אור ברסלב
מהרש חלק ב סימן סה

מהרש חלק ב· רבי שמואל אנגל

סימן סה

סימן סד

להרב המאה"ג וכו' כש"ת מו"ה אלישע נ"י מוצד"ק ביטש יע"א:

בדבר שאלתו באיש א' שהי' לו חוב על חבירו והלוה הי' דחוק למעות ולא הי' באפשר לשלם לו ודחקו המלוה שימכור לו ת"א במקח הזול היינו בפחות משער שבשוק היינו בעד ג' כתרים כל מעטיר ובאמת הי' שוה בערך ד' כתרים והפחידו שיתבענו החוב בערכאות ועי"ז מכר לו מאה מעטיר ובעד דמי המקח החזיר לו הוועקסיל מחוב הישן ולא נתן לו רק ל' מעטיר כי לא הי"ל יותר שכבר מכרם ואח"כ הי' להמלוה הלז עוד חוב על הלוה הפחידו שנית לתבעו בערכאות והוכרח להתפשר עמו ליתן לו ה' כתרים בעד כל מעטיר ונתן לו שט"ח ע"ז כי מזמן המכירה ע"ע נתייקר השער וכעת באו לד"ת והנתבע טוען כי הי' אונס על המכירה גם על הפשר ז"ת הטו"ת בקצרה:

הנה כת"ה כ' דהוי מקח באונס באמת מפורש ביו"ד סי' רל"ב דאם לא הי' האונס שיפסיד דבר מכיסו רק שלא יקבל הטבה מחבירו זה לא מיקרי אונס ומקורם משו"ת מהרי"ק ועי' בפר"ד דרוש כ' שכ' דאם כבר נתן מתנה לחבירו ואח"כ מפחידו שיחזור ויקבל המתנה בחזרה מיקרי אנוס עיי"ש א"כ הכא דלא הפחידו להפסידו דבר מכיסו רק שתבע ממנו חוב המגיע לו וכבר עבר זמן הפרעון א"כ י"ל דלא הוי אונס אך לכאורה יש בזה ענין ריבית כיון שמוכח ממכתבו שכפה אותו למכור לו הת"א בפחות מכפי השער שהי' אז א"כ מפורש בש"ע סי' קע"ב דאם הלוה לו והתנה עמו לכשתמכור לא תמכור רק לי במקח השוה ל"ח ריבית אף דבזביני מיצעי הוי הנאת שניהם אפ"ה כיון שאין הלוה מפסיד כלל מכיסו ל"ח ריבית וע' ט"ז יו"ד סוסי' ק"ס לענין התנה עמו כל מלאכה ה שתבא לידך תתני לי עיי"ש אבל מפורש שם דאם התנה עמו שתמכור לי בסך פלוני אסור ומפורש שם בש"ך דלחד שיטה אף אם מוכרו בשוין אפ"ה אם מתנה שימכור לו בסכום ידוע אסור ואף דמסיים שם דרק לכתחילה יש להחמיר אבל עכ"פ אם מתנה שימכור לו בפחות משוין בוודאי דחשיב ריבית גמור והשתא שם דמתנה רק לכשירצה למכור אפ"ה אסור דצד א' בריבית אסור מכ"ש כשכופו למכור לו בפחות משוין דהוי ריבית גמור ולרוב שיטת הפוסקים אף אם מתנה ריבית בשעת הרווחת הזמן ג"כ אסור, ואף דהכא אינו נותן לו המקח רק אחר שכבר מחזיר לו הוועקסיל נמצא שנותן לו הריבית אחר שכבר פרע לו החוב אפ"ה אסור דהוי עכ"פ כהתנה עמו שבשכר הרווחת הזמן ימכור לו בפחות משוין ואף שאינו נותן לו הריבית רק אחר פרעון החוב מ"מ חשיב ריבית וגדולה מזו אף בנותן לו הריבית אחר שכבר פרע לו אפ"ה לשי' הרמב"ם ז"ל אף באינו מפרש שנותן לו בתורת ריבית אסור ואף לשי' הרא"ש דמתיר בסתם מ"מ במתנה מרובה אסור כמ"ש בש"ך שם ובשעת הפרעון גם לשי' הרא"ש אסור אף בסתם ואף דמוכח שם דלהרמב"ם מותר בסתם בשעת הפרעון כבר כ' דרק המלוה מותר לקבל דיוכל לסמוך שאינו עושה איסור אבל אם הלוה מכוין לריבית אסור עיי"ש ומכ"ש הכא שכופהו למכור לו בפחות משוין ומפחידו בתביעת חובו בוודאי דהוי ריבית גמור דמש"ה מוותר נגדו בדמי מקחו בשביל שכר המתנת המעות ופשיטא דעכ"פ צריך ראובן לשלם בעד הת"א כפי שהי' אז שער השוק דבלא"ה יוחשב ריבית אך עכ"פ אם ישלם כפי שער שבשוק שהי' אז יתקיים המכירה דהא קיי"ל בחו"מ סי' ר"ח דבמקח שנעשה באיסור המקח קיים ול"א בזה אעל"מ וגדולה מזו כ' המלמ"ל בפ"ח ממלוה ולוה דאף אם לא נתן הלוקח למוכר דמים רק חפץ שלקח מהמוכר בריבית אפ"ה המקח קיים ול"א כיון דבלא"ה צריך להחזיר לו החפץ א"כ לא נתן לו מידי רק דהוי כנתן לו כסף רק דצריך לקיים הקרא דוחי אחיך וחייב ליתן לו מעות אחר מכ"ש הכא דנתן לו הוועקסיל דחשיב מחילת מלוה ושפיר חשיב כנתן לו כסף א"כ שוב נהי שיש בהמקח איסור מ"מ המקח קיים. אך באמת י"ל אם לא הי' נגמר הקנין רק על חזרת הוועקסיל נהי דבמחילת מלוה מהני מ"מ לא עדיף מכסף בעין דלא קני רק למש"פ ובמקח שנעשה באיסור ליכא מש"פ כמפורש בחו"מ סי' ר"ט וז"ב:

א) ואף דלכאורה יש להקשות דהא באמת עיקר הטעם דכסף אינו קונה משום שמא יאמרו נשרפו חיטך ובאמת הקשו בתוס' ב"מ דמ"ג דא"כ יאמרו נשרפו מעותיך אך שתירצו דעל המעות כיון דמותר להשתמש בו חייב באונסין א"כ כבר כ' הרי"ף דאחר קבלת מש"פ אסור להשתמש במעות וא"כ במקח שנעשה באיסור דליכא מש"פ שוב אסור להשתמש במעות א"כ שוב יאמרו נשרפו מעותיך ושוב כסף קונה לגמרי ומצאתי בישי"ע שהרגיש בזה:

והנלע"ד דהנה באמת במקח שנעשה באיסור הקשו דנימא אעל"מ רק שכ' דהיכי שאפשר לעשות בהיתר ל"א אעל"מ וכ"ז אם נגמר הקנין לגמרי שפיר חשיב אפשר לעשות בהיתר אבל בכסף לחוד דבמקח היתר ל"מ הקנין ורק שי"ל דבמקח שנעשה באיסור דכיון דליכא מש"פ ושוב אסור להשתמש במעות ושוב יאמרו נשרפו מעותיך ושפיר יועיל מ"מ בזה שוב א"א לעשות בהיתר ושוב י"ל אעל"מ ומיושב הכל בס"ד ודוק. עכ"פ ז"פ דבמקח שנעשה באיסור אם לא הי' רק קנין כסף ל"מ אף למש"פ ובפרט כהא שלא הי' כסף בעין רק מחילת מלוה א"כ ל"ש החשש דנשרפו מעותיך ושוב כסף לא קני רק למש"פ ובמקח שנעשה באיסור ליכא מש"פ:

אך באמת כיון שהי' ג"כ שלוס צעטל א"כ לשיטת הגרעק"א ז"ל זה חשיב קנין סטימתא ושוב חשיב קנין גמור ומועיל אף במקח שנעשה באיסור אך באמת י"ל לפמ"ש בשו"ת הרמ"א דסטימתא אינו רק קנין דרבנן א"כ י"ל דבמקח שנעשה באיסור ל"מ קנין דרבנן כמבואר ברמב"ם ז"ל דמתנת ש"מ בעכו"ם ל"מ ופעוטות שמכרו בנכסים מועטים דל"מ דבאיסור לא תיקנו חז"ל ועי' בקצה"ח סי' ס"ו דפעוטות שמחלו שט"ח שמכר אביהם ל"מ וכמ"ש בתוס' ב"מ ד"י וכתובות דל"א דבגנב לא תיקנו ד' אמות עיי"ש ועי' בספרי ח"ר סי' ח':

והנה אם לא הי' בזה חשש ריבית היינו שהי' מוכר לו בשוין ונתן לו בעד דמי המקח וועקסיל שהי' לו עליו כנידון שאלתינו ואח"כ נתייקרו הפירות ג"כ יש להסתפק אי מותר לו ליתן פירות בשעה שנתייקרו. והנה לכאורה מבואר הדבר בש"ס ב"מ דס"ב יצא השער פוסקין אף שאין לזה יש לזה וכ' בתוס' אע"ג שלא משך החיטין מ"מ כיון שלא הי' רוצה לחזור הוי קאי במש"פ ולכך חשיב כנתייקרו ברשות לוקח א"כ ה"נ כיון שמחל לו החוב והחזיר לו שטרו א"כ קונה עכ"פ למש"פ א"כ שוב ליכא איסור ריבית אך באמת לפמ"ש בספרי ח"ר סי' ו' לתרץ סתירת דברי התוס' דבד"ה הרי שהי' נושה הקשו דהא כסף קונה הכא אף מדרבנן דבמלוה הבא מחמת מכר מפורש בש"ס דל"ש החשש נשרפו חיטך ולמה לא הקשו בפשיפות דהיכי דקונה למש"פ ליכא איסור ריבית וכתבתי דבאמת מש"פ לחוד ל"מ לענין איסור ריבית ומש"ה במוכר שטרותיו בפחות אף דליכא משום ריבית מ"מ בעי שיוקנה בכומ"ס אף דלשי' הש"ך בסי' ס"ו במכר שטר בכסף יש מש"פ אפ"ה ל"מ לענין איסור ריבית אך במטלטלין כיון דבהקדש כסף קונה שוב מהני תנאי בהדיוט ול"ח כמתנה ע"ד שאינו קנין ושוב מכח איסור ריבית הוי כהותנה שיוקנה בכסף אך אי לא הי' שייך מש"פ אז גם בהקדש לא הי' קונה דהו"א שלא יהי' כח הדיוט חמיר אך מפורש בש"ס קדושין דכ"ט דכיון הדיוט יש מש"פ לכך בהקדש קונה לגמרי א"כ זה כונת התוס' כיון דיש מש"פ א"כ קונה בהקדש ושוב מהני תנאי ומכח איסור ריבית הוי כהותנה א"כ כ"ז בכסף בעין דמועיל בהקדש אבל בהנאת מחילת מלוה י"ל דא"י לפדות בו הקדש דל"ח בכלל ונתן הכסף וכמ"ש בקצה"ח סי' ק"ץ דבהקדש ל"מ שט"ה דאחרים וה"ה בנתן שט"ח על עצמו עיי"ש והנה באמת במקח מהני שט"ח דאחרים והסברא משום דנותן דבר חדש כמ"ש בתוס' קדושין דמ"ז או משום דדעתה אהנאת מלוה אפ"ה ל"מ בהקדש חזינן אף דנותן לו דבר חדש ודעתו אהנאת מלוה אפ"ה ל"ח בכלל ונתן הכסף א"כ כיון דל"מ בהקדש שוב ל"מ תנאי דהוי כמתנה ע"ד שאיני קנין ושוב מש"פ לחוד ל"מ לענין איסור ריבית ולכך הוצרכו להקשות דהכא קונה אף מדרבנן נשמע דבמחילת מלוה פשיטא דעכ"פ אינו קונה לגמרי דרק מלוה הבאה מחמת מכר מפורש בש"ס דקונה לגמרי אבל סתם מלוה אף באומר בהנאת מחילת מלוה עכ"פ לא קני רק למש"פ וכיון דל"מ בהקדש שוב ל"מ בו תנאי ושוב מש"פ לחוד ל"מ לענין איסור ריבית והנה ראיתי במנ"ח שכ' דיוכל לפדות בו הקדש הגם דלפע"ד לא עדיף משט"ח דאחרים אך לדבריו גם בכה"ג מהני תנאי ושוב ל"ח ריבית ובפרט שי"ל דכיון דכסף מהני מה"ת א"כ קודם קבלת מש"פ לא נתבטל הקנין ושוב מהני לענין ריבית ובפרט הכא שהי' גם שלוס צעטיל א"כ הוי קנין גמור ושוב ל"ח ריבית:

אך בנידון שאלתינו שהי' איסור ריבית תיכף ובמקח שנעשה באיסור ליכא מש"פ וי"ל דגם קנין סטימתא ל"מ וכנ"ל דכיון דל"ה רק קנין דרבנן ל"מ במקח באיסור אך לשי' הרדב"ז והח"ס דסטימתא הוי קנין ד"ת ושוב י"ל דגם במקח שנעשה באיסור מהני אך באמת מפורש ביש"ש פ' החובל דק"ס כיון שאינו רק מצד מנהג הסוחרים מתבטל באמתלא כל דהו ועי' שו"ת מהרי"א הלוי סי' צ"א א"כ הכא שהמכירה הי' קצת באונס נהי דל"ח אונס גמור דהא לא אונסו רק בקבלת טובה ובפרט שלא הי' מסירת מודעא אפ"ה הק"ס מתבטל באמתלא כל דהו וא"כ כיון דהמכירה לא חל שוב גם הפשרה לא חל דהוי פשרה בטעות דהא לא התפשר רק משום שהי' סובר דחל המקח ואם הי' יודע דהמקח בטל לא הי' מתפשר ע"כ נלע"ד דהפשר והמקח בטל עכ"ז טוב לפשר רק שהפשר יהי' יותר נוטה לטובת שמעון כנלע"ד בס"ד לדינא:

בעה"ח ה' ראה תרסז"ל ראדימושלא והננידידו.

תוכן העניינים

מהרש חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה