אור ברסלב
מהרש חלק ב סימן נב

מהרש חלק ב· רבי שמואל אנגל

סימן נב

סימן נא

להרב המאה"ג חו"פ בנש"ק כש"ת מו"ה מרדכי שפירא נ"י האבד"ק בירטש יע"א:

בדבר שאלתו שהי' חלב כבוש בכלי יותר ממעל"ע ובתוך המעל"ע עירו רוטב רותח לתוך כלי זו זה תורף שאלתו:

והנה ידוע שיטת האו"ה דכלי מתכות אינו בולע ע"י כבישה בכולו והסברא דקשה להבליע לכלי וכמ"ש החו"ד דמאוכל לכלי אף בלוע שמן א"י בלי רוטב דכלי קשה לבלוע אף מכלי אחר מכ"ש מאוכל ודעת הט"ז דגם כלי עץ וחרס אפ"ה אינו מבליע ע"י כבוש רק כ"ק וא"כ לשיטה זו כיון דלא הי' בהכלי בליעת חלב רק בכ"ק א"כ יש בהרוטב ס' נגד קליפת הכלי ובאם לא הי' רוטב תק בשר הי' מקום לחוש כיון דחם לתוך צונן אינו בולע רק כ"ק ובכ"ק של הבשר ליכא ס' נגד קליפת הכלי אבל ברוטב שהוא צלול א"כ נתערב בליעת הקדירה בכל הרוטב ויש ס' נגד קליפת הכלי אך יש לחוש לשי' הפוסקים דכבוש בכלי בולע כדי כולו א"כ ליכא בהרוטב ס' נגד כל הכלי וא"כ הו"ל ס' ד"ת דנהי דבליעת החלב בקדירה הי' ע"י כבוש מ"מ אח"כ כשפולט לתוך הרוטב הו"ל ע"י בישול דאף כשנתערב ערב מקודם ע"י כבוש ובישלו אח"כ חייב משום בישול והו"ל איסור ד"ת עי' פמ"ג וחו"ד סי' ק"ה לא כמ"ש בהג"ה יד"ש יו"ד סי' צ"א מכ"ש הכא א"כ באיסור ד"ת יש לחוש לשי' הש"ך דכבוש בכלי מבליע בכולו והפמ"ג בסי' ק"ה מסיק בכלי מתכות יש לצדד אך באיסור ד"ת יש להחמיר:

ובאמת הי' מקום לומר דלשי' הפוסקים דטכ"ע ל"ד ולפ"ז כ' הפוסקים דגם בב"ח דלכ"ע טע"כ ד"ת מ"מ בליעת הקדירה גם בב"ח ל"ד עי' רשב"א חולין ד"ק ובכו"פ סי' פ"ז א"כ שוב הו"ל סד"ר ויש לסמוך אשיטת הט"ז. אך באמת כ' הפי' דאין לצרף שיטת הסוברים טע"כ דרבנן לס"ס א"כ אף שי"ל דהו"ל ס"ס בד"ת וס' א' בדרבנן היינו שמא טעם אינו אוסר מה"ת אף בב"ח ושמא כבוש אינו מבליע רק כ"ק ויש ס' ואף דמדרבנן בודאי טעם אוסר מ"מ לענין דרבנן די בס' אחד ואף דבאמת אין לצרף הא דטכ"ע דרבנן לס"ס וא"כ שוב יש לחוש לשי' הש"ך:

אך באמת י"ל כיון דלא בישלו בו רק עיראו עליו א"כ נאסר הרוטב רק כ"ק וא"כ דעת כמ"פ דדבר שנאסר כ"ק וא"א לקולפו מותר עי' סי' צ"א והט"ז אוסר והש"ך כ' דהיכי דלא ניכר מקום הקליפה מותר בדיעבד וא"כ הכא ממ"נ מותר דלהט"ז כיון דלא בלע הכלי רק בכבוש א"כ לא נבלע רק כ"ק ושוב יש בהרוטב ס' נגד קליפת הכלי ולהש"ך נהי דס"ל דבלע הכלי בכולו מ"מ לדידי' כיון דלא נבלע הרוטב רק כ"ק שוב בא"א לקולפו מותר. אך לכאורה יש לחוש לשי' המג"א דבעירוי שלא נפסק הקילוח כיון דהקליפה מדינא אף בא"א לקולפו אסור א"כ שוב יש לחוש שמא כבוש מבליע בכולו והכא שהי' העירוי מרוטב באופן שלא נפסק הקילוח א"כ אף בא"א לקולפו אסור אך באמת כיון דעירוי שלא נפסק הקילוח אין מבשל בבירור רק דהוי ס' אי מבשל ואזלינן לחומרא לענין בב"ח ולענין דם אמרי' להיפך שאינו מבשל א"כ שוב עכ"פ הוי ס"ס בד"ת לענין איסור בב"ח דשמא כבוש בכלי אינו מבליע רק כ"ק ויש ס' נגד הקליפה ושמא עירוי אינו מבשל. ובפרט שיש לצדד עפמ"ש בחו"ד סי' ק"ה דכלי שבלע ע"י כבוש חלב אף בבישלו בו אח"כ בשר מותר דבהיתרא בלע ל"א כבוש כמבושל והסברא דבאמת הו"ל נטבנ"ט רק דהוי טעם שני לאיסור וי"ל דהיכי דנבלע רק ע"י כבישה הוי רק טעם קלוש ובפרט היכי דהוי אח"כ טעם שני א"י לחול שם איסור ומקורו מדברי הד"מ באו"ח סי' תנ"א ואף דקשה לסמוך ע"ז ואם בישלו בי אח"כ בשר יש לאסור אבל עכ"פ כיון דלא בישלו רק ע"י עירוי א"כ יש כמה צדדים להקל א' דשמא לא בלט רק כ"ק ויש ס' נגד קליפת הכלי ושמא בא"א לקולפו מותר ובפרט די"ל טכ"ע גם בב"ח ל"ד היכי דבלע רק מכלי וגם י"ל דחם לתוך צונן אינו מבשל. מכל הנ"ל פשוט וברור דיש להתיר הרוטב אף באכילה כנלע"ד בס"ד לדינא:

עה"ח ה' במדבר מ"ז למב"י תר"ס ראדומישלא. והננידידי.

תוכן העניינים

מהרש חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה