מהרש חלק ג· רבי שמואל אנגל
סימן ב
כבוד הרב הה"ג בנש"ק כש"ת מוה"ר חיים יעקב טייטעלבוים אבדק"ק לימאנאב שליט"א.
בדבר שאלתו בפנויה אחת שפתאום נסעה בליל ש"ק מביתה עם ב' ערלים לעיר א' רחוק מביתה כמה פרסאות למקום מסילת הברזל ומשם הוליכו אותה הערלים לבית הכומרים לקראקא ושהתה שמה ששה ימים ואח"כ נסע אביה לשם וברוב הפצרות בה פעל אצלה ושבה לבית אביה וכעת נשתדכה לכהן שלא ידע כלל אם יש בזה חשש לכהונה ע"כ נסתפק כת"ה אי מותרת להינשא להמשודך הנ"ל וכת"ה העיר דיש בזה כמה חששות א' מפני קול הרינון ב' מכח היחוד שנתייחדה עם הערלים כשנסעה עמהם בלילה על העגלה כמה שעות, ג'. מכח שנדרה להמיר א"ע ונסעה לבית הכומרים וחיללה ש"ק. ויש לחוש שזינתה עם הערלים ונפסלה לכהנה וכת"ה התחיל לעשות גב"ע בזה ולא מצא שום עדות על זנות ולכל היותר שמע עליה דבר מכוער מה שהי' לה עסק עם איזה ישראל שאף אם הי' זה אמת לא היתה נפסלת לכהונה וכעת יש חשש שבאם לא נתיר אותה להנשא להמשודך הלז תחזור ח"ו לסורה עכת"ד השאלה.
הנה מקודם שנבוא לגוף שאלתינו נקדים סוגיא הש"ס כתובות די"ג ראוה מדוברת זעירי אמר נסתרה ורב אסי אמר נבעלה ולרב אסי דוקא בראוה שנבעלה דאז ליכא מיגו פליגי ר"ג ור"י דלר"ג נאמנת לומר לכשר נבעלתי ולר"י אינה נאמנת אבל בלא ראינו שנבעלה נאמנת לומר לכשר נבעלתי במיגו דלא נבעלתי ומכ"ש דמהימנא לומר לא נבעלתי ולזעירי אף בלא ראינו שנבעלה אפ"ה לר"י נא מהימנא ופריך הש"ס לזעירי והא"ר אין אוסרין על היחוד ומשני מעלה עשו ביוחסין. ובתוס' הקשו מה פריך לזעירי מהא דאין אוסרין על היחוד ממנ"פ אי מיירו באומרת לא נבעלתי פשיטא דלא נאסרה אף לר"י ונהי דנימא דבאשת איש אוסרין על היחוד וה"ה דפנויה שנתייחדה עם הפסול לה דנאסרה מ"מ הכא יש ס"ס להיתר שמא לא נבעלה ושמא לכשר ועכצ"ל דהכא מיירי במודית שנבעלה א"כ האיך זה דומה להא דאין אוסרין טל היחוד ורצו ליישב דאף באינו ידוע שנבעלה אפ"ה י"ל דאוסר ר"י משום דהך ס' שמא לא נבעלה הוי גרוע משום דאין אפוטרופוס לעריות וחזרו והקשו דהרי לקמן בש"ס דט"ז מוכח דהכא מיירי במודה שנבעלה וחזרו ותירצו דס"ד דהש"ס דכמו דאין אוסרין על יחוד דא"א אף דליכא רק חד ס' ה"ה דיש להתיר בחד ספק שמא לכשר נבעלה וחזרו והקשו דלפ"ז אמאי פריך רב לזעירי ולא פריך גם לרב אסי דעכ"פ בראוה שנבעלה אוסר ר"י ואמאי נימא דכמו דאין אוסרין על יחוד דא"א אף דליכא רק חד ס' ה"ה דיש להתיר הכא בחד ס' שמא לכשר נבעלה עכת"ק:
והנלע"ד ליישב כ"ז ונקדים מה שהעירו המפורשים בהא דכתבו התוס' די"ל דכמו דאין אוסרין על יחוד בחד ספק ה"ה דיש להקל בחד ספק ולתלות שלכשר נבעלה וקשה הרי לא דמי כלל בשלמא בהא דיחוד שם הספק על התחלת הריעותא אם נבעלה א"כ חזקת הגוף מסייע דלא נבעלה שפיר יש להתיר אבל הכא בוודאי נבעלה רק הספק אי לכשר או לפסול א"כ עכ"פ החזקת הגוף אזדא ונהי דיש לה חזקת כשרות לכהונה מ"מ א"א לסמוך ולהתיר מכח זה כיון דעכ"ת נעשה השתנות באשה זו מכפי שהיתה וכיון דאזדא החזקת הגוף שוב אין להתיר וכדמצינו בתוס' כתובות ד"ט דעיקר תלוי בחזקת הגוף מדהקשו שם בתוספות ונוקמה בחזקה שכשירה לכהונה ותירצו אדרבה העמד אותה בחזה"ג דלא נבעלה רק כשהיתה תחתיו עיי"ש וא"כ י"ל דזה הי' פשיטא להש"ס דלרב אסי היכי דנבעלה לא מהימנא לומר לכשר נבעלתי כיון דנולד ריעותא ואזדא החזה"ג שלה ורק כשנתייחדה עם הפסול לה הן בא"א דהכל פסולין לה או בפנויה שנתייחדה עם פסול אין לאוסרה באם נחזיק ס' שמא לא נבעלה לספק השקול אז יש להתירה מכח העמד אותה בחזה"ג שלא נעשה בה שום מעשה לאיסור ונודע מ"ש בספר ש"ש להקצה"ח דחזה"ג מועיל אף בס' טומאה ברה"י עיי"ש ואם נימא דהך ס' שמא לא נבעלה אינן בכלל ספק השקול רק שכיח לאיסור יותר מלהתיר אז שפיר לא יועיל החזה"ג להתיר כמ"ש בתוס' יבמות דל"א בהא דס' דרוסה אף די"ל שנשחטה הותרה מ"מ היכי דשכיח לאיסור חוששין להחמיר אף נגד חזקה אבל עכ"פ היכי שנתייחדה עם ס' כשר ס' פסול ותאמר לא נבעלתי פשיטא דיש להתירה משום ס"ס שמא לא נבעלה ושמא לכשר ונהי דספק הראשון שמא לא נבעלה הוי שכיח לאיסור טפי מ"מ לשי' תוס' נדה די"ט מהני ס"ס אף באם ספק א' רוב נוטה לאיסור ואף לשיטת תוספות כתיבות ד"ט דהיכי דס' א' רוב גמור נוטה לאיסור לא מצטרף לס"ס אפ"ה כבר כ' בשו"ת נובי"ת יו"ד סי' קי"ח דס"ס כזו בצירף חזקה מהני מכ"ש בצירוף חזה"ג בוודאי דמהני ס"ס כזו אליבא דכ"ע ובפרט די"ל דשכיח לאיסור אכתי ל"ח רוב לאיסור עי' פמ"ג יו"ד ס' נ' שכתב דשכיח ל"ח כרוב. א"כ שוב י"ל דבכה"ג מותרת משום ס"ס אבל בטוענת לכשר נבעלתי שפיר אסורה כיון דליכא רק ס' אחד וחזה"ג אזדא כיון דנעשה השתנות אך אכתי יש להעיר דגם בטוענת לכשר נבעלתי תהי' מהימנא במיגו דלא נבעלתי אך באמת לרב אסי מיירי בראוה שנבעלה ושוב לית לה מיגו ושפיר טענת לכשר נבעלתי לחוד ל"מ כיון דלית לה חזה"ג ומכח חזקת כשרות לכהונה א"א להתיר כיון שנולד ריעותא ובפרט לסברת הפנ"י גיטין די"ז גם החזקת כשרות איתרע הואיל דגם ביאות פנויה אסור או מה"ת או עכ"פ מדרבנן וא"כ י"ל לפמ"ש בנמ"י ב"מ ד"ב בהא דלא מהימן חציה שלי וליטול חציה במינו דכולה שלי לפי שאם תאמר דגם בטוען חציה שלי יטול חציה א"כ יותר נוח לו לטעון חציה שלי וליטול חציה מלטעון כולה שלי וליטול רק חציה ושפיר בכה"ג ל"ח מיגו עיי"ש א"כ י"ל הכא נמי בשלמא אם קיי"ל אין אוסרין על היחוד ועכצ"ל דס' שמא לא נבעלה הוי ס' השקול ומוקמינן בחזה"ג א"כ היכי דטוענת לכשר נבעלתי ובגוונא דלא ראוה שנבעלה דיש לה מיגו לומר לא נבעלתי שפיר נאמנת לומר לכשר נבעלתי במינו דלא נבעלתי דהא עדיף לה לטעון לא נבעלתי מלטעון לכשר נבעלתי לפי שגנאי לה בביאת איסור וכמ"ש התוס' בכתובות ד"ט אבל אי נימא דאוסרין על היחוד ועצ"ל דס' שמא לא נבעלה חשיב שכיח לאיסור והיכי דשכיח לאיסור אף חזה"ג ל"מ א"כ לפ"ז אי נימא דתהי' נאמנת לומר לכשר נבעלתי נוח לה טפי לטעון לכשר נבעלתי מלטעון לא נבעלתי הואיל דטענת לכשר נבעלתי ל"ח שכיח לאיסור וטענת לא נבעלתי חשיב שכיח לאיסור א"כ שוב ל"ש לומר דתהי' נאמנת לומר לכשר נבעלתי במיגו דלא נבעלתי לפי שאינו בכלל מיגו משום דעדיף לה לטעון לכשר נבעלתי מלטעון לא נבעלתי דהוי לא שכיח להתיר רק לאיסור ולשי' כמה פוסקים ל"א מיגו מטענה שכיח לטענה לא שכיח ע"י תוס' כתיבות די"ט בחד תירוצא שם בסוגיא דאנוסים היינו ועיין בש"ך חו"מ סי' פ"ב בדיני מיגו:
וא"כ י"ל דזה סברת זעירי דס"ל דטענת לא נבעלה חשיב לא שכיח להיתר ורק בנתייחדה עם ס' כשר ס' פסול ותטעון לא נבעלתי תהי' מותרת משום ס"ס הואיל דהיכי דיש חזה"ג מהני ס"ס אף כשספק א' רוב נוטה לאיסור כסברת הנוב"י אבל לכשר נבעלתי שפיר לא מהימנא בחד ספק ומיגו ליכא כיון דלא נבעלתי חשיב לא שכיח להיתר א"כ ל"מ מיגו מטענה שכיח לטענה דלא שכיח ולכן פריך הש"ס והא"ר אין אוסרין על היחוד וס"ד דהש"ס דאף בנסתרה עם וודאי פסול אפ"ה אין אוסרין ועכצ"ל דס' שמא לא נבעלה חשיב ס' השקול א"כ שוב גם בטוענת לכשר נבעלתי תהי' נאמנת במיגו דלא נבעלתי דהשתא חשיב מיגו טובה דעדיף לה לטעון לא נבעלתי מלטעון לכשר נבעלתי מכח גנאי בביאת איסור ומשני הש"ס דבאמת בפנויה י"ל דאוסרין על היחוד והסברא דס' שמא לא נבעלה חשוב שכיח לאיסור ורק בא"א דיש תרי חזקות להיתר חזה"ג וגם חזקת היתר לבעלה וחזקת כשרות לכהונה אז אף בשכיח לאיסור אין מוציאין אותה מבעלה וכסברת הריב"ש דתרי חזקות עדיף מרוב אבל בפנויה אסורה באמת ע"י יחוד הואיל דהוי שכיח לאיסור א"כ עכ"פ לכתחילה אסורה להינשא לכהן א"כ נהי דגם בפנויה באם נתייחדה עם ס' פסול ותאמר לא נבעלתי תהי' מותרת מכח ס"ס שמא לא נבעלה ושמא לכשר מכח צירף חזה"ג אבל ל"ש מיגו להאמינה טענת לכשר נבעלתי במיגו דלא נבעלתי דהרי באמת לא ניחא לה לטעון לא נבעלה דהוי טענה דלא שכיח להיתר וכנ"ל א"כ מיושב קושית התוס' לנכון דלרב אסי ל"ש כלל להקשות כיון דמיירי בראוה שנבעלה ממילא לית לה מיגו א"כ לא קשה כלל מהא דיחוד משום דהתם אף בספק אחד ההיתר מכח העמד אותה בחזה"ג שלא נבעלה אבל הכא דאיתרע החזה"ג לפי שכבר נבעלה, וגם החז"כ איתרע דגם ביאות פנויה אסורה לכהן ועיקר פירכת הש"ס לזעירי דעכ"פ יועיל המיגו דכיון דחזינן דאין אוסרין על היחוד ועצ"ל דס' לא נבעלה חשוב ספק השקול ושוב נוח לה טפי לטעון לא נבעלתי לפי שגנאי לה בביאת איסור ושוב הוי מיגו טובה ומיושב הכל בס"ד ודו"ק היטב:
נחזור לענין דינא דלר"י דוקא בא"א שנתייחדה אין אוסרין אבל בפנויה שנתייחדה עם פסול משום מעלת כהונה נאסרה ע"י היחוד עכ"פ שלא לישא לכתחילה לכהן אבל אליבא דר"ג היכי דלא ראינו שנבעלה אין אוסרין על היחוד אף לכהן ואף בפנויה ול"ח שמא זינתה לפי שחזה"ג אלים טובא אליבא דר"ג ובפרט דלשיטת תוס' קידושין דפ"א הא דאין אוסרין על היחוד קאי גם אפנויה והא דקאמר הש"ס מעלה עשו ביוחסין י"ל הכוונה דס"ד דהש"ס דאם נימא דאין אוסרין על היחוד אף בנתייחדה עם פסול א"כ עכ"ח דס' שמא לא נבעלה חשיב ס' השקול א"כ צריכה להיות נאמן לכשר נבעלתי במינו דלא נבעלתי וע"ז משני הש"ס דבאמת אם תאמר לא נבעלתי נאמנת אף בנתייחדה עם פסול מכח חזה"ג ורק אם תטעון לכשר נבעלתי אז ל"מ מיגו והסברא כיון דביוחסין בעי תרי רובא להכשיר לכתחילה ונודע מ"ש המפורשים דמה"ט ל"מ מיגו להוציא משום דמיגו לא עדיף מרוב ול"מ בממון א"כ ביוחסין דרוב א' ל"מ ה"ה דל"מ מיגו וז"ב בס"ד:
ובאמת לפ"ז א"ש הא דקיי"ל בש"ס ב"ב דל"ב כרבה בארעה וכ' הרשב"ם דאזלינן בתר חזקת הלוקח ובתוס' העירו דיש לאוקמא בחמ"ק כמו בס' תו"ת והשתא ניחא דעיקר הטעם דלא פסקינן כרבה כ' התוס' אף דיש לו מיגו דאי בעי הוי אמר שטרא מעליא הי' לי מ"מ ל"מ משום דהוי מיגו להוציא וכ"ז בממון דאם השטר פסול חשיב מוציא ל"מ מינו כמו דרוב ל"מ בממון אבל בקרקע היכי דהלוקח מוחזק נגד חמ"ק לחוד הולכין בחר רוב כמ"ש בקצה"ח סימן ר"פ וממילא דכמו דמהני רוב ה"ה דמועיל מיגו ומיושב קושית התוס' על הרשב"ם לנכון ודוק:
יצא לשי' התוס' קידושין גם בפנויה אף בנתייחדה עם וודאי פסול אף דליכא ס"ס אם אומרת לא נבעלתי נאמנת ומותרת אף לכהן אך כ"ז בנתייחדה עם ישראל פסול אבל בנתייחדה עם עכו"ם יש בזה דיעות חלוקות דלחד שיטה בתוספות כתובות די"ג דבנתייחדה עם נואף נאסרה הואיל דמוחזק לנואף א"כ היחוד בוודאי לשם זנות דאל"כ לא היתה מתייחדת עם איש כזה א"כ ה"ה בעכו"ם דרובם פרוצים בעריות א"כ חשיב כמו קרוב לוודאי שנבעלה ואסורה לכהן וכעין סברת התוס' ב"מ ד"ה דמי שאינו גזלן מכבר בוודאי יפרוש עצמו מהגזילה ע"י השבועה שמטילין עליו אבל מי שהוא גזלן מכבר לא יפרוש עצמו גם ע"י שבועה עיין שם ה"ה הכא בנתייחדה עם סתם איש נהי דאיתרע קצת החז"כ שלו ע"י שעובר איסור יחוד מ"מ י"ל דיפרוש עצמו ולא יעבור על גוף איסור הביאה אבל מי שמוחזק לעבריין א"כ ע"י שנתייחד חשיב כשכיח לאיסור שבוודאי יגמור מחשבתו הרעה ובפרט בנכרי בוודאי דחשיב שכיח לאיסור ונהי די"ל דהאשה לא תרצה להבעל אליו ברצון מ"מ לכהן אסורה גם בנאנסה ומה"ט כ' התוס' שם דדוקא בנחבשה ע"י ממון דאז יראים שיפסידו הממון אז לא חשידי לזנות אבל במסורה בידם אף שלא מחמת נפשות נאסרה אף לבעלה כהן ומכ"ש פנויה וודאי דנאסרה לכהן:
יצא דבפנויה שנתייחדה עם נכרי יש ב' סברות לאוסרה לכהן א' דלשי' רש"י וכפי מה דמשמע בתוס' כתובות די"ג לר"י נאסרה לכהן על ידי היחוד בפנויה ואף לשי' התוס' בקידושין הנ"ל מ"מ י"ל דבעכו"ם הפרוצים בעריות חשיב כנתייחדה עם נואף מפורסים ואסורה אך לשי' תוס' ע"ז דכ"ג בדיעבד אף בנתייחדה עם עכו"ם אינה נאסרה והגם דהתם מיירי באשה שיש לה בעל דהוי כדיעבד אבל בפנויה אכתי י"ל דחשיב כלכתחילה מ"מ עכ"פ לשיטת התוס' בקידושין עכ"פ באומרת לא נבעלתי מותרת. ועיין עוד בתוספת ע"ז שם שכתבו דאין אוסרין אותה אף בנתייחד עם הכותי יחוד מיעוט ודוקא במסורה בידם כמו בהמה שבידם לרבעה אז שפיר י"ל דהיכי דאינו מתירא שיפסיד ממון דנאסרה אבל בשביל יחוד מועט הואיל דבידה לצעוק מירתת העכו"ם עיי"ש והנה בש"ע ס' קפ"ח מפורש דאין אוסרין על היחיד אף בנתייחדה לשם זנות היינו שדיברה דברי תפלות אך בסי' ז' כתב הרמ"א דבנתייחדה לשם זנות יש להחמיר ולפמ"ש החמ"ח שם בא"א נא נאסרה אף לכהן ובפנויה לתירוץ א' של המהריק תמיד נאסרה ע"י יחוד ולתירץ ב' לא נאסרה רק בנתייחדה לשם זנות ולפמ"ש הב"ש שם קאי המהרי"ק בתירץ השני על א"א וס"ל דבנתייחדה לשום זנות עכ"פ אסורה בבעלה כהן. וכ' הבית מאיר דלשי' הב"ש י"ל ג"כ בתירץ השני דבפנויה נאסרה תמיד בנתייחדה עם נכרי ורק דמוסיף דגם בא"א נאסרה עכ"פ בבעלה כהן בנתייחדה לשם זנות ולפ"ז יוצמח דבפנויה בין לתירץ א' בין לתירץ ב' נאסרה תמיד אף בלא נתייחדה להדיא לשם זנית:
עכ"פ הוכחתי דבפנויה יש כמה סברות לאיסור א' שיטת רש"י דמוכח מדבריו דבפנויה אוסרין על היחוד שנאסרה מלישא לכהן מדפירש"י הך דאין אוסרין על היחוד על א"א וגם לשי' התוספות קידושין דבאומרת לא נבעלתי נאמנת אף בנתייחדה עם פסול ומוקי הא דאין אוסרין על היחוד בפנויה אפ"ה י"ל בעכו"ם גרע דרובם פרוצים בעריות כשיטת בה"ג וע' בבית מאיר שם שכ' דהא דלא ניחא לי לרש"י לפרש הא דאין אוסרין על היחוד אפנויה ובנתייחדה עם ישראל פסול דמשמע לי' הא דאין אוסרין על היחוד מיירי גם בעכו"ם ובפנויה הרי אסורה בעכו"ם ולכך פירש"י דמיירי בא"א אך למסקנת רוב הפוסקים אף בנתייחדה עם עכו"ם אפ"ה אינה אסורה רק בנתייחדה לשם זנות ואף דלשיטת הב"ש י"ל דבפנויה נאסרה ע"י יחוד לחוד עם עכו"ם ואף להחמ"ח הדבר תלוי בב' תירוצים של המהרי"ק מ"מ י"ל כיון דעיקר החומרא ביחוד עם עכו"ם דהוי כשבויה ואינו רק איסור דרבנן וסד"ר אזלינן להקל ע"כ יש לסמוך אתירוץ ב' שבמהרי"ק וכפי הבנת החמ"ח דאף בנתייחדה עם עכו"ם בעי דוקא יחוד לשם זנות וז"ב בס"ד:
עתה נחזור לגוף השאלה הנה מכח הרינון לשי' הב"ח אם הקול יוצא על פנויה שזינתה ממש תולין בפריצתא בעלמא ובפרט אם הקול לא איתחזק בב"ד אף להפריש:
א"צ אף ביצא הקול כשהיא א"א מותרת גם אחר מיתתו לכהן ואף לשי' הב"ש דהכל מרננים אחריה גרע מקול וחוששין אף בפנויה מ"מ הכא ל"ח בכלל הכל מרננים אחריו דהתם יצא קול כגון שראו רוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר דזה א"א למיתלי בפריצותא אבל הכח דלא הי' שום קול רק בסתם שיש לה שייכות עם ערלים זה לא חמיר עכ"פ מקול זנות וממילא ל"ח לקול זה ואף לפמ"ש בשו"ת ד"ח דהכוונה דלא רק ב' עדים ראו דבר כיעור והוציאו קול רק שבפי העולם מפורסמת לזונה בזה א"א למיתלי בפריצותא וכמ"ש תוס' יבמות דפ"ח ע"ב דדבר הגלוי לכל העולם עדיף מתרי כמאה ועי' תוס' כתובות דכ"ב וע' בש"ך סי' מ"ו אך בנ"ד ליכא כל דברים האלו ובוודאי איכא למיתלי בפריצותא ובפרט דעכ"פ בעי קול דאיתחזק בב"ד ואף די"ל לפמ"ש הר"ן בקידושין דף י"ב בהא דיצא הקול שהוא שו"פ ואף דלא איתחזק הקול בב"ד, מ"מ כיון שבוודאי נתקדשה רק הס' אם שו"פ א"כ איתרע הח"פ ושוב חוששין לקלא אף דלא איתחזק עיי"ש ולפ"ז י"ל בנידון דידן דחזינן דחיללה שבת ונסעה לבית הכומרים להמיר דתה א"כ לשיטת התב"ש ביו"ד סימן א' דשו"ב שהמיר אוסרים שחיטתו למפרע ה"ה הכא אמ"ל דאיתרע חז"כ שלה ושוב יש לחוש אף לקול דלא איתחזק אך באמת לשי' הב"ח בפנויה ל"ח אף לקלא דאיתחזק ובפרט היכי דידוע שיש לה שונאים י"ל אויבים הוא דאפקוהו לקלא ומפורש בפוסקים דגם בסתם יש לתלות באויבים וסברתם דקול ל"ח דבר ברור וראי' מהא דל"ח לקלא דבתר נישואין וא"כ בעי עכ"פ שיהי' הקול קול ברור והיכי דיש לתלות באויבים שוב הקול ל"ח קול ברור ופ' שו"ת מהרש"ם ח"ב ס' קכ"ח מ"ש בזה ע"כ פשיטא דמצד הקול אין לחוש כלל:
והנה מצד שנדרה להמיר דתה באמת מפורש ברמ"א דכ"ז שלא המירה ממש אם חזרה לבית' מותרת דכ"ז שלא המירה ממש ל"ח לזנות ואעפ"י שחיללה שבת אפ"ה אינה חשודה על זנות ואף דקיי"ל חשוד על החמור חשוד על הקל זה דוקא בענין אחד אבל מי שחשוד על עבירה אחת חמורה אינו חשוד על הקל בענין אחר ואף דמחלל שבת נעשה מומר לכל התורה כולה וכ' האחרונים דה"ה דנעשה חשוד לכל התורה ודלא כשי' שו"ת ח"ס ח"ו ועי' פמ"ג יו"ד סי' ב' שכ' דגם באותו שחיטה ששחט בשבת אף דלא נעשה מומר אפ"ה באין אחר עע"ג יש לפסול השחיטה דעכ"פ יש לחוש שמא לא שחט יפה עיי"ש ועיין בקצה"ח סי' נ"ב שכ' דיש חשש משקר באותו דבר שנפסל על ידו עיי"ש אפיה י"ל הואיל דלא חיללה שבת רק באיסור תחומין דאילו רק מדרבנן ולשי' רוה"פ המחלל שבת באיסור דרבנן לא נעשה מומר א"כ מצד זה לא נעשה חשודה על זנות וז"ב:
אך העיקר שיש לדון מצד היחוד. הנה מה שהיתה עם העכו"ם ביחוד בלילה יש לחקור אי נאסרה ע"י יחוד כזה הואיל דצריך להיות יחוד לשם זנות והכא נראה שלא הי' היחוד אז לשם זנות רק היחוד היה בשביל שנסעה לבית הכומרים וגם לא נתברר אי דיברה אז דברי תפלות עם העכו"ם ואדרבה נראה שהעכו"ם לא נגעו בה כי כל מגמתם הי' רק להוליכה לבית הכומרים להמיר דתה ע"כ מצד יחוד הלז ליכא שום חשש לאיסור אך מצד שהיתה בבית הכומרים ו' ימים א"כ יש לחוש מצד יחוד אם היתה שמה יחד עם ערלים דזה חשוב זמן רב ולפמ"ש בשו"ת ד"ח סי' ט"ז סתם הליכה לבית הכומרים הוי אדעתא דזנות וא"כ בזה יש לחוש לאוסרה לכהן וע' שו"ת פר"מ סימן א' ובשו"ת ח"ס סי' כ"ב ואם הי' ידוע ששם בבית הכומרים לא היתה כלל יחד עם ערל הי' היתר גמור וכמ"ש הח"ס דאם היא תחת שמירת הכומרים יש להקל ה"ה בזה אך באמת אין להעמיד יסוד גם בזה משום דאין אפוטרופות לעריות ע"כ מצד זה שהיתה בבית הכומרים ו' ימים יש לכאורה חשש גדול ובפרט דלשי' הג' תמיד נאסרה בפנוי' ע"י יחוד עם עכו"ם ולפ"ז יש חשש גם מכח היחוד שנתייחדה עם העכו"ם בלילה ונהי די"ל דלא הי' אז יחוד לשם זנות מ"מ לתירוץ א' של מהרי"ק לשי' החמ"ח ולשי' הבי"מ בכוונת דברי הב"ש גם בתירוץ ב' של מהרי"ק יוצמח דבפנוי' תמיד נאסרה ביחוד עם עכו"ם ונהי שכתבתי לעיל דאף למהרי"ק לא גרע משבוי' א"ל סד"ר להקל דשמא כתי' ב' של מהרי"ק לפי הבנת החמ"ח ושפיר גם בפנוי' אינה אסורה ביחוד שלא לשם זנות אך לכאורה יש להעיר דהרי הכא אם זינתה יש איסור תורה רק עיקר הסברא דבשבוי' הקילו וסומכין על עכו"ם מסל"ת אף דלשי' כמ"פ מסל"ת אינו נאמן באיסור תורה אף מה"ת ומה"ט שיטות כמה פוסקים דגם להחמיר ל"מ מסל"ת בד"ת עי' דע"ת יו"ד סי' מ"ח וחזינן דבשבוי' קיל ועי' כענין זה כתוס' יבמות דף קי"ד בהא דבדמאי הקילו כתבו דמה"ט מוכרח לומר משום דבדמאי הקילו לפי שהחשש הוי על איסור תורה הוי חמור משאר איסור דרבנן לולי הטעם דהקילו בדמאי עיי"ש, א"כ ה"ה בשבוי' אבל עכ"פ י"ל דהוי ס"ס להחמיר שמא הלכה דפנוי' נאסרה לכהן אף בסתם יחוד עם עכו"ם ושמא לא היתה משומרת בבית הכומרים ושוב התם חשוב כנתייחדה לשם זנות דאסורה לכל התירוצים בשלמא אם היתה שבה מעצמה לבית אביה הי' הוכחה לומר שבוודאי לא הפקירה עדיין את עצמה מפני שלא היתה. עוד בהחלטה להישאר שמה מדחזינן ששבה בעצמה לביתה וליש לחוש שמא נבעלה שמה באונס ז"א כיון שרצו שתמיר דתה בוודאי לא באו עלי' באונס אבל בנ"ד שלא שבה מעצמה רק על ידי פיתוי והפצרת אביה ובריחתה מביתה לא הי' מחמת קטטה ונראה שרצתה אז באמת להמיר דתה ר"ל ושוב עכ"פ יש ס"ס להחמיר או מכח יחוד הראשון או לכה"פ על ידי יחוד השני:
והנה לכאורה יש עוד עצה לבדוק אותה ברופאים אם יאמרו שהיא עדיין בתולה יש הוכחה שלא נבעלה ובאמת מבואר באה"ע סימן ז' בשבוי' שניסת לישראל ומצאה בתולה ומת הישראל אי מותרת אח"כ לינשא לכהן דדעת הט"ז לאסור דשמא הערה בה השבוי' אולם באב"מ שם הביא שיטת התשב"ץ להתיר דאם הי' השבוי בא עליה הי' גומר ביאתו והי' משיר בתולים וכיון דלא השיר הבתולים יש הוכחה דלא נבעלה עיי"ש והנה מפורש בשו"ת ח"ס יו"ד סי' קס"ח דאחר ווסת בבדקה מיד מהני כיון דעכ"פ א"א לחוש רק לטיפה אחת ובזמן ווסת רואות הרבה א"כ עכ"ח נעשה השתנות משאר ימי ווסתה שפיר ל"ח כלל שמא ראתה אבל הרגשה שכיח שתראה טיפה אחת עיי"ש א"כ י"ל הכא נמי לא מבעיא לשי' התשב"ץ בוודאי דמהני בדיקת הרופאים אלא אף לשי' הט"ז י"ל דמועיל בדיקת הרופאי' דבאמת י"ל דבאומרת לא נבעלתי תהי' נאמנת משום העמד אותה בחזה"ג ורק בעכו"ם מחמירין משום דרובם פרוצים בעריות והנה עפ"י הרוב כל הבועל בועל גמר ביאה וכיון שיתברר בבדיקה שלא הי' עכ"פ ביאה גמורה ואם ניחוש שבא עליה הערל עכ"ח נימא שהוא מן המיעוט שאינם בועלים רק בהעראה וכיון דמוכרח אתה לומר שהוא מן המיעוט שוב י"ל דלמא הוא מן המועט שאינם פרוצים בעריות מאי חזית למיתלי שהוא ממיעוט זה דילמא הוא ממיעוט אחר וכהא דש"ס כתובות דף ט"ז לענין רוב הניסת בתולה יש לה קול עיי"ש ובתב"ש סי' כ"ט לענין מים בראש עיין שם וכיון דעכ"פ אזדא הרוב עכו"ם פרוצים בעריות שוב מספק מוקמינן בחזקת הגוף דלא נבעלה וז"ב בס"ד:
אך לכאורה יש להעיר לשי' הסוברים דאין נאמנות לרופאים באיסורין וראי' מיו"ד סי' קפ"ז לענין רדמ"ת דל"מ אמירת הרופאים כמ"ש הח"ס דאיכא גופא דלא מקבל סמא אבל ברופא אומר שדם זה בא מן המכה שפיר מהימן דלדבריו לא התחיל כלל האיסור ובפרט דבנ"ד ליכא חשש רק משום דחשיבה כשבוי' וא"כ מדחזינן שהקילו בשבוי' להאמין לעכו"ם מסל"ת וא"כ אמירת הרופא עכ"פ לא גרע מאמירת עכו"ם מסל"ת ונודע דכמה פוסקים סמכו עצמם גם בעגונה על עדות ערכאות ומקורם מגיטין דף כ"ח דפריך הש"ס והא מסל"ת ופירש בשו"ת כנסי"ח הכוונה כיון דמסל"ת מהימן מכ"ש דערכאות מהימני ובפרט היכי דבודק ע"י מראה שקורין מוטטער שפיעגעל הוי כמעיד דבר ברור כמ"ש בשו"ת שם ארי' ובשו"ת מהרש"ם ח"א סי' כ"ב וע"כ הדבר פשוט דאם יש מקום לברר ע"י רופא דיש צד גדול לסמוך עליו:
ועוד י"ל לפמ"ש הח"ס דמה"ט אין נאמנת לרופאים באיסורין משום דדיבור הרופא לא משוי רק לספק א"כ הכא באמת בס' השקול יש לאוקמה בחזה"ג שלא נבעלה ורק שי"ל בעכו"ם דרובם פרוצין בעריות חשיב שכיח לאיסור יותר מלהיתר א"כ כיון דדיבור הרופא מועיל עכ"פ להיות ספק השקול שוב יש להתיר מכח חזה"ג וכעין שכ' בשו"ת מהרי"ט סי' ל"ז דמה"ט בנקב תולין במשמוש יד הטבח לפי שבכל נקב יש ס' שמא לאח"ש ונשה"ת ורק דשכיחי יותר שיתהווה נקב מחיים לפי שהולך אנה ואנה, וא"כ במקום משמוש הטבח מועיל עכ"פ למשוי לס' השקול ושוב מועיל הסברא דנשה"ת עיי"ש ה"ה י"ל כנ"ל. ע"כ פשיטא דיש צר גדול לסמוך בזה אדיבור הרופא וז"ב:
והנה כת"ה רצה לצרף דברי השבו"י לענין כהני זמנינו דאינם וודאי כהנים ע"י שו"ת מהרש"ם חרב סי' רל"ג שכ' דאין לגרוע כח כהני זמנינו ואף דבשו"ת בית אפרים חאו"ח הביא זה לסניף לענין הא דאין נו"כ רק ביו"ט אבל לא להקל מזה לענין איסור וראיתי בשו"ת אבני צדק שרצה להקל בנידון כזה מכח ס"ס שמא לא נבעלה ושמא אינו כהן ואף דס' השני סותר א"ע בשעת נשיאת כפים אפ"ה כ' כיון דס' הראשון הוי ס' טוב מהני אף דס' השני סתרי אהדדי וראי' מתוס' ב"ק די"א עכת"ד באמת ז"א בשלמא התם בב"ק די"א התרתי דסתרי אהדדי אינם בפעם אחד ביחד ורק שרוצין להקל ביום ט"ו לומר שהי' זכר וביום מ"א רוצים לומר שהי' נקבה א"כ התרתי דסתרי אינם ביחד ונהי דעכ"פ גם הכא ממנ"פ עובר איסור או ביום ט"ו או ביום מ"א אפ"ה י"ל דמה"ת מהני אף ס' כזה כמ"ש בתוס' פסחים ד"י דמה"ת אף בבא לישאל בב"א טהור כ"ז התם דהי' יכול לשאול בזאח"ז א"כ אין הכרח שיהי' הספק סותר עצמו יחד שפיר התירה רחמנא ס' כזה הואיל דאין סותר א"ע ביחד בפעם אחת אבל הכא דקיי"ל כהן הנושא נשים בעבירה פסול לישא כפיו א"כ בשעה שנו"כ ממנ"פ עושה איסור או משום שאינו כהן ומברך ברכה לבטלה כבמג"א סי' קכ"ח סק"א או משום דיש לו אשה פסולה א"כ יוצמח דבשעה שנו"כ ממנ"פ עובר איסור בכה"ג חשיב סתרי אהדדי יחד בפעם אחת בכה"ג פשיטא דאין להקל מכח צירף דברי שבו"י הנ"ל והוכחה לזה מהא דמבואר בש"ע אה"ע סי' ו' וסי' ס"ח דבאשת כהן שזינתה ס' תחתיו נאסרה ול"ח ס"ס שמא לאו תחתיו ושמא לאו כהן ועכצ"ל דספק זה לא מצטרף לס"ס הגם די"ל דהתם הטעם משום דבצד ס' השני יש ס"ס להחמיר שמא כהן הוא ושמא אף אי לאו כהן מ"מ שמא זינתה ברצון ושפיר בכה"ג דיש בצד ס' השני ס"ס להחמיר לא מיקרו ס"ס וכמ"ש בתוס' כתובות ד"ט ע"ב בד"ה אי למיתב לה ועיי"ש בפנ"י וא"כ שוב אזדא הוכחה הנ"ל אבל עכ"פ מצד הסברא גופא קשה לצרף ספק זה אף לסנף להקל באיסורין וז"ב:
ומ"ש כת"ה דיש צד היתר מכח חשש שמא תחזור לסורה וכהא דמבואר באו"ח סי' ש"ו דמתירין לחלל שבת בשביל הצלה מהמרת דת. י"ל התם הוא רק איסור דרבנן דתחומין והוי משום חטא באיסור קל אבל הכא דלע"ע אין כאן המרה ח"ו רק חשש שמא תמיר בזה וודאי אין לדחות שום איסור ועי' שו"ת ח"ס יו"ד סי' שכ"ב ובפרט דמצינו בתמורה ד"ה שאני כהנים דריבה בהם הכתוב מצות יתירות ואף דמצינו דלאוי דכהונה קיל עי' תוס' ברכות ד"כ דלאו דטומאת כהנים נדחה מפני כה"ב אך באמת כ' בתוס' יבמות ד"ה דאלמנה לכה"ג כיון דגם היא מוזהרת ל"ח לאו שאש"ב ושאני טומאה משום דבני אהרן כתיב א"כ ה"ה הכא דהוזהרו פסולות שלא לינשא לכשירים א"כ חמיר מאיסור שאש"ב ע"כ מצד חשש שמא תחזור לסורה אין להעמיד שום יסוד להתיר. ע"כ לדינא אם יש מקום להתברר אצל רופאים שלא השירו עוד בתוליה מותר להכהן לישא אותה ויבוא עליה ביאה ראשונה ואם ימצא בחולה יתברר דלא זינתה, ובפרט דכבר נשתדכה ואם לא ישא אותה נהי' ביוש גדול לפנויה א"כ חשיב שעת הדחק ומצינו בנדה ד"ו כדאי ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק. ה"ה אחר שהבאתי כל השיטות הנוגעים לזה והבתולה אומרת בחרם שטהורה היא נהי שכ' בח"ס סי' ח' וסי' כ"ב דעל זה לחוד אין לסמוך אפ"ה בצירף כל הנ"ל ובצירף בדיקת הרופא ויגיד שבתולה היא מותר להכהן לישא אותה ואחרי ביאה ראשונה יתברר הדבר אצלו כנלענ"ד בס"ד לדינא:
באעה"ח ועש"ק משפטים ראדאמישלא יצ"ו.
ה"ק שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.