מהרש חלק ב· רבי שמואל אנגל
סימן סח
להרב המאה"ג הצדיק כקש"ת מו"ה אברהם שמחה שליט"א אבד"ק בארניב יע"א:
בדבר שאלתו באשה אחת אשר מיד אחת בעילת מצוה נתהווה לה מיחוש באזנה ונסעה לוויען לדרוש ברופאים והזהירו אותה לבל לטבול כ"ז שלא תתרפא לגמרי על אזנה וזה יותר משנה אשר לא טבלה והבעל צועק כי א"א לו לישב בלי אשה ויש חשש שיהי' פירוד בין הזוג והרופאים אמרו כי לא תוכל לטבול רק באופן שתסתום אזנה או בחתיכת וואט או באצבעה או באצבע אשה אחרת שלא יבוא מים לאזנה זה תורף שאלתו:
והנה מקור הדבר נובע מש"ס קידושין דכ"ה דבלשון ל"צ ביאת מים לפי שהוא ביה"ס ופריך בש"ס משפחתו של רבי שטבלה ונמצא עצם בין שיניה ואצרכה רבי טבילה אחרת ומשני דעכ"פ בעי ראוי לביאת מים ופירש"י ז"ל דמש"ה אצרכה טבילה אחרת משום חציצה אלמא בעי ביאת מים לתוך הפה ונראה משי' רש"י דעיקר הטעם דהחמיר רבי להצריך טבילה משום חציצה וא"כ ע"כ הוא רק מדרבנן דהא מיעוט המקפיד אינו רק דרבנן וגם למה דמשני דבעי ראוי לביאת מים מ"מ אם מעכב שום דבר בביה"ס עיקר הפסול מטעם חציצה וא"כ אינו רק פסול דרבנן והנה בתוס' כ' דראוי לביאת מים בעי מה"ת דתיבת כל מרבה אף ביה"ס ורק קרא דידיה ממעט ביה"ס א"כ מתרץ התרי קראי דנהי דל"צ ביאת מים מ"מ בעי ראוי לביאת מים ולהבין הענין מה דחזינן דמה"ת בעי ראוי לביאת מים בביה"ס אף דהוא רק מיעוט הגוף וקיי"ל דמיעוט המקפיד אף שיש חציצה ואינו ראוי לבוא שם המים היינו שדבוק בחוזק להגוף אפ"ה הוא רק דרבנן וכי ביה"ס גרע משאר מקומות והנה בשו"ת זכרון יוסף כ' דענין חציצה לחוד וא"ר לביאת מים לחוד דז"פ דאם רק אצבע א' הוא חוץ למים פשיטא דלא עלתה לה טבילה אף שהוא רק מיעוט הגוף אפ"ה גזה"כ דכל גופה יהי' במים א"כ בשלמא בחציצה מדבר שהוא מין אחר י"ל דבטל לגבי הגוף והוי כולו בתוך המים רק דגזה"כ דברובו ומקפיד אינו בטל לגבי הגוף אבל ביה"ס אם סתמה פיה והמים לא בא לשם הי' מקום לומר דלא בטל לגבי גופה דהא באמת הוא חלק מהגוף וגזה"כ שיבוא מים לכל הגוף ונהי דביה"ס ל"צ ביאת מים אבל עכ"פ בעי ראוי לביאת מים א"כ אף דביה"ס הוא מיעוט הגוף מ"מ אם א"ר לביאת מים פוסל מה"ת אבל אם יש רק חציצה בביה"ס בודאי אינו רק דרבנן דהוי רק מיעוט הגוף וי"ל דאינו חוצץ כלל דזה חשיב דבר נפרד ואינו מצטרף לחציצה שבגוף ושוב לא משכחת בזה חשש ד"ת ומש"ה אינו אף איד"ר ובזה פליגי ר"ע ורבנן אי שייך חציצה בביה"ס ובכ"מ פ"ב ממקוואות הבין דר"ע ס"ל דל"צ בביה"ס שיהי' ראוי לביאת מים אבל בר"ש סוף מקוואות מפורש דרק חציצה בביה"ס ל"ל לר"ע אבל ביאת מים בעי לכ"ע וע' בהג"ה יד שאול יו"ד סי' קצ"ח:
