אור ברסלב
מהרש חלק ג סימן ג

מהרש חלק ג· רבי שמואל אנגל

סימן ג

סימן ב

להרב הה"ג וכו' כש"ת מ' יצחק ט"ב נ"י מוצד"ק בארדיוב יצ"ו.

בדבר שאלתו באחד שקנה מחבירו סחורה בעד ב' אלפים ואמר המוכר להלוקח שישלח את בנו אליו לקבל דמי מחיר המקח ובאם לא יתן לו כל המחיר יעשה על המותר "אכנאהמע" וכעת אומר הלוקת שנתן לבן המוכר אלף כתרים והמוכר אומר שבנו לא נתן לו רק ה' מאות כתרים וגם בן המוכר אומר שלא נתן לו הלוקח רק ה' מאות זה טורף הטו"ת:

והנה כת"ה הביא דברי הבית אפרים המובא בפת"ש במי ששלח שליח ללוות מעות כמה שיתן לו המלוה והמלוה אומר שנתן יותר שפסק הבית אפרים דהלוה חשיב בכלל א"י אם נתחייבתי והעיר כת"ה די"ל דחשיב כחמשין ידענא וחמשין לא ידענא דכאן אם באמת נתן המלוה כמו שאומר נתחייב הלוה לשלם למלוה כמה שנתן המלוה להשליח כיון שהלוה שלח את השליח לקבל כמה שיתן לו המלוה וא"כ חשוב בכלל מתשואיל"מ דהא יוכל להיות שיודע הלוה כמה קיבל השליח דשמא הגיד לו השליח שקיבל כפי שטוען המלוה ואף דיכול לישבע שהוא לא השיג מהשליח יותר מכפי שאומר וגם שלא הגיד לו השליח שקיבל יותר מהמלוה מכפי שקיבל הוא מהשליח מ"מ ל"ש בזה שבועה כיון דגם אחר השבועה יש בזה ספק שמא באמת חייב להמלוה היתרון דשמא באמת קיבל השליא מהמלוה יותר מכפי שהשיג הלוה מהשליח ושוב י"ל דחשיב כמחשואיל"מ עכת"ד כת"ה:

והנה בגוף דברי הבית אפרים שכתב להעיר ולדמות דינו להא דחנוני ופועלים דמה לי אם צוה ליתן לבע"ח שלו או צוה ליתן לשליחו שיביא אליו המעות עכ"פ מיד שנתן המלוה המעות על פיו תיכף נתחייב הלוה ודחה דשם בחנוני מיד בשעה שקיבל עליו החנוני ליתן לפועלים הוי כאלו מסר המעות לבעה"ב ונתחייב הבעה"ב להחזיר לו ומה שצריך החנוני ליתן לפועלים הוא בתורת שליחות א"כ נהי דאם באמת לא נתן החניני לפועליה א"צ הבעה"ב לשלם לו מ"מ לא חשיב כאלו לא התחיל החיוב ורק דחשוב כפרעון וא"כ הבעה"ב שא"י אם נתן החנוני להפועלים הוי בכלל א"י אם פרעתיך אבל הכא כל זמן שלא נתן המלוה המעות להשליח לא התחיל שום חיוב על הלוה וא"כ שוב חשוב הלוה בכלל א"י אם נתחייבתי עכת"ד הבית אפרים:

והנה באמת כסברתו מצינו בפוסקים דנהי דמודה בקנס פטור מ"מ ל"ח כאלו לא התחיל חיוב כלל רק באמת הבא על פנויה נתחייב בקנס בשעת ביאה רק אם מודה אח"כ חשוב כפרעון ע' במנ"ח פ' יתרו שהאריך בזה - ובחידושי העירותי לאבוה דשמואל בכתובות דנ"א דחייש באשת ישראל דנאנסה לשמא סופה ברצון א"כ איך משכחת חיוב קנס בביאה הרי יש ס' שמא סופה ברצון ומיפטר במפותה מכח מחילה וא"כ חשוב ס' בחיוב - אך לפ"ז א"ש דאמת נתחייב מיר בתחילת ביאה ורק שיש ספק שמא סופה ברצון ונפטר מכח מחילה א"כ כבר כתב המהרי"ט דס' מחילה אינה מיציא מיד ודאי חיוב אך התינח בביאת היתר אבל הבא על חיובי כריתות דבזה א"א לומר דחיוב קנס בא תיכף בתחילת ביאה כאן דאז הוי בכלל חיוב מיתה מטעם רודף ועכצ"ל דבזה החיוב קנס בא רק אגמר ביאה וכמפורש בש"ס סנהדרין דע"ד א"כ אגמ"ב יש לחוש שמא סופה ברצון וחשוב מחילה והכא ל"ש לומר דספק מחילה אינו מוציא מידי דדאי חיוב דהרי הכא הספק על התחלת החיוב וצע"ג ובמק"א הארכתי בזה עכ"פ חזנין דסברת הבית אפרים יש לה מקום לומר דבחנוני ל"ח ס' בחיוב רק חשוב ס' בפרעון כמו שהבאתי מקנס:

והנה בגליון הפת"ש העיר לשי' הסוברים דבלא הל"ל למידע גם באיא"פ פטור א"כ גם חנוני אמאי מתחייב הבעה"ב הרי לא הי"ל למידע - ונלע"ד ליישב דהרי כבר כתבתי בשם הבית אפרים דבחנוני באמת כבר נתחייב הבעה"ב ורק באם החנוני אינו נותן לפועלים פטור הבעה"ב אצל החנוני מכח דחשיב פרעון א"כ י"ל דכיון דיש חזקה שליח עושה שליחתו א"כ נהי דחשע"ש ל"ה חזקה גמורה לכל מילי מ"מ עכ"פ מועיל להחזיק החיוב שכבר נתחייב לו הבעה"ב וכעין שכתב בדרישה חו"מ סי' רל"ב בהא דלקח שור ונמצא נגחן באם רוב קונין לשחיטה אז אף אם הלוקח מוחזק מחיוב לשלם להמוכר ואף דאין הולכין בממון אחה"ר אפ"ה כיון דמשעת המקח הוחזקנו שיצטרך לשלם לו א"כ אף שנולד אח"כ ספק מ"מ אם הרוב מסייע דלא פקע מעליו החיוב שכבר נתחייב בכה"ג מועיל רוב אף להוציא ה"ה הכא כיון דהחלטנו אז מכח חשע"ש שבודאי יתן לפועלים ונתחייב אז הבעה"ב נגד החנוני גם עכשיו אכתי מועיל חשע"ש להחזיק החיוב שכבר הוחזקנו וז"ב בס"ד ודוק. ונודע מה שכתב בתשו' פמ"א לענין סברת הט"ז בחו"מ סי' ע"ה לענין ס' פרע לו מטבע מזויפת דמדמה הטו"ז דין זה להא דחו"מ סי' רל"ב בטוען הלוקח שנתן לו טבעת בדיל במקום זהב והמוכר טוען א"י דחשוב ס' בחיוב והפמ"א השיג עליו דשם אי הטבעת טוב לא חל על המוכר שום חיוב בעולם שפיר חשוב המוכר בכלל איא"נ אבל הכא עד עתה הי' חייב הלוה להמלוה ורק ע"י שפרע לו נפטר מהחוב וכיון שנולד ספק שמא פרע לו מטבע מזויפת א"כ הוי ספק אי נפטר הלוה מחובו או לאו שפיר חשיב ס' בפרעון ומקמינן לי' בחזקת חיוב הראשון עיי"ש - חזינן דסברת הביא"פ נכונה דחשוב כבר נתחייב הבעה"ב ואף דלא הו"ל למידע מ"מ מועיל החשע"ש להחזיק ולומר דהחיוב הראשון לא פקע:

אך באמת צ"ב במאי נתחייב הבעה"ב תיכף אף כ"ז שלא נתן החנוני להפועלים המעות לא מבעיא לשיטות הסוברים דלא מצי להתחייב אדם רק בקנין כמבואר בחו"מ סי' מ' א"כ גם אם אמר הבעה"ב להחנוני אני מתחייב לך מנה לא חל החיוב בלא קנין ושוב עיקר החיוב הוי על הבעה"ב בשעה שנותן החנוני לפועלים ושוב חשיב ס' בחיוב ואף להסוברים דחיובי בע"פ מהני באומר אתם עדי שאני חייב לפלוני מנה מ"מ הוי רק מדין אודיתא ובעי עדים כמ"ש הקצה"ח סי' מ' - ועוד אף דיוכל להתחייב בע"פ אף למי שאינו חייב מ"מ הכא הוי חיוב על תנאי ובמידי דהתנאי תלוי בקו"ע מפורש בח"מ סימן מ"ו ובאה"ע סי' ל"ח דלא מהימן לומר שקיים את התנאי א"כ אמאי חייב הבעה"ב לשלם לחנוני - אך באמת י"ל כסברא שכתבתי לעיל כיון דהכא יש חזקה שליח עושה שליחתו מועיל החשע"ש שיהי' מהימן לומר שקיים התנאי ואף דל"ה חזקה גמורה להטיל חיוב חדש מ"מ הכא שכבר נתחייב ורק שיהי' עליו חיוב לקיים תנאי מועילה חשע"ש שיהי' מהימן לומר שקיים התנאי וכסברת הרשב"א מובא במלמ"ל פי"ז מטוען דאף דבס' בקנן מוקמינן בחמ"ק מ"מ בודאי קנין וספק בתנאי לא אתי ס' בתנאי ומבטל קנין ברור עיי"ש ה"ה הכא י"ל כסברא זו אך כל זה הוי דוקא להסוברים דאדם יוכל לחייב א"ע אף מה שאינו חייב אז שפיר חשיב כבר נתחייב אבל להסוברים דא"א לחייב עצמו בדבר שאינו חייב א"כ כ"ז שלא נתן החנוני להפועלים לא התחיל שום חיוב על הבעה"ב ושוב הי' חשיב ס' בחיוב ונמצא דסברת הביא"פ הנ"ל תלוי בדין המבואר בחו"מ סימן מ' הנ"ל:

עתה נחזור לנ"ד ששלח המוכר את בנו ליתן אליו כמה שיהי' לו עכשיו וכעת נולד הכחשה בניהם דלפי שיטת הביא"פ בכה"ג דמעולם לא הי' שום חיוב על המוכר שפיר חשיב ס' בחיוב ודעת כת"ה די"ל דחשוב מחשואיל"מ - ולענ"ד י"ל דאמת יש לחקור בלוה ששלח שליח למלוה להלוות לו כמה שימצא בידו ואח"כ נולד הכחשה בניהם א"כ בזה עיקר החיוב נעשה על הלוה בשעת מסירת המעות ליד השליח ואז גם המלוה יודע שהלוה א"י כמה מסר להשליח וא"כ בכה"ג ל"ש דין מחשואיל"מ ואף שאם אמר לו השליח אח"כ הוי כיודע וממילא מתחייב למפרע מ"מ על זה טוען הלוה ברי שלא אמר לו השליח שקיבל יותר מכפי שאומר הלוה כמה קיבל מהשליח ועל זה הרי יוכל לישבע ורק שהעיר כת"ה דאיך יוכל לישבע הא אף אחר השבועה אכתי נשאר ספק שמא באמת נתן המלוה יותר ובמידי דאחר השבועה לא יהי' בירור שכבר נפטר ל"ש שבועה - ובאמת כסברא זו כתב בתשו' ברית אברהם בהא דהעירו המפורשים דרוב יועיל לחייב שבועה מק"ו דעד א' ודחה דנגד הרוב לא יהי' השבועה חשוב כבירור עיי"ש - אך באמת בנ"ד ע"י שבועתו יתברר שגם התובע יודע שהנתבע א"י וממילא בכה"ג אף להסוברים דבלא הו"ל למידע ג"כ חייב אפ"ה אם התובע יודע שהנתבע א"י לכ"ע פטור א"כ שפיר בנ"ד אם ישבע המוכר שלא קיבל יותר ושלא הגיד לו השליח שקיבל מהלוקח יותר מה' מאות שפיר יהי' המוכר פטור - וע' בש"ך חו"מ סי' צ"ו משמע מדבריו דבלוה ע"י שליח כ"ז שאינו מברר כמה לוה א"צ המשלח לשלם ורק באשה הנו"נ פסק הנה"מ שם דאם כופרת ואינה רוצית לישבע מחיוב הבעל לשלם מצד תקנות השוק אבל בשליח זה כ"ז שאינו מברר כמה לקח פטור עיי"ש ונשמע להדיא מהתם דל"ח המשלח בכלל מחשואיל"מ - אך באמת בנ"ד י"ל אם כבר נקנה המקח להלוקח בקנין סטימתא א"כ הוי המעות שנתן להשליח בתורת פרעון א"כ בכה"ג הרי מפורש בש"ע בפרע הלוה ע"י שלוחו של המלוה אף במכחיש השליח את הלוה אפ"ה נשבע הלוה ונפטר אף במלוה בשטר ונהי דבנ"ד חשיב כיש להמוכר משכון על החוב את הסחורה הנמכרת ועדיף עוד ממשכון דעלמא הואיל דסחורה זו הי' מקודם שלו לגמרי וכעין זו מצינו בתוס' ב"ב ד"נ לענין ק"פ ובתוס' ב"מ ד"ע ופסחים ד"ו לענין בהמות ארנונא - וגם בסחורה זו אף שמכרו להלוקח יש לו להמוכר קדימה לגבות חובו מסחורה זו נגד שאר בע"ח של הלוקח להסוברים דתקנה זו נתפשטה בכל מקום עי' בב"ח סי' צ"ו ובקצה"ח ונה"מ ובח"ס חו"מ סי' נ"ה. אך באמת גם בטוען על המשכון כך וכך יש לו עליו מחיוב לישבע בנק"ח והכא הרי לא יוכל המוכר לישבע כמה מגיע לו עוד דשמא באמת קיבל בנו כפי שאומר הלוקח ואה בנו קיבל שוב אין מגיע להמוכר ושפיר לא יוכל לישבע ושוב שפיר נשבע הלוקח כמה נחן לבן המוכר ונפטר. אך באמת נא הי' עוד שום קנין בהסחורה שיועיל עפדתה"ק ויש עוד ברירה ביד המוכר לחזור מהמקח ושוב ל"ח המעות בתורת פרעון רק לכל היותר בכלל הלוואה אז שוב כבר הוכחתי דכיון שהתובע יודע שהנתבע א"י וישבע המוכר שלא קיבל יותר ושבנו לא הגיד לו א"כ בכה"ג לכ"ע פטור המוכר מהמותר שטוען הלוקח שנתן לבן המוכר ועיין בחו"מ סימן ע"ו ובש"ך שם כנלע"ד בס"ד לדינא:

ה' שמיני תרע"ו פה ווייצען יצ"ו.

והנני ידידו

שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל

תוכן העניינים

מהרש חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה