אור ברסלב
מהרש חלק ב סימן נא

מהרש חלק ב· רבי שמואל אנגל

סימן נא

סימן נ

להרב המאה"ג חו"ב כש"ת מו"ה ברוך ווינד נ"י מוצד"ק דפה יע"א:

בדבר שאלתו באשה שאחר שטבלה נולד לה ס' אם סרקה שערה והביא מחלוקת הט"ז ונקה"כ סי' ס"ט לענין ס 'במליחה. לכאורה י"ל דאף להט"ז דוקא שם דדם אברים שלא פירש שר א"כ מעולם לא הי' על הדם שם איסור רק הס' אם נאסרה החתיכה בשעת בישול א"כ י"ל דמוקמינן החתיכה בח"ה וגדולה מזו דעת הפוסקים עי' ברמ"א סי' קכ"ז ובט"ז שם דניקור לא מיקרי איתחזק איסורא דהא לא נעשה מהאיסור היתר רק דמברר שנפרד האיסור מההיתר עי' בש"ש ובט"ג גיטין ד"ב שהאריכו מזה ובפרט הכא שהדם הי' היתר מעולם רק הס' אם נעשה איסור בשעת בישול א"כ בודאי ל"ח ח"א ואף שכבר כ' בתוס' יבמות דפ"ב דבתערובות איסור לא סמכינן אח"ה לפי שאנו דנין על הדבר שנתערב ועי' בחו"ד סי' א' אך כ"ז אם האיסור הוא ודאי והס' מצד היתר שנתערב בשני קופות וכן בנידן דהשו"ב ששכח ביו"ד סי' א' דגוף הבהמה אסור מכח ח"א שפיר ל"מ ח"ה של הכלי אבל הס' במליחה הס' על התחלת האיסור דשמא נמלח ולשי' כמ"פ יוצא כל הדם במליחה וגם עכ"פ נתקשה קודם שמרגיש חום המים א"כ יש ס' על התחלת האיסור בכה"ג עכ"פ בדרבנן יש להקל כן הוא סברת הט"ז. והגם דסברת הנקה"כ דעכ"פ יש חזקת הגוף שהי' דם בחתיכה זו וס' אם יצא הדם מוקמינן אחזקת הגוף שלא יצא הדם וא"כ חזקת הגוף עדיף מכל החזקות כמ"ש בתוס' כתובות ד"ט ודע"ה ובמפורשים שם ובמהרש"א נדה די"ט וא"כ אף דל"ש ח"א מ"מ מוקמינן בחזקת הגוף אפ"ה י"ל בסברת הט"ז דכבר נודע דא"נ דחזקה ל"ח בירור א"כ לסברת הלח"מ דמש"ה סד"ר להקל לפי שלא גזרו על הס' א"כ גם גם ח"א צריך להקל בדרבנן וע"כ דלדידן חזקה חשיב בירור והראי' דמהני מאחד לחבירו דס"ל לדבר המכשיר בה מכשיר בבתה וא"כ מש"ה בסד"ר נגד ח"א לחומרא אבל הכא דעכ"פ כעת כבר יצא הדם מהחתיכה או ע"י מליחה או ע"י בישול א"כ כבר כ' הג' מלייפניק דחזקה דאיתרע נהי דילפינן מנגע דאמרי' השתא דאיתרע מ"מ עכ"פ ל"ח בירור ול"מ בד"נ א"כ שוב החזקה ל"ח בירור ול"מ להחמיר בדרבנן אך י"ל בשיטת הנקה"כ לפמ"ש הפמ"ג דגם בנתבשל בלי מליחה ויש ס' אפ"ה בנפל לקדירה אחרת אוסר דלא כהחו"ד שכ' להתיר משום דחשיב אפל"ס דהיתרא וחזינן דאף דבכ"מ קיי"ל רותח דמליחה אינו רק כ"ק ובישול פועל יותר והכא להיפך דמליחה מפליט כל הדם ובישול אינו מוציא כל הדם א"כ שייך חזקת הגוף שלא יצא כל הדם וא"ש דברי הנקה"כ:

עכ"פ י"ל דבנ"ד שיש ח"א גמור קודם הטבילה יש להחמיר אף להט"ז דהוי סד"ר נגד ח"א אך לכאורה י"ל להיפך דדוקא שם דבעיקרו ליכא רק איד"ר א"כ שפיר מחמירין נגד ח"א אבל בנ"ד דקודם טבילה היתה טמאה מה"ת ועכשיו עכ"פ מה"ת מהני טבילתה א"כ כבר כ' הר"ש דהיכי שאיתרע החזקה עכ"פ מה"ת מקילין בדרבנן אף נגד ח"א אך באמת קיי"ל בס' חציצה לחומרא וכבר העירו מזה על הר"ש אך כתבתי בספרי ח"ר לחלק דהיכי שהס' במעשה המתיר גם בכה"ג מחמירין א"כ ה"נ שייך סברא זו הגם דבתשובה להרה"צ מאינטרדאם נ"י הארכתי דרק במיעוט הגוף יש דעת מקצת פוסקים דחוצץ מה"ת עי' בח"ס שהאריך בזה אבל בשערות דלכ"ע מיעוט שערות חוצץ רק מדרבנן א"כ יש להקל אך עכ"פ בס' במעשה המתיר היינו בס' שמא מעולם לא נעשה השתנות לענין הדרבנן וא"כ שוב י"ל דהוי סד"ר נגד ח"א ואף להט"ז הוי לחומרא:

ומ"ש כת"ה דבודאי לא שכחה עסק גדול בזמן מועט וכמ"ש בנקה"כ שם לענין מליחה באמת מפורש בש"ס כתובות דל"ג דגם בזמן מועט י"ל אישתלי הגם דשם טוען ששכח ועי' בר"ן פ' כל הנשבעין דבזמן מועט ל"ח לשכחה ועי' בר"ן פ"ק דמכות ובשו"ת דברי אמת ובתומים וקצה"ח ונה"מ סי' ל"ד אך הכא שהי' החפיפה ביום ו' והטבילה בלילה א"כ בהמשך איזה שעות י"ל דשכחה. ומ"ש דהוי דשיל"מ דאיכא מיא בנהרא וכמ"ש הנוב"י באמת זה הוי שני ענינים הא דמיא בנהרא הוא בש"ס ע"ז דל"ז ובתוס' עירובין דל"ו משמע דבדרבנן ל"א זילי טבילו אך שיטת הרמב"ם דגם במקוה ס' שאובין אין מתירין לטבול לכתחלה ודעת המל"מ דאף בכבר טבל אין מורין לו ליגע בטהרות לכתחלה א"כ לשי' הרמב"ם פשיטא דהכא היכי שאפשר לטבול שנית צריכה לטבול אך מ"ש דבדשיל"מ ל"א סד"ר להקל אך הביא ע"ז דברי הצל"ח לענין הנאה וטלטול:

באמת כבר העיר בזה בספר נחלת צבי דאיסר נדה ל"ח דשיל"מ ע"פ סברת הצל"ח בפרט דכיון שא"א לטבול רק בליל אחרת ומשורש ביו" סי' ר"א דבשאבו בכלים שלמים וס' אם נפלו ג' לוגין בב"א דאם יש ביטול פ"ו לילה א' מקילין ונשמע דבכה"ג ל"ח בכלל דשיל"מ ובפרט לשי' המהרש"ל דרשאל"מ רק ע"י מעשה ל"ח דשיל"מ ואף שהש"ך בסי' ק"ב מקשה מנדרים וכתבתי בספרי דלטעם הר"ן ניחא דבשלמא באם ההיתר בא ע"י זמן א"כ הוי כיש עליו שם היתר מיד דזמן ממילא קאתי וכן בנדר לפי שחכם עוקר הנדר למפרע א"כ יתגלה שתיכף הו"ל שם היתר אבל במחוסר מעשה ולא יהי' ההיתר רק מכאן ולהבא ל"ח דשיל"מ וביארתי בזה דברי הירושלמי נדרים מה את עביד לן א"ל תמן חכם עוקר מעיקרו אבל הכא שההיתר ע"י מעשה ולא יהי' ניתר רק מכאן ולהבא י"ל דל"ח דשיל"מ אך כ"ז לטעם הר"ן אבל לטעם רש"י גם בכה"ג שייך הסברא דעד שתאכלנו א"כ לענין סד"ר דמחמירין בדשיל"מ בזה ל"ש טעם הרן כיון דאינו מטעם ביטול כמ"ש הצל"ח דבזה אף הר"ן מודה לטעם רש"י ועי' בחו"ד סי' ק"ב א"כ שוב אף בתלוי במעשה מחמירין אך האמת דל"ח דשיל"מ לפי שצריך להמתין לילה א' וראי' מדברי הרמ"א לענין ס' נפלו ג' לוגין ואם הי' השאלה בחורף ומקוה קרה ל"ח דשיל"מ לפי שצריך טירחא ועי' בחו"ד סי' קפ"ה וגם אי צריכה שנית הוצאות יש לצרף שי' הרשב"א דע"י הוצאות הגעלה ל"ח דשיל"מ:

ומה שהעיר מדברי המל"מ פ"ד מבכורות לענין ס' הניח עירוב דבס' אם נעשה מעשה המתיר ל"א סד"ר להקל באמת בשעה"מ פ"י ממקוואות משיג עליו וחוץ לזה הכא אין הסריקה גורמת ההיתר רק עיקר הוא הטבילה והסריקה הוא רק מחמת חציצה א"כ הכא שכבר טבלה רק הס' אם הועיל הטביל היינו שלא הי' חציצה א"כ הס' אם נעשה המעשה כהוגן בכה"ג אף לדעת המל"מ אזלינן לקולא. אך באמת יש להחמיר משום דהוי נגד ח"א ובשלמא בס' שאובין שם הס' במקוה בעצם הוא דרבנן א"כ ח"ט דגברא הוי חזקת מסובב אבל הכא הס' על האשה ושפיר יש ח"ט ע"כ יפה הורה להחמיר כשיטת הנוב"י והס"ט כנלע"ד בס"ד לדינא:

בעה"ח ב' פנחס תרסז"ל מרחץ ראזנוי. והננידידו

תוכן העניינים

מהרש חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה