אור ברסלב
מהרש חלק ב סימן מא

מהרש חלק ב· רבי שמואל אנגל

סימן מא

סימן מ

להרב המאוה"ג החו"ב חו"פ בנש"ק כו' כש"ת מהר"ש פרענקיל נ"י אבד"ק קלאסני ולהרב הגדול כו' מו"ה מנחם מענדיל נ"י מו"צ דשם:

בדבר הד"ת באחד שקנה בתחלה קלאפטיר עם יעדלא ומכר אותו לאיש אחר האבפאלל ואח"ז קנה כל היער והקונה האבפאל לקח גם מבוקווא הסענקיס עד שני צאהל לפי שטוען שהקונה הראשון מכר לו גם את זה ועתה רוצה קונה המקח לחזור כי הי' מום במקח כי הוא חשב שהאבפאל מביקווע יהי' שלו ותובע דמי שווי הפחת והמוכר משיב כי הקונה ידע כי האבפאל מן בוקווע שייך ג"כ לקונה ולא הקפיד בשעת הקנין ע"ז וחוץ לזה אם רצונו לתבוע הפחת הוא מסכים לבטל כל המקח והקונה טוען לקיים מקח הראשון בהקלאפטער והמוכר טוען שהמקח מהקלאפטער כבר נתבטל בשעה שקנה ממנו כל היער זת"ט:

הנה כת"ה התחיל לדון בשיטת הרמב"ם ז"ל גבי קרקע ודקלים דיכיל לומר במקח שלם אני רוצה ובחד מקח גם הרשב"ם ז"ל מודה כמ"ש הט"ז שם הנה באמת אם הי' מעשה שהמוכר מכר מקודם האבפאל לאיש אחר ואח"ז מכר כל היער לאיש אחד ונודע להקונה כי הוא מכר מקודם לאיש אחר בודאי דיוכל לבטל המקח ואינו תלוי כלל בפלוגתא הנ"ל דבשלמא שם באין שם דקלים א"כ עכ"פ לא יחזיק אחר בהדקלים א"ר במה שאין לי הדקלים לא יגרע כחו בהקרקע א"כ שפיר הי' מקום לומר דעכ"פ הקנין קיים במקצת שיש לו ואפ"ה קי"ל בחד מקח יוכלו לומר במקח שלם אני רוצה וגם במוכר דשלב"ל עם דשב"ל דקי"ל דקונה מחצה אפ"ה בלא ידע הלוקח שהאחד הוא דשלב"ל שוב יוכל לבטל המקח ועי' בנה"מ סי' ס"ו שכ' דגם במוכר שט"ח אם מחל המוכר שוב יוכל הלוקח לבטל המכירה ולומר לא רציתי לקנות השיעבוד נכסי לחוד ובאמת זו תמי' דהא באמת השיעבוד הגוף לא נמכר כלל וידע הלוקח שלא נתפס בו קנין כלל וא"כ ל"ק רק השיעבוד נכסי ובכה"ג כ' הנה"מ סי' קכ"ב דאינו בטל הקנין בהדשב"ל ועי' שי"ת הרי"מ שחידש דנהי דבקידושין ל"מ היכי דאגיד גבי' וא"כ נימא דכיון דמועיל מחילה מיקרי אגיד גבי' וכ' דזה לא מיקרי אגיד גבי דהא השיעבוד הגוף לא נמכר כלל וצ"ע:

אך באמת כ' ברמ"א דאם אין לו נכסים ל"מ מחילה וכ' בקצה"ח הטעם דכיון דע"י מחילה נתחייב מדד"ג ושוב שייך שדר"נ ול"מ מחילה ונ"ל דזה הטעם דאביי דקאמר בב"מ דכ' אפ"ת ליתא לדשמואל והקשו המפורשים דבכתובות ד"כ משני אביי לעולם דקאמר מלוה וכגון שחב לאחרים והקשו בתוס' דליהמני' במגו דאי בעי מחיל וקשה הא אביי ל"ל לדשמואל ולפי הנ"ל ניחא דרק לפי המסקנא דבשדר"נ ל"מ אז ס"ל לאביי דגם במוכר שט"ח למאן דדאין דד"ג באין לו נכסים ל"מ מחילה משום דשייך שדר"נ אבל בס"ד דגם בשדר"נ מהני מחילה א"כ בוודאי דבמוכר שט"ח מהני מחילה:

עוד נ"ל דאם מחיל י"ל דיש אומדנא דאדעתא דהכי לא קני ואף שי"ל דבתלוי בדעת שניהם ל"מ אומדנא ז"א דלבתר דתקנו דד"ג א"כ אין נ"מ להמוכר אם יתבטל המכירה דאדרבה אם לא יתבטל המכירה יתחייב לשלם כל דמי השטר מדד"ג וגם על דמים שקיבל יש חיוב למפרע מכח שדר"נ ול"מ מחילה וזה טעם דאביי ומיושב קושיות התומים מהא דמשני אביי אפ"ת ליתא לדשמואל הא בב"ק מוכח דבכתובה מועיל מחילה ולפי הנ"ל ניחא דבאמת בלא"ה יש שדר"נ כמו שהקשו הקדמונים ותירוץ הש"ך קשה להבין דבאמת הקשה בס' ד"ח דאמאי מועיל מחילה במוכר שט"ח ממ"נ מדרבנן מהני המכירה ואי דמה"ת ל"מ המכירה א"כ שוב יש על המוכר חיוב להחזיר המעות ושוב יש שדר"נ:

אך באמת ניחא דאם לוקח נותן מעות למוכר על מקח אם אין המכירה קיימת חל על המוכר חיוב להחזיר המעות ויש בזה דעות דחייב אפי' באונסין עי' בקצה"ח שם ובנה"מ ובאם יקנה הלוקח החפץ שוב אין על המוכר חיוב להחזיר המעות וידוע דברי המח"א דקנין דרבנן מהני להפקיע אבל לא להכניס לרשות אחר א"כ במוכר שט"ח נהי דמה"ת לא קנה הלוקח את השט"ח וקנין דרבנן לא מהני שיהי' חשוב כשלו ממש אבל עכ"פ מהני תקנתם להפקיע חיובו של המוכר להחזיר המעות וממילא ליכא שיעבודא דר"נ וכ"ז שם דתיכף בתחילה לא חל עליו חיוב להחזיר המעות אבל הכא דמתחלה הי' להם שיעבוד מכח שדר"נ ורק ע"י המכירה רצונך לסלק השיעבוד הגוף א"כ כיון דמה"ת ל"מ המכירה א"כ שוב נשאר שיעבוד הראשון ועכצ"ל דסוגיא דבב"ק קאי למ"ד דגם בשדר"נ מועיל מחילה או דס"ל דבכתובה ל"ש שדר"נ א"כ שפיר מועיל מחילה אבל סוגיא דהכא ס"ל דבדשדר"נ ל"מ מחילה וכדמוכח מהא דשטר אמנה וכמ"ש התוס' א"כ גם במוכר שט"ח י"ל דל"מ מחילה וז"ב:

נחזור להנ"ל דאפי' אם נימא דבאם אין לו כל המקח אפ"ה לא נתבטל מכולו די"ל דנתרצה אפילו בפחות זה דוקא באם אין לו עי"ז ריעותא בשאר המקח אבל הכא יש לו ריעותא בשאר המקח דאין רצונו שאיש אחר יהי' לו יד בהיער שלו דהא יוכל לגנוב ובפרט דבא עי"ז לקטטות דצריך לדקדק שלא יקח יותר משני צאהל וזה וודאי קפידא שלא יהי' לאחר יד בהיער א"כ בוודאי הוי קפידא ויוכל לבטל המקח אך זה דבר פשוט דגם המוכר יוכל לומר שוב אני חוזר מהמקח לפי שגם הוא לא ידע מזה שיהי' בזה ביטול מקח. ומה שהעיר די"ל דהמקח הראשון קיים מכח אומדנא וכ' עפ"י דברי התוס' דבדבר התלוי בדעת שניהם ל"א אומדנא. הנה לכאורה אם נחליט דמן הקלאפטר לא נתבטל קנין הראשון דהא לא חזר והקנה לו וקיי"ל דגם בחזרת השטר לא בטל הקנין וע' סי' ס"ו ובסי' קפ"ט ובנוב"י מה"ת ואף דבשטר השני כלל רק כל היער, וא"כ י"ל כיון דבהקלאפטער לא נתפס בו קנין שוב יתבטל הקנין לגמרי ז"א חדא דקיי"ל קנה מחצה ועוד דאפי' א"נ דלא קנה כלל ה"ט דלא הי' בדעתו לקנות במקצת ומש"ה כתב בנוב"י דהיכי דהדשלב"ל לא עבידי דאתי אז בוודאי קנה הדשב"ל א"כ הכא דעכ"פ ישארו הקלאפטער שלו מכח המכירה הראשונה שוב עכ"פ קנה המותר וע' בב"ט דבשבועה שלא אוכל נבילות ושחיטות ל"ש לומר נדר שהותר מקצתו הותר כולו משום דעכ"פ יתקיים כוונתו דהא לא יוכל לאכול הנבילות מטעם איסור נבילה עיי"ש א"כ בוודאי נהי דיתבטל קנין היער מ"מ ישאר קנין זה בתוקפו אך א"נ דבטל אז קנין הראשון ורק שירצה להחזיק מטעם אומדנא וע"כ כ' משום דתלוי בדעת שניהם:

הנה לכאורה עפ"י דברי החכ"צ שחילק דדוקא במקום שלא נוכל לומר מטעם אומדנא שהמעשה לא התחילה כלל היינו דתחילת העשי' הי' בטעות רק שאח"כ נולד סבה המהווה האומדנא אז ע"כ צריכין לומר דהוי כהתנה דבאופן זה יתבטל המעשה אז כיון דעכ"פ התחיל המעשה ס' אומדנא אינו מבטל קנין ברור וכמ"ש הרשב"א הביאו המל"מ בפי"ז מטוען ונטען דס' תנאי אינו מבטל קנין ברור אבל היכי שיש אומדנא דלא התחיל כלל כמו במוכר אדעתא למיסק לא"י וכמו ביבמה שנפלה לפני מוכה שחין דקיי"ל מיתה מפלת אם כן מכח האומנדא י"ל דלא התחיל הזיקה שפיר אמרי' אומדנא כיון דיש ס' על תחלת הדבר, א"כ הכא המום הי' תיכף בשעת הקנין א"כ יש אומדנא דלא מחל כלל קנין הראשון א"כ בכה"ג מהני האומדנא אפי' בתלוי בדעת שניהם עי' בשו"ת ד"ח מ"ש בביאור דברי הח"צ ז"ל וע' בתוס' חולין פ"ב לענין נודע, ההרוג דתצא ותרעה בעדר והקשה בתוס' דנימא דהוי הקדש בטעות ותרצו דדוקא היכי די"ל דעלה בדעתו אופן כזה ועל אופן זה לא הקדיש י"ל דהוי הקדש בטעות אבל הכא ע"י סבה שאח"כ לא נוכל לומר דתיכף הי' הקדש בטעות רק דנימא דאם הי' יודע שימצא ההרוג הי' מתנה שעל אופן כזה יתבטל ההקדש ובזה ל"ח הקדש בטעות ועיין ברמב"ם ז"ל שפסק באמת דירידתה לנחל איתן אסרתה ואפ"ה פסק דנודע ההרוג מותר ועיי"ש בכ"מ ובחי' הרביתי בזה:

עוד י"ל דנודע דעת מהר"ש יונה דהא דלא מהני אומדנא בתלוי בדעת שניהם דוקא כשבא להוציא מרשות המוכר המעות אבל להחזיק מהני ומה שהקשה המלמ"ל מסוגיא דהמדיר ישבתי בחי' בטו"ט. והבינו הפוסקים דענין אומדנא לא נוכל לחשבו לדבר ברור ולא עדיף מרובא ול"מ להטיל חוב על המוכר להחזיר המעות כיון דיש ס' אם חל עליו בשום פעם ובפרט דעכ"פ עד שעה שנטרפה בוודאי הי' לו זכות שימוש במעות לכך מס' א"א להפקיע זכותו וע' בשו"ת פמ"א שדחה דברי הט"ז בסי' ע"ה דכתב בס' פרע לו מטבע מזויפת דהו"ל א"י אם הלויתיך וראי' מדינא דס' מכר לו טבעת בדיל ודחה הפמ"א דשם אם נתן לו טבעת טוב א"כ מעולם לא הי' עליו חיוב להחזיר המעות דתיכף בשעה שקיבל המעות נתן לו חפץ טוב חליפי המעות א"כ מס' א"א להטיל חיוב אבל הכא כיון דקודם הפרעון הי' עליו חיוב בוודאי שוב מוקמי' אחזקת חיוב הראשון:

נחזור להנ"ל דע"י אומדנא לא נוכל להטיל חיוב חדש ולהפקיע ממון או חפץ מרשות לרשות אבל הכא תיכף במכירה הראשונה נכנסו הקלאפטער לרשות הקונה ובשעה שנתבטל הקנין הראשון זכה בהם מכח קנין השני וממ"נ יצא מרשות המוכר ובכה"ג כ' הש"ך ז"ל סי' צ"א לענין חנוני על פנקסו דמהני חשע"ש ול"ש חזקת ממון דכיון דממ"נ חייב או לזה או לזה ל"ש ח"מ וע' בתוס' ב"ב דפ"א ע"ב וידוע דברי רש"י ז"ל ביצה ד"ו ד"ה הא לן דדבר שלא הי' עליו שעת הכושר מעולם לאכילה אף דבטל עכשיו טעם האיסור הראשון מ"מ כל חומרות איסור הראשון במקומן עומדות וביארתי בזה ש"י רש"י ז"ל בהא דמחזיקין מאיסור לאיסור וא"כ הכא דתיכף שנתבטל קנין הראשון זכה בהאילנות מכח קנין השני א"כ עכשיו רוצים להפקיע זכותו מהקלאפטער מכח ביטול קנין השני ע"ז י"ל דמהני אומדנא דלא הוי להוציא רק להחזיק דהא מחזיקין מקנין לקנין והוי האומדנא להחזיק קנינו בהקלאפטער ובודאי מהני האומדנא וע' ברמב"ן שכ' דגבי סטראי מש"ה מהני מגו דהוי להחזיק וע' בקצוה"ח סי' פ"ב א"כ שוב י"ל דבכה"ג זכה בהקלאפטער מכח אומדנא אך באמת יש לחקור לכאורה הכא במה נתבטל קנין הראשון מהקלאפטער הא בדבר שכבר קונה ל"מ מחילה ואף באותן קלאפטער שלא עמדו מוכן כבר קונה אותן ונהי שנתחייב לשלם שכר קציצה מ"מ ל"מ מחילה מעיקר הקנין אך באמת נחקור בזה במה נגמר קנין הראשון מהעצים הא קיי"ל מחובר שא"צ לקרקע דינו כמטלטלין לענין קנין ול"מ כסף לחוד ואף די"ל דל"ש נשרפו חטיך דהא לא נתברר כמה קלאפטער מכר לו אך עכ"פ באותן הקלאפטר שכבר עמדו שייך חשש נשרפו ואפי' במקום דל"ש החשש אפ"ה כ' המפורשים דל"מ קנין כסף והגם דלדעת הרז"ה בנשרפו ההפסד על הלוקח וסברתו דהקנין נתבטל רק בקבלת מ"ש אך דעת הרמב"ן ז"ל אינו כן רק דתיכף נתבטל הקנין רק חיוב יש על המוכר לקיים דיבורו וע"ז יש מ"ש ודעת הש"ך ז"ל דאף בשטרות בכסף יש מ"ש ועי"ש במח"א וקצוה"ח ונה"מ וע' שו"ת הר הכרמל במת המוכר ולא קיבל מ"ש אי יורשיו מחויבים לקיים המקח וע' בנוב"י שכ' דהא דנחלקו הפוסקים אי במפסיד הכל יש מ"ש תלוי ג"כ בשיטת הנ"ל דאי עקרו הקנין לגמרי א"כ יש אומדנא לבטל מעליו חיוב מ"ש מהני האומדנא דהא לא צריכין האומדנא לענין ביטול המקח עיי"ש א"כ י"ל כיון דעקרו הקנין רק דחיוב מוטל על המוכר לקיים דיבורו ובלא"ה יש מ"ש שפיר מהני מחילה שלא יצטרך לקיים דיבורו וממילא ליכא מ"ש אף שיש מקום לומר דאם השכיר לו גם מקום עמידת הקלאפטער א"כ שוב קונה בתורת חצר או אגב אך מטעם אגב צ"ל קני' אגבן ואף דדעת הרמב"ם ז"ל דבציבורין ל"ב אגב ועי' בסי' ר"ב ועי' במג"א שכ' דגם הא דקונה בית בחזקה הוא מכח קנין אגב ועי' בקצה"ח סי' ער"ה אך באמת לא כתב בהשטר שמשכיר לו המקום ואף לשיטת הרשב"ם דחצר הנפקד קנוי להמפקיד. וא"כ אי קנה את הקלאפטיר ממילא נקנה לי המקום אבל כ"ז שלא קנה הקלאפטער לא מיקרי חצרו וכמו שהקשו על המרי"ט בהא דדחה שיטת הרשב"ם מהא דגיטין דבלא"ה לא הי' צריך להא דתיחוד והקשו דהא כ"ז שלא זכתה בהגט ל"ש שימוש ועי' שו"ת משיב כהלכה ובח"י הרביתי בזה וחוץ לזה אף לסברת הרשב"ם כ' הקצה"ח דנ"מ חצירו רק לענין שימוש אבל לא לענין לקנות ע"י החצר שום דבר דלזה בעי שיהי' לו קנין בגוף החצר ובעי אחד מהקנינים שהקרקע נקנית בו וחוץ לזה במעורב עם סחורה של מוכר ל"מ קנין חצר כמפורש בסי' ר' בהג"ה ואף דהקשו שם דלדעת הפוסקים דבדעת אחרת מקנה ל"צ משתמר א"כ יועיל אף במעורב ועוד מביא בקצה"ח דעת השט"מ דאפי' באינו משומר אפי' לדעת המוכר אפ"ה מהני אך מפשטות דברי הרמ"א מוכח דבמעורב ל"ש קנין חצר וא"כ ליכא רק קנין כסף ושוב ע"י מחילה נסתלק החיוב לקיים דיבורו וממילא ליכא מ"ש ואף שי"ל דהכא כיון שעכ"פ הי' שלוס צעטל א"כ הו"ל קנין סטימתא וא"כ שוב נקנו לו הקלאפטער בקנין גמור אך כיון דעיקרו הוא רק מכח מנהג הסוחרים וא"כ בזה הוי מנהג הסוחרים דאם מחזיר לו השלוס צעטל ועושים קנין חדש בטל קנין הראשון וי"ל עוד שאחר המחילה בטל לי' ק"ס וא"כ יצא דיש חילוק אם כבר קנה בקנין המועיל היינו לענין קרקע דמהני קנין שטר או היכי דקנה בק"ס או במשיכה ל"מ מחילה אבל הכא דעיקר הקנין הי' מכח מנהג שנהגו הסוחרים דהוי כמקבל עליו חיוב לקיים המקח ושפיר ע"י כתיבת הקאנטראקט השני בטל לי' כח מנהג הסוחרים:

וא"כ י"ל לענין האומדנא דבשלמא אם כבר הי' נגמר קנין הראשון רק בשעת קנין השני הקנה בחזרה הקלאפטער והמוכר מכר לו כל היער אז שפיר י"ל כיון דנתבטל קנין השני מהני האומדנא להחזיק קנין הראשון אבל הכא כיון דהקנין הראשון לא נגמר עדיין דלא הי' חל רק לענין מ"ש ואפי' עם שלוס צעטל מ"מ הוא רק מכח מנהג ובכה"ג דבשעת קנין השני בטל כח המנהג בזה אאפ"ל איגלאי מילתא דקנין הראשון נשאר בתוקפו דקנין כזה קליש לי' וכיון דבפ"א לא הי' לו חלות שוב א"א לחול דעכ"פ ל"ש בזה מנהג הסוחרים ועי' בריש פ' נערה המאורסה בהא דאם קיים אחד אע"פ ששאל על ההיקם ל"מ הפרת הבעל ודעת הרמב"ם ז"ל דאפי' אם ירצו שניהם להפר אח"כ ל"מ והקשה הרשב"א ז"ל מהמקדש ע"מ שאין עלי' נדרים דל"מ ואם הלכה לחכם והתירה דמקודשת ותירצו דשם מעשה הקידושין חשיב מעשה זה גמור א"כ נהי דקודם ההיתר סברו דלא יחולו הקידושין מ"מ אמרינן אמ"ל אבל הכא הפרת אב קלוש לי' דהא לא מצי מיפר בלי הבעל היינו הארוס וכיון דהי' שעה דלא הי' מהני הפרת האב היינו בשעה שקיים לה הבעל א"כ שוב אף כשנשאל ל"מ הפרתו א"כ ה"נ קנין כזה קלוש טובא וכיון דכבר נתבטל בשעה שחל קנין השני א"כ שוב אף שיש אומדנא מ"מ עכ"פ ל"ש לחזק הקנין מכח מנהג הסוחרים דעכשיו ליכא השלוס צעטל ואף דשייך אמ"ל מ"מ קנין כזה קלוש לי' ול"א בזה אמ"ל נמצא אי הי' המום מחמת המוכר היינו שהמוכר מכר האבפאל לאיש אחר א"כ הי' טענת מום והי' יכולין שניהם לבטל המקח אך אי קיים מקח הראשון אז הדין כנ"ל דאי קנה המקח ראשון אז הדין כנ"ל דאי קנה המקח הראשון בקנין גמור אז אף אי ביטל קנין הראשון באוה"מ בשעת קנין השני מ"מ היכי דבטל קנין השני נתעורר קנין הראשון ובכה"ג שפיר יועיל האומדנא ע"פ הסברות שכ' לעיל אך בלא קנה העצים רק בקנין כסף עם שליש צעטל א"כ בזה לא נוכל ע"י האומדנא לחזק קנין קלוש כזה דחל רק מכח ק"ס:

אך כ"ז אי הי' ההפסד מחמת המוכר אבל הכא י"ל דלא יוכל לתבוע כלל ההפסד כיון דהגרם הי' מחמת הקונה דלא פירש בהקאנטראקט שנתן להממונה דמוכר לו רק האבפאל מיעדלאווע א"כ נהי דאם לא הי' קונה כל היער והי' המוכר תובע ממנו דגרם לו היזק מה שנתן קאנטראקט סתם ועי"ז לוקח גם מבוקאווע מ"מ עכ"פ לא הי' צריך לשלם לו דהא לא ברי היזקא דלא ידע דיקח דשא"ש וגרע מגרמא אך הכא שקנה בעצמו היער א"כ יוכל לומר ממ"נ אם סברת דלא יקח דשא"ש א"כ ל"ה מום כלל ואי ידעת שהוא גזלן א"כ אתה גרמת לעצמך א"כ נהי דא"א לחייב אותך מטעם גרמי מ"מ לא נעשה מום מצדו וידוע דעת הפוסקים דמש"ה במוכר זרעוני גינה ולא צמחו אינו מחויב לשלם ההוצאות דדבר שהבעלים בעצמם עשו ההיזק נהי דאחר גרם לו היזק בזה ל"א דד"ג ועי' בש"ע אה"ע סי' נ' לענין תשלומי ההוצאות בחזר בו המשודך מכ"ש הכא דהמוכר לא גרם לו שום היזק רק הוא בעצמו גרם לעצמו הפסד בודאי לא יוכל לתבוע מהמוכר שיווי הפחת ואף אם אין רצון המוכר לבטל כל המקח מ"מ א"י לתבוע שיווי הפחת ומכ"ש באם רצוי המוכר לבטל כל המקח בודאי רשות בידי וא"צ לקיים המקח מהקלאפטער ולא עוד שאני מסופק כלל אם יוכל הלוקח לבטל כלל המכירה מחמת זה דהא אינו מבורר המום. ואף שדימה כת"ה דין זה להא דטבעת שנמצא בו בדיל י"ל דלא דמי דשם טוען המוכר שמא אין זה הטבעת שמכרתי לך יי"ש ס' על תחנת החיוב כדברי הפמ"א לכך י"ל דפטור אפי' משבועה אבל הכא אי הי' מפורש בהקאנטראקט שמוכר לו גם האבפאל ונמצא שהאבפאל שייך לאחר א"כ יש מום בבירור רק יש ס' שמא אינו מקפיד בזה לא הו"ל איא"ה אך באמת מוכח דידע מזה קודם הקנין שיקח האבפאל וגם הוא גרם לזה וידע ומחיל וגם במום גמור אם נשתמש אחר שידע מהמום א"י לבטל המקח וגם לענין אונאה הדין כן ואפי' בלא נתן מעות הוא רק היכי שיש לו מגו:

א"כ בכה"ג לפענ"ד הדבר פשוט דאין ברשות הלוקח לחזור מהקנין ובפרט שלא יכול לתבוע שיווי הפחת לפי שהוא גרם זה ההפסד ואין בזה שום מקום להטיל קב"ח על המוכר ובפרט אם רוצה המוכר לחזור מכל הקנין בודאי הברירה ביד הלוקח או לקיים כל המקח או לבטל כל הקנין ולא יוכל לתבוע דמי הפחת ולא קנין הקלאפטער ואם בטל קנין השני קנין הראשון נמי בטל ולדעתי אין שום טענה על המוכר לפי שהלוקח גרם ההפסד כנלע"ד ברור בס"ד:

בעה"ח ה' שלח כ"ד סיון תר"נ ראדימושלא. והננידידו.

תוכן העניינים

מהרש חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה