אור ברסלב
מהרש חלק ב סימן נג

מהרש חלק ב· רבי שמואל אנגל

סימן נג

סימן נב

להרב החריף ובקי בנש"ק כו' כש"ת בנש"ק מו"ה חיים ט"ב נ"י מוצד"ק בריגעל יע"א:

בדבר שאלתו במקוה שנפרץ א' מכותליו דפסול מטעם זוחלין ונפל לתוכי ג"ל שאובין בעת הזחילה אם נפסלה המקוה אף אחר שסתמו הזחילה והמקוה דקהלתכם סמוכה למעיין אשר ממנו הולך דרך חור להבור זה תורף שאלתו:

והנה מקודם נדבר בגוף הדין דפסול זחילה לכאורה נראה שי' רוה"פ דפסול זחילה במקוה היא מה"ת דדרשא דאך מעיין מטהר בזחילה הוא דרשה גמורה ובאמת בנתערב מי גשמים עם מי מעיין אם רבו מי מעיין שיטת כמ"פ דאינו מטהר בזחילה אף מה"ת ומש"ה חייש שמואל בנהרות שמא ירבו נוטפין על הזוחלין ואף דבב"י משמע דהוא רק גזירה דרבנן אטו חרדלית של גשמים יפה כ' הב"ח דבאמת נוטפין גופא פשיטא דמה"ת אין מטהר בזחילה דאל"כ היאך גזרו בנהרות הא באמת אמרי' נהרא מכפיא מבריך והוי זוחלין רבו ואי מפני הרואין שיסברו דהי' רובו נוטפין ויסברו דגם נוטפין מטהר בזחילה הא הוי רעין גזלג"ז ועכצ"ל דבאמת פסול זוחלין הוי מה"ת וגם ברבו נוטפין אינו מטהר בזחילה אף מה"ת רק הכא באמת ליכא חשש ד"ת דהא באמת הו"ל זוחלין רבו רק דשייך גזירות הרואין שלא ידעו מסברא דנהרא מכפיא מבריך ויסברו דגם מי גשמים לחוד מטהר בזחילה אך באמת מדברי הב"י נראה דס"ל בשיטת המרדכי דכל פסול זוחלין הוי רק מדרבנן א"כ בנהר אף א"נ דהוי נוטפין רבו מ"מ ל"ש בזה אף פסול דרבנן דבאמת הקשה התה"ד דכמו במקוה שלימה אינו פוסל אף כל שאובין שבעולם ה"ה דלא יופסל במעיין שיש בו שיעור לטבול אף אם רבו מי גשמים מלטבול בזחילה. ותירץ הב"ח דבשלמא שאובין שאינו רק פסול דרבנן לא גזרו במקוה שלם אבל פסול זוחלין דהוי מה"ת מש"ה אף במקומו הוא מעיין מ"מ אם רבה נוטפין עליו שוב אזלינן בת"ר א"כ א"נ דגם פסול זוחלין אינו רק דרבנן א"כ שוב הי' אמרינן דכיון דבמקומו יש מעין שוב כל הנוטפין הבאין מעלמא בטלין לגבי המעין שהוא במקומו אך עכ"פ שייך גזירת הרואין דיסברו שאין חילוק בין רבו נוטפין לנוטפין גרידא ויטהרו גם חרדלות של גשמים בזחילה ואי דלא יהי' רק איסור דרבנן מ"מ י"ל דהוי גזירה קרובה עכ"פ לדברי הב"י לפ"מ שהבין בשיטת המרדכי ס"ל דכל פסול זוחלין אף במי גשמים הוא רק דרבנן וממילא ברבו נוטפין על מי מעין שהוא במקומו ליכא אף איסור דרבנן בעצם דבזה שוב אמרי' דכיון דכל פסול זוחלין הוא רק דרבנן שוב בטל לגבי מעין שהוא במקומו רק דאסור מחמת גזירה דחרדלות של גשמים:

אך העיקר נראה כשיטת רוה"פ דפסול זוחלין הוא מה"ת וגם ברבו נוטפין יש פסול דאורייתא ולרוה"פ אף במקום שהי' המעין מהלך מתחלתו אפ"ה אינו מטהר בזחילה והא דמפורש במעין שהי' משוך כנדל וריבה עליו והמשיכו מטהר בזחילה היינו הכונה ריבה עליו היינו שניתוסף ע"י הנוטפין אבל אעפ"כ רבו הזוחלין מש"ה מטהר בזחילה אבל בהא דמי מעין מועטים שרבה עליו מי שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין להטביל בו בכ"ש נימא דאין הכונה מקומות מקומות יש רק דבאמת אף במקום שהמעין מהלך מתחלתו אפ"ה אינו מטהר בזחילה אך באם זוחלין רבו דעת הר"ן דאף במקום שאין המעין הולך מתחלתו אפ"ה מטהר בזחילה והר"ן כ' דגם הרמב"ם נהי דס"ל דברבי נוטפין במשך הנהר אז אף במקום שהי' המעין הולך מתחלתו אינו מטהר בזחילה מ"מ ברבו זוחלין מטהר בזחילה אף במקום שנתרחב אך הש"ך הביא בשם מהרי"ק דאף ברבי זוחלין אפ"ה אינו מטהר בזחילה רק במקום שהמעין הי' מהלך מתחלתו ולכאורה נראה דגם זה הוא פסיל ד"ת דהתורה לא כתבה דין טהרה בזחילה רק במי מעין גרידא אבל אם יש בתערובות גם מי גשמים שוב לא כתבה התירה בו היתר טבילה בזוחלין וכמ"ש הב"י בהבנת שיטת הרמב"ם ז"ל דס"ל דגל שנתלש מהים דאינו מטהר באויר דפסולו הוא מטעם זוחלין דכ"ז שלא נח בקרקע אין חילוק בין מעין למקוה דתרוייהו אין מטהרין בזחילה א"כ ה"נ י"ל דבתערובות מי גשמים לא כתבה התורה דין טהרה בזחילה:

א) ובאמת בהסבר פלוגתת הר"ן ומהרי"ק י"ל ע"פ הנודע סברת הרי"מ בהא דקי"ל נהפך איסור להיות היתר ולהיפך ל"א הסברא דאם נתערב מיעוט איסור ברוב היתר א"נ דהמיעוט אינו נעשה כמו הרוב א"כ יותסר רוב ההיתר ע"י מיעוט האיסור שיב אמרי' דרוב גובר על המיעוט אבל ברוב איסור אף אי לא נימא דגם מיעוט היתר נעשה איסור אפ"ה לא יגרע כח הרוב ע"י המיעוט בכה"ג אין המיעוט נעשה כמו הרוב עכת"ד:

ובאמת עפ"ז י"ל קושית התוס' פסחים דס"ה בהא דקאמר ר"י כוס הי' ממלא מדם התערובות שאם ישפך דמו של א' מהם נמצא זה מכשירו ופריך בש"ס שמא לא נתקבל בכלי ומשני כהנים זריזין הם ופריך אי זריזין אמאי מישתפך ומשני אגב זריזיתייהו דעבדי ומשתפך ופריך והרי דם התמצית מעורב בו ובטל דם הכשר בו ומשני ר"י לטעמי' דס"ל דם התמצית דם מעליא הוא ופריך והא מודה ר"י דדם התמצית לא מכפר ומשני ר"י לטעמיה דאין דם מבטל דם עיי"ש והנה בהא דפריך שמא לא נתקבל בכלי פרש"י ז"ל בפי' א' דשמא לא נתקבל כלל ועוד דשמא לא נתקבל כל מה שאתה שואב מארץ ונמצא זורק דם פסול ע"ג המזבח וגם בתוס' כ' כפי' הב' של רש"י:

והנה בתוס' הקשו דלמה לא פריך תיכף מדם התמצית וכ' התוס' דדם התמצית חשיב רק כמים דאין איסור להעלותו ע"ג מזבח ועוד הקשה בתוס' דכמו דפריך אח"כ דליבטל דם הכשר בדם התמצית א"כ למ"ל להקשות מתחלה שמא לא נתקבל בכלי והכונה דמעורב בו דם פסול ולא יוכל לעלות הדם ע"ג מזבח משום דמעורב בו דם פסול ולמה לא פריך בפשיטות דליבטול הדם כשר בהדם פסול כמו דפריך אח"כ ומ"ש התוס' משום דעולין אינן מבטלין זא"ז כמפורש בש"ס מנחות דכ"ב זה תמוה דכיון דהדם שלא נתקבל בכלי דם פסול הוא לא מיקרי עולין דעולין ל"ח רק היכי ששניהם דם כשר הוא כמו פר ושעיר של יוה"כ ומצאתי במהרש"א שהרגיש בזה ושוב הדרא קושית התוס' לדוכתה:

אך לסברת הרי"ם הנ"ל ניחא דבשלמא דם התמצית אף דאינו פסול להקרבה דחשיב רק כמים אבל עכ"פ אינו מכפר א"כ שפיר פריך הש"ס דדם התמצית יבטל הדם בשר שלא יהי' מכפר דאל"כ רק דנימא דהדם מכפר שוב יוצמח דהמיעוט דם כשר גובר את כח הרוב היינו דם התמצית שלא הי' עומד מעולם לכפר שיכפר כעת ושוב ישתנה כח הרוב ע"י המיעוט בכה"ג צריך המיעוט להיות נגרר בתר הרוב ומוכרח הש"ס לתרץ דאין דם מבטל דם אבל לענין הדם שלא נתקבל שפיר מוכרח להקשות משום דעכ"פ מעורב בו דם פסול ואסור להעלותן ע"ג המזבח ולא יוכל להקשות בפשיטות מטעם ביטול נהי דבאמת ל"ח עולין משום דדם פסול הוא וכסברת מהרש"א אבל בזה ל"ש ביטול כיון דאף א"נ דלא בטל אפ"ה לא יוכל להעלותן ע"ג מזבח משום דעכ"פ מעורב בו דם פסול שוב בכה"ג ל"ש ביטול לסברת הרי"ם וא"ש הכל דבדם התמצית שפיר פריך הש"ס דליבטל אבל בדם פסול ל"ש ביטול דבלא"ה לא יוכל להקריב כנ"ל ומיושב קושית התוס' בס"ד לנכון ודוק:

נשמע דהיכי דגם אם לא ניזול בת"ר אפ"ה לא יוגרע כח הרוב מכפי שהי' קודם התערובות בכה"ג לא אזלינן בת"ר א"כ היכי שנתערב מיעוט מי גשמים ברוב מי מעין בשלמא א"נ דגם במקום שהי' המעין מהלך מתחלתו אפ"ה אינו מטהר בזחילה א"כ יוגרע כח הרוב ע"י התערובות דהא כבר קנה מקום זה זכותו לטבול בו בזחילה א"כ אין בכח המיעוט לגרום איסור מלטהר בו בזחילה אבל במקום שנתרחב דמעודו לא הי' למקום זה היתר לטבול בו בזחילה דכ"ז שלא ניתוסף מי גשמים לא הי' כלל מים במקום הזה א"כ תיכף ביאת המים למקום הזה הוא בתערובות עם מי גשמים א"כ בכה"ג אין הרוב מהפך את המיעוט והוי כעין סברת המרדכי לענין יבמה שרקקה דם דבבא לעולם בתערובות לא בטל וא"ש סברת מהרי"ק והר"ן ס"ל דתמיד יוכל הרוב להפוך את המיעוט שיהי' נחשב כמו הרוב ודוקא היכי דלא הי' ההיתר ניכר מתחלה אז ל"ש ביטול אבל היכי שההיתר הי' ניכר בפ"ע בכה"ג בטל המיעוט כמ"ש האחרונים ליישב סתירת דברי המרדכי מהא דגיגית לחלק בין היכי שההיתר הי' ניכר בפ"ע עי' בנוב"י ובחו"ד ובמנ"ח שהאריך בזה וא"ש הכל בס"ד:

והנה הר"ש פירש בהא דר"ש בן יהוצדק שהעיד על הזוחלין שרבו על הנוטפין שהוא כשר היינו הכונה אף באם בהמעיין גרידא לא הי' בו מ"ס רק בצירוף הנוטפין אפ"ה מטהר בזחילה והנה הב"י דייק דהר"ש ס"ל כשיטת הר"ן דברבו זוחלין מטהר אף במקום שנתרחב ובד"מ דחה דבריו וגם הש"ך ז"ל דחה דאדרבה א"נ דס"ל להר"ש כהר"ן א"כ אמאי פריך פשיטא והא איצטרך להשמיענו דאף במקום שנתרחב אפ"ה מטהר בזחילה אך לדרכינו י"ל דזה כונת הב"י דבאמת מצד הסברא י"ל כהר"ן דאף במקום שנתרחב יטהר בזחילה כיון דעכ"פ זוחלין רבו וקיי"ל דרוב מהפך את המיעוט להיות כמו הרוב רק די"ל כסברת הרי"ם דהיכי דהמיעוט לא יגרע את כח הרוב בכה"ג אין המיעוט נעשה כמו הרוב וא"כ במקום שנתרחב דמעודו לא הי' שם היתר לטבול בו בזחילה לא יועיל הרוב אך א"נ כסברא הנ"ל א"כ פשיטא דהיכי דלא הי' מ"ס בהזוחלין לחוד לא יצטרפו הנוטפין כיון דלא יגרע כח הרוב ע"י הנוטפין דהא גם מעיקרא לא הי' בו היתר לטבילת אדם ובאמת יש בזה מבוכה רבה אי ביטול מועיל להשלים השיעור אך אף א"נ דביטול מועיל להשלים השיעור עכ"פ מוכרחין לומר דגזה"כ דתמיד הרוב מהפך להמיעוט להיות כמו הרוב א"כ מכ"ש באם הי' בהזוחלין מ"ס והי' לו שעה"כ לטבילת אדם דאף אם נתרחב ע"י הנוטפין אפ"ה אם רבו הזוחלין מטהר בזחילה דהשתא דאמרי' דמיעוט נוטפין מצטרף להשלים השיעור מכ"ש דמטהר בזחילה אם יש בהזוחלין לחוד מ"ס אף אם נתרחב הנהר וא"ש דברי הב"י בס"ד.

עכ"פ נשמע דהר"ש ס"ל בזוחלין רבו אף אם נתרחב הנהר אפ"ה יטהר בזחילה. אך לפמ"ש הריטב"א בנדרים בשם הר"פ דהא דאסור לטבול במקום שנתרחב אף ברבו זוחלין הוא רק משום מראית עין היינו שיסברו דליכא התם רק מי גשמים וזה כפי' הב"ח בשיטת המרדכי לענין נהרות א"כ אין ראי' דהר"ש לא ס"ל כמהרי"ק דנהי דפסק דרוב מהפך את המיעוט ומצטרף להשלים לשיעור אפ"ה י"ל דבמקום שנתרחב נהי דמה"ת מטהר בזחילה דהרוב גובר על המיעוט מ"מ יש לחוש למ"ע אך עכ"פ נצמח דאף להמחמירין עכ"פ אינו רק חשש דרבנן וא"כ הוי רק פלוגתא בדרבנן ושוב בשעה"ד יש לסמוך אשיטת הר"ן דמותר אף במקום שנתרחב והרבה יש לדבר בזה:

והנה לענין דינא שיטת רוה"פ דמי גשמים לחוד מה"ת פסול בזחילה ואף בנתערבו נוטפין בזוחלין אם הנוטפין רבו ג"כ מה"ת אינו מטהר בזחילה ומכ"ש במקום שנתרחב בודאי אינו מטהר בזחילה והנה מפורש בש"ע סעיף נ"א דאם אין הזחילה ניכרת להדיא לא מיפסל משום זוחלין והמפורשים הביאו ראי' מש"ס נדה ד"ב בהא דמקוה שנמדד ונמצא חסר דמחמירין והטעם דחוששין שמא בשעת טבילה לא הי' בו מ"ס מ"מ כיון דנתמעט משיעורו א"כ מיפסל מטעם זוחלין בשלמא לשיטת הסוברים דגם במעין בעי מ"ס לטבילת אדם א"כ י"ל דמיירי במקוה שבא ממעין דמטהר בזחילה ואפ"ה מיפסל בפחות ממ"ס אך לשי' הסוברים דבמעין אף לטבילת אדם ל"צ מ"ס וע"כ דמיירי במקוה וא"כ בלא"ה יש פסול מטעם זוחלין ונשמע דבאם אין הזחילה ניכרת להדיא לא מיפסל מטעם זוחלין:

והנה לכאורה י"ל דאדרבה במקוה שנמדד ונמצא חסר אין הכונה שנחסר בפחות ממ"ס רק הכונה שאתמול הי' מ"ה סאין וכעת נמצא מ"ד ויש פסול בזה מטעם זחילה רק הס' מתי התחיל הזחילה ומחמירין בס' זחילה. ובאמת לדרכינו הי' מיושב בהא דפרש"י דמיירי בכלים שנשתמשו בו והקשה הגאון מלבוב ז"י דהא מה"ת רביעית דמקוה כשר לכלים והוי סד"ר ועי' בספרי ח"ר סי' נ"ב:

אך להנ"ל ניחא דהכא הפסול מחמת זחילה ומיפסל מה"ת אף לכלים והי' אפשר להביא ראי' מפרש"י דהכא עיקר הפסול מטעם זחילה ושפיר מיפסל אף לכלים דא"נ דהכא הפסול מטעם דבצר לי' ממ"ס שוב הדרא קושית הג' הנ"ל על רש"י לדוכתה ושוב לא נשמע דבאין הזחילה ניכרת דלא יופסל דאפשר דגם כאן הפסול מחמת זחילה אך באמת שיטת כמ"פ דבאין הזחילה ניכר להדיא לא מיפסל מחמת זחילה ושוב ע"כ דהפי' בש"ס משום דבצר לי' ממ"ס והרבה יש לפלפל בזה:

נחזור לשאלתו אי מקוה שפסול כעת מטעם זוחלין אם נפל בו שאובין אי פוסל המקוה לענין שלא יועיל סתימה אח"כ והביא דברי הלחם ושמלה מה שהביא הש"ך בס"ק נ"ה ועי' לקמן סעיף ס' היינו דכונת הש"ך דמש"ה אין האמה מטהרת משום שהוא זוחלין. הנה באמת אדרבה מדברי הר"ש והרא"ש שכ' דמש"ה אין האמה מטהרת משום שאין בו מ"ס מוכח להיפך דזוחלין מטהר שאובין אך באמת י"ל דכונת הש"ך ז"ל משום דאין זוחלין מטהר שאובין ועי' בשו"ת מהר"ם שיק שהבין כן בכונת הש"ך אך באמת י"ל דאדרבה רק שם בסעיף ס' דאין בעליון ותחתון מ"ס וקטפרס אינו חיבור ועיי"ש בב"י שכ' דבלא"ה שם ל"מ דפסקינן כרבנן דל"א גוד אחית וגוד אסיק בודאי ל"א אבל באמת באם שאובין נתחברו לזוחלין שפיר חשיב השקה דעכ"פ חשיב כמחוברין ומצאתי בספר נחל אשכול שכ' כן בהסבר דברי הש"ך:

ובאמת נלע"ד דכבר ידוע שיטת הרא"ה דאם נתחבר מקוה שאוב למקוה כשרה רק שמימיו מרודדין דל"מ השקה ומוכח דכיון דאסור לטבול בו לכתחלה ל"מ השקה ובח"ס סי' רי"ב לא חש לה ורק אם הוא מעין דיש בזה עוד חשש של הרא"ה דממקוה למעין דהוי מבשא"מ ל"מ השקה אז חייש לזה אך בשו"ת דברי אמת שם חייש לשיטת הרא"ה ולכאורה י"ל דתלוי בשיטת הפוסקים אי מהני נתן סאה בשאובין ויותר מרובו דא"נ דמהני אף ביותר מרובו ע"כ דההכשר מטעם זריעה א"כ גם כשהמקוה פסול משום זוחלין מ"מ שם מים מחוברין עליהן א"כ בשאובין דפסולין מחמת תלושין מתכשר דחשיבי מחוברין אך א"נ כשיטת הראב"ד דגם בשאובין מיפסל בנתן סאה יותר מרובו ע"כ דהכשר שאובין במקוה שלימה הוא רק משום דאמרי' קמא קמא בטל בהשיעור מקוה ומש"ה בשנתמעט שיעור ממים כשרים אמרי' חוזר וניעור א"כ י"ל דביטול ל"מ רק אם בשעת התערובות הי' על הרוב שם היתר א"כ שייך סברת הרי"ם דא"א למיעוט איסור לגרום איסור לרוב היתר אבל כיון דהמקוה נפסלה אז מחשש זוחלין ונתמעט חשיבתו ואין בכחו לבטל השאובין א"כ לפי שיטת רוה"פ דבשאובין כשר בנתן סאה אף ביותר מרובו ועי' בדג"מ שכ' דרק משום מ"ע יש איסור ועי' שו"ת מ"כ סי' ט"ז שכ' דמה"ת בודאי מיתר מטעם זריעה א"כ שוב י"ל דזוחלין מטהר שאובין וגם בנתבטל ההשקה מ"מ מועיל בשאובין דרק לחומרא מחמיר הש"ך בס"ק קי"ב ושוב י"ל דזוחלין מטהר שאובין ובפרט שי"ל דתלוי במחלוקת הר"ש עם הרא"ש אי מותר לסתום הזחילה בדבר המקב"ט דלשי' הר"ש מיקרי הוייתו בטומאה ודעת הרא"ש דכיון דהמים ישנו נהי דלע"ע אסור לטבול בו מ"מ כיין דבידו לסותמו לא מיקרי שם פסול ול"ח הוייתו בטומאה א"כ י"ל דלשי' הרא"ש ע"כ דזוחלין אין עליו שם פסול דרק על הגברא מוטל שלא לטבול בו כ"ז שזוחל א"כ בודאי דיוכל לטהר שאובין עכ"פ רבו שיטת הפוסקים דזוחלין מטהר שאובין ובפרט אף אם נחוש דזוחלין אין מטהר שאובין מ"מ עכ"פ י"ל דלא מיפסל ע"י השאובין ואם נסתם הזחילה נשאר בהכשירו דעכ"פ כיון דפסול ג"ל אינו רק דרבנן לא גזרו במקוה שיש בו מ"ס בשלמא אם יש מקוה שאוב ישם פסול עליה וע"י השקה רצונך להכשירו בעי שיהי' על המקוה המכשרת היתר לטבול בו דבלא"ה אין בכחו להכשיר השאובין אבל אם ג"ל נפלו למקוה שיש בו יותר ממ"ס נהי דלע"ע אסור לטבול בו מחמת זחילה אבל עכ"פ אין בכח הג"ל לפסול המקוה ונהי שי"ל דלא נתבטל השם פסול מהשאובין כיון שאין המקוה כשרה אבל עכ"פ אינו פוסל המקוה דעל מקוה שיש בו מ"ס לא גזרו לפסול בג"ל וכמ"ש בט"ז ס"ק מ"ז דנהי דל"א גוד אחית להצטרף לשיעור מקוה אבל עכ"פ לענין זה מהני סברת גוד אחית שלא יופסלו מים התחתונים מחשש שאובין עיי"ש ובפרט דבאמת שיטת כמ"פ דבנפרץ הכותל לא מיפסל משום זחילה דבעי כעין זחילת הנהר ונהי דאנן פוסקין דאף אם ניקב למעלה ממ"ס אפ"ה יש לסתום הסדק אבל עכ"פ כיון דליכא בזה פסול ברור מחמת זוחלין עכ"פ לא מיפסל ע"י נפילת ג"ל שאובין ובפרט שהמקוה בא ממעין דלא מיפסל בו זחילה ונהי דאנו חוששין לשי' מהרי"ט דמעיינות שלנו יש חשש שהם מי ביצין וכמ"ש מרן הגה"ק מצאנז זי"ע וגם דדעת הר"ש דמעין אינו מטהר בזחילה רק במקום מוצא המעין ולא למקום שהמשיכוהו אך עכ"פ רק מחמת חומרא חוששין לזה ועי' שו"ת מהרש"ם ח"א סי' קמ"ח ובפרט דדעת כמ"פ דכל פסול זוחלין אינו רק דרבנן ע"כ הדבר ברור דבכה"ג לא נפסלה המקוה עזי הנ"ל אף אם נפלו לתוכו קודם שסתמו כנלע"ד בס"ד לדינא:

בעה"ח ה' בא תרסח"ל ראדמושלא והננידידו.

תוכן העניינים

מהרש חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה