מהרש חלק ב· רבי שמואל אנגל
סימן מה
להרב המאה"ג חו"ב וכו' כש"ת מו"ה יצחק נפתלי נ"י מוצד"ק רימאנאב יע"א:
בדבר שאלתו שנשלח גט מאמעריקא ע"י הפאסט והגט נכתב בלי ידיעת האשה והשליח והראשון עשה את אחי המגרש לשליח שני כד"ת וכשבא הגט שאלו את האשה אם רצונה לקבל הגט ואמרה שאם יכתוב את נכסיו שבכאן על שם בנו אשר ילדה לו אז תקבל ונכתב שם המגרש בגט יהושע דמתקרי שיע וכשכתבו לבעלה את בקשתה לא רצה למלאות בקשתה וגם הוא לא רצתה לקבלו ולא נמסר עוד ליד השליח השני כי בא לכת"ה ע"י הפאסט. ואח"כ נסע אבי האשה לשם וביקש מהמגרש לכתוב גט אחר ולא רצה אח"ז כ' רב א' משם לשלוח הגט בחזרה ליד שליח ראשון ויעשה שליח אחר בבד"צ וחושש כת"ה שמא ביני לבינו שביקשו מאתו לתת גט אחר אולי ביטל הגט הראשון דהן אנו רואין שאינו חושש לחדר"ג דהא נשא אשה אחרת קודם שהגיע הגט לידי אשתו הראשונה. גם יש לחוש הואיל שהאשה לא רצתה לקבל הגט אולי עי"ז נתבטל הגט גם לפי דברי כת"ה כבר נעשה קרע מועט בהגט אף שעדין לא הגיע הקרע לשום אות ולא נפסל עי"ז מ"מ יש לחוש שמא יתקלקל על הדרך בהליכתו ובחזירתו ע"כ אולי יש עצה להקנות להשליח הראשון מקום הגט ע"י אחר ואז יהי' כאילו הגט מונח בחצר השליח וגם בלא"ה החצר שאול להשליח הנ"ל כ"ז שלא רצה השליח השני לקבלו וא"כ יוכל הוא אח"כ להקנות החצר להשליח השני ויקנה בהגט על ידי החצר זה תורף שאלתו:
הנה בדבר השם שיע יפה כ' כת"ה דזה הוי קיצור השם המובלע בעיקר השם עכ"ז בכתב קיצור השם וגם נכתב דמתקרי במקום המכונה. כשר:
והנה מצד שהשליח השני הוא קרוב אף דמפורש בש"ע סי' קמ"א סעיף ל"ג שהשליח לא יהי' קרוב וגם השליח השני צריך להיות רחוק להמגרש דכולהו מכח הבעל קאתי כמפורש בש"ס גיטין דכ"ח כולהו מכח הבעל קאתי מת הבעל בטל כל השליחות ואם הבעל קיים אף כשמת השליח הראשון יוכל הבעל למנות שליח אחר אבל עכ"פ בדיעבד כשר אף אם השליח הוא קרוב ובפרט הכא שהוא מקום עיגון. ומה שחושש כת"ה שמא ביטל הבעל את הגט או את השליחות הואיל דחזינן דעבר אחדר"ג ואף דמפורש בש"ע דל"ח שמא ביטל הטעם דא דאוקמינן אחזקת כשרות והכא דעבר החדר"ג חוששין שמא ביטל. הנה באמת סברא כזו מפורש במלמ"ל פ"ו מגירושין לענין חזקה אאעבב"ז דאם היא נדה כיון דע"כ עובר אאיסור נדה שוב ל"א דקידש והטעם כיון דאיתרע חזקת כשרות וע' שו"ת תה"ד סי' ר"ט וכעין זו כ' האחרונים ליישב דברי הרמב"ם דפסק דאוכל ג"ה של נבילה חייב שתים וכ' הכו"פ והשעה"מ דמיגו דחשיב אכילה לענין ג"ה ה"ה דחשיב אכילה לענין נבילה והכוונה כנ"ל דכיון דכבר איתרע ח"כ דהא עובר אאיסור ג"ה שוב אמרי' דאחשביה לאכילה גם משום נבילה וכעין זה כ' הפוסקים דבאם אחד עובר על שני לאוין ואחד הוא לאו הנל"ע ואחד הוא לאו שאינו נל"ע דאז לוקה גם על הלאו הנל"ע כיון דעיקר הטעם דאין לוקה על לאו הנל"ע משום דיש לו ח"כ דבוודאי יקיים העשה והכא דבלא"ה איתרע ח"כ מחמת לאו השני שוב שפיר לוקין על שניהם ובאמת העירוני בני כמר חיים יחי' מתוס' ב"מ דס"א ע"א לדחות סברא זו:
אך באמת כ"ז שם דאיסור נדה חמיר מאיסור ב"ז וקיי"ל דחשוד על החמור הוי חשוד על הקל מש"ה א"ש סברת הרדב"ז ואפ"ה נודע דהרשב"א חולק ע"ז דאמרי' דכ"מ שיוכל לעשות בהיתר עביד ודוקא לענין מחזיר גרושתי דבזנות א"ע אמרי' דלא רצה לקדשה כמ"ש בזה בא"מ סי' ל"ג אבל הכא נהי דחזינן דעבר אחדר"ג מ"מ שבועה חמירא דשבועה חשיב איסור חמור כמו ח"כ לפי שנזדעזע העולם מ"ש בתוס' שבועות דל"ו ע"ב דרק באיסור חמיר אמרי מכלל לאו אתה שומע הן עיי"ש. ואף שי"ל לפי הנודע דאיסור תמידי חמיר כמ"ש בתוס' כתובות ד"ב וגיטין די"ז ובר"ן פ' בתרא דיומא ואם כן י"ל דחדר"ג דעובר בכל ביאה וביאה חמיר:
אך באמת כ"ז אי חדר"ג הי' ד"ת שפיר הי' אמרי' דהרבה איסורי תורה אף דקילי אפ"ה חמיר בכמות עדיף אבל חדר"ג דלשיטת כמ"פ הוא רק דרבנן א"כ בוודאי קיל מאיסור שבועה ד"ת א"כ נהי דעבר אדרבנן מ"מ לא חשוד אאיסור שבועה ד"ת כמ"ש כמ"פ דאף דעבר אדרבנן מ"מ לא איתרע הח"כ מה"ת דלא כמ"ש בפנ"י גיטין די"ז. ובפרט דאף לשיטת הרדב"ז דיקא שם דבאותו ביאה כבר עבר אאיסור נדות א"כ י"ל דגם ב"ז קילא לי' אבל בהמיר ג' בהמות ואחת היא בע"מ אמרי' דהבע"מ כוונתו בתורת חילול וכתב המלמ"ל שם דבזה הבע"מ י"ל דלא עבר איסור כלל א"כ הכ"נ נהי דבהנישואין עבר אחדר"ג מ"מ י"ל דלא עבר על השבועה בביטול הגט, וע' ביו"ד סי' ב' דמי שחשיד לאכול נבילות ל"מ אף בנשבע שיפה שחט ועיי"ש בט"ז ובנקה"כ כ' כיון דחשוד לא"ד ל"מ אף בנשבע אבל הכא דעבירתו על חדר"ג הוא בענין אחר שפיר לא חשדינן לי' דעבר על שבועתו וע' שו"ת בי"צ חאה"ע סי' פ"ג ובשי"ת מהרש"ם סי' קל"ב דל"ח לביטל הגט והשליחות עיי"ש ע"כ הדבר פשוט דאין לחוש לזה וז"ב:
ובדבר שלא רצתה לקבל הגט א"כ י"ל דחשיב ג"כ כביטל. הנה ע' בשו"ת מהר"מ מינץ סי' י"ז שכתב דאם האשה מיחתה לכתוב הגט ל"מ והנה הפוסקים העירו דהא אין הגט נכתוב בשליחות האשה:
אך באמת י"ל לפי שיטת הפוסקים שפקפקו בהשלשת גט בנשתטית דכיון דלע"ע א"א לגרשה חשיב בכלל למ"ע וגם עפ"י שיטת הרמב"ם דנכתב בשעה שא"ר לגירושין הוי כלא נכתב לשמה וכמו בהא דאשה בעלמא דמפורש בש"ס יבמות דנ"ב דל"מ הגט וגם ע"פ דעת הפנ"י דבעי שיהי' בשער כתיבה ראוי לנתינה ומש"ה בנשתטה המשלח בשעת כתיבה פסול וה"ה בנשתטית ולפ"ז אם האשה מוחית טעמא דלמ"ע ל"ש דהא עכ"פ אם תרצה יוכל לגרשה וגם לפמ"ש המח"א בהלכות שלוחין דהיכי דרק ארי דרביע עלה ל"ח בכלל למ"ע עיי"ש בהא דש"ס ב"מ ד"י וטעם הרמב"ם ג"כ ל"ש דהא חשיבה ראוי לגירושין ברצונה ובפרט דגם בנשתטית חלקו על זה הטעם דכיון דיש ענין אישות ל"ד לאשה דעלמא אך עכ"פ י"ל דשייך טעם השני דכיון דעכ"פ א"א לגרשה בע"כ א"כ הוי לע"ע בכלל א"ר לנתינה וא"נ כשיטת הפוסקים דגם בדיעבד ל"מ בגירשה בע"כ א"כ חשיב בכלל א"ר לנתינה אבל א"נ דבדיעבד מגורשת א"כ מידי דמהני בדיעבד חשיב ראוי כנודע וא"כ שוב הי' מהני אף אם נכתב בשעה שמיחתה וגם א"נ דחדר"ג הוא רק דרבנן א"כ מה"ת חשיב ראוי לנתינה והי' תלוי בפלוגתא אי א"ר מדרבנן חשיב א"ר מה"ת והדברים עתיקים:
אך עכ"פ י"ל דכ"ז אם בשעת כתיבה מיחתה האשה א"כ שפיר ל"ח בכלל וכתב ונתן דא"ר לנתינה אבל אם בשעת כתיבה לא מיחתה א"כ בשעת כתיבה סברנו דודאי תתרצה לקבל הגט דבכה"ג שהרחיק נדוד מביתו ונשא אשה אחרת י"ל דהגט זכות היא לה אף דקיי"ל דגט חוב היא לה אבל עכ"פ אז סברנו דתסכים לקבל הגט שיב אף אם אח"כ לא רצתה לקבל הגט עכ"פ אין בכחה לבטל גט שכבר נכתב בהכשר ובפרט שלא אמרה לשון ברור שאינה מסכמת לקבל הגט רק שסברה שמא תפעול לטובת בנה ע"כ הדבר פשוט דאין בזה שום חשש ועי' שו"ת ד"ח ח"ב סי' פ"ד יבשו"ת בית שלמה סי' ע"ז ובהג"ה שם ועיי"ש בשו"ת בי"צ ושו"ת מהרש"ם סי' הנ"ל שכ' דלית בזה שוה חשש ובפרט במקום עיגון וז"ב:
ובדבר הס' הג' כיון שהשליח השני לא רצה להיות שליח א"כ נהי דהשליח הראשון יוכל למנות שליח אחר אף שהשליח השני חי אם אינו רוצה להיות שליח ול"א דפסק כח השליח הראשון כמ"ש המהרש"ם שם דהיכי דלא בא הגט ליד השליח השני לכ"ע לא פסק כח שליח הראשון והסברא י"ל לפמ"ש הרי"מ דבשליח להולכה בשעה שמקבל הגט אז נעשה הוא במקום הבעלים ומש"ה ל"צ עדים במינוי שליח להולכה דאז עדן ל"ח דש"ב א"כ י"ל היכי דהשליח השני כבר קיבל את הגט אז נעשה הוא במקום הבעלים ומש"ה ל"צ עדים במינוי שליח להולכה דאז עדן ל"ח דש"ב א"כ י"ל היכי דהשליח השני כבר קיבל את הגט אז נעשה הוא במקום הבעלים ושוב פסק כח שליח הראשון אבל כ"ז שלא קיבל הגט ולא ידע אם יסכים להיות שליח בודאי השני לא נעשה עוד במקום הבעלים ושוב שליחות הראשון קיים ויוכל למנות שליח אחר וכבר כתבתי בספרי בישוב קושית התוס' עירובין דל"ב בהא דחשע"ש דאם מוסר העירוב לשליח תיכף בשעת קבלת השליח את העירוב נעשה במקום הבעלים ושוב הבעלים מפסידים תחום ביתם ושוב יש להקל לילך למקום העירוב מטעם סד"ר רק עיקר הקושיא ודילמא לא שקיל מיני' ובדיבור בעלמא לא נעשה במקום הבעלים שוב יש חזקת תחום ביתו וא"א להקל מטעם סד"ר ומוכרח לומר מטעם חשע"ש עיי"ש:
אך עכ"פ הכא עיקר הס' כיון שהגט אינו ביד שליח הראשון א"כ הוי מינוי שליחות במילי ולא יוכל לעשות שליח אחר כמ"ש בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' קפ"ז. אך באמת לפמ"ש הרי"מ להבין דמש"ה במינוי שליח להולכה ל"צ עדים דבשליח להולכה כיון דהשליח מקבל הגט א"כ בשעה שמקבל הגט נעשה במקום הבעלים ונגמר השליחות תיכף ואז ל"ח דש"ב וא"צ עדים ומש"ה יוכל לעשות שליח אחר כיון שכבר נעשה במקום הבעלים אבל בשליח לקבלה כ"ז שאינו מקבל הגט לא נעשה במקום הבעלים מש"ה לא יוכל לעשות שליח אחר עיי"ש. נשמע דעיקר הטעם דבמילי א"י לעשות שליח אחר דעל מיל לחוד לא נתפס כח בעלים נהי דגילתה התורה דשליח ראשון מהני אף במילי אבל עכ"פ לע"ע כ"ז שלא קיבל הגט לא נעשה במקום הבעלים ולא יוכל לעשות שליח אחר נשמע דאם הראשון נתמנה שליח על נתינת הגט וקיבל הגט לידו א"כ כבר נעשה במקום הבעלים שוב יוכל הוא למנות שליח אחר אף כשמינוי שליח השני הוא במילי לחוד מ"מ כמו דהבעלים בעצמם יכולים למנות שליח אף במילי לחוד ה"ה הכא דהראשון כבר עומד במקום הבעלים שוב יוכל למנות שליח השני אף כשאין הגט בידו ועי' בקצה"ח סי' רמ"ד שהאריך ג"כ דשליח על נתינה יוכל למנות שליח אחר אף כ"ז שלא נכתב הגט עכ"פ היכי דלא נתמנה שליח רק על נתינה לחוד ואף א"נ דלא כדעת הקצה"ח מ"מ הכא דכבר בא הגט ליד שליח הראשון י"ל דיוכל למנות שליח השני אף כשאין הגט בידו וז"ב:
ובאמת עפ"ז י"ל מה שהעיר הרב הגאון מוהר"נ לעוין נ"י אבד"ק רישא אהא דמינוי שליחות בנשתטית דלפמ"ש בתוס' גיטין דכ"ה דבאומר שיחול שעה א' קודם מיתתו תלוי בברירה וכ' המהרש"א דכיון דמתנה שיחול קודם מיתתו ואותו שעה אינו עומד להתברר ל"מ ועיי"ש בפנ"י א"כ הכ"נ הוא עושה אותו שיעשה השליחות בשעה שתחזור לבריאתה ואותו שעה אינו מבורר ול"מ והרב הנ"ל רצה ליישב דהוי כנותנו לו לפקדון ואח"כ יהי' לגרושין בשעה שתשתפה א"כ עיקר מינוי השליחות הוא לאחר שתשתפה והיכי דא"צ לחול למפרע מהני אף למ"ד א"ב כנודע מדברי הר"ש גבי כל המתלקט וע' בשו"ת הרשב"א ובשא"ר סי' צ"א ובקצה"ח סי' ס"א עכת"ד והנה באמת כבר העיר בזה הישי"ע בהא דשליש גיטין דס"ד דהכוונה דרק אח"כ כשיאמר לגירושין מאז יהי' לגירושין והיכי דא"צ לחול למפרע מהני אף למ"ד א"ב וגם בעיקר הדבר באם נותן גט לאשה בתורת פקדון ואח"כ אומר לה ה"ז גיטך נחלקו בזה הקדמונים דלדעת הרשב"א והר"ן מהני ולהתוס' והרא"ש ל"מ כמ"ש בא"מ סי' קל"ו. אך גוף קושית הרה"ג הנ"ל לק"מ עפ"י דברי הרי"ם הנ"ל דבשליח להולכה תיכף שנותן לה הגט עומד הוא במקום הבעלים לגמרי אף לענין שיוכל לעשות שליח אחר א"כ אמרי' דבאמת תיכף נותן לו כח הבעלים והא דלא יוכל לגרשה כעת אינו מצד דלא הרשה לו הבעל לגרשה תיכף רק מצד אזהרת התורה אסור לגרשה כעת וזה האיסור חל אף על הבעל ובשלמא שם שיוכל הבעל לגרשה מיד רק שאין רצינו לגרשה רק שעה א' קודם מיתתו א"כ שפיר תלוי בברירה אבל הכא בשלמא אי היתה בכלל יודעת לשמור גיטה והי' יוכל לגרשה תיכף רק דהי' ממנה השליח לגרשה לאחר שתשתפה אז הי' תלוי בברירה אבל הכא באמת נותן לו כל כוחו שיהי' עומד במקום הבעל ורק גם הבעל א"י נגרשה וחסרון זה אינו מחמת השליח ובכה"ג מתי שיוכל לגרשה מהני וכעין שכ' בתוס' יבמות ד"ב דבנדה ל"ש הא דכל יבמה שאין אני קורא בשעת נפילה יבמה יבא עליה דזה האיסור הוא גם לבעל והכוונה דאיסור שאינו דוקא מחמת היבם אינו מגרע כח ליבם והעיר בני החו"ב מר חיים יחי' ליישב קושיות הח"צ להסוברים דאוננת פטורה אף מחליצה א"כ איך משכחת כלל יבום הרי בשעה שמת אחיו ונפלה לפני היבם שניהם הי' אוננים והי' פטורים ושוב שייך הא דכל יבמה שאין אני קורא בשעת ונפילה עיי"ש. ועפ"י סברת התוס' לק"מ דהא דהי' אסור לייבמה מחמת אונן זה האיסור אינו מחמת היבם והרי גם לבעל הי' שייך איסור זה ושוב ל"ש בזה הא דכל שאין אני קורא בשעת נפילה וא"ש ולק"מ וא"כ ה"ה הכא ומיושב קושית הרב הנ"ל ואי דתיקשי היכי אפ"ל שיהי' עומד במקום הבעלים הא הבעל בעצמו אין לו כח לגרש עכשיו זה הוא קושית המגיה במלמ"ל דנימא כ"מ דלמ"ע אך לפי"מ שתירצו דהוי רק כמו ידה דכאיב לה א"כ שפיר לא פסק כח הבעל מלגרשה ושפיר השליח נעשה תיכף במקום הבעלים ולכשתשתפה אינו מתחדש לו ענין בהשליחות דכח השליחות נגמר תיכף רק דאז גם הבעל אסור לו לגרשה ועכשיו הותר האיסור וז"ב:
ובזה אזדא נמי מה שהחמיר הבי"צ דשליח זה לא יוכל למנות שליח אחר כיון דלע"ע לא יוכל לגרשה הוי שליח שלא ניתן לגירושין דהא ס"ד דהש"ס גיטין ד"ל דאם אמר לשליח לא תגרש אותה עד ל' חשיב שליח שנא ניתן לגירושין רק דקאמר הש"ס דזמן ממילא קאתי אבל הכא דאין סמיא בידן חשיב בכלל שליח שלא ניתן לגירושין. ולענ"ד ז"א דעיקר הסברא דשליח שלא ניתן לגירושין א"י לעשות שליח משום דאם אין לו כח לגרש לא נעשה עוד במקום הבעלים וא"י לעשות שליח אחר כמו שליח במילי דא"י לעשות שליח אחר וס"ד דהש"ס דאף במחויז אפ"ה לע"ע אינו עומד במקום הבעלים ורק לסוף נ' אז נעשה במקום הבעלים ומסיק הש"ס דזמן ממילא קאתי וכמ"ש המל"מ לענין קדושי קטן דמהו"ז ל"ח דשלב"ל וא"כ נעשה תיכף במקום הבענים וכיז היכי דהבעלים יוכלו לגרשה תיכף וממנה שליח שיוכל לגרשה רק אח"ז א"כ לא מסר לו כל כחו ושפיר אמרי' דלע"ע אינו במקום הבעלים וממילא א"י לעשות שליח אחר אבל הכא באמת נעשה מיד במקום הבעלים והא דא"י לגרשה לפי שגם הבעל א"י לגרשה עכשיו וא"כ באמת השליח נעשה מיד במקום הבעלים וא"כ כמו דהבעל יוכל לעשות שליח אף בעת שטותי אף שא"י לגרשה תיכף אפ"ה ל"ח בכלל למ"ע ה"ה דהשליח יוכל לעשות שליח אף כ"ז שא"י לגרשה וז"ב בס"ד:
והנה בשו"ת מהרש"ם כ' דיוכל להקנות החצר לשליח הראשון ע"י אחר ויוכל להקנות לשליח השני את הגט ע"י החצר באמת מ"ש כת"ה דבלא"ה החצר שמונח בו הגט מושאל לשליח הראשון הנה ידוע שיטת הרשב"ם דחצר הנפקד קנוי להמפקיד והטעם דקניא בשימוש כמ"ש קצה"ח סי' קפ"ט אך באמת בנה"מ סי' קצ"ב כ' דלענין לקנות ע"י החצר ל"מ שימוש עיי"ש וגם אם נקנה לו החצר בקנין גמור אפ"ה י"ל לפי"מ שנסתפקו הפוסקים אי שליח לקבלה יוכל לזכות ע"י החצר ובמל"מ ובשעה"מ כ' הטעם כיון דשליח לקבלה א"י למנות שליח אחר ה"ה דל"מ חצר ועי' בבי"מ סי' ק"מ שר' דבחצר כיון דממילא נעשה שליח ל"ש לומר דאין כח במיני להיות חוזרים ונמסרים לאחר ולפ"ז שליח להולכה יוכל לזכות ע"י החצר אך עיי"ש בהג"ה הג' מלייפניק ז"ל שהביא בשם היש"ש דהשליח שלא יהי' לו זכות בגופו של גט רק לענין זה שיוכל להיות שליח עי"ז בזה ל"מ קנין חצר עיי"ש א"כ י"ל דבזה גם שליח להולכה לא יוכל לזכות ע"י החצר וא"כ עיקר זכות השליח השני הוא בשעה שיטענו וי"ל דהוי כמו טלי גיטך מעג"ק:
ובעיקר הדבר הבי"צ והמהרש"ם חששו לדברי השו"מ ולא סמכו על עצה זו אך עכ"פ במקום שא"א לשלוח הגט בחזרה גם המהרש"ם מקיל ע"י הקנאת החצר לשליח ראשון וגם הבי"צ כ' לע"ע למסור הגט ואח"כ לשלוח הגט בחזרה ואם ובוא בחזרה מה טוב ויתנו לה פ"ש ואם לאו במק"ע נוכל לסמוך אנתינה הראשונה ובפרט שיש לדחות דברי השו"מ עכ"פ היכי דכבר בא ליד שליח ראשון ע"כ אם יש באמת חשש שהגט יתקלקל בדרך והבעל לא ירצה ליתן גט אחר אזי נוכל לסמוך אכל הני פוסקים דמהני שליחות מהראשון להשני אף כשאין הגט בידו. ובפרט דהכא יש גם עצה זו להקנות המקום שמונח בו הגט להשליח הראשון והוא ימנה שליח השני ויקנה לו את החצר וע"י החצר יוקנה לו הגט והשליח השני ימסור הגט ליד האשה ואחר הנתינה לידה ישלחו הגט בחזרה ע"י הפאסט לשליח הראשון והוא ימנה שם עוד הפעם את השליח השני וישלח הגט בחזרה ליד השליח השני ואם לא יתקלקל ימסרנו עוד הפעם להאשה ואם יתקלקל בדרך נסמוך על נתונה הראשון ובכה"ג ליכא חשש כנלע"ד בס"ד לדינא:
בעה"ח ג' שופטים תרס"ה ראדימושלא והננידידו.