מהרש חלק ב· רבי שמואל אנגל
סימן סז
להרב הה"ג חו"ב חו"פ בנש"ק כקש"ת מו"ה סיני ה"ש שליט"א האבד"ק זמיגרוד יע"א:
בדבר שאלתו בס"ת שנקרע בו יריעה בתוך ששה שיטות ונדבק קלף טל הקרעים מבחוץ בדבק גם הקרע לא מתחיל מלמעלה מהגליון ונכנס עד שיעור ששה שיטין רק הקרע הוא באמצע היריעה בששה שיטין זה תורף שאלתו:
והנה כת"ה הביא דברי המחבר בסי' ר"פ דבניכר העפיץ מותר לתפור אף קרע בתוך ג' ובש"ך סק"ג הביא דברי הב"ח להלכה דבס"ת דידן מותר לתפור אף בתוך ג' אך באם הקרע הוא יותר מג' מפורש ברמ"א בשם הריב"ש לאסור גם בעפוצין ביותר מג' וכ"ה דעת הב"ח והביא כן בשם התוס' דגרסי כן בש"ס דגם בעפיצין אפ"ה בד' לא יתפור אך בנקה"כ הביא שיטת כמ"פ דמותר לתפור אף ביותר מג' והנה הב"ח כ' דליכא בזה רק פסול דרבנן וסברתו דכיון דעיקר הפסול בזה הוא משום זה אלי ואנוהו וזה הוא רק דרבנן כמ"ש בתוס' סוכה ד"ל דאי הי' ביבש רק פסול משום זה אלו לא מיפסל בהכי דאינו רק לכתחילה וע' בפמ"ג בפתיחה להק"ש שכ' דהרמב"ם סובר דיבש מברכין עליו בשעה"ד משום דס"ל יבש אינו רק דרבנן דהיקש דלולב לאתרוג לאו היקש גמור הוא ומוכח דמטעם ואנוהו אינו רק לכתחילה וע' במהרש"א שבת דק"ד שכ' דאם העביר בקולמוס על השם בשבת והשם הראשון לא הי' נכתב לשמה דחייב דנהי דלראב"י פסול משום דאין השם מהמובחר מ"מ משום ואנוהו אינו רח פסול דרבנן ושפיר חשיב כתב לענין שבת עיי"ש. עכ"פ נשמע דפסול דאנוהו אינו רק דרבנן אך דעת הב"ח דהעיקר דביותר מג' אסור לתפור ול"ח אף בגדר ס' והנה בפ"ת סק"ג הביא שיטת כמ"פ להחמיר כהרמ"א והב"ח אך באם הקרע אינו מן הגליון רק בין השיטין בזה דעת הב"ח להקל והש"ך ס"ק א' הביא דבריו להלכה וע' בפ"ת סק"ד שהביא בשם שו"ת בתי כהונה דאף אם קרע באמצע אם עבר יותר מג' שיטין אין לו תקנה לא ע"י תפירה ולא ע"י דבק ואפ"ה סיים דהמיקל בדבק לא הפסיד והנה לענין לדבק ברמ"א משמע דרק כ"ז שמותר לתפור מותר לדבק אך הב"ח כ' דנהגו כהרא"ש וברא"ש עצמו משמע דלדבק עדיף מלתפור וסיים הש"ך דכדאי הרא"ש לסמוך עליו בשעה"ד ונסתפק כת"ה אי הכוונה שבאם נעשה כן בדיעבד א"צ לסלק היריעה או רק באם אין ס"ת אחרת ואין כאן סופר לכתוב יריעה אחרת אז מותר לקרות בזה הס"ת:
הנה באמת גם בלא עפיצין בתוך ג' דאסור לתפור אפ"ה כ' הט"ז דבאם אין שם ס"ת אחרת מותר לקרות בו וסברתו דהא באמת גם בליכא רק ס"ת פסול אפ"ה מפורש ברמ"א או"ח סי' המ"ג דיש שיטת כמ"פ דמותר לקרות בו בציבור ולברך עליו:
והנה ראיתי לגדול א' בתשובה שכ' דכיון דהברכה אינו רק ברכת שבח להקב"ה שצונו להגות בתוה"ק ע"כ יש לברך גם על ס"ת פסולה עכ"ד לפלא דהרי גם ברכת שחיטה כ' בט"ז יו"ד סי' אי דיוכל אחר לברך אף שאינו שוחט משום דאינו רק ברכת שבח להקב"ה שאסר לנו אמ"ה ואפ"ה מפורש ביו"ד סי' י"ט דאם נולד ריעותא על הבהמה אסור ברך על השחיטה קודם שחיטה דיש חשש ברכה לבטלה ומוכח דעכ"פ כיון שתיקנו ברכה זו בשעת שחיטה בעי שיהי' שחיטה כשרה ה"ה דבעי לברך על ס"ת כשרה וז"ב:
ובאמת ברמ"א שם מביא יש פוסלין לברך על ס"ת פסולה אף בשעה"ד אך הכא בקרע ונתפר דאיני רק מטעם ואנוהו דזה ל"ח רק פסול דרבנן א"כ בפסול דרבנן גם לענין אתרוג ולולב מותר ברך בשעה"ד כמ"ש הפמ"ג בשם הרמב"ם לענין יבש מכ"ש בס"ת בודאי בפסול דרבנן מברכין עליו בשעה"ד א"כ א"נ דהש"ך מיירי בשאין שם ס"ת אחרת א"כ אמאי צריך להקל משום דסמכינן אהרא"ש הא אף א"נ דאסור לדבק היכי דאסור לתפור מ"מ בפסול דרבנן מברכין בשעה"ד אף בלולב ומכ"ש בס"ת דיש לצרף שיטת הפוסקים דבאין שם ס"ת אחרת מותר לברך על ס"ת פסולה וע"כ דהש"ך מיירי גם ביש ס"ת אחרת דאז אין לברך גם על ס"ת פסולה מדרבנן אפ"ה חשיב שעה"ד במה שצריך לסלק היריעה ועי' בעיקרי הד"ט שכ' דסילוק היריעה חשיב שעה"ד ועי' בפוסקים דמתירין לפעמים לקדור או לקלוף שם כדי שלא לסלק יריעה ונודע שיטת מהר"י אסכנדרי דיש מתירין למחוק לצורך תיקון וראי' ממזבח ששקצו אנשי יין ודחו דשם א"א בע"א דמקום המזבח מכוון אבל הכא אפשר בסילוק היריעה אך כמ"פ כ' דסילוק יריעה הוא ג"כ בגדר עבירה ול"ח בכלל אפלק"ש וכדמצינו בש"ס מנחות ע"ב די"ל משום חביבה מצוה בשעתה דוחה שבת ול"ח בכלל אפנק"ש ואף דבש"ס דחה דש"ה בהקטר חלבים משום דכבר דחתה שחיטה את השבת אך הרמב"ם ז"ל פסק דנקצר ביום כשר ואפ"ה דו"ש וע"כ משום דחביבה מצוה בשעתה:
א) ובאמת עפ"ז י"ל דברי הרמב"ם התמוהין דפסק בפ"ה מהלכות תו"מ דשתה"ל ולחה"פ אפייתן בפנים ואינו דוחה שבת והקשה הכ"מ דהדרא קושית הש"ס הא איפסלא בלינה. והנלע"ד דבאמת בהא דאינו דו"ש י"ל שני טעמים א' משום דל"ח בכלל קרבנות שידחה שבת דרק בקרבנות גילתה התורה במועדו אפי' בשבת ב' י"ל דהש"ס קאי בשי' ר"ע דאמר כ"ד שאפשר לעשותו מע"ש לא דחי שבת עי' שבת קל"ד ומנחות דע"ב והנה באמת פריך בש"ס דא"נ דנקצר ביום כשר אמאי דו"ש הא כלל אמר ר"ע כל שאפשר לעשות מע"ש אדו"ש והש"ס משני משום דחביבה מצוה בשעתה וראי' מהקטר חלבים שכשרים רל הלילה ואפ"ה דו"ש ודחה דש"ה שכבר דחתה שחיטה את השבת ונשמע דלמסקנת הש"ס כל שאפשר לעשות מע"ש אדו"ש אף דשייך הסברא דחביבה מצוה בשעתה והנה באמת הקשה בתוס' שם דמאי קאמר הש"ס דאי תנור מקדש איפסל בלינה הא שלב"ז אינו מקדש ותירצו דכיון דאדו"ש ע"כ דע"ש זמנם וקשה לכאורה שמא הטעם דאדו"ש הוא רק משום דאפשר לעשות מע"ש וא"כ א"נ דע"ש זמנם שוב יופסל ושוב יהי' דו"ש ויותר ניחא לומר דלא ידחה שבת ואפ"ה לא יופסל בנינה משום דהוי שנב"ז וא"ל דחשיב זמנו ז"א דא"נ דיופסל שוב יהי' דו"ש וממילא ע"ש חשיב שלב"ז ושוב לא יופסל ושפיר אפשר לאפות בע"ש ומש"ה אדו"ש בשלמא א"נ דהטעם דאדו"ש משום דל"ח בכלל קרבנות א"כ אף א"נ דיופסל אפ"ה יהי' אסור לאפות בשבת ושוב ע"ש חשיב זמנו ושפיר יופסל אבל א"נ דעיקר הטעם משום דאפשר לעשות וממילא חשיב שלב"ז ואינו מקדש ושפיר אפשר לאפות בע"ש ודא תימא רבתי:
אך באמת לפי"מ דרצה הש"ס לומר דמש"ה הק"ח דו"ש משום חביבה מצוה בשעתה א"כ ע"כ דהכא עיקר הטעם משום דל"ח בכלל קרבנות דא"ל משום דאפשר לעשות מע"ש דהא כיון דשתה"ל עיקר זמנו ברגל ושייך הסברא דחביבה מצוה בשעתה א"כ כיון דמצד עצמו אדו"ש א"כ שוב א"א לקדשו בתנור מע"ש דהא ע"ש זמנו הוא ויופסל בנינה ושפיר פריך הש"ס אך למסקנת הש"ס דעיקר הטעם בהקטר חלבים משום דכבר דחתה שחיטה את השבת ונשמע דהיכי שאפשר לעשות מע"ש אין משגיחין אהא דחביבה מצוה בשעתה ושוב הדרא קושייתי לדוכתה ואף דהרמב"ם פסק דנקצר ביום כשר ואפ"ה דו"ש מ"מ י"ל דאין הטעם משום חביבה מצוה בשעת כמש"ל רק כמ"ש העט"ח דרק נקצר ביום שלאחריו כשר והטעם דאין דנין אפשר משאי אפשר עיי"ש ושוב תיקשי כנ"ל:
והנלע"ד דהנה בש"ס יומא דמ"ז פליגי רבה ור"ח לפי גירסת גליון הש"ס לענין אברים שנתותרו דר"ח ס"ל דו"ש ואינו דוחה טומאה ורבה ס"ל דוחה טומאה ואדו"ש וקאמר בש"ס בטעם דר"ח משום דשבת הותרה לכך אף סופו דחי אבל טומאה דחויה סופו לא דחי ושם בש"ס קאמר רבא בכל יום תנן אפי' בשבת נשמע דרבא ס"ל כר"ח דשבת הותרה והסברא משום דשבת לגבי קרבנות הוי ענין תמידי ונשמע דרבה דס"ל דאדו"ש ע"כ דס"ל דגם שבת אצל קרבנות הוי דחויה ומש"ה עדיף לדחות טומאה משום דשייך סופו כתחלתו כמפורש בש"ס שם ולפ"ז י"ל לפ"מ דמבואר בש"ס זבחים דל"ב דרק במידי דהוי דחויה אמרי' מ"ל חד דחויה מ"ל ב' דחיות אבל במידי דהותרה אמרי' להא אישתראי להא לא אישתרי א"כ קשה בהא דקאמר בש"ס מנחות שם דמש"ה בהקטר חלבים דו"ש משום דכבר דחתה שחיטה את השבת הא לפ"מ דמוכח בש"ס דשבת אצל קרבנות הוי הותרה א"כ איך אפ"ל משום דכבר דחתה הא במידי דהותרה ל"א מגו דאישתרי ומצאתי בשו"ת ח"ס או"ח סי' פ"ה שהרגיש בזה. אך עכצ"ל דסוגיות הש"ס קאי לרבה דס"ל שבת אצל קרבנות הוי רק דחויה ושפיר שייך הסברא דכבר דחתם שחיטה את השבת נשמע דלרבא ור"ח דס"ל שבת אצל קרבנות הוי הותרה שוב אא"ל בהא דהקטר חלבים משום דכבר דחתה שחיטה את השבת דהא במידי דהותרה ל"א מגו דאישתרי ועכצ"ל לשיטתם בהקטר חלבים משום דחביבה מצוה בשעתה ובאמת הרמב"ם פוסק כרבה דאברים שניתותרו אדו"ש וע"כ דס"ל דגם שבת לגבי קרבנות הוי רק דחויה ושייך לומר הטעם משום דכבר דחתה ולא נשמע דמשום חביבה מצוה בשעתה ידחה והא דפסק דקצירת עומר דו"ש ע"כ הטעם משום דאין דנין אפשר משא"א כמ"ש העט"ח. וא"כ א"ש הכל דבאמת מקודם אקו' הראשונה קאמר רבה הקשה אדם קשה כברזל ואקושיא דאיפסלא בלינה קאמר רבא הקשה אדם קשה כברזל והקשה הברה"ז מדוע בקושיא זו ל"א רבה דקושיא יפה הוא רק רבא:
ולהנ"ל ניחא דרבה לשי' ל"ק קושיא השניה די"ל דהא דקתני אדויש הוא רק משום דאפשר לעשות מע"ש ולא תיקשי דהא יופסל בלינה ז"א דא"נ דלא משכחת לאפות מע"ש שוב יהי' מותר לאפות בשבת ושוב ע"ש חשיב שלב"ז ושוב לא יופסל בלינה וא"ל דל"ח בכלל אפשר לעשות מע"ש משום דחביבה מצוה בשעתה ז"א דרבה לשי' דס"ל שבת לגבי קרבנות הוי דחויה א"כ שוב י"ל בהקטר חלבים הטעם משום דכבר דחתה ולא נשמע דמשום חביבה מצוה בשעתה ידחה ושוב ה"נ י"ל הטעם דאדו"ש משום דאפשר מע"ש ואפ"ה לא יופסל בלינה דע"ש חשיב שלב"ז אבל רבא לשי' דס"ל שבת אצל קרבנות הוי הותרה א"כ לדידי' אא"ל בהקטר חלבים הטעם דכבר דחתה שחיטה את השבת דהא במידי דהותרה ל"א מגו דאישתרי וע"כ נשמע דמשום חביבה מצוה בשעתה דוחה א"כ שוב אא"ל הכא דאדו"ש משום דאפשר לעשות מע"ש ז"א דהא משום חביבה מצוה בשעתה ל"ח בכלל אפשר לעשות מע"ש א"כ ע"כ מדקתני ואדו"ש נשמע דס"ל באמת דל"ח בכלל קרבנות וא"כ שוב ע"ש הוי זמנו ושוב יופסל בלינה ומוכרח לתרץ מי ששנה זו לא שנה זו אבל הרמב"ם לשי' דפסק כרבה דגם שבת לגבי קרבנות הוי רק דחויה וכפשטות דברי הכ"מ בפ"ב משבת א"כ שוב י"ל בהקטר חלבים הטעם משום דכבר דחתה שחיטה את השבת ושוב לא לשמע דמשום חביבה מצוה בשעתה ידחה ושוב אפ"ל הא דאדו"ש הבא הוא רק משום דאפשר לעשות מע"ש ולא תיקשי הא יופסל בלינה ז"א דא"נ דיופסל שוב יהי' מותר בשבת ושוב חשיב ע"ש שלב"ז ושפיר לא נפסל בלינה ושוב אפשר לעשות מע"ש ולכך אדו"ש ומיושב שיטת הרמב"ם בס"ד וז"ב ודוק היטב:
ומה שהעיר חכם א' דהא הרמב"ם בפ"ג מפסהמ"ק הכ"א פסק דכ"ש שלב"ז קדוש ליפסול הנה באמת בש"ס מנחות ד"ק מפורש דרק מלילה ליום קדוש ליפסול אבל מיום ליום אחר אינו קדוש אף י ליפסול א"כ שפיר מע"ש לא יופסל אף אם יתנו בכ"ש אך לכאורה הי' מקום לומר דכ"ז למ"ד לילה אין מחו"ז שפיר י"ל דהא דקומץ שנקמץ בלילה נשרף היכי דנתנו בכ"ש הטעם רק משום דלילה חשיב זמנו ליפסל ומש"ה בסידר הלחם בע"ש יניחנו לשבת הבאה משום דשלב"ז אינו מקדש אף ליפסל אבל הרמב"ם לשי' דפסק בפ"ג ממחוסרי כפרה דלילה חשיב מחו"ז ומש"ה פסק בזב בעל ג' ראיות וראה ג' ראיות בליל ח' דאינו חייב רק קרבן אחד א"כ שפיר נשמע מהא דקומץ שנתנו בלילה בכ"ש דנפסל ע"כ דס"ל דגם שלב"ז ממש קדוש ליפסול ועכצ"ל בהא דנסדר באחד בשבח דיניחנו לשבת הבאה הטעם דעל השלחן אינו נפסל ואף בנסדר בשבת אפ"ה מותר להניחו בשבת הבאה והנה הרמב"ם בפ"ה מתו"מ הי"ג הביא הטעם בהא דסידר הלחם אחר השבת משום דעל השלחן אינו נפסל ובלח"מ העיר דבש"ס משמע דרק משום דכ"ש אינו מקדש שלב"ז עיי"ש מה שתירץ:
ובאמת לק"מ דהרמב"ם לשי' דס"ל לילה מחו"ז א"כ ע"כ נשמע מהא דקומץ דגם שלב"ז ממש קדוש ליפסיל ועכצ"ל בהא דהניח הלחם בא' בשבת משום דעל השלחן אינו נפסל וא"כ אף בסידר בשבת אפ"ה לא נפסל אך באמת שם בפ"ג מפסוה"מ הכ"ח בהא דנקט כ"ש מקדש שלב"ז ליפסל נקט כיצד דבר שמצותו ביום וניתן בכ"ש בלילה נשרף משמע דבאמת בשלב"ז ממש אינו קדוש אף ליפסל ועכצ"ל דאף דהרמב"ם ס"ל לילה מחו"ז אבל עכ"פ לענין זה ל"ח מחו"ז שיופסלו בנתנו בכ"ש וראי' מהא דכ' הרמב"ם בפ"ו מבכורות דטריפה אינו יוצא לדיר להתעשר והקשה בכ"מ שם מדוע לא נקט הרמב"ם דבליל ח' נכנס להתעשר וקשה לכאורה הא הרמב"ם ס"ל לילה מחו"ז ועכצ"ל דעכ"פ לענין זה ל"ח מחו"ז שחל עליו קדושה בלילה וה"ה דקדוש בנתנו בכ"ש עכ"פ ליפסל אבל עכ"פ שפיר י"ל דשלב"ז ממש אינו קדוש ליפסל אף לשי' הרמב"ם ושוב י"ל דהא דסידר את הלחם באחד בשבת דמש"ה מניחו לשבת הבאה משום דשלב"ז אינו קדוש ליפסל ושפיר העיר הלח"מ די"ל בנסדר הלחם בשבת יופסל אף אם יניחו על השלחן מש"ה מוכרח לומר דהרמב"ם סמך אסוגיא דמנחות ד"צ אבל עכ"פ נשמע דהרמב"ם מודה דשלב"ז ממש אינו קדוש אף ליפסל א"כ שפיר אם יאפה מע"ש י"ל דלא מיפסל בלינה משום דהוי שלב"ז ממש וא"ש דברינו בס"ד שוב מצאתי בשו"ת עמק יהושע סי' כ' שהעיר בדברי החכם הנ"ל וכ' ג"כ כדברינו עיי"ש
ב) עוד י"ל שיטת הרמב"ם ז"ל דפסק אפייתן בפנים ואפ"ה אדו"ש וקשה הא איפסלא בלינה ובפרט דלענין חביתי כה"ג פסק בפ"י מתו"מ הלכה י"ח דאפייתן בפנים ודו"ש ובש"ס מנחות דנ"א קאמר רבא הטעם דכתיב על מחבת מלמד שטעונה כלי ואי אפי לה מאתמול איפסל בלינה א"כ זה הטעם שייך גם בשתה"ל ולחה"פ וכבר העיר בזה בלח"מ שם:
והנלע"ד דהנה באמת הקשה בתוס' דהא שלב"ז אינו מקדש רק שכ' התוס' דכיון דאדו"ש שוב ע"ש חשיב זמנו והנה לכאורה יש להעיר עפי"מ דיליף בש"ס פסחים ד"ה חיוב השבתה בשש מקרא דלא תשחט על חמץ דהתורה כתבה איסור שהיות החמץ בזמן שחיטת הפסח והקשה בתוס' דהא זמן שחיטת הפסח אחר התמיד וכ' התוס' דכיון דאם עבר ושחט הפסח קודם לתמיד כשר שוב עי"ז חשיב זמנו וע' תוס' חולין ד"מ שכ' דמש"ה קרבן יחיד בשבת חייב משום ש"ח אף דקרבן יחיד אינו קרב בשבת וקיי"ל דכל שא"ר לפתח אה"מ אינו חייב עליו משום ש"ח אפ"ה כיון דבדיעבד אם זרק הורצה מיקרי ראוי וע' בפלוגתת רש"י ותוס' חולין ד"ד בסוגיא דחמצן של ע"ע וכנודע סברת הצל"ח דמידי דאם עלה לא ירד לא חשיב בכלל נדחה א"כ הכא דבאמת שבת זמנו רק דרצונך לומר דאיסור משוי לאינו ראוי ושוב ע"ש הוי זמנו נימא כיון דבדיעבד כשר שוב חשיב שבת זמנו ושוב אינו מתקדש בע"ש:
אך באמת כבר הקשו הקדמונים דבשוחט בשבת נימא אעל"מ וכ' הב"א דענין אעל"מ הוא רק דמסלק הכוונה ובש"ח דלא בעי כוונה שפיר ל"ש אעל"מ א"כ י"ל למ"ד כ"ש אין מקדשין אלא מדעת ומפורש בש"ס מנחות ד"ז דאינו מקדש ליקרב אבל מקדש ליפסל א"כ ממילא אי הדין דאדו"ש א"כ א בדיעבד אי יאפה יופסל דכיון דע"י האיסור נסתלק הכוונה למ"ד אעל"מ ושוב הוי כהניחו בתנור שלא מדעת דקדוש עכ"פ ליפסל ושוב אף בדיעבד יהי' פסול ושוב ע"ש חשיב זמנו ושוב יופסל בלינה ומש"ה קאמר רבא הכא הקשה אדם קשה כברזל היינו לשי' דס"ל אעל"מ אבל הרמב"ם דפסק כאביי דאע"מ כמ"ש המהר"ש יפה ובמלמ"ל ובשעה"מ פ"ו מגירושין א"כ שפיר נהי דפסק דאדו"ש מ"מ עכ"פ בדיעבד אם יאפה בשבת יהי' כשר דכיון דס"ל אע"מ א"כ אינו מסלק הכוונה ושוב ע"ש חשיב שלב"ז כיון דבדיעבד אם יאפה בשבת יהי' כשר ושפיר לא יופסל בלינה ומש"ה נהי דפסק אפייתן בפנים אפ"ה אדו"ש אבל שם בחביתי כה"ג דכתיב על מחבת ומוכח דמתקדש ע"י הכלי אף שלב"ז ושוב תיפסל בלינה וע"כ מוכרחין לומר דדוחה שבת וא"ש דברי הרמב"ם לנכון בס"ד ודוק היטב:
נחזור להנ"ל דעכ"פ ז"פ דסילוק יריעה חשיב שעה"ד ובפרט הכא דעיקר הפסול משום דל"ח הדר וזה הוא רק פסול דרבנן לכ"ע בשעה"ד בוודאי מברכין על פסול דרבנן גם בלולב ומכ"ש ש בס"ת א"כ פשיטא דסילוק יריעה חשיב שעה"ד ובפרט דבאמת הכא איכא ס"ס להיתר שמא כהסוברים דבעפיצן מותר לתפור אף ביותר מג' כמ"ש הנקה"כ להלכה ואת"ל כהריב"ש דביותר מג' ל"מ תפירה אף בעפיץ מ"מ שמא כשיטת הב"ח והש"ך דבאם הקרע אינו מהגליון שלמעלה או מטה רק באמצע לכ"ע מותר לתפור, אף ביותר מג' ואף שהב"ח נקט ד' וה' מ"מ בוודאי אין חילוק בין ד' וה' ליותר ואף א"נ דגם בזה יש להחמיר כשיטת שו"ת בתי כהונה וזקינו הג' מליופניק ז"ל מ"מ שמא כשיטת הש"ך שסומך על הרא"ש דדבק עדיף מתפירה וס"ס מהני אף באיסור ד"ת מכ"ש הכא דליכא רק פסול דרבנן משום הדר בוודאי דמהני ס"ס דנודע שיטת כמ"פ דס"ס בדרבנן מהני אף נגדו ח"א מכ"ש ג' ס' דמהני לשי' הט"ז אף נגד ח"א ד"ה א"כ מכ"ש הכא דמהני ג' ס':
ואף דלכאורה י"ל דלענין ברכה דקיי"ל ס' ברכות להקל א"כ כבר נסתפק הפמ"ג בפ"כ לאו"ח דאף ביש ס"ס לחייב בברכה אפ"ה ל"מ משום דלשי' הרמב"ם ז"ל ברכה שא"צ הוא מה"ת א"כ הכ"נ י"ל דל"מ ס"ס שיהי' מותר לברך על הס"ת אך באמת בהא דקיי"ל לענין ספירה דבאם לא סיפר לילה אחת סופר אח"כ בלא ברכה ואפ"ה בסיפר ביום מותר לספור שאר הלילות בברכה וכ' הפוסקים הטעם משום ס"ס שמא ספירה דיממא מהני ושמא כל לילה מצוה בפ"ע ומוכח דמהני ס"ס לענין ברכה וע"כ צריכין לחלק כסברת הר"י פ"ג מברכות דמש"ה בס' קרא ק"ש צריך לחזור ולקרות ק"ש עם הברכות דחז"ל תיקני שבכל פעם שיקרא ק"ש צריך לקרות עם הברכות מה לי אם קורא מחמת ס' כיון דהדין דצריך לחזור ולקרות ק"ש א"כ צריך לקרות גם הברכות עיי"ש לא כסברת הר"ן שבת דכ"ב לענין דמאי שכ' להיפוך עיי"ש א"כ הכ"נ י"ל בשלמא שם בדינו דהפמ"ג דהס"ס הוא רק לענין חיוב ברכה אז י"ל דלהחמיר ל"ש ס"ס כנודע מ"ש הפוסקים דבדרבנן אף בס"ס לחומרא מקילין ע' במלמ"ל פ"ד מבכורות ובפ"ח ממקוואות ובשעה"מ שם אבל הכא דהס"ס הוא לענין שיהי' מותר לקרות בהס"ת וכיון דמחלוסין שהס"ת כשר ממילא ל"ח ברכה לבטלה והוי כעין הא שכן הפלא"ה דרוב שכבר הוחזק דמועיל אף לממון:
ובפרט דהכא דעיקר הפסול משום הדר דאינו רק דרבנן א"כ מה"ת בלא"ה הס"ת כשרה ושוב אם יברך עליו עכ"פ לא יהי' בזה חומר ל"ת ד"ת דמה"ת הס"ת כשרה ורק מדרבנן י"ל דפסול והוי ברכה שא"צ מדרבנן ולענין דרבנן פשיטא דמועיל ג' ס' שיוכל לברך ובפרט דלשי' התוס' ר"ה דל"ג ברכה שא"צ הוא רק מדרבנן ובפרט שיש לצרף שיטת הסוברים דבליכא ס"ת אחרת מותר לברך אף על ס"ת פסולה ע"כ מכל הני טעמי נלע"ד דיש להתיר הס"ת כנלע"ד בס"ד לדינא:
בעה"ח ה' וישב תרס"ז ראדמישלא והננידידו.