מהרש חלק ב· רבי שמואל אנגל
סימן ס
לכבוד יד"נ הרה"ג חו"ב הגביר המפורסים חו"ע וכו' כש"ת מו"ה משה סג"ל קאניר שליט"א מ"ק סאניק יע"א:
בדבר שאלתו היות כת"ה הוא גזבר ממעות אה"ק וכל פעם שמביאים לו הגובים מעות הוא משתמש בהם עד שולחם לדראהבוטש וכותב בכל פעם בהפינקס כמה קיבל מהם וכעת נפל דיו באיזה מקום ויש ס' אם נכתב שם עשרה כתרים או מאה כתרים ונסתפק כת"ה לומר דרק בנולד הס' אצל הנודר שיש בזה איסור בל יחל שפיר הו"ל ס' איסור אבל בנ"ד שכבר יצא הנודר ידי נדרו במה שהניח להקופה שקונים ממעות אה"ק ובפרט אחר שכבר נמסר ליד הגזבר א"כ רק לענין הגזבר נולד הס' ושוב חשיב כמו ס' ממון ולקולא עכת"ד:
הנה באמת סברת כת"ה נכונה דהכא כבר יצא הנודר ידי נדרו דמפורש בש"ס חולין דקל"ט דאף לר"י דס"ל בקדשים חייבין באחריות מ"מ אחר שמסרו לגזבר נפטר מאחריות והיכי דאמר הרי זו אינו חייב באחריות כלום ואף בנדר עכ"פ לאחר שמסרו להגזבר נפטר מאחריות ורק בקדשי מזבח והיכי דמחיוב באחריות אז מפורש בש"ס מעילה די"ט דרק לר"ש מיד כשהביאון לעזרה יצא ידי נדרו ונפטר מאחריות ולר"י חייב באחריות עד שיזרק הדם והרמב"ם בפ"א דמעילה פסק כר"י וע' בריט"א פ"ד מבכורות שכ' להבין סברת התוס' כריתות דף י"ג שכ' דרק לאחר שנזרק דמן כהלכתן ליתא בשאלה משום דמיירי בקדשים שחייב באחריותן וכיון דכ"ז שלא נזרק חייב באחריותן מש"ה חשיב כיש לו עוד קצת זכות בהדבר מש"ה יוכל לישאל אבל היכי דאינו חייב באחריותן כמו בנדבה אז שפיר לאחר שבא ליד הגזבר ליתא בשאלה וע' בהג"ה יד שאול יו"ד סי' רנ"ח ובמק"א ביארתי דאף לר"ש דס"ל דתיכף כשהביאן לעזרה פקע חיוב אחריות עיקר הטעם משום דאמרי' כל העומד לזרוק אבל באמת בנזרק שלא לשמו דאז שפיר אמ"ל שלא הי' עומד לזרוק כמ"ש בתוס' פסחים די"ג שפיר יוכל לישאל ומה שהשיג חתנו הרב החו"ב מו"ה אלעזר נ"י דהא לר"ש ל"א כל העומד דהא בע"ח אינם מקב"ט והביא מתוס' ב"ק דע"ז אמת שכן הוא ג"כ ברש"י זבחים דט"ז לענין בע"מ בעבודה עיי"ש:
אך באמת לא דמי כלל דבשלמא לענין קבלת טומאה דבעי' שיהי' עליו שם אוכל א"כ שפיר מחיים אין עליו שם אוכל א"כ אף דשייך לומר כל העומד ובוודאי יבא לכלל אוכל אמר שחיטה מ"מ אף כשישחט לא יהי' עליו שם אוכל רק משעת שחיטה ואילך מש"ה א"א שיחול עליו שם אוכל למפרע ושפיר לא מקב"ט מחיים וע' ש"ס נדה ד"נ ע"ב דרצה הש"ס לומר דמחשבת חיים ל"ח מחשבה ופירש"י דבעי שיהי' המחשבה בשעה שיש עליו שם אוכל וראוי לקב"ט ועיי"ש בתוס' א"כ שפיר מחיים אינו מקב"ט ועי' ש"ס קדושין דס"ב דאף דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי ומועיל אף בדשלב"ל מ"מ לענין עבד ל"מ סברת בידו דהשתא בהמה והתם דעת אחרת וחזינן דבמידי דהגוף משתנה ל"מ סברת בידו וכמ"ש ברשב"א וריטב"א קדושין דנ"ז ועי' בשט"מ כתובות דנ"ט ובא"מ בתשובה סי' ה' אבל לענין אחריות עיקר הוא משום פסידא דהקדש א"כ שפיר ס"ל לר"ש דתיכף משבא לעזרה וחזקה על כהנים שאינם מתעצלים ובודאי יבא לידי הקרבה א"כ ממילא לא יגיע פסידא להקדש ושפיר נפטר מן האחריות ועי' ש"ס עירובין דל"ב דחזקת כהנים אינם מתעצלים עדיף מחשע"ש וז"ב ופשוט:
עכ"פ נשמע דבקדשי בדה"ב מיד כשמסרן לגזבר נפטר מאחריותו וה"ה בצדקה מיד כשמסר לגזבר נפטר מאחריותו וכבר יצא ידי נדרו ועי' תוס' חולין דכ"ב בהא דתחלת הציהוב שכ' דאם רק אחד יוכל להקריב וקמי שמיא גליא שוב יוצא ידי נדרו ועי' במל"מ פי"ד ממעה"ק ובטה"ק ובספרי סי' צ' שהארכתי בזה. עכ"פ פשיטא דהכא הנודר כבר יצא ידי נדרו וא"כ עיקר הס' רק לענין הגזבר ושוב י"ל ס' ממון לקולא אך באמת בעיקר הדבר אי הבעיא דס' ממון עניים אזלינן לקולא יש בזה מבוכה רבה דדעת הרשב"א להחמיר כמו בהא דיש יד לצדקה ובאמת בשיטת הרמב"ם כתבו דהוא משום דפסק כאת"ל אך הרשב"א מחמיר מס' ועי' בש"ע סי' רנ"ח ועיי"ש דאם מסופק כמה נדר אינו יוצא רק באם יתן כ"כ עד שידע בבירור שלכך לא נתכוין והר"ן פליג מהא דמוכח בש"ס חולין דקל"ד דרק משום דקמה בחזקת חיוב קיימא מש"ה מחמירין אבל בס' השקול אזלינן לקולא והא דקאמר בש"ס שם פרה בחזקת פטיר קיימא משמע דלענין ס' אזלינן לחומרא אף לענין ס' במתנות כהונה כבר הרגישו המפורשים בזה והח"ס יו"ד סי' ש"ט כ' די"ל דהכא מיירי דהס' בזמן שחיטת הפרה וא"כ חזקת חי של הפרה מסייע לחיוב וא"כ לפי"מ דנראה דבס' לקט כיון דיש חזקה לחיוב מוציאין מבעה"ב אף דלענין ממון גם רוב ל"מ להוציא ורק חזקת הגוף דמהני לר"ג אפ"ה כיון דזה נלמוד מקרא דצדק משלך ותן לו דעכ"פ רוב לזכותו מהני ה"ה הכא דחזקת חי דפרה מסייע להכהן אף דחזקה דידי' איתרע ונודע סברת ה"ג מלייפניק דחזקה דאיתרע ל"ח בירור ול"מ בד"נ וה"ה דל"מ בממון דמש"ה ל"ע רוב בממון משום דהמע"ה ורובא לא מיקרי ראי' כמ"ש התה"ד אפ"ה מועיל ורובא לא מיקרי ראי' כמ"ש התה"ד אפ"ה מועיל הסברא דצדק משלך דהיכי שיש עכ"פ חזקה לחיוב מחויבין ליתן וע"ז משני הש"ס דשוב יש כנגדו חזקת פטור ושוב בס' אזלינן לקולא:
נחזור להנ"ל דבאמת בסי' השקול מקילין אך באמת כ' הח"ס שם די"ל לפי דברי המרדכי דהעני חשיב מוחזק ואף אם רוב מסייע לבעה"ב ב אפ"ה ל"מ והכוונה בש"ס שהי' הס' על זמן הגירות והוי שני חזקות לפטור ולסברא זו בס' השקול הוי לחומרא וע' בח"ס סי' ר"מ שכ' דמש"ה צריך הש"ס לומר דקמה בחזקת חיוב קיימא משום דיש רוב לפטור כקושית המרדכי ולכך קאמר הש"ס דקמה בחזקת חיוב קימא והוי כאלו הכהן מוחזק ול"מ רוב להוציא אך באמת בש"ע מפורש דאם נפל ס' על מעות אם הם של הקדש דאם הרוב הוא של חולין אינו חייב ליתן ואם הרוב הוא של הקדש חייב ליתן עכ"פ שיטת הר"ן דגם בבעיא דיש יד לצדקה מקילין ואף לשי' הרשב"א י"ל דרק בצדקה דהוי ס' בל יחל מחמירין אך באמת מפורש בש"ע סי' רנ"ט דאם מסופק על המעות אם הם של הקדש מחמירין ומוכח דאין חילוק אם נמצא אצל הבעלים דעדן לא יצאו ידי נדרם בין אם נמצא אצל הגזבר אפ"ה מס' צריך להחמיר ועכצ"ל דרק שם דל"ל חמ"ק על המעות דהס' שמא מעות זה של הקדש הם שפיר חייב להחמיר אף די"ל דנהי דל"ל חמ"ק אפ"ה עכ"פ יש לו ח"מ ואין להוציא מס' אפ"ה י"ל בהקדש כיון דכל היכי דאיתא בי גזא דרחמנא איתא א"כ י"ל דהבעה"ב ל"ח כלל מוחזק ושוב היכי דל"ש חמ"ק חייב ליתן לעני דנלמוד מקרא דעני ורש הצדיקו דהיכי דליכא חמ"ק מחמירין וע' בתשובת ה"ג מוהר"מ שבסו"ס ב"ט שכ' כדברי דהיכי דל"ש חמ"ק מועיל רוב בממון וכעין שכ' בקצה"ח סי' ר"פ דבקרקע כיון דל"ש רק חמ"ק מועיל רוב ה"ה שי"ל דנגד ח"מ לחוד מהני רוב ולא עוד די"ל דאף בס' השקול בצדקה אפ"ה היכי דל"ש חמ"ק יכול להוציא עכ"פ מסיק שם ה"ג מוהר"מ דאף היכי דל"ש חמ"ק אפ"ה ל"מ רוב ואף לשי' הב"ט בס' בצדקה היכי דיש חמ"ק אין מוציאין מס' א"כ לסברתו בשלמא אם נמצא מעות והס' שמא של הקדש הם א"כ ל"ש חמ"ק שפיר נחמיר בס' איסור צדקה דנהי דלגבי הגזבר ל"ש ס' בל יחל מ"מ בצדקה יש קרא דצדק משלך דהיכי דל"ש חמ"ק חייבים להחמיר מס' דבכה"ג דרוב מועיל בהדיוט מחמירין בצדקה אף בס' אבל הכא דמעות הקדש ליתא רק שכת"ה נעשה לוה על המעות א"כ נהי דלשי' מהראנ"ח כל ס' שיסתפק בזמן הפרעון שפיר י"ל דכיון שסופו לחזור לרשות המלוה חשיב מוחזק וע"פ סברת התוס' ב"ב דס"א אבל הכא דהס' אם יתחייב לגמרי יותר מעשרה כתרים א"כ שפיר כת"ה הוי מוחזק ועי' בב"ט שכ' דהת"ה ס"ל דאף שהבת נטלה הב' זהובים והשתא הס' נולד אם הבעלים מחויבים לשלם בכה"ג ס"ל להת"ה דאף רוב לא יועיל והמהרי"ט ס"ל דכיון שהס' נולד בשעה שנטלה הבת הב' זהובים ואז הי' בעין ול"ה שייך חמ"ק ומהני רוב א"כ אף דצריך עכשיו לשלם מועיל רוב אבל בנ"ד דלא נולד הס' כלל רק אחר שהוציא המעות וצריך לשלם א"כ בעת לידת הס' יש חמ"ק ושוב גם בס' צדקה מקילין ובפרט לשי' הש"ך שם תמיד מקילין בס' ממון עניים ועי' בחו"מ סי' ר"נ:
אך באמת בשו"ת ח"ס סי' ר"מ מחמיר בס' צדקה ועיי"ש דלאו דוקא לענין בל יחל רק דנלמוד מצדק ושלך ואף דעכצ"ל גם מטעם ס' איסור דבלא"ה ל"ש צדק משלך דהתורה לא הטילה עליו ליתן יותר מזכותו אך עכ"פ מוכח שם דמחמיר בס' צדקה אך בב"ט משמע דהיכי שיש חמ"ק גם בס' צדקה, מקילין ועי' שו"ת עמק יהושע סי' ט"ז שמיקל בס' צדקה ואין בזה איסור בל יחל כיון דגזה"כ דס' ממון לקולא א"כ ליכא בל יחל דל"ש בל יחל רק היכי שיש חיוב ברור אבל בס' דרחמנא לא הטילה עליו חיוב מס' ממילא ליכא בל יחל וז"ב:
עוד יש להעיר לפמ"ש המח"א דא"נ דבממון עניים שייך דין אמירה לגבוה א"כ הא ס' ממון ולקולא אבל אם רק חיוב נדר עליו א"כ אינו תלוי בממון דלע"ע אינו דנין אם כבר זכה בו העני דגם אם חל הנדר אפ"ה עדן לא זכה בו העני א"כ הח"מ אין מכריע לענין ס' איסור נדר עיי"ש א"כ ע"כ הרשב"א דמחמיר בס' צדקה ע"כ דס"ל דבצדקה ל"א אמל"ג א"כ כ"ז שלא בא ליד הגזבר דמפורש בש"ס ערכין ד"ו דמותר לשנותה ולשי' כמ"פ הכונה לשנותה למצוה אחרת וזה תלוי אי שייך בצדקה דין אמירה לעני א"כ שפיר הוי רק ס' איסור אבל אחר שבא ליד הגזבר דאסור לשנותה וע"כ דזכה הגזבר בשביל העני כמפורש בש"ס ב"ק דל"ו אנן יד עניים אנן א"כ שוב הוי ס' ממון ממש ושוב החמ"ק של הגזבר פוטרו מלשלם מס' ע"כ פשיטא דמצד הדין אין לחייב את כת"ה דשיטת רוה"פ נראה להקל:
בעה"ח ד' חיי תרס"ו ראדימושלא. והננידידו אוהבו בלונ"ח.