מהרש חלק ב· רבי שמואל אנגל
סימן סט
להרב הה"ג חו"ב כש"ת מו"ה פייבוש נ"י מוצד"ק צאנז יע"א:
בדבר שאלתו בקהלתכם שרוצין לצרף הצינורות בתורת קנה שמכאן ומכאן ולעשות חוט מצינור לצינור ורק מפני שהרבה פעמים אין הצינור הולך ביושר ממטה למעלה לזה הצינור כזה ותוחבין למעלה חוט ע"ג קנה קטנה של ברזל ותוחבין לצינור ועתה קם איש א' לערער לפי שראה בהג"ה ח"ש דאם הקנה דצוה"פ נוטה מלפניו או מלאחריו פסול דהוי כמו צוה"פ שעשאו מן הצד כמו דבעי שיהי' החוט מונח ע"ג הקנה ממש היינו שיהי' עכ"פ מלמעלה דבלא"ה לא דמי לפתח שהמשקוף על המזוזות א"כ ה"נ בעי שהמשקוף יהי' מכוון נגד הקנים ולא שיהי' הקנים נוטין מלפניו או מלאחריו זה תורף שאלתו:
והנה כת"ה העיר דמה בין זה לכיפה דמהני עכ"פ אם גבוה עשרה עד העיקום אף שלמעלה הוא בעיקום והוי כמו הקנים נוטים מלפניו. הנה טרם שנבוא לדבריו לפענ"ד יש להעיר עוד דכיון דהצינור לא נעשה לשם פתח רק שלא ישפכו המים על הגג י"ל דלא מצטרף לצוה"פ דאף דקיי"ל דכמו בלחי העומד מאליו מהני ה"ה בצוה"פ העומד מאליו מהני ועי' במג"א סוס"י שס"ג מ"מ עכ"פ בעי שלא יהי' עשוי לשום דבר אחר ועי' בשו"ת תורת חסד סי' ט' שהאריך דהיכי דניכר שלא נעשה לשם פתח לכ"ע ל"מ ועי' בס' יד דוד שכ' דגם בנעשה לחיזוק הכותלים ל"מ א"כ מכ"ש בניכר שנעשה לשם סיבה אחרת דל"מ א"כ י"ל דצינור לא מצטרף כלל לצוה"פ דעיקר ההיתר הוא בשני הקנים ועיי"ש מ"ש לענין צירוף הט"ג וא"כ לכאורה יש להחמיר בצינור אך באמת רבו המתירין לצרף הט"ג וגם להפוסלין הוא רק משום צוה"פ שעשאו מן הצד ומשמע דאם יש רק קנה מצד זה יקנה מצד זה סגי ובפרט שי"ל דכיון דעכ"פ החבל שע"ג נעשה לשם פתח י"ל דעדיף ובט"ג כל הענין נעשה לשם דבר אחר ושוב שפיר אפשר לצרף הצינור אך עכ"פ נשאר החשש משום שהצינור נוטה מלפניו וי"ב דל"ח בכלל ע"ג ובעי שהמשקוף יהי' מונח על הרגלים כמו בפתח:
והנה באמת ר"ה גאון והרמב"ם ז"ל פירשו פי אחר בהא דצוה"פ שעשאו מן הצד כנודע אך הכ"מ כ' דגם הרמב"ם מודה לדינא דבעי שיהי' הקנה ע"ג וא"כ שוב יש לחוש לדברי הג' בעל ח"ש אך כת"ה הביא הא דכיפה ילפי' הרמב"ם העיקר בעי שיהי' הרגלים גביה. קודם שמתחיל העיקום ולשי' רש"י צריך שיהי' גבוה י' ברוחב ד' והביא קושית התוספת שבת על הט"ז שפסק דצריך שלא יהי' גג מפסיק בין החבל להקנים שלמטה והקשה עליו דהא בכיפה מפסיק העיקום בין התקרה העליונה בין המזוזות שהמה הרגלים ובפמ"ג ס"ק י"ט מתרץ עפמ"ש המפורשים דלשי' הרמב"ם העיקום גופא יש לחשבו מהמשקוף ירק כשאין בגובה י' א"א להעיקום לעשות ב' פעולות להצטרף להמזוזות ולהמשקוף וא"כ שפיר י"ל דאם יש גג מפסיק פוסל אך הפמ"ג הקשה דא"כ היאך מביא ראי' מהא דכיפה דא"צ ליגע הא שם העיקום מונח ממש על הקנים ובפמ"ג שם כ' לחדש דהרמב"ם איני גורס כלל תנינא כשי' בעה"מ או דעיקר הראי' מהא דר"מ דס"ל חוקקין להשלים עכ"פ א"א לחשבו כנוגע ממש:
אך לפענד"נ דגם לשי' הרמב"ם כיון דס"ל דעיקום לא מצטרף לשיעור ההכשר רק כשיש גובה י' א"כ שפיר עיקר המשקוף הוא תקרה העליונה רק אפ"ה אין העיקום חשיב הפסק כיון דעכ"פ הוא מגוף הפתח ורק כבר מצינו סברא כזו בפוסקים לענין ביטול איסור בהיתר די"ל דחשיב רק כאלו אינו אבל ל"מ להשלים לשיעור עי' רש"י ותוס' מנחות דכ"ב ועי' בפוסקים לענין זוחלין שרבו על הנוטפין דמהני אף בליכא מ"ס רק עם הנוטפין וגם לשי' הסוברים דכולו שאוב פוסל מה"ת ואפ"ה ביש כ"א שאין כשרים מותר מה"ת למלאות בכתף ולהשלים למ"ס וכ' הרא"ש דהוא מדין ביטול וע"כ דביטול מועיל להשלים לשיעור ועי' ש"ס נדה דכ"ז בהא דתורד מלא רקב שנפל בה עפר כ"ש ר"ש מטהר וקאמר בש"ס הטעם דא"א שלא תרבה פרידה אחת של עפר על הרקב וחסר לי' שיעורא ופריך בש"ס אדרבה א"א שלא תרבה הרקב על העפר ונפיש לי' שיעורא וע"כ דביטול מועיל להשלים לשיעור והבן:
אך באמת רבו הפוסקים דביטול ל"מ להשלים לשיעור עי' בירושלמי חלה ובפני משה שם א"כ ה"נ באמת מקום העיקום להרמב"ם א"א להצטרף להכשירו וכן לשי' רש"י אותו מקום שאינו רחב דיו אינו מצטרף לההכשר דפתח אבל עכ"פ אם הדין דא"צ ליגע א"כ נגמר הכשר דפתח ע"י הרגלים הגבוהים י' בלי עיקום וגם רחבים ד' דחשיבי בין לשי' רש"י בין לשי' הרמב"ם רק מה תאמר דמקום העיקום או הקצר יחשב להפסק ז"א דעיקר הטעם דדבר המפסיק פוסל משום דפתחא כזה לא עבדי אינשי כמ"ש הט"ז ועי' בפוסקים שכ' דגם ביש שני קנים כראוי והחבל מונח ע"ג הקנים רק שבאמצע החבל יש נג המפסיק ג"כ י"ל דל"מ מטעם דפתחא כהאי לא עבדי אינשי ועי' שו"ת מהרש"ם סי' ר"ז שמחלק אם בית המפסיק הוא באמצע המבוי ל"מ אבל אם הוא בקצה המבוי או שהוא רחב קצת משאר הבתים י"ל דמהני. אך כ"ז באם דבר המפסיק הוא חלוק מהחבל שפיר י"ל דל"מ אבל הכא דמקום הקצר מחובר לתקרה העליונה רק דחלק זה א"א להשלים השיעור לפי שאינו רחב ד' או דהולך בעיקום אבל ל"ש לומר דפתחא כזה לא עבדי אינשי דהא באמת אין דבר מפסיק בין תקרה העליונה להרגלים ושפיר מהני וכסברא זו כ' בט"ז או"ח סי' תקפ"ו ס"ק י"ד לענין שופר עיי"ש וכעין זו כ' בש"ך יו"ד ס"ק נ"ה לענין אבר הפרוש דל"ש בי' איסור דבוק עיי"ש אך כ"ז אם הדין דא"צ ליגע א"כ שפיר נגמר ההכשר ע"י תקרה העליונה ול"ח דבר המפסיק דגם חלק הפוסל הוא מגוף הפתח אבל א"נ דצריך ליגע א"כ אי ינטל חלק הקצר יופסל צוה"פ משום שאין התקרה נוגע א"כ עכצ"ל דנגמר ההכשר ע"י מקום הקצר או העיקום הלא זה החלק ל"ח בכלל משקוף ול"מ להשלים להכשר וע"כ נשמע דא"צ ליגע ומיושבים כל הקושיות בס"ד:
עכ"פ להלכה יפה כי כת"ה דלשי' רש"י גם חלק העיקום הוי מכלל הקנים ושוב הכא הוי כאלו חבל העליונה מונח ממש ע"ג הקנים ובפרט בצירוף סברת הסוברים דמהני בט"ג דהאונקלות והעששיות חשיבי כאלו הם מגוף הקנים והוי שפיר כמו חבל ע"ג דגם בחקק בתוך הקנים מהני כמ"ש המק"ח בתק"ע ועי' שו"ת שו"מ שהאריך בזה הגם דהתו"ח מחמיר בזה עכ"ז היכי דא"א לתקן ויוכל לצמוח מזה חילול שבת יש לסמוך על הני סברות שכתבתי ובפרט שאפשר לצרף שיטת ר"ה גאון והרמב"ם ז"ל דפירשו פי' אחר בהא דצוה"פ שעשאו מן הצד ואף שהכ"מ כ' דהרמב"ם מודה לדינא לפירש"י מ"מ עכ"פ אפשר לצרפו לסניף ובפרט בזה"ז דליכא רה"ר יש לסמוך להקל בעירוב דהלכה כדברי המיקל בעירוב כנלע"ד בס"ד לדינא:
בעה"ח ה' חיי אלול תרס"ג ראדימושלא והננידידו.