אור ברסלב
מהרש חלק ב סימן עא

מהרש חלק ב· רבי שמואל אנגל

סימן עא

סימן ע

להרב המאה"ג חו"ב כש"ת מו"ה ברוך נווינד נ"י מוצדפה"ק:

בדבר שאלתו באיש ואשה שנולד ביניהם קטטות ובאו לפני הבד"צ והאשה תבעה נדוניא וכתובה העולה סכום רב וקבלו בקגא"ס לפשר ביניהם ופסקו הבד"צ שתקבל פחות מכפי שתבעה היינו שתמחול לו חלק מכתובתה ותקבל ממנו גט אחר שיתן לה הסכום שפסקו הבד"צ אך נכתב בהפסק שמחויב להשליש המעות עד ר"ח סיון תר"ס והגט יהי' בר"ח אב שנה הלז ובאם לא יסלק לזמן הלז אזי הפשר בטל וקודם ר"ח סיון הי' שם שריפה גדולה ונשרף רוב העיר ועי"ז הי' דוחק למצוא מעות כמובן ועי"ז לא סילק הבעל המעות לזמן הלז ובפרט כי לא תבעו אותו צד השני שיקיים הפסק וקודם ר"ח אב רצה להשליש המעות ונותן לה הגט והאשה לא נתרצתה לקבל הסך הלז באמרה כי יען לא קיים הפשר בזמנו בטל הפשר ואדעתא כי לא מחלה לו חלק מכתובתה ז"ת שאלתו בקצרה:

והנה מקור הדבר הוא מחלוקת דר"י וד"נ בירושלמי במקדש את האשה ע"מ שישא אותה ביום פלוני ונאנס ולא כנסה בזמנו דר"י אמר דמצי חזרה בה דנהי דנאנס הוא בקיום התנאי מ"מ מ"ל לאונסו עכ"פ היא לא נתרצית להתקדש רק באם יכנסנה ליום פלוני בשלמא אם היא קיבל עליו בקנס אם לא יכנוס ליום פלוני יתן לה מאה כסף שפיר אם נאנס פטור מן הקנס אבל עכ"פ אין עליה חיוב להנישא לו אח"כ ור"ל אמר דאונסא הוי כקיום התנאי ואנן פוסקין כר"י וע' בחו"מ סי' כ"א דאם א' אמר לחבירו אי לא אתינא ליום פלוני אתחייב לך מנה או אם לא אבוא ליום פלוני יהי' חובי מחול לך ונאנס אז פטור מן הקנס וגם החוב אינו מחול אף דמחילה י"ל דע"י אונסו של זה א"א לחייב את חבירו מ"מ כיון דהחיוב הי' ברור מקודם רק דעכשיו מחל לו בתנאי זה ובנאנס לא חל המחילה דאמדינן לדעתיה דאדעתא דהכי לא מחל לו ונשאר חיוב הראשון בתוקפו אבל להיפך היכי דחבירו קיבל עליו למחול לו חוב שכבר נתחייב לו ורק באופן שיקיים הוא התנאי זה אז אם לא קיים התנאי אף אם הי' אונס בקיום התנאי אפ"ה לא נמחל החוב דאדרבה אמדינן לדעתיה שחבירו לא מחל לו רק אם יקיים התנאי אף די"ל אונס רחמנא פטריה זה דוקא היכי דהחיוב נצמת ע"י ביטול התנאי אז אמרי' דבאונס ל"ח ביטול התנאי אבל הכא דהחיוב כבר הי' מקודם ורק ע"י קיום התנאי הי' נפקע החיוב א"כ בלא קיים אף ע"י אונס אפ"ה ל"ח כקיום התנאי ונשאר חיוב הראשון בתוקפו ומש"ה מפורש באה"ע סי' נ' דבקנסות שעושין בשידוכין אם נאנס האב שבתו ממאנת פטור מקנס אבל אם מתחייב א"ע בחיוב ברור להחתן ורק החתן נותן לו כתב שאם ישאו זא"ז ימחול לו החוב אז אף דבתו ממאנת מ"מ לא מיקרי קיום התנאי ולא פקע החיוב ברור שנתחייב לו ועיי"ש בחו"מ שכ' די"ל אומדנא דאדעתא שתמאן בתו לא קיבל עליו החיוב ואפ"ה י"ל כיון דהחיוב הי' בסתם י"ל דאין ס' מחילה מוציא מידי חיוב וודאי אף דאם נימא אומדנא א"כ הי' חיוב בטעות ומפורש בש"ס כתובות די"ב ע"ב דלענין כתובה בלא מצא לה בתולים וס' אם קודם אירוסין דחשיב ס' בהלוואה אף שכבר כתב לה כתובתה מ"מ כיון די"ל דהוי חיוב בטעות חשיב כס' בעיקר הלוואה:

אך באמת יש לחלק דבכתובה דלא ניתנה לגבות מחיים א"כ כ"ז שאינו מגרשה עדין לא התחיל החיוב וע' תוס' גיטין די"ג וב"מ ד"כ וכתובית די"ט שכ' דבכתובה ל"ש מעמ"ש ודעת כמ"פ דבכתובה ל"ש שדר"נ א"כ שפיר בנולד ס' אם זינתה א"כ הס' בעיקר החיוב אבל הכא דהחיוב מנה חל מיד בשעתה רק אי יהי' קיום התנאי אז ימחול לו המנה וכיון שלא נתקיים התנאי אף שהי' אונס מ"מ לא נוכל להפקיע חיוב ברור שחל כבר וע' שו"ת מהר"מ אלשיך סי' ל' ובשו"ת מהרי"ט ח"א סי' קל"א דבכה"ג בשידוכין שנתחייב מנה ורק אם ישאו זא"ז אז יופטר מהחוב ובאמת לא נתקיים התנאי ורק יש ס' בלשון המחילה כ' דס' מחילה אינו מוציא מידי חיוב וודאי ונודע מ"ש בט"ז סי' ע"ה לענין ס' פרע לו מטבע מזויפת דחשיב ס' בהלוואה וראי' מהא דמכר לו טבעת בחזקת זהב ואח"כ טוען הלוקח שנתן לו טבעת בדיל והמוכר א"י דחשיב ס' בהלוואה והפמ"א מחלק דשם אם נתן לו טבעת טוב א"כ מעולם לא הי' חיוב על המוכר להחזיר המעות דמיד שנתן לו המעות נתן לו בחזרה חפץ טוב חליפי המעות א"כ שפיר הוי הס' על התחלת החיוב אבל הכא דאף אם נחליט שנתן לו מטבע טובה עכ"פ הי' עליו חיוב מקודם אז כל ס' שיסתפק בפרעון מוקמינן לי' בחזקת חיוב הראשון ונשמע דהיכי דהס' על תחילת החיוב אף דוודאי קיבל ממנו המעות אפ"ה מס' א"א להטיל עליו חיוב כיון דאפ"ל שלא הי' עליו חיוב בשום פעם א"כ ה"ה הכא דא"נ דבאופן כזה שיאנס בקיום התנאי לא קיבל עליו החיוב א"כ לא התחיל החיוב בשום זמן ושוב י"ל דמהני טענת אונס:

אך באמת יש לחלק דשם מעולם לא הוחזק עניו החיוב דכ"ז שלא נודע לנו מזיוף המטבע או בחפץ לא ידענו משום חיוב רק אח"כ נולד לנו ס' אז שפיר מס' א"א להטיל חיוב דאדרבה מעולם הוחזקנו בחזקת פטור דרוב מטבעות וחפצים אינם מזויפים ורק בס' בפרעון נתעורר חיוב הראשון אבל הכא דידענו מהחיוב ומעולם הוחלטנו דאם לא יתקיים התנאי לא יופקע החיוב ורק עתה נולד לנו ס' אם התחיל החיוב י"ל כיון דכבר הוחלטנו החיוב מס' א"א להפקיע החיוב:

יצא דבאם באמת לא נתקיים התנאי אף מחמת אונס נשאר החיוב בתוקפו ובפרט היכי דבאמת מגיע ממון לחבירו ורק חבירו התנה עמו שבאם יקיים תנאי זה ימחול לו החוב שפיר בלא קיים התנאי אף מחמת אונס אפ"ה נשאר החוב בתוקפו דעל אופן זה נא מחל לו. יצא דז"פ באיש ואשה שנתקשרו בשידוכין וכ"א נתחייב סכום מעות ונאנס צד א' וא"י לסלק אז נהי דזה שאינו מסלק פטור מקנס ול"ח כעובר על השבועה כמפורש ביו"ד סי' רל"ב דבנשבע לפרוע לחבירו והעני דפטור מהשבועה ואין מחייבין אותו למכור ביתו וכלי תשמישו ומקורו משו"ת הרשב"א אבל עכ"פ חבירו איני מחויב לקיים הקשר דמה לו באונסו של זה הוא לא נתקשר עמו רק באופן שיתן לי החיוב בשלימות אך באם העביר המועד מהסילוק ואח"כ באמת רוצה לסלק בזה נחלקו הט"ז והש"ך בסי' רל"ו דהט"ז כ' דהיכי די"ל דהזמן הי' דבר שעיקר תלוי בו אז בהעביר הזמן נהי דאם הי' אונס במה שלא קיים התנאי בזמנו פטור מהקנס שקיבל עליו אבל עכ"פ חבירו פטור מלקיים הקשר אבל בשידוכין דקביעות הזמן הוי דבר שאין העיקר תלוי בו אז בעבר הזמן מחמת אונס ואם רצה אח"כ לקיים התנאי גם צד השני צריך לקיים הקשר דבזה אמרי' אומדנא דגם חבירו קיבל עליו החיוב אף אם יעבור הזמן מחמת אונס א"כ לשי' הט"ז אף בנתחייב לחבירו מנה והתנה שאם יקיים השידוך ימחול לו החוב והתנה זמן על קיום השידוך ועבר הזמן מחמת אונס ואח"כ רוצה לקיים השידוך דוודאי פטור מהחיוב דכיון דאמרי' דחבירו מחויב עוד לקיים השידוך וחל עליו חיוב שקיבל עליו לישא אותה מכ"ש דמהני מחילת המאה כסף כיון דבאמת מקיים התנאי וחבירו לא הקפיד דוקא על הקיום בזמן הלז א"כ לכאורה בנ"ד דהאשה מחלה לבעלה חלק מכתובתה ורק שנעשה קביעות זמן על סילוק מותר המעות וכיון שעבר הזמן מחמת אונס שהי' שריפה בעיר וזה בוודאי הוי דבר שאין העיקר תלוי בו דאיזה סברא יש שהקפידה ביותר על קביעת זמן כיון דעדן לא הי' זמן הגירושין ולא הי' מוסר המעות לידה א"כ בעבר הזמן מחמת אונס בדבר שאין העיקר תלוי בו א"כ גם צד השני צריך לקיים הפשר וממילא מהני מחילת כתובתה ואין לומר דמה לה באונסו עכ"פ היא לא מחלה רק אם יקיים התנאי ז"א דזה דוקא אם לא הי' מקיים התנאי כלל אז י"ל דאונס דידי' ל"מ להפסיד לדידה אבל בנ"ד דרצונו לקיים התנאי ומה שעבר הזמן בזה ליכא קפידא כיון דאין עיקר הדבר תלוי בזה וגם היא לא הקפידה דוקא על הזמן:

אך באמת לשי' הנקה"כ היכו דהתנאים הי' תיכף בתנאי על זמן אז אף בעבר צד א' מחמת אונס מ"מ חבירו פטור מלקיים הקשר דאונסא כמאן דעביד ל"א א"כ בנ"ד שהי' תנאי' בפירוש בשעת הפשר שישליש המעות קודם ר"ח סיון א"כ אף בהעביר מחמת אונס אפ"ה כיון דבטל ההתחייבות מצד השני לקיים הפשר ממילא יוכלה לתבוע ממנו כל דמי כתובתה אך לכאורה י"ל כיון דהוי ס' דדינא שמא כהט"ז וא"כ כיון דהבעל מוחזק בהמעות יוכל לומר קי"ל כהט"ז ועדן בידו לקיים התנאי ויועיל הפשר ואף דשטר כתובה בידה מ"מ ידוע שיטת רוה"פ דבס' נגד השטר מהני תפיסה היכי שיש לו טענה נגד השטר גופא ומקורם מש"ס ב"ב דקל"ב גבי בעיא בבריא היאך אי אמרי' דמחלה כתובתה ודעת הרי"ף דכיון דלא איפשט האבעיא שוב שטר כתובה בתוקפו וכמ"פ כ' דכיון דהס' אם גוף השטר נפקע מהני תפיסת הבעל ורק היכי דאין לו טענה על גוף השטר רק יש לו תביעה ממק"א דאינו זוכה בו רק ע"י תפיסה בזה דעת הש"ך ובתק"כ דל"מ תפיסתו היכי דחבירו יש לו שטר וגם בזה חולק באו"ת ועי' שו"ת נוב"י קמא חו"מ סי' ו' א"כ הכא דהס' על גוף הכתובה שמא פקע מותר החיוב דהפשר בתוקפו א"כ יוכל לומר קי"ל כהט"ז:

אך באמת י"ל דאף א"נ דשיטת הש"ך עיקר אפ"ה י"ל ע"פ המבואר בחו"מ סי' ע"ג דאם נשבע לחבירו לפורעו ביום פלוני דאע"פ שעבר הזמן עדן צריך לקיים שבועתו וכ' הסמ"ע והש"ך דמשמע דל"צ התרה על שבוע זו שעבר עליה שלא פרעו בזמנו די"ל דכונת השבועה הי' רק אם יתבענו בזמנו אבל בלא תבעו לא עבר על השבועה דהיכי דקבע זמן כונתו רק ע"י תביעה אך הט"ז כ' דגם בלא תבעו עובר על השבועה א"כ י"ל בנ"ד כיון דלא תבעו אותו שיסלק לזמן הלז א"כ ל"ח עובר על התנאי א"כ עדן בידו לקיים התנאי וא"כ ממ"נ הפשר קיים דא"נ כהט"ז דגם בלא תבעו עובר מ"מ להט"ז בנאנס בקיום התנאי בזמנו עדן צריך צד השני לקיים ההתחייבות וא"נ כהש"ך מ"מ הכא בלא תבעו ל"ח כלל כעבר אקיום התנאי וא"כ שוב הפשר קיים אך באמת י"ל דאף להש"ך דבלא תבעו ל"ח עובר על השבועה זה דוקא לפוטרו מעונש שעבר על שבועתו דכמו דבעבר מחמת אונס מיפטר דל"ח עובר דאמדינן לדעתי' דלא קיבל עליו החיוב אם יעבור באונס ה"ה בלא תבעו י"ל דע"ז האופן לא קיבל עליו החיוב אך אכתי ל"ח כקיים התנאי ושוב י"ל דחבירו א"צ לקיים הפשר דעכ"פ ל"ח כקיים התנאי ושוב אי נימא כהש"ך דאף בנאנס מלקיים התנאי בזמנו אפ"ה חבירו א"צ לקיים הקשר א"כ אף בלא תבעו עכ"פ ל"ח כקיום התנאי והנה בשו"ת נוב"י קמא יו"ד סי' סי' פלפל בזה היכי דלא סילק בזמנו ולא תבעו אי צד השני צריך לקיים הקשר וכ' שני סברות בדבר א' כמש"כ דעכ"פ ל"ח כקיום התנאי ב' דכיון דאין דרך החו"כ לתבוע בעצמם א"כ הי' צריך לקיים התנאי אף בלי תביעה א"כ לפ"ז בנ"ד דלא הי' תביעה לא מהאשה ולא מאביה י"ל דל"ח כעובר על התנאי אך לסברא הראשונה י"ל דגם בלא תבעו עכ"פ ל"ח כקיום התנאי א"כ שוב לשי' הש"ך נהי דהי' אנוס בקיום התנאי מ"מ ל"ח כמאן דעביד ושוב אין צד השני מחויב לקיים הפשר ואף בלא תבעו אפ"ה הפשר בטנ וחוץ לזה אף להט"ז דבעבר מחמת אונס חבירי מחיוב לקיים ם הקשר היכי דרוצה עתה לקיים התנאי ול"ד לסברת החמ"ח והב"ש לענין בת ממאנת דשם אינו מקיים התנאי כלל אז אף דנאנס מ"מ ע"ז האופן לא מחלה החיוב אבל הכא דבאמת עכשיו רוצה לקיים רק דעבר הזמן אז בנאנס שוב הפשר קיים:

אך זה גופא אי הכא חשיב אונס זה צ"ע והנה אף דמפורש ברמ"א יו"ד סי' רל"ב דבהעני ל"ח עובר על השבועה וא"צ נמכור ביתו מ"מ בשו"ת מהרי"ט סי' א' כ' דזה ל"ח אונס דעניות שכיח הו"ל להתנות וכמפורש בש"ס דאונס דשכיח ל"מ בשום מקום וע' מח"א הלכות שבועות סי' י"ב שהאריך כשיטת הרשב"א והרא"ש דעניות הו"ל אונס גמור ול"א בזה דהו"ל להתנות כיון דבידו לקיים הי' מעלה בדעתי דוודאי יוכל לקיים הדבר א"כ א"נ כשיטה זו שפיר לשיטת הט"ז הפשר קיים:

אך באמת לשי' מהרי"ט אין זה מבטל השבועה דהו"ל אונס דשכיח יע' שו"ת בית שלמה סי' צ"ד דמשמע לי' עיקר כשיטת מהרי"ט והרבצ"א אך עכ"פ י"ל כנ"ל כיון דזה הוי ס' דדינא אי זה חשיב אונס א"כ יוכל הבעל לומר קי"ל דזה חשיב אונס גמור ועדן הפשר קיים ואף דשטר כתובה בידה וס' אי מועיל המחילה מ"מ כבר הבאתי דרוה"פ פסקו דהיכי דהס' נגד השטר גופא אי פקע חיובו מועיל תפיסת הלוה ודוקא באם הס' נגד תביעה שיש לו ממק"א ואינו זוכה רק בתפס אז י"ל דכיון דחבירו יש לו שטר גמור ל"ח הלוה מוחזק אבל הכא דהס' שמא מחילת הכתובה בתוקפו שוב י"ל דמהני תפיסה ואף שכ' בשו"ת מהרי"ט סי' קל"א דהיכי דיש ס' בלשון אי באופן זה מחל דאמרי' דאין ס' במחילה מוציא מידי וודאי חיוב שם י"ל עפמ"ש הש"ך בסי' מ"ב דאף דקיי"ל יד בעל השובר על העליונה מ"מ בפטרוהו ממסים ויש ס' אם ס"ש בכלל ל"מ אף שהוא מוחזק והטעם כיון דעיקר הפטור נצמח מכח השטר וכל שאין מוכח מתוך השטר ע"ז לא חל הפטור א"כ זה סברת מהרי"ט כיון דהוי וודאי חיוב רק הפטור הוא מכח קיום התנאי וכיון שיש ס' בלשון אמרי' דלא חל הפטור רק באם יהי' קיום התנאי בוודאי וכל שאין מבורר קיום התנאי אמרי' דע"ז האופן לא מחל אבל הכא דבאמת עכשיו רצונו לקיים התנאי וא"כ המחילה חל בבירור רק הס' שמא זה ל"ח אונס וחשיב עובר על התנאי א"כ שוב הוי ס' דדינא ויוכל לומר קי"ל כהרא"ש והרשב"א דזה ל"ח אונס דשכיח וא"כ הוי קיום התנאי בבירור ושוב חל המחילה ובאמת יש להביא ראי' לדברי המהרי"ק מכתובות דפ"ג דפריך ואימא מכל מילי סליק נפשיה ומשני יד בעהש"ט על התחתונה וקשה כיון דהאשה יש לה קנין הגוף בוודאי ובפרט בכתב לה דו"ד אין לי בנכסייך דמכרה ונתנה קיים א"כ חשיבה מוחזק ושוב נימא דחשיבה כמו יד בעל השובר על העליונה וע"כ כסברת מהרי"ק דכיון דהבעל זוכה בוודאי מתקחז"ל ועיקר זכותה מכח השטר וכל שאין מבורר מלשון השטר דגם מזה סילק נפשו לא חל הפטור וע' בב"י אה"ע סי' צ"ג וע' שו"ת מהרש"ם ח"א סי' ק"צ ומש"כ על הגליון שם:

נחזור לשי' רוה"פ דבס' מחילה נגד השטר מהני בס' פלוגתא דרבוותא או בס' בעיא בש"ס ואף לשי' הרי"ף דל"מ ס' נגד השטר והטעם די"ל דבעהש"ט חשיב מוחזק דשטר העומד לגבות כגבוי דמי מ"מ י"ל לפמ"ש הרשב"א דאף דבס' בקנין קרקע מוקמינן בחמ"ק מ"מ היכי דהקנין הי' בוודאי רק הס' בקיום התנאי אמרי' דלא אתי ס' תנאי ומבטל קנין ברור ומוקמינן בחזקת הלוקח נגד חמ"ק ואף דבמלמ"ל פ"ו מטוען רצה לצדד דזה רק בס' דתרי ותרי אבל בס' במציאות לא אך אח"כ דחה זאת וע' תוס' כתובות דע"ה ובפנ"י שם א"כ הכ"נ י"ל דוקא בס' אם הי' כלל מחילה כמו בבעיא בבריא האיך אז י"ל דבעהש"ט חשיב מ"ק על המעות אבל הכא דוודאי מחלה רק הס' אם בטלה המחילה ע"י שלא קיים התנאי בזה י"ל דלא אתי ס' תנאי ומבטל למחילה ברורה כיון דעכ"פ כעת הבעל מוחזק בהמעות ולא גרע מחזקת הלוקח ואף דהמ"ל שם כ' דזה רק בס' אם התחיל התנאי דשנים אומרים שלא הי' תנאי א"כ לפי דבריהם חל המקח בוודאי אבל אם הי' תנאי בוודאי רק הס' אם קיים התנאי ובפרט היכי דוודאי לא קיים התנאי רק הס' שמא נולד סיבה שא"צ לקיים התנאי וכמו בהא דע"מ שתשמישי ב' שנים ומת בכה"ג ל"מ הקנין א"כ י"ל הכ"נ כיון דוודאי הי' המחילה ע"ת רק הס' אם לא ביטל התנאי י"ל דשוב בעהש"ט חשיב מוחזק דהא יש ס' אם התחיל כלל המחילה לחול:

אך באמת יש לחלק עפמ"ש בפמ"ג יו"ד סי' ס"ט לענין ע"א מעיד שלא נקרש הדם דל"ח נגד ח"א דהא אף לפי דבריו עדין לא יצא הדם רק ע"י מליחה יצא ואדרבה מעולם הי"ל חזקה שיצא הדם ע"י מליחה ועי' רשב"א יבמות דל"א ובחוו"ד סי' ק"י א"כ הכ"נ י"ל בשלמא בהא דע"מ שתשמישי כיון שרוצין לקיים המתנה אף בלי קיום התנאי וזה הוי נגד החזקה דהא המתנה נעשה ע"ת והי' עליו חיוב לקיים התנאי ועכשיו רוצין להחליט המתנה אף בלי קיום התנאי זה הוי נגד חזקה אבל הכא דבאמת רצונו לקיים התנאי וא"כ מיד בעת הפשר ידענו דע"י קיום התנאי יחול המחילה רק דעתה רוצין לומר שנתחדש סבה שגם על ידי קיום התנאי לא יחול המחילה י"ל להיפך קי"ל דל"ח ביטול התנאי ועכ"פ ל"ח נגד חזקת מרא קמא אך באמת י"ל דעכ"פ יש ס"ס לזכות האשה שמא עניות ל"ח אונס דהוי אונס דשכיח וגם שמא כשיטת הנקה"כ אונס דידי' ל"מ לחיוב צד השני ואף לשי' הפוסקים דס"ס ל"מ להוציא ממון מ"מ היכי דחבירו יש לו שטר עכ"פ בעהש"ט ל"ח מוציא וראי' מדמהני מגו היכי דתפיס שטרא וע"כ דל"ח מוציא ועי' נוב"י קמא סי' ו' א"כ שוב מועיל הס"ס לזכות האשה ואף דבכתובה ל"א דיועיל מגו להאשה ול"א דהוי שטרא בידה כמ"ש בש"ך סי' פ"ב שם יש ס' על התחלת החיוב דשמא זינתה מקודם אבל הכא דודאי התחיל החיוב רק הס' במחילה בודאי דעכ"פ האשה ל"ח מוציא עיי"ש בקצה"ח ובהג"ה אמ"ב א"כ שפיר מועיל ס"ס להוציא מהבעל ובפרט דרוה"פ החליטו כשיטת הש"ך דאונסא בזמן ל"מ לחייב את חבירו ובפרט דהאשה אינה תובעת אותו שיתן לה כתובתה ורק הבעל תובע אותה שתקבל הגט בעד הסך שנתפשר עמה בודאי דיכולה לומר קי"ל כהסוברים דזה ל"ח אונס ובפרט דגם ע"י אונס ל"ח קיום התנאי ואף בלא תבעו אותו כשיטת הנוב"י א"כ פשיטא דהפשר בטל כנלע"ד בס"ד לדינא:

בעה"ח ה' אמור תרס"א ראדמישלא והננידידו.

בשולי המכתב. הנה נודע פלוגתת הפוסקים אי מעות של הקדש עניים מותר להלוותו בר"ק דדעת הרשב"א דמותר משום דלא מיקרי כספך הואיל שהוא לצורך עניים שאינם ידועים ודעת הרא"ש דאסור דעכ"פ שם ממון הדיוט עליו והנה במהרי"ט ז"ל נסתפק היכי שהקדיש לצורך עניים רק דהתנה שיהי' לו חלק בריוח ג"כ אי מותר להלוותו בר"ק די"ל דבכה"ג גם לשי' הרשב"א אסור דמצד ק"פ של הבעלים יעברו א"נ ק"פ כקה"ג דמי והמהרי"ט כ' דשיטת הר"ת דבכ"מ אמרי' ק"פ כקה"ג דמי רק אבא לגבי ברא אחולי אחיל אח"ז דחה המהרי"ט די"ל דע"מ לאו שיורא רק תנאה וא"כ אינו עובר והמ"ל דחה דבאמת י"ל דע"מ שיורא הוי ועי' יו"ד סי' ס"א אך המ"ל מסיק דלא קי"ל כשיטת ר"ת רק כשיטת רוה"פ דק"פ לאו כקה"ג דמי וע"כ א"ע ובאמת י"ל דאף לשי' הר"ת מ"מ במעות לפירות כיון דהפירות מעלמא אתי ונודע שיטת מהר"ם אלשיך דמעות לפירות ל"מ וכפי' הרמב"ן והרשב"א בהא דבעיא בש"ס בעבד לקנס ועי' בקצה"ח סי' ר"ט עכ"פ אף אי לא נימא כמהר"ם אלשיך עכ"פ במידי דהפירות באים בשעה שאין המעות בעין בודאי אאפ"ל דע"י ק"פ חשיב כקה"ג כמפורש בש"ס גיטין דע"ז ידה מי קניא לי' וכ' בתוס' דכיון דהמ"י מעלמא אתי ל"ח כאלו יש לו זכות בגוף הידים וא"כ שפיר דע"י ק"פ לא מיקרי כספך ומותר להלוותו בריבית לשי' הרשב"א ז"ל:

אך באמת י"ל דהנה בעיקר שיטת הרשב"א העיר במח"א די"ל דהיכי דההקדש הוא של אדם ידוע י"ל דעדן מיקרי כספך מצד הבעלים הואיל שיכולים לישאל על ההקדש וכמו דעובר בב"י בחלה משום הואיל דאי בעי מיתשול ה"ה דמיקרי כספך לענין ריבית ובאמת י"ל חדא דעיקר דינו של הרשב"א הוא רק במעות עניים שכבר בא ליד הגזבר כמ"ש במל"מ הלכות מלוה ולוה וא"כ בצדקה הבא ביד הגזבר ל"מ שאלה לשי' רוה"פ וחוץ לזה אף א"נ כשיטת הרא"מ דגם בבא ליד הגזבר מהני שאלה וכמ"ש בשו"ת נוב"י תניינא סי' קנ"ד דגם שיטת הרמב"ם הוא כן מ"מ נודע מ"ש השא"ר דבאמת הך ענין הואיל ל"ח כאלו הוא לגמרי שלו רק בחמץ כיון דגילתה התורה דע"י קע"א עיבר אף דבאמת קי"ל דהגל"מ לאו כמ"ד אפ"ה הכא גילתה התורה דע"י זכות כל דהו עובר א"כ היכי שאפשר להיות שנו ע"י זכות שאלה לא גרע מזכות גול"מ אבל הכא דבעי כספך והבאתי בשם המ"ל דגם ע"י ק"פ כיון דלאו כקה"ג דמי א"ע א"כ זכות הואיל דאי בעי מיתשיל לא עדיף מזכות ק"פ ובודאי דנ"ח כספך עי"ז וא"ש שיטת הרשב"א בהא דמעות של הקדש עניים בבא ליד הגזבר דמותר להלוותו בר"ק אך באמת היכי דנשאר לו ק"פ י"ל עפמ"ש הריט"א דמש"ה בקדשי מזבח מהני שאלה אף בבא ליד הגזבר משום דיש לו זכות ט"ה נהי דט"ה אינו ממון מ"מ חשיב עכ"פ זכות כל דהו לענין דחשיב כאלו לא נסתלק עוד מהחפץ ויוכל עכ"פ לישאל על ההקדש והנה בש"ס ב"מ דמ"ט ע"ב פעמים שהכסף קונה היכי שהי' עליה של לוקח מושכר למוכר וכ' רש"י ז"ל ולא שתקנה חצירו ללוקח דהא כיון דקיבל השכר נקנה החצר להשוכר על כל ימי השכירות וקשה דלמה נקט רש"י שקיבל השכר הא שיטת רש"י דחצר המושכר אינו קונה למשכיר אך י"ל לשי' הר"ן נדרים דמ"ז דהיכי דלא קיבל המשכיר עוד דמי השכירות יוכל להפקיע השכירות ע"י קונם א"כ י"ל דבאמת הרמב"ם ס"ל דחצר המושכר קונה אף למשכיר לפי שהגוף שלו ואף דרש"י ל"ל כן מ"מ היכי דהמשכיר יוכל להפקיע השכירות ע"י קונם ל"ח כנסתלק עוד מהחצר ויוכל לקנות ג"כ ע"י החצר א"כ זה כונת רש"י דאם לא הי' עוד מקבל השכר הי' יכול להפקיע השכירות ע"י קונם ושוב הי' יכול לקנות ע"י החצר אך כיון דקיבל השכר שוב לא יוכל להפקיע השכירות ע"י קונם ושוב לא יוכל לקנות ע"י החצר וז"ב:

נשמע דאף דדעת רש"י דהמשכיר אין לו שום זכות בהחצר כל ימי השכירות מ"מ אי יוכל להפקיע השכירות ע"י קונם א"כ שפיר יוכל לקנות ע"י החצר א"כ ז"פ דאם אחד יש לו ק"פ בדבר והשני יש לו קה"ג נהי דאמרי' ק"פ לאו כקהג"ד מ"מ אם בכחו להפקיע הקה"ג שלו שוב בודאי בכה"ג ק"פ שלו כקהג"ד וא"כ באמת העיר במח"א די"ל דאם הקדיש מעות יותסר להלוותו בר"ק מצד הבעלים דחשיב כספך ע"י זכות שאלה רק שכתבתי א' דבבא ליד הגזבר ל"מ שאלה ב' דע"י זכית שאלה נ"ח בעלים רק בחמץ משום דלא גרע מזכות גול"מ וא"כ היכי דנשאר לו ק"פ פשיטא דיוכל לישאל אף בבא ליד הגזבר נהי דק"פ לאו כקהג"ד מ"מ לא גרע מזכות ט"ה דבודאי א"מ ואפ"ה מהני לענין שאלה א"כ ה"ה דמועיל ק"פ שיוכל לישאל אף בבא ליד הגזבר ונהי דגם ע"י זכות שאלה נ"ח בעלים מ"מ שוב י"ל דחשיב כספך מצד שיש לו ק"פ ואף דק"פ לאו כקה"ג מ"מ הכא כיון שיוכל לישאל ולהפקיע כל זכות הקה"ג של העניים א"כ ח"פ שלו אלים וכמו דחשיב של המשכיר היכי שיוכל להפקיע זכותו של שוכר ע"י קונם וה"ה היכי דיוכל להפקיע זכות העניים ע"י שאלה שוב חשיב שלו מצד הק"פ ושוב חשיב כספך. יצא דאם אין לו ק"פ י"ל דלא יוכל לישאל בבא ליד הגזבר ואף א"נ דמושלי שאלה מ"מ ל"ח בעלים אבל בנשאר לו ק"פ מועיל הק"פ עכ"פ לעניין שיוכל לישאל ושוב כיון שיוכל להפקיע קה"ג של העניים שוב הק"פ שלו אלים ושוב מיקרי כספך מצד הק"פ שיש לו ויצא לדינא דבנשאר לו ק"פ גם לשי' הרשב"א ז"ל אסור להלוותו בר"ק וז"ב בס"ד:

תוכן העניינים

מהרש חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה