מהרש חלק ב· רבי שמואל אנגל
סימן סו
להרב המאה"ג חו"ב וכו' כש"ת מו"ה זלמן ליב נ"י מוצד"ק באלחוב יע"א:
בדבר שאלתו בלב של עוף שהי' דבוק בין שני חלקי הכבד ולפי דברי האשה הי' הלב במקומו רק שהכבד הי' דבוק בלב והפרידו בנחת והי' שני האברים בשלימות רק ששתי חלקי הכבד נפרדו זה מזה זה תורף שאלתו ונסתפק כת"ה דיען שנראה שהכבד לא הי' מונח במקומו הראוי שצריך להיות דבוק בטרפש ובמקום הכליות דהא אנן מצריכין שיהי' נשאר ג' זיתים והביא דברי הבינ"א סי' י"א שנסתפק באם איזה אבר שינה מקומו והביא ראי' להיתר ממ"ש הכו"פ דאם לא נמצא המרה במקומו שיש לחפש אצל הטחול בעוף וכן מהא דהעידו הרופאים לענין לב שאם ימצא דילדול בתבנית לב במקום אחר יוכל לחיות אך בט"ז סי' ל"ה משמע דשינתה וורדא מקומה הטעם דהוי חסר וורדא ומוכח דאם אינו במקום הראוי הוי כחסר עכת"ד הבינ"א והביא עוד מ"ש בדע"ת לענין אם נמצא המרה דבוקה במק"א עכת"ד:
הנה באמת בתוס' רפא"ט הקשו דלמ"ל למינקט ניטל הכבד ולא נשתייר ממנה כלום דטריפה הא אם ניטל הכבד הו"ל ניטל המרה ותירצו דמשכחת בחסר בשר הכבד והגידין והסמפונות קיים והמרה דבוק בהם עיי"ש וע' בפמ"ג סי' מ"א שכ' דהרשב"א דחולק אשיטת הרמב"ם ז"ל בהא דס"ל חסרה הכבד כשירה מטעם דהא הוי לי' חסרה המרה ואף דרק הבשר נחסר מ"מ סוף המרה לינטל וע"כ דכוונת התוס' דזאת צריך המתני' להשמיענו דהי' הו"א דאם רק הגיד ין והסמפונות קיימים א"כ שוב אי סוף המרה לינטל קמ"ל דאם בשר הכבד נחסר סוף המרה לינטל והנה בשו"ת הרי"ם כ' ליישב קושיות התוס' דמשכחת בהמרה דבוק במק"א ואז אין מזיק להמרה אם נחסר הכבד וע"כ דבזה בלא"ה טריפה דהוי חסירה המרה כן דייק הרי"ם מקושיות התוס' עיי"ש:
ובאמת לכאורה י"ל דלפמ"ש הרי"ם עוד ליישב קושיות התוס' דעיקר פעולת המרה לזרוק טיפה לכבד בשעה שהוא כועס א"כ ס"ד דרק באם הכבד קיים והמרה ניטלה טריפה דאין עוד פעולה להשקיט כעס הכבד אבל בניטל גם הכבד שוב א"צ לפעולת המרה קמ"ל דטריפה מצד עצמו וכמ"ש הפמ"ג שם דלמ"ד דעיקר הוא כזית במקום חיותא היינו במקום הכליות ע"כ דהוא טריפות מצד עצמו מש"ה שני כבדים טריפה לשי' רש"י ז"ל ול"ח בכלל תרי רואין עיי"ש א"כ לפ"ז י"ל לפי"מ שנסתפק המנ"י באותן מינין שאין המרה דבוק לכבד אם לא נמצא המרה ויש טעם מר בכבד אי מועיל וכ' בפמ"ג סי' מ"ב די"ל דעכ"פ יש סמפון ששופך להכבד ולפ"ז אף א"נ דבאם המרה הוא במק"א כשר עכצ"ל דגם משם יש סמפון ששופך. להכבד ועכ"פ עושה פעולתו בהכבד וא"כ שפיר בחסר הכבד עם הגידין א"כ חסר פעולת המרה ושפיר הקשה בתוס' ושוב אין ראי' לדינו של הרי"ם לפסול אם המרה הוא במק"א דבאמת י"ל דכשר דגם משם יש סמפון ששופך לכבד וא"כ שפיר בחסר הכבד סוף המרה לינטל דעיקר חיות המרה אף באינו דבוקה לכבד אפ"ה שופך לשם יצא דשפיר י"ל דאף באם המרה דבוק במק"א יש להכשיר היכי דעכ"פ בשר הכבד קיים ואף לשי' הרי"ם דאם המרה דבוקה בתולדה למק"א טריפה והא דכ' הכו"פ דיש לחפש המרה אצל הטחול או אצל הבני מעיים כמ"ש השבו"י ועי' ביד אפרים שכ' להלכה דאף אם נאבדו הב"מ מותר מטעם ס"ס לא כהפמ"ג שנסתפק בזה י"ל דשם מיירי בענין שבתולדה הי' המרה במקומה רק שיש לתלות שנתלש ממקומה הראוי ונמצאה סמוך לב"מ אבל באם בתולדה דבוקה למק"א טריפה מ"מ י"ל דעיקר הטעם כמ"ש הרי"ם דעיקר טריפות דחסרה המרה לפי שאין מה להשקיט כעס הכבד וא"כ כשדבוקה המרה למק"א י"ל דאין שופך להכבד כמו שנסתפק המנ"י דבאותן מינים שאין המרה דבוק לכבד ל"מ בנמצא טעם מר בכבד דבאותן מינים אין שופך לכבד ובזה המין א"צ המרה לעשות פעולה בהכבד ושוב ל"מ מה שיש טעם מר בכבד וא"כ באותן מינים שדרך המרה להיות דבוק בכבד א"כ צריך המרה להטיל טיפה להכבד וא"כ כשישנו במק"א א"י לעשות פעולתו להכבד וא"כ דין זה אם נמצא המרה דבוקה במק"א אי כשר יהי' תלוי בס' של המנ"י אי גם ממק"א יוכל לשפוך להכבד ע"י סמפון ושוב מס' יש להטריף דשמא א"י להטיל טיפה להכבד ורק מדכ' הכו"פ והיד אפרים דאף כשדבוק בב"מ כשר ע"כ דגם משם יוכל להטיל טיפה לכבד אך כ"ז יש להסתפק רק באם הכבד הוא במקומה הראוי והמרה דבוקה במק"א שפיר יש ס' אי יוכל להטיל טיפה להכבד אבל באם כל הכבד והמרה הם ביחד רק שהכבד כולו נתלש ממקומו שפיר יש להכשיר כיון דעכ"פ המרה יוכל להטיל טיפה להכבד:
ומ"ש כת"ה ראי' מהא דכ' הש"ך דאם דבוק למטה ממקום מרה וחיותא אף לשי' רש"י ז"ל כשר דאף דלשי' רש"י ז"ל טריפה אף כשאינם דבוקים מ"מ בדבוק למטה אין זה רק תלתלי כבד וע"כ דשלא במקומו אין זה כבד עכת"ד. הנה באמת אין ראי' דהנה כבר נסתפק הפמ"ג באם טעמו המרה ולא הי' מר והביא דברי הריק"ש דבאם יש מרה אחרת ורק אינו מר דכשר ומדזה הוי סימן להכשיר כ"ש להטריף ודחה דלעולם אזלינן בת"ר להכשיר כיון דרוב בהמית אין להם ב' מרות וכיון דהמרה הוא בשלימות ורק דע"י מרה היתר נימא דיצא מרובא ונחלק חיות המרה ואם יש עכ"פ איזה הוכחה דלא נחלק החיות שוב סמכינן ארובא אבל היכי דליכא רק מרה אחת ואם נימא דאין זה מרה יצא מהרוב י"ל דהרוב מסייע דודאי הוא מרה אף שאינו מר עיי"ש ואף דמסיק להחמיר אבל עכ"פ עיקר הטעם דאין מה להשקיט כעס הכבד עכ"פ גוף הסברא נכונה הוא וא"כ הכ"נ באם יש כבד יתירה ועכצ"ל דנחלק חיות הכבד לשנים א"כ שפיר בדבוק רק שלא במקום מרה וחיותא א"כ באותו מקום אין חיות להכבד א"כ שפיר הרוב מסייע דלא נחלק עיקר חיות הכבד אבל באם יש רק כבד אחת אף שדבוק שלא במקומו י"ל דהרוב מסייע דוודאי יוכל לעשות פעולתו ואף דבשינתה וורדא מקומה טריפה ולשי' הט"ז דס"ל וורדא בשמאל כשר דס"ל דיתרת מקמא בתואר וורד נמי כשר משום דס"ל דהוי יתר שלא במקומו ואין כל הריאה מקום האונות ול"ש יתר כנטול כמ"ש הלב"ש וע"כ משום דהו"ל חסירה וורדא שם דכיון דכל הריאה הוא במקומו הראוי א"כ כך הוא טבע הבריאה שצריך הוורדא להיות מקמא ואם שינתה מקומה אין עושה פעולתה הראוי דברא הקב"ה כונינות וכל חלק מן הריאה צריך לה להיות במקומו והראי' שכ' הלב"ש דמש"ה יתמ"ק אינו משלים לפי שעיקר יתרת הוא דנחלק החיות וברא הקב"ה כינינות שיעמדו במקומם והוי כמש"כ דבאם הכבד הוא במקומו והמרה הוא במק"א די"ל דטריפה דמשם א"י להטיל טיפה להכבד אבל באם כל האבר הוא שלא במקומו אבל עכ"פ בחלקי אבר ההוא לית שינוי שפיר י"ל דכשר ויש חילוק בין מקצת האבר אינו במקום הראוי בין כל האבר דבוק במק"א ובפרט דבאמת החליטו הפוסקים דבאם המרה דבוק במק"א יש להכשיר ע"כ דיש לו מקום ע"י סמפון ששופך להכבד כמ"ש הפמ"ג בשם המנ"י דגם במינים שאין המרה דבוק לכבד אפ"ה י"ל בחסר המרה ויש טעם מר בכבד דיש להכשיר די"ל דשופך להכבד דרך סמפון א"כ ה"ה דיש להכשיר גם באם דבוק במק"א ואף דבעי שיהי' לו חיות מהכליות י"ל דדרך סמפון שואב חיות מהכליות אף כשאינו דבוק בו כמו שאפשר לשפוך מהמרה להכבד אף כשאיני דבוק בו וא"כ מצד הדין נראה להכשיר אך אפשר דנידון זה גרע מהא דמרה דבוק במק"א דשם עכ"פ חיות הכבד הוא במקום הראוי לו רק שצריך לקבל טיפה מהמרה וזה יוכל לקבל אף כשאין המרה במקומו שיוכל לשפוך דרך הסמפון אבל באם הכבד אינו במקומו הו"ל חסירה הכבד וטריפה דלא כהרמב"ם ז"ל ובפרט דע"י חולי הוי כניטל וטריפה או מטעם סוף המרה לינטל או שהוא טריפות מצד עצמו עכ"ז במקום הפ"מ נלע"ד שיש להמיקל לסמוך על הנ"ל כנלע"ד בס"ד לדינא:
ובדבר שאלתו באשה שהפשימה העור מד' אווזות שמינית וצררה השומן שמבפנים מכ"א בתוך עורה ושלחה לבעה"ב אחת והאשה שנשלח לה הד' עורות ביררה ג' מהן והד' החזירה ונמכר לאשה אחרת והאווזות בלי העורות נמכר ג"כ לאחרים ואשה אחת מצאה לאחר מליחה והדחה באדערקא תחת הצלעות כיס ובתוכה מוגלא והי' כעין חול ובתוכו גרעיני מאכל פראסע גם נוצות בלויות ובשעה שנמצא השאלה כבר הותך כל השומן מהאשה שקנתה ג' צרורות וגם האשה שקנתה צרור הד' כבר התיכה עם רוב שומן מאווזת שקנתה במק"א ויש הפ"מ זה תורף שאלתו בקצרה:
והנה לכאורה הדבר מפורש בפמ"ג סי' מ"א בשם הש"א דאם נמצא בכבד כיס ובתוכו שבולת שועל מרוקבים דטריפה משום דרוב הנבלעים דרך הוושט ועוד דהוי כקוץ והכוונה דבאמת במחט בכבד טריפה רק שיש חילוק בין קופא לבר ונודע דיש בזה דעות חלוקות דכמ"פ כ' דהטעם דדרך לבוא מהוושט אף דכבד קרוב לקנה ורק אם החוד לתוך הכבד כשר דע"כ מיכרחין לומר דנכנס דרך הקנה ומש"ה בקלישא טריפה דתולין שנכנס דרך הוושט ולשיטת הרמב"ם והרשב"א ז"ל לעולם תל תלינן דדרך הקנה נכנס לתוך הכבד רק דאם חודה לתוך הכבד חוששין שניקבו קני הכבד ואנן מחמירין כשני השיטות וא"כ זה כוונת הש"א דאנו תולין דדרך הוושט נכנ וממילא ניקבו הדקין ואת"ל דכמו בכבד תלינן שנכנס דרך הקנה ה"ה הכא נוכל לתלות שבא דרך הקנה מ"מ עכ"פ היי כקוץ וטריפה מטעם שמא ניקב אחד מאברים הפנימים דבקוץ שמכה בכח לכ"ע טריפה אך אם הוא וודאי טריפה כ' כת"ה דאף שכ' הפמ"ג בכמ"ד דבאם העיר אינו לפנינו חשש מחט בחה"ג הוי רק ס"ט דשמא בא דרך העור מ"מ כ' כת"ה דא כיון דהדופן לפנינו ואין בו שום ריעותא א"כ נכנס דרך איזה מקום תחת הצלעות ומכ"ש בגרעיני מאכל בוודאי אין דרך שינקוב העור והדופן וע"כ כ' כת"ה דחשיב וודאי טריפה והביא שמצא כן בספר גה"ק על הדע"ק עכת"ד:
הנה באמת מיש כת"ה דעכ"פ אם הדופן לפנינו ונא ניכר בו שום ריעותא יש בירור שבא מבפנים הנה באמת לענ"ד חומרא יתירה הוסיף בזה דבאמת פשטות דברי הרמ"א בסי' מ"ט משמע דמחט בחה"ג הוי רק ס"ט נידמכשור בדינו דאה"מ וכמו שהקשה בפר"ח ותב"ש דהא ל"ח ס"ס דאם הי' ע"י קוץ א"כ רוב הנבלעים דרך הוושט ואף די"ל דלשי' התוס' נדה די"ט דבס"ס אף שבס' א' רוב ס נוטה לאיסור מ"מ מצטרף לס"ס וא"כ י"ל דבאמת מחט בחה"ג הוי ודאי טריפה משום דרוב הנבלעים דרך הוושט ובודאי נוקבו הדקין ואף שי"ל שמא דרך הקנה נכנס וניקב הכבד כשר וגם שמא דרך הדופן נכנס ונתרפא מ"מ הרוב נוטה שבא דרך הוושט ורק בס' ע"י חולי לענין ס"ס מצרפין ס' שמא דרך הדופן נכנס ונתרפא או שמא דרך הקנה ונהי דבס' זה הוי רוב לאיסור מ"מ מצטרף בהדי ס' השני בפרט לפמ"ש הנוב"י דאף לשי' התוס' כתובות ד"ט מ"מ היכי שיש ח"ה המסייע מהני ס"ס כזו א"כ הכא שייך הסברא דנשחטה הותרה ומהני אף ס"ס כזו ובזה הי' ניחא הא דבוושט ס' ניקב ע"י חולי מחמירין דשם עכ"פ ליכא ח"ה דאף די"ל דס' ניקב הוושט ל"ח ס' בשחיטה משום דהס' במעשה האוסר מ"מ חשיב עכ"פ כחזקה נגד חזקה דהי' לה חזקה שאסורה משום א"ז והי' לה חזקה שיועיל בה שחיטה וכמ"ש בפמ"ג סי' ל"ג ושוב ל"ח ס"ס ולכך אם ניקב החיצון של הוושט ס' ע"י חולי טריפה דס' הב' ל"ח ס' דרוב הנבלעים דרך הוושט והפמ"ג כ' דבניקב הפנימי ל"ח ס"ס דשכיח שינקוב שניהם אבל מחיצון לפנימי ל"ש שינקוב ולפ"ז י"ל דבניקב החיצון שוב שייך לומר רוב הנבלעים דרך הוושט והרבה יש לדבר בזה:
עכ"פ יש לקיים פסקו של הרמ"א אף בעור לפנינו נהי דל"ש שינקוב העור ויתרפא וגם בקנה ל"ש לתלות והוי רוב לאיסור מ"מ מצטרף לס"ס אבל באמת י"ל דאם בודאי ניקב ע"י קוץ שוב ל"ה בכלל ס"ס כיון דרוב הנבלעים דרך הוושט אך לפמ"ש הנוב"י דמסוף דברי התוס' כתובות משמע דאף ביש ח"ה אפ"ה אם בס' א' יש רוב לאיסור ל"ח ס"ס ועי' בס"ט סי' קפ"ז א"כ ע"כ דהרמ"א ס"ל דזה חשיב ס' שמא לא ניקב א' מאברים הפנימים היינו שמא בא דרך הדופן וניקב והבריא ואף דל"ש שיתרפא דמש"ה ל"ח בבה"כ בניקב מצד א' לנתרפא מ"מ הכא כיון שאם נימא שבא דרך הוושט נצטרך לומר דניקבו הדקין ונתרפא ה"ה די"ל שמא בא דרך הדופן ונתרפא והוי כעין שכ' הט"ז בסי' ל"א לענין מחט בחה"ג דמש"ה חוששין שמא ניקב ח' מאברים הפנימים כיון דע"כ עשה איזה נקב ה"ה די"ל סברא זו לקולא ולצרף לס' שמא בא דרך הדופן ונתרפא ובפרט שיש לצרף שמא דרך הקנה נכנס דהא באמת במחט בריאה תולין דנכנס דרך הקנה א"כ נשמע דהרמ"א ס"ל דמחט בחה"ג אף אם העור לפנינו ל"ח רק ס"ט ועי' שו"ת ח"ס סי' צ"ג שכ' ג"כ דמחט בחה"ג אף אם העור לפנינו אפ"ה הוי רק ס"ט ול"ש לומר רוב הנבלעים דרך הוושט דלא ידענו כלל אם הי' נבלע רק דאמרי' דרך הדופן נכנס דרוב הנבלעים דרך הוושט אין דרכו לינקוב ואף לשי' התב"ש והפמ"ג דבעור לפנינו לא תלינן לניקב והבריא מ"מ משמע דבאם אין העור לפנינו חשיב ס"ס אף אם הדופן לפנינו דלא נקטו התב"ש והפמ"ג אם אין העור והדופן לפנינו וע"כ דאם רק העור אינו לפנינו שוב יש לתלות שמבחוץ בא והסברא י"ל דרק אם גם העור הוא לפנינו א"כ נצטרך לומר דנתרפא העור והבשר עד שלא ניכר מקום שנכנס זה ל"ש אבל על בשר לחוד י"ל שמא ניקב ונתרפא וכמ"ש בש"ך סי' ל"ג דאם ניקב מקצת הפנימי חוששין לנתרפא מקצת השני ושוב אין בדיקה לחיצון ומוכח דמעור לעור ל"ח לנתרפא ועיי"ש בפמ"ג וה"ה הכא י"ל דדוקא לנתרפא העור והבשר ל"ש ואינו מצטרף לס"ס אבל לנתרפא הבשר לחוד שכיח ויש לצרפו לס"ס וחוץ לזה י"ל דדוקא בעור דמפורש בש"ס נדה דנ"ה דמש"ה עור מת מטמא דחשיב אין גזעו מחליף עיי"ש בלישנא בתרא וא"כ י"ל דנהי דרק בנחסר כל העור אין גזעו מחליף אבל במקצת יש רפואה מ"מ עכ"פ ניכר מקום שנתרפא אבל בבשר דס"ד דהש"ס דאף בנחסר כולו אפ"ה גזעו מחליף ונהי דמסיק בש"ס דעכ"פ נשאר מקומו צלקת אבל עכ"פ חשיב עושה חליפין כמ"ש התוס' שם דמש"ה אין מטמא באוהל וא"כ כיון דגם בנחסר מקצתו מחליף נהי דחשיב בכלל אין גזעו מחליף כיון דנשאר צלקת מ"מ י"ל בחסרון אף אם גדל בשר אחר עכ"פ נשאר מקומו צלקת אבל בנקב בעלמא בבשר י"ל דיוכל להתרפאות עד שלא יהי' מקומו ניכר ושוב שפיר מצטרף לס"ס יצא דעכ"פ כיון שכ' הח"ס דתמיד מחט בחה"ג הוי רק ס"ט ואף לשי' התב"ש והפמ"ג מ"מ עכ"פ בכה"ג שאין העור לפנינו אף שהדופן לפנינו מ"מ עכ"פ י"ל דמצטרף לס"ס וה"ה דאף אם הוא ודאי ע"י מחט הוי רק ס"ט וז"ב בס"ד:
ומ"ש כת"ה דגרעון אין דרך לינקוב העור והדופן הנה מהא דכ' הפמ"ג דטריפה מטעם רוב הנבלעים דרך הוושט למ"ל לומר טעם זה הא אף אי לא נימא רוב הנבלעים דרך הוושט רק ניתלי דדרך הדופן נכנס אפ"ה יהי' טריפה מטעם דגרעון אין דרכו ליכנס דרך הדופן וע"כ דלא גרע ממחט ושוב היכי שאין העור לפנינו שפיר יש לתלות שנכנס דרך הדופן והבריא וכיון שאינו רק ס"ט א"כ אף א"נ דחשיב חהר"ל מ"מ כיון דנתערב ברוב ובטל מה"ת ושוב הוי סד"ר ולקולא ואף דהוי כמו ס' דרוסה שנתערב באחרים דל"מ משום דהוי ס' בגוף ומצד גילגול נעשה דרבנן מ"מ קיי"ל בלא נודע להקל בהפ"מ ואף שהלב"ש בליקוטים כ' דרק באם לא הי' אפשר להתוודע הס' בעודו ד"ת היינו שהטילה תרנגולת בצים ונתערבו ואח"כ נשחטה תרנגולת ונמצאת ס"ט דאז לא הי' אפשר להתוודע מהס"ט קודם התערובות אבל באם הי' אפשר לראות הס"ט קודם התערובות ל"מ אף בלא נודע עיי"ש מ"מ הלב"ש בעצמו כ' דהפמ"ג מקיל בכל ענין בלא נודע ובפרט דהפמ"ג בסי' ק"א הכריע כשיטת הנקה"כ דהעור לאחר שנתתך לחתיכות דקות לא מיקרי חהר"ל כיון דאין מכבדין בחתיכה א' רק בהרבה ביחד א"כ בטל מיד בשעה שנחתך קודם שניתוך ברוב ובשלמא אם היינו חושבין זה לוודאי טריפה כסברת כת"ה אף א"נ דל"ח חהר"ל אחר שנחתך מ"מ כיון דנתבשל בקדירה אחת א"כ לשי' הרשב"א בוודאי אסור דעכשיו הוי לח בלח ואף לשי' הרא"ש מ"מ בלא נודע כ' בש"ך סי' ק"ט דל"ש ביטול והי' מקום לפלפל אי בלא נודע אף מה"ת לא בטל וא"נ דמה"ת בטל שוב כיון דגם עכשיו אף בלח עכ"פ מה"ת בטל ונהי דחז"ל גזרו עד ס' מ"מ היכי דכבר נתבטל מה"ת ביבש שוב לא גזרו וע' בפמ"ג שם אבל הכא דהוכחתי דהוי רק ס"ט א"כ אף א"נ דגם לאחר שנחתך חשיב חהר"ל מ"מ הוי סד"ר ובפרט לאחר שהיתוך דוודאי בטל מה"ת ברוב ושוב הוי סד"ר ואף דע"י גילגול נעשה דרבנן מ"מ בלא נודע הס' עד שנעשה דרבנן מקילין בהפ"מ ובפרט דהכא ממ"נ מותר דבאמת הוכחתי דהעיקר כשיטת הט"ז דעור אווז אחר שנחתך ל"ח חהר"ל וא"כ אי הי' נודע ביבש הי' בטל ברוב ושוב לשי' הרא"ש הי' מותר אף בנתבשל אח"כ בקדירה אחרת רק א"נ דבלא נודע ל"ש ביטול א"כ צריך להתבטל אחר שנודע ואז הי' נח בלח אבל לשי' הלב"ש בכה"ג שהי' אפשר להתוודע חשיב כנודע ושוב י"ל דנתבטל אז ושוב אינו חוזר ונאסר ונהי דאנו חוששין דכ"ז שלא נודע ממש ל"ש ביטול וא"כ שוב הוי כלא דנו על הס' ושוב הוי עכשיו סד"ר ובפרט דאף אם הי' נודע הס' קודם התערובות מ"מ שוב הי' נתבטל ביבש ואינו חוזר ואוסר לשי' הרא"ש ורק משום דלא נודע צריך עכשיו להתבטל ברוב וצריך ס' מדרבנן א"כ שוב הוי סד"ר עכ"פ יש הרבה צדדים להתיר א' די"ל דגם בלא נודע שייך ביטול מה"ת ושוב לשי' הרא"ש נתבטל בעודו יבש ואינו חוזר ונאסר ואף לשי' הסוברים דבלא נודע אף מה"ת ל"ש ביטול וא"כ עכשיו בלח צריך להתבטל וצריך מדרבנן ס' מ"מ שוב הוי סד"ר ובלא נודע עד לאחר שנעשה דרבנן מקילין בהפ"מ ואף דלכאורה יש לפקפק כיון דעדן יש מן הבשר בעין ולענין הבשר הוי ס' ד"ת שוב צריכין להחמיר אף לענין השומן אף דהוי סד"ר משום דהוי תרתי דסתרי אך באמת בשו"ת רעק"א כ' דאף ביש עוד הבשר בעין אפ"ה לענין הכלים שאב"י עכשיו בשעה שנודע הס' מקילין וה"ה למידי שהוא דרבנן מצד תערובות ג"כ מקילין ובפרט די"ל דגם בלא נודע שיין ביטול וא"כ נתבטל אחר שנחתך ביבש ושוב לשי' הרא"ש אינו חוזר ונאסר וא"צ לומר הטעם כלל מטעם סד"ר ונהי דע"ז לחוד קשה לסמוך מ"מ שוב מצרפין מה דהוי רק ס"ט ולענין השומן לא נודע הס' עד שנעשה דרבנן וכנ"ל:
ובפרט דיפה כ' כת"ה דהאשה שלקחה צרור האחת יכולה לתלות דמרובא דהיתרא פריש דגם בחהר"ל כל מה שלקח קודם שנעשה התערובות שרי אך אף האשה שלקחה ג' צרורות ושייך לומר איסורא ברובא איתא מ"מ י"ל דעכ"פ כיון שאין בירור שהאיסור נמצא אצלה ובפרט דעכ"פ היי כס"ט שנתערב באחרים ויש על כ"א מהחתיכות ס"ס דלדעת הסוברים דס' אי' בגוף וס' השני בתערובות מהני א"כ אף קודם שנחתך הי' מותר מטעם ס"ס ואף דקיי"ל כשיטת הר"י דס' א' בגוף ס' השני בתערובות אסור מ"מ בלא נודע קיי"ל דמותר בהפ"מ ובפרט דכאן עכ"פ לאחר שנחתך ל"ח חהר"ל וגם עכ"פ אחר שהתיכו בוודאי בטל מה"ת בלח ושוב הוי סד"ר ובפרט דכיון דעכ"פ אין בירור שהס"ט הוא אצלה דשמא הוא אצל האשה אחרת ונהי די"ל איסורא ברובא איתא מ"מ עכ"פ ל"ח כוודאי היא אצלה ושוב כיון דהוכחתי דהכא ל"ח רק ס"ט וא"כ לשי' הר"ת מהני ס' א' בגוף להצטרף לס' בתערובות אף בחהר"ל ונהי דאנו חוששין לשי' הר"י וגם בלא נודע מתירין רק בהפ"מ מ"מ לענין זה יש לצרף שמא האיסור אצל האשה השניה ואין להקשות דהא בשתי קדירות של היתר ל"א שאני אומר ושוב אין לצרף לס' שמא האיסור אצל השני דהא גם התערובות של השניה נתיר והוי תרתי דסתרי י"ל דעיקר הטעם דבשתי קדירות של היתר ל"א שאני אומר דמיחזי מידי דרבנן כחוכא והוי סד"ר דסתרי דמחמירין ע' תוס' ביצה די"ד ובתוס' ב"ק די"א ותוס' נדה דכ"ז ובמהרש"ל שם אך כבר כ' הנוב"י דהיכי דיש ס"ס ורק שס' א' סותר אהדדי שפיר מקילין וי"ל הסברא דבאמת עיקר טעם ס"ס לשי' הרמב"ם משום דס' הראשון מותר מה"ת א"כ כבר כ' בתוס' פסחים ד"י דמה"ת אף בבאו לישאל בבת אחת טהור וע"כ דמה"ת מהני אף ס"ס דסתרי וא"כ מתחילין בצד הס' הסותר דמועיל מה"ת ושוב לענין דרבנן נשאר ס' השני שאינו סותר א"כ הכ"נ בשלמא אם וודאי איד"ר נפל לאחד משתי קדירות א"כ ע"כ וודאי איד"ר יש בקדירה אחת שפיר א"א להקל מטעה סד"ר דע"כ קדירה אחת נאכל באיסור אבל הכא דרק מטעם ס"ס מתירין שמא ליכא טריפות כלל דדרך הדופן נכנס ובצד זה הס' ליכא שום איסור ורק בצד ס' השני שמא לא זה האיסור הוי תרתי דסתרי דממ"נ הוא אצל אחת מ"מ כיון דס' א' ס' טוב הוא שפיר י"ל דמהני ואף דקשה לסמוך ע"ז מ"מ כיון שהוכחתי דאינו רק ס"ט א"כ לאחר שנחתך שוב ל"ח ר"ל כמ"ש הפמ"ג א"כ א"נ דבלא נודע שייך ביטול מה"ת ושוב לשי' הרא"ש אינו חוזר ונאסר ואף א"נ דגם מה"ת ל"ש ביטול בלא נודע ושוב בנודע כשהוא לח בעי ס' מדרבנן עכ"פ הוי סד"ר ושמא ליכא טריפות כלל ובלא נודע מהני בהפ"מ אף ס' בנתגלגל ובפרט דכיון דבהפ"מ מותר מטעם סד"ר שוב מצרפין שיטת המנ"י דעכ"פ מה"ת מהני ביטול בלא נודע ושוב נתבטל ביבש ואינו חוזר ואוסר לשי' הרא"ש דנהי דאין סומכין על הרא"ש רק בהפ"מ מ"מ הכא דהוי רק ס"ט ומותר בהפ"מ אף לשי' הרשב"א שוב יש לצרף שיטת המנ"י דעכ"פ מה"ת מהני ביטול בלא נודע ונצרף שיטת הרא"ש ובפרט שיש לצרף מ"ש הלב"ש די"ל דהאשה שמצאה הכיס עם שבולת שועל אינה נאמנת לאסור של חברתה ונהי דשיטת רוה"פ דגם אם הבעלים שותקים מחמת שאינם יודעים אסור אבל עכ"פ עדן יש להעיר לפמ"ש הנוב"י דכיון דיש בעיא דלא איפשטא בש"ס אי ע"א מהימן נגד ח"א ומס' מחמירין אבל נגד ח"א דרבנן שוב הוי סד"ר ולקולא וא"כ י"ל דאף דמחמירין דע"א נאמן לאסור נגד ח"ה משום דנשאר הדבר בס' ומחמירין בד"ת אבל לענין דרבנן שוב אמרי' דהוי סד"ר שמא אינו נאמן נגד ח"ה וכמו דאמרי' סד"ר לקולא דע"א מהימן נגד ח"א דרבנן ה"ה דאמרי' להיפך סד"ר לקולא שמא אינו נאמן נגד ח"ה וכמ"ש השא"ר דאף דבדרבנן אמרי' י"ב מ"מ היכי דנצמח קולא לענין דרבנן ע"י שנאמר א"ב אמרי' סד"ר להקל ואמרי' א"ב ה"ה הכא כיון דעתה לענין השומן הוי רק איד"ר שוב י"ל דע"א לא מהימן נגד ח"ה וז"ב בס"ד ע"כ לענ"ד יש להתיר אף השומן של האשה שלקחה ג' צרורות ומכ"ש השומן של השני' פשיטא דמותר כנלע"ד בס"ד לדינא:
בעה"ח ג' בשלח תרסח"ל ראדימוש לא והננידידו.