אור ברסלב
מהרש חלק ב סימן לז

מהרש חלק ב· רבי שמואל אנגל

סימן לז

סימן לו

להרב הגדול החו"ב כי' כש"ת מו"ה משה ליב נ"י מוצד"ק ראזודיב יע"א:

בדבר שאלתו באשה שהשתינה מים בעביט נקי ולאח"כ שפכה המ"ר מהכלי ונשאר בשולי הכלי קרטון כמו חול וחצץ במראה אדום דיהה ובדקה א"ע בעד הבדוק ולא מצאה שום דם וקרטין על עד הבדיקה וכל הבדיקות הם נקיין רק לאחר ווסת קבוע ונסתפק מה לעשות בזה אחרי שגם בספירת ז"נ מוצאת כנ"ל במ"ר והביא דברי הרמ"א סוף סי' קצ"א דאם מוצאת רק קרטין וחול טהורה הטלת מ"ר נשאר בכלי הקרטין וחול והאשה יש לה וכ' הש"ך דא"צ לבדוק אם נימוחו דהכא אף אם נימוח טהורה כיון שרואת במ"ר רק קרטין אך מפורש שם בש"ך דאם יש דם ג"כ טמא ונסתפק כת"ה אם צריכה לסנן המ"ר שמא תמצא גם דם ותצטרך בדיקת מהרי"ו או י"ל דא"צ בדיקה דהוי ס"ס שמא אין כאן דם ושמא כשיטת הפוסקים דלר"י תמיד טהורה ברואת דם במ"ר אף בעומדת ובפרט מהיכי תיתי להחזיק ריעותא שיש שם דם ואף דאיכא לברורי מ"מ י"ל כמ"ש הנוב"י דהיכי דא"א לברר שני הס' א"צ לברר ה"ה הכא דא"א לברר רק צד ההיתר היינו אם לא ימצא דם עדן יש ס' שמא דם הנמצא במ"ר טהור רק דנחמיר מס' בכה"ג ל"צ לברר ובפרט שיש ס' שמא שלא בהרגשה בא עכת"ד. ובאמת יש בזה הרבה לדבר:

והנה בעיקר הדבר שכ' כת"ה דיש ס"ס יאבה לעיין בפמ"ג בהנהגות או"ה אות ז' שכ' דהיכי דהרמ"א חולק על המחבר וסיים והכי נהוג יש להסתפק אם נוכל לצרף דעת המחבר לס"ס א"כ הכא שסיים הרמ"א והכי נהוג כשיטת הר"ח דגם לר"י עכ"פ טמא משום כתם א"כ י"ל דא"א לצרף דעת המחבר לס"ס וגם בגוף סברת הנוב"י הנ"ל הנה באמת גם בפנ"י כ' כן ולכאורה יש להעיר ע"ז מדברי הרמ"א יו"ד סי' א' סעיף ב' שכ' דאף שהשו"ב ליכא לפנינו מ"מ צריכין לבדוק אם נשחטו הסימנים רובן דכ"מ שאפשר לברר צריכין לברר וחזינן דאף שא"א בבירור גמור אפ"ה צריכין לברר ומצאתי בשו"ת מהרש"ם ח"א סי' ס"ח שהרגיש בזה אך באמת לא דמי דשם אדרבה צד האיסור אפשר לברר דהא אם יראה שלא נשחטו רוב הסימנים יהי' ודאי איסור לזה שפיר נהי דצד ההיתר א"א לברר לגמרי דגם אם ימצא שנשחטו רובן אפ"ה נצטרך לסמוך ארוב מצוין מ"מ כ"מ דאפשר לברר מבררין וכמ"ש הצ"ץ דאף במידי שיש עליו ב' מיני איסור ואחד יל"מ אמרי' עד שתאכלנו בביטול שני איסורים תאכלנו בביטול איסור א' והסברא דביטול הוא רק כמו דחויה ובקושי התירו ולכך אף דעכצ"ל לביטול באיסור א' מ"מ כ"מ שאפשר שלא נצטרך לבוא לביטול מהדרינן ה"ה הכא כיון שצד האיסור אפשר להתברר שפיר מבררין אבל היכי שצד האיסור א"א להתברר רק דאח"כ נאסור מס' י"ל דא"צ לברר כיון דלע"ע יש לפנינו ס"ס להתיר ונהי די"ל דס"ס לא עדיף מרובא ועדיף לברר צד ההיתר כמו בדשיל"מ היכי דאפשר לא סמכינן אס"ס מ"מ י"ל שם בדבר שיל"מ אי נמתין על זמן ההיתר לא יגיע לידי פסידא והא באמת במקום שהמאכל מתקלקל ל"ח דשיל"מ וה"ה הכא כיון דיוכל לבוא לידי פסידא עי"ז שנצטרך לברר דנצטרך להחמיר בס' א' בכה"ג י"ל דא"צ לברר וז"ב. ומה שהביאו עוד ראי' דלא כסברת הנוב"י מהא דמפורש במלחמות ריש חולין דמש"ה כשהשו"ב לפנינו צריכים לבודקו משום דברוב צריך לברר והא י"ל דהכ"נ הוי כעין ס"ס שמא בקי בה"ש ושמא אף אם אינו מומחה מ"מ שמא שחט שפיר וכמ"ש הריטב"א דמש"ה סמכינן ארוב מצוין ול"א סמל"ח דהכא אף

אם אינו מומחה מ"מ י"ל ששחט שפיר וא"כ שוב צד האיסור א"א לברר ואפ"ה צריך לברר:

אך באמת אין ראי' דכבר הבאתי בתשובה דסבר הנוב"י יוצדק רק לסברת הגו"ר שכ' דהא דצריכין לברר ברוב או בס"ס הוא רק מדרבנן וא"כ היכי דגם אחר הבירור ישאר ס' וא"כ לשיטת הרמב"ם ז"ל ס' מה"ת לקולא א"כ בכה"ג לא החמירו ירו חז"ל לברר היכי שא"א להתברר צד איסור ד"ת אבל במקום שע"י הבירור ולא ישאר רק ס' א' יהי' אסור מה"ת א"כ הוי כמו וודאי איסור כיון שהתורה אסרה מס' הוי כוודאי כמ"ש בשו"ת הר"ן דבנודר שלא יהי' שבת בעיר ולמ"ד ס' מה"ת לחומרא יוכל להתיר הנדר ע"ש ביה"ש דהוי כחל הנדר וא"כ הכא לא מבעיא לשיטת הט"ז סי' ט"ז דמי שאינו יודע ה"ש אף גדול ששחט מותר לשחוט בנו אחריו דהוי כרוב מעשיהן מקולקלין א"כ חשיב כאפשר להתברר לגמרי דאם ימצא שאינו מומחה יהי' חשיב כוודאי איסור אף להקל ואף שסיים הט"ז דמסתפינא להקל מ"מ עכ"פ זה פשיטא דגדול שא"י ה"ש ששחט בינו לבין עצמו דעכ"פ שחיטתו אסורה מה"ת מס' אף לדעת הרמב"ם ז"ל דס' בשחיטה לכ"ע אסור מה"ת וא"כ היכי דאפשר להתברר צד ההיתר וגם צד האיסור באופן שיהי' אסור מה"ת לכ"ע צריכין לברר א"כ שוב אין לדחית דברי הנוב"י ובפרט לסברת הט"ז חשיב כאפשר להתברר לגמרי דאם ימצא שא"י ה"ש יהי' חשיב כוודאי איסור אף להקל לענין או"ב וז"ב:

עוד העירו על סברת הט"ז מהא דקיי"ל דלענין חליצה לא סמכינן אחזקה דרבא וכ' במלחמות שם וברשב"א הטעם משום דהיכי דאיכא לברורי לא סמכינן אחזקה וכן כ' בט"ז סי' קנ"ו וקשה הא א"א לברר רק צד ההיתר היינו אם ימצא ב' שערות אבל אף אם לא ימצא שערות מ"מ יהי' ס' שמא נשרו דמש"ה בבעל משהגדיל אף בלא מצאו שערות אפ"ה אי' למאן א"כ שוב צד האיסור א"א להתברר רק דנחמיר מס' ואפ"ה צריכין לברר והגם דהב"ש כ' דס' שמא נשרו ל"ח ס' השקול דרובא לא נשרו ונהי דחוששין שין לחומרא מ"מ לענין חליצה יהי' כמו רוב לאיסור אך ע' שו"ת מהרי"ט ס' מ"א שכ' דס' נשרו הוי ס' גמור א"כ שוב תיקשי אך לפמ"ש ניחא דבאמת כ' כמ"פ דמש"ה ל"מ חזקה דרבא לעני חליצה משום שיש כנגדו ח"א היינו שע"ע היתה זקוקה ליבם ומס' א"א להוציאה מחזקת זקוקה אך כמ"פ כ' דכיון דהס' אם יש לה סימנים נוגע לכמה דברים לאו דוקא לענין חליצה ובזה מועיל החזקה דרבא להחזיקה בגדולה וכיון שכן אף שהס' נצמח אח"כ גם לענין חליצה מ"מ כיון שכבר הוחזקנו אותה בגדולה לשאר דברים ממילא מהני אף לענין חליצה אבל אם נבדק ולא יהי' סימנים נהי דיש ס' שמא נשרו מ"מ פשיטא דעכ"פ תהי' אסורה לחלוץ מה"ת דאף לשיטת הרמב"ם מ"מ הכא דמה"ת צריכה חליצה מס' א"א להוציאה מח"א ושוב היכי דאפשר להתברר עכ"פ באופן שתהי' אסורה מה"ת חשיב בכלל אפשר לברר עכ"פ ליכא סתירה מכאן אסברת הנוב"י:

אך עכ"פ יש לחוש עפ"י דברי הפמ"ג דהיכי דהרמ"א סיים והכי נהוג אין ברור אם יש לצרף דעת המחבר לס"ס וגם לא ביאר בשאלתו אי השתינה בעמידה או בישיבה דאם השתינה בעמידה והיתה שותת אז לשי' התוס' והוא הי"א שברמ"א מחמיר ר"י בתרל"ר ובפרט אף בעומדת ומקלחת מ"מ אם נמצא על שפת הספל יש לחוש בתר דתמי מיא אתי דם היינו לבסוף שהיתה שותתת בשלמא לשי' רש"י דגם בתרל"ר מטהר ר"י א"כ אף א"נ דאתי לבסוף מ"מ ס"ל לר"י דבשעה שנפתח שביל של מ"ר נסתם המקור והגם דרש"י פירש הקושיא בתר דתמו מיא היינו אחר שכבר נסתם שביל של המ"ר וי"ל דקאי הקושיא אף לר"י ובחוו"ד כ' דלר"י ליכא חשש שמא הדם בא אח"כ דאז ליכא הרגשת מיר ושוב היי רק כחם ואין חוששין בחלוק שא"ב ובאמת ויש להעיר דשמא סברה שעוד לא נסתם שביל של מ"ר וסברה שהרגשת מ"ר אך באמת ניחא בלא"ה דבשלמא לר"מ כיון דעכ"פ מטמא ביושבת ושותתת וחזינן דבמקום שאפשר ר רק לבוא מהמקור אף שיש ס' שמא לא הי' המ"ר כלל בהמקור אפ"ה מטמא והסברא דכיון דל"ש דם במקום מ"ר א"כ ע"כ צריכין לחוש שהי' הדם מהמקור והדר מ"ר למקור א"כ נהי דבמקלחת דא"א לילך למקור ע"כ צריכין לתלות להיתר במידי דל"ש ולומר שיש מכה במקום מ"ר ופריך הש"ס שפיר דעכ"פ יש לנו לתלות דאחר שנסתם שביל של מ"ר בא הדם ושוב לא ניתלי להיתר במידי דל"ש ומשני דמיירי דנמצא בתוך הספל א"כ צד האיסור לא אפשר וע"כ צריכין לתלות להיתר במידי דל"ש וכעין מפורש בביצה ד"ז דבאיכא זכר אז כיון דא"א להיות נולד בלילה' אז גם בבדק מעיו"ט אמרי' שמא לא בדק יפה או שמא יצאה והחזירה אבל בדספנא מארעא נהי דל"ש לילד בלילה ואם לא בדקנו מקילין אף דבדשיל"מ מס' מחמירין מ"מ הכא שכיח להיתר אבל בבדק דגם צד ההיתר ל"ש שוב תולין לאיסור ג"כ במידי דל"ש. והכ"נ כיון דבאמת צד ההיתר נ"ש א"כ שוב רק בנמצא תוך הספל דא"א לבוא מהמקור מוכרחין לומר דבא ממ"ר אבל היכי שאפשר לתלות על צד האיסור אף על צד הס' שוב אין תולין במידי דל"ש להתיר וכעין זה כ' הח"ד דאם הרגישה ובדקה ומצאה מראה טהורה וגם דם טמא פחות מכגריס מטמאין והסברא דבאמת דעת התה"ד דע"י הרגשה ולא מצאה כלום טמאה והטעם דרוב דמים טמאים באשה כשי' הראב"ד אך במצאה מראה טהורה שוב תולין דהרגשה הי' ממראה טהורה כיון דנימוק ונאבד ל"ש שוב תולין להקל אף במידי דל"ש אבל ביש מראה טמאה פחות מכגריס נהי שאפשר לתלות במאכולת מ"מ שוב יש לתלות דהרגשה הי' ממראה טמא אך כ"ז לר"מ אבל לר"י דס"ל אף בתר"ל טהור אף שאפשר לילך למקור אפ"ה מטהר וע"כ דס"ל דכיון דליכא הרגשה ברורה נהי שי"ל כסבורה הרגשת מ"ר היא מ"מ נודע סתירת דברי הט"ז בסי' ק"ץ לענין בדיקת עד וכ' בס"ט דדוקא היכי דודאי בא מהמקור אז תולין דהי' בהרגשה אבל היכי די"ל מעלמא בא אין תולין בהרגשה. א"כ ה"נ כיון דלא הי' הרגשה ברורה אין תולין שבא מהמקור וממילא דאין תולין דבתר דתמו מיא אתי דם אך לשיטת התוס' דבתר"ל גם ר"י מחמיר וחזינן דהיכי שאפשר לבוא מהמקור מחמירין א"כ י"ל דבאם נמצא על שפת הספל יש הוכחה דבא בסוף הי' שותת הגם דבח"ס כ' דבשלמא אם בא בתחלת ההשתנה ואז בשעה שמ"ר מרובין אם בא בשתיתה שכיח לילך למקור ולהביא דם אבל אם בא בקילוח נהי דבסוף בא בשתיתה מ"מ אז ליכא מ"ר מרובין ושוב אין תולין דהדר למקור אבל לר"מ דגם בחדא לריעותא מחמיר ורק בתרתי לטיבותא מקילין כיון שא"א לחזור למקור א"כ שפיר בסוף דעכ"פ אינו הולך בקילוח יש להחמיר אך עכ"פ בהשתינה מעומד ובשתיתה יש לחוש לשיטת רש"י דבתר"ל גם ר"י מחמיר:

והנה לכאורה י"ל דאף לשיטת הר"ח דגם לר"י עכ"פ יש טומאת כתם מ"מ ליכא רק טומאת ס' וא"כ בכה"ג הוי ס"ס שמא בקרטין ליכא דם וא"כ בודאי הוא ממקום מ"ר דהא גם בקרטין הנמצא בבדיקת עד אף שלא במ"ר מקיל הט"ז ונהי דהח"צ חולק מ"מ בקרטין כאלו הנמצא במ"ר בודאי אינו מהמקור דגוף החשש שמא הדר מ"ר למקור הוא רק חשש מיעוט ובפרט להביא קרטין הוי בגדר מיעוט דל"ש ואת"ל שיש דם מ"מ שמא לא בא מהמקור דל"ש שמ"ר ילך למקור דהא ל"ה רק טומאת כתם ונהי שכ' המפורשים דבכתם ל"מ ס"ס להיתר וכמ"ש הכ"מ בפ"ו ממעשר דבמידי דעיקרו נתקן על הס' ל"מ ס"ס להיתר. אך כ"ז בכתם אבל בעד שא"ב דאינו בכלל כתם רק דהוי כמו טומאת ס' א"כ כשיש עוד ס' חשיב בכלל ס"ס והגם די"ל דלענין ס"ס זו חשיב איכא לברורי שני הספיקות ס' הראשון אפשר לברר ע"י בדיקת מהרי"ו. אך באמת לשי' הח"ד בדיקת מהרי"ו ל"ח בדיקה גמורה ורק אם יש הרגשת כאב ג"כ יש הוכחה שבא ממקום המ"ר אבל עכ"פ ל"ח איכא לברורי לגמרי ובפרט בנ"ד דליכא הרגשת כאב נהי דבאינה מוצאת רק במ"ר מתירין ע"י בדיקת מהרי"ו לחוד הסברא כיון דבלא"ה ל"ש שילך מ"ר למקור ובפרט ע"י בדיקת מהרי"ו נתברר עכ"פ שיש דם במקום מ"ר א"כ שוב עכ"פ ביש לה ווסת דאינו שכיח שיבוא דם מקור שלא בשעת ווסת שוב תולין דבא ממקום מ"ר כיון שנתברר דעכ"פ יש דם במקום מ"ר אבל עכ"פ ל"ח בירור גמור ובפרט דבדיקת מהרי"ו קשה מאד ובפרט דבח"ס סי' קמ"ח הוכיח דהעיקר כשי' מחבר דברו את במ"ר טהורה לגמרי ועי' בס"ט סוף סי' ק"ץ שנסתפק אם מוצאת קרטין כאלו על עד הבדיקה שלא בשעת הטלת מ"ר ג"כ ורק במ"ר נמצא ג"כ ומסיק להחמיר אבל בנ"ד שלא מצאה רק במ"ר וג"כ אינו רק קרטין ע"כ הדבר פשוט דליכא שום חשש ובפרט דבשעת ווסת רואת דם ממש נראה דהקרטין אינו מהמקור ע"כ אחר שתפסוק בטהרה כראוי אז אף אם תראה קרטין במ"ר בימי הנקיים אפ"ה תהי' טהורה בלי סינון ועי' בח"ס שכ' דבאם גם בשעת ווסת אינה רואת רק במ"ר אז בשעת בדיקת הפסק טהרה בעי בדיקת מהרי"ו מחדש אבל אם בשעת ווסת רואת דם ממש אם פסקה אח"כ מלראות דם ואינה רואת רק במ"ר זה גופא חשיב הפסק טהרה ובפרט הכא שאינה רואת רק קרטין פשיטא דאם פסקה מלראות דם ממש אף אם תראה הקרטין במ"ר בשעת הפסק טהרה ג"כ יש להקל ובפרט אם בשעת הפסק טהרה תהי' נקי אף מקרטין במ"ר בודאי שיש להקל אף אם תמצא קרטין במ"ר בימי ספירת ז"נ דנהי דבכה"ג דראתה בשעת ווסת דם ממש א"כ היתה טמאה ודאי ובעי נקיים ברורים וכמ"ש הח"ס דאם בבירור בשעת ווסתה ראתה דם נדות אין תולין במכה בשעת הפסק טהרה מ"מ בכה"ג שאינו שוה לדם ווסתה יש להקל כנלע"ד ברור בס"ד. והשי"ת יצילנו משגיאות:

בעה"ח ג' בא תרס"ז ראדימושלא והננידידו.

תוכן העניינים

מהרש חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה