בכסף והתנה שיקנה בכסף דשיטת הנמ"י דמהני והש"ך בס' קצ"ח כ' דהוי כהתנה על דבר שאינו קנין לעשותו קנין וא"כ י"ל במכר לו סחורה שאינו מיוחדת דבזה באמת ל"ש החשש שמא נשרפו חיטך ורק שכתבו הפוסקים דגם בכה"ג נהי דל"ש הגזירה אפ"ה אין כסף קונה משום לא פלוג אבל עכ"פ לשי' המג"א דדבר שהוא מטעם לא פלוג לא חמיר כגוף הגזירה בכה"ג פשיטא דעכ"פ מועיל התנאי וז"ב בס"ד:

נחזור לענין נ"ד דלא נודע להאשה מעד הנ"ל עד אחר איזה שנים שנאבד זכרו של בעלה א"כ יש בנ"ד תרי רובא להיתר ונהי דאפ"ה אין להתיר לכתחילה אפ"ה יפה כ' כהדר"ג לסניף מכח שהורם למעלה וחזר ונפל לארץ ושמא הורם למעלה מי"ט ולשי' רוה"פ נפילה חשוב וודאי טריפה ואף אולי לא הי' מ"מ י"ל דבנ"ד חשיב כהפילוהו אחרים דעכ"פ ל"ש הסברא דאמיד אנפשי' כיון דעכ"פ נראה להעד שנעשה מטורף בדעתו ויש לדמותו להא דמבואר ביו"ד סי' נ"ח דבקושרהו רגליו אז גם בנפל מפחות מי"ט יש חשש ריסוק איברים וא"כ י"ל דחוץ הרוב של העד שאומר שמת במלחמה בלא"ה איכא תרי רובא דמצד הנפילה לחוד יש ראי' שנטרף ולא יוכל לחיות יותר מי"ב חודש ונהי דדעת מהרש"ל דמיעוט טריפות חיים ובצירף המיעוט שמא לא נטרף הוי כתרי מיעוטי שכתב בר"ן פ"ג מחולין דב' מיעוטי חשיב כפלגא ועי' בש"ס ברכות דנ"ג בהא דמיעוט לגמר ומיעוט לכשפים דהוי כרובא ועי' פמ"ג יו"ד ס' ק"י מ"ש בזה אפ"ה כבר כתב הפמ"ג ביו"ד ס' נ"ז דהא דמיעוט טריפות חיים הוי רק מיעוטא דמיעוטא עיי"ש א"כ שפיר יש רוב מזה שנפל וגם מצד שנאבד זכרו זה זמן רב א"כ אף אם הי' בא העד לב"ד תיכף ג"כ הי' מתירין אז מכח ס' השני מכח נפילה וא"כ בכה"ג שגם אז לא היינו אוסרין א"כ שפיר עכשיו ע"י שנאבד זכרו זמן רב דכבר איתרע החא"א נהי דמכח זה לחוד אין להקל דרק במשאל"ס מקיל הר"א מווארדין מכח טעם זה אבל בעלמא אין להתיר מכח זה לחוד אבל הכא דמכת העד לחוד הוכחתי דיש תרי רובא שוב יש לצרף סברא זו דנאבד זכרו כדי שיהי' עכ"פ איתרע החא"א ושוב היכי דכבר איתרע החא"א שפיר לכ"ע מועיל תרי רובא גם בעגונ' אף אי נחוש לשי' הריב"ש דבעגונה יש תרי חזקות מ"מ ע"י שנאבד זכרו איתרע עכ"פ חזקה אחת וכשיש חוץ מזה שנאבד זכרו עוד תרי רובא ולא נשאר עוד רק חזקה אחת שפיר לענין חזקה אחת לכ"ע מועיל תרי רובא וגם יש לצרף לסניף מה שאומר העד שראה שאספו כל הנפצעים ואיש הנ"ל לא הי' בתוכם מזה יש ראי' שכבר הזיזו אותו הרוסים וראו שכבר מת א"כ גם זה לסניף יחשב ע"כ בקיצור לענ"ד נראה דיש מקום להתיר האשה הנ"ל אך נא לצרף עמנו עוד רכ גדול אחד וישבו ב"ד של ג' להתיר האשה כדין הניסת בע"א והשי"ת יצלנו משגיאות:

באעה"ח א' ב"ב תרפ"ב פה ק"ק קאשוי יע"א. והנני ידידו הק' שמואל ענניל חופק"ק הנ"ל.

עוד להרב הגאון הנ"ל בענין הנ"ל.

מכתבו השגתי והנני להשיב בקיצור מחמת תשות כוחי הנה מ"ש כהדר"ג דדברי הרשב"א הם רק לר"מ דחייש למיעוט מש"ה לא חשיב עבידא דאתי באמת מיעוט נפלים חשיב מיעוט המצוי כמ"ש בתוס' ע"ז דף מ' וגם לדידן חוששין מש"ה אם מת הולד תוך ל' חולצת ובפרט בעיקר הדבר שכתב כהדר"ג דרק לר"מ דחייש למיעוטא לא חשיב עבידא דאתי באמת יוקשה לשיטת התוס' חולין י"ב דרק מדרבנן חייש ר"מ למיעוטא א"כ הכא יוצמח דע"י דחייש למיעוטא לא יחולו הקידושין באם קידש בעודה מעוברת והא ע"י חומרת חז"ל לא יוכל לצמוח קולא לד"ת והגם דשיטת התוס' נדה דל"ב דר"מ חייש למיעוטא מה"ח וכן משמע מדברי התוס' נדה די"ח גבי רוב תינוקת מטפחין דאם יש מיעוט לטהר חשוב כספק השקול ובדשאבד"ל טהור וא"נ דרק מדרבנן חייש ר"מ למיעוטא לא יוכל לצמוח קולא לד"ת שיהי' חשיב ספק ויהי' טהור בדבר שאין בו דעת לשאול ועיין תוס' חולין דף פ"ו ע"ב הגם שי"ל דדבר שאין בו דעת לשאול דבפירוש גילתה התורה דספק טהור א"כ י"ל דגם ברוב לאיסור ברובא דליתא קמן יהי' מותר מן התורה ורק מדרבנן טמא א"כ שוב לר"מ דחייש למיעוטא דעכ"פ מדרבנן חשיב ספק א"כ י"ל דדרבנן מהני לדרבנן וכמפורש ברמ"א אה"ע סי' מ"ב דקידושי דרבנן לפני פסולי עדות דרבנן אין צריך גט דרבנן מהני לדרבנן אך באמת בתוספות חולין דף ב' לחד תירוצא שם לענין ס"ט ברשות הרבים מכל מקום כשרוב נוטה לאיסור מחמירן א"כ שוב נשמע מדברי התוספות נדה י"ח דר"מ חייש למיעוטא מה"ת עכ"פ לשי' התוס' חולין דף י"ב דרק מדרבנן חייש ר"מ למיעוטא א"כ לא יוכל לצמוח עי"ז קולא לבטל קידושי תורה וע"כ צריך לומר דהכא משום דחשיב מיעוט המצוי משו"ה לא חשיב בכלל עבידא דאתי ע"כ דמיעוט גוססין חיים ל"ח בכלל מיעוט המצוי א"כ שפיר יש לומר דעכ"פ בדיעבד אם ניסת לא תצא:

ובאמת כתבתי דגם בתוס' יבמות דף ב' שהוקשה דקטנה לר"מ תתייבם ממה נפשך ותירצו בחד תירוצא דמיירי בקיבל עליו ובתי' הב' כתב דשמא לא הי' מקפיד והוקשה בשער המלך תתייבם מס"ס והביא בשם שיטה ישנה דבאיסור כרת ל"מ והטעם י"ל לטעם הרמב"ם ז"ל בטעם הס"ס א"כ באיסור כרת דעכ"פ למ"ד דלא בעי חתיכה מב' חתיכות י"ל אף באיסור כרת אף בלא איקבע הוי מה"ת לחומרא כמ"ש בשו"ת דברי אמת א"כ לר"מ דמפורש בש"ס כריתות דל"ב חתיכה משתי חתיכות ועיין מהרש"א גיטין ע"ח ובספר דורש לציון א"כ יש לומר דלא מהני ס"ס דספק אסור מן התורה אבל אי נימא דרק מדרבנן חייש ר"מ למיעוטא א"כ הס' שמא אינו איילנות מותרת להתייבם מה"ת שוב מצטרף ספק השני שמא הי' מקפיד ולפי"ז יש לומר דתירץ הא' סבירא ליה דרק מדרבנן חייש ר"מ למיעוטא א"כ ל"מ לתרץ כתי' הר"א מבורגליי דאכתי תיקשי תתייבם מס"ס והת' הב' סבירא ליה דר"מ תייש למיעוטא מה"ת א"כ שוב ל"מ ס"ס דבאיסור כרת ספק הא' אסור מה"ת שוב ל"מ ס"ס והארכתי בזה בספרי ח"ב ס' מ"ד:

ומ"ש עוד כהדר"ג דהא דכתב הרשב"א בתי' הב' דע"י שיש מחצה זכרים ומיעוטן מפילות הווי נקבה מיעוט ומש"ה ל"ח עבידא דאתי הוא רק לחזק תירץ הא' דהא הספק שמא זכר כבר גלוי לשמים:

באמת יש לומר דהא לשי' הרבה פוסקים הא דלא מהני קנין בדבר שלא בא לעולם הוא משום דלא סמכה דעתיה ועיין באור החיים פ' תולדת ומשו"ה גם לר"מ בעינן עכ"פ שיהא עבידא דאתי דאל"ה יש לומר דלא סמכה דעתיה ועיין נוב"י מה"ת או"ח סי' ס"ג דגם לשי' הפוסקים דבמקנה דבר שלא בא עם דבר הבא לא קנה כלל מ"מ אם הדבר שלא בא לעולם אינו עבידא דאתי קנה עכ"פ הדבר שבא לעולם דליכא למימר דלא רצה להקנות לחצאין דהא הדבר שלב"ל לא הי' עבידא דאתי עכ"פ יש לומר דמש"ה סבירא ליה במקדש אם תלד אשתך נקבה אינה מקודשת משום דלא סמכה דעתיה דסובר שבטח לא יחילו הקידושין דנקבות הוי מיעוט ונהי דלטעם השני שכתבו דמש"ה ל"מ קנין בדבר שלב"ל משום דאין על מה לחול הקנין וזה לא שייך הכא דעכ"פ קמי שמיא גליא דהעובר היא נקבה ויש ע"מ לחול ועכ"פ שייך הסברא דלא ס"ד:

ומה שהביא כהדר"ג מהא דכבר בא חכם באמת שיטת הפני משה דרק לענין עירוב דרבנן מהני הא דכבר בא חכם ובשער המלך חולק עליו ובספרי ח"א סי' י"א הארכתי ואכמ"ל:

ובעיקר ההיתר מקובל אני מכ"ק אדמו"ר הג' הקדוש מצאנז זי"ע דלהתיר עגונה צריכים ג' רבנים מובהקים ע"כ אם יצטרף עוד ת"ח מובהק אז גם אנכי אצטרף לדברי כהדר"ג להתירה. באעה"ח אסרו חג שבועות תרפ"ב לפ"ק קאשוי. הנ"ל.

תוכן העניינים

מהרש חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה