אור ברסלב
מהרש חלק ב סימן לה

מהרש חלק ב· רבי שמואל אנגל

סימן לה

סימן לד

להרב הה"ג החו"ב המפורסים כש"ת מו"ה נפתלי טאפיל נ"י אבד"ק זילקאווקא במדינת רו"פ:

בדבר שאלתו באיש אחד שנשא אשה בחזקת בתולה בחודש אלול תרנ"ח ובחודש טבת שנה זו ילדה בן זכר והיא חי והודית שזינתה עם א' קודם החתונה והבעל אינו רוצה לדור עמה מחמת שמאוסה בעיניו מחמת הזנות וגם שירא מפגם משפחתו ומפגם זרעו והאשה אינה ברצונה לעמוד לד"ת ולקבל ג"פ והוא לא קיים עדן פ"ו כי אין לו רק בן א' ואין לו להחזיר את הנדן ורוב הנדן הוציא עליה בעת לידתה והוא עני ואביון ואין לו מי לשמשו והוא בר אוריין ויר"ש זה תורף השאלה:

והנה יש בזה הרבה ספיקות א' אם אפי' ירצה לדור עמה אי ל"ש בזה איסור מניקת חבירו וגם אם ירצה לגרשה אם יוכל לגרשה בע"כ ולא יהי' שייך בזה חדר"ג וגם אם יוכל לגרשה אף שאין לו להחזיר לה מה שהכניסה לו ובכל א' מהפרטים יש לדבר הרבה. הנה אם נחליט דיש בזה איסור מניקת וצריך לגרשה ולא סגי בהפרשה א"כ פשיטא דיוכל לגרשה אף אם אין לו להחזיר מה שהכניסה דאף א"נ דנדן שלה מחיוב להחזיר לה כמ"ש בב"ש סי' קט"ו ס"ק כ"א מ"מ עכ"פ ז"א מעכב הגירושין דהא אף לענין הכתובה מפורש ברמ"א סי' קי"ט דלדינא דש"ס הי' יוכל לגרשה אף אם אין לו ליתן כתובתה אפ"ה א"י לעכב הגירושין רק תתגרש ותתבע אותו ואף דלענין הכתובה הי' הו"א דכיון דתיקנו כתובה בשביל שלא תהי' קלה בעיניו להוציאה א"כ אם יוכל לגרשה וישאר הכתובה חוב עליו אכתי תהי' קלה בעיניו להוציאה דאינו חושש ע"ז במה שישאר בע"ח דאכתי עני הוא ואינו חושש שמא יתעשר כמ"ש בתוס' ב"ב דמ"ד דבשביל חשש שמא יתעשר ל"ח נוגע בעדות אפ"ה אמרי' דכיון דביש לו לשלם הכתובה א"י לגרשה עד שיתן לה הכתובה כמ"ש בב"ש סי' ק' ס"ק כ"ד וחל תיכף החיוב א"כ ברוב פעמים לא תהי' קלה בעיניו א"כ אף דבעני יוכל לגרשה אף באינו נותן לה הכתיבה מ"מ התיקון הי' בשביל רוב בני אדם ונשמע דאף נתינת הכתובה אינו מעכב הגירושין מכ"ש הנדן שלה דזה הוי וודאי בתורת חיוב ושוב בוודאי יתחייב להחזיר לה א"כ בוודאי דאינו מעכב הגירושין ואף דבח"מ סי' קי"ט מביא שיטת הרשב"א דבאינו מסלק לה כתובה א"י לגרשה אך מחלק שם דבאינו מחיוב לגרשה אז נחלקו בזה הריב"ש והרשב"א אי יוכל לגרשה גם בלי נתינת הכתובה אבל במקום דחייבת לקבל גט היינו בבא בטענת מום גדול אז י"ל דמודה הרשב"א להרא"ש דיוכל לגרשה אף כשאין לו לסלק הכתיבה וכן כ' הב"ש שם והביא בשם הרא"ש דאף אחר תקנת ר"ג מ"מ היכי דהיא בעלת נכפית דבזה לא גזר ר"ג אז יוכל לגרשה בע"כ אף כשאין לו לסלק כתובה דכמו לדינא דהש"ס היכי דהי' לו קצת טעם יוכל לגרש אף בלי נתינת הכתובה ה"ה אף אחר תקנת ר"ג מ"מ היכי דיש ענין גדול באופן דאמרי' דלא גזר ר"ג יוכל לגרשה אף בלי תשלומי כתיבתה ואף דבנשתטית מצינו דמתירין לישא אשה על אשתו ורק באופן שיסלק כתובתה ובאם אין לו לשלם כתובתה אין מתירין החרם לשיטת כמ"פ וע' בפוסקים שחיפשו עצות להקל בעני ע"י השלשת וועקסיל וגם ע"י מכירת הכתובה בט"ה ול"א דישאר הכתובה חוב עליו שם שאני דידוע דהחדר"ג הי' על שני דברים א' לענין גט בע"כ ב' לענין שתי נשים וכ' בח"ס סי ג' דהחרם דגט בע"כ הי' דאף ק"ר לא יוכלו להתיר ורק דבמקום מצוה לא התחיל התקנה אבל חרם דשתי נשים שהוא אף במקום מצוה רק דהתנה דק"ר יוכלו להתיר וכיון דהי' בכלל התקנה אף מקום מצוה רק שהי' תנאי דק"ר יוכלו להתיר אז הי' תנאי בפי' רק אם יתן לה הכתובה א"כ בנשתטית דל"ש רק היתר דשתי נשים וזה הי' גם במקום מצוה ורק שהתנה להתיר במקום מצוה אז רק במסלק לה כתובתה אז הי' תנאי להיתר אבל היכי שאפשר להתיר החדר"ג היינו גט בע"כ דלא גזר ר"ג כלל במקום מצוה וכמו היכי דפשעה כמו בעע"ד דבכה"ג כ' בשו"ת שב"י דיותר טוב להתיר גט בע"כ אז שפיר סילוק הכתובה אין מעכב הגט דהוי כמו לדינא דהש"ס וא"כ א"נ דבכה"ג צריך לגרשה משום מניקת חבירו א"כ פשיטא דמותר לגרשה אף בע"כ דהא ר"ג לא תיקן רק בפני הפרוצים אבל היכי דכופין לגרש א"כ שייך סברת הרא"ש דלא עדיף כח האשה מכח האיש א"כ פשיטא דלית בזה משום חדר"ג ושוב אין חזרת הנדן מעכב הגירושין:

אך באמת יש בזה ס' אי שייך בזה איסור מניקת באופן דכופין לגרש דהא דעת כמ"פ דבמזנה ל"ש איסור מניקת חבירו דכמ"פ כ' דלשיטת הר"ש הזקן דמתיר בגרושה משים דלא מישתעבדא להניק ה"ה בזונה מותרת וכמ"פ כ' דזונה עדיפא דשם עכ"פ נשתעבדא בחיי בעלה וגם אי לא תינשא הבעל יכוף אותה להניק אבל בזונה מי יכוף אותה וגם שאר הטעמים שכ' הפוסקים דל"ש שתתעבר בזנות וגם דבלא"ה אף אם לא תינשא יש חשש שתתעבר עוד הפעם בזנות אך כמ"פ כ' דזונה גרע מגרושה לפי שאין לו אב ומי יפרנס אותו וגם י"ל דהב"ד יכופו אותה שתפרנסנו עיי"ש במרדכי יבמות עכ"פ מפורש בש"ע דיש מקילין במזנה ואף שהרמ"א סיים דרק במופקרת יש להקל דאמרי' חטא בשביל מכשול הרבים אך באמת בשי"ת תפל"מ כ' דעיקר ההיתר במופקרת משום דסמכינן אשיטת הפוסקים דבמזנה ליכא איסור מניקת ונהי דע"ז לחוד לא סמכינן מצרפין לזה הסברא דהוי להצלת הרבים אבל באמת באלמנה מניקת אף אם נעשית מופקרת אח"כ אפ"ה אי מתירין כיון דהוי האיסור בשביל היזק פרנסת הילד דזכה בהשדים וכמ"ש בסוס' סוטה בשם הירושלמי א"כ אסור להפסיד ממון חבירו אף בשביל הצלת הרבים דגם במקום פק"נ אסיר ליקח ממעות חבירו כנודע ומיושב קושיות הבית מאיר בצה"ב סי' ד' ש והבן וע' שו"ת בית שלמה:

עכ"פ נשמע דשיטת הפוסקים דבזונה ליכא איסור מניקת לא נידחית מהלכה והנה דעת הב"ח ח דבגרושה שלא התחילה להניק שרי וא"כ א"נ דעכ"פ לא גרע מגרושה א"כ עכ"פ בלא התחילה להניק מותרת אך הט"ז אינו מקיל רק בכבר ניסת א"כ הכא דעכ"פ כבר נשא בשוגג ושייך ח"ה נהי דעתה נולד ריעותא על תחילת הנישואין מ"מ י"ל דמס' א"צ לגרש דבדיעבד נוכל לסמוך אשיטת הפוסקים דבזונה ליכא איסור מניקת וע' ברשב"א קידושין דס"ו שכ' דאף דרמנב"י ס"ל בתרי ותרי תצא והטעם דל"ל סברת דייקא ובחטאת קאי מ"מ בניסת ואח"כ באו עדים ל"ת משום דיש ח"ה אף שנתעורר ריעותא על תחילת הנישואין מ"מ הוי רק ס' ונהי דשם צריך לאוקמה בניסת לאחד מעידיה דבלא"ה באשם תלוי אבל עכ"פ הכא י"ל דא"צ להוציא דנוכל לסמוך אשיטת הפוסקים דבזונה ליכא איסור מניקת ואף, א"נ דגם מס' צריך להוציא כמ"ש הפוסקים דל"ש בזה לומר סד"ר לקולא דהוי ס' סכנה מ"מ כ"ז אם רצונו לגרש ושואל ע"פ דין אם מותר לו לישב עמה אוסרין מס' אבל אם האשה אין ברצונה להתגרש וצריכין להתיר לו לגרשה בע"כ א"כ יש ס' שמא מותר לו לדור עמה וממילא חל חדר"ג שלא לגרשה בע"כ וא"כ לענין גט בע"כ גם בס' יש להחמיר דכמ"פ כ' דחרם דגט בע"כ הוי ד"ת וגם בס' לחומרא ונהי דדעת הנוב"י דחרם הוי ד"ק וס' לקולא אך כמ"פ כ' דיש להחמיר בס' זה ובפרט שי"ל דחרם דגט בע"כ שלא קבע לו ר"ג זמן בוודאי הוי ד"ת ועיי"ש בח"ס סי' ג' וא"כ נהי דאם ישאל נאסור לו לדור עמה דנחמיר בס' איסור מניקת מ"מ א"א להקל עי"ז ולגרשה בע"כ דהוי ס' חרם ובפרט אף לפי"מ דמשמע דיש להקל אף לענין חרם דגט בע"כ בס' מ"מ באמת נראה דשיטת הפוסקים המקילין במזנה הוא עיקר רק דבענין פק"נ חוששין אף למיעוט הפוסקים האוסרין אבל האיך נוכל לצמוח מזה קולא לגרשה בע"כ בשלמא אי הי' בא לב"ד בעודה מעובר אז הי שני סברות לאיסור א' שיטת הרמב"ם דבמעוברת יש טעם דחסא ואף שהקשו ע"ז מ"מ הנוב"י חושש לדבריו א"כ הי' כעין ס"ס לאיסור וא"כ הי' מקום לומר לגרשה בע"כ אבל עכשיו אחר שכבר ילדה אף דלא נתנה למניקה מ"מ רבו המתירין ושוב א"א להקל לגרשה בע"כ ובפרט אף א"נ דיש בזה איסור מניקת מ"מ החליטו דבשוגג די בהפרשה וא"כ שוב א"א לגרשה במ"כ:

אך באמת יפה כ' כת"ה דכ"ז אם הבעל אימר שאינו מקפיד ורק שואל עפ"י דין אם מותר לדור עמה אז שפיר י"ל דכיון דלרוב הפוסקים א"צ לגרשה א"כ לא יוכל לגרשה בע"כ אבל הכא שטוען שמקפיד א"כ באמת מפורש בש"ס דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה הוי מקח טעות כמפורש בסי' ס"ז סעיף ה' וא"כ באמת משמע במהרי"ט דאף אם נשא בחזקת אלמנה ונמצאת זונה הוי מקח טעות והח"ס אה"ע סי' קמ"ח ביאר דבכל חד לחוד י"ל דהוי מקח טעות או מבתולה לבעולה או מבעילת היתר לאיסור ובאמת יש לחלק דמבתולה לבעילה חשיב אישתני גופא כמפורש בש"ס כתובות דל"ח ע"ב ובתוס' כתובות דמ"ה א"כ שפיר חשיב מין אחר והוי כמכר חיטין ונמצאת שעורין אבל מבועולה דהיתר לביאה דאיסור י"ל דבאיסור אדם מתפייס כדקיי"ל בלא הכיר שהיא חייבי לאוין דצריכה גט א"כ נהי דחזינן דקפיד עכ"פ י"ל דל"ח מין אחר והרבה יש לדבר בזה א"כ אם הי' נשאה בחזקת בעולה היינו בחזקת אלמנה או גרושה ונמצאת זונה י"ל דלא הי' חשיב מקח טעות ומה שחושש כת"ה די"ל הכא היא רימה אותו במה שהכשילתו באיסור מעוברת חבירו וי"ל דחשיבה עע"ד:

הנה שאמת ע"ז יש לפקפק דהא עע"ד צריכה התראה כמופרש בש"ע סי' קט"ו וא"כ הכא דלא הי' התראה מהבד"צ ל"ח עע"ד אך באמת מטעם זה הי' מקום לדחות חדא דדעת רש"י דבעעד"מ ל"צ התראה וגם דהא דעת רוב הפסוקים דדוקא לענין כתובה צריכה התראה אבל לענין שיהי' מצוה לגרשה אף בלי התראה מצוה לגרשה וע' שו"ת נוב"י מהד"ת סי' כ"ו ובשו"ת רעק"א סי' קי"ד שהחליטו כן ואף דבשו"ת ח"ס חו"מ בהשמטות סי' ר"ג לא כתב כן מ"מ הכא הוי כעין ס"ס שמא כדעת רש"י ושמא כשיטת הפוסקים דמצוה לגרשה אף בלי התראה וממילא ליכא בזה חדר"ג כמפורש שם בש"ע ובב"י בשם הרשב"א דאף בלא נהגה מדת חסידות ליכא בזה חדר"ג אך באמת זה ל"ח עע"ד דעיקר הטעם דעע"ד מצוה לגרשה משום שיש חשש שתזנה או שמא כבר זינתה וכ"ז בהאכילתו דבר איסור אבל הכא שבאמת אחר הנישואין לא זינתה ול"ש חשש שמא תזנה:

עוד דאחר הנישואין זנות ל"ש דבעלה משמרה וליכא גם החשש שתכשיל אותו באיסור נדות דכבר כ' בחוו"ד סי' קפ"ה דאעפ"י שזינתה בנדתה אפ"ה אינו חשודה להכשיל את בעלה באיסור נדות ועיין בשט"מ ריש כתובות ש"כ לתרץ קושיות התוס' דרק זנות דנשואה ל"ש לפי שבעלה משמרה אבל זנות דארוסה שפיר שכיח ובאמת מצינו כן בש"ס יבמות דמש"ה שוטה אינה מתגרשת אף ביודעת לשמור את גיטה בשביל שיהי' בעלה משמרה עיי"ש והארכתי בזה בתשובה:

א) ובאמת עפ"ז י"ל קושית העולם בהא דקאמר בש"ס גיטין דכ"ו קפסיק ותני ל"ש מהאירוסין ל"ש מנשואין ופריך בשלמא לר"י ניחא אלא לר"ל מי אית לח פרי וקשה דהא בארוסה אף לר"ל שייך הטעם משום זנות דהא בארוסה זנות שכיח עכת"ק:

והנלע"ד ונקדים ליישב דברי הטור בסי' קכ"ז התמוהין שכ' דבכתב גט בלי זמן וזינתה ויש ס' אם קודם שנתגרשה דקטלינן להאשה והקשו דהיכי אפשר להרוג אותה מס' הא עכ"פ יש ס' שמא נתגרשה מקודם וס' נפשות להקל ועוד הקשו מהא דפריך בש"ס א"כ דניסת הולד כשר א"כ מאי הועילו חז"ל בתקנתם ומשני אהני דלכתחילה לא תינשא וקשה הא שפיר הועילו בתקנתם דאחר התקנה לא יוכל לחפות דתהי' צריכה לברר שאחר הגירושין זינתה בשלמא לשיטת הב"ש דגם אחר התקנה לא נוכל להורגה מס' רק דאם לא תברר תהי' אסורה לחזור לו ניחא אבל לשיטת הב"י והב"ח שמפרשים דגם תהי' מחויבת מיתה מס' תיקשי כנ"ל:

והנלענ"ד ליישב דהנה באמת הקשו בתוס' דאמאי לא קטלינן לה מס' הא יש לאוקמה בחא"א ותירצו דהרי גרושה לפניך ועוד שיש לאוקמה בחזקת צודקת דלא זינתה כשהי' א"א עיי"ש. ולכאורה יש להעיר לשיטת הפוסקים דגם בעדות שבשטר שייך הזמה א"כ בלא"ה גט שאין בו זמן יופסל דהו"ל עשאאי"ל אך באמת קי"ל אין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה דהוי כד"מ. א"כ י"ל דכ"ז קודם שתיקנו חז"ל זמן אז לא הי' בעי דו"ה אבל לאחר שתיקנו חז"ל דגט בעי זמן אם חתמי העדים גט בלא זמן וכבר זינתה מקודם א"כ כונתו כדי לחפות בכה"ג חשיב כדין מרומה ושוב בעי דו"ח וממילא גט שאין בי זמן פסול דהוי עשאאי"ל נמצא דאחר התקנה אם כותב גט בלי זמן אז אם לא זינתה קודם הגט ל"ה דין מרומה ולא בעי דו"ח אבל אם זינתה מקודם שוב הוי כעין דין מרומה ובפרט כיון דהדין לכתחילה לא תינשא א"כ יש ראי' דהעדים נתכונו ג"כ כדי לחפות ישוב הוי דין מרומה ושוב פסיל הגט וא"כ א"ש הכל דבאמת הקשה בתוס' דנוקמה אחא"א ורק שכ' דהרי גרושה לפניך וכ"ז קודם שתיקנו זמן אז הי' הדין דאפי' כותב לה הגט אחר הזנות אפ"ה לא הי' חשיב דין מרומה מצד העדים כיון דיכולים לכתוב גט בלי זמן א"כ ל"צ רו"ח א"כ שפיר נהי דזינתה מקודם מ"מ מהני הגט א"כ שפיר הוי חזקה דאיתרע שהרי גרושה לפניך ושפיר פטירה ממיתה אבל אחר שתיקנו חז"ל דצריך לכתוב זמן ולכתחלה לא תינשא וממילא כשבא להעדים נכתוב גט בלי זמן צריכין העדים לחקור אמאי רוצה גט בלי זמן וא"כ אי באמת זינתה מקודם חשיב דין מרומה ושוב ל"מ גט בלי זמן דבעי דו"ח יהוי עשאאי"ל ואי דהרי גרושה לפניך ז"א דאי זינתה מקודם לא חל הגט ושוב מהני חא"א לחייבה מיתה ולפ"ז בס"ד דלא ידע הש"ס דהעדים אסורים לכתוב גט בלי זמן א"כ שפיר פריך מה הועילו דלפי ס"ד דהש"ס דהעדים אין להם לדקדק א"כ ל"ח דין מרומה ושוב הגט כשר דממילא פטורה ממיתה אבל בתר דחידש הש"ס דאהכי לכתחלה. לא תינשא ופירש"י ז"ל דאין להעדים לחתום גט שאין בו זמן א"כ כשבא להעדים לחתום גט בלא זמן צריכין לדקדק אם לא זינתה מקודם וכשנתברר להם שזינתה אין להם לחתום וחשיב דין מרומה ממילא הגט בטל ושוב לא יוכל לחפות דמס' נהרוג אותה דנוקמה בחא"א ואי דהרי גרושה לפניך ז"א דאם באמת זינתה מקודם א"כ חשיב דין מרומה וממילא הגט בטל ומיושב שיטת הטור דבאמת לאחר התקנה אם יהי' לה גט בלי זמן ולא תברר אם הגט קדם להזנות אז שפיר תהי' מחויבת מיתה וא"ש שיטת הטור בס"ד לנכון:

ב) עוד י"ל בישוב שיטת הטור ג"כ עפ"י קושית התוס' דנוקמה בא"א ורק שתירצו דהרי גרושה לפניך וקשה דהא חזקה דהשתא לגבי חזדמע"ק כמאן דליתא דמי וכבר הרגיש בזה הפנ"י אך הג' מוהראז"מ ז"ל כ' דכיון דעכשיו שנודע לנו מהזנות כבר יש גט בידה והוי כנולד הס' ברשות עצמה וקי"ל דאין מחזיקין ריעותא מרשות לרשות לחוש שמא זינתה כשהיתה ברשות אחר עכ"ד:

אך באמת כ"ז קודם שתיקנו חז"ל זמן בגט וא"כ היתה באמת מגורשת והוי כנולד הס' ברשות עצמה ואין מחזיקין ריעותא מרשות לרשות אבל בתר דתיקנו חז"ל דגט שאין בו זמן עכ"פ לכתחלה לא תינשא וצריכה גט אחר ושוב לא יצאה עדן מרשות בעל לגמרי ושוב מהני החא"א לחייבה מיתה ומיושב שיטת הטור וממילא מיושב ג"כ קושיות העולם דכ"ז בנשואה דאם נחוש דזינתה קודם הגט א"כ אז היתה ברשות הבטל ושוב י"ל אין מחזיקין ריעותא מרשות לרשות ושוב לא תהי' מחויבת מיתה אבל בארוסה אף א"נ דזינתה קודם הגירושין אפ"ה ל"ח רשות אחר דבארוסה חשיבה רשות עצמה כמפורש בש"ס כתובות דע"ו ושוב אף בגט בלי זמן אפ"ה תהי' מחויבת מיתה משום חא"א וא"כ ל"צ לתקנה גבי ארוסה רק לר"י כיון שכבר תיקנו זמן בנשואה משום זנות וא"כ אותו תקנה יועיל גם בארוסה נהי דבארוסה בלא"ה נהרוג אותה מ"מ כיון שכבר תיקנו בנשואה לא הוציאו ארוסה מכלל התקנה אבל לר"ל דבנשואה לא תיקנו משום חשש זנות וטעם דפרי ל"ש בארוסה א"כ נהי דבארוסה זנות שכיח מ"מ בארוסה ל"צ לתקנה זו דבלא"ה נהרוג אותה משום חא"א דל"ש כנכ"ה ומיושב הכל בס"ד לנכון:

נחזור להנ"ל דעכ"פ בנשואה זנות ל"ש וא"כ היכי דנ"ש החשש שתכשילהו באיסור בכה"ג ל"ח עע"ד ובפרט שא"א לחשבה לעע"ד כיון דבאמת לשיטת כמ"פ בזנות ליכא איסור מעוברת חבירו דעל שיטת הרמב"ם ז"ל כבר הקשו וא"כ עכ"פ אין האיסור ברור דהא באמת בכבר ניסת סמכינן אשיטת המתירין במזנה א"כ עכ"פ לא נוכל לחשבה לעע"ד:

נחזור לענינינו דעכ"פ י"ל דחשיב מקח טעות דהוי כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה וא"כ כיון דהוי טעות בהקידושין א"כ נהי דלחומרא יש להצריך גט מ"מ עכ"פ יוכל לגרשה אפי' בע"כ ואף שי"ל עפ"י דברי ההפלא"ה שכ' בהא דהקשה בתוס' כתובות ד"ט דנוקמה אחזקה שכשרה לכהונה ונימא לאו תחתיו זינתה והקשה ההפלא"ה דהא גם הח"פ מסייע דלאו תחתיו זינתה ושוב כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה חשיב מקח טעות וכתב ההפלא"ה דבניסת אמרי' דודאי בעל לשם קידושין דאאעבב"ז וא"כ נשמע דהכא אחר הנישואין וכבר בעל אותה כמה פעמים א"כ בודאי מחל לתנאי דאאעבב"ז ואף שי"ל דהכא ל"ש חזקה דאאעבב"ז לפי שיטת הרדב"ז הובא במל"מ פ"י מגירושין דאם בא עלי' בנדתה ל"ש החזקה דאאעבב"ז דכיון דאף אי בעל לשם קידושין מ"מ עבר איסור נדות ואיתרע החזקה ואף בהוא הי' שוגג מ"מ החזקה נאמרו על שניהם והכא עכ"פ האשה ידעה מזה ולא נתכונה לשם קידושין וא"כ הכא דגם אי נתכוין לשם קידושין מ"מ עברו אאיסור דמעוברת חבירו ושוב ל"ש החזקה דאאעבב"ז אך באמת נודע דברי הרשב"א דאף במחזיר סוטתו אפ"ה אמרינן דבעל לשם קידושין דאמרי' דלא רצה לעבור שני איסורין ובשלמא במחזיר גרושתו דאז כיון דבזנות אין לוקה אמרי' דלא נתכוין לשם קידושין כדי שלא ילקה אלאו דמחזיר גרושתו אבל בנדה דאף בזנות עובר שוב אמרי' דלא רצה לעבור שני איסורים וע' בשו"ת תה"ד סי' ר"ט שכ' דבנשוי אשה ל"א דבעל לשם קידושין דהא בזנות ל"ש חדר"ג ובנשואה יש חדר"ג א"כ מנין דביאת זנות חמיר לי' שמא חדר"ג חמיר לי' דאף לשיטת הרמב"ם דבביאת פנוי' יש איסור ד"ת מ"מ לשיטת כמ"פ בחדר"ג ג"כ יש איסור תורה עכ"פ הכא דאיסור דמעוברת חבירו הוא גם בזנות א"כ שוב אמרי' דלא רצה לעבור על שני איסורין ואף לשיטת הרדב"ז דגם באיסור נדה אפ"ה אמרי' דל"ש חזקה כיון דעכ"פ עבר אאיסור נדות מ"מ י"ל ל"מ לשיטת הרמב"ם דבביאת פנויה יש איסור תורה וכתב הה"מ דיש ראי' מהא דמצינו חזקה דאאעבב"ז דבדרבנן ל"ש חזקה כ"כ דהרבה לא זהירי בדרבנן א"כ שוב י"ל דבשלמא שם דאיסור נדה חמיר מאיסור ביאת פנויה א"כ שפיר כיון דעבר אאיסור חמיר חשוד על איסור קל אבל הכא דב"ז הוא ד"ת ואיסור מעוברת אינו רק דרבנן נהי דל"א בזה סד"ר לקולא משום דהוי ס' סכנה מ"מ עכ"פ גוף איסורו הוא דרבנן א"כ נהי דנחשד אדרבנן י"ל דלא רצה לעבור על ד"ת ואף א"נ כשיטת הפוסקים דביאת פנויה הוי רק דרבנן ואפ"ה שייך החזקה וא"כ שוב יש מקום לומר כיון דעבר עכ"פ אדרבנן ל"ש החזקה אך באמת כיון דאין זה ברור אי בזנות יש איסור מעוברת חבירו א"כ לא עברו באיסור ודאי ושוב שייך החזקה דאאעבב"ז דנהי דעברו אאיסור ספק מ"מ לא נחשדו אאיסור ודאי ושוב י"ל דל"ה מקח טעות ושפיר צריכה גט אך בעיקר הדבר עי' בשו"ת ד"ח סי' ל"ב שפלפל בענין כזה להתיר מטעם אומדנא ובאמת כ' שם דל"ש בזה אומדנא דהרבה בני אדם אין מקפידין ע"ז ועכ"פ כיון דנ"ה אומדנא ברורה שמקפידין עליו כל העולם א"א לבטל המעשה שכבר נעשה:

אך באמת זה אינו שייך לאומדנא דדוקא ריעותא שנעשה אח"כ היינו אחר השידוכין אז ל"ח בכלל מקח טעות רק בכלל אומדנא ובעי אומדנא ברורה אבל בנודע ריעותא שהי' קודם השידוכין א"כ זה הוי בכלל טעות במקח ומהני אפי' ריעותא כל דהו ועי' בשו"ת עט"ח שכ' דבשידוכין ונודע שהי' פגם במשפחה מקודם השידוכין דבטל השידוך משום דהוי מקח טעות אך העיקר שמסיק הד"ח דעכ"פ אם רצונו לגרשה לית בזה משום חדר"ג דר"ג לא גזר רק בפני נשים הכשרות ולא בשביל הפרוצות א"כ אף א"נ דליכא בזה איסור מניקת מ"מ אם טוען שמאוסה בעיניו מחמת הזנות א"כ עכ"פ חשיב כמו אמתלא מבוררת שבאמת מאוסה בעיניו דרוב בני אדם הכשרין מקפידין שלא לישא אשה שזינתה וא"כ פשיטא דאין עליו משום חדר"ג וגם בשו"ת בית שלמה סי' ס"ז פסק כן:

אך באמת הדבר רחוק בעיני שלא ידע הבעל כלל מזה דהא ע"פ רוב עובר ניכר לשליש ימיו וא"כ שוב כיון שנראה דבשעת נשואין כבר הי' יותר מג' חדשים לעיבורה דרוב לט' ילדן ואף א"נ דהוא בן ז' וא"כ י"ל דלא הי' אז ג' חדשים לעיבורה מ"מ לשיטת הרא"מ בנולד לז' עובר ניכר בשליש מז' חדשים וכדדחה הש"ס סנהדרין ס"ט ועי' רש"י נדה ד"ט ובמהרש"א שם א"כ כיון דידע מעיבורה ע"כ מחל ע"ז ולא הקפיד א"כ ע"כ דעכשיו רוח אחרת עליו וי"ל דשייך בזה חדר"ג ע"כ אם יתברר לכת"ה שבאמת הסתירה הריונה מבעלה ותיכף שנודע לו מהזנות פירש ממנה א"כ יש מקום להתיר לגרשה בע"כ ואף דלענין הנדן לא אחליט אם מפסדת מ"מ עכ"פ א"י לעכב הגירושין בשביל פרעון החוב כיון שאין לו ובפרט שהוא במקום מצוה דלא קיים עדן פו"ר ובפרט דעכ"פ יצטרך פרישה כיון דלית לה מניקת א"כ בודאי זה הוי אומדנא גדולה דלא רצה לישב שני שנים בלי אשה ע"כ פשיטא דיוכל לגרשה בע"כ ואם א"א בגט בע"כ יוכל לישא אשה על אשתו ע"י השלשת ג"פ ביד שליח להולכה כד"ת כפי המפורש בנוב"י קמא חאה"ע סי' ג' וע"י ק"ר מג' מדינות ואף שבנ"ד י"ל דהוי מקח טעות מ"מ אין להתיר רק ע"י ק"ר ובלבד שלא יהי' נגד חוקי הממשלה יר"ה:

בעה"ח ג' צו תרנ"ט ראדמישלא והננידידו.

תוכן העניינים

מהרש חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה