מהרש חלק ג· רבי שמואל אנגל
פתיחה
קישור מס' קידושין סופה בתחלתה מה שאמרתי ביום ז' אדר תרע"ט לסיום מס' קידושין.
בתחילת המסכתא מפורש האשה נקנית בשלשה דרכים. ובסופה מביא ממרת רשב"א ראית מימך חי' ועוף שיש להם אומנת והם מתפרנסם שלא בצער ומה אלו שלא נבראו אלא לשמשינו אני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין אלא שהורעתי את מעשי וכו' ואח"ז מביא ממרת ר' נהוראי מניח אני את כל האומנת ואינו מלמד את בני אלא תורה שמשמרת אותו בנערותו ונותנת לו אחרות טוב בזקנתו ומביא ראי' מאאע"ה דידוע שקיים כל התורה כולה וכתוב עליו ואברהם זקן בא בימים. והנראה לפרש הסמיכות ונקדים מ"ש במקנה דכל בריאה משתוקקת להיות לה עלי' היינו הדומם משתוקק שיזרעו את הקרקע ויגדל צמחים ועי"ז יהי' בבחינת צומח ואם העוף יאכל את הצמחים יתהווה ממנו בחי' חי נמצא שכל דבר מאכל צריך לרדוף אחר האדם שיאכל ממנו כדי שיתהווה לבחינת מדבר אך אם האדם חוטא ח"ו פרח ממנו שם מדבר וא"י המאכל להתעלות ע"י אכילת האדם ואז הפרנסה בורחת ממנו. וזה כוונת הש"ס אני שנבראתי לשמש את קוני ואני בבחי' מדבר צריך הפרנסה לרדוף אחרי אך שהרעותי את מעשי ועי"ז קפחתי את פרנסתי שא"י המאכל להתעלות ע"י. אך באמת אם האדם דבוק בתורה עי"ז נעשה צינור חדש לירידת השפע שהשפע אינו הולך דרך הנהגת ז' כוכבי לכת רק דרך צינור התורה ועי"ז הוא מושל על העולם הטבע ממילא אף אם ח"ו חטא האדם וגרם שברח ממנו שם מדבר מ"מ ע"י עסק התורה חוזר אליו כח מדבר ושוב השפע רודף אחריו ואדרבה הוא גורם ירידת השפע דרך צינור החדש עפ"י כ"ב אותיות התורה כמפורש בסה"ק הפיר' ואתה מחיי' את כולם היינו שתיבת אתה מרמז על אותיות התורה שהם מא' עד ת' ויוצא דרך ה' מוצאות הפה זה מחיי' את כולם שזה מוריד השפע לישראל ממילא אם הוא גרם הורדת השפע דרך צינור החדש והוא מושל על השפע ההוא לחלקם כרצונו לכל ת"ח העוסקים בתוה"ק. וא"ש הסמיכות דרשב"א אמר במידת ק"ו שיהי' השפע רודפת אחר האדם אך מפני החטא שסר ממנו כת מדבר עי"ז השפע בורחת ממנו ע"ז מביא ממרת ר' נהוראי דנהי דנכון ללמוד אומנות נקי' וקלה כי טוב תורה עם דרך ארץ אבל הוא מניח כל אומנות שבעולם ואינו מלמד את בנו אלא תורה דגם באומנות אין עניות מהאומנות רק גזירת השי"ת הוא א"כ יותר טוב לדבק א"ע בתורה ועי"ז ירויח שמי שאינו דבוק בתורה אם נולד במזל להיות עני קשה לשנות כח המזל אבל ע"י התורה עושה צינור חדש להורדת השפע ע"י אותיות התורה ושוב בידו לשנות כח המזל מרע לטוב. ועי"ז מביא ראי' מאאע"ה דכתיב ואברהם זקן וה' בירך את אברהם בכל ולחד מ"ד בש"ס הי' לו בת ששמה בכל וקיים פו"ר וזה הכוונה אף שאאע"ה הי' עקר בטבעו עכ"ז יען שהי' זקן בא בימים היינו שעסק כל ימיו בתורה וזה נקרא זקן כי אין זקן אלא מי שקנה חכמה ותיקן כל ימיו עי"ז זכה לצאת מתחת עולם הטבע ולעשות הנהגה חדשה עפ"י התורה וזכה לבנים ואאע"ה הוריש כח זה לבניו ועיקר התחלת צינור זה להתגלות הי' ע"י מרע"ה בשעת יציאת מצרים ואז נתגלה שהתנהגות כל העולמות תלוי בקיום התורה ושע"י התורה מתקיים כח כל יסודות ונעשה האדם כמעט רוחני כמאמר המדרש שאמר הש"י למ"ה לך הביא לי נשמתו של משה הלך אל הים אמר מיום שקרע את הים לא ראיתיו והר אמר מיום שקיבל התורה לא ראיתיו. ופי' בעקידה שהלך אצל יסוד המים לראות אם יש עוד כח החומר במרע"ה ואמר לו הים משעה שקרע הים ונעשה יסוד המים שלו רוחני והר אמר לו שמשעת מתן תורה גם כח העפר שלו נעשה רוחני ועי"ז נקרא בשם איש האלקים דידוע ששם אלקים בגי' הטבע אבל הוא בחי' מושל על הטבע כמו דאיש מושל על אשתו הוא מושל על כח הטבע לשנות הכל עפ"י כח התורה. אך עיקר השגת התורה היא ע"י בחי' ענוה כמ"ש המהר"ל מפראג ז"ל בס' דרוש על התורה דדבר שהוא בעל גבול א"א למצוא בו התורה שהיא בלתי בעל גבול אך יען שמרע"ה הקטין עצמו לבחי' מה עד שלא נופל בו שם לכן אמר השי"ת לך אצל בן עמרם ולא אל משה כי הוא הקטין א"ע כ"כ עד שנעשה בלתי בעל גבול. ועי"ז זכה לקבל התורה וזה פי' הכתוב והחכמה מאין תמצא מי שהוא בחי' אין יוכל להשיג בחי' חכמה וע"ז מרמז א' זעירא של ויקרא שע"י שהי' בבחי' אין לזה זכה לבחי' קריאה שהוא לשון חיבה כן גם אנחנו ביום עליות נשמתו למעלה נראה לדבוק עצמינו ממדתו לעסוק בתורה ולבל להתגאה ח"ו ע"י שמבינים מעט מחכמת התורה אדרבה כל מי שהשגתו יותר יש לו להיות עניו ביותר. ועוד יש לרמז באלף זעירא כמ"ש המהר"ל דלהשגת נ' שערי בינה א"א רק ע"י שמקטינן א"א לבחי' אין ונעשה בלתי בטל גבול ויוכל להשיג התורה שיש בה נ' שערי בינה והנה אלף במלוא' עולה קי"א ואם לוקחין ממספרו נ' אז נשאר ס"א בגי' אין אז זוכה להשגת לימוד שנקרא בשם אלוף חכמה אלוף בינה ונמצא עי"ז מרמז שמרע"ה הקטין א"ע לבחי' אין ועי"ז זכה לחיבה שהשי"ת קרא אותו וניתנה התורה ע"י. וכח זה הנחיל מרע"ה לישראל שאף אחר עלייתו למרום עדן כח נשמתו משתתפת בכל דור בנשמת הצדיקים כמאמרם בקידושין אין צדיק נפטר מן העולם עד שנולד צדיק אחר וכל צדיק בדורו שעוסק בתורה ועבודה במס"נ משתתף בו כח מרע"ה שיוכל לשנות הטבע לצורך בנ"י וזה כוונת הש"ס המן לא ידע שבז' באדר מת משה ובז' באדר נולד משה היינו שגם אחר הסתלקותו נולד צדיק אחר שנשתתף בו נשמת מרע"ה אך כתיב ואתה תצוה את בנ"י ויקחו אליך שמן זית זך וכתב בזוה"ק דגאולה האחרונה יהי' בזכות מרע"ה ולזה נתארך הגלות שמרע"ה אין רוצה ליגאול עם שבטלים מן התורה וזה הכוונה ואתה תצוה את בנ"י ציוה הוא לשון חיבור מלשון צוותא ע"ז האופן יהי' לך חיבור עם בנ"י אם יקחו שמן זית זך. שמן מרמז לחכמה זך מרמז לכ"ב אותיות התורה עם ה' אותיות מנצפ"ך אם יעסקו בתורה יהי' להם חיבור עם נשמת מרע"ה להעלות נר תמיד נר מרמז לנשמה כמפורש נר ד' נשמת אדם. והנה אנו מסיימין הדרן עלך עשרה יוחסין וסליקא לן מסכתא קידושין דידוע דאנו עם השי"ת בעוה"ז בבחי' ארוסה כמאמר הנביא וארשתיך לי. והנה הלוחות הי' בבחי' קידושי שטר ובעוה"ר נשברו הלוחות הראשונות כמאמרם ז"ל בשבת שמרע"ה רצה שיהי' נדונים כפני' וכוונתו הי' שהקידושין לא חלו עוד דבתנאי דאם הדין אם נתקרע השטר קידושין אינה מקודשת. כמפורש בתוס' קידושין ס"ג ובש"ס שם ד"ס ואח"ז כשנתרצה להם השי"ת שנית ופסל מרע"ה לוחות שניות אמר לו השי"ת שיתנו נדבות למשכן והוא בחי' קידושי כסף ואף דקיי"ל דבעי נתן הוא אבל באדם חשוב מהני נתנה היא וא"כ אין לך חשיבות גדול מזה שהשי"ת אשר לו הכסף ולו הזהב מבקש לקבל מתנה מבו"ד זה חשוב הנאה גדולה כמ"ש בפנים יפות אהא דכתיב ויקחו לי תרומה דהנתינה להשי"ת חשוב בבחי' קבלה ובקדושי כסף אף אם נתאכל בתוך הזמן מהני משום דחשוב בתורת קידושין אתא לידה. ואח"ז השראת השכינה במשכן הוא בחי' יחוד קוב"ה ושכינתי' כנודע דזה הי' בחי' הכרובים מעורין זב"ז כנודע מאמר הקדוש ר"ר בער זי"ע בהא דבשעה שנכנסו אויבים להיכל מצאו כרובים מעורין לפי שהוא בחי' יוצא לדרך ועיין בס' הק' אוהב ישראל פ' דברים וזה הוי דרך הג' שבקידושין א"כ א"ש בתחילת מסכת קידושין מפורש דאשה נקנית בשלש דרכים והנה אנו בחי' אשה ארוסה והנה בזמן שבהמ"ק הי' קיים הי' כל הדרכים קיים דהי' הלוחות בחי' שטר. ונתינת כסף לחיזק בדק הבית שהי' ג"כ באותה בחינה כמו נדבות למשכן כמ"ש בספר ערבי נחל. והשראות השכינה שהי' שמה הי' בחי' חיבר. ועתה בעוה"ר חסרנו כל אלה אך באמת מפורש בש"ס ונשלמה פרים שפתינו דכל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה א"כ שפיר מסיים ר' נהוראי דע"י התורה שנותנת לו אחרות טוב בזקנותו ע"י התורה יש לו דביקות בהש"י וחשוב כאלו השטר קיים. וע"י מצות צדקה חשוב כנתינת כסף לצורך מקדש דעני הוא בחי' קרבן כמפורש בזוה"ק וא"כ פ"י לימוד התורה ונתינת הצדקה יש לנו חיבור ודביקת בהשי"ת. כמפורש וידעת את ד' וידע הוא לשון חיבור כמפורש והאדם ידע וא"ש דקאמר המסיים דע"י התורה חשוב דיבוק עצום בהשי"ת ויש לנו הג' דרכים דהאשה נקנית ועי"ז סליקא לן מסכת קידושין דגם עתה בעוה"ר בזמן הגלות אנו חשובים כארוסה כנ"ל וז"ב בס"ד:
ב] בדרך פלפול י"ל דבתחילת המס' תני האשה נקנית בג' דרכים בכסף ובשטר ובביאה בכסף ב"ש אומרים בדינר ובשוה דינר וב"ה אומרים בפרוטה ושו"פ ובתוס' העירו אלשון האשה וי"ל דבסוף מס' גיטין מפורש במתני' דב"ש ס"ל דלא יגרש אשתו אלא אם מצא בה ערות דבר וקשה דא"כ למה הוצרכה התורה לאסור גרושה לכהן הא בלא"ה אסורה משום זונה וכעין זה הוקשה בירושלמי ובירושלמי תירץ לעבור עליו בשני לאוין וקשה לב"ש דמפורש ביבמות די"ג דס"ל אין אחע"א א"כ לא יוכל איסור גרושה לחול על איסור זונה הקדום והגם שי"ל דקודם שנתגרשה לא חל איסור זונה לשום כהן משום דאסורה משום א"א ולא חל איסור זונה אאיסור א"א ושוב כשמגרשה אז חלין איסור זונה ואיסור גרושה בב"א אך באמת י"ל דגם בעודה א"א חל איסור זונה לכהנים דחשוב מוסיף מיגו דנאסרה לבעלה משום זונה נאסרה גם לכהנים אחרים ושוב אחר שגירשה לא חל איסור גרושה על איסור זונה הקדום ושוב קשה למה הוצרכה התורה לאסור גרושה לכהן ובפרט לפי המפורש בש"ס דקידושין דע"ז דזונה חל על גרושה משום דחשוב כעין מוסיף הואיל דשם זנות פוסל בישראל א"כ נודע דברי השא"ר דגם באיסור ב"א מ"מ אם אחד חשוב מוסיף לא חל רק המוסיף ועפ"י סברת תוס' רי"ד הנודע א"כ הכא דגרושה על זונה לא חל וזונה על גרושה חל א"כ גם כשבאו בב"א אפ"ה לא חל רק איסור זונה ושוב קשה לב"ש למה הוצרכה התורה לאסור גרושה לכהן הא אדרבה כיון דנאסרה משום זונה שוב לא חל איסור גרושה ובשלמא לס"ד דש"ס קידושין דע"ז ע"ב דבלאוי דכהונה אמרינן אחע"א א"כ שוב הי' מקום לומר דנהי דבלא"ה אסורה משום זונה מ"מ חייב ג"כ משום גרושה אבל למסקנת הש"ס שם גם בלאוי דכהונה אפ"ה אין אחע"א זולת בכולל או מוסיף שוב הדרא קושי' דלמה הוצרכה התורה לאסור גרושה לכהן הא בלא"ה אסורה משעת דזינתה לכל הכהנים מכח מוסיף דבעל ושוב לא חל איסור גרושה אאיסור זונה הקדום ואף אי הי' חשוב ב"א אפ"ה כיון דזונה חשוב מוסיף א"כ גם כשבא בב"א עם איסור גרושה אפ"ה לא חל רק איסור זונה ושוב למה הוצרכה התורה לאסור גרושה לכהן הא לא יתחייב כלל אלאו דגרושה אך באמת י"ל לפי המפורש באה"ע סימן מ' דבאם אחד קידש אשה מעכשיו בתנאי אם לא תעבור על דבר זה יחולו הקידושין דיוכל לגרשה אף אם יש עוד ספק שמא תעבור על התנאי כמו בהתנה אם לא תעבור בקו"ע עד ל' יום יחולו הקידושין מ"מ כיון דביטול הקידושין תלוי אם תעבור בקו"ע ובזה מוקמינן אחזקה שלא תעבור בקו"ע כדקיי"ל בגירשה ע"מ שלא תינשא לפלוני דמותרת לינשא ול"ח שמא תינשא אח"כ לפלוני ויתבטל הגט מעיקרא עכ"פ בכה"ג מותר לגרשה תיכף דממ"נ אם תעבור על התנאי א"צ גט ואם לא תעבור שוב חלו הקידושין למפרע והועיל הגט אך כ' בשו"ת שו"מ דאם גירשה בתוך הזמן אף דאח"כ עברה על התנאי בקו"ע א"כ נתבטלו הקידושין ולא היתה צריכה גט אפ"ה חשוב. עכ"פ ריח הגט כיון שבשעת הגירושין הוחלטנו שיחול הגט דלא תעבור על התנאי בקו"ע נהי דעכשיו נודע שנתבטלו הקידושין מ"מ עכ"פ חשוב יצא קול גירושין ואסורה לכהן עיי"ש ולפ"ז י"ל דהא דכתבה התורה דגרושה אסורה לכהן אף דלב"ש כל גרושה היא זונה משכחת שאחד קידש אשה על תנאי מעכשיו אם לא תעבור על תנאי עד ל' יום בקו"ע ובתוך הל' יום זינתה והוצרך לגרשה ואם אח"כ עברה על התנאי ונתבטלו הקידושין ממילא ל"ח זונה ושוב היתה מותרת לכהן אך כיון דאסרה התורה גרושה לכהן עכ"פ אסורה לכהן משום גרושה דעכ"פ חשוב ריח הגט עכת"ד השו"מ הנ"ל והגם דיש להעיר כדבריו דהא שיטת הרמב"ם ז"ל דריח הגט אינו פוסל רק מדרבנן אבל שי' הש"ג בגירש בגט בתנאי חוץ לפלוני דבטל עכ"ז אסורה לכהן מה"ת עיין בב"ש סי' ק"נ מכ"ש הכא דבשעת הגט הוחלטנו דהיא מגורשת גמורה נהי דאח"כ ע"י שעברה התנאי בקו"ע נתבטלו הקידושין מ"מ י"ל דלא גרע מגירשה בגט בתנאי חוץ מפלוני דיש בזה איסור תורה לכהן וא"ש דברי השו"מ נשמע דהא דאסרה התורה גרושה לכהן ע"כ מיירי דהיו קידושין על תנאי ובאמת ס"ד דהש"ס כתובות דע"ד דלא יועיל תנאי בקידושי ביאה משום דא"א עי"ש ורק דקאמר הש"ס דאיתקש הווית להדדי וכיון דבקידושי כסף ושטר מועיל תנאי ה"ה דמועיל תנאי בקידושי ביאה עכ"פ יצא דאם לא היו בקידושין משכחת רק קידושי ביאה לחוד לא היו מהני תנאי דא"א עי"ש וגם טעמא דב"ש דקאמר בדינר קאמר בש"ס די"ב משום כדי שלא יהיו בנות ישראל כהפקר וכ' הריטב"א דהוא מטעם אפקעינהו וענין אפקעינהו הוא משום דהוי כתנאי שקידש על דעת חכמים ועיין בשו"ת מהר"ם מינץ נמצא א"ש הא דנקט לשון האשה היינו דקאי אסוף גיטין דמפורש שם דב"ש ס"ל לא יגרש אלא א"כ מצא בה ערות דבר וקשה דא"כ אמאי הוצרכה התורה לאסור גרושה לכהן הא בלא"ה אסורה משום זונה וע"כ צ"ל דהקרא מיירי שקדשה על תנאי וקודם שעברה על התנאי זינתה והי' צריך לגרשה דהא הי' חזקה שלא תעבור בקו"ע שיתבטלו הקידושין ואח"כ עברה על התנאי בקו"ע ונתבטלו הקידושין ול"ח זונה אפיה אסורה משום גרושה דעכ"פ חשוב ריח הגט כיון שאפשר לומר שרק אח"כ נתהווה סיבה שעברה על התנאי וכמ"ש הנמ"י יבמות ל"ז דבהפילה. לא אמרינן אמ"ל א"כ נשמע דהא דכתבה התורה לאסור גרושה לכהן מיירי בקידושין על תנאי ושוב הי' הו"א דבאשה כזו לא יועיל קידושי ביאה דבזה לא מהני תנאי דא"א עי"ש לכך קאמר דגם בקידושי ביאה מהני תנאי כיון דמתקדשת בכסף ושטר וביאה ממילא כיון דבקידושי כסף ושטר מהני תנאי ה"ה דמהני תנאי בקידושי ביאה וכיון דמהני תנאי בקידושין שוב שייך אפקעינהו ולכך ס"ל לב"ש דבעי דינר כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר ועפי"ז א"ש הדרן עלך עשרה יוחסין וסליקא לן מס' קידושין דבאמת קשה לשון האשה ורק שי"ל דקאי אהא דמס' גיטין דס"ל לב"ש לא יגרש אלא אם מצא ערות דבר וקשה דא"כ למה הוצרכה התורה לאסור גרושה לכהן הא בלא"ה אסורה משום זונה אך לכאורה י"ל דהא דאסרה התורה גרושה לכהן לחייב עלה גם משום גרושה אך באמת ב"ש ס"ל אין אחע"א אך לכאורה הי' מקום לומר דגרושה וזונה חלין בב"א דכ"ז שלא גירשה ל"ח איסור זונה אאיסור א"א אך באמת שם בפ' עשרה יוחסין מוכח דזונה על גרושה חל מטעם מוסיף א"כ אף א"נ דאיסור זונה לא חל אאיסור א"א מ"מ גם כשחל איסור זונה וגרושה בב"א אפ"ה לא חל איסור גרושה דזונה חשוב מוסיף ול"ש הסברא דהי מיניהו מפקית ובפרט דאיסור זונה חל תיכף דחשוב מוסיף לגבי הבעל ורק אכתי היו הו"א דבלאוי דכהונה אמרינן אחע"א כדס"ד דהש"ס שם דע"ז ע"ב ושוב הי' קשה לשון האשה ע"ז קאמר הדרן עלך פשרה יוחסין משם נשמע דגם בלאוי דכהונה אמרינן אין אחע"א וגם נשמע דזונה על גרושה חשוב מוסיף וחל לכ"ע א"כ שוב תיקשו דלמה הוצרכה התורה לאסור גרושה לכהן הא לב"ש בלא"ה אסורה משום זונה ואין לומר להתחייב שתי פעמים מלקות ז"א כיון דזונה חל תיכף מטעם מוסיף דבעל שוב לא חל איסור גרושה אח"כ וגם אי באין בב"א אפ"ה לא חל רק איסור זונה משום דחשוב מוסיף ולא חל רק המוסיף ועפ"י דברי השאיר. וע"כ צ"ל דהא דאסרה התורה גרושה לכהן מיירי בקידשה על תנאי וזינתה וגירשה ואח"כ עברה על התנאי דנתבטלו הקידושין וממילא ל"ח זונה ואפיה נאסרה עכ"פ לכהן משום גרושה דעכ"פ חשוב ריח הגט כמ"ש בשו"ת שו"מ הנ"ל וע"ז קאמר לשון האשה דקאי אקרא דאסרה גרושה לכהן וע"כ מיירי בקידושין על תנאי ע"ז קאמר דאפ"ה מקודשת בג' דרכים דהו"א דבקידושי ביאה ל"מ תנאי ע"ז קאמר דכיון דבכסף ושטר מהני תנאי ה"ה דמועיל תנאי בקידושי ביאה משום דאיתקש להדדי וכיון דנשמע דבקידושין מהני תנאי ממילא בעי לב"ש שיהי' דינר משום דשייך אפקעינהו וכמ"ש הריטב"א דזה הכוונה בש"ס כדי שלא יהיו בנות ישראל כהפקר וא"ש הכל בס"ד:
ג] עי"ל בדרך פלפול בהא דקידושין ע"ה דהכל מודים דאלמנת עיסה פסולה לכהונה ולאפוקי מהני תנאי דתנן העיד ר"י על אלמנת עיסה שהוא כשירה לכהונה מ"ט הוי ס"ס ולקולא ופירש"י ז"ל בעלה הי' ספק חלל והיא שנפסלה מכוחו הוי כמו ס"ס ובאמת רש"י ז"ל בכתובות די"ד פירש ב' פירושים א' כמו כאן דהס' נולד על האם וזו שבאתה מכח בנה הוי כמו ס"ס ועוד פירשו שבעלה הי' בו ס"ס היינו שנתגרשה אמו מבעלה ישראל ס' קרוב לה ואח"ז מת וניסת לכהן וילדה לז' לנישואין ויש ס' שמא הוא בן ט' לראשון וחשוב ס"ס שמא אינו כלל בן כהן ושמא לא חלו הגירושין ותוס' פירשו שנטמע במשפחה זו ס' חלל אבל א"י אם בעלה הי' הס' חלל וחשוב ס"ס והנפ"מ לפי' שני של רש"י ז"ל הוי ס"ס בגוף אחד ויש נ"מ לענין האשה אם מותרת לדור עם הכהן ולשיטת התוס' הוי ס' אחד בגוף וס' אחד בתערובות וכבר העיר בזה הבי"מ ועיין אה"ע סי' ליה אך פירוש הראשון של רשיי קשה להבין דאמאי קרא לה ס"ס הא באמת ליכא רק חד ספק שאם בעלה חלל ממילא נפסלה ואף שי"ל כיון דהאשה יש לה חזקת כשרות לכהונה ובעלה הוא רק ספק א"כ י"ל דהוא בעצמו דל"ל חזקה דכשרות דר"י ס"ל דחזקת האם ל"מ לבן לכן הוא פסול בס' אבל איי לפסול מס' את אשה שהיתה בחזקת כשרות. אך באמת נודע מ"ש בתוס' רי"ד דבאשה שנגעה בטהרות וראתה דם אח"כ מטמאין הטהרות שעשתה בתוך המעל"ע ולא מוקמינן טהרות בחזקתו כיון דוודאי נגעה בטהרות לא אזלינן בתר חזקת המסובב ועיין תוס' נדה די"ח גבי שליא ובתוס' עירובין משמע להיפך כנודע א"כ ה"נ כיון דנתקדשה בוודאי לס' חלל ובא עלי' א"כ שוב חזקת כשרות דידה הוי רק חזקת מסובב א"כ שוב יש לאסור אך י"ל באמת בתוס' כתובות כ"ג הוקשה דבנתקדשה ס' קרוב לה נוקמא אחזקה ותינשא אף לכתחילה ואף שתירצו דכיון דוודאי זרק לה קידושין איתרע ח"פ מ"מ כתב במהרי"ט ובפנ"י דהוא רק חומרא דרבנן וא"כ פשיטא דבזרק לה גט ס' קרוב לה דמה"ת י"ל אוקמא אחא"א וע"י החזקה הוי וודאי א"א ושוב י"ל דמותרת להינשא לכהן אחרי מיתת בעלה ורק שי"ל דעכ"פ כיון דזרק לה גט איתרע חא"א ונהי דלקולא לא יועיל סברא זו ואם יבוא עלי' איש על סמך גט זה י"ל דחשוב כבא על וודאי א"א אבל עכ"פ לחומרא לאוסרה לכהן י"ל דחשובה ספק מגורשת וכיון שכן שפיר י"ל כיון דבעלה הי' רק ס' חלל מחומרא דרבנן שפיר י"ל דאינו מועיל לאסור את האשה שהיתה בחזקת כשרות ואף שי"ל דחזקת האשה הוי חזקת מסובב מ"מ י"ל לפמ"ש הר"מ בר שניאור בהא דקאמר העמד טמא על חזקתו אף שי"ל דחזקת טמא הוי חזקת מסובב מ"מ כיון דבמקוה גופא יש חזקה דהשתא לאיסור מצרפין חזקת הטמא ג"כ א"כ ה"נ באמת בהאשה שנתגרשה ס' קרוב לה הי' ח"א מסייע דוודאי הי' קרוב לו דמקמינן לה בחא"א ונהי דעכ"פ מדרבנן כיון דוודאי זרק לה איתרע חזקת א"א וחוששין לחומרא ואסורה לכהן ובנה אסור לשמש ע"ג המזבח אף א"נ דחזקת אם מהני לבן מ"מ הכא באם גופא איתרע החא"א אבל עכ"פ לגבי אשתו דיש לה, ח"כ נהי דחשוב חזקת מסובב מ"מ מצטרף לחא"א של אמו ובתרי חזקות דחשוב עכ"פ כמו רוב ומותר אף מדרבנן וי"ל דזה כוונת הש"ס דהוי תרי ס' לקולא היינו ב' חזקות ונודע מ"ש הפוסקים דחזקה דלא איתרע י"ל דחשוב בירור אבל חזקה דאיתרע ל"ח רק ס' ואפ"ה לשיטת כ"פ עכ"פ מה"ת מועיל אף חזקה דאיתרע א"כ גם הכא נהי דחזקת אמו איתרע משום שזרק לה גט עכ"פ מהני החזקה שיחשב לס' וג"כ מהני מה"ת ורק מחומרא דרבנן אסורה להינשא לכהן וא"כ לענין אלמנתו דיש לה ח"כ נהי דא"א לומר דחזקה שלה חשוב בירור כיון דע"כ נבעלה לס' פסול מ"מ עכ"פ חשוב חזקה שלה לסייע לחא"א של אמו והוי כמו ב' חזקות שכל אחד הוי רק ספק ובצירוף תרווייהו עכ"פ חשוב כמו ס"ס להקל ומהני וא"ש פירש"י ז"ל ועפ"י מה שהוכחתי מסוגיא זו דס' חלל אינו פוסל את אשתו היינו בנולד מאשה שנזרק לה גט ס' קרוב לו וניסת לכהן משום דבאמת מה"ת ל"ח בכלל גרושה דמוקמינן בחא"א ואסורה להינשא בתורת וודאי א"א ורק מחומרא דרבנן שאמרו כיון דוודאי נזרק לה גט איתרע חא"א ואסורה מדרבנן לכהן ושוב מצטרפין חזקת א"א של אמו לחזקת כשרות של אשתו ונהי דכל חזקה באנפי' נפשי' ל"ח בירור חזקת אמו איתרע ע"י זריקת הגט וחזקת האשה הוי חזקת מסובב עכ"פ כל חזקה באנפי' נפשי' חשוב עכ"פ כמו ס' ומותר מה"ת שוב בצירף מהני כשיטת הר"מ בר שניאור דלצרף מועיל, אף חזקת מסובב. ועפי"ז נשמע דגם בנזרק לה גט ספק קרוב לו מה"ת מוקמינן בחא"א ונשמע כסברת המפורשים דגם בזרק לה קידושין ס' קרוב לה מה"ת מוקמינן בח"פ רק מדרבנן צריכה גט כיון דאיתרע ע"י זריקת הקידושין א"כ יש ליישב קושית הפנ"י בהא דריש קידושין ב"ש אומרים בדינר ובשוה דינר וכ' בתוס' דבעדיות תני לה בהדי מקולי ב"ש וכ' אע"ג דבפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר הוי ב"ש לחומרא. והקשה בפנ"י דבשוה דינר גם לב"ש צריכה גט אף בפחות משוה דינר שמא שוה דינר במדי ורק אם קידשה אחר צריכה גט משני ג"כ א"כ הוי ביש לחומרא ועפי"ז י"ל דמשכחת אם זרק לה קידושין בפחות משוה דינר והוי ס' קרוב לה דאז לב"ה דביותר מש"פ הוי וודאי קידושין א"כ גם בס' קרוב לו אפ"ה צריכה גט דנהי דמה"ת מוקמינן בח"פ מ"מ מדרבנן היכי דאיתרע החזקה מחמירן אבל לב"ש א"צ גט דל"מ לשי' הר"י דרק מצד הרואין מחמירן לחוש שמא יש אחד ממדי כאן וכאשר יראה שא"ל גט יסבור שגם בעירו א"צ גט והכא דבאמת גם בעירו א"צ גט רק מדרבנן אז הוי גזירה בדרבנן ול"ג ואף לשיטת הרמב"ם ז"ל דהוי באמת ס"ק אם יש לה דרך להוליכו למדי מ"מ הכא הוי רק ס' דרבנן דמה"ת א"צ גט בס' קרוב לה והכא שיש עוד ס' שמא אינו שוה דינר במדי וגם י"ל דאין להקדש אלא מקומו ושעתו כמ"ש הב"ש בסי' ל"א א"כ הוי ס' דרבנן ולקולא אך כ"ז א"נ דבזרק לה קידושין ס' קרוב לה רק מדרבנן צריכה גט א"כ לב"ש בפחות משוה דינר א"צ גט לכל השיטות אבל א"נ דגם מה"ת צריכה גט א"כ גם בפחות משוה דינר נהי דלשיטת הרמב"ם ז"ל י"ל דחשוב ס"ס שמא אינו שוה דינר במדי ושמא הי' קרוב לו מ"מ לשי' הר"י שייך גזירת הרואין כיון שבעירו צריכה גט מה"ת מטעם ס' א"א ושוב שייך גזירת הרואין אך מסוגיא דעשרה יוחסין דמפורש דר' יהושיע מתיר אלמנת עיסה ולפירש"י ז"ל אף בליכא רק ס' אחד מותרת אלמנתו נשמע דגם בזרק לה גט ס' קרוב לה מה"ת מוקמינן אחא"א ה"ה דבזרק לה קידושין ס' קרוב לה מה"ת מוקמינן אח"פ ושוב שפיר בקידש לב"ש בפחות משוה דינר אי"צ גט בין לשי' הרמב"ם ז"ל בין לשי' הר"י ז"ל ובזה א"ש הדרן עלך עשרה יוחסין וסליקא לן מסכת קידושין היינו אף דבתחלת המסכתא קשה בהא דמס' עדיות תני לה גבי מקולי ב"ש וקשה קושית הפנ"י דגם לב"ש צריכה גט מחשש שמא שוה דינר במדי אך ע"ז אמרינן הדרן עלך עשרה יוחסין דמשם. נלמוד דבזרק לה גט ס' קרוב לה מה"ת ל"ח גרושה ואם פשטה וקבלה קידושין מאחר א"צ גט רק מדרבנן. ושוב סליקא לן מסכת קידושין דשפיר משכחת קולא לביש גם בפחות משוה דינר היינו דזרק לה הקידושין ס' קרוב לה שכיון דל"צ גט רק מדרבנן שוב לשי' הרמב"ם ז"ל הוי ס' דרבנן וגם ל"ש גזירת הרואין דהא גם במקום ששוה דינר אפ"ה מה"ת א"צ גט דמוקמינן בח"פ רק מדרבנן צריכה גט ועל דרבנן לא גזרינן דהוי כפין גזל"ג וא"ש הקישור בס"ד:
ד] בש"ס דזבחים ע"ח אמר ר"ל הפיגל והנותר והטמא שבללן זב"ז ואכלן פטור וקאמר ש"מ נו"ט ברוב לאו ד"ת. והעיר הגרע"א ז"ל לשיטת הר"י דאורלניש לא לקי אטכ"ע א"כ שפיר קאמר ר"ל דאינו לוקה דהלימוד מגיעולי נכרים ל"מ למלקות:
והנלע"ד דבאמת היקשו היכי יליף מגיעולי נכרים דטכ"ע שמא התם החשש שמא בישל בה הנכרי בשר ואם יבשלו חלב הא בב"ח לכ"ע טכ"ע ד"ת. אך לכאורה י"ל דלא יחול איסור בב"ח על איסור בשר נבילה דאיסור הנאה דבב"ח ל"ח מוסיף כנודע ומשום חשש שמא בישל בה בשר כשר ליכא למיחש דא"כ לא הי' צריך ליבן בדבר שתשמישו ע"י אור דהא בהתירא בלע סגי בהגעלה כמפורש בש"ס ע"ז דע"ו. ואי משום חשש בשר איסור שוב לא יוכל איסור בב"ח לחול אך לכאורה כיון דמחשש בשר נבילה ליכא איסור בטעם שוב יוכל איסור בב"ח לחול ושוב י"ל דצריך הגעלה משום חשש איסור בב"ח. אך י"ל כפי המבואר בש"ס יבמות דל"ב דבנשא מת ואח"כ נשא חי דא"ח רק משום אשת אח. ופריך תתיבם ומשני דכיון דאם יופקע איסור אשת אח יחול אחות אשה הלכך לא פקע. ועפי"ז כי בהקדמת בית אפרים דבגיד של קודש אין הזריקה מפקיע את איסור קודש כיון דאם יופקע איסור קודש יחול איסור גיד שוב נשאר איסור קודש ול"ח איסור גיד עיי"ש ולפ"ז י"ל לפמ"ש הרשב"א ז"ל דגם למ"ד טכ"ע לאו ד"ת אפ"ה מודה דטעם אוסר מה"ת רק דמה"ת בטל ברוב א"כ י"ל לפמ"ש בשו"ת הרי"ם דמש"ה איסור בטל ברוב דאין סברא דמיעוט איסור יגרום איסור לרוב היתר ולפ"ז י"ל דכיון דבעצם יש איסור נבילה בטעם ג"כ רק דבטל ברוב וא"כ הכא דאם יתבטל האיסור נבילה שוב יחול איסור בב"ח שוב בלא"ה יותסר ההיתר שוב י"ל דאיסור נבילה לא פקע ושוב לא חל איסור בב"ח ושוב י"ל דגם מטעם נבילה לא יאסור דבשאר איסורין טכ"ע לאו ד"ת. וע"כ נשמע מהא דגע"נ דטכ"ע ד"ת אך לכאורה י"ל דאכתי טכ"ע לאו ד"ת והא דצריך הגעלה מחשש בישול חלב והעכו"ם בישל בשר ואי דלא חל איסור בב"ח על איסור נבילה הא י"ל דחשוב איסור ב"א דאי לאו האיסור בב"ח היי האיסור נבילה פקע פ"י ביטול. ורק ע"י שיש בלא"ה איסור משום בב"ח שוב גם האיסור נבילה לא בטל אבל עכ"פ כל חלות איסור נבילה הוא ע"י האיסור בב"ח ושוב חשוב איסור ב"א ושוב לא נשמע טע"כ בכל איסורין אך באמת י"ל לפמ"ש המהרש"ל יבמות דל"ג דדוקא בע"מ שחתך אצבעו בסכין טמאה אז חשוב ב"א אבל בנטמא מקודם אף דהי' מותר לעבוד בטומאה בקרבנות ציבור ואח"כ כשנעשה בע"מ אז נאסור מלעבוד מצד איסור טומאה ובע"מ בב"א אפ"ה כ' המהרש"ל כיון דלדידן טומאה רק דחוי' בציבור א"כ חשוב טומאה קדים ועיין שו"ת הרי"מ שכתב ענין זה כך מדעתי' דנפשי' ולא הביא דברי המהרש"ל א"כ גם הכא ביטל איסורין הוא רק בגדר דחוי' כמ"ש המפורשים והא לשי' הראב"ד אסור מה"ת לבטל איסור ושוב חשוב איסור נבילה קדים אף דאם לא נתעורר איסור בב"ח הי' הטעם של הנבילה בטל מ"מ עכ"פ ע"י שבשל בה חלב שוב האיסור נבילה לא בטל. וגם בלי איסור בב"ח הי' רק בגדר דחוי' שוב חשוב נבילה קדים ושוב לא חל איסור בב"ח ושוב נשמע מגע"נ דטכ"ע ד"ת בכל איסורין אך ד"ז אי ביטל איסור חשוב רק בגדר דחוי' י"ל דכ"ז א"נ דכל איסורי תורה התיעוב על החפץ א"כ שפיר גם בתערובות לא פקע התיעוב רק גזה"כ דא"י לאסור את רוב ההיתר אבל א"נ כשי' הריטב"א פ"ב מנדרים דכל איסורי תורה הם רק איסורי גברא. א"כ שפיר בתערובות דלא אסרה התורה בכה"ג חשוב בגדר היתר גמור ושוב י"ל הכא דשפיר חשוב איסור ב"א כיון דבלי בישול חלב הי' הטעם נבילה היתר גמור ע"י התערובות ונהי די"ל דכיון דבלא"ה נאסר משום בב"ח שוב איסור נבילה לא פקע אבל עכ"פ חשוב איסור נבילה עם איסור בב"ח בגדר איסור ב"א כמ"ש המהרש"ל שם דלמ"ד טומאה הותרה גם בנטמא מקודם ונעשה אח"כ בע"מ חשוב איסור ב"א לגבי קרבנות ציבור ולפ"ז י"ל לפמ"ש בשו"ת הג' מא"ס מסאטיניב ז"ל להבין סברת ר"י דאמר ח"ש אסור מה"ת כיון דחזי לאיצטרופי איסורא קאכיל הכוונה דהיתר לא ישוב להיות איסור וא"נ דעד גמר הכזית הי' היתר גמור שוב לא יוכל בגמר' להיות איסור וע"כ דגם מעיקרא באוכלו חצי זית הוא חלק מן האיסור ושוב יש בו עכ"פ איסור תורה. אך כ"ז א"נ דחשוב איסור חפצא ע"כ דגם משהו הראשון יש עליו שם איסור ואסור מה"ת אבל א"נ דכל איסורין הם רק איסורי גברא א"כ י"ל דח"ש היא היתר גמור דגם בגמר הכזית איסורו רק על הגברא. וכ"ז שלא אכל כזית לא אסרה התורה והארכתי בזה הרבה בחידושי ולפי"ז ניחא דרק לדידן דס"ל כר"י דח"ש אסור מה"ת. ע"כ משום דהוי חלק מן האיסור כסברת הג' מוהא"ס מסאטיניב ז"ל. וא"כ ע"כ דס"ל כל איסורין הם איסורי חפצא וא"כ גם ביטל איסור הוי בגדר דיחוי' א"כ שפיר יש ללמוד טכ"ע מגע"נ. ואין לומר דהגעלה היא מחשש איסור בב"ח דהא איסור בב"ח לא חל על איסור נבילה ואף דמשום איסור נבילה טע"כ לאו ד"ת מ"מ כיון דהוא רק משום ביטול והכא שבלא"ה יאסור משום בב"ח שוב איסור נבלה לא פקע וממילא לא חל איסור בב"ח ואף שי"ל דחשוב איסור ב"א דהא בלי איסור בב"ח הי' גם איסור נבילה פקע מ"מ כיון דביטול למ"ד דחשוב איסור חפצא הוא רק בגדר דיחוי' א"כ חשוב איסור נבילה קדים כמ"ש המהרש"ל ושוב לא חל איסור בב"ח ושוב נשמע מגעל"נ דבכל איסורין טכ"ע ד"ת. אבל הכא בש"ס הוא מימרת ר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת ע"כ דס"ל כל איסורין הם איסורי גברא. א"כ שוב ע"י ביטול הוי היתר גמור. א"כ לדידי' א"א ללמוד טכ"ע מגע"נ דהא י"ל דההגעלה הוא מחשש שמא בישל העכו"ם בשר נבילה והישראל חלב ובב"ח לכ"ע טכ"ע ד"ת. ואף שי"ל דלא חל איסור בב"ח על איסור נבילה מ"מ כיון דמצד איסור נבילה טע"כ לאו ד"ת שוב חל איסור בב"ח. ואף שי"ל דהא אף א"נ טע"כ לאו ד"ת מ"מ הוא מדין ביטול., והכא דבלא"ה יאסור משום בב"ח שוב איסור נבילה לא בטל וכסברת רב"א לענין גיד של קודש אבל כיון דלר"ל במקום דבטל הוי היתר גמור א"כ בלי איסור בב"ח הי' חשוב היתר גמור דאיסור נבילה פקע לגמרי ע"י ביטול ושום נהי דע"י איסור בב"ח גם איסור נבילה לא בטל מ"מ חשוב איסור ב"א ושוב לא נשמע כלל דטכ"ע ד"ת בשאר איסורין די"ל דהחיוב הגעלה הוא מחשש איסור בב"ח וא"כ אי ר"ל יסבור טע"כ ד"ת ע"כ דיליף ממשרת ושוב יהי' מלקות ג"כ ושפיר קאמר הש"ס דנשמע דר"ל ס"ל טכ"ע לאו ד"ת דאי סובר טכ"ע ד"ת ע"כ דחייב מלקות ג"כ ומיושב שפיר קושית הגרע"א ז"ל וז"ב:
ה] עוד י"ל בישוב קושית הגרע"א ז"ל על דרך הנ"ל דבאמת היכי אפשר ללמוד טע"כ מגע"נ שמא הטעם משום חשש שמא בישל העכו"ם בשר נבילה והישראל יבשל חלב אך י"ל דלא יחול איסור בב"ח על איסור נבילה אף דמצד איסור נבילה טכ"ע לאו ד"ת מ"מ עיקרו משום ביטול ברוב והסברא דאין רצון התורה שמיעוט איסור יגבור על רוב היתר וא"כ הכא דאי יתבטל איסור נבילה יאסור משום בב"ח שוב בכה"ג לא כתבה התורה דין ביטול ושוב נשאר איסור נבילה ולא יחול איסור בב"ח ול"ח ב"א דביטול הוא רק דחוי' וחשוב נבילה קדים. אך עיקר סברת בעל חי' הרי"מ דביטול הוא משום דא"א לאסור רוב היתר בשביל מיעוט איסור. כ"ז היא דוקא למ"ד איסורין אין מבטלין זא"ז שפיר י"ל דרק איסור בהיתר בטל דהתורה לא רצתה להפסיד רוב היתר בשביל תערובות מיעוט איסור. ממילא היכי דגם ע"י ביטול יתעורר איסור אחר שפיר לא בטיל וא"כ שפיר נלמד טכ"ע מגע"נ וי"ל דהוי רק עשה. אבל הש"ס שפיר קאמר לר"ל דס"ל איסורין מבטלן זא"ז אף דל"ש סברת בעל חי' הרי"מ דהא בשני איסורין בלא"ה יש עליו איסור ועכצ"ל דמיעוט לגבי רובא כמאן דליתא. א"כ אם אפ"ה יסבור טכ"ע ד"ת ע"כ דא"א ללמוד מגע"נ די"ל שס הטעם מחשש בישל בב"ח ולא שייך לומר דלא וחול על איסור נבלה ז"א דאיסור נבילה בטל ברוב אף דע"כ יאסור משום בב"ח ול"ש סברת חי' הרי"מ מ"מ לא גרע מתערובות איסור באיסור דג"כ בטל ברוב ושוב לא נשמע טכ"ע מגע"נ. ואם אפ"ה יסבור טע"כ ד"ת ע"כ דנילף ממשרת ושוב לוקה ג"כ וממ"נ קאמר הש"ס דצריך להיות חייב מלקות או משום דאיסורין אין מבטלין זא"ז או משום טכ"ע וא"ש הכל כסיד:
ו] בש"ס פסחים ד"ו ע"ב פריך הש"ס וכי משכח לה לבטל ומשני דלמא משכח לבתר זמן איסורו ולא מצי מבטל דא"ר אלעזר שני דברים אין ברשותן של אדם ועשאו הכתוב כאלו הן ברשותו. ונבטלו בשית ומשני כיון דאיסורא דרבנן טלה כדאורייתא דמי' ולא מצי מבטל דא"ר גידל איר חייא בר יוסף אמר רב המקדש משש שעות ולמעלה א"ח לקידושין ובש"ס שם דכ"א קאמר אהא דתנן במתני' עבר זמנו אסור בהנאתו ל"צ לשעות דרבנן דא"ר גידל אמר ר' יוחנן המקדש משש שעות ולמעלה א"ח לקידושין וקשה מדוע הכא המימרא בשם ר' יוחנן ושם בד"ו מביא המימרא בשם רב. וקודם שנבוא לתרץ ד"ז נקדים מה שיש להעיר עפ"י הנודע סברת בעל ברכת אברהם שרוצה לחדש דלמ"ד חמץ הוא מהנשרפים י"ל דיועיל ביטול אף אחר לזמן איסור דהא יוכל להנות מאפרו וחשוב כאילו יש לו זכות בהאפר ושוב מועיל ביטל. והגם שכ' הרשב"א ז"ל קידושין נ"ז די"ל דנהי דיוכל להנות מאפרן מ"מ חשוב בכלל דשלב"ל ואע"פ דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי מ"מ בדבר שהגוף משתנה חשוב כפנים חדשות. אך כתבתי בספרי ח"א סי' צ"ט די"ל כיון דמחויב לשרפו כדי לקיים מצות תשביתו שוב י"ל כל העומד לשרוף כשרוף דמי ובמידי דמצוה אמרינן כל העומד כמ"ש התוס' סוטה דכ"ה וא"כ שפיר חשוב ברשותו. והנה עוד כ' בברכת אברהם שם די"ל דב"י אינו חידוש דחשוב שלו לפי שיוכל להנות מאפרן אך באמת י"ל דחשוב דשלב"ל רק שי"ל דמכח דמצוה לשורפו אמרינן כל העומד וכ"ז אחר דגילתה התורה דיש ב"י ועומד לשרפו א"כ הוי כאלו כבר שרפו ויש לו זכות באפר וממילא י"ל דמועיל לקידושין אבל אכתי א"צ לעבור בב"י דאי ליכא ב"י שוב אינו עומד לשרפו ושוב חשוב אינו שלו וא"צ לעבור בב"י. אך באמת כתבתי שם דבאמת עשה דתשביתו אינו חידוש דאי לא הי' מחויב להשביתו שוב הי' עומד להשהותו עד לאחר הפסח ושוב חשוב גל"מ ובחמץ עובר ע"י זכות גורם לממון. והגם דבתר דכתבה התורה תשביתו שוב אסור לשהותו ול"ח גל"מ ושוב ב"י דחל רק בפסח שוב הוי חידש אך שוב אחר שיש תשביתו שוב עומד לשרפו ושוב חשוב שלו ע"י זכות האפר ושוב י"ל דגם איסור ב"י אינו חידוש ושוב י"ל דמועיל ביטול אף לאח"ז איסורו. אך באמת י"ל כשיטת הריטב"א דהאפר חשוב הפקר והסברא דאיסורי הנאה שצריכין לבערו חשוב הפקר ושוב אף האפר חשוב הפקר אך י"ל דאיסור דרבנן עכ"פ ל"ח של הפקר דחז"ל לא הפקיעו החפץ מרשות בעלים רק הטילו איסור על הגברא שלא להנות ממנו כמ"ש המפורשים דאיסור דרבנן חשוב רק איסור גברא ושוב י"ל דהאפר יהי' חשוב שלו:
והנה בגוף הדבר שכתבתי די"ל דבאפר אף דחשוב דשלב"ל מ"מ כיון דמכח המצוה עומד לשרפו הוי ככבר בא לעולם מצינו כעין זה בש"ס חגיגה ד"ד בחציו עבד נהי דפטור מראי' משום שיש לו אדון אחר מ"מ למשנה אחרונה חייב בראי' דעומד לשחרר דמשוחרר דמי וה"ה די"ל דכיון דעומד לשרפו מכח מצוה אמרינן דהוי ככבר שרפו ושוב חשוב שלו ע"י זכות הנאת האפר אך באמת היקשו מהא דגיטין דמ"ב דמוכת דגם למ"א בהמית מי שחציו עבד די"ל דחייב ובתוס' חגיגה תירצו דשם כיון שמת אמ"ל דלא הי' עומד לשחרר אך בתוס' עירוכין תירצו דל"א כל העומד רק שם באמת צד חרות אין לו רק אדון אחד רק החסרון משום דרבו מעכבו מלעלות לרגל ולמ"א שוב אין מעכב ושוב חייב משום צד חרות ונצמח דעבד גמור אף במקום דכופין לשחרר אפ"ה לא יתחייב בראי'. ומש"ה במקדש חציו עבד אלאחר שאשתחרר דכופין לשחררו ואפ"ה ל"מ הקידושין וחשוב דשלב"ל ומש"ה מפורש בתוס' ב"ב דע"ט שי' הריב"ן דהא דלאחר שאשתחרר מיירי בחציו ב"ח ובמקום דכופין רק לר"מ מהני דחשוב עבידי דאתי אבל לרבנן אכתי חשוב דשלב"ל וא"כ ה"ה בחמץ נהי דמצוה לשרפו מ"מ אכתי חשוב אינו שלו דזכות האפר חשוב דשלב"ל אך לפענ"ד הסתירה שיש מתוס' חגיגה לתוס' עירוכין תלוי בפלוגתא דבמתני' יבמות ד"ע מפורש דפצוע רכא נשיהן לא יאכלו בתרומה ואם לא ידעה משנעשה פצוע דכא הרי אלו יאכלו. ובש"ס שם דע"ה קאמר ר"א מאן תנא משתמרת לביאה פסולה אכלה א"ר אלעזר במחלוקת שני' ור"א ור"ש הוא ור' יוחנן אמר אפ"ת ר"מ שאני הכא שכבר אכלה ור' אלעזר שכבר אכלה ל"א דאלת"ה בת ישראל שניסת לכהן ומת בעלה תאכל שכבר אכלה ור' יוחנן התם פקע קנייני' הכא לא פקע קנייני'. ולהבין סברת ר"א דמביא ראי' מבת ישראל שניסת לכהן ומת. וכי לא ידע הטעם דשם פקע קנייני' אך י"ל הכוונה שכבר אכלה היינו שכבר הי' לה זכות לאכול תרומה לא פקע זכות לעולם:
אך באמת י"ל כוונה אחרת בדבר עפ"י הנודע שי' כ"פ דאף דחופת נדה אינה קונה דוקא שם דאח"ז יהי' לה היתר א"כ בוודאי אין דעתו לבוא עלי' באיסור וחשוב חופה שאינו ראי' לביאה אבל בפסולות ע"כ דעתו לבוא עלי' באיסור ושוב לדידן חשוב בכלל ראי' לביאה וכמ"ש בתוס' ביצה די"ב דמי שרוצה לאכול איסור חשוב לגבי דידי' צורך ועיין בפמ"ג בפתיחה כוללת דמבשל איסור דרבנן ביו"ט ודעתו לאכלו דחשוב או"נ ועיין שו"ת זכרון כהנה דמש"ה קנה חמץ בפסח לוקה אף דאין זכי' בא"ה מ"מ כיון שרצונו לעבור איסור חשוב לגבי דידי' כהיתר ויש לו בו קנין ועיין שו"ת מהר"ם מינץ החדש מ"ש בישוב קושית התוספת קידושין נ"א א"כ לפ"ז בשלמא בכה"ג שקידש אלמנה או פצוע דכא שקידש אשה ע"כ דעתו לבוא עלי' באיסור דבלא"ה לא היו חל הקידושין דהוי קשאמ"ל כקושית התוס' קידושין ול"ש תירץ של מהר"ם מינץ שפיר חשוב משתמרת לביאה פסולה ולא אכלה אבל הכא שנשאה בהיתר א"כ אמרינן דאין דעתו לבוא עלי' באיסור ושוב ל"ח משתמרת לביאה פסולה אך סברת ר"א דא"נ זה הטעם משום שאין דעתו עוד לבוא עלי' באיסור א"כ נכוף אותו לגרשה דל"מ לשי' התוס' זבחים בחד תירוצא דבאשה שזינתה כיון דאין יכול לדור עמה כופין אותו לגרש א"כ ה"ה הכא דנכוף אותו לגרש ואף לשי' השני דאין לכופו לגרש מ"מ כ' בנוב"י דכ"ז בזינתה ברצון דבפשיעתה נאסרה עליו שפיר אין כופין לגרש אבל בזינתה באונס דלא פשעה במה שנאסרה עליו כופין לגרש מכ"ש הכא דמצידו נאסרה עליו שפיר נכוף אותו לגרש ושוב אמרי' דעומד לגרש הוי ככבר פקע קנייני' ודמי לאשת כהן שמת בעלה א"כ זה סברת ר"א דלר"מ משתמרת לביאה פסולה לא אכלה א"כ ממ"נ א"נ הסברא שכבר אכלה כפשוטו דאם פ"א הי' לה זכות לאכול תרומה לא פקע זכותו מעולם א"כ נימא אף במת בעלה תאכל דא"נ דשם לא אכלה דל"ח אשת כהן א"כ הכ"נ כיון דע"כ צ"ל דאין דעתו לדור עמה באיסור א"כ שוב נכוף לגרש והוי ככבר פקע קנייני' ור' יוחנן ס"ל דבאמת במת או גירשה לא אכלה רק הכא כ"ז שלא גירשה אף דנכוף לגרש אפ"ה ל"ח ככבר גירשה והא דחציו ב"ח חייב בראי' העיקר משום דצד חרות אין לו רק אדון אחד נשמע דר' יוחנן ס"ל דאף במקום דעומד לשחרר ל"ח כמשוחרר וה"ה דבעומד לגרש ל"ח ככבר גירשה. וה"ה דאף דעומד לשרוף אפ"ה, כ"ז שלא שרפו חשוב אינו שלו אף שיוכל להיות לו זכות בהאפר ע"מ חשוב דשלב"ל. ועפי"ז הכל ניחא דבדף כ"א מפורש במתני' עבר זמנו אסור בהנאתו ומסיק בש"ס דלא נצרכה רק לשעות דרבנן וכוונת המתני' דגם בשעה ו' אין לו שום הנאה בחמץ אף לענין קידושין דהי' הו"א דבאמת יוכל לקדש דיוכל להנות מאפרן ומשום דעומד לשרוף ל"ח דשלב"ל ואף שי"ל דהאפר חשוב הפקר מ"מ ס"ד דהש"ס דכ"ז בשעה ז' דאסור מה"ת אז חשוב הפקר וממילא גם האפר חשוב הפקר. אבל בשפה ו' דמותר מה"ת עכ"פ ל"ח הפקר ונהי די"ל דכיון שהאשה לא תוכל להנות בו א"א להתקדש בו מ"מ ס"ד דהש"ס דתהי' מקודשת משום שתוכל להנות מאפרו ול"ח דבר שלב"ל וע"ז מביא דברי ר' גידל בשם ר' יוחנן דקאמר דגם בשעה ו' אינה מקודשת דלר' יוחנן לשיטתו סבירא לי' דאף בעומד לגרש אפ"ה לא חשוב ככבר גירשה וה"ה דל"א כל העומד לשרוף כשרוף דמי שוב חשוב זכות האפר דבר שלב"ל ול"מ בקידושין משום הכי אף בשפה ו' אינה מקודשת אך הכא בדף ו' ס"ד דהש"ס דגם אח"ז איסורו מועיל ביטול די"ל דפ"י זכות האפר חשוב שלו ולא חשוב דשלב"ל משום שמצוה לשורפו והוי ככבר שורפו וע"ז משני הש"ס דמצינו ר"א אומר שני דברים אינו ברשותו ור' אלעזר לשיטתו דסבירא לי' שם ביבמות דהיכי דכופין לגרש הוי ככבר פקע קנינו וא"כ הכא דעומד לשרוף מכח העשה דתשביתו דבלא"ה הי' חשוב גורם לממון ושוב אמאי קאמר שני דברים אינו ברשותו הא יש לו זכות האפר ומכח זה עובר בב"י ועכ"ח צ"ל דהאטר חשוב של הפקר ומש"ה ל"מ ביטול אחר זמן איסורו דנהי די"ל דכיון דעומד לשרוף הוי ככבר שרפו ויש לו זכות בהאפר מ"מ האפר ל"ח שלו רק של הפקר וע"ז פריך הש"ס ולבטל בשית כיון דהשתא קאי לר' אלעזר ולדידי' זכות האפר ל"ח דשלב"ל וצ"ל דהא דחשוב אינו שלו משום דא"ה חשוב של הפקר וגם האפר הוי הפקר וע"ז ס"ד דבזמן שאינו אסור רק מדרבנן עכ"פ ל"ח של הפקר. ונהי דהיכי דלא תוכל להנות ממנו אינה מקודשת אבל הכא תוכל להנות מן האפר ומכח המצוה הוי כאלו הוא כבר אפר וע"ז לא מצי להביא מהא דאמר ר' יוחנן המקדש משש שעות אינה מקודשת די"ל דרק ר' יוחנן לשיטתו דס"ל דאף דבמקום דעומד לגרש ל"ח ככבר גירשה וה"ה דעומד לשרוף ל"ח כשרוף א"כ לכך ל"מ בקידשה בשעה ו' משום דלא תוכל להנות ממנו וזכות האפר חשוב דשלב"ל אך השתא דקאי לר' אלעזר דס"ל כל העומד א"כ זכות האפר ל"ח דשלב"ל א"כ יועיל ביטול לאחר שעה ה'. ומשני דמצינו ר' גידל בשם רב בשעה ו' אינה מקודשת ולרב תיקשו הא תוכל להנות מהאפר ואף שאפשר דקאי בסברת ר' יוחנן דל"א כל העומד אבל רב ס"ל בב"מ דט"ז אדם מקנה דשלב"ל ושוב לא שייך תירץ הרשב"א ועכ"ח צריך לומר דגם בזמן האסור רק מדרבנן אפ"ה חשוב של הפקר דגם איסור דרבנן לשיטת כמה פוסקים חשוב איסור חפצא ושוב ל"מ אף אם יקדש אחר שכבר נעשה אפר משום דהאפר חשוב של הפקר. וא"ש מה דהכא דקאי לר' אלעזר הוצרך להביא המימרא בשם רב ומיושב הכל בס"ד כתבתי י' למב"י יומא דהלולא דרבינו הגה"ק מצאנז זי"ע:
מודעה רבה. כל מקום שנאמר בספרי שם עכו"ם או נכרי, הכוונה על העמים הקדמונים אשר לצבא השמים הי' עובדים.
המחבר