מהרש חלק ג· רבי שמואל אנגל
סימן א
לכבוד הרב הגאון האמיתי המפורסם וכו' מו"ה אליעזר דייטש (שליט"א) ז"ל האבד"ק באניהאד יצ"ו.
אחדשכה"ג בדבר שאלתו באיש א' שמת בלי זש"ק ונפלה אשתו לפני אחיו ליבום וחלץ לה ואח"כ נודע שהנפטר הי' לו פילגש שלא ע"י קדושין וילד ממנה וולד וכמה שנים הי' דר עמה ופרנס אותה וגם אח"כ אף כשגירשה מביתו הי' שולח לה על פרנס' עבורה ועבור הילד וכעת האשה החלוצה הנ"ל נשתדכה לכהן ונסתפק כה"ג אם להתירה לישא לכהן ומורא יעלה על ראשו פן ישאו זא"ז אף אם לא נתיר להם וגם יש עוד חשש שתצא לתרבות רעה זה תורף השאלה:
והנה כה"ג כתב לחוש בזה שמא כיון שלא נשא את הפילגש בחו"ק כד"ת א"כ יש לחוש כמו דאפקרה את עצמה לגבו הכא נמי אפקרה נפשה לאחרים ואולי הוולד לא הי' ממנו. ועוד אף אם באמת הי' בנו מ"מ כאן דבשעת החליצה לא ידענו אם הי' לו פילגש בזנות וגם אם הי' לו וולד וממילא הוחזקנו אותה בחליצה גמורה וא"כ י"ל דהוי כיצא עליה קול חלוצה דאסורה לכהן לשי' הראב"ד פי"ד מהא"ב. ועוד יש לחוש שמא יהי' אנשים אשר לא ידעו אם יש לו בן ויסברו שהיא חליצה גמורה ויראו שאשתו ניסת לכהן וא"כ יסברו שחליצה מותרת לכהן וכדמצינו בש"ס יבמות דקי"ט ובאה"ע סימן קנ"ו ביצאה צרתה למדה"י דלא תחליץ דשמא יתברר דילדה צרתה וולד ש"ק ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה זה תורף החששות שכתוב כה"ג בזה.
והנה בגוף החשש מכח שיצא עלי' קול חליצה העיר כה"ג מיבמות דל"ה בחולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת וילדה אח"כ וולד ש"ק דמותרת לכהן ולשיטת התוס' מיירי התם אף בלא הכיר עוברה וא"כ הרי לא הי' לנו שום ספק בשעת החליצה שלא יועיל החליצה ואפ"ה כשנתגלה אח"כ שהי' חליצה בטעות מותרת לכהן א"כ ה"ה בנ"ד אמ"ל שהי' חליצה בטעות ושריא לכהן עכת"ד ה"ג:
לענ"ד באמת יש לחלק דשם עכ"פ נחלצה תוך ג"ח והרי חז"ל אסרו לחלוץ תוך ג"ח דשמא מעוברת היא וא"כ כ"ז שלא נתגלה ע"י אליהו יש באמת ספק בגוף החליצה אי יועיל החליצה דשמא יתברר אח"כ שהיתה מעוברת אז א"כ ל"ח עדיין בכלל יצא עליה קול חליצה ושפיר אמרינן אח"כ דמותרת לכהן הואיל דאמ"ל שהי' חליצה בטעות אבל בנ"ד הרי נחלצה כד"ת אחר ג"ח ובשעת החליצה לא נודע לנו כלל מזה שהי' לנו לחוש עליו שמא יש לו זונה ובן הרי י"ל אוקמה גברא בחזקת כשרות וגם סתם מזנה מתהפכת ומזנה שלא תתעבר א"כ אז בשעת החליצה הי' לנו בירור שתועיל החליצה ושתהי' אסורה לכהונה א"כ חשובה שפיר יצא עלי' קול חליצה ושפיר י"ל דאסורה לכהן. איברא דיש להצדיק דברי כה"ג דגם הכא י"ל אמ"ל שהיה חליצה בטעות הואיל דעיקר הטעם דיצא עליה קול חליצה דאסורה לכהן עיקרו מפאת שיטעו העולם דחלוצ' מותרת לכהן א"כ י"ל כמו דמצינו בגט ע"ת ולא נתקיים התנאי דשריא לבעלה אף אם הוא כהן ול"ח שמא ואמרו דכהן מותר בגרושה הואיל דאף ריח הגט פוסל לכהונה נהי דהתם י"ל דתיכף בשעת הגט הי' ספק שמא לא יתקיים התנאי וממילא לא תהי' גרושה מ"מ עכ"פ גם התם עכצ"ל משום דאמ"ל שלא חל הגט וע' רש"י ותוס' כתובות ד"ט ע"ב לענין כל היוצא למלחמה גט כריתות הי' כותב לאשתו עיי"ש עכ"פ חזינן דבמידי די"ל אמ"ל ל"ח שיטעו העולם א"כ מכ"ש בחלוצה לכהן דהוי רק דרבנן בוודאי די"ל אמ"ל. ואי דתקשי מהא דיצאה צרתה למדה"י התם שאני הואיל דרוב נשים מתעברות ויולדות א"כ פטורה מחליצה ואם נאמר לה לחלוץ א"כ תיכף ידעינן שנצטרך אח"כ להכריזה לכהונה הואיל דרוב מסייע דפטורה מחליצה א"כ י"ל דהא דאינה חולצת הוא מטעם דאסור לגרום מ"ע לכתחילה וכהא דאסור לבשל בשר בחלב שקדים בלי הנחת שקדים אבל בנ"ד דבשעת החליצה הרי לא ידענו כלל אם יש לו בן ושנהי' מוכרחים להכריזה לכהונה א"כ שפיר בזה בשעת החליצה לא הי' שייך שום מ"ע שלא לחלוץ ורק אח"כ כשנתגלה שהי' לו בן נתברר שלא היתה צריכה חליצה שוב אמרינן אמ"ל שהי' חליצה בטעות ומותרת לכהן:
וראי' לזה מהא דיבמות דקי"ח וש"ע אהע"ז סימן קנ"ו סעיף י"ב באמרה מת בעלי ואח"כ מת בני הניתן לי במדה"י שכתב המחבר דאם היתה גרושה שאינה ראויה לכהן דאינה חולצת וכתב הב"ש סקי"ז בישוב דברי הרי"ף שלא הביא חילוק זה לפי דהכא מיירי שיצאה לבדה והיתה בחזקת זקוקה וגם השתא הרי מת גם הבן א"כ אין לנו שום נדנוד ספק לפוטרה מחליצה הואיל דבזה אין לנו רוב לסייע שנימא שמת הבן אחרי מיתת הבעל וממילא לא הי' לנו אז ספק שמא יתברר שלא היתה צריכה חליצה ואם באמת יתברר אח"כ שמת הבן אחר הבעל שפיר תהי' מותרת לכהן ועיקר האיסור לכהן הוי רק מכח מ"ע לכתחילה א"כ במידי דבשעת החליצה ליכא שום ספק שלא תועיל החליצה שפיר ל"ש לאסור מכח מ"ע ואחר החליצה שוב תהי' מותרת מכח אמ"ל עיי"ש נשמע מדבריו ככל הרעיון שכתבתי וז"ב:
עתה נביא לענין המבואר במתני' יבמות דל"ה אין הולד של קיימא אסור בקרובותיה ונפסלה לכהונה והקשו בתוס' דהא תוך ג' ל"מ החליצה וכתבו בחד תירוצא דכיון דמה"ת מהני החליצה שפיר אסור בקרובותיה ועוד תירצו דגם מדרבנן בדיעבד מהני החליצה עיי"ש ובתוי"ט שם מובא רק תירוץ השני וצ"ב:
ונלע"ד לומר עפ"י הנודע שיטת הרמב"ם ז"ל דחמץ חשוב דשיל"מ אף דאסור גם אחה"פ מדרבנן עכ"פ מ"מ ביאר הר"ן פסחים ד"ל בטעמו דמחומרת חז"ל א"א לצמוח קולא לענין ד"ת והר"ן ז"נ השיג עליו דכיון דכל הא דדשיל"מ לא בטל הוי רק מדרבנן א"כ דרבנן מהני לדרבנן וכסברתו מפורש בתוספות חולין דע"ג לענין הכשר בשחיטה עיי"ש ועיין ברמ"א אה"ע סימן מ"ב לענין קדושי דרבנן לפני פסו"ע דרבנן ע"ש:
והנה בהא דמבואר בש"ס יבמות דכ"ו בנפלו ב' אחיות ליבום דאם אחת אסורה עליו מכח שניות חולצת ולא מתייבמת אף דכל עיקר הא דזיקה ככנוסה הוי רק דרבנן והכא כיון דהיו חסורה מכח שניות א"כ מדרבנן אינה זקוקה ואפ"ה אינו מתייבמת ונשמע מזה כשיטת הרמב"ם דע"י חומרת חז"ל אין לצמוח קולא אף לענין דרבנן וא"כ י"ל דשני תירוצי תוס' הנ"ל פליגי בסברת הרמב"ם והר"ן הנ"ל דבתירוץ א' ס"ל דכיון דמה"ת מהני חליצה תוך ג' א"כ ל"מ להקל אף דכל איסור חליצה לכהן וגם קרובי חליצה אינו רק מדרבנן אפ"ה ל"מ להקל ובתירוץ ב' ס"ל כסברת הר"ן דרבנן מהני לדרבנן ואם הי' חליצה תוך ג' פסול בדיעבד עכ"פ מדרבנן שוב הי' מועיל להקל בדרבנן בחליצה לכהן ולכך נדחקו דבדיעבד גם מדרבנן מהני חליצה תוך ג' ושוב א"א להקל גם בדרבנן א"כ התוי"ט דקאי אליבא דהלכה דחמץ נ"ה דשיל"מ ועכצ"ל משום דאסור אחה"פ מדרבנן ונשמע כסברת הר"ן דרבנן מהני לדרבנן לכך הביא התוי"ט רק תי' ב' שבתוס' ודוק היטב.
נחזור להנ"ל דעכ"פ בחליצה תוך ג"ח ונתברר אח"כ שהי' וולד של קיימא דמותרת לכהן הואיל דאמ"ל שהי' חליצה בטעות וה"ה ביצאה צרתה למדה"י אף אם תחלוץ אם יתברר אח"כ שצרתה ילדה וולד מותרת לכהן והא דקתני התם לא תחלוץ הוי רק משום מ"ט לכתחילה אבל הכא דבשעת החליצה לא הי' לנו שום ספק שלא תועיל החליצה ושיהי' נצרך אח"כ להכריז לכהונה א"כ בשעת חליצה אין לנו שום מ"ע ואח"כ כשנתגלה שיש לו בן ממילא אמרינן אמ"ל דהי' חליצה בטעות ושפיר מותרת לכהן וז"ב:
ובגוף הדבר שהביא כה"ג שיטת הראב"ד דיצא קול חליצה חוששין באמת באה"ע סי' נ' סעיף ה' ברמ"א פוסק דל"ח לקול חליצה ובב"ש סקי"ב כתב דקיל טפי מספק חליצה דבס' חליצה אסורה. עכ"פ לכתחילה לכהן ובקול חליצה אף לכתחילה מותרת דקול לא הוי אף בגדר ספק ולשי' הראב"ד קול שהוחזק בב"ד חשיב כבירור עיי"ש א"כ י"ל בנ"ד שנתברר שהי' חליצה בטעות גם הראב"ד מודה דל"ח לקלא הואיל דנתברר שהי' חליצה בטעות וע' תוס' כתובות דכ"ו שכ' דלענין דרבנן לכ"ע מבטלין קלא ומש"ה ביצא קול ב"ג ואח"כ יש תרי ותרי דעכ"פ מותר בתרומה דרבנן עיי"ש וז"ב והנה כת"ה העיר בענין מי שהי' במדה"י ונודע שמת והי' לו בנים כאן ומתו ויש ספק שמא מת הוא קודם בנו דאפ"ה צריכה חליצה ואסורה ג"כ לכהן אף דיש ספק שמא מת הבעל קודם ולא היתה צריכה חליצה והוית רק ס חליצה אפ"ה י"ל בגוונא דידעינין מתי מתו בניו רק הספק בזמן מיתת האב א"כ חזקת חי של האב מסייע דהשתא הוא דמת וגם חא"א מסייע דהיתה א"א עד עכשיו ושוב הי' החליצה כדת עכת"ד כה"ג:
והנה לכאורה יש לדין בדבריו דאיך אפשר לאוקמה בחזקת חי הרי מת לפניך אך באמת כ"ז לשיטת הטו"ז ביו"ד סי' שצ"ז אבל לשי' הש"ך שם אף דמת לפנינו אפ"ה אמרי' השתא הוא דמת וא"כ הוי סד"ר נגד ח"א דלחומרא ואף דלכאורה יש לתמוה מהא דספק אם גט קדם למיתה קיי"ל דצריכה חליצה וכתב הר"ן משום דמת לפנינו חוששין שמא מת מקודם ועיין בשעה"מ הלכות מקואות אך באמת ז"א בשלמא התם דנגד החזקת חי יש חזקת זקוקה ליבום שפיר אמרי' כיון דהחזקת חי איתרע ע"י שמח לפניך א"כ כבר כתב בהג"ה אמ"ב אה"ע סי' י"ט דחזקה דאיתרע ל"ח בירור ושוב אדרבא חוששין לחומרא מכח החזקת זקוקה אבל הכא אדרבה החזקת חי וגם חא"א מסייע דהשתא הוא דמת א"כ לשיטת הריב"ש דזה חשיב ב' חזקות בוודאי ניחא ואף לשי' הנוב"י דהואיל דהוי מקושרות ל"ח בכלל ב' חזקות אבל עכ"פ החא"א מועיל בזה כמו התם החזקת זקוקה ושפיר אמרי' דהחזקת חי בתוקפו עד עכשיו ושפיר אסורה לכהן אבל באמת באם יתברר אח"כ דהבעל מת קודם שפיר תהי' מותרת לכהן וז"ב:
עתה נבוא לחשש השני מצד שלא דר עם הפילגש בנשואין רק בזנות וכל העולם ידעו שנוהג עמה כמנהג אישות והחזיק אותה ואת הילד בביתו מי נימא דחשיב ע"י זה כבירור שהוא בנו וממילא פטורה מחליצה או ניחוש שמא זינתה גם עם אחר והנה לפי"מ דמבאור בב"ש סקט"ו יש בזה ג' שיטות שיטת הנמ"י דאף דמיוחדת לו מ"מ חוששין שמא זינתה גם עם אחר והולד הוא מאחר ושיטת הרא"ש בהודה מעצמו שבא עלי' ל"ח שילדה מאחר ושיטת הרמב"ם כפי הבנת הה"מ בדבריו עכ"פ במיוחדת לו מהני אף לפוטרה מיבום ול"ש שמא הוולד מאחר, וע' שו"ת רח"כ אה"ע סי' ט"ו שהשיג על הה"מ הנ"ל ופירש בהבנת דברי הרמב"ם דלענין חליצה אך במיוחדת לו מחמיר הרמב"ם. ורק לענין ירושה מועיל הודאותו הואיל דכתיב יכיר וכן כ' בספר ש"ש להקצה"ח ז"ל וא"כ י"ל אף להרמב"ם דמחמיר לענין חליצה ויבום מ"מ לפימ"ש בב"ש שם דעכ"פ בתרומה בזה"ז דהוי רק דרבנן מקילין מכח סד"ר לקולא וה"ה בארוסה שעיברה כיון דס' ממזר מותר מה"ת ואף ברוב פסולין כיון דרוב ל"ח בירור מותר מה"ת בס' ממזר וכמ"ש בפנ"י קידושין דע"ג ובש"ש פרק א' ושוב לענין דרבנן מקילין ולפי"ז נ"ל בנ"ד דנחלצה ואם ניסת לכהן לא תצא הואיל דהוי רק ס' חליצה וחליצה לכהן לא הוי רק דרבנן י"ל סד"ר לקולא:
איברא דיש לעורר בשלמא בהא דיבמות דכ"ד בשנים שקידשו ב' אחיות ומתו דמעולם לא היה לנו לדון לענין איסור תורה דהא הנשים בוודאי צריכות חליצה או מאחים של זה או משל זה ובכה"ג דהוי ספק דסתרי אהדדי לכ"ע ס' ד"ת מה"ת לחומרא ורק בס' ממזר חידש המהרי"ט דגילתה התורה דמותר אף בסתרי אהדדי כגון להתירו בבת ישראל וממזרת אבל בעלמא אסור בסתרי אהדדי וכדומה כ' בר"ן שילהי פסחים בהא דאמרו לה תרי כסא קמאי ואמרי לה בתראי דל"ש לומר סד"ר להקל כיון דא"א להקל בתרווייהו דהוי סתרי אהדדי לכך מחמירין בשניהם עיי"ש ועיין במלמ"ל פ"א ממגילה מ"ש בזה א"כ היכי דנחלצו מאחיו של אחד וקדם השני וכנסה אף דהוא כהן לא תצא כיון דלידת הספק הוי רק עכשיו אי שריא לכהן או לאו שפיר אמרי' בס' חליצה לכהן דהוי רק מדרבנן דאזלינין לקולא אבל הכא שיש לו בן מפנויה א"כ אם לא ניחוש שזינתה עם אחר תהי' אשתו מותרת לשוק אף בלא חליצה א"כ ספק זה אי זינתה עם אחר או לא נוגע לענין איסור תורה א"כ אף אחר החליצה נהי דהשתא ליכא נ"מ רק לענין כהן דהוי רק דרבנן אפ"ה א"א לומר סד"ר לקולא כיון דדמי להא דסי' ק"י בספק דרוסה שנתערב באחרים דאסור מכח דהוי ס' בנתגלגל וז"ב:
ובזה י"ל קושית התוס' שם בהא דמת תוך שלושים ונתקדשה לכהן אינה חולצת והקשו בתוספות אמאי לא תחלוץ הא ס' חליצה שריא לכהן ועפ"ז ניחא דהרי הכא נולד הספק קודם החליצה ונוגע הספק גם לענין ד"ת ואם מחמירין בד"ת ונבוא אח"כ להקל שתשאר תחת הכהן מכח סד"ר לקולא שוב חשיב כנולד הספק בד"ת דאסור גם אח"כ אף שנוגע רק לדרבנן ואף דהכא לא דמי להא דס' דרוסה דהתם בשעה שנולד הס' בד"ת לא ידענו שנהי' מוכרחים אח"כ לדון לענין דרבנן א"כ שפיר י"ל כיון דכבר הוחמרנו בספק זה בשעה שהי' נוגע לד"ת שוב א"א להקל בס' זה אף אחר שנוגע לדרבנן אבל הכא במת תוך שלושים ונתקדשה לכהן י"ל דדמי להא דספק ביצת נבילה דקיי"ל דאף שגוף התרנגולת אסורה מכח ס' ד"ת אפ"ה הביצה מותרת מכח סד"ר וע' שו"ת בית אפרים או"ח סי' מ"א שהעיר ג"כ בסברא זו לענין ס' חמץ שעעה"פ עיי"ש ה"ה הכא דתיכף בשעה שהי' נוגע לענין ד"ת תיכף ידענו דיהי' ג"כ נ"מ לענין דרבנן ושוב בכה"ג נהי דלענין ד"ת מחמירין אפ"ה יש להקל לענין דרבנן אך באמת התם בחמץ שעעה"פ באמת ידענו דאחה"פ יהי' המאכל מותר מכח סד"ר דלהחמיר לאסור באכילה אחה"פ חשיב כדיעבד ורק לגרום סד"ר אסור אבל אם הסד"ר הוא מאליו שפיר מותר ושוב יפה כ' הבית אפרים דבכה"ג ל"ח ס' בנתגלגל אבל הכא גם ס' חליצה נהי דהוי דרבנן לענין לישא לכהן מ"מ עכ"פ אסור לעשות סד"ר בידים א"כ החזקת כשרות מסייע דבוודאי לא יעבור אף על איד"ר וכנודע דהרבה פוסקים השיגו על הה"מ פ"א מאישות לענין אאעבב"ז עיי"ש א"כ א"א לומר דחשוב כידעינין שנהי' מוכרחים לדון גם לענין דרבנן ז"א דאוקמה בחזקת כשרות דבוודאי לא נבוא לידי זה ושוב שפיר חשיב ככבר הוחמרנו בספק זה בהיותו נוגע לד"ת ושוב אף אח"כ שנתגלגל הספק לענין ס' דרבנן היינו בכבר ניסת לכהן אפ"ה מחמירין הואיל דהוי כמו ס' בנתגלגל ומיושב קושית התוס' בסיד ודו"ק:
ולפ"ז י"ל התינח התם דנולד הס' קודם החליצה ואז נוגע הספק אי מותרת לשוק בלי חליצה א"כ שפיר י"ל כיון דספק זה נוגע לד"ת שוב אף אחר שכבר ניסת לכהן מחמירין מכח דהוי ס' בנתגלגל אבל בנידון שאלתינו באמת קודם החליצה לא נודע לנו משום נדנוד ספק והחליצה הי' אז חליצה וודאית ורק אח"כ נודע שהי' לו פילגש וגם וולד וספק אי הוולד ממנו א"כ בשעת לידת הספק אינו נוגע כלל בד"ת דהרי הזיקה ממנ"פ כבר פקע או ע"י הוולד או ע"י החליצה א"כ עיקר הספק רק לענין כהן אחר שכבר נשתדכה לו א"כ זה דמי להא דמבואר ביו"ד סי' ק"י דבלא נודע עד לאחר שכבר נעשה דרבנן מקילין בהפ"מ ה"ה הכא להוציא אשה מבעלה אין לך הפ"מ טפי מזה וא"כ י"ל דאף אי מחמיר הרמב"ם ז"ל לענין חליצה אפ"ה בנ"ד דחשיב כלא נודע עד לאחר שנעשה דרבנן בכה"ג לכ"ע יש להקל איברא די"ל דזה טעות דהרי בנ"ד אכתי לא ניסת אליו א"כ עכ"פ לכתחילה אסורה לכהן דאסור לעשות סד"ר לכתחילה ועוד י"ל דאף א"נ דס' חליצה שריא לכהן כ"ז היכי דמעולם לא היתה בחזקת וודאי חליצה אבל בנ"ד דבשעת חליצה הוחזקנו אותה לוודאי חליצה ותהי' אסורה לכהן ונהי דאם נתגלה באמת שהי' חליצה בטעות שוב מותרת לכהן אבל היכי דגם עכשיו לא נתגלה שהי' חליצה בטעות ורק דעכשיו רוצין להקל מכח סד"ר בכה"ג י"ל הואיל דעד עתה הי' מוחזקת לחליצה וודאית ושאסורה לכהן שוב מספק אין להוציאה מכפי שהחזקנו אותה עד עכשיו וכעין שכ' המפורשים בכתובות דכ"ו בהא דתרי ותרי דמוקמינן לי' בחזקתו הראשונה שהחזקנו אותו עפי' עד הראשון אף שנודע לנו עכשיו שיש תו"ת אפ"ה אוקמיה בחזקה הראשונה וה"ה הכא כנ"ל אך באמת בר"ן שם דחה שיטת רש"י משום דנתגלה שהי' חזקה בטעות ועיי"ש במהרש"ל ובשטמ"ק מ"ש בזה א"כ ה"ה הכא הואיל דנתגלה לנו עכשיו ספק כזה שלא ידענו מזה בשעת חליצה ועכשיו נוגע הספק רק לענין דרבנן שפיר י"ל סד"ר לקולא אך עכ"פ אכתי יש לנו לדון בזה דס' חליצה עכ"פ אסורה לכהן לכתחילה ובנ"ד הרי אכתי לא ניסת אליו אולם די"ל דכבר הוכחתי דגם לדעת הרמב"ם מ"מ עכ"פ בדיעבד תהי' מותרת לכהן בנ"ד הואיל דבשעת לידת הספק לא הי' עוד נוגע לענין ד"ת ורק לענין דרבנן א"כ לענין לישא אליו לכתחילה שוב יש לסמוך אשיטת הרא"ש ובפרט דבמיוחדת אליו סובר הרא"ש דגם הרמב"ם מודה דל"ח שמא זינתה עם אחר ונהי דלפוטרה בלא חליצה חוששין לשיטת הנמ"י בדעת הרמב"ם ושוב י"ל דכמו דמחמירין לענין ד"ת ה"ה דיש להחמיר גם לענין לישא לכהן מ"מ הכא דמעולם לא הי' נוגע הספק בד"ת רק תיכף בשפת לידת הספק לא הי' לנו לדון רק לענין דרבנן א"כ פשיטא דבכה"ג. לכ"ע בדיעבד תהי' מותרת לישב עם הכהן אף לשיטת הנמ"י בדעת הרמב"ם ושוב לענין לכתחילה יש לסמוך אשיטת הרא"ש דבאמת לא היתה צריכה כלל חליצה ונודע סברת הר"ן פ' הכותב דבמידי דבדיעבד יהי' לו זכות עפ"י דין מועיל סברא קלה אף להגבותו לכתחילה עיי"ש. ובפרט דבמיוחדת לו יש צירוף שיטת רוה"פ דפטורה לגמרי מחליצה ואף דלפמ"ש בשו"ת רח"כ הנ"ל רק בתרומה לפי שאומרת ברי לי שלא הי' הילד רק מכהן זה שפיר מהני טענת ברי שלה לגבה נפשה כמבואר בכתובות דכ"ב באומרת ברי לי אבל הכא האשה שנחלצה וגם הכהן הרי לא יוכלו לידע אם הפילגש זינתה גם עם אחר או לא ושוב י"ל דגם בדרבנן יש להחמיר אך באמת לשי' הב"ש יש להקל בדרבנן אף בלי טענת ברי לי דהרי מהני בארוסה שעיברה להתירו בבת ישראל וחזינין דלענין דרבנן מקילין אף דהתם עצם איסור ממזר הוא מה"ת אפ"ה מקילין מכח דס' ממזר מותר מה"ת מכ"ש ס' חליצה לכהן דכל עיקרו הוא רק מדרבנן פשיטא דיש להקל אף בלי אומרת ברי לי. ובפרט שכ' כה"ג שיש רגל"ד שהילד הוא ממנו ונודע שיטת הנוב"י דרגל"ד מהני אף בעגונה ועדיף מנכרי מסל"ת ואף דלא קיי"ל הכי מ"מ בדרבנן בוודאי דיש לצרף סברת רגל"ד לסניף ונודע שיטת הרדב"ז דאף דאין נאמנות לרופאים באיסורין אפ"ה ביש רגל"ד מהימני ע"כ מכל הנ"ל נלע"ד דיש להתיר להם לינשא ומה גם שיש חשש מכשול ונהי דיפה הביא כה"ג דמכח זה אין להתיר שום איסור כנודע מדברי הט"ז בסי' שליד ובשו"ת חת"ס יו"ד סי' שכיב עכ"פ בכה"ג דנראה מעיקר הדין דמותרת לכהן בדיעבד אליבא דכ"ע שוב יש לצרף דחשש מכשול חשוב כמו דיעבד וי"ל דכדאי הוא הרא"ש לסמוך עליו:
ולכאורה הי' עוד מקום להעיר צד קולא מכח חשש מכשול גרידא להתיר החליצה להכהן עפ"י שיטת מהרשד"ם דכהני זמנינו אינם רק כהני ספק אך באמת הרבה פוסקים חלקו עליו וגם י"ל דבאם הכהן הנ"ל נושא כפיו א"כ ממנ"פ עובר איסור אי לאו כהן הוא א"כ מברך ברכה לבטלה וגם בזר הנושא כפיו עובר איסור כמפורש במג"א סימן קכ"ח סק"א וע' שו"ת בית אפרים מ"ש לפלפל בזה. ואם הוא באמת כהן ויש לו אשה שהיתה חלוצה ג"כ אסור לישא כפיו כמפורש בש"ע סי' קכ"ח הנ"ל ולפ"ז י"ל דבכהני זמנינו אדרבה יש טפי להחמיר שלא לישא ס' חליצה הואיל דיטעו העולם דהא דהתירו לישא לכהן הוי רק משום דהלכה כשיטת המהרשד"ם וכעין זו כ' בש"ך יו"ד סי' פ"ז דבב"ח של עוף יש לאסור טפי מכח מ"ע מכל שאר איסורי דרבנן הואיל דיטעו לומר דהלכה כריה"ג דבשר עוף בחלב שרי לגמרי עיי"ש וכעין זו כ' האחרונים לענין בנין בהכ"נ בשבת דיש לאסור טפי בבהכ"נ אף בקבלנות מכל שאר בנין הואיל דיטעו העולם דבהכ"נ דהוי מצוה לבנותו מותר ויטעו להתיר לבנות בהכ"נ אף בשכירי יום עיי"ש ע"כ לענ"ד אף שיש לחוש שלא יוצמח מזה חשש מכשול בשום פעם בענין איסור חליצה לכהן עכ"ז אם יראה כה"ג שנחוץ הדבר להתיר ימחול לראות להכריז ברבים שנתגלה שהיתה חליצה בטעות ואז יש מקום להתיר וכה ראיתי בשו"ת מהר"י אסאד סי' רס"ד וסי' רס"ה שכ' בפשיטות דאף להרמב"ם דחייש לענין חליצה שמא לאו בנו הוא רק חשש דרבנן עיי"ש ולפ"ז י"ל דחששו רק לענין שלא תינשא לשוק דהוי ד"ת אבל לענין חליצה לכהן דהוי רק דרבנן לא חששו. ואף דס' חליצה לכה] אסורה לכתחילה מ"מ בכה"ג דמה"ת לא היתה בכלל ס' חליצה ורק עיקר החשש מדרבנן מכח חומר איסור יבמה לשוק דחשיב דשב"ע לשיטת כמה פוסקים אבל לענין חליצה לכהן לא החמירו ויש להתיר לישא לכהן אף לכתחילה וע' עוד שם שהעיר דאם כבר החזיקו לבנו למילה ולפדה"ב שוב מהני גם לענין יבום עיי"ש מ"ש בשם הג' רמ"ב ז"ל א"כ מכל הני טעמי הנני מצטרף להתיר לה לישא באם יראה כה"ג שהדבר נחוץ מאוד ונא שיראה לצרף לזה עוד רב מובהק אחד:
באעה"ח ה' ב"ב ל"ה למב"י תרע"א ראדמישלא יצ"ו. והנני ידידו שמואל ענגעל החופ"ק הנ"ל