מהרש חלק ב· רבי שמואל אנגל
סימן לו
להרה"ג החו"ב נפלא בוצ"ק חו"פ בנש"ק כו' כקש"ת מו"ה יעקב יוסף זצ"ל האבד"ק קלאביצק ברו"פ:
בדבר פלפולו בהא דמקשה בתוס' חולין ד"צ בהא דפריך הש"ס הא איסור מוקדשין קדים דהא י"ל דחשיב מוסיף הואיל שנאסר לבני נח. וכ' כת"ה דבאמת היאך יוכל לחול איסור גיד אאמ"ה רק שכ' הרשב"א דאיסור אמ"ה וגם איסור גיד ל חלין במעי אמו דאפשר שיהי' ניתר בשחיטת אמו וא"כ כשיצא לאויר העולם חלין בב"א אבל אצל ב"נ י"ל דאין ניתר בשחיטת אמו דבנכרי לאו בשחיטה תליא א"כ שוב י"ל דאיסור גיד לא יחול אאמ"ה ואף שי"ל דאיסור גיד הוי מוסיף דחל לישראל ומגו דחל לישראל ה"ה דחל לב"נ ז"א דלשיטת הרמב"ם בנק"ה דבעי מוסיף דבע"כ חל וה"ה, הכא א"נ דלא חל איסור גיד לעכו"ם שוב לא יחול אף לישראל דהא שוב איסור אמ"ה חשיב מוסיף אאיסור גיד דמוסיף לב"נ ושוב אף בב"א לא חל רק איסור אמ"ה דל"ש סברת התוס' רי"ד דהי מינייהו מפקית דהא אמ"ה חשיב מוסיף כמ"ש השא"ר והב"ט אך באמת אאפ"ל דבנכרי חל איסור אמ"ה במעין אמו כיון דלישראל ליכא אז איסור אמ"ה שוב שייך מי איכא מידי ושוב גם לב"נ חלות איסור אמ"ה הוא רק לכשיצא לאויר העולם וחל עם איסור גיד בב"א והנה נודע שיטת התוס' חולין דל"ג דהיכי שנאסר לישראל מחמת איסור אחר ל"ש מא"מ ומש"ה דעת רוב הפוסקים דמפרכסת של נבילה אסור לב"נ ולפ"ז במוקדשין שפיר חל איסור אמ"ה במעי אמו ושוב לא חל איסור גיד לב"נ ול"ח מוסיף עכת"ד:
א') הנה בעיקר הדבר שכ' דבישראל לא חל איסור אמ"ה וגיד קודם שנולד לפי שיש ס' שמא יהי' נותר בשחיטת אמו ובב"נ דאין ניתר בשחיטת אמו שוב איסור אמ"ה חל תיכף וי"ל דלא יחול איסור גיד רק שי"ל דחל מטעם מוסיף דמגו דחל לישראל ה"ה דחל לב"נ באמת יש להעיר דהנה ידוע דהיכי דבשעת תחילת לידת האיסור לא הי' לו שום חלות נהי דאמרי' מיתלי תלוי אי משכחת רווחא חל מ"מ זה רק אם פקע איסור הראשון לגמרי אבל אם לא נפקע איסור הראשון רק מאדם אחד נהי שלדידי' חל איסור האחרון אבל עכ"פ ל"ח מוסיף כיון דלא הי' עליו שם איסור מוסיף בתחילות הוית האיסור ע' בראש יוסף חולין ד"צ ובתשובה הבאתי הרבה ראיות לזה א"כ לפ"ז הכא באמת צריך איסור גיד לחול אף במעי אמו ובפרט לב"נ דל"ש בי' היתר שחיטת אמו א"כ באמת בשעה שמתקשה ונעשה גוד אי לא הי' מעכב איסור אמ"ה הי' תיכף חל איסור גיד דלא מצי לחול אאיסור אמ"ה ובאמת אז לא הי' חשיב מוסיף דאז ל"ח חל איסור גיד לישראל דהא יוכל להיות שהי' ניתר ע"י שחיטות אמו א"כ אף לאחר שיצא לאויר העולם דאז חל איסור גיד לישראל וחשיב מוסיף וי"ל מגו דנאסר לישראל ה"ה לב"נ מ"מ כיון דלעכו"ם אכתי מעכב איסור אמ"ה הקדים ואף דחשיב מוסיף מ"מ כיון דבתחילתו לא הי' מוסיף שוב לא חל אף כשנעשה מוסיף ובשלמא לאחר שחיטה אם נימא דל"צ דומיא דבני יעקב כמ"ש בהקדמת שו"ת בית אפרים שפיר יחול איסור גיד אבל כ"ז שמעכב איסור אמ"ה אף כשנעשה מוסיף אח"כ ל"מ וכמ"ש הרא"י דבקדשי קדשים לאחר זריקה נהי שחל איסור גיד לכהנים מ"מ לא חל לישראל כיון דלא הי' מוסיף תיכף בתחילתו והכ"נ י"ל כן בשלמא אי לא הי' איסור גיד כלל נוהג בשליל אף כשתלשו ממעי אמו ורק הי' תחילת איסורו כשיוצא לאויר העולם שפיר הי' מקום לומר נהי דלב"נ מעכב איסור אמ"ה הקדים מ"מ מגו דחל לישראל ה"ה דחל לב"נ דתיכף בתחילת חלות איסורו הי' חשיב מוסיף אבל השתא דס"ל דאם תלשו ממעי יש איסור גיד וא"כ מה דליכא לגבי ב"נ איסור גיד במעי אמו הוא מפאת איסור אמ"ה המעכב וא"כ כיון דלא הי' יכול לחול אאיסור אמ"ה א"כ כ"ז שלא נפקע איסור אמ"ה אף כשנעשה אח"כ מוסיף נ"מ וז"ב בס"ד:
ב') ומ"ש כת"ה דאפשר לומר להיפוך דאי לא יחול לב"נ שוב אף לישראל לא יחול איסור גיד אף דהוי ב"א דל"ש הסברא דהי מינייהו מפקית דאיסור אמ"ה חשיב מוסיף מגו דנאסר לב"נ עכת"ד. לענ"ד ז"א דא"כ תיקשי אליבא דאמת דקיי"ל דגיד לא נאסר לב"נ אחר מ"ת א"כ תיקשי היכי חל איסור גיד לישראל הא יש בו איסור משום אמ"ה ואף שי"ל כשיטת הרשב"א דלא חל איסור אמ"ה וגיד במעי אמו דאפשר שיהי' ניתר בשחיטת אמו מ"מ אף כשיצא לאויר העולם וחל איסור אמ"ה וגיד בב"א מ"מ לא יחול רק איסור אמ"ה משום דהוי מוסיף לב"נ ועכצ"ל דזה ל"ח מוסיף דידוע דברי הלח"מ פ"ו מחו"מ דטבל שנתחמץ ל"ח כולל וכ' בשו"ת רעק"א דאם נתחמץ הטבל בליל פסח ל"ח כולל דשאר חמוצים נאסרו משקידש היום ובשעה שנתחמץ הטבל ליכא כולל עיי"ש א"כ הכ"נ היאך אפ"ל דאמ"ה חשיב מוסיף אגיד משום דנאסר לב"נ הא לב"נ חל איסור אמ"ה בעודו במעי אמו ולישראל עיקר חלות אמ"ה הוא רק כשיוצא לאויר העולם ואז ל"ח מוסיף דלב"נ כבר חל מקודם ושוב חל גם איסור גיד מטעם ב"א דהי מינייהו מפקית ושוב י"ל דחשיב מוסיף לגבי ב"נ אך באמת ל"ח מוסיף כיון דלא הי' מוסיף בתחילתו כמ"ש לעיל ואף שכ' בתוס' חולין דק"ב דאמ"ה חשיב מוסיף שם קאי אטמאה דלית לי' היתר בשחיטת אמו א"כ גם לישראל חל איסור אמ"ה גם במעי אמו וא"כ חל האיסור אמ"ה לישראל ולב"נ ברגע אחת שפיר חשיב מוסיף אבל בכשירה דלישראל לא חל איסור אמ"ה רק כשיצא לאויר העולם א"כ שפיר איסור אמ"ה ל"ח מוסיף דלב"נ כבר חל האיסור תיכף במעי אמו ושוב שפיר י"ל דאיסור אמ"ה וגיד חל מטעם ב"א וז"ב בס"ד:
ג) והנה בעיקר סברתו דרק לישראל חשיב גיד ואמ"ה ב"א כיון דניתר בשחיטת אמו אבל לב"נ דל"ל היתר בשחיטת אמו שוב אמ"ה קדים כבר הרגיש בזה בשו"ת בי"צ ומתרץ בזה קושית התוס' דנימא גיד אמוקדשון חל דמוסיף לב"נ וכ' דבאמת י"ל דלגבי ב"נ לא חל איסור גיד אאמ"ה רק משום דחשיב מוסיף לישראל א"כ במוקדשין דלא חל האיסור גיד אאיסור מוקדשין לגבי ישראל וממילא לא יחול גם לב"נ אאיסור אמ"ה עכת"ד. הנה באמת זה מחלוקת ישינה הוא דידוע שיטת הטור דבאומר קונם תשמישי על כל העולם חל הנדר והב"י כ' דבכה"ג ל"מ להפקיע שיעבוד ורק דמיירי באמרה קונם תשמיש כל העולם עלי והב"ח מתרץ דברי הטור דחל אף להפקיע שיעבוד הבעל מכח כולל דאחרים ובא"מ ס' י"ב העיר דהא לאחרים לא מצי לחול אאיסור א"א רק דחל מכח כולל דבעל כמ"ש בתוס' נדרים ד"צ א"כ כ"ז שלא חל לגבי אחרים אינו חל גם לבעל דהוי להפקעת שיעבוד וע"כ דהב"ח ס"ל כיון דמצד איסור א"א המעכב יש כולל דבעל נהי דלגבי בעל לחוד שוב י"ל דלא חל דהוי להפקעת שיעבוד מ"מ עכ"פ מצד איסור א"א המעכב יש כולל וחל לגבי אחרים וממילא חל גם לבעל מטעם כולל אף דהוי להפקיע שיעבוד וה"ה הכא דלגבי ישראל מעכב רק איסור קדשים מלחול איסור גיד ובזה הוי מוסיף לב"נ ולגבי ב"נ מעכב איסור אמ"ה ושוב חשיב מוסיף לישראל וא"כ לשיטת הב"ח קשה קושית התוס' אף לשי' הב"י דס"ל דבאומר קונם תשמישי לא חל ע"כ דס"ל כיון דלבעל לחוד לא חל משום דהוי הפקעת השיעבוד נהי די"ל דחל מטעם כולל דאחרים מ"מ כיון דגם לאחרים לא מצי חל רק מטעם כולל דבעל ל"מ ה"ה הכא דבין לישראל ובין לעכו"ם מעכב איסור מלחול שוב ל"ח מוסיף אך באמת כבר כתבתי דגם בחולין אין לומר דחל לב"נ מטעם מוסיף כיון דבתחילת היות הגיד לא הי' מצי לחול אאיסור אמ"ה אף כשנעשה אח"כ מוסיף מ"מ ל"מ וז"ב בס"ד:
ד') והנה באמת בגוף דברי הב"ח שכ' דנהי דלבעל לחוד לא הוי חל וגם לגבי אחרים לחוד לא חל מ"מ כשאוסר אכל העולם א"כ מצד איסור א"א המעכב חל מכח כולל לבעל ומצד הפקעת השיעבוד מהני (מכח כולל דאחרים והא"מ כ' דכולל ל"מ רק אם עכ"פ יש לו חלות ע"ד המותר לגמרי אבל אם גם על השני אין לו חלות רק מכח כולל ל"מ הנה באמת עי' בתוס' כריתות די"ד ע"ב בהא דאיסור אשת אח חל אאחות אשה מטעם מוסיף אשאר אחין שכ' דאף אם אסורה לשאר אחין מכח ממזרת אפ"ה איסור אשת אח חל אממזרת ונשמע דאף שאין לו חלות ע"ד המותר לגמרי אפ"ה חשיב מוסיף אך באמת יש שם שני תירוצים בתוס' וי"ל דפליגי בסברא הנ"ל ובאמת השא"ר העיר דשבת איוה"כ חשיב מוסיף לענין שביתת עבד ואף דבמי שאין לו עבד ל"ח מוסיף כמפורש שם בש"ס כגון דאיכא ברא לסבא מ"מ י"ל דחשיב מוסיף לגבי מי שיש לו עבד וכ' השא"ר דשני מוסיף בפ"א ל"א דגם במי שיש לו עבד מ"מ עיקר חלות האיסור שבת הוא רק מטעם מוסיף ושוב ל"מ לגבי מי שאין לו עבד עיי"ש ודבריו יהיו נכונים לחד תירוצא בתוס' שם:
ובאמת עפ"ז י"ל שיטת הפוסקים דהמבשל חלב בחלב אינו חייב משום בב"ח והקשו המפורשים דהא ח"ש בשר וח"ש חלב מצטרפין וא"כ מצד חלב ליכא רק ח"ש לשיטת כמ"פ דשבועה חל אח"ש איסור א"כ שוב י"ל דגם באכל כזית חלב מ"מ יחול איסור בב"ח מטעם מוסיף לענין ח"ש חלב וח"ש חלב והנה לכאורה י"ל דעיקר הטעם דחל אח"ש הוא מדין מוסיף קרבן ומלקות ולשי' רש"י חולין דק"א דמיתת ב"ד חשיב מוסיף וכ' הטעה"מ דאם איסור הראשון אין בו שום עונש ב"ד חשיב מוסיף וא"כ שוב כיון דגם הא דחל אח"ש הוא מדין מוסיף שוב אשיעור שלם ג"כ צ"ל מטעם מוסיף ושוב שני מוסיף בפ"א ל"א:
אך באמת יש להעיר מש"ס פסחים דל"ה בהא דמפורש במתני' הכהנים יוצאין בחלה ובתרומה וכ' רש"י ז"ל דישראל בתרומה לא משום דבעי שלא יהי' איסור אחר רק איסור חמץ והעירו המפורשים דהא בש"ס פריך מידי בלבד כתיב והצל"ח כ' דבשלמא בטבל ניחא אליבא דר"ש דהא ל"ח רק כולל אף כשנתחמץ בע"פ ור"ש ל"ל כולל אבל בתרומה אם נתחמץ חל איסור חמץ אף לר"ש דחשיב מוסיף לכהנים ועכצ"ל דבעי שלא יהי' בו איסור אחר עיי"ש:
אך עדן יש להעיר דהא י"ל דהא דקתני הכהנים בתרומה מיירי בתרומה טמאה והטעם דיוצא בו אף דלא יחול איסור חמץ את"ט מ"מ י"ל דבאמת חמץ י"ל דחשיב מוסיף מטעם ב"י רק באמת לשי' הפוסקים דבב"י ליכא מלקות א"כ נודע דברי הלח"מ דמש"ה הנאת בב"ח ל"ח מוסיף לפי שאין בו מלקות וה"ה דב"י ל"ח מוסיף אך זה דוקא אם איסור הראשון שמעכב איסור האחרון מלחול יש בו מלקות אז שפיר אם איסור השני אין בו מלקות אף שניתוסיף לענין איסור מ"מ ל"ח מוסיף אבל אם איסור המעכב אין בו רק עשה נהי דאיסור לאו לא חל אעשה מ"מ אם יש מוסיף אף שאין בו מלקות אפ"ה חשיב מוסיף דעכ"פ חמיר הוא כמו איסור המעכב א"כ פשיטא דנהי דחמץ על טבל ל"ח מוסיף לפי שטבל הוי איסור מיתה וב"י אף מלקות ליכא אבל נגד איסור ת"ט דאינו רק בעשה נהי די"ל דאיסור חמץ לא חל אעשה דת"ט מ"מ שוב חל מטעם מוסיף אבל לענין ישראל דחייב משום זרות גם בת"ט כמפורש ברמב"ם פ"ו מתרומות והטעם משום דאיסור זרות קדים וע' בשעה"מ פי"ז מהא"ב א"כ שוב ישראל בת"ט א"י שלא יוכל לחול איסור חמץ אאיסור זרות ול"ח מוסיף דהא בב"י ליכא מלקות וא"כ קשה די"ל דשפיר בתרומה טהורה אף ישראל יוצא בו דהא יחול איסור חמץ דחשיב מוסיף לכהנים רק דהא דקתני כהנים בתרומה מיירי בת"ט ואפ"ה חשיב איסורו משום בל תאכל חמץ דיחשב איסור מוסיף משום בי' ומש"ה ישראל לא דלגבי ישראל ל"ח מוסיף כיון דאיסור המעכב יש מלקות ובב"י ליכא מלקות ל"ח מוסיף ואין לומר דחשיב מוסיף לכהנים ז"א כיון דגם בכהנים לא חל איסור חמץ רק מטעם מוסיף ב"י ושוב ב' פעמים מוסיף בפ"א ל"א וע"כ צ"ל דרש"י ס"ל דאמרי' שני פעמים מוסיף בפ"א ושוב א"נ דכהנים יוצאים בת"ט והטעם דיחול עליו איסור חמץ משום דמוסיף ב"י שוב גם ישראל הי' יוצא דחל עליו איסור חמץ משום דמוסיף לכהנים ועכצ"ל דהתנא דמתני' דריש בלבד ושוב אף בתרומה טהורה א"י ישראל וה"ה דכהנים א"י בת"ט ורש"י ז"ל דייק לה מהא דפריך בש"ס כהנים בתרומה פשיטא וקשה שמא השמיענו מתני' דכהנים יוצאים אף בת"ט והטעם דאיסור חמץ יחול עליו משום דחשיב מוסיף משום ב"י ולגבי איסור המעכב שאינו רק בעשה שפיר חשיב מוסיף ועכצ"ל דהמקשה פשיטא לי' דא"נ דכהן יוצא בת"ט ה"ה דישראל יוצא בו משום דחשיב מוסיף לכהנים וע"כ מדקתני ישראל בתרומה לא אף שיחול איסור חמץ מטעם מוסיף לכהנים אפ"ה א"י וע"כ דדרשינן בלבד ושוב ממילא גם כהנים א"י בת"ט נהי דיחול איסור חמץ מטעם מוסיף מ"מ דרשינן בלבד וע"כ הא דקתני כהנים בתרומה מיירי בתרומה טהורה ושפיר פריך פשיטא וא"ש דברי רש"י ז"ל בס"ד:
עכ"פ נשמע דרש"י ס"ל כהך תירוצא בתוס' כריתות דאם גם בשאר האחין מעכב איסור ממזרת אפ"ה כיון דאיסור אשת אח חל גם על ממזרת שפיר חל גם לאותו אח שהיא אחות אשתו מטעם מוסיף ושוב תיקשי דאמאי לא יחול איסור בב"ח על חלב נבילה דהא חשיב מוסיף דמצד בב"ח חל גם בח"ש חלב או נבילה ועל ח"ש חל איסור וכיון דחל עכ"פ אח"ש חלב שוב חל גם אשיעור שלם כיון שהוכחתי דאמרי' ב' פעמים מוסיף בפ"א:
אך באמת י"ל דהנה בטעם דחל שבועה י"ל ב' טעמים א' במידי דלית בו רק איסור לחוד ל"ח בכלל מושבע ועומד ואינו מעכב איסור אחר מלחול עליו ובפרט כיון דלא נלמוד מקרא לאסור ח"ש רק הוא מצד הסברא דח"ל ושפיר חל עליו איסור אחר. ב' משום דחשיב מוסיף מצד קרבן ומלקות. והנה באמת בנשבע אח"ש שייכי ב' הטעמים דהא יש בהח"ש בעצם התחדשות מכח השבועה לענין קרבן ומלקות וחשיב מוסיף אבל בח"ש נבילה שבישלו בח"ש חלב אז ליכא בהח"ש נבילה התחדשות מכח איסור בב"ח דגם מצד בב"ח ליכא על הח"ש בשר רק איסור לחוד רק ע"י הצירוף ח"ז חלב יש חיוב שפיר ל"ח מוסיף וכמ"ש הח"ס והב"ט בשעה"כ דין ב' אך עכ"פ שייך טעם השני די"ל דח"ש הואיל דאינו רק מטעם דח"ל ל"ח כלל מושבע ועומד ושפיר יחול עליו איסור בב"ח:
אך נודע שיטת הרדב"ז דבח"ש חלב יש איסור ד"ת גם בתערובות דרק בשאר איסורין דלא ילפינן לאסור ח"ש מכ"ח כמ"ש הר"ן רק מטעם אחשביה הוא שפיר ח"ש עי"ת שרי דל"ש אחשביה אבל חלב נלמוד מכ"ח כמ"ש ברש"י חולין דצ"ח שפיר גם עי"ת אסור וא"כ י"ל דח"ש חלב בודאי חשיב מושבע ועומד ושוב נהי די"ל דחל עליו שבועה משום דהוי מוסיף קרבן ומלקות וגם בח"ש נבילה שכ' הפמ"ג דיש בו עשה דוזבחת א"כ שפיר חשיב מושבע ועומד ונהי דמפורש בש"ס דחל שבועה אח"ש נבילה י"ל דחל מדין מוסיף קרבן ומלקות אבל עכ"פ בח"ש נבילה וחלב עם מעט חלב ל"ש ב' הטעמים דל"ח מוסיף דגם מצד איסור בב"ח ליכא בהח"ש חלב רק איסור לחוד ובנבילה וחלב יש על הח"ש שם איסור בעצם ושפיר לא חל איסור בב"ח אחלב ונבילה ומיושב הכל בס"ד:
ה) ובאמת עפ"ז יש לפרש דברי הש"ס חולין דקי"ג אמר שמואל גדי לרבות את החלב גדי לרבות את המתה ופריך והא תלתא גדי כתיבי ואנן שיתא דרשינן ומשני קסבר שמואל אחע"א וחלב מתה מחד קרא נפקא ובריך והתנן מנין לכהן טמא שאכל ת"ט שאינו במיתה שנאמר ומת' בי פרט לזו שמחוללת ועומדת ומשני ש"ה דכתיב ומתו בו ואב"א בעלמא קסבר אאחע"א וש"ה דרבי רח רחמנא גדי ובאמת ברש"י ז"ל מוחק הגירסא דקסבר שמואל אחע"א דהא לקמן דקט"ז קאמר הש"ס דלר"ע דסל' אחע"א ל"צ שום קרא:
אך הנלע"ד בביאור הסוגיא ונקדים קושית הריטב"א בהא דפריך הש"ס וקסבר שמואל אחע"א והא תנן כהן טמא הא י"ל שם היי רק כולל דכשנטמא אף בתרומה טהורה נאסרה וי"ל דכולל ל"ל אבל במוסיף בודאי מודה דחל וא"כ בב"ח חשיב מוסיף מטעם א"ה ובאמת זה הוא כעין קושית הרמב"ם בנק"ה והלח"מ כ' לתרץ דהנאה ל"ח מוסיף לפי שאין בו מלקות והבין הראש יוסף דבעי שהמוסוף יהי' בו אותו דבר שאנו רוצין לחדש ע"ד שמעכב איסור הראשון היינו בב"ח אנו רוצין לחדש מלקות משום בב"ח בעי שהמוסיף ג"כ יהי' בו מלקות ולפ"ז הקשה מהא דבש"ס יבמות דל"ג חשיב לא"א ונעשית חמותו כולל משום דנאסר באחות אשתו משום אחות אשה ה"ה דנאסר באמה משום חמותו והא חמותו בשריפה ואחות אשה רק בכרת ואפ"ה חשיב כולל אך באמת בכונת הלח"מ י"ל עפמ"ש הפמ"ג דאף למ"ד אאחע"א מ"מ שני איסורין יש ורק לר"ש ל"א כן כמפורש בש"ס יבמות דל"ג דר"ש ל"ל הך לקוברו בין ר"ג והעירוני עפ"ז בני החריף ובקי בחדר"ת מר חיים יחי' ליישב סוגית הש"ס פסחים דל"ה בהא דקאמר הש"ס ה"מ ר"ש דס"ל אאחע"א והבן. א"כ י"ל כיון דלענין איסור ל"צ לפעולת המוסיף שפיר א"א לכנות דבר דליכא בו רק איסור לחוד בשם מוסיף כיון דלענין איסור ל"צ לפעולת המוסיף אך שם בא"א ונעשית חמותו צריכין פעולת הכולל לענין שיתחייב שריפה במזיד ובשוגג לענין שני קרבנות וא"כ אחות אשה עכ"פ יש בה קרבן בשוגג א"כ גם באחות אשה יש בה מידי שצריכין לפעולת הכולל שפיר חשיב כולל ונשמע לפ"ז דבאם היתה חמותו א"א ומתה אשתי ואח"כ נשא אחית אשתו דהשתא מיקרי ג"כ א"א ונעשה חמותי דבכה"ג י"ל דאינו חייב שריפה משום חמותו אף דאחר מיתת אשתו פקע איסור אחות אשתו וע"י נשיאי אשתו השניה נאסר שוב באחותה ושוב חשיב כולל אך לפמ"ש בתוס' יבמות דצ"ד וכ"ה שיטת הרמב"ם ז"ל דגם לר"ע עכ"פ חמותו לאח"מ אשתו הוא בכרת ועי' במהרש"א יבמות ד"ב א"כ שוב לענין שני קרבנות נשאר החיוב מכח אשתו הראשונה ול"צ להתחדשות איסור חמותו רק לענין שריפה וכיון דבאחות אשה ליכא שריפה שוב ל"ח כולל ונשמע דלפעמים משכחת דבא"א ונעשית חמותו לא יתחייב שריפה אף למאן דס"ל כולל וז"ב בכונת דברי הלח"מ:
ובאמת יש לדחות בזה מה שכ' ש"ב הג' ה"ר יוסף נ"י דלרבי דס"ל הזיד במעילה במיתה וכ' בתוס' פסחים ד"לג דאפ"ה בהנאה ליכא מיתה לפ"ז אאפ"ל דמש"ה חל קודש אחלב מטעם מוסיף כיון שאנו רוצין לומר שיתחייב מיתה משום אכילת קודש משום דמוסיף הנאה ולגבי הנאה הא ליכא מיתה עכ"ד ועפ"ז ז"א כיון דעכ"פ בהנאת קודש יש מלקות ובזה צריכין לפעולת המוספין דבלי מוסיף אף מלקות ליכא משום קודש אאכילת חלר שוב חשיב מוסיף וחל לגמרי וז"ב:
נחזור לקושית הריטב"א די"ל דרק כולל ל"ל לשמואל אבל בב"ח יחול אחלב ונבילה מטעם מוסיף הנאה והנלע"ד דהנה מפורש במתני' שם דריה"ג אומר נאמר לא תאכלו כל נבילה ונאמר לא תבשל כל שאסור משום נבילה אסור לבשל בחלב וכתב הראש יוסף דלפ"ז ל"צ קרא להוציא את הטמאה כיון דנבילה אין נוהג בטמאה כמפורש שם בש"ס ד"ק א"כ אף א"נ דבב"ח חשיב מוסיף מ"מ כיון דלא מצי לחול עליו איסור נבילה ממילא לא חל איסור בב"ח והנה מפורש בש"ס זבחים ד"ע וחולין דק"ב דנבילה חל אחלב ופשטא דש"ס משמע דאף למאן דל"ל כולל אפ"ה חל איסור נבילה מגזה"כ ועי' בתוס' מעילה דט"ו אך בתוס' יבמות דל"ג וברמב"ם ז"ל משמע דהוא רק מטעם כולל ועי' בשעה"מ פי"ז מהא"ב שכ' דמאן דס"ל כולל יסבור דטעם דחל נבילה אחלב משום כולל אבל באמת י"ל דאף למאן דל"ל כולל ג"כ יודה דנבילה חל אחלב משום גזה"כ וא"כ י"ל דבאמת פשיטא דלמאן דס"ל אחע"א ל"צ קר לחלב ונבילה דפשיטא דבב"ח חל אחלב ונבילה ורק הכא ס"ד דהש"ס למ"ד אאחע"א דלא יחול איסור בב"ח אחלב ונבילה וס"ד עוד דגם אי יכתוב חד קרא לגלות דאיסור בב"ח חל על איסור אחר מטעם מוסיף דע"י א"ה יחשב מוסיף מ"מ נימא דרק אנבילה חל איסור בב"ח מטעם מוסיף הנאה אבל אחלב לא יחול הגם דמצד עצם איסור חלב מצי בב"ח לחול כמו דחל אנבילה משום דמוסיף הנאה מ"מ ס"ד דשמואל ל"ל כולל וא"כ לשי' התוס' יבמות לא חל איסור נבילה אחלב ושוב גם האיסור בב"ח לא יחול לחול אחלב דהא ילפינן כל שאיסורו משום נבילה חייב משום בב"ח מש"ה בעי קרא מיוחד לגלות דגם אחלב נהי דלא חל עליו איסור נבילה אפ"ה חל האיסור בב"ח ופריך הש"ס והא תלתא גדי כתיב ומשני קסבר שמואל אחע"א [וחלב ומתה מחד קרא נפקו הכוונה דמחדש הש"ס דשמואל ס"ל כולל כדמשמע פשטא דהש"ס שבועות דכ"ג ולא כמ"ש בתוס' חולין דק"ב וא"כ באמת למ"ד אחע"א אף בלי כולל ומוסיף ל"צ שום קרא דחל איסור בב"ח אחלב ונבילה רק באמת שמואל ס"ל אאחע"א ורק בכולל חל א"כ אי לא הי' שום קרא הו"א דאיסור בב"ח לא חל אחלב כנ"ל ואי משום א"ה ז"א דדעת כמ"פ דמצד א"ה ל"ח מוסיף ורק כיון דס"ל כולל א"כ נבילה חל אחלב א"כ השתא דגילתא התורה חד קרא דאיסור בב"ח חל אנבילה ה"ה דחל אחלב דממ"נ אי גילתה התורה דחל מטעם מוסיף או מגזה"כ עכ"פ כמו דחל אנבילה ה"ה דחל אחלב כיון דנבילה חל אחלב וע"ז פריך הש"ס והתנן כהן טמא שאכל ת"ט דאינו במיתה והטעם דטוה"ג לא חל אתרומה ונשמע דל"ל כולל א"כ שוב נהי די"ל דגילתה התורה דבב"ח חל אנבילה מטעם מוסיף הנאה אבל עכ"פ כיון דל"ל כולל א"כ לא חל נבילה אחלב ושוב גם האיסור בב"ח לא יוכל לחול דבעי שיהי' שייך איסור נבילה ומשני דבאמת שמואל ס"ל כולל וחל נבילה אחלב ושוב כיון דנלמוד מקרא דבב"ח חל אנבילה ה"ה דחל אחלב ורק בת"ט הפטור משום דמחוללת ונימא דאף בנעמא הגוף מקודם אפ"ה פטור ואב"א דבאמת י"ל דבנטמא הגוף מקודם חייב ועיקר הפטור בטומאת תרומה מקודם והטעם דל"ל כולל ואפ"ה ל"צ קרא מיוחד לחלב די"ל כשיטת התוס' מעילה והשעה"מ במסקנתו דאף למאן דל"ל כולל אפ"ה חל נבילה אחלב מגזה"כ וא"כ כיון דגילתה התורה דבב"ח חל אנבילה ה"ה דחל אחלב כיון דגם בחלב שייך האיסור דנבילה ומיושב הכל בס"ד ולק"מ ודוק:
ו) עוד י"ל סוגיית הש"ס הנ"ל דהנה כבר הבאתי פלוגתת הר"ן והתוס' יומא דע"ד דשיטת הר"ן דיש חילוק בין ח"ש חלב לשאר ח"ש דבחלב נלמוד מכ"ח ובשאר איסורין הוא רק מכח סברת ח"ל אך שיטת התוס' דמכח הסברא דח"ל ילפינן כל איסורין מכ"ח עיי"ש וכבר הבאתי שיטת הפמ"ג דבח"ש נבילה יש עשה שא"ז ועי' בדול"צ דרוש א'. א"כ י"ל דבאמת ס"ד דהש"ס דשמואל ס"ל אאחע"א וס"ל ג"כ אין איסור לאו חל אאיסור עשה וא"כ פשיטא דח"ש נבילה שבישלו עם ח"ש חלב דאינו חייב משום בב"ח אף דמצד נבילה ליכא רק ח"ש וקיי"ל דשבועה חל אח"ש מ"מ בח"ש נבילה דיש בו עשה שא"ז א"כ אין איסור לאו חל אאיסור עשה ונהי דמוכח בש"ס דשבועות דגם אח"ש נבילה חל שבועה אך באמת כ"ז רק בשבועה דיש התחדשות בהח"ש בעצם מכח השבועה והוי מוסיף אבל הכא בזה הח"ש ליכא התחדשות מכח האיסור בב"ח כמ"ש הב"ט והח"ס וא"כ ל"ח מוסיף ושוב בודאי לא חל אח"ש נבילה דיש בו עשה שא"ז אבל אח"ש חלב לשיטת התוס' דגם ח"ש חלב דומה לשאר איסורין ושוב ל"ח מושבע ועומד וא"כ בח"ש חלב עם ח"ש חלב חייב משום בב"ח ושוב י"ל דחשיב מוסיף וחל גם בשיעור שלם וא"כ מש"ה ס"ד דהש"ס דאי לא יכתוב רק חד קרא נימא דגילתה התורה דבב"ח חל אחלב כיון דבח"ש חלב עם ח"ש חלב בודאי חייב משום בב"ח דח"ש חלב דאינו אסור רק משום ח"ל ל"ח מושבע ועומד ושוב חל גם אשיעור שלם מטעם מוסיף ואפ"ה אי ל"ה קרא יתירא הו"א דזה ל"ח מוסיף דבעי שיהי' לו חלות ע"ד המותר לגמרי והכא נהי דחל אח"ש חלב אבל עכ"פ אינו מוסיף ע"ד המותר לגמרי לכך גילתא התורה דאם עכ"פ חל ע' מה חל לגמרי וכסברת התוס' כריתות די"ד אבל אנבילה לא יחול איסור בב"ח דל"ח מוסיף דגם אח"ש נבילה לא חל איסור בב"ח כיון דאח"ש נבילה יש עשה שא"ז וליכא התחדשות באותו ח"ש ממילא לא חל מש"ה בעי קרא מיותר דחל גם אנבילה מטעם די"ל דחשיב מוסיף הנאה וגילתה התורה דהנאה אף שאין בו מלקות אפ"ה חשיב מוסיף ומשני הש"ס קסבר שמואל אחע"א אין הכונה דבאמת אחע"א ז"א דא"כ לא הי' צריך שום קרא רק באמת ס"ל לשמואל אאחע"א רק דס"ל איסור לאו חל אעשה וכיון שכן פשיטא דח"ש נבילה שבישלו עם ח"ש חלב דחל איסור בב"ח דנהי דס"ד דאף דהוי מוסיף לענין ח"ש מ"מ ס"ל דבעי שיהי' לו חלות ע"ד היתר לגמרי אבל עכ"פ בתר דגילתה התורה דחל אחלב ה"ה דגם אנבילה חל דגם בנבילה חשיב מוסיף לענין ח"ש וע"ז פריך הש"ס מהא דכהן טמא דס"ד דהש"ס דשם בכהן טמא הטעם דלא חל טוה"ג את"ט וא"כ כ"ז אי ס"ל לשמואל בעלמא אין איסור לאו חל אעשה א"כ שפיר גילתה התורה דהכא גם כולל ל"מ אבל אם נימא דאיסור לאו חל אעשה א"כ אמאי אינו חייב משום טוה"ג וע"כ נשמע דס"ל אין איסור לאו חל אעשה ושוב אח"ש נבילה לא חל איסור בב"ח וא"כ שוב יש לחלק דחלב שבישלו בחלב חל דחשיב מוסיף לענין ח"ש ובנבילה גם אח"ש לא חל ול"ק קושית הריטב"א דשם בכהן טמא אינו רק כולל והכא י"ל דחשיב מוסיף מכח הנאה:
ועפ"ז ניחא דעיקר קושית הש"ס דעכ"פ חזינן דס"ל לשמואל אין איסור לאו חל אעשה וא"כ א"נ דבב"ח לא חל אנבילה ה"ה דעל ח"ש נבילה לא יחול א"כ שוב אין ללמוד חלב ומתה מחד קרא די"ל דהתורה לא גילתה דבב"ח חשיב מוסיף משום הנאה די"ל דהנאה ל"ח מוסיף רק דחל אחלב משום דחשיב מוסיף לענין ח"ש וגילתה התורה דל"צ שיהי' מוסיף ע"ד המותר לגמרי ושוב י"ל דבנבילה דלא חל אף בח"ש ל"ח מוסיף ומשני דבאמת ס"ל איסור לאו חל אעשה ורק שם בת"ט אף בטוה"ג קדים אפ"ה פטור מגזה"כ א"כ שוב גם ח"ש נבילה שבישלו עם ח"ש חלב דחל וא"כ כיון דנלמוד דחל אחלב ה"ה דחל אנבילה כיון דבתרווייהו חל עכ"פ איסור בב"ח אח"ש ואבע"א חידש כשיטת הר"ן דח"ש חלב חשיב מושבע ועומד כיון דנלמוד מכ"ח וגם עי"ת אסיר כמ"ש ברש"י חולין דצ"ח וע' ברדב"ז וא"כ גם בח"ש חלב עם חלב שייך לומר אאחע"א כיון דחשיב מושבע ועומד וליכא התחדשות בהח"ש גם משום בב"ח וכיון שכן דחזינן דאעפ"כ גילתה התורה דחל איסור בב"ח אחלב וע"כ משום דחשיב מוסיף מטעם הנאה א"כ ממילא חל ג"כ אנבילה וא"כ שפיר חלב ומתה מחד קרא נפקי ומיושב סוגית הש"ס לנכון בס"ד:
ז') ובאמת עפ"ז יש לפרש סוגית הש"ס בכורות ד"ו דרצה הש"ס ללמוד היתר חלב דס"ד דיהי' אסור משום אמ"ה או משום דם מדהוצרכה רחמנא לאסור בב"ח וקאמר די"ל בישלו בהדי בשר אסור אף בהנאה ולר"ש דשרי בהנאה משכחת למילקי על בישולו והקשה בספר גינת וורדים דהא נלמוד מקרא מיוחד לאיסור אכילה ומקרא מיוחד לא"ה וע"כ נשמע דחלב מותר דאלת"ה למ"ל קרא לאסור בב"ח באכילה:
והנלע"ד דהנה עוד יש להקשות דמאי קאמר הש"ס דאף דחלב אסור אפ"ה צריך קרא דבב"ח לאסור בהנאה הא שיטת הרמב"ם דהמבשל חלב בחלב מותר בהנאה כיון דלא חל לענין אכילה. אך באמת ניחא דכ"ז לפי האמת דחלב מותר א"כ עיקר איסור בב"ח כתבה התורה לענין אכילה וא"ה הוא טפל לענין אכילה דהא בלעדי איסור בב"ח עיקרו עומד לאכילה א"כ הוי הנאה טפל וממילא במבשל חלב בחלב כיון דלא חל איסור בב"ח לענין אכילה ה"ה דשרי בהנאה אבל לס"ד דחלב אסור א"כ שוב אף בלי איסור דבב"ח ג"כ אינו עומד רק להנות ממנו ושוב פשיטא די"ל דהתורה כתבה איסור בב"ח לענין הנאה ושפיר יחול איסור בב"ח לענין הנאה וא"כ י"ל דבאמת העיר בריט"א ובנוב"י דהיכי יליף הש"ס דחלב שרי מהא דכתבה התורה איסור בב"ח הא י"ל באמת חלב אסור ואפ"ה יש נ"מ באיסור בב"ח לענין בישל ח"ש חלב עם ח"ש בשר דמצטרף דמצד חלב לא הוי רק ח"ש ואיסור חל אח"ש אך באמת י"ל דס"ד דהש"ס דאין סברא לומר דעיקר איסור בב"ח נאמר רק אח"ש חלב ובשיעור שלם שוב לא יחול איסור בב"ח ואף שי"ל דחשיב מוסיף מגו דחל אח"ש ז"א דכ"ז לפי האמת דחלב שרי א"כ באמת חל איסור בב"ח גם בכזית חלב ונהי דבחלב וחלב י"ל דאאחע"א אבל עכ"פ פשיטא דבח"ש חלב שפיר חל וכיון דאח"ש בוודאי חל איסור בב"ח שוב י"ל דחשיב מוסיף וחל גם בשיעור שלם אבל א"נ דחלב אסור א"כ נהי דהי' מקום לומר דאח"ש חלב חל איסור בב"ח מ"מ פשיטא דלא כתבה התורה איסור בב"ח מיוחד אח"ש ושוב ל"ח מוסיף כסברת הרמב"ם דבעי מוסיף דבע"כ חל והכא א"נ דל"א מוסיף שוב גם אח"ש לא חל דאח"ש לחוד לא כתבה התורה דין דבב"ח ומשני הש"ס דאף דחלב שרי אפ"ה הוצרכה התורה לאסור בב"ח לענין הנאה ושוב נהי די"ל דבאכילה לא יהי' חייב משום בב"ח מ"מ עכ"פ כיון דגם בכזית יש עכ"פ איסור בב"ח לענין הנאה שוב בבישל ח"ש חלב עם ח"ש בשר שוב חייב גם משום אכילת בב"ח דאח"ש חל איסור בב"ח ושוב כיון דבח"ש בוודאי חייב משום בב"ח שוב חשיב מוסיף וחל גם בשיעור שלם ומיושב קושית הגו"ר דבאמת חייב גם אאכילה משום בב"ח רק ע"י שיש א"ה שוב עכ"פ בח"ש יש איסור אכילה ושוב חשיב מוסיף וחל גם בשיעור שלם וה"ה לר"ש עכ"פ כתבה התורה איסור בב"ח לענין בישול וכיון דחל עכ"פ איסור בישול שוב בח"ש חלב חל איסור בב"ח גם לענין אכילה ונהי דר"ש ס"ל כ"ש למלקות מ"מ דעת הר' יקיר דבתערובות גם ר"ש מודה ושוב חשיב מוסיף וחל גם בכזית שלם לשיטת התוס' כריתות דכ"ג דר"ש מודה דמוסיף חל וא"ש הכל בס"ד:
ח) ובאמת עפ"ז מיושב מה שנתקשיתי מכבוד הרב החריף מו"ה נפתלי גראס נ"י מוויעליטשקא בהא דבש"ס סנהדרין ד"ד רוצה הש"ס לומר דלא תבשל גדי בחלב אמו יהי' הכוונה בחלב בצירי ומשני דרך בישול אסרה תורה ופי' התוס' דמשמע דהבישל גורם איסור וחלב בלא"ה אסור והקשה דא"כ בהא דרצה הש"ס ללמוד דחלב מותר ודחה הש"ס די"ל דבב"ח הוא לענין הנאה והא א"נ דחלב אסור שוב נימא דהכוונה חלב בצירי דהא ל"ש תירץ הש"ס דהא גם חלב אסור אף קודם בישול. אך עפי"ד ניחא דבאמת אתירוץ הש"ס דבב"ח אתי להנאה קשה קושית הגו"ר דהא יש קרא מיוחד על אכילת בב"ח רק שכתבתי כיון דעכ"פ חל בב"ח לענין הנאה שוב חל גם לענין אכילה עכ"פ בח"ש חלב' וח"ש בשר ושוב חשיב מוסיף וחל גם בכזית שלם וכ"ז בחלב דח"ש אסור רק מטעם ח"ל וחל עליו איסור אחר אבל א"נ דהכוונה חלב א"כ גם אח"ש חלב לא חל איסור בב"ח ושוב ליכא מוסיף ושוב לא הי' חל איסור אכילת בב"ח וע"כ מדכתבה התורה קרא מיוחד לאיסור אכילה ע"כ דהכוונה בחלב לא בחלב ומיושב הכל בס"ד:
ט)
עוד י"ל קושיית הגו"ר דהא יש קרא מיוחד לאיסור אכילה ואיסור אכילה בלא"ה יש בחלב לחוד וגם מאי קאמר הש"ס לר"ש משכחת למילקי הא ר"ש לומד איסור בישול מקרא מיוחד וקשה עכ"פ למ"ל קרא מיוחד על איסור אכילה הא בלא"ה אסור משום חלב. והנלע"ד דבש"ס חולין קי"ג איתא פלוגתא במבשל חלב בחלב דחד אמר מתוך שלוקה על בישולו לוקה על אכילתו ומוכח בש"ס דאף שי"ל אאחע"א ואיסור בישול בודאי ל"ח מוסיף כיון דלא חל רק אגברא וגם משום דאין בישול אחר בישול אפ"ה גילתה התורה דאיסור בישול תלוי באיסור אכילה אך בפמ"ג סי' פ"ז העיר מנ"ל למידרש דחל איסור בב"ח אאיסור הקדום והא קי"ל אאחע"א ואי דנלמוד מדכתבה התורה האיסור בלשון לא תבשל הא צריך למיכתב בלשון לא תבשל כדי שיאסר בשלכד"א עיי"ש שכ' דקאי לרבא דכל איסורין לוקין בשלכד"א והדבר תמוה אך כונתו לדברי מהרש"א פסחים דכ"ו שכ' דרבא ס"ל במעילה א"ח בשלכד"א משום דילפינן מתרומה וה"ה דבב"ח וכה"כ א"ח בשלכד"א וא"כ ע"כ כוונת התורה בהא דכתבה לא תבשל למילקי גם בחלב וחלב על אכילתו וא"כ י"ל דלר"ש דס"ל כ"ש למלקות וכ' המהרש"ל דגם שלכד"א אסור א"כ אין חילוק בין שאר איסורין לבב"ח ושוב י"ל נהי דר"ש יליף היתר הנאה בב"ח מנבילה אבל עכ"פ מדכתבה התורה ג"פ לא תבשל עכ"פ נלמוד מדלא כ' התורה בפי' איסור אכילה בב"ח ע"כ דהיקש אכילה לבישול וממילא במבשל חלב בחלב חייב מגו דלוקה אבישול לוקה נמי אאכילה ובאמת יש נ"מ לדינא אי אמרי' אחע"א ומצי איסור בב"ח בעצם לחול אחלב יוצמח דאף אם אכל ח"ש מבשר טריפה שבישלו עם חלב דאף אם אכל ח"ש מבשר טריפה שבישלו עם חלב ואח"כ בכא"פ בישל עוד ח"ש בשר טריפה עם ח"ש חלב דמצטרף בכא"פ להתחייב משום בב"ח אף דמועיל הצירוף ג"כ להתחייב משום טריפה אפ"ה חל איסור בב"ח אאיסור טריפה אבל למ"ד אאחע"א ורק היכי דלוקה אבישולו לוקה נמי על אכילתו א"כ היכי דלא בישל כזית ביחד לפמ"ש הפמ"ג דלענין בישול אינו מצטרף ברא"פ וכיון דא"ח אבישולו, ה"ה דלא חל איסור אכילת בב"ח אאיסור טריפה וז"ב:
עכ"פ נחזור להנ"ל דבאמת העירו הפוסקים די"ל דבב"ח חשיב מוסיף מכח הנאה אך הרמב"ם כ' דא"ה טפל לאכילה ובמקום דלא חל איסור אכילה ליכא גם א"ה והלח"מ כ' דהנאה לפי שאין בו מלקות ל"ה בכלל מוסיף וטעם דהנאה ליכא מלקות משום דכל דבר שראוי לאכילה עיקרו עומד לאכול וא"כ הנאה לענין אכילה הוא בגדר שלכד"א ומש"ה ליכא מלקות ע' בב"ט שעה"כ דין א' שהאריך בזה. אך כ"ז לפי האמת דחלב שרי א"כ לולי אזהרת התור באיסור בב"ח הי' עומד לבשל בשר עם חלב ולאוכלו א"כ שפיר הוצרכה התורה לאסור אכילת בב"ח א"כ נהי דהתורה אסרה בב"ח גם בהנאה מ"מ א"ה הוא טפל לאכילה וממילא אין לוקין על הנאתו ול"ח בכלל מוסיף ושפיר בבישל בשר טריפה עם חלב אינו חל איסור בב"ח דל"ח מוסיף וגם דהנאה הוא טפל לאכילה ובמקום דא"ח על אכילתו ה"ה דמותר בהנאה אבל א"נ דחלב אסור א"כ אף לולי אזהרת בב"ח ג"כ לא הי' עומד לאכול בב"ח מצד איסור חלב וע"כ דהעמידה התורה עיקר איסור בב"ח לענין הנאה ושוב לוקין על הנאה ושוב חשיב מוסיף וחל גם לענין אכילה א"כ א"ש הכל דבאמת ע"י הא"ה חל ג"כ לענין אכילה אך כ"ז א"ה י"ל דחשיב מוסיף אבל איסור בישול דל"ח מוסיף א"כ מאי קאמר הש"ס משכחת למילקי אבישולו הא באמת ילפינן מקרא מיוחד לאסור בב"ח גם באכילה אך י"ל דגילתה התורה דכיון דלוקין אבישולו ה"ה דלוקין על אכילתו
ולפ"ז א"ש הכל דבאמת יש עוד לדקדק מה דקאמר הש"ס לר"ש משכחת למילקי אבישולו מדוע ל"ק גם לרבנן דמש"ה כתבה התורה דין בב"ח לענין בישול והי' ניחא דחד טעם הוא בין לרבנן בין לר"ש וגם מדוע ל"ק כמי דאמר אליבא דרבנן בהדי בשר אסור בהנאה כמו כן יאמר לר"ש בהדי בשר אסור אף בבישול אך עפ"ז ניחא דבאמת ידע הש"ס שיש קרא מיוחד על אכילת בב"ח ויש הוכחה דחלב שרי בלא"ה למ"ל קרא מיוחד לאיסור אכילת בב"ח נהי דצריך קרא לבישול והנאה אבל באכילה בלא"ה אסור אך זה כונת הש"ס די"ל דחלב אסור ואפ"ה כתבה התורה איסור בב"ח שילקה גם משום אכילת בב"ח ואין לומר דאאחע"א ז"א דהא בב"ח יש א"ה וכיון דס"ל חלב אסור א"כ שוב עיקרו עומד רק להנות ממנו וא"כ כשאסרה התורה בב"ח בהנאה לוקין על הנאה ואינו טפל לאכילה דהא עיקר איסורו נאמר לענין הנאה ושוב חשיב מוסיף וחל אף לענין אכילה א"כ לא מצי לישנויי דכתבה תורה איסור בב"ח לענין בישול ז"א דבישול ל"ח מוסיף ושוב לא הי' לוקין אאכילה משום בב"ח ובאמת ידע הש"ס דילפינן מקרא לאסור אכילה בב"ח מש"ה משני הש"ס מטעם הנאה ועוד דחשיב מוסיף וחל אף לעניין אכילה וכ"ת דעכ"פ כיון דלוקה אבישול ה"ה דלוקה אאכילה ז"א דלדידן דס"ל כל האיסורין בכזית וממילא שלכד"א שרי שוב לא נלמוד דהיכי דלוקה אבישול לוקה נמי אאכילה אבל לר"ש שפיר קאמר הש"ס נהי דס"ל בב"ח מותר בהנאה ול"ח מוסיף מ"מ לדידי' דס"ל כ"ש למלקות וממילא גם שכד"א אסור ושוב ל"צ קרא לאסור בב"ח שלמד א' ושוב אמרי' מדכתבה התורה בלשון לא תבשל ללמוד מזה דכמי דלוקה אבישול לוקה נמי אאכילה ושוב גם בבישול נבילה בחלב חייב אאכילתו מטעם מגו ושוב אף אם הי' חלב אסור אפ"ה בבישלו עם בשר חייב אאכילת בב"ח מטעם דחייב אבישול ומיושב ג"כ מה דלא נקט בישלו בהדי בשר אסור אף הבישול דהא באמת כונת הש"ס דחייב ג"כ אאכילת בב"ח ובאמת לר"ש בבישל ח"ש בשר וחלב ביחד ואח"כ בכא"פ בישל עוד ח"ש בב"ח דיש עכ"פ איסור חלב מכח הצירוף דאף דבתערובות ל"ל כ"ש למלקות מ"מ עכ"פ ע"י צירוף בכא"פ יש איסור חלב ולא חל איסור בב"ח אאיסור חלב דפשיטא דלענין איסור בישול אף לר"ש אינו חייב בכ"ש דבבישול ל"ש אחשבי' ושוב אאחע"א א"כ זה כוונת הש"ס משכחת למילקי על בישולו היינו בבישל כזית ביחד ואכלו דאז כיון דלוקה אבישול לוקה נמי אאכילה ושפיר כ' התורה קרא גם לענין אכילת בב"ח אף דחלב אסור מ"מ כיון דלוקה אבישול לוקה נמי אאכילה ושפיר לדידן מוכרחין לומר הטעם משום הנאה ולר"ש ניחא מטעם בישול ומיושב הכל בס"ד ודוק היטב:
י') עוד י"ל קושית הגו"ר דהא יש קרא מיוחד לאיסור אכילה ובאכילה בלא"ה אסור וגם בהא דקאמר ולר"ש משכחת למילקי אבישולו והא יש קרא מייחד לאיסור בישול ולמ"ל קרא מיוחד לאיסור אכילה והא באכילה בלא"ה אסור מחמת חלב. והנלע"ד דזה כוונת הש"ס דא"נ דחלב אסור א"כ למ"ל איסור אכילת בב"ח ואין לומר לחייב שתים ז"א דהא אאחע"א ע"א ומשני הש"ס דחלב שרי עכ"פ בהנאה ובב"ח אסור בהנאה ושוב חל גם לענין אכילה מטעם מוסיף ואף שכ' הרמב"ם דהנאת בב"ח ל"ח מוסיף מ"מ זה רק לפי האמת דחלב שרי א"כ לולא האיסור בב"ח עומד לאכילה א"כ שפיר הנאה הוי טפל לאכילה שפיר ל"ח מוסיף אבל לס"ד דחלב אסור א"כ בלא"ה אינו עומד רק להנות ממנו שפיר חשיב מוסיף אך עכ"פ אכתי תיקשי לר"ש למ"ל קרא מיוחד לאכילה דהא בלא"ה אסור מחמת חלב ואיסור בישול בוודאי דל"ח מוסיף כנ"ל:
אך באמת י"ל דהנה ידוע קושית המפורשים דמא פריך הש"ס אי חלב אסור למה הוצרכה התורה לאסור בב"ח הא איסור חלב הוא משום דם ודם שבישלו דרבנן ובב"ח הוא רק בבישול ע' בנוב"י ובריט"א ופמ"ג סי' ק"ה אך לכאורה י"ל דסוגיות הש"ס קאי למ"ד דם שבישלו ד"ת והנה בש"ס פסחים דכ"ג יליף ריה"ג דחלב מותר בהנאה מקרא דיעשה לכל מלאכה ופריך הש"ס גיד מנ"ל דשרי ומשני דיליף ק"ו מחלב ופריך ור"ש ומשני שאני חלב דהותר מכלל והקשו בתוס' דנימא שוה"נ יוכיח ותירצו דעיקר הק"ו דנימא דהוי בכלל היתר נבילה ולהכי לא יליף מדם דדם לא הוי בכלל נבילה והקשו המפורשים דא"כ בהא דפריך ור"ש הא לר"ש ע"כ א"א לומר דהוי בכלל היתר נבילה דהא ס"ל אב"ג בנו"ט א"כ ע"כ דהק"ו כפשוטו ושוב נימא שוה"נ יוכיח וגם אמאי לא יליף ק"ו מדם ועכצ"ל דר"ש ס"ל דם שבישלו דרבנן ע' בפמ"ג בפתיחה למליחה ובהגהות הגרעק"א שם וא"כ י"ל דזה כוונת הש"ס ולר"ש משכחת למילקי אבישולו אין הכוונה דלוקין על הבישול לחוד רק דלר"ש לשיטתו דס"ל דם שבישלו דרבנן וא"כ הוצרכה לאסור בב"ח ע"י בישול ואף דלכאורה נסתר דברינו דהא נודע דרק ר"מ ס"ל דם נעכר ונעשה חלב אבל ר"ש ס"ל אברים מתפרקין ע' ש"ס נדה ד"ט אך לפמ"ש בריט"א שם א"ש דברינו ומיושב הכל בס"ד לנכון וז"ב למעיין היטב:
י"א) והנה כת"ה הביא דברי השא"ר דגם בב"א אם אחד הוי מוסיף לא חל רק המוסיף דל"ש הסברא דהי מיני' מפקית וגם הב"ט כ' כן הנה באמת אף שכבר הבאתי בחידושי כמה ראיות לזה מ"מ יש להעיר מש"ס דידן דפריך אקדשי' פקע איסור גיד מיני' וכ"ת אב"ג בנ"ט ואיסור מוקדשי ליכא והתנן ירך אלא הכא בוולדות קדשים עסקינן וקסבר נוהג בשליל והו"ל ב"א וקשה לפמ"ש התוס' דוודאי ס"ל למ"ד יב"ג בנ"ט דמוקדשין חל אגיד דלא יחלוק אמתני' דכריתות א"כ פשיטא דאיסור גיד לא יוכל לחול אמוקדשין אי גיד בא אח"כ כמ"ש רש"י ז"ל דאי אינו נוהג בשליל לא יחול איסור גיד ומוקדשין אגיד חל לשיטת התוס' וא"כ גם בב"א לא יחול דל"ש הי מיני' מפקית וצע"ג לכאורה. אך באמת י"ל דעיקר קושית תוס' רי"ד ל"ש רק כמו ביוה"כ ונבילה דבאמת בנתנבלה בעיו"כ לא חל איסור יוה"כ וחזינן דאיסור נבלה מעכב לפעמים על איסור יוה"כ מלחול א"כ שפיר י"ל כמו שאיסור יוה"כ לא חל אנבילה כשבא אח"כ ה"ה דבב"א לא יחול ורק די"ל הי מיני' מפקית אבל עכ"פ אם נבילה הוי מוסיף לא חל יוה"כ דל"ש הי' מיני' מפקית אבל הכא לס"ד דגיד נוהג בשליל תיכף מתחילת יצירת האבר א"כ לא משכחת בשום פעם שיעכב איסור מוקדשין איסור גיד מלחול דהא תמיד גיד הו"ל ב"א א"כ ל"ש לומר כל שאינו בזא"ז דהא לא משכחת כלל שיהי' בא בזא"ז אף דאי הי' משכחת שיבא אח"כ לא הי' חל מ"מ כיון דתמיד הו"ל ב"א ל"ש הסברא דכל שאינו בזא"ז וז"ב:
אך אכתי תיקשי בהא דמשני הש"ס הכא במבכרת עסקינן והו"ל ב"א וקשה אדרבה כיון דס"ל השתא וולד במעי אמו קדש א"כ באמת בוולד קדשים אינו נוהג איסור גיד וא"כ כיון דמשכחת שיעכב מוקדשין איסור גיד מלחול וגיד את מוקדשין לא מעכב ושוב קשה דשייך הסברא דכל שאינו בזא"ז דהא כשמוקדשין קדים לא חל גיד א"כ אף בב"א לא יחול רק מוקדשין מטעם כולל ואף שי"ל לפי תירץ הש"ס במבכרת דהכא קאי למ"ד נוהג בשליל והו"ל גיד קדים אך באמת תיקשי דהא רש"י ז"ל פירש דממ"נ חל אי נוהג בשליל א"כ גיד קדים ואי אינו נוהג בשליל עכ"פ הו"ל ב"א ובזה תיקשי כנ"ל וע"כ נשמע דלא כהשא"ר ורק בב"א אף אם אחד הוי כולל או מוסיף אפ"ה חלו שניהם ובאמת התוס' כ' רק הפי' מטעם ב"א וקמ"ל דמוקדשין לא מעכב גיד מלחול עמו דס"ל דבאמת למ"ד נוהג בשליל אין שום רבותא דבשלמא לעיל קס"ד דגם אי במעי אמו קדוש אפ"ה חשיב ב"א ל"ק הרבותא דבב"א חל דבאמת למ"ד במעי אמו קדוש ואפ"ה הוי ב"א א"כ לא משכחת כלל שיהי' מוקדשין קדים א"כ ל"ש לומר כל שאינו בזא"ז ורק עיקר הרבותא דנוהג בשליל אך הכא אדרבה עיקר הרבותא דמהני מטעם ב"א אף דמשכחת שיהי' מוקדשין קדים ונשמע דלא כהשא"ר ולא באתי רק להעיר:
י"ב) ובאמת עפ"ז י"ל דברי רש"י התמוהין דבהא דמבכרת פי' אליבא דשני המ"ד אי נוהג בשליל א"כ גיד קדים ואי אינו נוהג בשליל הו"ל ב"א ובהא דוולדות קדשים בהוויתן הם קדושים פי' רק למ"ד נוהג בשליל דהו"ל גיד קדים ובאמת אדרבה למ"ד בהויתן קדוש, א"כ לא משכחת שיהי' מוקדשין קדים א"כ שפיר מועיל אף בב"א דל"ש הסברא דכל שאינו בדא"ז כנ"ל ואף שכ' בתוס' נדה ד"מ דאף למ"ד בהוויתן קדוש מ"מ קדושת פה מהני אף כ"ז שהוא במעי אמו א"כ שוב משכחת שיהי' מוקדשין קדים אף למ"ד בהוויתן קדוש אך מפשטא דש"ס מוכח דלא משכחת קדושה כלל במעי אמו לא משכחת שיהי' איסור מוקדשים קדים לגיד ושוב ל"ש הסברא דכל שאינו בזא"ז:
אך לפ"ז א"ש הכל דבאמת לתירוץ דבמבכרת וס"ל במעי אמו קדוש א"כ למ"ד נוהג בשליל ליכא שום רבותא דודאי חל איסור גיד וע"כ דעיקר הרבותא למ"ד אינו נוהג בשליל דאז צ"ל מטעם ב"א ושפיר הו"א דכיון שמשכחת שלא יהי' גיד נוהג בקדשים א"כ שייך הסברא דכל שאינו בזא"ז וקדשים הוי כולל קמ"ל דאמ"ה חל דלא כהשא"ר ושפיר נקט במתני' אח"כ פלוגתא אי נוהג בשליל דמרישא לא נשמע אי נוהג בשליל דגם למ"ד אינו נוהג בשליל חל מטעם ב"א מש"ה פי' התוס' דעיקר הרבותא למ"ד אינו נוהג בשליל דאז צ"ל מטעם ב"א והו"א דבכה"ג ל"מ ב"א קמ"ל דאפ"ה חל אבל למ"ד בהוויתן קדוש א"כ ליכא שום רבותא למ"ד אינו נוהג בשליל דהיכי דלא משכחת שיהי' מוקדשין קדים א"כ ל"ש הסברא דכל שאינו בזא"ז ופשיטא דחל בב"א וא"כ עכצ"ל דעיקר הרבותא דאשמעינן המתני' דבהוויתן קדוש דהו"א במעי אמו קדוש וקדשים קדים וכיון דעיקר הרבותא דבהוויתן קדוש א"כ אין שום רבותא למ"ד אינו נוהג בשליל יותר מלמ"ד נוהג בשליל דהא אף דלמ"ד אינו נוהג בשליל צ"ל מטעם ב"א מ"מ בכה"ג פשיטא דב"א חל לכך נקט רש"י אליבא דהלכתא דקיי"ל נוהג בשליל ועיקר הרבותא להשמיענו דאינו קדוש במעי אמו וא"ש הכל בס"ד ודו"ק:
י"ג) והנה כת"ה כ' עוד ליישב קושיות התוס' דבאמת בישראל כ' הבית אפרים בהקדמה דבישראל י"ל לכאורה דיחול איסור גיד לאח"ש ולא נימא כסברת התוס' דבעי שיחול מחיים רק דא"א לחול אעשה שא"ז אבל בעכו"ם י"ל דאיסור גיד חל לאח"ש דבעכו"ם ליכא עשה שא"ז ושוב א"א לומר דחל אמוקדשין מטעם מוסיף לב"נ ז"א דבישראל צריך גיד לחול אף קודם שחיטה דבלא"ה לא חל גם לאח"ש ולב"נ לא חל רק לאח"ש וא"כ ל"ח מוסיף דאינם חלין ביחד עכ"ד:
באמת דברי כת"ה סותרין למ"ש בתירוץ הראשון דאכתי תיקשי דנהי דבחולין חל איסור גיד מיד כשיוצא לאויר העולם ובמוקדשין א"א לחול אז דאז אכתי ל"ח מוסיף כיון דעדן לא נאסר לב"נ\ מ"מ עכ"פ מיתלי תלוי ואח"ש כשחל לב"נ חשיב מוסיף ויחול גם לגבי ישראל אאיסור קדוש כמ"ש כת"ה בב"נ דבאמת צריך איסור גיד לחול אף במעי אמו רק דאז לא חל אאמ"ה אפ"ה כשיוצא לאויר וחל לישראל ממילא חל גם לב"נ א"כ הכ"נ אף דלישראל לולי האיסור מוקדשין הי' חל תיכף מ"מ אמרי' מיתלי תלוי ואח"ש דחל לב"נ חל ג"כ לישראל מטעם מוסיף ועכצ"ל דכיון דבשעה שנעשה גיד היינו כשיוצא ממעי אמו לא חל איסור גיד א"כ כ"ז שמעכב איסור הראשון לא חל איסור גיד אף כשנעשה מוסיף אח"כ וא"כ אזדא תירוץ הראשון אך עכ"פ תירוץ השני נכון הוא דבישראל צריך לחול מיד ואז ל"ח מוסיף דבב"נ לא חל איסור גיד רק לאח"ש ול"ח מוסיף אך התוס' לשיטתם אזלי דבעי שיחול מחיים וע"כ גם לב"נ חל מחיים ושפיר. חשיב מוסיף דחל ביחד ושפיר מקשו התוס':
ובאמת עפ"ז שכתבתי לעיל דאמ"ה ל"ח מוסיף אף דאסור לב"נ לפי שלגבי ב"נ חל תיכף במעי אמו ולגבי ישראל לא חל רק לכשיוולד ואז ליכא מוסיף דלב"נ כבר נאסר והוי כטבל שנתחמץ בימי הפסח דלא כולל יש ליישב קושית התוס' חולין דק"ג ד"ה מר סבר שהקשה דהא ר"י ס"ל כולל וכ"ש מוסיף א"כ אף אי אבר בא אח"כ מ"מ יחול מטעם מוסיף:
ועפ"ז א"ש דבשלמא בטמאה דחל איסור אמ"ה מיד במעי אמו דלא משכחת היתר בשחיטה א"כ שפיר חל לישראל ולב"נ בב"א אבל בכשרה דלישראל אינו חל במעי אמו אפי' אם יתלוש דהא יוכל להיות ניתר בשחיטת אמו ולגבי ב"נ ל"ש דאף דלאו לאברים עומדת אפ"ה כ' הב"ט דהוי כמו שלכד"א ובב"נ גם שלכד"א אסור כיון דלא ניתנו שיעורין לב"נ כמ"ש המהרש"ל לר"ש ואף שהמהרש"א מקשה שם אמהרש"ל מ"מ כבר כ' המפורשים ליישב וא"כ לב"נ כבר נאסר מקודם ובשעה שתלש דאז צריך האיסור אמ"ה לחול לישראל אז ליכא שום מוסיף דלב"נ כבר נאסר מקודם ומיושב קושית התוס' לנכון בס"ד:
יד) אך בעיקר קושית התוס' דני מא דחשיב מוסיף לפי שמוסיף לב"נ. והנלע"ד ליישב דהנה באמת שיטת כמ"פ דלמ"ד אאחע"א אף שני איסורים ליכא והסברא דכיון דבלא"ה אינן עומד לאכילה מכח איסור הראשון א"כ לא נכללה כלל באזהרת איסור האחרון היינו נבילה בטמאה נאמר דבטמאה לא נאמרה אזהרת נבילה ובחלב מוקדשין ע"כ דנאמרה אזהרת מוקדשין לענין הנאה וכיון שהוא נכלל בכלל אזהרת התורה שוב חל מוקדשין לגמרי וא"כ לפ"ז באמ"ה אטמאה א"נ דלא חל ע"כ יהי' מוכרחין לומר דלא היתה טמאה בכלל אזהרת אמ"ה אך באמת א"א לומר כן דהא ע"כ גם בטמאה נאמרה אזהרת אמ"ה לב"נ ושוב ע"כ דחל לגבי ישראל וא"כ י"ל דבאמת קתני במתני' גיד אינו נוהג בטמאה ר"י אומר נוהג לפי שנוהג בבני יעקב אמרו לו בסיני נאמר ופרש"י דעד סיני לא הוזהר ובפיה"מ להרמב"ם כ' דבאמת מודים רבנן דנאמר לבני יעקב רק הא דאנו מחזיקים האיסורין שהיו נוהגין קודם מ"ת אין אנו מחזיקים לפי שנאסר לנו אז רק כשבא לסיני פסקו איסורים אלו לגמרי ורק אז צוה הקב"ה שיתקיימו איסורין אלו וה"ה אמ"ה וגיד הוי בכלל איסורין חדשים ודייק מהא דתרי"ג מצות נאמרו בסיני ועי' ברמב"ם פ"י מה' מלכים ובלח"מ שם וא"כ לפ"ז ע"כ דסברת ר"י דעכ"פ חשיב חמור מש"ה שפיר קאמר הש"ס דמוקדשין לא חל דהיכי שיש לזה חומר ולזה חומר חשיב שוין כמפורש שם בש"ס גבי טומאת בשר ועי' תוס' יבמות דל"ג ובשעה"מ פי"ז מהא"ב. וא"כ י"ל לכאורה דאמ"ה לא יחול אטמאה שנאמר דבטמאה לא נאמר אזהר אמ"ה ואין לומר דהא ע"כ גם בטמאה נאמרה אזהרת אמ"ה דהא הוצרכה התורה לאסור לב"נ וממילא אסור גם לישראל ז"א דהא לשיטת הרמב"ם אזהרת ב"נ הוא משעה שנאמר לב"נ ובישראל נאמרה אזהרה בסיני ואז לא נתחדש רק לישראל ושוב י"ל דלא נאמרה בטמאה ורק די"ל דכיון דבאמת דבר שלא נשנית בסיני לא נוהג בעכו"ם ורק כשנשנית בסיני אז נוהג בעכו"ם וא"כ שוב גם אזהרת ב"נ הוא מסיני דאז כשנשנית בסיני נתגלה דחל האיסור אף לב"נ וא"כ שוב י"ל דחשיב מוסיף לפי שע"כ טמאה נכלל בכלל אזהרת אמ"ה לגבי ב"נ ושוב שפיר חשיב מוסיף. אך באמת י"ל דכ"ז אליבא דאמת דגיד אינו נוהג בב"נ והטעם דלא נשנית בסיני וא"כ שפיר אמ"ה דנשנית בסיני חשיב מוסיף משום דהא ע"כ נאמרה האזהרה לגבי ב"נ אבל בס"ד דס"ל דגם גיד נוהג בב"נ אף שלא נשנית בסיני וע"כ דהאיסור לב"נ לא תלוי כלל אם נשנית בסיני ושוב ל"ח מוסיף במה דאסור לב"נ דהא אזהרת ב"נ הוא מכבר ובישראל מתחיל האזהרה בסיני ושוב אז י"ל דבמוקדשין לא נאמרה אזהרת גיד דהא אז ליכא שום התחדשות מכח איסור גיד דלב"נ נאסר עוד מכבר ושוב שפיר ל"ח מוסיף ומיושב קושית התוס' ודוק היטב. והרבה יש לדבר בזה אך לקצר באתי:
בעה"ח ועש"ק מ"ח למב"י תרנ"ג ראדימושלא והנניידידו.