נחזור להנ"ל דאם א"ר לביאת מים פוסל מה"ת לא מטעם חציצה אך באמת נהי דלפי"ז הי' א"ש שיטת הרמב"ם והרמב"ן דס"ל דבהא דחברתה אוחזת בידה ס"ל לת"ק דל"מ אף אם רפתה ידה גזירה אטו לא רפתה והעיר הרשב"א דאמאי בשירים ונזמים לא גזרינן ברפתה ולהנ"ל ניחא דרק בנזמים דהאיסור מטעם חציצה א"כ אף במיהדק ליכא רק איד"ר משום דרק מיעוט המקפיד הוא א"כ ברפתה הוי גזלג"ז אבל באם אדם אחזה בידה דבזה ל"ש לומר דהוי כבטל לגבי הגוף וא"כ חשיב כמקצת גופה הוא חוץ למים והוי פסול ד"ת אף במיעוט לכך אף ברפתה דהשתא עלה בה מים מ"מ גזרינן אטו לא רפתה דהוי חדא גזירה. אך באמת קשה מקושית הרשב"א אשיטת הרמב"ם ותירצו דבאדם י לגזור יותר דדרכו לאחוז בחוזק ומשמע דבלא"ה לא היו גוזרין ועכצ"ל דגם בזה ליכא רק פסול דרבנן דכיון דהגוף הוא כולו תוך המים נהי דהמים אינו בא לאותו מקום מחמת שיד אדם אחר חוצץ אפ"ה ל"ח רק בכלל חציצה ואינו רק פסול דרבנן וממילא ה"ה אלא עיקר הא דבאינו ראוי לביאת מים פוסל הוא רק משום חציצה והא דלשיטת התוס' יש בזה פסול ד"ת הוא רק היכי דבהדי חציצה שבגוף מצטרף לרוב כמ"ש הס"ט ולדעת הריטב"א כי עיקרו דביה"ס הוא רק מדרבנן לכך מה"ת אינו מצטרף חציצה שבביה"ס לשימור רוב ולשי' התוס' מצטרף לחציצה שבשאר הגוף שיהי' בין כולם רובא אז פוסל מה"ת. יצא דלפ"ז גם אם תסתום אזנה ולא יבא כלל מים לתוך אזנה אפ"ה לא יהי' בזה רק פסול דרבנן ולשי' הריטב"א הוי בזה רק תרי דרבנן ועי' שו"ת רעק"א שכ' דבס' חציצה בביה"ס היינו אם יש ס' אם הוי בכלל מקפדת אז בשאר הגוף כיון דהוי חד דרבנן מחמירין דסד"ר נגד ח"א אזלינן לחומרא אבל בביה"ס דהוי תרי דרבנן אז גם נגד ח"א אזלינן לקולא א"כ שפיר מקילין ועי' בחו"ד סי' ק"י לא כמ"ש בשעה"מ הלכות מקוואות:
והנה בשו"ת ח"ס יו"ד סי' קצ"ג כ' דלשי' רש"י דרק בשערו אז בעי מה"ת שיהי' רובו ומקפיד אבל בבשרו אף מיעוטו חוצץ לפ"ז בעי קרא דבשרו למידרש דבבשרו אף מיעוטו חוצץ ושוב בביה"ס ל"צ כלל ביאת מים מה"ת רק דחז"ל גזרו אטו מיעוט שבגוף דהוי מה"ת ולשי' התוס' דאף בבשרו אפ"ה מיעוטו חוצץ רק מדרבנן א"כ אייתר קרא לביה"ס שיהי' ראוי לביאת מים והיכי דמשלים לרוב הגוף עכ"פ לדבריו חציצה בביה"ס הוי רק חד דרבנן ושוב תיקשי בהא דמפורש ביו"ד סי' קצ"ח דאם מצאה דבר חוצץ אחר טבילה אע"פ שנתעסקה באותו אזן ל"מ ובביה"ס תולין בכ"מ דאפשר וקשה לשי' התוס' דאף בביה"ס בעי ראוי לביאת מים מה"ת א"כ מאי נ"מ בין נמצא החציצה בשאר הגוף לביה"ס בשלמא לשי' הריטב"א ניחא אבל לשי' התוס' קשה:
א)
והנלע"ד דהנה בהא דמחמירין בס' חציצה במיעוט הגוף אף דהוי סד"ר וע"כ משום דהוי נגד ח"א וקשה לשי' הר"ש פ"ב דמקוואות דהיכי שיצא מח"א ד"ת מקילין בדרבנן אף דהוי נגד ח"א א"כ הכא כיון דמיעוט המקפיד אינו רק מדרבנן א"כ שוב איתרע הח"א ושוב ניזל לקולא ואף שכבר כתבתי לחלק דהיכי שיש ס' שמא לענין הדרבנן מעולם לא נעשה השתנות מחמירין ורק שם בדינו דהר"ש יש ס' על מעשה האוסר אך באמת יש להעיר מדברי התב"ש דמקיל בס' שהיה משהו בבהמה אף דהוי סד"ר נגד ח"א ויש ס' שמא מדרבנן לא הועיל השחיטה שיב הדרא קושיתי מהא דס' חציצה לדוכתה:
ולהנ"ל י"ל דהר"ש קאי בשיטת רש"י דבבשרו אף במיעוטו חוצץ מה"ת וא"כ הוי ס' ד"ת נגד ח"א וממילא ניחא מה דפסקינן בש"ע להחמיר בס' חציצה אף דאנן קי"ל כשי' התוס' דגם בבשר אינו חוצץ מה"ת במיעוט מ"ט י"ל דאני חוששין שמא כשי' רש"י וא"כ הוי ס' ד"ת ולפי"מ שנסתפק בירושלמי פסחים באם יש ס' טומאה רק הס' אם הי' לידת הס' ברה"י אי ברה"ר דבזה י"ל להחמיר עיי"ש א"כ ה"נ יש ס' אם כרש"י והוי ס' ד"ת או שמא כתוס' והוי רק סד"ר וא"כ ל"מ לשי' הסוברים דס' ד"ת מה"ת לחומרא וא"כ ע"כ הא דסד"ר להקל משום דח"ל לא גזרי על הס' עי' בש"ש וכ"ז אם בודאי הוא סד"ר אבל היכי שיש ס' שמא הוא ס' ד"ת פשיטא דאזלינן לחומרא אך אף להסוברים דסד"ת מה"ת לקולא ושוב י"ל דבאם אינו ודאי סד"ת גם חז"ל לא החמירו אבל אם הס' הוא נגד חזקה דבכה"ג לכ"ע ס' מה"ת לחומרא ושוב אף אם יש ס' אם הוא סד"ה אפ"ה מחמירין א"כ א"ש דבאמת בס' חציצה במיעטו אם ודאי הי' רק סד"ר היינו מקילין מטעם סד"ר אף דהוי נגד ח"א משום דכבר יצא מח"א ד"ת כהר"ש אבל כיון דחוששין לשי' רש"י שמא הוא סד"ת א"כ בשלמא אם לא הי' נגד ח"א הי' אפשר להקל ל"מ לשי' הרמב"ם דסד"ת רק מדרבנן לחומרא א"כ כיון שיש עוד ס' שמא כתוס' א"כ בכה"ג אף חז"ל לא החמירו אך אף להסוברים דסד"ת מה"ת לחומרא מ"מ י"ל דהוי ס"ס לענין ד"ת שמא לא הי' חציצה ושמא כתוס' ולענין דרבנן סני בס' א' כנודע מהא דס' נמלח עם ציר דגים טמאים אבל באמת כיון שיש ח"א א"כ ס' כזה לכ"ע אסור מה"ת וגם ס"ס ל"מ נגד ח"א אף היכי דשני הס' ש הם נגד הח"א די"ל רובא וחזקה רובא עדיף לשי' הרשב"א דס"ס מטעם רוב אפ"ה ל"מ נגד ח"א לדידן עי' בנוב"י ובפמ"ג וחי"ד א"כ שפיר מחמירין בס' חציצה וכ"ז במקום הגלוי אבל בביה"ס דלכ"ע במיעוט הגוף אינו רק דרבנן דממ"נ א"נ דמיעוט הגוף חוצץ מה"ת א"כ שוב מה"ת ל"צ בביה"ס ראוי לביאת מים וא"כ דמה"ת בעי ראוי לביאת מים שוב מיעוט איני חוצץ מה"ת אף בבשר א"כ שוב הוי סד"ר ולקולא ואף דהי' נגד ח"א מ"מ כיון דיצא מח"א ד"ת שפיר מקילין כמו בהא דס' שהיה משהו וא"ש הכל בס"ד ודוק:
ולענין הלכה יפה כ' בט"ז דאם חברתה אוחזת בה ברפיון שרי דכיון דאין בזה חשש רק מטעם חציצה ולדידן דס"ל כתוס' דגם בבשר ליכא רק חשש דרבנן במיעוט שוב סמכינן אשי' הרשב"א דמהני ריפוי יצא לענין דינא דהכא א"א שתסתום אזנה דעכ"פ גם בביה"ס בעי ראוי לביאת מים ונהי דהוי מיעוט הגוף מ"מ עכ"פ חשיב חציצה ול"מ לשי' הח"ס הוי חד דרבנן ואף לשי' המל"מ דהוי תרי דרבנן אפ"ה הוי חציצה בשלמא אי הי' פקודת הרופאים שתמיד יהי' אזנה סתום א"כ הי' מקום לומר דמחמת סכנה הוי כאינה מפקדת ועי' שו"ת רעק"א סי' ס' שכ' דבביה"ס דהוי תרי דרבנן סמכינן ע"ז דע"י שסכנה לה להסיר הוי כאינה מקפדת ועי' שו"ת ד"ח ח"ב סי' ס"ה לענין רטיה שע"ג מכה דאם סכנה להסיר שרי אבל באשה זו שאינה סותמת אזנה רק בשעת טבילה בודאי דחשיב חציצה אך עכ"פ אם חברתה תדיח ידה במי מקוה ותסתום אזנה באצבעה שפיר שרי ואף שהט"ז כ' דבעי שלא תדחוק ידה בחוזק שלא יתבטל החיבור וגם בס"ט כ' דיש לחוש דכיון שמוציאה ידה מהמים נעשו תלושים ושוב בעי שתחזיק ברפיון ואין אנו בקיאין בשיעור רפיון אך באמת הט"ז כ' דלשי' הרמב"ם מהני אף אם מחזקת ידה בחוזק וגם אם הדיחה ידה במים תלושין סגי דנעשה חיבור למי מקוה אך הש"ך מחמיר וי"ל דכ"ז לענין ידה דהוי אבר שבגלוי דעכ"פ מדרבנן פוסל בו חציצה וס' אסור בו דבחד דרבנן מחמירין נגד ח"א ובפרט דשמא הוי סד"ת כרש"י א"כ שפיר יש לחוש לשי' הרשב"א דאם דוחקת ידה בחוזק נתבטל החיבור ולשי' הש"ך דבעי שתדיח ידה במים מחוברין אבל לענין ביה"ס דעכ"פ מקילין בו בס' חציצה או משום דהוי תרי דרבנן או משום דח"א ד"ת כבר איתרע א"כ שוב סמכינן אשי' הרמב"ם דאף בדוחקת ידה ואף אם תדיח ידה במים תלושים מהני ע"כ יש לעשות כמ"ש בשו"ת שי"צ סי' מ"ב דלא תעשה החפיפה בתוך האזן רק תדיח אזנה למעלה במקומות הגלוין ואח"כ תעיין אשה אחרת באזנה אם אין שם דבר חוצץ ותדיח ידה במי מקוה וחברתה תסתום אזנה באצבעה ויוכל להיות אף בחוזק ולית כאן בית מיחוש כנלע"ד ברור בס"ד לדינא:
בעה"ח ה' ראה תרסז"ל ראדימושלא והננידידו.