מהרש חלק ב· רבי שמואל אנגל
סימן עב
להרב הגדול החו"ב וכו' כש"ת מו"ה דוב בעריש נ"י מוצד"ק דעמביץ וע"א:
בדבר שאלתו שהעידו ב' עדים לפני הבד"צ שבחור א' העמיד אותם אחורי הגדר לראות שיקדש בתולה אחת ועמדו שמה וראו שהבחור עמד עם הבתולה בתוך הגדר והטבעת הי' על אצבעה ולקח הבחור הטבעת מידה וקידש אותה כדמוי' והם ראו אותו והוא ראה אותם אך אינם יודעים אם גם הכלה ראתה אותם ושניהם הגידו בלשון א' ממש והגב"ע הי' שלב"פ הכלה והחתן אומר כי הוא קנה זה הטבעת ונתן לה במתנה רק אח"כ נתנה לו במתנה לקדשה ואח"כ באה הבתולה לפני הבד"צ ואמרה שהכל שקר וכפי הנשמע העדים הם מקלי הדעת והעידו ב' אנשים כשרים לפני הבד"צ על הע"ק שראו את א' מהם שעשן ציגאר בשבת אך לא ראו זאת בפעם אחת רק כ"א מהם ראה זאת בפעם אחר גם עד השני עכ"פ מוחזק לריק ופוחז זה תורף שאלתו:
והנה יש בזה כמם ספיקות א' מצד הקב"ע שהי' שלב"פ הכלה ב' מצד שלא נתבאר בשאלתו אם הי' דו"ח בהעדים ג' מצד שהם ריקים ופוחזים ועכ"פ הם בכלל עוברי עבירות דרבנן ד' מצד שנתברר שאחד מהע"ק הוא מחלל שבת במלאכה ד"ת ה' מצד הטבעת שהי' של הבתולה ואף לפי"ד החתן שהוא נתן לה הטבעת אבל עכ"פ כבר זכתה במתנה זו מקודם א"כ הוי כקידש בחפץ שלה ו' מצד דהע"ק בעצמם א"י אם ראתה אותם בשעת קבלת קידושין וכפי הנראה בטח לא ראתה איתם דהא נראה שבכוונה הטמין עדים אחורי הגדר כדי שלא תראה אותם וע"כ ידע שאם תראה את העדים לא תתרצה בקידושין ובכ"א מהפרטים יש הרבה לדבר והנה מצד הקב"ע שהי' שלב"פ הכנה באמת לכתחילה הי' צריך לקב"ש בפניה כמפורש ברמ"א אה"ע סי' י"א סעיף ד' דאין לקב"ע זנות שלב"פ אך בדיעבד נודע שיטת המאירי דבאיסורין מקב"ע שלב"פ בע"ד ובפרט לשי' הרשב"א בחידושיו לב"ק דבממון מהני מה"ת קב"ע שלב"פ בע"ד דעיקר קרא דוהעד בבעליו הוא רק בד"נ א"כ במידי דמה"ת מהני בממון אמרי' דקידושין דמי לד"מ כמ"ש הב"ש שם דדוקא לענין דו"ח דמה"ת אף בממון בעי דו"ח ורק מטעם נע"ד הקילו ובעידי זנות אוקמא אד"ת אבל לעני עדות מיוחדת דמה"ת מועיל בממון א"כ ה"ה בזנות מהני עיי"ש א"כ ה"ה לענין קב"ע שלב"פ א"נ דמה"ת מהני בממון א"כ ה"ה דמהני בעידי זנות הגם דבאמת מוכח בר"ן פ' מי שאחזו דל"מ עדות מיוחדת בקידושין והטעם כיון דנצמח מזה ד"נ והב"ש כ' שם הטעם דכיון דלא הי' בכ"פ רק ע"א א"כ לא נתכוונה לקידושין ובאמת המהרי"ט מפרש התוספתא דכ"א אומר שנתקדשה בפניו ובפני עוד אחד והשני אינו לפנינו ולשי' התה"ד ומהרש"א כתובות דכ"ג בכה"ג צריכה גט לכתחילה רק נהי דהמהרי"ט לא חש לזה אף לכתחילה אבל עכ"פ אי הי' מצטרפין לעדות שוב הי' עדות מעליא ונשמע דעדות מיוחדת ל"מ בקידושין וה"ה די"ל דל"מ בזנות. והנה מ"ש המפי' להעיר דתיפשיט מתוספתא זו דא"ח לקידושין בע"א ע' בח"ס מ"ש בזה. אך באמת ע"א בהכחשה לאו כלום א"כ שפיר כשהאשה מכחשת צריכין לצרף העדים ושוב א"מ דדמי לד"נ ול"ק קושיות הב"ש דבלא"ה בכ"פ הי' רק ע"א ז"א דקאי לשי' הסמ"ג דחוששין לקידוש בע"א ורק מצד הכחשת האשה מותרת ושוב אם הי' מצטרפין העדות לא הי' מועיל הכחשת האשה וא"ש דאדרבה מתוספתא זו יש ראי' דחוששין לקידושין בע"א דבלא"ה לא הי' צריך להשמיענו הדין דא"צ גט דהא בכ"פ הי' קידושין בלי עדים וז"ב:
נחזור לדברי הב"ש דעדות מיוחדת כיון דמהני בממון מה"ת ה"ה דמהני באיסור זנית וה"ה שי"ל לענין קב"ע שלב"פ א"נ דמה"ת מהני בממון קב"ע שלב"פ ה"ה דמהני בקידושין וע' שי"ת רעק"א סי' צ"ד שפלפל דקידושין דמי לד"מ לענין נמצא קא"פ למ"ד דמהני קידושין בע"א נשמע דעכ"פ בקידושין בוודאי י"ל דמהני קב"ע שלב"פ בדיעבד ובפרט דלשי' כמ"פ גם בממון מהני בדיעבד קב"ע שלב"פ בע"ד כמפורש בחו"מ סי' כ"ח מכ"ש בקידושין לחומרא בוודאי דמהני קב"ע שלב"פ וע' שו"ת רעק"א סי' צ"ה וסי' צ"ט שהאריך בזה דעכ"פ בדיעבד מהני באיסורין קב"ע שלב"פ הגם שפלפל שם די"ל דאיסור חמיר מממון ואף שלחו אחריו ולא בא לא יועיל דרק בממון מכח הפבד"ה מועיל אבל עכ"פ להלכה הביא בשם הרדב"ז וכמ"פ דבקידושין מהני אף שלב"פ האשה וכמ"ש בשו"ת נובי"ק סי' ע"ב דמה"ת מהני אף שלב"פ ולענין איסורא אוקמי אד"ת וגם דעכ"פ הי' אפשר לקב"ע עוד הפעם בפני' וקיי"ל דחוזרים ומגידים בפניהם ול"א דעביד לאחזוקי דיבורו וכמ"ש בנה"מ סי' ל"ג לחלק בטו"ט. ובפרט אף א"נ דיש לחוש לעביד אינש לאחזוקי דיבורו וכמ"ש כמ"פ לענין חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה דאם כבר אמרה שלב"פ בעלה שוב ל"מ אף באמרה אח"כ בפני בעלה כנודע מפלוגתת הרשב"א והריב"ש הובא באה"ע סי' י"ז וע' שו"ת נובי"ת סי' צ"א מה שהעיר מכתובות דכ"ב. אפ"ה י"ל כ"ז היכי דרוצין להוציא ממון או להתיר אשה שהיתה בחא"א עד עכשיו שפיר י"ל דבשביל חשש דעביד אינש לאחזוקי דיבורו ל"ח בירור ול"מ עדותן אבל לחומרא שפיר מועיל העדות דעכ"פ יש ס' שמא העידו באמת ע"כ מצד קב"ע שלב"פ קשה להקל. והנה מצד שלא הי' דו"ח כראוי הנה באמת מבואר בש"ע סי' מ"ב דע"ק ל"צ דו"ח ודוקא עידי זנות בעי דו"ח אך באמת כ' הב"ש שם דבאם האשה מכחשת בעי דו"ח ובפרט אף א"נ דל"צ דו"ח מ"מ לא עדיף מד"מ דבעי מה"ת דו"ח וא"כ י"ל כיון דבאמת הי' קב"ע שלב"פ ורק שכתבנו דכיון דמה"ת מהני קב"ע שלב"פ א"כ ע"י חומרת חז"ל דבעי קב"ע בפניה א"א להקל עי"ז באיסור ד"ת אבל הכא ממ"נ ל"מ העדות מה"ת ל"מ לפי שהי' בלי דו"ח ולענין דרבנן דל"צ די"ח שוב מדרבנן ל"מ כיון שהי' קב"ע שלב"פ וכמפורש ברמ"א סי' מ"ב דקידש קידושי דרבנן לפני פסו"ע דרבנן ל"צ גט דדרבנן מהני לדרבנן עיי"ש אך באמת כתבתי דמצד קב"ע שלב"פ אין לפסול העדות דבדיעבד קיי"ל דמהני קב"ע שלב"פ וגם שיש עצה לחזור ולקב"ע א"כ אזדא ממ"נ הלז אך עכ"פ י"ל דבהאשה משכחת דבעי דו"ח ובפרט בנ"ד ששניהם אמרו בלשון א' ממש ובכה"ג חשיב כדין מרומה כמפורש בחו"מ סי' כ"ח סעיף י' וא"כ בדין מרומה גם בד"מ בעי דו"ח אך באמת כ' כמ"פ דגם בדין מרומה רק להקל ל"מ עדות בלי דו"ח אבל להחמיר גם בדין מרומה מועיל העדות אף בלי דו"ח וע' במרדכי סנהדרין ר"פ אד"מ שכ' דעכ"פ גם בעדות בלי דו"ח אף במקום שהאשה מכחשת דחשיב כדין מרומה דאלת"ה תמוהים דברי המרדכי שם כמ"ש בשו"ת מהרש"ם ח"ב סי' רכ"ו ואפ"ה פסק דצריכה גט מחמת חשש לעז א"כ גם מצד זה קשה להקל:
והנה מחמת שהעדים הם בכלל ריקים ופוחזים מכח זה קשה להקל דזה לכל היותר ל"ח רק בכלל פסולי דרבנן וקיי"ל דקידש לפני פסו"ע חוששין לקידושין וצריכה גט הגם די"ל כיון דעכ"פ מה"ת בעי דו"ח גם בממון ומכ"ש בקידושין ובפרט בשהאשה מכחשת עכ"פ מה"ת בוודאי צריכה דו"ח ונהי שכ' המרדכי דעכ"פ מחשש לעז צריכה גט אבל עכ"פ לא עדיף מקידושי דרבנן וכיון שהי' פסו"ע דרבנן א"כ בקידושי דרבנן לפני פסו"ע דרבנן ל"ח לקידושין. אך באמת י"ל דל"ח אף בכלל פסו"ע דרבנן דקיי"ל בפסולי דרבנן מחמת עבירה דרבנן בעי הכרזה כנודע מדברי המ"ל בהלכות מלוה ולוה מה שפלפל בזה ובדברי המהרי"ט ומחלק דאם נפסל מדרבנן מחמת שעבר עבירה ד"ת רק שאין בו מלקות אז ל"צ הכרזה אבל בלא עבר רק עבירה דרבנן אז בלא הכרזה לא מיפסל אף מדרבנן א"כ שוב אזדא הממ"נ ואף דנודע שיטת כמ"פ דרק לענין ממון בעי הכרזה משום פסידא דלקוחות אבל לענין איסור ל"צ הכרזה אך באמת כמ"פ חולקים ע"ז ועי' שו"ת רעק"א סי' צ"ד ובשו"ת בי"ש ובשו"ת מהרש"ם ס"ד שהאריכו בזה ע"כ גם מצד זה קשה להקל:
והנה מצד שהעידו על א' מהע"ק שחילל שבת במלאכה ד"ת א"כ בודאי דנתבטל עדותו וא"כ נהי דעכ"פ נשאר עד השני שאינו רק פסול מדרבנן אך באמת מטעם זה הי' מקום להקל כיון דעכ"פ לרוב שיטת הפוסקים בקדושי ע"א בהכחשה לכ"ע א"ח דבח"מ כ' דבמהר"ם פאדוואה חזר בו ואף אם נחוש דבע"א בהכחשה צריכה גט מ"מ לשיטת הנו"ב דרק מדרבנן חוששין לקדושין בע"א א"כ שוב גם עד הב' עכ"פ חשיב פסול דרבנן והוי קדושין דרבנן לפני פסו"ע דרבנן דודאי א"ח ואף שי"ל דהב' אינו אף בכלל פסולי דרבנן לפי שלא הי' הכרזה מ"מ באמת כבר הבאתי שי' הפוסקים דלענין איסור ל"צ הכרזה והכא דבלא"ה בע"א בהכחשה כמעט לכל הפוסקים ליכא חשש שוב יש לסמוך אשיטת הסוברים דלענין איסור ל"צ הכרזה ובפרט דשייך לומר נמצא קא"פ בטל כל העדות ואף דהב"ש כ' דלשיטת התוס' והרא"ש דבעי הגדה בב"ד א"כ בשעת ראיה הי' קדושין בעדים כשרים. אך באמת יפה כ' בא"מ דעכ"פ אם המקדש או האשה מכחשין א"כ בעי שיבררו בב"ד ע"פ עדות שוב אמרי' קא"פ מבטל כל העדות ובפרט דנודע שיטת הריטב"א דבקדושין לכ"ע נתבטל בקא"פ בראי' לחוד עי' קצה"ח סי' ל"ו ובפרט הכא דבלא"ה הוי ע"א בהכחשה ולרוה"פ ליכא חשש שוב אפשר לצרף גם זה ההיתר מצד קא"פ:
אך לכאורה י"ל דכיון שלא ראו שני העדים בפ"א שחילל שבת במלאכה ד"ת רק כ"א ראה ביחוד א"כ שוב י"ל דע"י עדות מיוחדת אין לפסול את האדם אך באמת מבואר ברמ"א סי' י"א דגם בעדי זנות מהני עדות מיוחדת כמ"ש הב"ש דכיון דמה"ת מהני עדות מיוחדת בממון שוב גם בזנות מהני וגם לענין קדושין דעת כמ"פ דמהני עדות מיוחדת ורק בתוספתא קאי למ"ד המקדש בע"א א"ח לקדושין עי' שי"ת רח"כ סי' ט' ושו"ת נוב"י קמא סי' ע"ב ובפרט דעכ"פ מפורסם שהעד הוא קל וריק בכה"ג כ' התב"ש דאם הטבח כבר נכשל יוכל לפוסלו אף ע"י ע"א ומכ"ש ע"י עדות מיוחדת והגם דיש לפקפק הואיל שהעדות לפסול הע"ק הי' שלב"פ וידוע מ"ש הפוסקים דאף א"נ דבאיסורין מקב"ע שלב"פ זה דוקא במידי שהוא לאפרושי מאיסורא אבל ליפסל שו"ב ולהוציאו מחז"כ ל"מ שלב"פ א"כ ה"נ י"ל דל"מ העדות שלב"פ להוציא את העד מחז"כ ועי' נוב"י קמא סי' ע"ב שהרחיב הדיבור בזה ופלפל בדברי הריב"ש שדעתו דע"י הזמה שלב"פ מיפסל לעדות עכ"פ. אך באמת י"ל חדא כיון דעכ"פ נתברר לכל העולם שעכ"פ הוא ריק ופוחז ומיפסל עכ"פ מדרבנן וכבר כ' המהרי"ט והפנ"י דמי שפסול מדרבנן איתרע חז"כ שלו אף מה"ת ונהי דבפסול דרבנן חוששין לקדושין מ"מ כיון דאינו נגד חז"כ שוב מהני קב"ע שלב"פ ג"כ ובפרט דקודם שהעיד לפסול העד שלחו אחריו ולא בא א"כ בכה"ג מבואר בחו"מ סי' כ"ח דמקב"ע אף שלב"פ הגם דבשו"ת רעק"א סי' צ"ט פלפל דרק בממון יועיל שלחו אחריו ולא בא מטעם הפבד"ה אבל באיסור לא אך לבסוף מסיק דגם באיסור עכ"פ מהני בדיעבד שלחו אחריו ולא בא:
והנה מצד שהטבעת הי' כבר שלה א"כ הוי כמקדש בחפץ שלה אך באמת מפורש באה"ע סי' כ"ח דהשואל חפץ וקידש בו אם המשאיל ידע שלצורך קדושין אמרי' דהקנה באופן המועיל ואף שי"ל דאשה לא ידעה לאקנויי כמפורש בש"ס גיטין ד"כ ע"ב אך באמת קיי"ל דגם בטבלא שלה מגורשת ולשי' רוה"פ אמרי' אשה ידעה לאקנויי עי' באה"ע סי' ק"כ וסי' קכ"ד והגם דלשי' הרשב"א ז"ל הטעם משום דבשלה נמי אקנויי רבנן אך לשי' רוה"פ הטעם משום דאמרי' אשה ידעה לאקנויי ועי' שו"ת ח"ס סי' פ"ב וסי' פ"ו שכ' להדיא דבשאל טבעת מהכלה מהני הגם דסברא השניה שכ' שם משום דנתקדשה בהנאת קישוט השו"פ הוא תמוה דכ"ז בשאל טבעת מאיש אחר ומקדשה בהנאת קישוט מהני דהוי אצלה הנאה מחודשת אבל בטבעת שלה ליכא גבה הנאה מחודשת וכמ"ש בתוס' קידושין דמ"ז ע"ב דמש"ה במלוה דאחרים מקודשת לפי שיש לה הנאה מחודשת אבל במלוה דידה דאין לה הנאה חדשה א"מ עיי"ש אבל עכ"פ להלכה כ' הח"ס דאמרי' אשה ידעה לאקנויי ולא חש אף לחומרא לקדשה שנית מכ"ש להקל בוודאי דאין מגרע מה שהי' שלו מטעם דאמרי' אשה ידעה לאקנויי:
והנה מצד דהע"ק בעצמם א"ו אם הכלה ראתה אותם הנה באמת אם לא ראתה אותם א"כ מבואר ברמ"א דבכה"ג ל"ה קידושין ואף דברמ"א כ' דרק באומרת לשחוק כוונה אז ל"ה קידושין אבל אם כופרת לגמרי חשיבה הוחזק כפרן אך בח"מ וב"ש דחו דבריו דאף אם באמת כוונה לקידושין מ"מ לשי' המהרי"ט ל"מ וע' שו"ת ח"ס סי' ק' שכתב דהמהרמ"פ מיירי דראתה ע"א רק את השני לא ראתה דאז באמת בע"א כי הב"ח דמועיל טענת לשחוק נתכוונתי:
אך עכ"פ אין מבורר שבאמת כוונה לשחוק דיוכל להיות שהיא סברה דקידושין בע"א מהני נהי דאם טענה שלשחוק כוונה מה ימנא אבל אין בירור כ"כ כיון דהיא מכחשת ונתברר שקרה עפ"י שנים שוב אמרי' דלא כוונה לשחוק כיון דעכ"פ ראתה ע"א אבל היכי דלא ראתה שום עד א"כ לא משכחת כלל קידושין א"כ אף שהוחזקה כפרנית במה שאמרה שלא נתקדשה כלל מ"מ עכ"פ ליכא חשש קידושין וע' שו"ת א"צ להג' מסוגיט ז"ל סי' כ"ח שהאריך בזה ולא הרגיש מדברי הח"ס אך לכאורה י"ל דאם הע"ק א"י אם ראתה אותם ויוכל להיות שראתה אותם א"כ הוי עכ"פ ס"ק ונודע מ"ש בר"ן פ"ק דקידושין דבס"ק ל"מ ח"פ הגם די"ל דשם הוי ס' דדינא ושייך לומר בשביל חזקה לא ישתנה הדין וע' במהרי"ט פ"ק דקידושין ובפמ"ג בפתיחה לטריפות אך נודע מ"ש בתוס' כתובות דכ"ג דבזרק לה קידושין ס' קרוב לה איתרע ח"פ הגם שכ' הפנ"י והא"מ דרק חשש דרבנן יש בזה ושוב הי' אפ"ל דקידושי דרבנן לפני פסו"ע דרבנן א"ח לקדושין ובפרט הכא י"ל דהאשה מהימנא לומר שלא ראתה העדים דהיכי דלפי דבריה לא התחילו הקידושין א"כ כבר כ' הגה"מ דבכה"ג ע"א מהימן לומר שנתכוין לקדשה לראובן ושם בלי דיבור השליח לא הי' לנו שום ס' בדבר שמא קידש עבור אחר אפ"ה מהימן מכ"ש בנ"ד שגם בלי דיבורה להע"ק גופא יש ס' שמא לא ראתה אותם והיכי דכבר נולד ס' אף בלי דיבורה לכ"ע ע"א מהימן אף נגד ח"א ואף שיש לחוש דבדשב"ע אף בלי ח"א ג"כ ל"מ מ"מ דעת רוה"פ אינו כן כמ"ש בתוס' יבמות דפ"ח וגיטין ד"ב ובפרט דשיטת התוס' שם דלהתיר גם בדשב"ע ע"א נאמן א"כ בוודאי דנאמנת לומר שלא ראתה העדים ובפרט שיש עוד לומר דהכא עדיף דבאמת הטבעת הי' שלה ורק אם מכוונת לקידושין אמרי' אשה ידעה לאקנויי ומקנית לו הטבעת בקנין גמור וחשיב חפץ שלו והכא אם באמת לא ראתה העדים ולא נתכוונה לקידושין א"כ לא הקנתה לו כלל הטבעת אף על שעה אחת וא"כ ס' אם יצא החפץ מרשותה א"כ יש לאוקמי אחמ"ק דלא הקנתה לו כלל ונודע מ"ש בתוס' ב"ב דס"א דבמידי שסופו לחזור אף כשהוא תח"י השואל והס' אם כבר כלתה זמן השאלה לא אזלינן בתר חזקת מי שמוחזק בו עכשיו רק בתר חמ"ק ואף דבתוס' ב"מ דק"ג כ' להיפך כנודע והמלמ"ל כ' דרוה"פ החליטו כסברת התוס' ב"מ וע' בקצה"ח סי' מ"ב:
אך כ"ז אם הוא עדן ברשות השואל אבל הכא עתה האשה מוחזקת בהטבעת וגם חמ"ק הי' שלה א"כ החמ"ק מסייע דמעולם לא יצא מרשותה ובוודאי דנאמנת לומר שלא ראתה העדים דשני חזקות מסייע לה ח"פ וחמ"ק ושני חזקות עדיף מרובא לשי' הריב"ש ובוודאי דמועיל אף בדשב"ע ובפרט בנ"ד דלהע"ק גופא יש ס' שמא לא ראתה אותם ולא נתכוונה לקידושין ולא הי' כלל הטבעת שלו א"כ לא דמי להא דס' קרוב לה דשם עכ"פ ראו בוודאי ענין קידושין שהי' טבעת שלו אבל אם הס' על גוף הטבעת בכה"ג בוודאי מועיל הח"פ ובפרט שמצד צירוף כל הני טעמי שכתבתי תי לעיל ג"כ יש די להתיר האשה בלי גט אך לחומר הנושא ישאל עוד לרב גדול א' בתוי"ר ואם יסכים להתיר וגם כת"ה בצירוף החה"צ שליט"א תסכימו לזה אזי גם אנכי מצטרף להתיר כנלע"ד בס"ד דינא:
בעה"ח ב' ויקהל תרסח"ל ראדימושלא והנני ידידו.